פסקי דין על פלונית (קטינה) | פסקי דין על רובין סניורה | פסקי דין על רובין ניסים | פסקי דין על עמותת נילי | פסקי דין על מדינת ישראל (משרד העבודה והרווחה) | פסקי דין על הדר חברה לביטוח |

130088/01 א     09/11/2005




א 130088/01 פלונית (קטינה), רובין סניורה, רובין ניסים נ' עמותת נילי, מדינת ישראל (משרד העבודה והרווחה), הדר חברה לביטוח בע"מ




1
בתי המשפט
א 130088/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
09/11/2005
תאריך:
כב' השופטת בלהה טולקובסקי

בפני
:

1 . פלונית (קטינה)

2 . רובין סניורה

3 . רובין ניסים

בעניין:
התובעים
עו"ד י. ברזילי

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . עמותת נילי

2 . מדינת ישראל (משרד העבודה והרווחה)

3 . הדר חברה לביטוח בע"מ

הנתבעות 1 ו-3: ע"י ב"כ עו"ד צ. רפפורט ואח'

הנתבעת 2: ע"י פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

הנתבעות
פסק דין
1. מדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף.
התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת"), ילידת 13.6.99, שהתה וטופלה במעון שנוהל ע"י הנתבעת מס' 1, "עמותת נילי
". מדובר במעון שפעל באישור ובפיקוח, הנתבעת מס' 2, מדינת ישראל- משרד העבודה והרווחה.
התובעים 1 ו-2, הינם הוריה ואפוטרופסיה של התובעת.

2. ביום 10.11.00, נקראו הוריה של התובעת להגיע בדחיפות למעון, בשל "אודם" שהתגלה בעכוזה של התובעת (להלן: "הארוע" או "התאונה").
התובעת נלקחה לקופת החולים ומשם הופנתה לאשפוז, בבית חולים קפלן, כשהיא סובלת מכוויה בדרגה 2-1 עם אודם, שלפוחיות וקילופי עור בעכוזה, כפי שמודגם בתמונות שצורפו לתצהיר האם ת/1. התובעת אושפזה למשך 16 ימים, לצורך טיפול בכוויה.
במהלך אשפוזה של התובעת, נפתחה חקירת משטרה והתובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם המכון לרפואה משפטית אשר חיווה דעתו כי הכוייה נגרמה כתוצאה ממגע עם נוזל חם (נספחים 19-14 לתצהיר האם, ת/1).
3. מלכתחילה ולאורך ההליכים המקדמיים שנוהלו בתיק זה, כפרו הנתבעות באחריותן לארוע התאונה. בפתח ישיבת ההוכחות, מיום 5.4.05, הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר בשאלת האחריות, על פיו הנתבעות 1 ו-2, מקבלות על עצמן את האחריות לארוע באופן שהנתבעת מס' 1, תשא ב-80% מסכום הפיצוי והנתבעת מס' 2, תשא ב-20% מסכום הפיצוי, עד לסך כולל של 30,730 ₪.
לאור ההסדר האמור, אין עוד צורך לדון בשאלת האחריות והשאלה היחידה העומדת להכרעה, הינה שאלת גובה הנזק.

מהות הפגיעה והנכות
4. ד"ר יוסף חייק, שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, בתחום הכירורגיה הפלסטית, ציין בחוות דעתו כי בבדיקת התובעת, נמצאה צלקת בעכוז שגודלה כ-3% משטח הגוף. באזור הצלקת, ניכרים שינויים בגוון ובמרקם העור שאינו אחיד וגס למגע, בהשוואה לאזורים הסמוכים. כן נמצאה צלקת היפרטרופית, בגודל של כ- 3-2 ס"מ, בעכוז השמאלי, צלקת זו, מעובה ובולטת כפי שמודגם בתמונות שצולמו על ידי המומחה, במ/2. ד"ר חייק ציין כי מצב הצלקת סופי, אין סימני גרד או פצעים חדשים ולא קיימת מגבלה תפקודית בהליכה או בכיפוף. ד"ר חייק, העריך את נכותה של התובעת, בשיעור של 10%, בהתאם לסעיף 75 (1) ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956.

