פסקי דין על מאיר אפרת אחזקות בע"מ | פסקי דין על מועצה מקומית זכרון יעקב

26011-08/16 א     29/11/2018




א 26011-08/16 מאיר אפרת אחזקות בע"מ נ' מועצה מקומית זכרון יעקב








בית המשפט המחוזי בחיפה




ת"א 26011-08-16 מאיר אפרת אחזקות בע"מ
ואח' נ' מועצה מקומית זכרון יעקב









בקשה מס' 31





בפני

כבוד השופטת עפרה אטיאס


מבקשת/תובעת 1

מאיר אפרת אחזקות בע"מ


נגד


משיבה
/נתבעת

מועצה מקומית זכרון יעקב



החלטה

לפניי בקשת התובעת 1 (להלן: "התובעת") לפיצול סעדים. הבקשה נטענה לראשונה בכתב התביעה, אולם לא נדונה על ידי שעה שהתקבלה תביעת האכיפה
בפסק הדין שניתן על ידי בתיק זה. הבקשה הובאה להכרעתי בעקבות פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט העליון בע"א 4872/18 שבו התקבל ערעור הנתבעת על פסק הדין שניתן על ידי.

בפסק דיני מיום 11.5.17 קבעתי כי דין תביעתה של התובעת לאכיפת ההסכם להתקבל, מבלי שדנתי קודם לכן בבקשת התובעת לפיצול סעדים שכן סברתי כי קבלת הסעד העיקרי ייתרה את הצורך בתביעה חלופית שעניינה פיצויים כספיים בגין הפרת ההסכם.

ערעור הנתבעת לבית המשפט העליון התקבל בפסק הדין מיום 9.10.18 (ע"א 4872/17). בית המשפט העליון קבע (בדעת רוב) בפסק דינו כי ההסכם הינו בלתי חוקי, נחתם בניגוד לדין ותוך חריגה מסמכות שעה שלא אושר כדין על ידי מועצת הנתבעת, ולכן לא ניתן לאוכפו. כמו כן, נקבע כי הצדדים לא החליפו ביניהם תמורות, ולכן אין מקום להורות על השבה. בית המשפט העליון בפסק דינו החזיר להכרעתי את סוגיית היתר פיצול הסעדים [וראו: פסקה 60 לפסק דינו של בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת ד' ברק-ארז)].

בהחלטתי מיום 11.10.18 הוריתי לתובעת להשלים טיעוניה ביחס לבקשה זו, וכן אפשרתי לנתבעת להגיב לבקשה. לאחר הגשת תגובת הנתבעת, נתתי זכות תשובה לתובעת, תוך שהוריתי לתובעת להתייחס גם לטענה כי מתן ההיתר לפיצול סעדים לא יועיל לה הואיל וכבר נקבע על ידי בית המשפט העליון בפסק דינו בערעור כי אין כאן עניין של השבת תמורות, ועל פי הדין, אף אין זכות לפיצויים בגין חוזה בלתי חוקי.

אפרט להלן את עיקר טענות הצדדים.

טענות הצדדים בסוגיית היתר פיצול הסעדים
:
1.
להלן עיקר טענות התובעת בתביעתה ובהשלמת הטיעון מטעמה
:

א.
נוכח פסק דינו של בית המשפט העליון שקיבל את ערעור הנתבעת ונתן משקל לעובדה כי טרם נסגרה הדלת בפני
התובעת לתבוע את נזקיה, הרי שאי העתרות לבקשה לפיצול סעדים משמעו כי התובעת לא תוכל לבוא חשבון עם הנתבעת שהפרה את התחייבויותיה. מנגד, התובעת הינה תמת לב שהתקשרה בהסכם שנחזה להיות חתום כדין על ידי מורשי החתימה של הנתבעת ולאחר שאושר ואושרר על ידי יועציה המשפטיים של הנתבעת. התובעת הסתמכה על ההסכם והשקיעה משאבים, זמן ומרץ רב בקידום התכנית. לו סבר בית המשפט העליון שאין ליתן בשלב מאוחר לכאורה זה של ההליך היתר לפיצול סעדים, הרי שלא היה מחזיר הסוגיה לבחינת בית משפט זה.

