פסקי דין על דוד בן שלמה כהן

421/98 פ     31/01/1999




פ 421/98 מדינת ישראל נ' דוד בן שלמה כהן





בבית המשפט המחוזיב נ צ ר ת
פרוטוקול

ת. פלילי: 421/98
בפני
: כבוד ס.נ. ע.ר. זועבי
- יו"ר
כבוד השופט חיים גלפז

כבוד השופט יצחק כהן


המאשימה: מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד חנא סבאג


- נ ג ד -

הנאשם: דוד בן שלמה כהן

ע"י ב"כ עו"ד עודד ספיר
הכרעת - דין

פתח דבר

.1על פי המיוחס לנאשם בכתב האישום עבר עבירות של אינוס ומעשה מגונה
בניגוד לסעיפים (345א)( )1וסעיף (348א) בנסיבות סעיף (435א)( )1לחוק
העונשין תשל"ז-( 1977להלן - "החוק").

.2על פי המיוחס לנאשם, במחצית מאי 1998שעה שהמתלוננת הגיעה לדירתו לעזור
לו בניקוי הדירה מאחר ושותפתו לחיים של הנאשם היתה בבית-חולים, נגע
בגופה שלא מרצונה במרפסת, לאחר מכן משך אותה אל הסלון, המתלוננת ניסתה
להדוף אותו מעליה אך הנאשם הפשיטה מבגדיה, פשט את בגדיו וחדר אל גופה
כל זאת בניגוד לרצונה.

.3כפי שיבואר להלן הגענו לכלל מסקנה כי המאשימה לא השכילה להוכיח מעל לכל
ספק סביר את העבירה בניגוד לסעיף (345א)( )1לחוק.

דיון

.4א. העובדות כפי שהובאו בפני
נו מלמדות כי הנאשם והמתלוננת שכנים, תושבי
קרית-שמונה, עזרו איש לרעהו ובמסגרת זו שעה ששותפתו לחיים של הנאשם
בשם אילנה (להלן- "אילנה") אושפזה, עזרה המתלוננת לנאשם שלא על מנת
לקבל תמורה בעבודות נקיון וכן בהכנת אוכל לשני ילדיו.

ב. מעדות המתלוננת עולה כי יש לה קשיים בדיבור. המתלוננת עשתה בפני
נו
רושם של כבדת פה, כבדת לשון וכבדת מחשבה.

המתלוננת מציינת כי מעולם לא ניקתה את דירתו של הנאשם, בטרם חלתה
אילנה.

מעדותה, עת תלתה כביסה בביתו של הנאשם שעה שהילדים כבר ישנו, הנאשם
משך אותה מהמרפסת לסלון לאחר שבמרפסת נגע בה מאחור בחזה מעל הבגדים
והיא התנגדה:

"הוא בא מאחורה ונגע לי בחזה בידיים, זה
היה מעל הבגדים, התנגדתי אליו הזזתי אותו
אמרתי לו לך, לא הצלחתי".
(עמ' 7לפרוטוקול).

בהמשך מתארת המתלוננת כי בסלון הושכבה ע"י הנאשם, הופשטה מבגדיה
לחלוטין, הנאשם התפשט אף הוא לחלוטין, חדר לגופה ולמרות התנגדותה:

"אני התנגדתי אמרתי לו לך והתחלתי לדחוף
אותו, אם זה היה מרצוני הוא היה מבקש
ממני" (עמ' 7לפרוטוקול).

המתלוננת ממשיכה ומציינת כי לפני ארוע זה הציע לה הנאשם לשכב איתו
מספר פעמים אך היא לא הסכימה. למרות זאת, חזרה לביתו של הנאשם.

עוד באותו ערב לאחר שחזרה לביתה והתקלחה פנתה לחברתה הטובה שכנה בשם
לימור, לה היא מספרת הכל:

"אמרתי לה שהוא מנסה לגעת בי ונגע בי,
באותו יום לא אמרתי לה שהוא שכב איתי נגד
רצוני, ביום שהוא פרסם לכולם אמרתי ללימור
שהוא שכב איתי" (עמ' 7לפרוטוקול).

המתלוננת מסבירה כי לא אמרה ללימור כי בוצע בה אונס כי פחדה ורצתה
להרגע. אך ממשיכה ומציינת כי אחרי שהסיפור התפרסם סיפרה לה.

עוד מסבירה המתלוננת כי לא סיפרה לאמה מאחר והתביישה והיא בקושי
מדבר עם האם.

