פסקי דין על מגלי דסקל | פסקי דין על ניסים אוחיון | פסקי דין על מלונות הברון בנימין בע"מ

1165-01/18 תק     28/11/2018




תק 1165-01/18 מגלי דסקל, ניסים אוחיון נ' מלונות הברון בנימין בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות באשדוד



ת"ק 1165-01-18 דסקל ואח' נ' מלונות הברון בנימין בע"מ
ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
אירנה רוזן


התובעים

הנתבעים שכנגד

1.מגלי דסקל

2.ניסים אוחיון


נגד


הנתבעת

התובעת שכנגד

מלונות הברון בנימין בע"מ









פסק דין


לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הסכם הזמנת אירוע (להלן: "ההסכם") שנחתם בין הצדדים ביום 14/11/17.
לטענת התובעים, נגרמה להם עגמת נפש רבה בשל התנהלות הנתבעת בניגוד למצגיה בטרם החתימה על ההסכם, לפיהם האוכל והשירות הניתנים על ידה הינם באיכות ובסטנדרט גבוהים ביותר. לטענתם, אורחים רבים הביעו בפני
הם את אכזבתם, שכן איכות המנות הייתה ירודה, התוספות הוגשו כעבור 15 דקות לאחר הגשת המנות העיקריות והקינוחים הוגשו בחסר.
עוד טוענים התובעים כי על אף שהזמינו על פי ההסכם 132 מנות, בפועל נכחו באירוע כ-70-80 אורחים. משביקשו התובעים בסיום האירוע לקבל לידיהם את המנות הנותרות, נמסר להם על ידי רב המלצרים בשם אחמד כי "כל המנות יצאו". בהמשך, נמסר להם על ידי נציג הנתבעת כי לא ניתן למסור להם את המנות בשל האיסור להוציא את האוכל מחוץ למתחם הנתבעת.
בנוסף, טונים התובעים, כי בשל סירוב הנתבעת לספק להם את המנות כאמור, נגרמו להם הוצאות נוספות מאחר ונאלצו להזמין אוכל לאירוח "שבת חתן".
התובעים עותרים לפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה להם וטוענים כי הנתבעת אינה זכאית לתשלום בגין המנות שלא נמסרו לידיהם.
לטענת הנתבעת, המדובר בתביעה שנועדה לצמצם את הנזקים שספגו התובעים בשל האירוע נשוא התביעה. לטענתה, התובעים נמנעו מלשלם את מלוא עלות האירוע בניגוד להסכם ושילמו אך ורק את התמורה החלקית. לטענת הנתבעת, נציגיה עשו את מירב המאמצים על מנת להעניק לתובעים את מלוא השירות במהלך האירוע. לטענתה, המנות הוגשו בהתאם לבחירת התובעים, באיכות ובסטנדרט גבוהים, בטמפרטורה הנהוגה ובזמנים המקובלים.
לטענת הנתבעת כלל לא היה מחסור בקינוחים ולא נתקבלה כל פנייה לעניין זה במהלך האירוע.
לעניין דרישת התובעים לקבל לידיהם את המנות שלא הוגשו, טוענת הנתבעת כי הוסבר לתובעים כי אינה נוהגת להוציא מנות ארוזות אל מחוץ למלון למעט המנות המסופקות לבעלי השמחה בלבד כפי שאף סופק לתובעים בזמן אמת. לטענתה, היא לא התחייבה בהסכם לספק לתובעים מנות ארוזות על חשבון האורחים שלא יגיעו בפועל לאירוע ועל כן לא ברור על מה מלינים התובעים ועל מה מבוססות תלונותיהם.
עוד טוענת הנתבעת כי התובעים נותרו חייבים סך של 11,651 ₪ והיא עותרת לתשלומו במסגרת התביעה שכנגד.
לאחר שעיינתי בכל אשר הוגש לפניי ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, נחה דעתי כי דין שתי התביעות להידחות באופן הדדי.