ב.
לו היה מכריע בית משפט זה בבקשת התובעת לפיצול סעדים מבעוד מועד, היה קובע , בהתאם להלכה הפסוקה בעניין פיצול סעדים שאינם יכולים להתברר יחדיו ומוטב מבחינה דיונית להפריד הדיון בהם, כי יש להיעתר לבקשה כך שתחילה תידון תביעת התובעת לאכיפה, ורק לאחר מכן במידת הצורך תידון תביעתה לפיצויים. גם אם לא הייתה עותרת התובעת מלכתחילה בבקשה לפיצול סעדים, הרי שלבית המשפט עצמו הייתה הסמכות לעשות כן מיוזמתו באם ראה כי נגרם לתובעת עיוות דין ומחמת תחושת הצדק.

ג.
התביעה לפיצויים טרם התגבשה שהרי המועצה הארצית לתכנון ובניה טרם נתנה החלטתה בערר שהגישה הנתבעת, וייתכן כי הערר יידחה על ידי המועצה הארצית חרף התנגדותה של הנתבעת לתוכנית, וזו תאושר על אף הפרותיה של הנתבעת.

ד.
נזק בדבר אי קיום ההסכם הכולל עיכובים שלא לצורך ו/או הוצאות כבדות שנאלצה התובעת להוציא בכדי להתמודד עם התנהלות הנתבעת, אינו דומה לנזק בדבר אובדן הפרויקט כולו, שהרי אם תקבל המועצה הארצית לתכנון ובניה את הערר שהגישה הנתבעת, הרי שרק אז יתגבש לו הנזק האמתי ורחב ההיקף בדמות אובדן פרויקט של 144 יחידות דיור בזיכרון יעקב, נזק המגיע לכדי למעלה מ- 150 מיליון ₪ (ללא קשר לפיצוי המוסכם ללא הוכחת נזק המוערך בכ- 25 מיליון ₪ שגם בו לא תוכל הנתבעת לעמוד לאור גירעון בקופתה של כ- 50 מיליון ₪ נכון לשנת 2014 לפי נתוני הלמ"ס).

ה.
העובדה כי הנתבעת הפרה את התחייבותה, וזו פעלה לסיכול התכנית בה התחייבה לתמוך, אינה מקימה באופן אוטומטי את תביעת התובעת לפיצויים במיוחד מקום בו אלו טרם התגבשו, ולכן יש להיעתר לבקשת התובעת לפיצול סעדים.

ו.
לו הייתה נאלצת התובעת לתבוע בתביעתה זו גם תביעה לפיצויים, הרי שהדבר היה כרוך בצירוף נתבעים רבים נוספים שתרמו להסתמכותה של התובעת על התחייבויות הנתבעת, כמו גם להפרת ההסכם עמה. כך, למשל: הייתה מצרפת התובעת לתביעתה את היועצים המשפטיים של הנתבעת שאישרו שההסכם שנחתם מול הנתבעת נחתם כדין ועל ידי מורשי החתימה שלה, דבר שהתברר כשגוי לאור פסק הדין בערעור. כך גם הייתה מצרפת התובעת לתביעתה את ראש המועצה החדש שסיכל את התחייבויותיה של הנתבעת וזאת משיקולים פסולים ותוך ניגוד עניינים.

ז.
טענה בדבר העדר תצהיר לכאורה אינה יכולה להישמע בשלב זה של ההליך לאחר שכל התצהירים הוגשו לבית המשפט, המסכת העובדתית נפרסה זה מכבר במלואה, לא כל שכן שישנן קביעות חלוטות של בית המשפט העליון בדבר הפרת ההסכם על ידי הנתבעת.
2.
הנתבעת טענה
בהשלמת הטיעון מטעמה כי יש לדחות את הבקשה לפיצול סעדים. להלן עיקר טענות הנתבעת בהשלמת הטיעון מטעמה:

א.
יש לבחון את הבקשה רק לפי המבוקש בכתב התביעה: היתר לפיצול סעדים לצורך הגשת תביעה כספית נגד הנתבעת בסך של 150 מיליון ₪, בעת שתבחר התובעת. הבקשה נטענה בעלמא, מבלי לפרט את כלל הנימוקים התומכים בבקשה, ומבלי שהוגשה בקשה נפרדת לעניין פיצול הסעדים כנדרש. לאורך כל ההליך המשפטי, התמקדה התובעת אך ורק בסעד האכיפה, זנחה את הבקשה לפיצול סעדים ולא עמדה על מתן החלטה כנדרש. לפיכך, יש לראות בתובעת כמי שוויתרה הלכה למעשה על בקשתה זו.

