פסקי דין על אברהם אברבנאל | פסקי דין על עירית ירושלים

23456-11/18 רתק     15/11/2018




רתק 23456-11/18 אברהם אברבנאל נ' עירית ירושלים








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



רת"ק 23456-11-18 אברבנאל נ' עירית ירושלים




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
חיה זנדברג


מבקש

אברהם אברבנאל


נגד

משיבה
עירית ירושלים


החלטה


בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר ניר נחשון) מיום 7.10.2018 בת"ק 59894-05-18.

כתב התביעה
(ת"ק 59894-05-18)
1.
המבקש הגיש כתב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים, ובו תבע מהמשיבה, עיריית ירושלים, סך של 33,500 ₪. בכתב התביעה נטען כי המבקש הוא בעלים של דירה ברחוב בן שטח. ביום שישי, 25.5.2018, בשעה 13:45 הגיע המבקש עם משאית עמוסה בריהוט לכניסה לרחוב, שם מוצב שער שהתקינה העיריה, המונע את הכניסה. המבקש התקשר למספר הטלפון, שרשום על התמרור שבמקום, על מנת לקבל אישור כניסה לרחוב. אך המוקדנית והממונה עליה לא התירו לו להיכנס. לכן הוא והמשאית שעמו נאלצו לפרוק את הריהוט בפתח הרחוב, כשהעניין נמשך, לטענתו, למעלה משעה במקום מספר דקות.

כתב ההגנה
2.
העיריה טענה בכתב הגנתה כי דין התביעה להידחות. לטענת העירייה, ביולי 2017 אושרה תכנית "מחסום חכם" ברחוב שמעון בן שטח על ידי רשות התמרור המרכזית. הרחוב הוגדר כ"מדרחוב" צר, שאינו מאפשר חנייה של מכוניות, בהתאם לתמרור המוצב במקום. הכניסה מתאפשרת רק למורשי חניה, כאשר האישור הוא לחניה בלבד באחד מהחניונים המקורים שבמקום. בסמוך למדרחוב ולפני המחסום, קיים מפרץ המיועד לפריקה ולטעינה. אישורי כניסה לרחוב לא ניתנים למשאיות או לכלי רכב אחרים שעלולים להפריע, בעיקר מסיבות תנועתיות ובטיחותיות. במקרה של אירוע חירום, יש לתאם עם המוקד את ההגעה.

3.
עוד נטען בכתב ההגנה כי למעשה המבקש טוען נגד הצבת המחסום, אולם הסמכות לדון בטיעון זה אינה נתונה לבית המשפט לתביעות קטנות אלא לבית המשפט לעניינים מינהליים.



הדיון בבית המשפט קמא
4.
ביום 7.10.2018 התקיים דיון בתביעה בבית המשפט קמא. המבקש העיד אודות האירועים שפירט בכתב התביעה, וטען כי בשל העיכוב בפריקת הריהוט נגרם לו נזק של 2,000 ₪, סכום שנאלץ לשלם למובילי הריהוט. כן העיד המבקש כי "נעלו לנו את הרחוב... אינני יודע מי החליט על סגירת הרחוב באופן שרירותי בלי ליידע את הדיירים ולשמוע את קולם" (עמ' 1 לפרוטוקול).

5.
בסיום עדותו של המבקש נרשם בפרוטוקול הדיון מפיו כי "לא קיבלתי שום מסמך מהנתבעת עד רגע זה... לא קיבלתי שום כתב הגנה. למה לא קיבלתי כ"ה?" (עמ' 2 לפרוטוקול).

6.
נציג עיריית ירושלים העיד בדיון האמור כי "במסגרת עבודות רכבת קלה בוצעו כ-12 מדרחובים בירושלים... כחלק מהתכניות ראינו שיש תרבות של חוסר כיבוד לא מכבדים את התמרור שהיה שם שנים ולכן קיבלנו החלטה משותפת עם משרד התחבורה לעשות חסימה פיזית של מדרחובים אלה... התמרור הזה אושר כנדרש ע"י רשות התמרור המרכזית... לפני שהתקנו היה שיתוף פעולה מלא עם הדיירים... במאי 2017 הוצב מחסום אלקטרוני שנשלט מרחוק עם מצלמות והכול בשיתוף ציבור מלא" (עמ' 2 לפרוטוקול).