התובע העיד כי בטרם האירוע לא היה בקו הבריאות ועל כן ביקשה רעייתו לבחון את האופציה של ביטולו. משנמסר לה כי יחויבו התובעים בכ-70-75% מהסכום לו התחייבו על פי ההסכם, בחרו להמשיך ולקיים את האירוע (עמ' 1 ש' 16-17). עוד העיד כי במקום 132 מוזמנים, הגיעו לאירוע רק 80 אורחים. משביקשו התובעים לקבל את המנות לידיהם, בקשתם סורבה (עמ' 1 ש' 18-19).
לעניין עגמת נפש העיד התובע כך: "אני תובע את עוגמת נפש, נודע לי רק לאחר מכן מאשתי, לא אכלתי ולא ידעתי כלום. עוגמת הנפש שנגרמה לאשתי היתה עוגמת נפש גדולה מכך שלא קיבלה כלום. היא לא קיבלה לא מנות ולא עוגה ולא עוגיות, לא קיבלה שום דבר, אמרו שהכל יצא החוצה. שוחחתי במשך הזמן נאמר לי שמשרד הבריאות לא נותן להוציא מנות" (עמ' 1 ש' 27-29 עמ' 2 למעלה).
נציג הנתבעת הכחיש את טענת התובע לעניין איכות האוכל והעיד בחקירתו הנגדית כי לא היו תלונות לעניין זה בזמן אמת: "אני שולל את זה לא היה ולא נברא, יש מנהל אירוע ולא הגיע לנו שום תלונה על כך, אם זה מיובש וקר איך אפשר לבקש מאתנו את המנות הנותרות" (ש' 27-28)
ובהמשך: "אני מופתע פעמיים, לא יכול להיות שמבקשים מאתנו לספק מזון שהם לא מרוצים ממנו..." (ש' 33-35).
אין בידי לקבל את טענות התובעים באשר לאיכות השירות והאוכל במהלך האירוע. התובע העיד בעדות חופשית וספונטנית כי עגמת הנפש נבעה מסירוב הנתבעת לבקשת רעיית התובע למסור לידיה את המנות הנותרות שלא הוגשו לאורחים. התובע לא הזכיר בעדותו כלל את חוסר שביעות רצונו מאיכות האוכל והשירות. בהמשך העיד כי כלל לא אכל במהלך האירוע אלא לאחר סיומו
ואזי האוכל היה "מיובש". אף בהתעלם מכך שהמדובר באוכל שהוגש לתובע שעות לאחר שיצא מהמטבח ועל כן אין בטענתו כדי ללמד על איכות האוכל שהוגש לאורחים שעות קודם לכן, הרי שהטענה נטענה בשפה רפה ולא נתמכה בכל ראיה נוספת. כאמור, בכתב התביעה טענו התובעים כי האורחים הלינו על איכות וכמות המנות שהוגשו. אף אורח לא הובא לעדות על מנת לתמוך בטענות התובעים.
לא זו אף זו, מקובלת עליי טענת נציג הנתבעת לפיה התלונות לעניין איכות המנות אינן מתיישבות עם דרישת התובעים לקבל לידיהם את המנות הנותרות למטרת אירוח "שבת חתן".
הרושם הנוצר מעדות התובע הינו כי הטענות לעניין איכות האוכל והשירות באו לאוויר העולם לצורכי התביעה אותה הגישו התובעים ועל מנת לעבותה. מכל מקום, המדובר בגרסת התובעים שלא נתמכה בכל ראיה או עדות. החזקה בדבר אי הבאת עד רלוונטי הינה ידוע ואין צורך לפרטה כאן. די לציין כי אי הבאת מי מהאורחים שכנטען, התלוננו על איכות האוכל, עומדת לתובעים לרועץ ומקימה חזקה כי לו היו מובאים לעדות הייתה עדותם מחזקת את גרסת הנתבעת.
באשר לטענת התובעים כי בשל סירוב הנתבעת למסור לידיהם את המנות הנותרות נגרם להם נזק כספי, מאחר ונאלצו לרכוש אוכל לטובת "שבת חתן", אף דינה להידחות. ראשית, כלל לא הוסבר על ידי התובעים מדוע אין המדובר בהוצאה שהיו נאלצים להוציא ממילא היה וכל המוזמנים היו מגיעים לאירוע. שנית, לא הוצג ולו בדל ראיה להוכחת ההוצאה בפועל. משכך, אין אלא לדחות את טענת התובעים לעניין זה.
בשונה מהטענות לעיל, מקובלת עליי טענת התובעים כי אין לחייבם בתשלום בגין המנות שלא נמסרו לידיהם.
עיון בהסכם מלמד כי התובעים התחייבו לשלם עבור 132 מנות כאשר עלות המנה עומדת על סך של 190 ₪ ואף הובהר בהסכם כי הינם מחויבים לשלם סכום זה אף במקרה בו מספר האורחים שיגיעו בפועל יהיה נמוך יותר (סעיפים 2-4 להסכם).
