פסקי דין על בתיק | פסקי דין על ואסף ליוס ואח' | פסקי דין על נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

41237-03/16 הפ     06/12/2018




הפ 41237-03/16 בתיק, ואסף ליוס ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ








בית המשפט המחוזי בחיפה

ה"פ 41237-03-16 ליוס ואח'
נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ

ה"פ 32644-03-16 ניקולא ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ


בפני
כבוד השופט רון סוקול
, סגן נשיא

המבקשים בתיק
41237-03-16






המבקשים בתיק
32644-03-16

1
.
ואסף ליוס
2
.
נאדר ליוס

3
.
היתם ליוס

4
.
אחסאן ליוס

5
.
בולוס ליוס

6
.
בשארה ליוס

7
.
אנטון ליוס

8. בשארה אניס עסאף
9. מיכאיל נופל עסאף
ע"י ב"כ עוה"ד אנטון לויס


נגד

המשיבה
נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עודד בקרמן

החלטה

1.
המבקשים, תושבי הכפר מעיליא, היו בעלים של חלקות מקרקעין הסמוכות לכפר. מקרקעין אלו הופקעו על פי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 לצורך הרחבת וסלילת כביש 89 שבגליל המערבי. חלקות המקרקעין נכללו בצווי הכרזה שפורסמו על פי הפקודה בשנות ה-60 של המאה העשרים, אולם תפיסת החזקה בפועל נעשתה רק בשנת 1993 (או 1992).

2.
במסגרת בקשות שהגישו המבקשים לפיצויים בגין הפקעת המקרקעין הגיעו הצדדים להסדר דיוני ונותרה להכרעה רק מחלוקת משפטית אחת; המועד הקובע להערכת שווי המקרקעין וקביעת סכום הפיצויים. המבקשים טוענים כי המועד הקובע לקביעת סכום הפיצויים הוא מועד תפיסת החזקה בעוד שהמשיבה סבורה כי המועד הקובע הוא מועד פרסום ההכרזה. הצדדים חלוקים גם בשאלה מהו מועד ההכרזה הרלבנטי להפקעת המקרקעין.

רקע
3.
המבקשים בשני התיקים הם תושבי הכפר מעיליא שבגליל המערבי. המבקשים בתיק
32644-03-16 היו הבעלים של מקרקעין הידועים כחלקות 39 ו- 42 בגוש 18663. המבקשים בתיק
41237-03-16 היו בעלים של המקרקעין הידועים כגוש 18658 חלקה 72
והמקרקעין הידועים כגוש 18672 חלקה 46 (כל החלקות האמורות להלן:
החלקות המופקעות
).

4.
מדובר במקרקעין המצויים בקרבת הישוב מעיליא. בשנות ה-60 של המאה העשרים החלו פעולות לסלילת והרחבת הכביש הידוע כיום ככביש מס' 89. לטענת המשיבה, ביום 15/12/1966, פורסם צו הכרזה מכוח סעיף 3 לפקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן:
פקודת הדרכים
) (צו מס' 1970 – להלן:
צו ההכרזה מ-1966
). בצו ההכרזה מ-1966 הוחלה הפקודה על מקרקעין בהתאם למפה שצורפה לצו הכוללת גם את חלקות המבקשים. החלה של הפקודה משמעה הפקעה של הזכויות במקרקעין.

5.
המבקשים טוענים כי חלקותיהם הופקעו על פי צו הכרזה שונה. לטענתם ביום 7/1/1965 פורסם בקובץ תקנות 1670 צו ההכרזה הרלבנטי שמחיל את הפקודה על חלקות המקרקעין של המבקשים. גם צו הכרזה זה מפנה למפה שצורפה לו ולפיו הכריז השר על תחולת הפקודה על הדרך שכונתה דרך 211 מנהריה-חוסן- חורפיש- סאסא- מירון (להלן:
צו ההכרזה מ-1965
).

6.
כך או כך, אין חולק כי המקרקעין נתפסו רק שנים רבות לאחר פרסום הצווים. מוסכם כי החזקה במקרקעין נתפסה לצורך ביצוע עבודות לסלילה והרחבת הכביש רק בשנות ה- 90 (בסיכומי הטענות ובחוות הדעת מטעם המבקשים נרשם -1/5/1992 ואילו בהודעה על הסדר דיוני נרשם 1993).