7.
עוד העיד נציג העירייה כי "מדרחוב ביום שישי שוקק חיים וזה מסוכן להכניס לשם רכב. יש נוהל איך מכניסים פריקה וטעינה. מתקשרים למוקד ומתאמים יום ושעה, מקבלים הנחיות מסודרות מהמוקד איפה לשים משאית באיזה שעות אי אפשר לבצע את זה בצהריים, מן הסתם בבוקר מוקדם או מאוחר בלילה... אני לא רואה בעיה שמחר אם ירצה להעביר דירה או מקרר יתקשר מראש ומבצעים זאת באופן שוטף יתאם יום ושעה ויקבל הדרכה איך לפרוק ולטעון. התובע בא ביום שישי בצהריים כאשר כל התושבים יושבים בבתי קפה, הוא רצה לפרוק ולטעון. לא נתנו להיכנס מסיבות בטיחותיות ותנועתיות" (עמ' 3-2 לפרוטוקול).

8.
נציג העירייה הביע עמדתו כי הדרך לתקוף את החלטתה של העירייה בעניין עליו מלין המבקש היא בבית המשפט לעניינים מינהליים (עמ' 3 לפרוטוקול).

פסק-הדין
9.
לאחר שמיעת טענות הצדדים, פסק בית המשפט קמא כי דין התביעה להידחות, בקובעו כי "התובע לא הוכיח את רכיבי תביעתו הן באשר לאחריותה של העירייה או באשר לרשלנותה האפשרית והן באשר לנזקים הנטענים. מנגד, העירייה הוכיחה כי פעלה בהתאם לדין ולעירייה סבירה".

10.
על

פסק דין
זה הוגשה בקשת רשות הערעור הנוכחית.

11.
למען שלמות התמונה יוער כי ביום 8.10.2018 הגיש המבקש לבית המשפט קמא בקשה להחזר אגרה, ובה טען כי "מכיוון שלא קיבלתי כתב הגנה מעיריית י-ם לפני הדיון המשפטי ומכיוון ששם כתוב בפירוש שמוסד 'תביעות קטנות' אינו המוסד המוסמך לדון בתיק זה הנני מבקש כי יוחזרו לי אגרות התביעה ששילמתי בבית המשפט לתביעות קטנות וכי כסף זה ייועד לתשלום חלק מהאגרה שצריך לשלם בבית המשפט המחוזי, בבית המשפט לעניינים מינהליים, ששם אגיש תביעה חלופית" (ההדגשה במקור). בית המשפט קמא דחה בקשה זו מן הטעם שהתקנות אינן מאפשרות השבת האגרה.

בקשת רשות הערעור
12.
בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי לא ניתן לו יומו בבית המשפט קמא משום שכתב ההגנה של העירייה ניתן לו רק במועד הדיון, ולא היה לו זמן מספיק לעיין בו ולהידרש לו. עוד נטען לסתירות בין האמור בכתב ההגנה לאמור בעדותו של נציג העירייה, כאשר בכתב ההגנה נטען כי משאיות אינן יכולות כלל להיכנס לרחוב, בעוד שבמהלך עדותו נציג העירייה העיד כי המצב אפשרי. כן נטען בבקשת רשות הערעור כי בכתב ההגנה העירייה טענה כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים, ובכל זאת ניתן

פסק דין
על ידי בית משפט לתביעות קטנות.

13.
המבקש אף מסר כי העירייה טענה שהיה עליו לגשת לדואר לקחת את כתב ההגנה, אך מאישור רשות הדואר שהגיע אליו לאחר הדיון (ושצורף כנספח לבקשת רשות הערעור) עולה כי הדוור לא מסר למערער את כתב ההגנה לאחר שסומן באישור המסירה של רשות הדואר כי המבקש "עזב".

14.
כן טען המבקש כי ביום 9.11.2018 (יום שישי) – כלומר לאחר פסק דינו של בית המשפט קמא – הוא התקשר למוקד העירייה, וביקש רשות להכניס משאית לפריקה וטעינה בביתו. המוקדן השיב כי לא ניתן להכניס משאיות למקום, אך לאחר כרבע שעה התקשרה אליו מוקדנית אחרת, מסרה שהתשובה הקודמת הייתה שגויה וניתנה על סמך הנוהל הקודם, וכי ניתן להכניס משאיות לפריקה וטעינה ברחוב בין השעות 06:30-05:00. המבקש טען שהסתירות העולות מדברי הנציגים המוסמכים השונים תומכות בעמדתו, וכי העובדה שהפריקה מתאפשרת רק בשעות הבוקר המוקדמות מאד היא מגבלה בלתי סבירה, שהרשות מבקשת להטיל על דיירי הרחוב.

15.
המבקש ביקש אפוא כי פסק-דינו של בית המשפט קמא יבוטל, כי יותר לו להכניס לרחוב בן שטח משאיות לצורך פריקה וטעינה בשעות סבירות וכי ישולם לו הסך של 33,500 ₪. לחלופין, ביקש המבקש כי פסק-הדין יבוטל במובן זה שיתאפשר למבקש להגיש תביעה בעניין לבית המשפט לעניינים מינהליים.

