פסקי דין על פלונית | פסקי דין על עדי מזרחי | פסקי דין על כלל חברה לביטוח |

48948-03/15 א     13/11/2018




א 48948-03/15 פלונית נ' עדי מזרחי, כלל חברה לביטוח בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



ת"א 48948-03-15 פלונית
נ' מזרחי ואח'




בפני

כבוד השופטת
מיקה בנקי


תובעת

פלונית


נגד


נתבעים

1.עדי מזרחי

2.כלל חברה לביטוח בע"מ









פסק דין



מחלוקת בדבר שיעור נזקי התובעת אשר נפצעה בתאונת דרכים ונקבעה לה נכות משוקללת בשיעור 62.72% ע"י המוסד לביטוח לאומי.

העובדות הצריכות לעניין
התובעת, ילידת 1959, נפצעה בתאונת דרכים ביום 17.7.12 בחצר המפעל בו עבדה, עת רכב משא (שאינו רכב המעביד), המבוטח ע"י הנתבעת, פגע בה ומחצה תחת גלגליו. אין מחלוקת בשאלת החבות.
לתובעת פגיעה רב מערכתית ובין פגיעותיה שברים באגן, שבר בבית החזה, שברים בצלעות, פגיעה בריאות, פגיעה ומגבלה בכתף ימין ובמרפק ימין ועוד. התובעת אושפזה תחילה בטיפול נמרץ כירורגי ולאחר מכן הייתה בהמשך טיפול אורתופדי. במצטבר אושפזה התובעת למשך 87 יום.
התאונה הוכרה כתאונת עבודה והמוסד לביטוח לאומי קבע את נכויותיה של התובעת אשר מוכרות לצורך הליך זה במסגרת סעיף 6א בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

התובעת הייתה בצעירותה מנהלת חשבונות ואולם בחלוף השנים ועם התקדמות תחום החשבונאות ושיטות העבודה בו לא מצאה עוד עבודה במקצועה. על פי עדותה, מספר שנים לפני התאונה - משנת 2003 ועד 2005 - לא עבדה כיוון שלא עלה בידה למצוא עבודה במקצוע הנהלת חשבונות.
בשנת 2005, משלא מצאה עבודה אחרת, החלה התובעת לעבוד כפועלת ייצור בחברה. לימים נרכשה החברה ע"י חברת פרוטרום בע"מ, ושם עבדה התובעת שבע שנים, עד לתאונה דנן.

הנכות הרפואית
קביעות המל"ל מתייחסות לפגיעותיה הרבות של התובעת בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 כדלקמן:


א.

40% נכות לצמיתות בגין הפרעות נשימה בהתאם לסעיף 5(1)ג;

ב.

15% נכות לצמיתות בגין מגבלת תנועה בעמ"ש צווארי לפי סעיפים 37(5)א-ב;

ג.
10% נכות בגין חבלת כתף ימין 35(1)ב;

ד.
10% נכות בגין חבלת מרפק ימין 35(1)ב;

ה.
5% נכות לצמיתות בגין שבר בחוליה לפי סעיף 37(8)א;

