פסקי דין על סמדר רייף | פסקי דין על מ. מ. פרדס-חנה-כרכור/ועדה מקומית

8402-12/17 תאק     05/12/2018




תאק 8402-12/17 סמדר רייף נ' מ. מ. פרדס-חנה-כרכור/ועדה מקומית








בית משפט השלום בחיפה


כ"ז כסלו תשע"ט, 05 דצמבר 2018

תא"ק 8402-12-17 מ. מ. פרדס-חנה-כרכור/ועדה מקומית
נ' מכללת שילובים בע"מ ואח'

תיק חיצוני
:




מספר בקשה:
4

בפני

כב' הרשמת הבכירה יפעת שקדי שץ


מבקשת

סמדר רייף


נגד


משיבה

מ. מ. פרדס-חנה-כרכור/ועדה מקומית



החלטה

1.
ביום 5.12.2017 הגישה המשיבה תביעה על סך 158,452.72 ש"ח כנגד המבקשת וכנגד "מכללת שילובים בע"מ" ("המכללה"). בהתאם לנטען בכתב התביעה, חובה של המבקשת הינו בסך של 151,587.68 ש"ח מכח היותה בעלת שליטה במכללה. לטענת המשיבה, המבקשת חבה באופן אישי בחובות נשוא התביעה מכח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב), תשנ"ג ("חוק ההסדרים"), לפיו:
"על אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, היה הנכס נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחזיק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או חלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויבים; בסעיף זה -
"חוב ארנונה סופי" - חוב לתשלום ארנונה, שחלף לגביו המועד להגשת השגה, ערר או ערעור, לפי הענין (בסעיף זה - הליכי ערעור), ואם הוגשו הליכי ערעור או תובענה אחרת - לאחר מתן

פסק דין
חלוט או החלטה סופית שאינה ניתנת לערעור עוד;


"חברה פרטית" - כהגדרתה בחוק החברות, התשנ"ט-1999;


"בעל שליטה" - כהגדרתו בסעיף 119א לפקודת מס הכנסה".

חוק
ההסדרים
מפנה להוראות סעיף 119א לפקודת מס ההכנסה [נוסח חדש], אשר קובע, כך:
"
(א) (1)
היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.
(2)
היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהם (בפסקה זו - החבר האחר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו מהחבר האחר.
(3)
בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), היה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לחבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אם כן הוכח אחרת להנחת דעתו של פקיד השומה".
לכתב התביעה צורף דוח רשם החברות ממנו עולה, כי המבקשת בעלת מניות ודירקטורית במכללה, וכי היא נכנסת להגדרת "בעל שליטה" בסעיף האמור.
2.
ביום 15.7.2018 הגישה המבקשת בקשה למתן רשות להתגונן.
לטענת המבקשת, תביעה מכח הוראת סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים כנגד בעל מניות בחברה אינה מתאימה להתברר במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר מאחר שהיא דורשת בירור עובדתי מעמיק.

לטענתה, היא לא עסקה בנושא הניהול הכספי של המכללה, לא היתה חלק ממנהלי המכללה, לא היתה עובדת שלה ולא ניהלה אותה בפועל. לטענתה מר אריה חן טיפל בעניינים הכספיים ומר רון בלוזיני החזיק ב - 2/3 ממניות המכללה. זמן קצר לאחר חודש אוגוסט 2015 מכן התברר למבקשת, כי מר בלוזיני ומר חן מצויים במצב של חובות עתק ונקטו בהמשך בהליכי פש"ר, כי המכללה נוהלה באופן גרעוני, כי נמשכו ממנה החזרי הוצאות של מאות אלפי שקלים וכי ספרי הנהלת החשבונות שלה לא נוהלו כדין.
ביום 14.4.2016 ניתן כנגד המכללה צו פירוק.

למיטב ידיעתה של המבקשת, בסוף שנת 2015 ותחילת 2016 שב הנכס לחזקת בעליו ולא ידוע לה מה עלה בגורל נכסיה, והאם המפרק פעל למימושם.