דיון והכרעה
16.
דין בקשת רשות הערעור להידחות, מבלי לבקש תשובה.

17.
כידוע, אמת המידה להתערבותה של ערכאת הערעור בפסיקתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא מחמירה. עמדה על כך לאחרונה כב' השופטת וילנר ברע"א 5623/18 עיריית ירושלים נ' מור, פורסם בנבו (2018) לאמור:

"ענייננו
בהליך שהחל בבית משפט לתביעות קטנות, אשר הערעור על פסק דינו הוא ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי... נקבע לא אחת כי בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים,
תינתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות רק במקרים חריגים שבחריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר... המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים חריגים אלה
" (שם, בפסקה 6 להחלטה).

18.
במקרה הנוכחי, לא התקיימה עילה להתערבותה של ערכאת הערעור, בהתאם לפסיקה המנחה. בית המשפט קמא שמע את עדויות הצדדים, וקבע שהמבקש לא הוכיח את עילת תביעתו ואת נזקיו. בקביעה זו אין עילה להתערב. די אם נציין כי טיעוני המבקש ביחס לנזקים שנגרמו לו, נוסחו כך שבכתב התביעה תבע המבקש, ללא פירוט, את הסך של 33,500 ₪; במסגרת עדותו התייחס המבקש לנזק מרבי של 2,000 ₪, וגם טענתו בדבר נזק זה לא נתמכה בראיות, הגם שמדובר בנזק נטען של תשלום למובילים, טיעון שברגיל יש לו אסמכתא בכתב. בהעדר נזק שהוכח, ממילא דין התביעה היה להידחות, ומכל מקום, המדובר בקביעה מובהקת שבעובדה שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בה. לא כל שכן, כך הוא כאשר בית המשפט קמא קבע שגם עילת התביעה גופה לא הוכחה.

19.
המבקש טען אמנם כי לא היה לו יומו בבית המשפט קמא בשל כך שכתב ההגנה של העירייה הוגש לו, לדבריו, רק במועד הדיון, אולם מהעיון בפרוטוקול הדיון עולה שלא נגרם למבקש בשל כך עיוות דין, ואין בדברים כדי להקים עילה למתן רשות ערעור. שכן מהפרוטוקול עולה כי המבקש "חי" את הנושא ובקיא בו, והוא ידע להידרש לטיעוני העירייה שהוצגו בפני
ו. והדברים מתיישבים עם אופיו ומהותו של הליך התביעה הקטנה, שנועד להיות, כאמור, הליך של בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים
.

20.
נראה כי עיקר טרונייתו של המבקש נוגעת לחששו מכך שבשל ההליך שהתנהל בבית המשפט לתביעות קטנות תימנע ממנו האפשרות להגיש תביעה בבית המשפט לעניינים מינהליים. כלשונו של המבקש: "אם אין סמכות לבימ"ש לתביעות קטנות הרי שהיה עליו למחוק את התביעה. המצב כיום הוא שהתביעה נדחתה וזכותו של המבקש נחסמה" (סעיף 16 לבקשת רשות הערעור); "טעויות מהותיות בפסק-הדין כאשר מצד אחד נטען בכתב ההגנה כי בימ"ש ת.ק. אינו בעל הסמכות אלא בימ"ש מחוזי בעתירה מינהלית, ומצד שני ניתן

פסק דין
על ידי בימ"ש ת.ק." (סעיף 17 לבקשת רשות הערעור). כן ראו בקשתו של המבקש מבית המשפט קמא להחזר אגרה לצורך הגשת תביעה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

21.
אולם, שאלת נפקותו של פסק הדין שניתן בבית המשפט קמא על הליך אחר שיוגש (אם יוגש) לבית המשפט לעניינים מינהליים, היא שאלה שדינה יהיה להתברר בהליך האמור. אין בחשש זה כדי להקים עילה למתן רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט קמא, שכן אין החשש האמור מקיים את מבחני הפסיקה, כפי שפורטו לעיל, ביחס למתן רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט לתביעות קטנות. למען הסר ספק, יובהר בזאת כי איני מביעה כל עמדה בשאלה זו, וכל טענות הצדדים בעניין שמורות להם.

22.
מטעמים אלו, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

23.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. העירבון יוחזר למפקידו.


ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ט, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 23456-11/18 אברהם אברבנאל נ' עירית ירושלים (פורסם ב-ֽ 15/11/2018)