כעובדה, רק לאחר שהסיפור התפרסם בעולמה הקטן של השכונה ולאחר
שהסיפור נודע לאם ולשכנות הוגשה התלונה במשטרה.

ג. שעה שהמתלוננת נחקרה בחקירה נגדית כיצד זה לא סיפרה ללימור על האונס
הסבירה כי היתה בעצבים וחוזרת ומספרת כיצד סיפר הנאשם כי שכב איתה,
כולם בשכונה יודעים ולאור הדיבורים סיפרה לאמה:

"סיפרתי לאמא בגלל הדיבורים של כולם, היינו
למטה היא שמעה מכולם הדיבורים בקריה שאני
שכבתי איתו שעשה לי את זה בכוח" (עמ' 8
לפרוטוקול).

המתלוננת מאשרת (עמ' )9כי היתה לה בעיה עם העובדה שכולם החלו לדבר
על כך ששכבה עם הנאשם וממשיכה ומספרת שהנאשם בלשונה:

"ליכלך על כולם גם על שרה שניקתה אצלו וגם
על אמה שלה".

המתלוננת מאשרת כי לא צעקה לא במרפסת ולא בסלון כי פחדה מבעיות עם
האחים שלה, הנאשם לא ניסה לעכב אותה והיא התלבשה והלכה לשכנה לימור.

כעובדה מציינת המתלוננת כי לאחר שהתפרסם הסיפור ונודע בקהילה
המקומית אחיה לא עשו דבר ולא פגעו לא בנאשם ולא בה, כאשר האח הגדול,
פשוט לא מדבר איתה.

יצויין כי סדר הזמנים לא סדור במשנת המתלוננת, המתלוננת נסעה עם
הנאשם לת"א לבקר את חברתו, ישבה איתו באותו ספסל, הנאשם שילם בעבורה
את דמי הנסיעה וכן קנה בעבורה שתיה, המתלוננת ציינה בתחילה כי נסעה
עם הנאשם לת"א לפני המקרה, ואחר, אינה זוכרת מתי היה המקרה.

לעדות לימור שכנה והחברה היא "חושבת" שהנסיעה לת"א היתה לפני המקרה
- עמ' 12לפרוטוקול.

ד. המתלוננת עשתה בעדותה רושם מבולבל ביותר, לא פעם נאלצנו לחזור
ולשאול ולהחרות כדי לקבל תשובה של ממש, מעבר לסדר הזמנים שלא ברור
בפי המתלוננת הן לענין הנסיעה לת"א לפני ואחרי והן לענין הארוע עצמו
התרשמותנו הינה כי העידה מתוך נקמנות ותחושת עלבון, למרות זאת, כפי
שיבואר להלן אנו קובעים כי הנאשם אכן שכב עם המתלוננת, לקביעתנו כפי
שתבואר, לא נכפו היחסים על המתלוננת, המתלוננת ראתה לספר כי הנאשם
בעל אותה בכח רק לאחר שסיפור הארוע התפרסם בלשונו הגסה והרברבנית של
הנאשם, המתלוננת לא צעקה למרות שבחדר הסמוך ישנו שני הילדים, מדובר
בדירת מגורים בה הדירות דלת מול דלת, מרפסת מול מרפסת וכל צעקה של
המתלוננת היתה גורמת קרוב לודאי למרוץ שכנים לדירה, המפתח היה בחור
המנעול, המתלוננת גם לא סיפרה לחברתה הטובה לימור דבר וחצי דבר על
ארועי אותו יום, כל אשר סיפרה המתלוננת, ללימור מסתכם בדבריה כמצוטט
לעיל, כי הנאשם ניסה לגעת בה והיא דחפה אותו, המתלוננת שזה עתה
נאנסה הולכת בניחותא לביתה, מתקלחת, מתלבשת פונה לדירת חברתה הטובה
מספרת לה כעובדה כי הנאשם ניסה אכן לגעת בה, אך למרות שנשאלה ישירות
ע"י לימור, חברתה הטובה, (עמ' 11לפרוטוקול) אם הנאשם שכב איתה
ולמרות שעיניה דמעו אמרה לה המתלוננת, אל תשאלי אותי - ולא יספה.

לא למותר לציין בהקשר זה כי לימור מספרת כי המתלוננת הגיעה אליה
בשעות אחה"צ בסיפור שהנאשם ניסה לגעת בה כאשר, מעשה הבעילה בכפיה
נטען ע"י המתלוננת לשעה 19:00בערב.