ביום 11.11.2015 ערכה המבקשת הסדר עם בעל הנכס במסגרתו סולקו כל טענותיו כלפיה, ועל כן ברור, כי הנכס שב לבעליו.

עוד נטען, כי רב רובו של החוב הנטען בתביעה נוצר בשנים 2016-2017, לאחר שניתן צו הפירוק ולאחר שהנכס שב לבעלים ועל כן חובות אלה הינם באחריותו של בעל הנכס או מפרק החברה.

טענות המבקשת באשר לסכום החוב הנטען בתביעה:
באשר לחוב עצמו נטען, כי התדפיס שצורף לכתב התביעה מעלה ספקות לגבי הקשר של החובות למכללה - החוב המיוחס לנכס שמספרו 13969000 בהתאם לתדפיס שצורף לכתב התביעה מתייחס לנכס בו המכללה לא שכנה; החוב המיוחס לנכס שמספרו 2613400000 אינו מפרט את מיקום הנכס ועל כן לא ברור אם הוא מתייחס למכללה; החוב המיוחס לנכסים שמספרם 26134001 ו - 26134002 ו- 261340005 מיוחס לעסקים אחרים שלא ברור אם הם קשורים למכללה.

טענות המבקשת באשר לתחולת חוק ההסדרים:
לטענת המבקשת, המשיבה לא ביססה את העובדות הנדרשות כדי לבסס את הטענה בדבר הסתמכות על הוראות חוק ההסדרים. לטענתה, היה על המשיבה לתבוע את כלל בעלי המניות, וודאי את מי שהחזיק ברב מניות החברה.
בנוסף, נכסי המכללה נתפסו על ידי בנק הפועלים ועל כן לא מתקיימת החזקה הקבועה בפקודת מס ההכנסה כאילו נכסי החברה המפורקת הועברה לבעל השליטה בו ללא תמורה; וכן בהסתמך על הוראות סעיף 119א(ג) לפקודת מס ההכנסה, מאחר שלא קיבלה דבר, לא ניתן לגבות ממנה דבר שכן סעיף זה קובע כך:
"לא יגבו ממי שקיבל את הנכסים או הפעילות לפי סעיף קטן (א) או (ב) יותר משווי הנכסים או הפעילות שקיבל ללא תמורה או מההפרש שבין התמורה החלקית ששילם לבין שווי הנכסים או הפעילות, ואם שילם מס בקשר להעברת נכסים או פעילות כאמור - לא יותר מהשווי או מההפרש כאמור פחות סכום המס ששילם".

טענות המבקשת בנוגע למסמכים שחסרים לה:
לטענת המבקשת, אין לה גישה למסמכים הדרושים לשם ביסוס טענות ההגנה שלה, ומסמכים אלה מצויים בידי המשיבה.
3.
בתגובה טוענת המשיבה, כי התביעה מתאימה להידון בסדר דין מקוצר שכן היא נכנסת בגדרה של תקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("התקנות").