ב.
העובדה שבית המשפט העליון דחה למעשה את תביעת התובעת ונתן לה הזדמנות להעלות מחדש את הבקשה, אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה, ובוודאי שאינה מאפשרת לתובעת לבצע כעת מקצה שיפורים בכתב התביעה או לתקן תביעתה באופן מוסווה באמצעות השלמת טיעון לעניין פיצול הסעדים והוספת טענות ועילות שונות שלא נטענו על ידה בעבר.

ג.
משנדחתה (ולא התקבלה באופן מלא/חלקי) תביעת התובעת לאכיפה על ידי בית המשפט העליון, ומדובר בהכרעה מלאה (להבדיל מחלקית) בדבר בטלות ההסכם והעדר השבה כתוצאה מאותה בטלות משלא הוחלפו תמורות במסגרת ההסכם, הרי שאין עוד מקום להענקת סעדים לתובעת, וממילא אין עוד מקום להורות על פיצול הסעדים או על המשך הדיון בתובענה. לא ניתן לנסות לערער על פסיקת בית המשפט העליון באמצעות בקשה לפיצול סעדים.

ד.
ממילא לתובעת לא עומדת עילת תביעה גם לפי פסק דינו של בית משפט זה, שכן התובעת לא הגישה את התוכנית והיא אינה יוזמת התוכנית. בפסק הדין של בית משפט זה נקבע כי היה על התובעת לבצע ההחלפה בינה לבין התובעת 2 כדי להכתירה כיוזמת התוכנית, אך טרם חלף המועד הסביר לביצוע חובתה זו. גם לאחר מתן פסק הדין של בית משפט זה, ועל אף שכבר ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון, לא בוצעה ההחלפה עד היום. לפיכך, חלף הזמן הסביר לביצוע החיוב, ולכן לא עומדת לתובעת כל עילת תביעה.

ה.
לחלופין, התנאים הקבועים בדין ובפסיקת בתי המשפט ביחס למתן היתר לפיצול סעדים (נזק שלא גובש וסרבול לא מוצדק של ההליך העיקרי), אינם מתקיימים במקרה הנוכחי. נסיבות המקרה דנן אינן נמנות עם המקרים החריגים בפסיקה שבהם ניתן היתר לפיצול סעדים.

ו.
הנזק הנטען כבר התגבש והוערך על ידי התובעת בטרם הוגשה התביעה; הובאו כלל הראיות של העד מטעם התובעת, מר שלומזון, בעניין סכום הנזק הנטען על ידו; מאז הגשת התובענה, לא היה כל שינוי נסיבות ולא צפוי להתרחש אירוע מגבש אחר העשוי להשפיע/לשנות את גובה הנזקים המוערכים, וגם פסק דינו של בית המשפט העליון לא שינה דבר בעניין זה; גם במועד השלמת הטיעון מטעם התובעת נותר על כנו הנזק הנטען בסך של כ- 150 מיליון ₪, והפיצוי המוסכם בסך של 25 מיליון ₪ הינו סכום קבוע שאינו משתנה.

ז.
אין כל הצדקה לפיצול הדיון ולבחינה דו-שלבית של בירור הטענות ביחס לבירור החבות ורק לאחר מכן טענות הנוגעות לנזק. לא הייתה כל הכבדה על ההליך ביחס לבירור הנזק לו היו נתבעים גם הפיצויים הכספיים. אין צורך בראיות ייחודיות או במצעד של עדים, אלא בחוות דעת מקצועית. התביעה אינה מורכבת, ועצם העובדה שנתבע סעד לאכיפת חוזה, אינו מצדיק אוטומטית את מתן ההיתר לפיצול הסעדים ואת פיצול הדיון באופן דו-שלבי.