ו.
5% נכות לצמיתות בגין תסמונת פוסט טראומטית בהתאם לסעיפים 34 א-ב;
נכותה המשוקללת של התובעת עומדת כאמור על 62.72% לצמיתות.
המל"ל סבר כי בעניינה של התובעת יש מקום להפעלת תקנה 15 ברבע נוכח הפגיעה בהכנסותיה, ולפיכך הועמדה נכותה הצמיתה המשוקללת בשיעור 79% לצמיתות.
הנתבעת מבקשת לקבוע כי נכותה הרפואית של התובעת בתחום הריאות אינה עומדת על שיעור 40% שכן התובעת אינה מתלוננת כיום, בחלוף כשש שנים, על אותם תסמינים שנזכרו בדו"ח ועדת המל"ל ואף אינה עונה לתנאי סעיף 5(1)(ג) לפיו נקבעה נכותה בתחום זה ואשר קובע:
"קיים שיעול מטריד עם כיח מרובה עם זיהומים חוזרים, קוצר נשימה בצורה בינונית לאחר מאמץ או התרחבות הסמפונות בצורה בינונית על פי הוכחה רנטגנית".
לצורך זה נסמכת הנתבעת בעיקר על חקירתה הנגדית של התובעת באולם בית המשפט, כגון תשובתה כי אינה סובלת מ'שיעול מטריד עם זיהומים חוזרים' וכן טוענת הנתבעת כי לא הוצג תיעוד רפואי עדכני על תלונות בעניין הפגיעה בריאות.
אין בידי לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה. אמנם בית המשפט הוא הפוסק האחרון בעניין נכות התובעת, אך אין בטענות הנתבעת כדי לשכנע שעל בית המשפט להפעיל שיקול דעת עצמאי, מנותק מבדיקת רופא, ועל סמך התרשמות מהתובעת לקבוע ממצאים שונים בעניין הפרעות נשימה ומצב ריאותיה.
אין המדובר בצלקת אסטטית ממנה יכול בית המשפט להתרשם בעצמו, ואף אין המדובר בסעיף נכות הנסמך על תפקוד רגשי או חברתי, כפי שקורה לעיתים בקביעת נכות פסיכיאטרית, שאז יכולה הנתבעת להציג עדויות סותרות שבית המשפט יכול להתרשם מהן במישרין.
סעיף הנכות בעניין ריאותיה של התובעת כולל לדוגמא קוצר נשימה בצורה בינונית לאחר מאמץ. העובדה שיש ביכולתה של התובעת ללכת עם בן זוגה כ- 5.8 ק"מ אינה מעידה על קשיי נשימתה ומשמעותם. כך גם יכולתה של התובעת להעיד בבית המשפט אינה מלמדת על נשימתה ולא ברורה הפניית הנתבעת לכך ש'התובעת דיברה ברצף ולא נחנקה'.
התובעת נזקקה במהלך עדותה להפוגות מפעם לפעם ואף אם לא הייתה נזקקת להן – לא היה בדבר כדי להביא לקביעת נכות רפואית בעניין ריאותיה על ידי בית המשפט ובשונה מהקביעה שנעשתה ע"י רופא.
סעיף הנכות אף קובע לחילופין 'התרחבות הסמפונות בצורה בינונית על פי הוכחה רנטגנית' אך לחלופה זו לא ניתנה כל התייחסות בטענות הנתבעת.
כך או כך, אינני סבורה כי זהו המקרה בו על בית המשפט לחרוג מקביעות המומחים הרפואיים, וממילא לא הובאו כל ראיות המצדיקות לעשות כן.
יתר על כן, כפי שהנתבעת לא סברה שיש בידה בסיס להגיש בקשה להביא ראיות לסתור את הקביעה על פי דין בתיק, לא ראיתי כי יש יסוד לעשות כן בפסק הדין.