ה. איננו נותנים אמון בעדות המתלוננת כי הנאשם קיים עימו יחסי מין בעל
כורחה, הנאשם אכן נגע בגופה של המתלוננת עוד היותה במרפסת, זו
התנגדה לו אך לאחר מכן התרצתה כפי העולה מת/ 4וכפי שיבואר להלן
בהרחבה ויחסי המין עצמם קויימו - בניגוד לשקרי הנאשם - אלה שלא
בכפיה.

העדה לימור מספרת כמבואר כי המתלוננת הגיעה אליה בשעות אחה"צ סיפרה
לה כי הנאשם ניסה לגעת בה, כיצד התפשטה בשכונה השמועה שהנאשם שכב עם
המתלוננת, גם לאחר מכן לא סיפרה לה המתלוננת - לדעת העדה מתוך פחד -

ורק למחרת סיפרה לה המתלוננת כי הנאשם שכב איתה בכח וזאת לאחר שכל
הסיפור התפרסם, וראה בלשונה בהמשך, שבוע לאחר מכן, ולא, למחרת.

העדה סותרת את עצמה בעמ' 12לפרוטוקול מסיפרה לי "למחרת אותו ערב",
ההמשך הינו "השמועה היתה שבוע אחרי המקרה", לאחר שכל הפרסום התפרסם
"...אחרי שבוע בערך אני שאלתי אותה ואז היא אמרה לי שזה היה בכח"
(עמ' 12לפרוטוקול). עינינו הרואות כי גם כאן, רק לאחר שהסיפור
התפרסם נולד בפי המתלוננת סיפור הבעילה בכח.

ו. בפני
נו העידה גם אמה של המתלוננת המספרת על סיפור העזרה לנאשם וכיצד
הסיפור התפרסם בכל הקריה (קרית-שמונה) ובעקבות כך הגישה את התלונה
במשטרה.

(לא נעלם מעינינו כי הן המתלוננת והן אמה ציינו בחקירתם כי בכל
מקרה, לגירסתן, היו מגישות תלונה ואין התלונה קשורה בעובדה שהסיפור
התפרסם).

לטענת האם לאחר שהמתלוננת נשאלה סיפרה לה כי הנאשם שכב איתה בכח, כי
לא האמינה לבתה המתלוננת בהתחלה, כי פרסום המקרה הינו בושה גדולה
(עמ' 5לפרוטוקול).

ז. הנאשם מכחיש בעדותו בפני
נו מכל וכל כי כפה על המתלוננת יחסי מין או
בכלל אלא ששלוש שנים לפני המקרה נשוא כתב האישום היה חבר של
המתלוננת ואז שכב עימה בהסכמתה (המתלוננת מכחישה כי היתה חברה של
הנאשם וכי שכבה עמו).

הנאשם טוען כי לא נגע במתלוננת בסלון, לטענתו היא זו אשר הציעה לו
לשכב איתה תמורת כסף וכי שכב איתה עם בגדים מרצונה יום לפני הנסיעה
לת"א, כי לא ביצע חדירה כי זה לא התאים לו, אינו בוגד באישתו,

המתלוננת המשיכה לצפות בסרט עד אמצע הלילה ולמחרת בבוקר נסעה איתו
לת"א לבקר את אילנה, שותפתו לחיים.

לטענת הנאשם הובן לא נכון כאשר התיחס לכך ששכב עם המתלוננת לפני
שלוש שנים ואנשים, בלשונו, הבינו שמדובר בעת האחרונה (עמ' 21
לפרוטוקול).

לטענתו, כפי שמצוין בת/ ,1מדובר בסכסוך עם אמה של המתלוננת בגלל
שסיפר כי שכב עם המתלוננת (לעדותו לפני שלוש שנים) עוד מציין הנאשם
כי ת/ 4נרשם לפי מה שאמר לו השוטר יגאל לניאדו, אין הדברים נכונים.

גם ת/ 1נרשם בהשפעת המשטרה ויכול להיות והתבלבל.

גם את עדות העד חיים יונה ודבריו לעד זה, מתרץ הנאשם כי התכוון
לסיפור לפני שלוש שנים.

ח. איננו מאמינים לנאשם.