ח.
פיצול הסעדים יוביל לסרבול ההליך, לבזבוז זמן שיפוטי ולכפל התדיינות, וזאת במיוחד כאשר אין זהות בין בעלי הדין הרלוונטיים, כנטען על ידי התובעת בהשלמת הטיעון מטעמה. תביעת התובעת נדחתה למעשה על ידי בית המשפט העליון, ולכן בירור נזקיה עתה יהיה הליך מיותר וחסר תכלית. הנתבעת אינה חייבת בפיצויים כלשהם לתובעת שלא נגרם לה נזק בר תביעה. זאת, בין היתר, משום שבית המשפט העליון קבע שאין מקום לבצע השבה מכיוון שבחוזה לא נקבעו תמורות או התחייבויות כספיות; ומשום שכלל לא ברור שאכן נגרמו לתובעת נזקים, שהרי גם ללא אישור התכנית, קיים לתובעת פוטנציאל משמעותי שייתכן ועולה על גובה הנזקים הנטענים.

ט.
שיקולי גבייה ויכולת הפירעון של הנתבעת, כמו גם שיקולי אגרה ושיקולים טקטיים של התובעת, אינם עילות המצדיקות מתן היתר לפיצול הסעדים. לא הייתה כל מניעה מצד התובעת לפעול בדרך המלך ולכלול את כלל הסעדים הרלוונטיים במסגרת התובענה העיקרית, כנדרש על פי התקנות. אולם, התובעת לא הייתה מעוניינת להשקיע משאבים מצידה כדי לנהל את ההליך במלואו כנדרש, ותחת זאת ניהלה הליך שלם ביחס לסעד האכיפה בלבד, ובחרה להמתין לתום ההליך ולבחון האם "תתעשת" הנתבעת והאם הגשת תביעה כספית תהיה כדאית עבורה. בנוסף, לו הייתה התובעת כוללת בתביעתה סעד חלופי של פיצויים כספיים, היה הדבר עלול להוביל לכך שצו המניעה, כמו גם תביעתה לאכיפת ההסכם, לא יתקבלו על ידי בית משפט זה (שהרי אם יידרשו פיצויים, לכאורה אין צורך בצו המניעה ובאכיפת ההסכם).
3.


התובעת טענה בתשובתה להשלמת הטיעון מטעם הנתבעת את הטענות הבאות:
א.
התובעת לא זנחה את בקשתה לפיצול סעדים אשר קיבלה ביטוי, לאחר הגשת כתב התביעה בו נדרשה, הן במסגרת סיכומי התובעת והן בסיכומי התשובה מטעמה שהוגשו לבית משפט זה לפני מתן פסק דינו.
ב.
טענת הנתבעת כאילו לא עומדת לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת נוכח פסק דינו של בית המשפט העליון, וכי אין לתובעת זכות לפיצויים בגין התנהלותה – מופרכת. בית המשפט העליון ציין במפורש בפסק דינו כי טרם נסגרה הדלת על תביעתה הכספית של התובעת כנגד הנתבעת. לו היה סבור בית המשפט העליון כי אין לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת ו/או כי לא ניתן לחייב את הנתבעת בגין פיצויי התובעת, הרי שלא היו מובאים דברים אלו בפסק דינו של בית המשפט העליון, והוא אף היה נמנע מלהחזיר את סוגיית פיצול הסעדים לבחינת בית משפט זה. לו סבר בית המשפט העליון שהכרזתו על ההסכם כהסכם בלתי חוקי תחסום כל אפשרות לתביעת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו, היה בית המשפט העליון קובע זאת בפסק דינו.


