פסקי דין על אברהם הסיס | פסקי דין על יצחק אמויאל

52770-07/18 תק     19/11/2018




תק 52770-07/18 אברהם הסיס נ' יצחק אמויאל








בית משפט לתביעות קטנות בבית שמש



ת"ק 52770-07-18 הסיס נ' אמויאל


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשם הבכיר
בנימין בן סימון


תובע

אברהם הסיס


נגד


נתבע

יצחק אמויאל









פסק דין



1.
בפני
תביעה המוגשת, לטענת התובע, עקב הפרת הסכם לרכישת חנות אשר הייתה בבעלות הנתבע ואשר ממוקמת במרכז מסחרי ברחוב מורדי הגטאות בבית שמש. לטענת התובע, הוא והנתבע ניהלו משא ומתן לרכישת החנות וסיכמו את תנאי עסקת המכירה. לפי טענת התובע,
עסקת המכירה אף כללה הפקדת המחאה לטובת הנתבע.

2.
דא עקא, לפי טענת הנתבע, לא הייתה עסקה, ובכל מקרה, התובע, חזר בו מהעסקה וסירב להשלים את העסקה כפי שהתחייב מראש.

טענות התובע
:

3.
התובע הסביר, כי פרש לגמלאות מעבודתו בדואר ישראל. בכספי הפיצויים שניתנו לו, ביקש לרכוש חנות להשקעה, אותה ישכיר וייהנה מדמי השכירות שיקבל ממנה. הוא סבר, שדמי השכרת החנות יסייעו לו בכלכלת משק ביתו.

4.
לפי טענת התובע, הוא פעל לאתר חנות מתאימה במהלך דצמבר 2015. הוא מצא שבאזור המבוקש עלות חנות ממצעת מגעת כדי 100,000 ₪.

5.
לפי דברי התובע, הוא יצר קשר עם הנתבע ולאחר משא ומתן סיכם עמו שייפגשו בביתו של הנתבע. ואכן, סוכם כי חנות הנתבע תימכר לתובע. לטענת התובע, ניתנה לנתבע מקדמה על חשבון העסקה באמצעות המחאה שזמן פירעונה נרשם לתאריך 1.1.16. לדברי התובע, במהלך הסיכום על העסקה, הנתבע תכנן לצאת לטיול לסין והצדדים נדברו שכשיחזור הנתבע מהטיול, ייגשו לעו"ד ואצלו יחתמו על עסקת המכירה.

6.
עם חזרת הנתבע מהטיול, ניסה התובע לתאם עם הנתבע מספר פעמים, כי יסורו לעו"ד על מנת לסכם ולסיים את העסקה. אלא שאז הסתבר לתובע שהנתבע מתחמק ממנו.

7.
לטענת התובע, למען הסר ספק בדבר רצינותו, הפקיד את התמורה המלאה של העסקה בחשבון נאמנות אצל משרד עורכי דין וביקש מהם שיפנו לבא כוחו של הנתבע ויסכמו את העסקה סופית.

8.
לטענת התובע, במשך זמן מה, החליפו עורכי הדין שייצגו הצדדים מכתבים ביניהם בעניין העסקה, אך ללא תועלת. התובע טוען, כי נוכח מצב הדברים במו"מ בין הצדדים, למד כי מחירי החנויות באזור שבו נמצאה החנות נשוא המחלוקת, האמירו פי שלושה וזאת בשל תכנית התחדשות עירונית המתוכננת במקום.

טענות הנתבע
:

9.
לטענת הנתבע, בכתב הגנתו, אכן נבדקה אפשרות למכירת חנות השייכת לו בשוק בית שמש, שכן התובע הביע את רצונו לרכוש את החנות.

10.
בין הצדדים סוכם כי בגין החנות תינתן תמורה בסך של 155,000 ₪. ניתנה המחאה על ידי התובע לנתבע בסך של 55,000 ₪ וזאת עד לחתימת הסכם מכר בין הצדדים. אלא שהתובע לא עמד בהסכם ולא פרע את ההמחאה. וכשפנה אליו דחה אותו בלך ושוב.

11.
לטענת הנתבע, כיוון שחשש שמא התובע לא יעמוד בתשלום המתוכנן, השיב לו את ההמחאה והודיע לו, כי עסקת המכר מבוטלת.

12.
לטענת הנתבע, לא נחתם זיכרון דברים בין הצדדים ולא הסכם לרכישת חנות. ערך החנות לא עלה כפי שנטען על ידי התובע ולראיה הוא מכר את החנות בסך של כ-150,000 ₪ ביום 24.2.17. כלומר, במחיר קרוב למחיר שבו התכוון למכור את החנות לתובע.