אנו קובעים כי הנאשם סיפר הן לעד חיים יונה (עמ' 18לפרוטוקול) הן
לעדה אסתר אדרי (עמ' 19לפרוטוקול) והן לאחרים במהלך הנסיעה כי קיים
יחסי מין עם יהודית המתלוננת ואיננו מקבלים את התירוץ כי התכוון
לסיפור שהיה לטענתו לפני שלוש שנים.

אין ספק בעינינו כי ת/ 4כפי שנרשם ע"י הנאשם מהווה את סיפור העובדות
האמיתי.

אנו דוחים את גרסת הנאשם כי ת/ 4נרשם כפי שהכתיב לו העד לניאדו, אין
שמץ של אמת בטענה זו של הנאשם.

ת/ 4נרשם בכתב ידו של הנאשם בסגנונו ובלשונו.

מפאת חשיבותו של ת/ 4וקביעתנו כי הוא מהווה את סיפור המעשה כהוויתו
יצוטט ת/ 4כאן להלן בשלמותו כאשר, לאור ריבוי השגיאות בת/ 4ירשם
הציטוט בלשון מתוקנת ומובנת כאשר ברור כי מבחינה ראייתית ת/ 4כפי
שהוא, בלשון הנאשם, הוא הראיה עליה אנו נסמכים.

"אני דוד שכבתי בסלון באה יהודית ושאלה
אותי אם אני צריך עזרה בבית אמרתי לה
להוריד את הכביסה ואז קמתי ובאתי אליה
מאחורה ונגעתי לה בחזה, היא הורידה לי את
הידיים ואמרה לי תוריד את הידיים ארצה.
היא נשכבה על הספה של השניים ואז הורדתי
את המכנסיים ושכבתי עליה היא ביקשה שאני
זז עליה, עולה ויורד היא לא הסכימה אמרה
לי תקום קמתי ואז הורידה את המכנסיים עד
לירכיים ואז ניסיתי שוב ולא הצלחתי אז
הורדתי לה עוד קצת ואז שכבתי עליה והיא
הזיזה את התחתון הצידה אז החדרתי אותו
ובזמן הגמירה הוצאתי אותו וגמרתי בחוץ.
זה כל מה שהיה אף אחד לא אילץ אותי לכתוב
את זה אני יודע שהיא נורמלית בעבר הייתי
חבר שלה ושכבתי איתה פעם אחת שחזרנו
מבילוי.

אני רוצה להתוודא בגלל שהייתי לחוץ ואני
פוחד מהמשטרה אני חודש ימים לא הייתי עם
אילנה אישתי, הייתי חם לא רציתי לעשות
ביד אז החלטתי לשכב עם יהודית. אני מצטער
על מה שעשיתי ומבטיח שזה לא יקרה שוב."

ת/ 4מהווה לקביעתנו את סיפור המעשה האמיתי בין הנאשם למתלוננת.
ת/ 4נסמך בצורה ברורה וחד משמעית בהודעה ת/ 3מפי הנאשם כפי שנגבתה
ביום ,8/6/98תאור הארוע ומועדו כלשון הנאשם המקביל ל-ת/ 4ואשר בו
כפי המצוי ב-ת/ 4תאור באשר לאקט המיני אשר יכל להשמע רק מפי הנאשם
לרבות אופן ביצוע האקט וסיפור הטבעת אצל המתלוננת.

כמבואר, הנאשם לא שם מחסום לפיו, התרברב בסיפור בשכונה ובפני
חבריו
ולכך חיזוק נוסף גם בת/:5
"...ואז דוד אמר לנו שהוא נתן ליהודית
השכנה שלהם מפתחות שתנקה להם את הבית ואז
דוד אמר שיהודית לא שווה במיטה והוא שכב
איתה ואמר שזה לא פעם ראשונה..." (ת/ 5מפי
סול אלמקייס).

צודק ב"כ המאשימה בסיכומיו באשר לשקריו של הנאשם לרבות נשוא ת/3
ות/ 1כאשר יצויין כי ת/ 3עמ' 2מאשש את האמור בת/ 4גם באשר לארוע
במרפסת:

"בזמן שיהודית תלתה את הכביסה אני קמתי מעל
הכורסא ניגשתי אליה בזמן שהיא תלתה את
הכביסה ובזמן שהיא הסתובבה אני נגעתי לה
בחזה יהודית ביקשה שאני אוריד את הידיים
מהחזה שלה ואני הורדתי את הידיים..."

המשך סיפור המעשה מקביל, כאמור לעיל, לאמור בת/ 4לרבות החדירה וכך
שהנאשם בא על סיפוקו מחוץ לגופה של המתלוננת.