הנכות התפקודית
התובעת טוענת כי נכותה התפקודית עולה משמעותית על נכותה הרפואית וכי ניסיונה בפועל מלמד כי אין בידה למצוא מקום עבודה חלופי בנכותה ועל כן יש להכיר לה בנכות תפקודית מלאה ובהפסד השתכרות מלא.
התובעת שבה ופירטה את כלל פגיעותיה, כאביה ומגבלותיה, לרבות בשעת עמידה, ישיבה ממושכת, שכיבה, הליכה ממושכת, ירידה ועליה במדרגות, כיפוף עמוד שדרה וישורו, הגבלת תנועות בצוואר, ביד ימין, חולשה ביד, קוצר נשימה, כאבים בבית החזה, קושי בעת ביצוע מאמץ חריג ועוד. כן התייחסה התובעת להפרעה הפוסט-טראומטית ממנה היא סובלת, לרבות, אך לא רק, שחזורי התאונה, חרדות, דכאון, נדודי שינה ופחד בנסיעות.
מנגד טוענת הנתבעת כי אין לראות בשיעור נכותה הרפואית של התובעת כאינדיקציה לשיעור נכותה התפקודית, וכי יש להעמיד את נכותה התפקודית על 20% בלבד שכן לטעמה אין מניעה שהתובעת תשוב למעגל העבודה.
להוכחת עמדתה מבקשת הנתבעת להפנות לנסיעותיה של התובעת לחופשות בארץ ובחו"ל ולתמונות מטיולים אלו בהן היא נראית חיונית, מחבקת אדם זה או אחר או מרימה חלקית את ידה. עוד ביקשה הנתבעת להסתמך על כך שהתובעת הולכת עם בן זוגה כ- 5.8 ק"מ, כעולה מפרסום שהעלה בן הזוג לפייסבוק.
ראיתי את התמונות ואת תיעוד חופשותיה של התובעת אך מסקנתי אינה כמסקנת הנתבעת. העובדה שעלה בידי התובעת לצאת לחופשות אינה מעלה או מורידה לעניין נכותה התפקודית כפי שהוצגה בפני
י. תמונה בה מרימה התובעת את ידה לחבק אדם לצורך צילום אף היא אינה מחליפה מסקנתו של רופא מומחה או של קביעה על פי דין. אמנם איני סבורה כאמור כי נכותה התפקודית של התובעת עומדת על 100%, אך מסקנה זו אינה מושתתת על תמונות התובעת או על שהייתה בחופשות אלא על הראיות בדבר תפקודה היומיומי.
כפי שנקבע זה מכבר, יש להבחין בין נכות רפואית, נכות תפקודית וגריעה מכשר השתכרות:
"ככלל, ראוי להבחין בין הנכות הרפואית, הפגיעה התפקודית והגריעה מן ההשתכרות או מכושר ההשתכרות. זו האחרונה היא הקובעת. השפעת הנכות הרפואית על הפגיעה התפקודית אינה זהה בכל מקרה ומקרה ואף הפגיעה התפקודית (השונה מצידה מן הנכות הרפואית), אינה מלמדת, בהכרח, על הגריעה מסכום ההשתכרות בעתיד."
רע"א 8532/11 שוש כהן נ' עידו קרקובסקי (פורסם בנבו, 25.03.2012)
מכלול נכויותיה של התובעת מצביע על פגיעה קשה היוצרת מגבלה פיזית משמעותית:
אף אם הנכות בתחום הריאות אינה תפקודית במלואה ונעריך את מחציתה כתפקודית, הרי שבנוסף לה נקבעו לתובעת 10% נכות בגין הפגיעה בכתף ימין – ידה הדומיננטית ו-10% נכות נוספים בגין הפגיעה במרפק אותה יד-ימין.
לאלו מתווספים 15% נכות בגין הגבלה בעמוד שדרה צווארי ו-5% נכות בגין שבר בחוליה.
לפגיעות פיזיות אלו מתווספת נכותה הנפשית שהועמדה על 5% נכות.
פגיעתה של התובעת נרחבת ומגבלותיה משמעותיות – אך אין בידי לומר כי נכותה התפקודית (להבדיל מהפגיעה בכושר השתכרותה) עולה על נכותה הרפואית.
התובעת מסוגלת ללכת שכן הפגיעה היא בפלג גופה העליון.
התובעת מסוגלת לבצע חלק מסוים, גם אם מצומצם, ממטלות משק הבית.
כמו כן היא העידה כי היא מתנדבת במסגרות מסוימות ושם היא ודאי נדרשת לתפקוד מינימלי כלשהו.
נכויות ופגיעות מצטברות אלו, לצד התפקוד היומיומי האמור, שהינו מוגבל – אבל קיים, מביאים לכלל מסקנה כי יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת בשיעור 50%.