ג.
ניסיונה של הנתבעת לצמצם את עילת תביעתה של התובעת לפיצויים מכוח הפרת ההסכם בלבד, דינה לדחייה. לתובעת עומדת עילת תביעה לפיצויים גם במקרה של חוזה בלתי חוקי כביכול. אולם, גם אם תתקבל הטענה כי הפרת חוזה פסול אינה מצמיחה עילת תביעה לפיצויים בגין אי קיומו וזאת מכוח דיני החוזים, הרי שאין בכך בכדי למנוע את קיומן של עילות תביעה נזיקיות ו/או עילות הקשורות לחוסר תום ליבה של הנתבעת, הנוגעות, בין היתר, לרשלנותה של הנתבעת עת חתמה על הסכם בניגוד לסמכותה, תוך הטעיית התובעת לחשוב כי החתימה נעשתה כדין וככזו אשר אושרה על ידי יועציה המשפטיים של הנתבעת.
ד.
לא יעלה על הדעת שהנתבעת, אשר נקבע כנגדה כי היא האחראית הבלעדית לאי חוקיותו של ההסכם, עת נמנעה מלאשרו במוסדות הנדרשים, תבקש כיום למנוע מהתובעת את היכולת לתבוע נזקיה, גם אם לכאורה לא הוחלפו תמורות, וזאת לאור הסתמכות התובעת על התחייבויותיה של הנתבעת.
ה.
אין כל מקום, בשלב זה, להכריע בשאלה אם עומדת לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעת אם לאו, במיוחד מקום בו טרם התגבש מלוא הנזק, שהרי עד עתה לא התקבלה החלטת הוועדה הארצית לתכנון ובניה בערר שהגישה הנתבעת, וייתכן כי הערר יידחה על ידי המועצה הארצית. ניסיון הנתבעת לטעון שנזקה של התובעת התגבש כבר במועד הגשת התביעה המקורית, הינו מופרך נוכח העובדה שהכרעת הוועדה הארצית אמורה להתקבל רק בחודש הבא (דצמבר 2018).


ו.
טענת הנתבעת כי לא היה מקום לפצל הדיון בשל אי קיומה של ההכבדה בבירור הנזק, היא טענה סתמית שאין לה כל אחיזה. כך גם ביחס לטענת הנתבעת שאין כל צורך בהבאת ראיות ייחודיות; שהרי סוגיית היקף הנזק מצריכה הצגת חוות דעת של מומחים שונים כמו גם זימון עדים נוספים. דווקא העובדה שבית משפט זה דן רק בסעד האכיפה, היא שהובילה ליעילות דיונית ולקבלת

פסק דין
מהיר ביותר תוך שמירה על הליך ממצה.


ז.
טענת הנתבעת כי מתן ההיתר לפיצול סעדים יוביל לבזבוז זמן ולכפל התדיינויות, הינו היתממות וחוכמה שלאחר מעשה שהרי לו היה בית המשפט העליון מותיר על כנו את פסק דינו של בית משפט זה, הרי שאין כל ספק שתביעת נזיקין הייתה נמנעת; מה גם שלבית המשפט הסמכות ליתן בפסק דינו היתר לפיצול סעדים אפילו מקום בו זה לא התבקש כלל באם ראה כי נגרם לתובעת עיוות דין.

דיון והכרעה
:
4.
לאחר שעיינתי בהשלמת הטיעון שהוגשה ע"י הצדדים שוכנעתי כי יש להעתר לבקשה לפיצול סעדים שהוגשה ע"י התובעת, מאיר אפרת בע"מ(להלן- "התובעת"). מאחר ונעניתי לבקשה העיקרית של התובעת לאכיפת ההסכם, לא היה מקום להדרש בפסק הדין לבקשה לפיצול סעדים. ואולם אלו הייתי דוחה את התביעה בפסק דיני, הייתי נדרשת לבקשה לפיצול סעדים
ומקבלת אותה. יצויין כי התובעת חזרה על בקשתה לפיצול סעדים גם בסיכומיה ואין בסיס לטענה כי ויתרה על טענתה זו. מכל מקום, בית המשפט העליון לא היה מחזיר את התיק לבית משפט זה לשם הכרעה בבקשה לפיצול סעדים אלו סבר כי טענה זו נזנחה ע"י התובעת.
5.
בירור התביעה הכספית כסעד חלופי לתביעת האכיפה היה מסרבל מאוד את הדיון, ומצריך צירופם של צדדים נוספים. אף
יש ממש בטענה שבעת הגשת התובענה, ואף כיום, חלק מן הנזקים שנגרמו לתובעת טרם התגבשו באופן שחיוב התובעת לרכז את סעדיה הכספיים החלופיים כבר במסגרת תביעת האכיפה היה מוביל דווקא לכפל התדיינויות וזאת בניגוד לרציונל העומד ביסוד התנגדותה של הנתבעת שלא להיות מוטרדת פעמיים בגין אותה עילה. ויוער בהקשר זה כי העובדה שהתובעת העריכה את נזקיה בסכום של 150 מיליון ₪ אין פרושה שנזק בסכום כאמור התגבש כבר בעת הגשת התובענה. הנתבעת טוענת כי התביעה הכספית החלופית לפיצוי מוסכם בסכום של 25 מיליון ₪
אינה תביעה מורכבת וניתן היה לבררה במסגרת הליך זה, ואולם, זכותה של התובעת לבחור את הפיצוי הגבוה מבין השניים, ואף אין הגיון בהפרדת בירור התביעות הכספיות.
6.
יעילות הדיון, חייבה איפוא, במקרה שבפני
נו את פיצול הדיון באופן שתחילה תתברר סוגיית האכיפה, שהיא כשלעצמה הצריכה הכרעה בסוגיות חוזיות רבות ומנהליות.
7.
בירור סעד האכיפה וסעד הפיצויים בצוותא חדא היה מאריך את הדיון שלא לצורך ומסרבל אותו.
אין ולא היה הגיון בבירור הנזקים שנגרמו לתובעת, כבר במסגרת התביעה שבפני
י,
מקום בו עשוי בית המשפט להעתר לסעד העיקרי, ולאכוף את החוזה באופן שייתר את הדיון בתביעות הכספיות.
8.


