פסקי דין על ולרי אסקוב | פסקי דין על עוד לואי בוקאעי

69417-01/18 עע     21/11/2018




עע 69417-01/18 ולרי אסקוב נ' עוד לואי בוקאעי








בית הדין הארצי לעבודה


ע"ע 69417-01-18



ניתנה ביום

21 נובמבר 2018

ולרי אסקוב
המערער

-

עוז - ברק הובלות והסעות בע"מ
המשיבה


בשם המערער – עוד לואי בוקאעי
בשם המשיבה
–

עו"ד ניר ברקון



החלטה

הרשמת אפרת קוקה
1.
לפני בקשת המשיבה להורות למערער להפקיד בקופת בית הדין ערובה להבטחת הוצאותיה בערעור.

תמצית העובדות
2.
בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה התבררה תביעתו של המערער להכרה בו כעובד המשיבה ולתשלום זכויותיו בגין תקופת עבודתו וסיומה (השופטת דלית גילה ונציגי הציבור מר אברהם ברגר ומר אהוד בוך; סע"ש 55651-09-14).

התביעה נדחתה בפסק דינו של בית הדין האזורי מיום 29.12.2017, אשר קבע כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, וכי המערער נתן שירותיו למשיבה כקבלן עצמאי.

3.
המערער הגיש ערעור על פסק הדין, אשר התקיים במסגרתו דיון מוקדם ביום 24.6.2018. לאחר הדיון המוקדם, פנתה המשיבה לבית הדין בבקשה להורות למערער להפקיד ערובה בקופת בית הדין להבטחת הוצאותיה בערעור, היא הבקשה שלפני.





הכרעה
4.
לאחר בחינת טיעוני הצדדים בבקשה ועיון בחומר המצוי בתיק בית הדין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד בפסיקת בית המשפט העליון ובפסיקתו של בית דין זה.[1]

אולם, בדומה לזכויות אחרות, גם זכות הגישה לערכאות איננה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים, ובכללם האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא הצדקה ולגבות הוצאותיו.
בתקנות בית הדין לעבודה לא מצויות תקנות מקבילות לתקנות 427-433 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 העוסקות בחיוב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב בערעור. משכך,
קבע בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו, כי ככלל, ובהעדר נימוקים מיוחדים, אין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להוצאות
[2]
. כאשר כן מתקיימים טעמים המצדיקים חיוב מערער בהפקדת ערובה, על בית הדין לאזן בין זכות הגישה לערכאות של המערער לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו.[3]

ערכאת הערעור אף נדרשת להביא בחשבון את ההבדל בין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאה ראשונה, בטרם היה לו יומו בבית הדין, לבין חיוב בעל דין בהפקדת ערובה בערכאת הערעור, לאחר שתביעתו נדונה על ידי הערכאה הראשונה ונדחתה. במקרה השני, זכות הגישה לערכאות כבר מומשה, ולו באופן חלקי. עניין זה ימצא ביטויו במשקל שעל בית הדין לתת לאינטרסים השונים של הצדדים; זכות הערעור, המהווה חלק מזכות הגישה לערכאות, מקום בו מוקנית זכות ערעור על פי הדין, וזכות בעל הדין לגבות את הוצאותיו.[4]

5.
אחד הטעמים לחיוב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, הן בערכאה הראשונה והן בערכאת הערעור, הוא הימנעות בעל דין מלפרוע הוצאות שהוטלו עליו בעבר.[5]

כאשר מדובר בבקשה להפקדת ערובה בשלב הערעור משקלו של נימוק זה עולה, כיון שמדובר בהוצאות שנפסקו ב

פסק דין
סופי, לאחר שהתקיים דיון מהותי בעניינו של המערער.