עבודתה של התובעת לאחר התאונה ושיעור הפגיעה בכושר ההשתכרות
אין חולק כי לאחר התאונה נעדרה התובעת כ 8.5 חודשים ממקום עבודתה, בהיותה באי-כשר מלא. לאחר מכן שבה התובעת לעבוד באותו מקום, אך במשרה חלקית ושונה.
התובעת טענה כי על אף פגיעתה הקשה שמה לה למטרה להשתקם ולחזור ככל הניתן למסלול חיים רגיל, ובסיוע משמעותי מצד המפעל בו עבדה – נמצאה לה עבודה מותאמת בהתאם ליכולותיה המוגבלות ולשעות התעסוקה המצומצמות שהתיר לה רופא התעסוקה לעבוד. עם זאת, לאחר פיטוריה בשל סגירת המפעל ובהעדר מעסיק תומך המעוניין להעסיקה – לא עלה בידה למצוא עבודה כלשהי.
מטעם התובעת העידה הגב' רונית שיק, מי שהייתה מנהלת האתר של מפעל פרוטרום בע"מ בו עבדה התובעת. על פי עדותה של הגב' שיק פעלו מנהלי המפעל למצוא לתובעת עבודה מותאמת על מנת לאפשר לה להשתקם ולחזור לעבודה במגבלתה, והחל מחודש מאי 2013 חזרה התובעת לעבודה אדמיניסטרטיבית מותאמת למגבלותיה ולשעות העבודה המצומצמות שבהן יכלה לעבוד בהתאם לאישור הרופא התעסוקתי.
הנתבעת טענה כי עבודת התובעת לאחר התאונה הייתה ללא דופי ואף היה ביכולתה בשני מקרים שהוצגו לעבוד שעות נוספות מעבר למגבלת 6.5 שעות שנקבעה לה.
אכן, גם בנכותה וגם במגבלותיה עשתה התובעת כל מאמץ לעבוד ולהשביע את רצון מעסיקה. משתמע כי לא התלוננה, לא ניסתה לחמוק מעבודה ועשתה כל מאמץ על מנת לעבוד במסגרת שניתנה לה. עבודתה באותה העסקה מוגבלת וחלקית הייתה כהגדרת הנתבעת ללא דופי. התובעת אף עשתה מאמץ עודף במקרה נקודתי כאשר נתבקשה לכך.
המסקנה המרכזית מהתנהלות זו היא שהתובעת רצתה בכל מאודה לעבוד.
בחודש מרץ 2016 פוטרה התובעת מעבודתה עקב סגירת המפעל ובמקביל לה פוטרו יתר העובדים שעבדו לצידה. הגב' שיק העידה כי במסגרת דאגתה האישית לעובדים שעבדו תחתיה, עלה בידה למצוא מקומות עבודה חלופיים לכל העובדים שפוטרו, למעט התובעת. בעניינה של התובעת העידה הגב' שיק כי מגבלותיה הרפואיות והתפקודיות היו כאלה שלא עלה בידה למצוא לה עבודה מתאימה כפי שמצאה ליתר העובדים במפעלים אחרים (פרוטוקול, עמ' 21, שורות 30-36).
התובעת ובן זוגה העידו כי לאחר פיטוריה פנתה התובעת ללשכת התעסוקה, אך לא הוצעה לה כל עבודה.
התובעת חיפשה עבודה גם בעיתונים ובאמצעות האינטרנט ואולם מקומות העבודה שנמצאו היו בגנים ובצהרונים או כקופאית – עבודות המצריכות מאמץ פיזי שעל פי נכותה סביר לקבוע כי אין באפשרותה לעמוד בו.
התובעת אף העידה כי במסגרת מאמציה למצוא עבודה נמצאה לה האפשרות להתנדב פעמיים בשבוע במועדון לקשישים ובבית פתוח לסיוע לאמהות אחרי לידה, כאשר גם על מנת להגיע להתנדבות זו הופעלו 'קשרים'.
בן זוגה של התובעת העיד כי פנה לחברות שונות ולמכרים על מנת לאתר עבודה לתובעת, אך ללא הועיל.
הנתבעת מצידה טענה כי התובעת לא עושה די על מנת למצוא עבודה, וזאת תוך התייחסות לכל ניסיון שעשתה התובעת כלא-מספק. לא אחזור על כל טענות הנתבעת בעניין זה, אך לא מצאתי בהן ממש.

הנתבעת חזרה וטענה לעניין ניסיונה המקצועי של התובעת כמנהלת חשבונות, אך אין בידי לקבל את טענותיה. התובעת העידה כי כבר לפני כ-15 שנה לא עלה בידה למצוא עבודה בתחום זה, מאחר וניסיונה היה בשיטות ישנות שאין להן עוד ביקוש וצורך בשוק. התובעת העידה, ועדותה מהימנה ולא נסתרה, כי הדברים אף הגיעו לידי כך שלא מצאה עבודה משך שנתיים עד שבלית ברירה החלה לעבוד כפועלת יצור.
ודאי אין להניח כי גם בשנים 2003-2005 יכולה הייתה התובעת למצוא עבודה בתחום הנהלת חשבונות ולמרות זאת בחרה בכוונה תחילה לעבוד כפועלת ייצור. כפי שציינה גם הגב' שיק בעדותה – "בתעשייה לא עומדים עובדים בתור להגיע לעבוד בקו יצור" (פרוטוקול עמ' 19 שורה 15).


אם בשנים 2003-2005 לא מצאה התובעת עבודה בתחום זה, כשהייתה בריאה וצעירה ב-15 שנה, ודאי אין בידי לקבוע כי היום, בהיותה כבת 60, יש ביכולתה למצוא עבודה בתחום זה, ובחלוף 15 שנים נוספות בהן התבגרה ולא עסקה בו.
מנגד, אף אם לא עלה בידי התובעת למצוא מקום עבודה מותאם למגבלותיה, שביחס למקום עבודה יש לראותן בעיקר כעבודה שאינה דורשת הפעלת כוח ומאפשרת הפוגות ושינוי תנוחה, הרי שעדיין אין בידי לומר כי לתובעת אין כל כשר השתכרות שהוא.