בהתייחס לטענה, כי הנכס בגינו מחויבת הארנונה הושב לידי בעליו בסוף שנת 2015 טענה המשיבה, כי טענה זו נטענה בעלמא ללא סימוכין, וכי בידי המשיבה הסכם שכירות פעיל עד ליום 31.10.2017. לתמיכה בטענתה צירפה המשיבה הודעה מאת בעלת הנכס לפיה המכללה מחויבת בתשלום ארנונה עד ליום 31.10.2017.
בנוסף נטען, כי ממילא מאחר שהחובות מתייחסים לתקופה שבין שנת 2011-2017, אין בכך כדי לפטור את המבקשת מתשלום המיסים שחלו על הנכס בתקופה שקודם להשבתו לבעליו.
לטענת המשיבה, בהתאם להוראות סעיף 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] החיוב בארנונה מושת על הבעלים הרשום של הנכס, והיה על המבקשת להודיע בכתב על הפסקת החזקה בכנס ובהתאם מושת חיוב הארנונה על מי שהפך למחזיק או לבעלים.
בנוסף נטען, כי החובות סופיים וחלוטים; וכי טענה והשגה בדבר אי החזקה בנכס או השימוש בו צריכה להיות מופנית למנהל הארנונה בתוך 90 יום מקבלת הודעת התשלום.
באשר לטענה בדבר תחולת חוק ההסדרים
:
לטענת המשיבה מתקיימים התנאים להחלת חוק ההסדרים ומתקיימת החזקה בפקודת מס ההכנסה בדבר "הברחת הנכסים". המבקשת לא סתרה את החזקה כי נכסי המכללה עברו אליה, ולא הראתה נימוק המניח את הדעת לאי הברחת הנכסים, וכי המסמכים שצירפה המבקשת אינם מספקים כדי לסתור את החזקה.
4.
בתשובה לתגובה טענה המבקשת, כי תביעה מכח חוק ההסדרים אינה מתאימה להידון במסגרת הליך של סדר דין מקוצר, כי עבור הנתבע, אשר אינו החייב העיקרי, החוב אינו קצוב והוא דורש הוכחה של הרשות המקומית, נדרשת הוכחה של החזקה המשפטית בדבר מחויבותו של הנתבע וקיימת אפשרות לסתור את החזקה, אולם נדרש לנהל הליך בענין.
בנוסף נטען, כי ניהול הליך בסדר דין מקוצר כלפי בעל מניות בגין חובה של החברה הוא פגיעה בלתי מידתית בזכות הנתבע, וכי רק ניהול תביעה בסדר דין רגיל תאפשר התגוננות מפני התביעה.
דיון והכרעה
:
5.
אמנם הבקשה הוגדרה כ"בקשה למתן רשות להתגונן", אך נכללו בגדרה טענות בדבר מחיקת כותרת התביעה; וטענות ההגנה של המבקשת נטענו יחד עם הטענות לגבי התאמת התביעה לסדר דין מקוצר.
מאחר שהטענות נטענו יחד, ומאחר שהטענות בדבר התאמת התביעה להליך של סדר דין מקוצר, כפי שהן מובאות בבקשה שבפני
י, במהותן, הינן גם טענות הגנה, אדון בטענות במשולב.
6.
בשלב הדיוני המצוי בפני
י, על בית המשפט לבחון,
האם יש בטענות המפורטות בבקשת הרשות להתגונן כדי להקים למבקשת הגנה, ולו דחוקה, מבלי לבחון, בשלב זה, את אמיתות הטענות.