13.
גרסת התובע:
"התקשרתי אליו הוא מהוותיקים של בית שמש אני מעריך ומכבד, אמרתי לו
שאני רוצה לבוא לסגור הוא אמר לבוא באתי אליו בשעה 20:00, 21:00 ישבתי עם אשתו והוא כבר זכרון דברים. הוא אמר לי שמחר הוא נוסע לסין ושאתן לו משהו על החשבון, סגרנו על מחיר של 100,000 ₪ ורציתי את הנכס כי הוא התאים לתקציב שלי לא בדקתי אם החנות על שמו, ישר הוצאתי שיקים על 55,000 ₪ נתתי לו והוא נסע לדרכו. הוא אמר שנחזור נעשה את זה כמו שצריך.
כמה ימים לאחר מכן שהוא בסין אני במקרה עובר בשדרה של המכוניות, אני רואה שלט ענק "פינוי בינוי" אמרתי שקלעתי בול שיש לי פנסיה נמוכה, מציג לבימ"ש. אמרתי שאני אשכיר את זה שיהיה לי עוד 1,000 ₪. הנתבע חזר מסין הוא אומר לי "אני לא מוכר אני חוזר בי". אבל כתבנו והוא
קיבל שיק. אמרתי לו שזה שיק מזומן שהוא יכול להפקיד אותו.
ובעת חתימת החוזה אצל
עו"ד אביא ההפרש.
הוא שלחל י את השיק הביתה וקשקש עליו אמר שהוא לא מוכר.
חיפשתי משהו חלופי לוותר על זה. וזו ההצעה שקיבלתי מכמה שזה שווה היום מציג לבית המשפט. נכון להיום הם במו"מ עם יזם שכל דייר מקבל פי 2.5 ממה שיש לו ולכן זו הסיבה שהוא סירב להמשיך את העסקה."



14.
גרסת הנתבע:
"היו בנינו הבנות שרציתי למכור את החנות תקופה ארוכה, סיכמנו על 155,000 ₪ ולא על 100,000 ש"ח.
מה שהתובע אומר זה לא מדויק בלשון המעטה.
155,000 ₪ היה הסיכום. אמרתי לו שברגע שהשיק יפרע נלך לעו"ד ונעשה את ההסכם אבל השיק לא נפרע וכל פעם הוא התקשר אליי שלא אפקיד את השיק כי הוא עוד לא קיבל את הכסף. לא ניסיתי להפקיד את הכסף כי הוא ביקש לא להפקיד. כל שבוע אחרי שחזרתי מסין דיברנו, עברו 8 ימים והוא אמר לא להפקיד שהוא צריך לקבל פיצויים וגם מאח שלו וכך זה נמשך חודש, ראיתי שזה נמשך חודש, אמרתי לו שאני מחזיר לו את השיק לא נגרם כל נזק ואני מבטל את העסקה. אחרי זמן מה באתי קונה אחר ומכרתי לו את העסקה קצת פחות ב 152,000 ₪.

..... הסכם לא היה, היו הבנות ואילו היה לו כסף הוא היה אומר לי "יש לי כסף בוא נסגור את העניין" ומכרתי את החנות בלי פינוי בינוי. יש לי הוכחה שהחנות נמכרה ב- 152,000 ₪. מציג חוזה מכירה."

15.
השאלה במחלוקת שלפנינו היא, האם הוכיח התובע, כי נחתם חוזה למכירת החנות, וכן לאיזו גרסה בע"פ יש להאמין, לגרסת התובע, או שמא לגרסת הנתבע.

דיון והכרעה

16.
התובע הציג כמסמך מחייב מסמך שנכתב בכתב יד ובו נאמר: "אני אמויאל יצחק מאשר כי קיבלתי ע"ח מכירת חנות בשוק סך של 55,000 ₪ בהמחאה מס' 0010461 ליום 1.1.16." על החתום אמויאל יצחק.

17.
במסגרת ע"א 726/71, פ"ד כו(2) 781, גרוסמן את ק.ב.ק. שותפות רשומה
נ' מנהלי עזבון המנוח יהושע בידרמן נאמר בהתבסס על סעיף 8 לחוק המקרקעין, כי דרישת הכתב הקבועה בחוק הינה בעלת אופי קונסטיטוטיבי ויש להוכיח את כל פרטיה של הפעולה המשפטית בכתב. כן נאמר ב

פסק דין
זה, כי אם הפרטים החיוניים של העסקה אינם כלולים במסמך, אזי העסקה נטולת תוקף.

18.
מסמך שנחזה להיות "זכרון דברים" יכול, בנסיבות מסוימות, להיות הסכם מחייב בפני
עצמו, ובנסיבות אחרות עשוי הוא לשמש אך "חומר גולמי" וחלק ממשא ומתן לכריתת חוזה מחייב ( ע"א 158/77 רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ, פ"ד לג(2) 281, 286 (1979) ((להלן: פרשת רבינאי)). ואולם, כדי שזכרון דברים ייחשב להסכם מחייב, עליו להעיד על גמירת דעתם של הצדדים להתקשר בחוזה.

19.
התנאי המרכזי העומד ביסוד קיומו של חוזה הוא הדרישה למפגש רצונות בין הצדדים ולקיומה של הסכמה הדדית ביניהם להתקשר בהסכם מחייב, שבאה לידי ביטוי ביסוד גמירת הדעת. המבחן לגמירת דעתם של הצדדים הינו מבחן אובייקטיבי הנלמד מאמות מידה חיצוניות, וכולל את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ואמירותיהם לפני ואחרי כתיבת המסמך וכן את תוכן המסמך עצמו.

