פסקי דין על שלמה פרל | פסקי דין על מרגריטה דנילנקו

44465-11/18 רתק     05/12/2018




רתק 44465-11/18 שלמה פרל נ' מרגריטה דנילנקו








בית המשפט המחוזי בבאר שבע


רת"ק 44465-11-18 פרל נ' דנילנקו







בפני

כבוד השופט
אלון אינפלד


המבקש

שלמה פרל
ע"י ב"כ עו"ד עקיבא מאיר


נגד

המשיבה
מרגריטה דנילנקו


החלטה


לפני בקשה למתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' הרשמת הבכירה א' רוזן) מיום 23.08.18 בו קיבל בעיקרו את תביעת המשיבה ודחה את התביעה שכנגד שהגיש המבקש.

המדובר בסכסוך בין משכיר ושוכרת, בגין אירוע של קריסת תקרה בדירת המגורים שהושכרה. טענת השוכרת, המשיבה, הייתה כי הדירה הייתה ישנה ולא מתוחזקת כראוי וסבלה, בין היתר, מבעיות רטיבות. לדבריה, בעת הארכת חוזה השכירות הראשוני, דרשה תיקון של רטיבות שנראתה לעין. בוצע תיקון, אשר התברר כי התיקון היה "קוסמטי" בלבד. משנראה כי אין ממש בתיקון, פניות השוכרת לתיקון איכותי יותר לא הועילו. לבסוף קרסה התקרה, כאמור, תוך גרימת נזק לחפצים שונים, עגמת נפש רבה ונזקים נוספים.

המבקש אינו חולק על כך שהייתה בעיית רטיבות בדירה וכי לבסוף התקרה קרסה. טענתו היא כי ביקש לתקן את הרטיבות ולשם כך שלח שליחים מטעמו, לרבות קבלן שאמור היה לתקן. לדבריו, המשיבה לא ענתה לטלפונים ואף סירבה להכניס לדירה אנשי מקצוע שהגיעו למקום. כתוצאה מכך, לדבריו, המצב החמיר עוד עד כי התקרה קרסה. בגין נזק זה, כמו גם נזק נלווה נוסף, תבע את המשיבה בתביעה שכנגד.

ביום 27.06.18 התקיים המשפט ובו העידו המשיבה, המבקש ושני עדים מטעמו של המבקש. המדובר בנציגו של המבקש שטיפל בדירה מטעמו, באשר המבקש מתגורר מחוץ לעיר, וכן איש מקצוע שטיפל בעניין הרטיבות. שני העדים העידו, בין השאר, כי הגיעו לדירה, ולפחות בפעם אחת שמעו מאן דהוא בתוך הדירה, אשר לא פתח להם את הדלת, למרות שדפקו.

כאמור, בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה שכנגד מטעם המבקש וקיבל את עיקר תביעת המשיבה, אף כי לא אישר את כל ראשי הנזק. בית המשפט סמך ידיו על עדותה של המשיבה, אשר העידה על השתלשלות העניינים מזוית הראייה שלה. בין השאר, הראתה תכתובות של תקשורת בינה לבין שניים "אולג" ו"שאבי", אשר לדבריה ביקרו בדירה פעם אחת, כשבוע לפני הקריסה, אך לא חזרו כדי לתקן. בית המשפט ציין כי מדובר בתכתובות המאוחרות לקריסה. בית המשפט הדגיש כי הוא מאמין לעדות המשיבה, באשר הייתה סדורה, עקבית ואמינה וזאת, למרות שהייתה נרגשת ולעיתים נסערת. לעניין הנזקים, בית המשפט הסתמך, בין השאר, על חוות דעת של מהנדס, אשר הופנתה לעיריית אשדוד, אף שחוות דעת זו לא הייתה חתומה.

בית המשפט ציין את התרשמותו השלילית מעדות המבקש. צוין כי המבקש התעלם בדבריו מחלק מטענות המשיבה ולא חקר אותה לגבי טענות אחרות. עדות האיש שטיפל בדירה בשמו של המבקש הוגדרה כ"מגמתית ולא הותירה רושם מהימן". צוין כי עדות זו דווקא תמכה בנקודה חשובה בעדות המשיבה, ביחס לביקור של איש מקצוע אשר בחן את גג הבניין, שאינו איש המקצוע שהעיד מטעם המבקש. בית המשפט קבע כי איש המקצוע אשר העיד מטעם המבקש כי היה בדירה ולא נענה, אינו מוסיף לגרסת המבקש, באשר קשה להעריך את משמעות דבריו. זאת, בשים לב לכך שגם המשיבה אישרה שבחלק מהמועדים לא הייתה בדירה.

עיינתי בבקשה למתן רשות ערעור ואיני מוצא כי היא עומדת בקריטריונים שנקבעו בפסיקה למתן רשות
. נאמר כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור" (רע''א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (20/05/2015), ההדגשה במקור). שאיפת המחוקק היא לקיים בבית המשפט לתביעות קטנות מנגנון יעל וזול שידון
בעניינים בעלי ערך כספי מועט. לפיכך, צומצם המרחב להגשת ערעורים. רשות ערעור תינתן באופן חריג ולא די בקיומה של אפשרות לטעות, או בטענה כי ניתן היה להבין את הראיות אחרת, כדי לקבל רשות. על המבקש לערער להראות טעות ברורה בפסק הדין, טעות משפטית או שגיאה מובהקת בהגעה לממצאים שבעובדה, כך שנוצר חשש מוחשי לעיוות דין.