כאשר בית המשפט משתכנע, כי המבקש מציג טענות שעשויות להקים לו הגנה מפני התביעה, מתקיימות הנסיבות המצדיקות בירור התביעה בסדר דין רגיל, תוך מתן הזדמנות לנתבע לפרוש את טיעוניו ולהציג את ראיותיו.
7.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, ולאחר ששקלתי את הדברים, אני סבורה, כי המבקשת עמדה ברף הדרוש, בשלב זה, והציגה טענות הגנה המצדיקות מתן רשות להתגונן על מנת לברר את טענות הצדדים במסגרת הליך משפטי מלא.
8.
ראשית, במסגרת הבקשה טענה המבקשת, כי חלק מהחובות מיוחסים לנכסים אשר אינם קשורים למכללה או שלא ניתן לדעת האם הם קשורים למכללה. המשיבה לא השיבה לטענה זו, ובכך יש כשלעצמו להצדיק את בירור ההליך, על מנת למפות ולסווג את הנכסים בגינם נתבע החוב מאת המבקשת.
שנית
, השאלות מתי הסתיימה תקופת השכירות והנכס בגינו נתבעת הארנונה הושב לבעליו, ומתי ניתנה על כך הודעה למשיבה שנויות במחלוקת ודורשות בירור.
המשיבה מציינת, בסעיף 14 לתגובה, כי "בעלת הנכס הודיעה למשיבה על המועד בו הפסיקה הנתבעת להחזיק בנכס, כאשר זוהי ההודעה היחידה שהתקבלה בענין עזיבת הנכס". המשיבה אינה מפרטת מתי קיבלה הודעה זו, וממתי הדברים מצויים בידיעתה בפועל (שכן ניתן למכללה צו פירוק).
שלישית
, לטענת המבקשת היא לא קיבלה דבר מאת המכללה, ועל כן אין להשית עליה את החובות. לטענת המשיבה, המבקשת לא עמדה בנטל המוטל עליה בהקשר זה, ולא ביססה את הטענה בדבר אי הברחת נכסים.
כידוע, בשלב זה, הנתבע אינו צריך להוכיח את טענותיו, אלא הבדיקה היא, האם בהנחה שיצליח להוכיח את טענותיו, יש בכך הגנה מפני התביעה. אני סבורה, כי בשים לב לשלב בו מצויה התביעה, די בטענת המבקשת בהקשר זה, כפי שנטענה, כדי להצדיק את בירור טענת המשיבה, כי לא הועברו אליה נכסי המכללה ויש מקום לפטור אותה מחובותיה של המכללה.
רביעית
, המשיבה לא התייחסה כלל להליך הפירוק בו מצויה המכללה. לא צוין האם בוצעו הליכי גבייה במסגרת הליך הפירוק (על פניו מדובר בחובות בדין קדימה, וייתכן כי יש מקום להיפרע על חלק מהחובות במסגרת הליך הפירוק. לא צוין דבר לגבי ניסיונות גביה מבעל מניות נוסף או מנכסי המכללה).
חמישית,
לטענת המבקשת, חלק מן החוב נצבר בתקופה שמאוחרת למתן צו הפירוק ולכן אין להשיתו עליה. המשיבה התייחסה לטענה זו בכלליות. יש מקום לבחון את שיעור החוב שנצבר לאחר שניתן צו הפירוק והשאלה על מי יש להשית חוב זה - דורשת בירור.
בנוסף, ולסיום -
למיטב ידיעתי, אין פסיקה מנחה הקובעת במפורש, כי תביעה מכוח חוק ההסדרים אינה יכולה להידון בסדר דין מקוצר.
לכאורה, מאחר שמדובר בתביעה של רשות מקומית לתשלום ארנונה, התביעה נכנסת בגדרה של תקנה 202(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אולם קיים לטעמי קושי מובנה בסיווגה של תביעה כזו כ"תביעה בסדר דין מקוצר", שכן על פניו הראיות בכתב עליהן מתבססת התביעה אינן מתייחסות לנתבע, ועל התובע לבסס את העובדות המטילות על הנתבע אחריות לחובותיה של החברה.
גם אם אקבל את עמדת המשיבה, כי התביעה יכולה היתה להיות מוגשת כתביעה בסדר דין מקוצר (בהיותה תביעה של רשות מקומית לתשלום ארנונה), שמשעה שמוגשת בקשת רשות להתגונן מפורטת, כבעינייננו, הכוללת טענות לגבי מהות החיוב, שיעורו של החיוב, טענות לגבי סיום תקופת ההחזקה בנכס, טענות לגבי היקף הנכסים בגינם קיים חוב, וההצדקה שבחיוב בעל המניות בחובותיה של החברה - יש מקום ליתן רשות להתגונן כדי לאפשר בירור הטענות ההמהוות למעשה "הרמת מסך" כנגד בעל המניות.
כך למשל נקבע בתאק (י-ם) 21975/08 עירית ירושלים נ' יוסף ויורם חנויות הלבשה בע"מ (28.1.2014):