תמצית הטענות
7.
המבקשים הגישו בקשות בדרך של המרצות פתיחה בהן עתרו לחייב את הנתבעת - נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ
, לפצותם בגין הפקעות המקרקעין. מבלי לפרט את כל הטענות וההליכים, נציין כי בסופו של יום הגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר מתן פיצוי למבקשים. עם זאת, נותרו הצדדים חלוקים בעניין המועד הקובע להערכת שווי המקרקעין וקביעת סכום הפיצויים.


בהסדר הדיוני הצהירו הצדדים כדלקמן (סעיף 1):

בין הצדדים קיימת מחלוקת משפטית לעניין המועד הקובע להערכת גובה הפיצויים בגין הפקעת המקרקעין הידועים כגוש 18658 חלקה 72 וכן גוש 18643 חלקה 46. לדידם של המבקשים המועד הקובע להערכת המקרקעין הינו שנת 1993 המועד בו נתפסו המקרקעין ולדידה של הנתבעת המועד הקובע הינו מועד פרסום צו ההכרזה ברשומות בשנת 1966.

8.
מטיעוני הצדדים מתברר כי הצדדים חלוקים בשני עניינים; מהו צו ההכרזה הרלבנטי להפקעת המקרקעין. האם הצו מ-1966 כטענת הנתבעת או הצו מ-1965 כטענת המבקשים; מהו המועד הקובע להערכת שווי המקרקעין וסכום הפיצויים. עיקר המחלוקת נעוץ בשאלה אחרונה זו.

9.
המבקשים טוענים כי המועד הקובע הוא מועד תפיסת החזקה בשנת 1992 (או 1993). לטענתם, שני צווי ההכרזה, הן זה מ-1965 והן זה מ-1966, אינם כוללים פירוט מדויק של החלקות המופקעות. גם המפות אליהן מפנים הצווים אינן מפורטות די ואינן מאפשרות לבעלי הזכויות במקרקעין ללמוד על הפקעת חלקותיהם. רק עם תפיסת המקרקעין, יכולים היו המבקשים לדעת על ההכרזה ועל הכוונה להפקיע את המקרקעין, ועל-כן יש לראות במועד זה כמועד הקובע.

10.
לעומתם טוענת המשיבה, כי יש להבחין בין שני מועדים שונים. מועד ההכרזה הוא המועד שבו ניתן לרשות המפקיעה הכוח לתפוס את החזקה. זהו המועד הקובע להערכת שווי המקרקעין. מועד תפיסת החזקה רלבנטי, כך לטענתה, רק לעניין מועד התיישנות התביעה לפיצויים (7 שנים מיום התפיסה). המשיבה מוסיפה וטוענת כי צווי ההכרזה והמפות שצורפו להם מבהירים ברמה מספקת אלו מקרקעין יופקעו לצורך סלילת הדרך, ומכאן, לטענתה, די היה בפרסום צווי ההכרזה כדי להעמיד את המבקשים את הכוונה להפקיע את החלקות.

דיון והכרעה
11.
כפי שיפורט להלן הגעתי למסקנה כי הדין עם המשיבה. להלן אפרט טעמיי, ואתחיל את הדיון בשאלה מהו המועד הקובע לעניין הערכת שווי המקרקעין וקביעת הפיצוי; לאחר מכן אתייחס לשאלה מהו צו ההכרזה הרלבנטי; ולבסוף אדון בטענה כי צו ההכרזה חסר פרטים מספקים כדי לבסס את מועד קביעת השווי.

פיצויי הפקעה לפי פקודת הדרכים
12.