הקושי במציאת עבודה בגילה של התובעת נובע גם ממצב המשק וגם מנתוני הרקע של התובעת, והראיה לכך היא כי גם התובעת בעברה, ובטרם סבלה ממגבלות גופניות,
התקשתה למצוא עבודה במקצועה הקודם ולאחר שנתיים נאלצה לעבוד בעבודה פשוטה יותר, שאינה דורשת כישורים מיוחדים או לימודים.
בית המשפט העליון פסק זה מכבר כי גריעת כשר ההשתכרות של נפגע אינה זהה בהכרח לנכותו התפקודית ומושפעת מפרמטרים רבים נוספים:
"...מכלול הנתונים שיש בהם כדי להשליך על תפקודו ועל השתכרותו וכושר השתכרותו של הנפגע בנסיבותיו הפרטניות, כגון גילו, השכלתו, כישוריו, משלח ידו, עיסוקו לפני התאונה ולאחריה, האפשרויות שעומדות בפני
ו לנתב בעתיד את עיסוקו במומו, הגריעה בפועל בהשתכרות בעקבות התאונה וכן "מידת השפעתה של נכותו הרפואית על היכולת לעסוק באותו המקצוע ויכולתו לשוב ולעסוק באותו המקצוע ובאותו מקום העבודה בו עבד קודם לתאונה והימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי הנפגע יוכל להמשיך ולעבוד. כן יש לתת את הדעת לנסיבות שונות ונוספות אשר יכולות להשפיע על יכולת התפקוד של הנפגע כגון מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי" (ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה [פורסם בנבו] בפסקה 8 (25.7.2010))."
ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם בנבו, 11.01.2015)
בענייננו מדובר כאמור באישה כבת 60, שאין לה השכלה עדכנית או כישורים רלוונטיים לעבודה ייחודית, וניסיונה התעסוקתי מלמד מלכתחילה על מגוון מצומצם של עבודות שהיו פתוחות בפני
ה. העבודה הפשוטה בה עסקה לפני התאונה אינה פתוחה עוד בפני
ה, ומגבלותיה הגופניות מצמצמות משמעותית את יכולתה להשתכר. עם זאת, כושר השתכרותה לא פחת כליל וניתן למצוא עבודות מסוימות בהן היא יכולה להתפרנס במשרה חלקית.
לאור דברים אלו, ובשילוב נתוני התובעת לפני ואחרי התאונה, אני סבורה כי יש להעמיד את הפגיעה בכשר השתכרותה של התובעת על 65% הפסד בעקבות התאונה.

בסיס השכר
התובעת הציגה תלושי שכר מחודשי עבודתה האחרונים וכן אישור מל"ל על שיעור השכר הרבע-שנתי שנקבע בעניינה לצורך תשלום דמי פגיעה.
התובעת טענה כי יש לקבוע את בסיס שכרה בהתאם לשכר המצטבר המופיע בתלוש חודש יולי 2012, הכולל תשלומים תקופתיים להם הייתה זכאית מעבודתה לאורך השנה. שכר מצטבר זה עומד על סך 43,388 ₪, ובממוצע חודשי – 6,198 ₪. לאור שיעור השכר השנתי אין ניכוי מס הכנסה.

הנתבעת הציגה נתונים מדו"ח רציפות הביטוח של התובעת בשנים קודמות, אשר מלמדים לטענתה על שכר חודשי ממוצע של 5,784 ₪ בשנת 2011.
הנתבעת הפנתה גם לשכר החודשי המופיע בארבעת תלושי השכר האחרונים לעבודת התובעת, לפני חודש יולי 2012, העומד בממוצע על 5,299 ₪, ואף טענה כי מאחר ונתוני השכר בתלושים נמוכים משיעור השכר הרבע שנתי המופיע באישור המל"ל – יש להתעלם מאישור המל"ל.
למרות זאת, על אף עדות הגב' שיק כי מדי שנה מקבלים עובדי המפעל העלאה בשכרם, ועל אף שהנתבעת הציגה כאמור נתוני שכר העומדים בממוצע על כ- 5,300 ₪, טענה הנתבעת כי יש לראות את בסיס השכר בשיעור 5,500 ₪. היינו, גם הנתבעת לא סברה כי יש לראות את התלושים הבודדים שהציגה כעומדים בפני
עצמם.
בעניין זה אני סבורה כי הצדק עם התובעת ויש לקבל את שכרה המצטבר כמייצג הטוב ביותר להשתכרותה לפני התאונה, היינו – 6,198 ש"ח. הדבר עולה בקנה אחד הן עם חישוב כלל התשלומים השנתיים להם הייתה זכאית ופריסתם הממוצעת על פני השנה, והן עם עדות הגב' שיק על העלאה שנתית בשכר לכלל העובדים (פרוטוקול, עמ' 20 שורה 24).
התובעת הוסיפה וטענה כי צפויה הייתה לקידום בעבודה שכן הוסמכה להיות אחראית קו ושכרה צפוי היה לעלות בהתאם.
הגב' שיק העידה בעניין קידומה הצפוי של התובעת כדלקמן (פרוטוקול, עמ' 19 שורות 15-20):
"בתעשיה לא עומדים עובדים בתור להגיע לעבוד בקו יצור וכשיש עובד טוב מקצועי ומסור אמין ונאמן אנחנו ממש עושים כל מאמץ לקדם אותו במיוחד אם מתרחבים וגדלים – במקום להביא מבחוץ מישהו אני מעדיפה לקדם את העובדים שלי מבפני
ם שהם ראויים לזה .
אריאלה הייתה עובדת על קו שלוקח את הבקבוק ומכניס אותה לאריזה. זו עבודה עם הידיים. אנחנו הצלחנו להתפתח ולגדול ואיציק ביקש עזרה ואז החלטנו שבאמת הוא צריך תומכת שתעזור לו והחלטנו ביחד שאריאלה הכי מתאימה לתפקיד."
הגב' שיק אישרה את דברי התובעת והעידה כי אכן התובעת הוכשרה להיות תומכת קו וכבר עמדה בסוף ההכשרה. כן העידה כי שכרה של התובעת היה צפוי לעלות בכ-30% ביחס לשכרה השוטף, וזאת במקביל להעלאת השכר הנהוגה במפעל מדי שנה. (פרוטוקול מיום 11.10.18, עמ' 19 שורה 33, עמ' 20 שורה 27).

