פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל | פסקי דין על חוסין אבו יונס

8775-05/16 תוב     29/11/2018




תוב 8775-05/16 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' חוסין אבו יונס








בית משפט השלום בקריות


תו"ב 8775-05-16 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל
נ' אבו יונס




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
שלמה מיכאל ארדמן


מאשימה

ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל


נגד

נאשמים
חוסין אבו יונס


החלטה

בפני
בקשה לביטול גזר דין שניתן בהעדר הנאשם ולעיכוב ביצועו.
טענות הנאשם בבקשתו הן:
א.
גזר הדין סותר את ההסכמה הדיונית בין הצדדים כי הרשעתו של הנאשם בהפרת צו שיפוטי כפופה לבקשתו למשפט חוזר התלויה ועומדת בפני
בית המשפט העליון.
ב.
בית המשפט לא יכול היה ליתן את את גזר הדין הכולל מאסר בעבודות שירות בלא נוכחות הנאשם שכן קיימת לו זכות חוקתית לנכוח במשפטו.
ג.
מצורפת בדיעבד תעודה רפואית המצדיקה את העדרות הסנגור מהדיון.
ד.
אין התחשבות במצבו האישי והרפואי של הנאשם ובפעולתו להכשרת הבניה.

לאחר עיון בבקשה נחה דעתי לדחות את הבקשה לביטול גזר הדין בלא צורך בדיון
(ראה: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז (6) 793 (2003)) (להלן: "הלכת איטליא"). בכך מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

בקשה לביטול גזר דין שניתן בהעדר הנאשם נדונה בהתאם לסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"). במסגרתה על הנאשם להצביע על סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או לחילופין על עיוות דין (ראה: רע"פ 1911/18 עמיד גיש נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 27.5.2018]). לאחר עיון בנימוקי הבקשה אינני סבור כי מי מטעמים אלה מתקיימים.

אשר לסיבה הרפואית, בית המשפט בגזר הדין עמד על הטעמים שלא להכיר בתעודה שצורפה לבקשה לדחיית הדיון, ואיני רואה צורך לחזור על הטעמים שפורטו שם. אשר לתעודה שצורפה לבקשה הנוכחית, כבר נקבע כי תעודה רפואית המוגשת בדיעבד, במסגרת בקשה לביטול גזר הדין, אינה בגדר סיבה מוצדקת כנדרש בסעיף 130(ח) הנ"ל (ראה: רע"פ 4539/18 מסרי סחר ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 5.7.2018]). הטעם ברור, הנאשם עשה דין לעצמו ובחר להעמיד את בית המשפט באי התייצבותו בפני
עובדה מוגמרת. למעלה מן הצורך אציין כי התעודה שצורפה לבקשה הנוכחית גם היא לא היתה מצדיקה בעיני את דחיית הדיון, לא מבחינה צורנית ולא מבחינת תוכנה.

אשר לבקשה למשפט חוזר שהוגשה לבית המשפט העליון, בשום מקום בדיון מיום 22.2.18 לא סוכם כי יש לעכב את הדיון עד להכרעת בית המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר, אלא רק שההרשעה בתיק זה כפופה להחלטת בית המשפט העליון. ככל והנאשם סבור כי אין מקום ליישום גזר הדין בשלב זה עד להכרעת בית המשפט העליון, שיתכבד ויפנה לבית המשפט העליון בבקשה לסעד זמני במסגרת הבקשה למשפט חוזר לעכב את הביצוע (לשיקולים בבקשה מעין זו ראה למשל: מ"ח 5371/18 ירון לבין נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 19.7.2018]). משעסקינן ב

פסק דין
חלוט, המקום לאי ישומו הינו אך ורק כסעד זמני בערכאה המסוגלת לבטלו – בית המשפט העליון. עובדה זו גם ברורה לנאשם עצמו, והראיה שבבקשתו לדחיית הדיון, לא הסתמך על נימוק זה.

אשר לזכותו החוקתית של הנאשם להיות נוכח במשפטו, ואפשרותו של בית המשפט לדון בהעדרו, מנסה הנאשם לטעון טיעונים חוקתיים בשאלה זו, דא עקא שמדובר בעניין שכבר הוכרע בפסיקתו של בית המשפט העליון. בניגוד לטענות הנאשם, הנאשם בענייננו לא נדון בהעדרו על פי סעיף 128 לחוק סדר הדין הפלילי, אלא על פי סעיף 131 לאותו חוק, כנאשם המתחמק ממשפטו. על סעיף זה לא חלה המגבלה הקבועה בסעיף 130(ג) לחוק, על פיה לא ניתן לגזור עונש מאסר על נאשם בהעדרו, ואכן, בית המשפט העליון קבע כי זכותו החוקתית של נאשם להיות נוכח במשפטו, אינה זכות מוחלטת והנאשם אינו יכול לסכל את קיום משפטו בהתחמקות מדיונים
(ראה: רע"פ 6282/12 פניני נ' מדינת ישראל ניתן ביום 6.9.2012]; ע"פ 10736/04 כהן נ' מדינת ישראל [ניתן ביום 26.9.2006] (להלן: "עניין כהן"); ע"פ 1632/95 משולם נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (5) 534, 549-550 (1996)). בעניין כהן, לשם הדוגמא, אף נשלח הנאשם שלא התייצב, לתקופת מאסר ממושכת. קל וחומר בענייננו, בו לא נשלח הנאשם למאסר בפועל, אלא למאסר בעבודות שירות. בגזר הדין עמדתי בהרחבה על התחמקותו השיטתית של הנאשם מדיונים בתיק זה, ובבקשה הנוכחית אינני מוצא כל טעם לשנות ממסקנתי כי עסקינן בנאשם המתחמק ממשפטו.

מה באשר לטענות הנאשם לעיוות דין? בתיק זה הנאשם אינו טוען שלא מקום להרשיעו, שכן הודה בעובדות כתב האישום, אלא מתייחס לשאלת חומרת העונש. עיינתי במסמכים שצירף הנאשם לבקשתו, ומסקנתי הינה כי אין בהם כדי להצביע על כך שהעונש שנגזר על הנאשם חורג ממתחם הענישה המתאים לעבירות בהן הורשע. בגזר הדין נלקח בחשבון גילו של הנאשם והעיכוב בו פעלה המאשימה בהגשת כתב האישום. מנגד גם נלקחה בחשבון העובדה כי הנאשם חויב בהריסת הבניה על ידי בית המשפט לפני שנים רבות אך הוא עודו עומד במריו, ולא עשה דבר להסרת מחדלו, ואזכיר כי על פי פסיקת בית המשפט העליון הענישה המקובלת על עבירת הפרת צו שיפוטי הינה מאסר בפועל. בנסיבות האמורות אינני סבור כי בבקשתו הנוכחית יש בידי הנאשם להצביע על עיוות דין. בהקשר זה לא למותר להצביע על כך שעל פי הלכת איטליא, על המבקש ביטול גזר דין בטענת עיוות דין לפרט את מלוא טענותיו ולצרף את מלוא אסמכתאותיו לבקשה (ראה גם: ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם [ניתן ביום 6.1.2009]). עיינתי כאמור בתצהירו של הנאשם ובצרופותיו, ואינני רואה מקום לשינוי גזר הדין.

אשר על כן, הבקשה נדחית.


ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ט, 29 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.










תוב בית משפט שלום 8775-05/16 ועדה מקומית לתכנון ובניה לב הגליל נ' חוסין אבו יונס (פורסם ב-ֽ 29/11/2018)