5. ד"ר חייק, זומן לחקירה על חוות דעתו והסביר כי העריך את הנכות, בהתחשב בגילה של התובעת, במיקום הצלקת ובסימנים שנותרו. ד"ר חייק ציין כי הצלקת אינה גורמת להגבלה בתנועה וכי: "הסבירות כיום לכאב היא נמוכה. גרד עדיין יכול להיות אבל אני מאמין שהתופעות האלה באיזשהו שלב מסתיימות" (עמ' 12 לפרוטוקול). ד"ר חייק, הוסיף וציין כי אזור הצלקת ההיפרטרופית, הוא קטן יחסית, כך שאינו צופה הפרעה מבחינת חום או זיעה (עמ' 12 לפרוטוקול).
ד"ר חייק הסביר בעדותו כי מצב הצלקת סופי כך שלא צפויה החמרה או שיפור ואין אפשרות לשיפור מראה הצלקת, על ידי טיפול ניתוחי. ד"ר חייק, הוסיף וציין כי לא ניתן לדעת, מה תהא תגובתה העתידית של התובעת לצלקת וכדבריו: "מבחינת הצלקת, המצב סופי אבל אני לא יודע מה תהיה התגובה לצלקת מבחינה פסיכולוגית, זה מאוד אינדיבידואלי. בבדיקתי, לקח לי הרבה זמן עד שהתובעת נתנה לי לראות את המקום. יכול להיות שבעתיד הכל יהיה בסדר ויכול להיות שלא" (עמ' 11 לפרוטוקול).
עוד ציין ד"ר חייק: "...אני חושב שבגלל המיקום האנטומי שזה אזור הרוגני שזה אזור שהרבה נשים באות אלי לקליניקה לניתוחים פלסטיים בגלל בעיות פחותות יותר. אם הילדה לא תוכל ללבוש חוטיני, ביקיני, כל דבר שחושף, אני חושב שזה מפריע" ובהמשך: "...אם היא רכשה בעיה בקשר למקום אנחנו נראה את זה בגיל מבוגר יותר. לפעמים אנשים בקושי נשאר להם סימן והם נמנעים מלחשוף את המקום. מעבר לזה ביחסים אינטימיים המרקם לא זהה ואני לא יודע כמה זה יהיה רלבנטי לה ולבעלה.." (עמ' 9 לפרוטוקול).

6. לאחר שעיינתי בחוות דעתו ובעדותו של ד"ר חייק, כמו גם בתמונות הצלקת, במ/2, ראיתי לאמץ את הערכתו של ד"ר חייק ולקבוע כי נכותה של התובעת, בגין הצלקות שנותרו בעכוזה, הינה בשיעור של 10%.

7. בנקודה זו, ראיתי להתייחס לטענת הנתבעות, באשר לשאלת מועד ניהול ההליך והאם לא ראוי היה, להמתין עד הגיע התובעת לגיל בגרות כך שניתן יהא לבחון את השפעת הצלקת על אורח חייה ותפקודה.
מסכימה אני עם ב"כ התובעים כי נוכח הכחשת האחריות, היה צורך להקדים ולהגיש את התביעה בכדי להבטיח את אפשרותם של התובעים, להוכיח טענותיהם בנוגע לאחריות הנתבעות לארוע התאונה ויש לזכור כי ההודאה באחריות, נעשתה רק בפתח ישיבת ההוכחות ולאחר שהתובעים, נערכו לניהול הדיון, הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק. בנסיבות אלה, גם אם ניתן לסבור שלאור ההודאה באחריות, אפשר היה לדחות את ברור שאלת גובה הנזק, למועד מאוחר יותר ולאחר התבגרות התובעת, הרי לאור חוות דעתו ועדותו של ד"ר חייק כי מצב הצלקת הינו סופי ואף לא ניתן לשפרו, על ידי ניתוח עתידי, החלטת התובעים, לסיים את ההליכים, בשלב זה, הינה סבירה, בנסיבות העניין.
דיני הנזיקין, מבוססים מעצם טיבם וטבעם על הנחות, השערות ואומדנות וכלשונו הציורית של כב' השופט חשין, בע"א 2061/90 מרצלי נ' מדינת ישראל ואח' פ"ד נז (1) 802: "אכן בחישוב הפיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמים אנו בעינינו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות ותקוות ומשאלת-לב הן מציאות. הוטל עלינו לגלות את צפונות העתיד - עתיד שיהיה ועתיד שלא יהיה - ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" (שם בעמ' 823-822). ככלל, בעניינם של קטינים, רב הנסתר על הגלוי ובענייננו, לא ניתן לשער, אם בכלל או מתי, תפתח התובעת, תגובה נפשית כלשהי לצלקת, לפיכך ובנסיבות אלה, אין מנוס מהערכת הפיצוי, על בסיס גדר הנתונים והשיקולים, המצויים בפני
נו עתה.