20.
לעניין יסוד המסוימות, נפסק במסגרת ע"א 649/73 קפולסקי נ' גני גולן בע"מ, פ"ד כח(2) 291, 296 (1974)
כי הפרטים החיוניים הינם כדלקמן:


"תנאים אלה כוללים לדעתי דברים הכרחיים, כגון: שמות הצדדים, מהות הנכס, מהות העיסקה, המחיר, זמני התשלום, הוצאות ומסים, אם אין הוראה אחרת עליהם בחוק (ראה ע"א 522/65, [3]; ע"א 118/53, (4]. רק מסמך כזה, על כל הפרטים החיוניים הללו, יעלה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ועם ההסדר הרצוי בעסקות מקרקעין."

21.
במקרה דנן מופיעים בגדר המסמך מספר פרטים המעידים על אופי העסקה שנרקמה בין הצדדים: המוכר כשפרטי הקונה, הוא התובע,
ניתנים להיות משוערים מפרטי המקרה, כן ניתן לדעת שניתנה המחאה על סך של 55,000 ₪ וזמן פירעונה הנקוב. לעומת זאת, פרטים חיוניים כגון מהות העיסקה, התמורה, זמני התשלום, הוצאות ומסים אינם מופיעים במסמך האמור.

22.
מהאמור לעיל, אני סבור כי בין הצדדים לא נחתם חוזה מחייב. כאמור, על פי סעיף 8 לחוק המקרקעין, דרישת הכתב הקבועה בחוק הינה בעלת אופי קונסטיטוטיבי ויש להוכיח את כל פרטיה של הפעולה המשפטית בכתב. עם השנים רוככה הדרישה בפסיקה, אשר הכירה בהסכם כבעל מסוימות מספקת גם כאשר לא ניתן היה למצוא בו את "התנאים החיוניים לעסקה", וזאת כאשר פרטים אלו ניתנים להשלמה לפי הוראות שבדין או לפי הנוהג המקובל (ע"א 692/86 בוטקובסקי נ' גת, פ"ד מד(1) 57, 66 (1989) ). בענייננו חסרים במסמך שהוצג פרטים משמעותיים וחיוניים ובראשם סוגיית התמורה.
המסקנה היא שלא נוצר בין התובע והנתבע כל חוזה מחייב. די בכך כדי לקבוע כי דין התביעה – להידחות.

23.
מעל לצורך אציין כי בין הגרסאות שנחשפתי אליהן אני מעדיף את גרסתו של הנתבע על פני גרסתו של התובע. אסביר;

בראש ובראשונה, התובע טען כי העסקה עמדה על 155,000 ₪, והתובע כדי להפריך ולהסביר את השינוי שחל אצל הנתבע טען שמחירי הנדל"ן באזור בו נמצאת החנות האמירו פי שלושה לאור פרויקט מתוכנן של פינוי בינוי במקום. אלא שהנתבע הציג חוזה לפיה מכר את החנות בסכום של כ-150,000 ₪ לאדם אחר בזמנים הרלוונטיים. יתר על כן, התובע לא הוכיח, כי במקום מתוכנן פרויקט פינוי בינוי במקום. לסיכום, גרסתו של הנתבע לפיה התובע הוא שלא פרע את השיק כפי שהבטיח, נראית כהגיונית יותר ואני נוטה לאמצה.

24.
מן הראוי לציין, כי ב"כ הצדדים החליפו אגרות בניהם. באגרת מיום 15.2.16 כתבו באי כוחו של התובע כי הם מייצגים את אברהם הסיס
וגם את דניאל הסיס. לפי הטענה שהועלתה באגרת עולה, כי התמורה בגין החנות עמדה על סך של 100,000 ₪. במענה למכתב זה, השיב בא כוחו של הנתבע כי מעולם לא נחתם זיכרון דברים בין הצדדים. כן השיב כי התובע לא עמד בתשלום ההמחאה כפי שסוכם ומשכך הודיע לו הנתבע כי העסקה מבוטלת. מההתכתבות אכן עולה ספק בדבר התמורה שהוסכמה, שכן הסכום הנטען בסך של 100,000 ₪ לא הוכחש על ידי הנתבע. ואולם, למרות הספק שיכול להתעורר, לא עורערה המסקנה כי בין הצדדים לא נחתם חוזה מחייב, ומכאן אוחז אני בקביעתי כי בין הצדדים לא נחתם חוזה מחייב.

25.
מכל המקובץ, דין התביעה להידחות. התובע ישלם סך של 1,250 ₪ הוצאות משפט לנתבע תוך 30 יום.




ניתן היום,
י"א כסלו תשע"ט, 19 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 52770-07/18 אברהם הסיס נ' יצחק אמויאל (פורסם ב-ֽ 19/11/2018)