"כידוע, וככלל, תובענות לתשלום חיובי ארנונה מתאימות לבירור בסדר דין מקוצר. אף טרם הובעה עמדה מפורשת של בתי המשפט המנחים בשאלה האם תובענה בעילה לפי חוק ההסדרים כנגד בעל שליטה מתאימה להתברר כתובענה בסדר דין מקוצר. כשלעצמי, מסופקני אם כך הדבר. שכן על פי רוב יהא על התובע לעמוד בחובת ראיה ראשונית, ולו ברמה מינימלית של "ראשית ראיה" - לא רק להוכחת התאמתה של התביעה לדיון בסדר מקוצר כתביעה כספית לפי העילות הנקובות בתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, כי אם גם לשאלה העובדתית בדבר קיומם של התנאים להרמת המסך שנקבעה בחוק ההסדרים (המפנה להוראות סעיף 119א לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש]). במובאות הספורות שאזכרה התובעת בשאלת התאמת תובענה שכזו לדיון בסדר דין מקוצר לא ראיתי התייחסות מפורשת לכך (לרבות בבש"א (ראשל"צ) 5493/05 מרחב אישי בע"מ נ'
עיריית רעננה...)
יש לזכור, כי הלכה למעשה, מאפשר סעיף 8 לחוק ההסדרים להרים את מסך ההתאגדות ולייחס לבעלי השליטה של התאגיד הנתבע (בתנאים שנקובים בדין), את חוב הארנונה הסופי... בהתאם, לתובענה שכזו נוסף תנאי מקדמי שאינו קיים עת בתביעה לתשלום חיובי ארנונה מנתבע "ישיר" עסקינן.
תנאי זה, לשיטתי, טעון אף הוא הצגת ראשית ראיה בדבר קיומם של היסודות הנוספים בתובענה. אם נסיק אחרת (קרי, נסתפק באסמכתאות בדבר קיומו של חוב בסכום קצוב כלפי התאגיד), יתכן והזהירות המתחייבת, כשבהרמת מסך עסקינן, תושם לאל. ודוק: תכליתו הלגיטימית של סעיף 8
לחוק ההסדרים (קרי האפשרות המעשית להתמודד, בין היתר, עם נסיונות להימנע מתשלום חיובי ארנונה ולאכפם) לא תיפגע בכל דרך בהטלת חובה מינימלית על הרשות התובעת, להצביע, ולו לכאורה, כי בענייננו מתקיימת החזקה הקבועה בדין - באחת מן החלופות הנקובות בסעיף 119א לפקודות מס הכנסה -
בדבר נסיון להבריח נכסים.
זהו שלב, שאין ניתן, לשיטתי, להימנע ממנו וספק אם תוכל הרשות המקומית לעשות כן באופן שישיא גם את זכויותיה המהותיות בסדר דין מקוצר, שעה שסעיף 119 לפקודת מס הכנסה, המונה שלוש חלופות אפשריות להרמת מסך סטוטורית שכזו מציב רכיבים עובדתיים של ממש, שיהא על הרשות למנותם במפורש בכתב התביעה ולהצביע כיצד הם מתקיימים. המסקנה המתחייבת, אפוא, היא כי גם אם נניח שניתן לתבוע לפי עילה מכח סעיף 8 לחוק ההסדרים בסדר דין מקוצר, יהא על התובעת לעמוד בדרישה ראייתית מקדמית - ולא פשוטה כבר בשלב הטרומי -
נוספת לזו המוטלת בפני
ה ברגיל, לשם עמידה במכלול התנאים הנדרשים להגשת תובענה בסדר דין מקוצר".
וראה גם: תאק (אשדוד) 8494-06-10 א. גולדן קראון ניהול ואחזקות בע"מ נ' עירית אשדוד (21.8.2011), במסגרתו נקבע, כך:
"לטעמי, לא ניתן כלל להגיש תביעה לחיובם האישי של בעלי מניות או בעלי שליטה בחברה בהליך של סדר דין מקוצר. זאת מאחר ועילת התביעה אינה נשענת על ראיה בכתב או על חיקוק במובן הטהור של הדברים, כי אם על נסיבות עובדתיות נוספות שאין דרך לאמתן בראשית ראיה בכתב".
9.
לא נעלמה מעיני טענת המשיבה בדבר היות החובות חלוטים, אך מאחר שהטענה לא התבררה עד תום, ולא ברור אם היא מתייחסת לכל החוב, ולזכויותיה של המבקשת עצמה (במובן מהמכללה), ומאחר שהדברים לא נטענו בכתב התביעה עצמו, ככל שהמשיבה עומדת על כך, הטענות ידונו במסגרת ההליך.
אם כן, בהתבסס על כל האמור, ניתנת למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה.
הוצאות הדיון בבקשה זו יקבעו על ידי בית המשפט בתום הדיון בתיק העיקרי.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ט, 05 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 8402-12/17 סמדר רייף נ' מ. מ. פרדס-חנה-כרכור/ועדה מקומית (פורסם ב-ֽ 05/12/2018)