כדי לקיים חברה מודרנית, נדרשת לעתים קרובות התערבות שלטונית בזכויות הפרט, לרבות בזכויות הקניין. לא ניתן לקיים חיי חברה ללא תכנון השימושים והייעודים במקרקעין, הקצאת שטחים לצרכי ציבור, הכשרת דרכי גישה, סלילת כבישים, מסילת ברזל וכדומה. לפיכך, מכיר הדין בזכותן של רשויות השלטון לפגוע בזכות הקניין של הפרט, בין בדרך של הטלת מגבלות תכנוניות על שימושים, ובין בדרך של נטילה כפויה. נטילה כפויה של מקרקעין נעשית בדרך של הפקעה (ראו בג"צ 2390/96
קרסיק נ' מנהל מקרקעי ישראל
, פ"ד נה(2) 625, 637, 638 (2001); דנג"צ 4466/94
נוסייבה נ' שר האוצר
,
פ"ד מט(4) 68, 79 (1995); בג"צ 5091/91
נוסייבה נ' שר האוצר
(9/8/1994)).

13.
הפקעת זכויות במקרקעין יכולה להתבצע על פי מספר חיקוקים שונים, שהעיקריים שבהם הם חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965, פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 ופקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (פקודה זו בוטלה בתיק
ון מס' 3 לפקודת הקרקעות). כל אחד מחוקי ההפקעה האמורים כולל הוראות שונות בדבר סמכויות ההפקעה ודרכי ביצוע ההפקעה, ולעתים ישנם הבדלים מהותיים בין דרכי ההפקעה השונות.

14.
אל מול צרכי הציבור ניצבת זכות הקניין של הפרט, זכות שהוכרה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו כזכות חוקתית. להגנה על זכות הקניין של הפרט השפעה על סמכויות רשויות הציבור בבואן להפקיע את קניינו (וראו בג"צ 2390/96 הנ"ל; בג"צ 2739/95
מחול נ' שר האוצר
, פ"ד נ(1) 309, 317 (1996); ע"א 8622/07
רוטמן נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ
, פסקה 63 (14.5.2012); ע"א 119/01
אקונס נ' מדינת ישראל
, פ"ד נז(1) 817 (2003); עע"מ 4955/07
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רעננה נ' קרן תורה ועבודה
(26.10.2010)).

הצורך באיזון בין האינטרס הציבורי מחד גיסא לזכות הקניין של הפרט מאידך גיסא מקרין על כוחן של הרשויות להפקיע זכויות במקרקעין. ההפקעה מותנית בקיומן של מטרות ציבוריות מוכרות, בקיומם של הליכים על פי דין; על הרשות המפקיעה לפעול בסבירות, בהגינות ובמידתיות ועוד (ע"א 8622/07 הנ"ל פסקה 66).

15.
מגבלה נוספת המוטלת על הרשות המפקיעה נעוצה בחובת תשלום הפיצויים למי שנפגע כתוצאה ממעשה ההפקעה. זכותו של מי שנפגע ממעשה ההפקעה לפיצוי הוכרה עוד טרם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו והתעצמה עם ההכרה בזכות הקניין כזכות חוקתית (ראו ע"א 695/76
עיריית חיפה נ' רוזן
, פ"ד לג(1) 175 (1978); ע"א 5964/03
עזבון ארידור נ' עיריית פתח תקווה
,
פ"ד ס(4) 437, 458 (2006) ודנ"א 1595/06
עזבון ארידור נ' עיריית פתח תקווה
(21.3.2013)). כיום אין חולק כי משהופקעה זכותו של אדם במקרקעין, עומדת לו הזכות לקבלת הפיצוי, אלא אם חל אחד הסייגים בדין (ראו ע"א 8622/07 הנ"ל).

16.
שיעור הפיצוי המגיע לנפקע מחושב על פי הוראות החוק מכוחו בוצעה ההפקעה. ודוקו, חוקי ההפקעה השונים קובעים דרכי חישוב שונות של הפיצוי (כיום עם ביטול פקודת הדרכים ותיקון פקודת הקרקעות ישנה אחידות רבה יותר בין החיקוקים). הואיל וההליך שבפני
י עניינו הפקעה על פי פקודת הדרכים, יש לבחון רק את הוראת פקודה זו.

17.
פקודת הדרכים קובעת כי הפיצוי שישולם לנפקע ייקבע בהסכם שבין הנפקע לרשות (סעיף 8). רק אם הצדדים לא הגיעו להסכם, או אם התקיימו נסיבות אחרות כמפורט בסעיף 8(3) לפקודה, ייקבע סכום הפיצויים על ידי בית המשפט.