הנאשם מתאר בעמ' 3לת/ 3כי היה מחבק את יהודית באורח חופשי וכי
הסיפור התפתח מרגע תליית הכביסה ולאחר שהדפה את ידו שעה שנגע לה
בחזה.

עוד מציין הנאשם בת/ 3כי נעל את הדלת לבקשת המתלוננת כאשר המפתח
בחור המנעול כי לא החזיק בידיה בכח בעת קיום המגע המיני וסיפור
האונס נולד ע"י אמה של המתלוננת, כי המגע המיני קויים בהסכמה, הנאשם
והמתלוננת סיכמו - הבטיחו לשמור זאת בסוד אך הוא סיפר לאסתר ושולה,
הם סיפרו לאם ואז פרחו השמועות עד התלונה במשטרה (עמ' 4לת/ 3משורה
22ואילך).

הנאשם מציין כי היה לחוץ, אילנה היתה בבית-חולים הינו מצטער על
המקרה ומוסיף כי שעה שהסיפור נודע לאם המתלוננת אמרה לו זו:

"אמרה לי זה יעלה לך ביוקר ואני בטוח שאמא שלה מלאה לה את הראש שזה
אונס". (עמ' 5לת/.)3

אין ספק בעינינו כי ת/ 1אינו אמת כפי שהעיד הנאשם בפני
נו לביצוע אקט
מיני עם הבגדים הן הוא והן המתלוננת, איננו מאמינים לסיפור הנאשם גם
באשר לנשוא הנגיעה בחזה כעולה מת/ ,1עמ' 5בו.

מסקנות

.5א. אנו קובעים כעובדה כי הנאשם כעולה מת/ 4במלואו וכעולה מת/ 3קיים
יחסי מין עם המתלוננת מרצונה, ללא כפיה כאשר תחילת הארוע במרפסת שעה
שהמתלוננת תלתה כביסה והמגע בחזה היה שלא מרצונה של המתלוננת והיא
אכן, בשלב זה הדפה את ידו.
המאשימה היא זו אשר צריכה להשכיל ולהוכיח את אשמתו של הנאשם מעל לכל
ספק סביר.

ב. במקרה דנן, הן המתלוננת וכן אמה לא סיפרו בבית-המשפט את האמת במלואה
וכך גם כך הנאשם בעיקר באשר לת/ 1ובאשר לעדותו בפני
נו.

אנו מקבלים כמבואר כעובדה את ת/ 4וקובעים על פיו כי הנאשם לא אנס את
המתלוננת ועל כן יש לזכותו מהעבירה על פי סעיף (345א)( )1לחוק.

ג. על פי בסיס קביעת העובדות הנ"ל, ביצע הנאשם מעשה מגונה במתלוננת
בניגוד לסעיף (348ג) לחוק, שעה שגם לדבריו, במו פיו על פי ת/ 4ו-ת/3
נגע במתלוננת שלא בהסכמתה, אלא שלא בנסיבות מחמירות.

(יצויין כי גם אם נכון הסברו של הנאשם כעולה מ-ת/ 3כי המתלוננת הדפה
עת ידיו כי פחדה שהשכנים בבלוק ממול יראו אותו ואת המתלוננת אין בכך
כדי לחסר מיסודות העבירה שעה שנגע בגופה של המתלוננת שלא מרצונה וזו
אף התנגדה וסילקה את ידיו ויש בכך כדי קיום העבירה על פי סעיף
(348ג) לחוק ושלא בנסיבות מחמירות.

.6סוף דבר - אנו מזכים את הנאשם מעבירת האינוס ומביצוע מעשה מגונה
בנסיבות סעיף (345א) לחוק ומרשיעים את הנאשם בביצוע מעשה מגונה על פי
סעיף (348ג) דהיינו ביצוע מעשה מגונה שלא בהסכמה אך שלא בנסיבות
המנויות בסעיף (345א)( )1עד (.)4

ניתן והודע היום 31/01/99במעמד הנאשם וב"כ הצדדים.

_________________ ________________ _______________
ע.ר. זועבי
- יו"ר חיים גלפז
- שופט יצחק כהן
- שופט
חגית+רחל-פ004218ךpdi99-









פ בית משפט מחוזי 421/98 מדינת ישראל נ' דוד בן שלמה כהן (פורסם ב-ֽ 31/01/1999)