הנתבעת הכחישה טענה זו והתייחסה לכך שתיקה האישי של התובעת לא הוגש כראיה בתיק, אך התעלמה מעדות הגב' שיק לפיה לאחר סגירת המפעל נאמר לה שתיקי העובדים אינם רלוונטיים ולא ידוע לה מה נעשה איתם (פרוטוקול עמ' 18 שורות 33-34).
אני דוחה את טענות הנתבעת המבקשות להמעיט בעדותה של הגב' שיק ולטעון נגד אמינותה, כאילו עדותה "מגמתית" ו"מלאת פרצות וחורים". לא כך התרשמתי מעדותה. הגב' שיק הייתה אמינה ועניינית בעדותה, לא ניסתה להאדיר נזקים או לייפות מצב והעידה על הדברים כאשורם. מדובר בעדה אובייקטיבית, שאין לה עניין כלשהו בתוצאה, ואין סיבה לפקפק במהימנותה.
לא נמצאו תימוכין לטענות הנתבעת על כך שלא הובאו עדים אחרים שעבדו באותה עת במפעל או להנחה כי עדים אחרים אלו נמצאים בשליטתה של התובעת והיה ביכולתה להביאם.
הנתבעת ציינה כי הגב' שיק העידה שהכירה את התובעת בעבר שכן בן זוגה של התובעת עבד בעבר במקום כאיש אחזקה. הנתבעת אף טענה בסיכומיה כי הגב' שיק התגוררה באותו רחוב בו גרים התובעת ובן זוגה, אך מצאה לנכון להשמיט את עדות הגב' שיק כי עזבה כתובת זו לפני כ-20 שנה, עוד לפני שהחלה התובעת לעבוד במפעל. לא ברור מתי עברה התובעת להתגורר ברחוב זה, אך לא מצאתי כי יש בדבר כדי להשפיע על אמינות עדותה של הגב' שיק. הגב' שיק העידה כי היו תחתיה 27-28 עובדים בלבד. מטבע הדברים, כאשר מובא לעדות מי שהיה ממונה על הנפגע במקום עבודתו, מדובר באדם שהכיר את הנפגע. אין בהיכרות כאמור כדי לפגום באמינות העדה.
לאור האמור, הוכחה טענת התובעת כי שכרה צפוי היה לעלות בשיעור 30% ולעמוד על סך של 8,057 ₪ ברוטו בחודש. בשיעור השתכרות זה יש להפחית מס הכנסה, ועל כן יחושב בסיס השכר לאחר ניכוי מס כאמור בסך של 7,757 ₪ כבסיס שכר ממוצע לכלל השנים מאז 2013 ועד היום.

מדברי הגב' שיק ולאור העובדה שערב התאונה התובעת כבר עברה את ההכשרה הנדרשת, יהיה זה סביר להניח כי שכרה כתומכת קו ייצור צפוי היה להתעדכן בחודשים הקרובים אלמלא התאונה (פרוטוקול עמ' 19 שורות 29-34).
לצורך החישוב בפסק הדין יהיה זה סביר להניח כי השכר היה מתעדכן ביום 1.5.13, כ-8.5 חודשים לאחר התאונה ובמקביל למועד חזרתה של התובעת לעבודה חלקית.

נזקי התובעת
כאב וסבל
לתובעת נכות משוקללת בשיעור 62.72% ו-87 ימי אשפוז. סך הפיצוי – 122,894 ₪.