6.
השלב הדיוני בו הוגשה הבקשה להפקדת ערובה מהווה אף הוא שיקול במארג השיקולים שעל בית הדין לשקול בבואו להכריע בבקשה להפקדת ערובה, כאשר במקרים המתאימים, הגשת בקשה להפקדת ערובה בשיהוי ניכר - בשלב מתקדם של הליך הערעור - עלולה לכשעצמה להביא לדחייתה. שכן, תכלית מוסד הערובה עניינו בין היתר, מניעת הוצאות מהמשיב, כאשר קיים סיכון ממשי שלא יוכל לגבות את הוצאותיו מהמערער. בשלב מאוחר של ההתדיינות, פוחתת ההצדקה לחיוב בערובה, כאשר לא צפויות למשיב הוצאות נוספות בערעור. שיקולים של הוגנות מחייבים גם הם את המשיב, הסבור שיש לחייב את המערער בהפקדת ערובה כתנאי להתדיינות בערעור, להגיש את הבקשה בשלב מוקדם בהליך, בטרם יישא המערער בהוצאות נוספות מעבר להגשת הערעור.[6]

מן הכלל אל הפרט
7.
במקרה שלפני שוכנעתי, כי מכלול נסיבותיה של הבקשה מצדיקות את דחייתה.

טענותיה של המשיבה בדבר קושי הצפוי לה בגביית ההוצאות בערעור לא נתמכו באסמכתאות כלשהן, והמשיבה לא טענה וממילא לא הוכיחה, כי המערער לא פרע הוצאות שהוטלו עליו בעבר. הצהרותיו של המערער במסגרת ההליך לפני בית הדין האזורי אודות מצבו הכלכלי ואודות חובות אליהם נקלע, אין די בהן בנסיבות העניין על מנת להרים את נטל ההוכחה הרובץ על כתפי המשיבה בדבר קושי הצפוי לה בגביית הוצאות הערעור. מכל מקום, המשיבה לא הניחה תשתית ראייתית עליה ניתן לבסס את המסקנה, כי מצבו הכלכלי של המערער נכון להיום מקים חשש שיקשה עליה לפרוע את הוצאותיה בערעור, ככל שיפסקו.

לאמור מצטרפת העובדה, שהבקשה להפקדת ערובה הוגשה בחלוף כחצי שנה ממועד הגשת הערעור ולאחר קיומו של דיון מוקדם אליו התייצבו הצדדים. הגשת הבקשה לאחר שהצדדים נדרשו להוצאות בערעור, מפחיתה כאמור את ההצדקה להשתת ערובה.
צירופם של טעמים אלה, מצדיק את דחיית הבקשה והעדפת זכותו של המערער לגישה לערכאת.

אוסיף, כי נוכח הטעמים האמורים, אין די בטענותיה של המשיבה בעניין סיכויי הערעור הנמוכים על מנת להורות על קבלת הבקשה, הגם שעל פני הדברים,
טענותיה של המשיבה בעניין סיכויי הערעור מוצאים ביסוס בחומר המצוי בתיק בית הדין.

8.
כללם של דברים: הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
9.
המערער יגיש סיכומיו בערעור עד ליום 4.12.2018.

המשיבה תגיש סיכומיה בערעור עד ליום 31.12.2018.

המערער יהא רשאי להשיב לסיכומי המשיבה עד ליום 10.1.2019.

כתבי הסיכומים יוגשו בהתאם להנחיות שניתנו בהחלטה מיום 1.7.2018.


ניתנה היום,
י"ג כסלו תשע"ט (21 נובמבר 2018) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.




[1]
ע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא

(3) 577, 628;

ע"ע (ארצי) 1424/02

פתחי אבו נסאר
-

saint peter in gallicantu
, עבודה ארצי לג(54) 38.

[2]

ע"ע 251/03 דוד אילוז - מישל אילת הסעות בע"מ, 22.06.2004
.
[3]
ע"ר 15046-12-11

חווה נחמני - קאנטרי פלורס בע"מ, ניתן ביום
28.1.2013.
[4]
בש"א (ארצי) 1349/04 גביש שלטים בע"מ - נעמה כץ, ניתן ביום 12.9.04.

[5]
ראו: עניין נחמני; ע"ע 1064/00

קיניאנג'וי - אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי לג (52) 24.

[6]
בש"א (ארצי) 308/05 יחזקאל רמז -מפעלי אומנות הדפוס ב.מ. 90 בע"מ, ניתן ביום
03.05.2005.






עע בית הדין הארצי לעבודה 69417-01/18 ולרי אסקוב נ' עוד לואי בוקאעי (פורסם ב-ֽ 21/11/2018)