הנתבעת מרחיבה בטיעוניה אודות השיקולים הטקטיים, השיקולים ה- "פסיכולוגייים" ושיקולי
הגבייה והאגרה, שעמדו לפי טענתה בבסיס החלטת התובעות שלא לרכז את תביעותיהן הכספיות במסגרת תביעת האכיפה. ואולם, לא שוכנעתי כי שיקולים אלו היו השיקולים הדומיננטיים
שעמדו ביסוד החלטת התובעות שלא לצרף את הסעד הכספי כסעד חלופי לתביעת האכיפה.
9.
נכון הוא שבדיעבד, קבע בית המשפט העליון כי מדובר בחוזה בלתי חוקי שנכרת בחוסר סמכות
משום שלא קיבל את אישור מליאת המועצה
באופן שעשוי להשליך על השאלה האם בכלל יש זכות לפיצויים כספיים לא כל שכן לפיצויים בגין הפסד רווחם מכח חוזה זה שהינו חוזה בטל.
10.
ואולם, אין לבחון את הבקשה לפיצול סעדים כ- 'חוכמה שלאחר מעשה'.
אלו הייתי נדרשת לבקשה מלכתחילה הייתי נענית לה, תוך התחשבות בעובדה שתביעה לפיצוי כספי בגין אובדן רווחים היא תביעה מורכבת, המצריכה הגשת ראיות רבות ובכלל זה הגשת חוות דעת, באופן שבירור התביעה הכספית בטרם הוחלט אם בכלל יש מקום לאכוף את החוזה, היה פוגע מאוד ביעילות הדיון ומסרבל את ההליך.
11.
אזכיר בהקשר זה, כי בעת ניהול ההליך בפני
י, לא טענה המועצה, בוודאי לא ברחל בתך הקטנה כי החוזה בלתי חוקי ובטל משום שלא קיבל את אישור המועצה. בעת שנקבעה המסגרת הדיונית להכרעה בתיק, משרד עורכי הדין שייצג את המועצה אף היה אותו משרד עורכי דין שערך את ההסכם.
12.
אכן, התלבטתי אם בדיעבד
יש טעם ותוחלת כיום להעתר לבקשה לפיצול סעדים מקום בו כבר נקבע מפי בית המשפט העליון כי אין כאן עניין להשבת תמורות ולאור העובדה שאין זכות לפיצויים מקום בו מדובר בחוזה בטל בשל אי חוקיות.
13.
ואולם נחה דעתי, לאחר עיון בתשובת התובעת כי עשויות לקום לתובעת עילות כספיות נוספות,
שלא מכח החוזה, ואין אני קובעת מסמרות בעניין זה אלא רק מאפשרת לתובעת לתבוע את יתרת סעדיה הכספיים בהליך נפרד,
כאשר כל כל טענות הנתבעת במסגרת הליך כאמור, ממילא שמורות לה.
14.
לפיכך ניתן לתובעת, מאיר אפרת בע"מ,
היתר לפיצול סעדים ביחס לתביעותיה הכספיות.
15.
אין צו להוצאות.

המזכירות תשגר החלטה זו לצדדים.



ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ט, 29 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.









א בית משפט מחוזי 26011-08/16 מאיר אפרת אחזקות בע"מ נ' מועצה מקומית זכרון יעקב (פורסם ב-ֽ 29/11/2018)