הפסד שכר בעבר
התובעת חזרה לעבודה מותאמת וחלקית ביום 1.5.13. החל ממועד זה עבדה התובעת במשרה חלקית בהתאם לאישורי הרופא התעסוקתי ויכולותיה, ועל כן נזקה עומד על ההפרש בין שכרה בפועל לשכר שצפויה הייתה לקבל בהתאם לקביעת בסיס השכר לעיל.
בחודש התאונה - יולי 2012 - מראה תלוש השכר של התובעת כי התקבל שכר הבסיס במלואו ועל כן אין הפסד.
לחודשים אוגוסט 2012 – אפריל 2013: הפסד ל-9 חודשים * 6,198 ₪ = 55,782 ₪.
בחודשים מאי - דצמבר 2013 – שכרה המצטבר על פי תלוש דצמבר 2013 הינו 38,032 ₪.
על פי ההשבחה הצפויה הייתה אמורה להשתכר 7,757 * 8 = 62,056 ₪.
ההפרש לפיצוי – 24,024 ש"ח.
לשנת 2014 – שכרה המצטבר לפי טופס 106 ודו"ח רציפות של המל"ל עומד על
67,124 ₪. שכרה הצפוי - 93,084 ₪. ההפרש לפיצוי – 25,960 ₪
לשנת 2015 – שכרה המצטבר לפי טופס 106 ודו"ח רציפות של המל"ל עומד על
75,786 ₪. שכרה הצפוי - 93,084 ₪. ההפרש לפיצוי – 17,298 ₪.
לשנת 2016 – התובעת פוטרה בחודש מרץ 2016, כאשר בסיום עבודתה קיבלה מענק מיוחד ופדיון ימי חופשה ודמי הבראה. לפיכך לא יחושב הפסד שכר לחודשיים אלו.
מחודש מרץ 2016 לא מצאה התובעת עבודה ועד לחודש אוקטובר 2016 קיבלה דמי אבטלה, על פי תעודת עובד ציבור מהמל"ל, בסך 32,766 ₪.
שכר צפוי לחודשים מרץ-אוקטובר 2016: 8 * 7,757 ₪ = 62,056 ₪, בניכוי דמי האבטלה לעיל עומד ההפרש לפיצוי על סך 29,290 ₪.
לחודשים נובמבר–דצמבר 2016 עומד הפיצוי ע"פ הגריעה מכשר ההשתכרות שנקבעה על סך 7,757 ₪ * 2 * 65% = 10,084 ש"ח.

לשנים 2017-2018 – 24 חודשים * 7,757 ₪ * 65% =121,009 ₪.
הפסדי השכר לעיל נושאים הפרשי ריבית והצמדה מאמצע כל תקופת פיצוי שנקבעה בנפרד. סך כל הפסדי השכר בעבר, משוערכים להיום, עומד על סך 295,435 ₪.


הפסד שכר לעתיד
60.
בראשית שנת 2019 תהיה התובעת בת 60, כך שיש לפצותה בגין הפסד ב-7 שנות השתכרות.

7,757 ₪ * 65% * מקדם היוון 75.68 = 381,582 ₪.

הפסדי פנסיה
התובעת זכאית לפיצוי בשיעור 12.5% מהפסדי השכר שנפסקו לה – 677,017 ₪ * 12.5% = 84,627 ₪.

עזרה בבית בעבר
התובעת הייתה מאושפזת קרוב לשלושה חודשים, והייתה באי כושר מלא עוד כחצי שנה לאחר מכן. אף עם חזרתה לעבודה חלקית סבלה מנכויות לא מבוטלות וממגבלות אשר אינן מאפשרות לה לטפל במשק הבית באופן עצמאי. בעניין זה מהימנות עלי עדויות התובעת ובעלה כי העסיקו עזרה בשכר וכי אין בידם תיעוד לדבר.
הנתבעת בסיכומיה מכירה בכך שבתקופה הסמוכה לתאונה ואף בשנה שלאחר מכן נזקקה התובעת לעזרה מוגברת שניתנה לה, בין היתר, על ידי בן זוגה, ילדיה ואף על ידי עוזרת בשכר.
לאור מכלול הדברים יהיה זה סביר להעריך כי במשך אשפוזה ובמהלך חודשי אי הכושר המלא עמד שווי העזרה שקיבלה התובעת על שיעור ממוצע של 3,000 ₪ לחודש, ובמשך 8.5 חודשים סך של 25,500 ₪.
לאחר מכן יהיה זה סביר להעריך את העזרה לה נדרשה התובעת מאז ועד היום בסך כולל של 50,000 ₪, המשקף אומדן מעוגל של שווי עזרה חודשית בסך של כ- 800 ₪, וזאת בין אם נעזרה בבני משפחה ובין אם שילמה לעזרה בשכר.