פיצוי בגין הפסדי השתכרות
8. לאור עדותו של ד"ר חייק כי הצלקת, אינה גורמת להגבלה בתנועה או לכאב וכי גם תופעות של גרד, חולפות עם השנים, ולאור מיקום הצלקת, באזור שאינו גלוי ואינו חשוף לעין כל, איני סבורה כי תהא לצלקת, השפעה על כושר עבודתה של התובעת.
איני מתעלמת מדברי ד"ר חייק, כי השפעת הצלקת, עלולה לבוא לידי ביטוי, בגיל מבוגר יותר ולהתבטא ביחסה של התובעת לגופה ובתגובה נפשית שעלולה להתפתח בעקבות זאת, אלא שסבורה אני כי אין בעדותו של ד"ר חייק בדבר הסתייגותה של התובעת ותגובתה במהלך הבדיקה, בהיותה כבת שלוש וחצי שנים מחד או בעדויות ההורים, מהן עולה כי התובעת מבקרת בגן ומתפקדת כשאר הילדים מאידך, כדי לנבא מה יוליד יום והאם התובעת תפתח תגובה נפשית פתולוגית לצלקת. בנסיבות אלה, בהעדר חוות דעת של מומחה בתחום הנפשי, יהא זה מרחיק לכת להניח כי התובעת תסבול מתגובה נפשית בדרגה כזו שתגביל אותה בעבודה ותפגע בכושר השתכרותה ולמותר לציין כי עצם העובדה שהצלקת עלולה להפריע לתובעת, בלבישת בגד ים או בחשיפת גופה בכלל ובמסגרת יחסים אינטימיים בפרט לרבות אי הנוחות, הצער והבושה הכרוכים בכך, תלקח בחשבון בפסיקת הפיצוי בגין כאב וסבל.

פיצוי בגין נזק שאינו נזק ממון
9. במסגרת הערכת הפיצוי בגין כאב וסבל, מצווים אנו להידרש למכלול השיקולים הרלבנטיים, בכל מקרה לגופו ועל פי נסיבותיו. בית המשפט העליון, חזר והתייחס לאחרונה, לשיקולים המנחים בפסיקת כאב וסבל, בתביעות הנדונות על פי דיני הנזיקין הכללים בהדגישו כי יש לאמוד את הפיצוי במנותק מתבנית הפיצוי, בגין ראש נזק זה, בתביעות הנדונות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975, במסגרתו הומרה הגישה האינדיבידואלית בגישה תעריפית, וכדברי כב' השופט ריבלין בע"א 8757/02 אוזל נ' אילן זגגות רכב בע"מ, דינים עליון, כרך עא 263: "...כלל הוא בדין הנזיקין הכללי אצלנו שהפיצוי הוא אינדיווידואלי והוא מחושב על פי נזקו של כל ניזוק וניזוק. בדין הפיצוי המיוחד, דוגמת חוק הפיצויים, לעומת זאת, הומרה הגישה האינדיווידואלית בגישה התעריפית, אולם בכך אין כדי להשליך על הפיצוי במסגרת דין הנזיקין הכללי... בדין הנזיקין הכללי הדין "מבוסס על התמקדות בנזק האינדיווידואלי שהתרחש לניזוק... בשל השוני בין הסדרי הפיצוי - הכללי והמיוחד - אין להשליך מתעריפי הפיצוי הקבועים בחוק הפיצויים על שומת הנזק הלא ממוני בדין הנזיקין הכללי. אכן השלילה העקרונית של הפנייה לשיטה התעריפית הקבועה בחוק הפיצויים המיוחד אינה גורעת מן הצורך להתוות אמות מידה שתסייענה להשגת תוצאה ראויה ודומה בנסיבות דומות. השומה האינדיווידואלית מביאה בחשבון הפיצוי לא רק נתונים אישיים מיוחדים כי אם גם מדדים קבועים ובהם גיל הנפגע, שיעור הנכות שנותרה בגופו, אופי הפגיעה, עוצמת הסבל והכאב ומידת הגריעה מהנאות החיים. ככל שחומרת המאפיינים האלה גבוהה יותר, היא הפיצוי, מטבע הדברים, גבוה יותר. הצורך להביא את הפיצוי בגדר גבולות צפויים אינו מלמד על הצורך בהענקת פיצוי מעט. פיצוי מדוד אינו בהכרח פיצוי מתון (ספר שמגר בעמ' 57) נהפוך הוא: הפיצוי צריך שיהא מלא. פיצוי מלא הוא פיצוי הוגן. זוהי מצוות הצדק המתקן. זהו גם פועל יוצא מן התכלית ההרתעתית שמאחורי דיני הנזיקין", כן ראה לעניין זה: ע"א 2055/99 פלוני נ' הרבנות הראשית לישראל, תק-על 2001 (2) 240, ע"א 398/99 קופת חולים של ההסתדרות הכללית נ' דיין, פ"ד נה (1) 765.