המבקש טוען כי בית המשפט חרג מסמכותו בכך שנתן את פסק דינו בחריגה מטווח שבעת הימים שנקבעו בתקנה 15 לתקנת השיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ומטעם זה פסק הדין בטל מעיקרו. הטענה היא בבחינת חידוש מפליג, לפיו איחור של בית המשפט במתן

פסק דין
ביחס לזמן שנקבע על ידי התקנות, מביאה לבטלות. טענה זו לא נסמכה על פסיקה, אינה עולה מחוק בתי המשפט
ולכאורה, אינה הולמת את עיקרון "הבטלות היחסית" השולט היום במשפט. לפיכך, אין ממש בטענה זו.

המבקש טוען כי הופתע מראיות חדשות אשר הוצגו במהלך המשפט, ואשר לא צורפו לכתבי הטענות. דבר, אשר לא איפשר לו להיערך, על מנת לסתור את המשתמע מן הראיות. המבקש מודע כמובן לכך שלמרות החובה לצרף לכתב התביעה, בית המשפט רשאי להסתמך גם על ראיות שהוגשו במהלך המשפט ודי בכך "שהמסמך דרוש לצורך מתן

פסק דין
". אולם, לטענתו, בפועל נגרם לו בכך עיוות דין. כן טוען המבקש כי שגה בית המשפט שלא זקף לחובת המשיבה את העובדה שלא חקרה בחקירה נגדית ולא הזמינה את העדים מטעמה, אליהם התייחסה. עוד נטען שלא נכון היה לסמוך על מכתב מטעם מהנדס, אשר לא היה ערוך כחוות דעת ולא היה חתום. כן נטען שבית המשפט לא התייחס במידה מספקת להתנהלות המשיבה במהלך הדיון, אשר ביקשה הפסקות ואף ביקשה לדחות את הדיון, כדי להתייעץ עם עורך דין. לשיטת המבקש, התנהלות זו עוררה רושם כי המשיבה מודעת לכך שנתפסה בשקריה, אך כפי הנראה בית המשפט שכח את הדברים בעת כתיבת פסק הדין.

לאחר עיון יש לקבוע שאין בטענות אלה כדי לעמוד ברף שנקבע בפסיקה למתן רשות ערעור, ולדחות הבקשה.

שיקולי המהימנות בוודאי אינם מצדיקים מתן רשות ערעור. שאלת ההתרשמות מעדים בדרך כלל אינה מביאה להתערבות של ערכאת הערעור אף במקרים בהם קיימת זכות ערעור. כל שכן שאין ליתן רשות ערעור בעניין שכזה, אם אין טעות בולטת ומובהקת על פני הדברים.

סמכות בית המשפט לחרוג מסדר הדין ומדיני הראיות היא שאלה רגישה. מן הצד האחד, הסמכות נועדה לאפשר את הפניה לבית המשפט על ידי "האזרח הפשוט" שאינו בקיא בסדרי הדין, ולאפשר לו להביא את טענותיו וראיותיו כפי שהוא מבין. מן הצד השני, ישנה חשיבות בהקפדה על סדר דין, המאפשרת דיון מסודר.
ההקפדה על סדרי הדין ודיני ראיות מסייעים לבית המשפט להבחין בין עיקר לטפל ובין ראיות מהימנות לראיות שאינן מהימנות. אולם, בבית המשפט לתביעות קטנות ניתן שיקול דעת רחב בהקשר זה.
ראוי לציין, שבית המשפט פרש את היריעה, ולא הסתפק בנימוק תמציתי ולקוני. בית המשפט הסביר מדוע קיבל את גרסת המשיבה ונימק את ממצאי המהימנות השליליים כלפי נציג המבקש.

הטענה לפיה צריך היה לזקוף לחובת המשיבה את אי הבאת "אולג" ו"שאבי" גם כן אינה משכנעת באופן מיוחד, בשים לב לכך שלפי גרסתה, הרי מדובר בנציגים מטעמו של המבקש. כך, שטבעי שלא תזמין אותם לדיון. הטענה לפיה העובדה שהמשיבה התנהלה בהתרגשות בדיון מלמדת על שקרים נדחית בשתי ידיים. ההסבר להתנהגות חריגה תוי בהקשר. בית המשפט ראה הדברים והתייחס אליהם, ודווקא מצא בהם חיזוק למהימנות המשיבה. זהו בדיוק סוג הדברים בהם יש יתרון לערכאת הדיון.

סיכומו של דבר
, הבקשה למתן רשות ערעור נסמכת על טענות שעניינן ניתוח פרטני ומדויק של הראיות, ובעיקרן שיקולי מהימנות מובהקים. לא השתכנעתי מטענות המבקש, כי ניתן להיווכח על פני הדברים שנפלה שגיאה בפסק הדין. בנסיבות כאלה, הכלל הוא שאין ליתן רשות ערעור, כאמור.

נוכח כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

הבקשה למתן סעד זמני – מתייתרת.

מכיוון שלא התבקשה תשובה - אין צו להוצאות.

העירבון - יושב למפקיד.

המזכירות - תעביר עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ט, 05 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










רתק בית משפט מחוזי 44465-11/18 שלמה פרל נ' מרגריטה דנילנקו (פורסם ב-ֽ 05/12/2018)