במילים אחרות, בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים, הנתבעת התחייבה לספק לתובעים 132 מנות והתובעים התחייבו לשלם בגינן.
עקרון בסיסי בדיני חוזים הוא כי תשלום מותנה בקבלת תמורה. לפיכך, בענייננו, השאלה המצריכה הכרעה הינה האם ניתן לקבוע כי הנתבעת עמדה בהתחייבותה וסיפקה לתובעים 132 מנות. ככל שהתשובה לשאלה זו תהא חיובית, הרי שיש לחייב את התובעים בתשלום בהתאם להסכם, כדרישת הנתבעת בכתב התביעה שהוגש מטעמה.
כעולה מהראיות שהובאו לפניי, גרסת הנתבעת באשר לסיבה לסירובה לספק את המנות הנותרות היתה גרסה מתפתחת.
ראשית, כנטען על ידי התובעים, נמסר להם על ידי רב המלצרים כי "כל המנות יצאו". אותו רב המלצרים ששמו אף צוין בכתב התביעה, לא הובא לעדות מטעם הנתבעת על מנת לאושש או להפריך טענה זו. משכך, אין אלא לקבל את גרסת התובעים כי זה מה שנאמר להם בזמן אמת.
בהמשך, כעולה מכתב התביעה, נמסר לתובעים כי הנתבעת אינה רשאית להוציא אוכל מחוץ לתחומיה. גרסה זו לא הוכחשה על ידי נציגי הנתבעת אך במהלך הדיון הוצגה גרסה שונה, לפיה סירובה לספק לתובעים את המנות הנותרות נבע מהיעדר אמצעים טכניים לעשות כן: "לא הגיעו להם אנשים, יש עמוד של צלחות וזה מתייבש ונזרק ואם יש משהו לארוז משהו מזה אין לנו בעיה אבל אין לנו כלים כדי להוציא החוצה, חמגשית קטנה אין לנו בעיה אך אין לנו קונטיינרים ואיננו יכולים לעשות זאת." (עמ' 2 ש'14-16).
נציגי הנתבעת לא טענו, בהגינותם, וממילא אף לא הוכח על ידם כי מידע זה נמסר לתובעים בזמן אמת, קרי, נאמר לתובעים במענה לבקשתם לקבל לידיהם את המנות שלא הוגשו כי לא ניתן לעשות כן בשל היעדר כלים מתאימים. לו היה הדבר מובא לידיעת התובעים בזמן אמת, הרי שהבחירה היתה בידיהם: לוותר על קבלת המנות או למצוא בעצמם ועל חשבונם האפשרות לארזן ולהוציאן מחדר האוכל של הנתבעת. בשני המקרים, היו מנועים מלטעון כי הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה לספק את המנות כאמור. משלא נמסר לתובעים כי אלו הם פני הדברים אלא נמסר כי המנות הוגשו בעוד שבפועל לא הוגשו או כי חל איסור להוציאן, הרי שהדבר שקול בעיניי לאי הספקת המנות, בניגוד להתחייבות הנתבעת על פי ההסכם.
טענת הנתבעת לפיה ההסכם אינו כולל התחייבות מפורשת מצדה לארוז ולספק את המנות הנותרות, אין בה כדי להועיל. ההסכם אכן אינו מפרט מה ייעשה במנות שלא יוגשו בפועל לאורחים ומותיר את העניין לפרשנות הצדדים. מאחר והמדובר בהסכם שנוסח על ידי הנתבעת, הרי שהחזקה שמקורה ב"כלל נגד המנסח" עומדת לנתבעת לרועץ.
לאור האמור, הנני קובעת כי על התובעים לשלם לנתבעת תמורה בגין 80 מנות שסופקו להם בפועל. משאישרה נציגת הנתבעת כי התשלום כאמור הועבר לידיה (עמ' 4 ש' 2), הרי שאין אלא לדחות את התביעה שכנגד.
סוף דבר, התביעה והתביעה שכנגד נדחות.
כל צד יישא בהוצאותיו
ניתן להגיש בקשה רשות ערעור לבית משפט מחוזי בבאר שבע בתוך 15 יום.
ניתן היום,
כ' כסלו תשע"ט, 28 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 1165-01/18 מגלי דסקל, ניסים אוחיון נ' מלונות הברון בנימין בע"מ (פורסם ב-ֽ 28/11/2018)