10. בענייננו, יש להתחשב במידת הכאב והסבל שאונו לתובעת, בגין הפגיעה. נחלת הכלל היא כי כוויות עמוקות והטיפול בהן, כרוכים בכאבים קשים, במיוחד כשמדובר באזור רגיש כאזור העכוז, פי הטבעת והמפשעה. כן יש להתחשב בכך שגם לאחר תקופת הטיפול הראשוני, סבלה התובעת מתופעות של גרד, באזור הכוויה.
מעבר להגבלה בלבישת בגד ים ובחשיפת הגוף, יש להתחשב בכך שמיקום הצלקת, עלול לפגוע ביחסה של התובעת לגופה ומעבר לאי נוחות, צער ובושה, עלולה התובעת לפתח תגובה נפשית עד כדי קושי או הימנעות מחשיפת הצלקת. עוד יש לציין כי הצלקת תופסת את מרבית שטח העכוז ומתבטאת במראה העור ובהיותו גס למגע, מה שעלול לגרום להפרעה ביחסים אינטימיים, הן בשל בושה וחשש של התובעת מחשיפת גופה והן בשל תגובות אפשריות של בן זוגה.
בשוקלי את מכלול השיקולים האמורים, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל, בסך של 125,000 ₪, נכון ליום פסק הדין.

עזרת קרוב והפסדי שכר לתובעת מס' 2
11. התובעת מס' 2, אמה של התובעת, שהתה לצדה במשך תקופת אשפוזה בבית החולים ובהמשך נעדרה מעבודתה כחודש לצורך טיפול בתובעת.
צודק ב"כ הנתבעים, בטענתו כי הפסדי השכר הנטענים, לא הוכחו "ברחל בתך הקטנה", משלא הוגשו תלושי שכר המעידים על הפסד, אלא שסבורה אני כי התובעת מס' 2, זכאית לפיצוי ראוי, בגין הטיפול בתובעת בתקופת האשפוז ובתקופה הסמוכה שלאחר מכן, במהלכה שהתה התובעת בבית, שהרי מדובר, בעזרה וטיפול, החורגים מהמקובל והמצופה מבני משפחה. בנסיבות העניין, סבורה אני כי סכום הפיצוי המבוקש, בסיכומים מטעם התובעים, בסך גלובלי של 5,000 ₪, הינו סביר וכך אני פוסקת.

סיכום
12. סכום הפיצויים, כפי שנפסק לעיל, מסתכם בסך של 130,000 ₪.
על הסכום האמור, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ כחוק וכן הוצאות המשפט בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית, ממועד ההוצאה ועד ליום פסק הדין.
הנתבעות, תשלמנה לתובעים את סכום פסק הדין, בהתאם להסדר הדיוני, בשאלת האחריות.
סכום פסק הדין, לאחר ניכוי שכר טרחה והוצאות וכן סכום הפיצוי שנפסק לזכות התובעת מס' 2, יופקד, על חשבון התובעת מס' 1, בתוכנית חסכון נושאת פירות באחד מהבנקים הגדולים, וזאת עד הגיעה לגיל 18.
הסכומים האמורים ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.
המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום 09 בנובמבר, 2005 (ז' בחשון תשס"ו) בהעדר הצדדים.
טולקובסקי בלהה, שופטת
קלדנית: כהן מיטל.








א בית משפט שלום 130088/01 פלונית (קטינה), רובין סניורה, רובין ניסים נ' עמותת נילי, מדינת ישראל (משרד העבודה והרווחה), הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 09/11/2005)