עזרה בבית בעתיד
התובעת העידה כי יש ביכולתה לעסוק בעבודות הבית באופן חלקי – היא מבשלת, מגהצת, 'מעבירה ניגוב על הרצפה' כדבריה אך לא שוטפת, מכניסה כלים למדיח ולפעמים שואבת אבק. עדותה מלמדת כי היא נדרשת לעזרה בניקיון הבית ובתחזוקתו, אך לא בעזרה מוחלטת הכוללת בישול וגיהוץ.
התובעת העמידה בסיכומיה ראש נזק זה על סך של 800 ₪ לחודש כמשקף שווי עזרה של 4 שעות שבועיות, אם כי החישוב אינו דווקני ואף נעשה על הצד הנמוך.

כזכור, נכויותיה של התובעת כוללות 19% נכות משוקללת בידה הימנית הדומיננטית. במכלול הראיות שהוצגו מקובלת עלי הערכת נזק זו ויהיה זה סביר להניח כי התובעת נזקקת לעזרה בסך חודשי של 800 ₪.
עם זאת, אינני סבורה כי יש לפסוק פיצוי זה עד לתום תוחלת חייה של התובעת, שכן יש להניח שבגיל 80 נוטים אנשים להסתייע בעזרה חיצונית, אף אם לא נהגו כך קודם לכן.
לפיכך עומד הפיצוי בראש נזק זה על סך 800 ₪ * 180.3 מקדם היוון ל-20 שנה = 144,240 ₪.

הוצאות רפואיות ונלוות
ענייננו בתאונת עבודה והוצאותיה הרפואיות של התובעת מכוסות במסגרת זו. עם זאת, מקובלת עלי הטענה כי ישנן הוצאות נלוות שאינן מכוסות בביטוח הלאומי ושיש מקום לפצות את התובעת ואת מיטיביה בגינן.
הנתבעת סברה שלפנים משורת הדין יש להעמיד ראש נזק זה על סך 5,000 ₪, ואולם במכלול הדברים שהוצגו, לרבות הצורך בטיפולים ובנסיעות לאורך זמן, יש להעמיד הפיצוי על סך גלובלי של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד.

ניכוי תשלום תכוף ותגמולי המוסד לביטוח לאומי
התובעת קיבלה תשלום תכוף בסך של 22,000 ₪ ביום 29.11.12. סכום זה כשהוא משוערך להיום עומד על סך 23,740 ₪ ויש לנכותו מהפיצוי שנפסק.
בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהגישה הנתבעת יש לנכות מסך הפיצוי לעיל את תגמולי המל"ל בסך של 651,345 ₪.

ניכוי קצבה מיוחדת
הנתבעת טענה כי לערוך ניכוי רעיוני או הקפאה שכן יתכן והתובעת תוכל לפנות למל"ל ולקבל קצבה מיוחדת, ששיעורה הוערך ע"י אקטוארית מטעם הנתבעת בחוות דעת שהוגשה לתיק. דא עקא, הנתבעת לא הוכיחה את עצם זכאותה האפשרית של התובעת לקבלת קצבה זו.
מקובלות עלי בעניין זה טענות התובעת הן לעניין הנטל הרובץ של כתפי הנתבעת והן על אי עמידתה בו, לרבות נקודת המוצא לפיה קצבה לצורך התאמת דיור, רכישת אביזרי עזר וסיוע ברכישת רכב לצורך ניידות - אינה רלוונטית לפגיעת התובעת בתאונה דנן.

סיכום
לאור המפורט ב

פסק דין
זה תשלם הנתבעת לתובעת פיצויים כדלקמן:

א.
כאב וסבל
122,894 ₪

ב.
הפסדי שכר בעבר
295,435 ₪

ג.
הפסדי שכר בעתיד
381,582 ₪

ד.
הפסדי פנסיה
84,627 ₪

ה.
עזרה בבית בעבר
75,500 ₪

ו.
עזרה בבית בעתיד
144,240 ₪

ז.
הוצאות
10,000 ₪

ח.
ניכוי תשלום תכוף
23,740 ₪ -

ט.
ניכוי תגמולי מל"ל
651,345 ₪ -
סך הפיצוי לתובעת
439,193 ש"ח

כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעת, בצירוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק.


ניתן היום,
ה' כסלו תשע"ט, 13 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 48948-03/15 פלונית נ' עדי מזרחי, כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/11/2018)