סעיף 9 לפקודה קובע כיצד יעריך בית המשפט את הפיצוי לנפקע. כך מורה סעיף 9(ב) לפקודה:

בהתחשב עם המותנה לקמן יקובל כשוויה של הקרקע, אותו סכום שהיה מתקבל ממכירת הקרקע אילו נמכרה בשוק ע"י מוכר מרצונו הטוב; בתנאי שבבוא בית המשפט להעריך פיצויים אלה –

(
i
) יעריכם לפי השווי שימצאנו בית המשפט כשוויה של הקרקע על הבסיס הנ"ל בתאריך שבו נתפסה על ידי הרשות, כשתפיסה זו חלה לפני תחילת תקפה של פקודה זו, ואילו בכל מקרה אחר – בתאריך שבו יכלה רשות לתפוס אותה עפ"י הוראות פקודה זו, בלי לשים לב אל כל השבחות או עבודות שנעשו בקרקע לאחר כל תאריך כזה ע"י רשות או ע"י הבעלים או ע"י כל אדם אחר; וכן

(
ii
) יביא בחשבון את כל החשבונות וההערכות של השווי היסודי או של דמי החכירה שהוגשו לצורך תשלום מסים ע"י הבעל או שהבעל הסכים להם;

18.
מהוראה זו לומדים אנו כי המועד הרלבנטי להערכת שווי המקרקעין שהופקעו במסגרת הפקעה שבוצעה לאחר שהפקודה נכנסה לתוקף, הוא המועד שבו יכלה הרשות לתפוס את המקרקעין, ללא קשר למועד שבו נתפסו המקרקעין בפועל. המועד בו רשאית הרשות המפקיעה לתפוס את המקרקעין קבוע בסעיף 4(1) לפקודה הקובע:

אם ניתן צו על פי סעיף 3 מן הפקודה הזאת, יכולה הרשות, דהיינו אדם המורשה בכתב ע"י שר העבודה או שר התחבורה לעשות כן, לקנות מיד חזקה בקרקע הדרושה לסלילת הדרך המפורטת באותו צו או לשיפורה, ולבצע עליה את כל אותן העבודות שיהא צורך בהן כדי להוציא לפועל אותה סלילה או להשלים את השיפור.

19.
בתי משפט ציינו כי לפי פשוטם של דברים, המועד הקובע להערכת הפיצויים לפי סעיף 9(ב)(1) לפקודה הוא מועד ההכרזה, שכן החל ממועד ההכרזה רשאית הרשות המפקיעה לתפוס את המקרקעין (ראו ע"א 10065/16
ג'רייס נ' מע"צ -החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ,
פסקה 12 (28/5/2018); ע"א 8622/07 הנ"ל, פסקה 23 לפסק דינו של השופט פוגלמן; ת"א 619/04
ח'אזן נ' משרד הבינוי והשיכון
(10/12/2009); ת"א (ת"א) 2535/00
פאריש נ' משרד הבינוי והשיכון
(10/6/2010)).

20.
משמע על פי הפקודה ופסיקת בתי המשפט, המועד הקובע להערכת הפיצויים הוא מועד פרסום צו ההכרזה על פי סעיף 3 לפקודה, שכן עם פרסום ההכרזה רשאית הרשות המפקיעה לתפוס את החזקה בקרקע. גם החוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד - 1964 קובע בסעיף 3(3) כי מועד הרכישה של המקרקעין על ידי הרשות המפקיעה על פי פקודת הדרכים הוא מועד תחילתו של צו ההכרזה.


לשווי המקרקעין שהופקעו, כפי שנקבע למועד הקובע, קרי ליום פרסום ההכרזה, יתוספו הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בסעיף 8 לחוק לתיקון דיני הרכישה.

21.
בהתאם להוראות אלו ברור כי המועד שבו נודע לנפקע על הצו, או המועד שבו היה עליו לדעת על צו ההכרזה, אינו רלבנטי להערכת הפיצוי (אם כי עשוי להיות רלבנטי לעניינים אחרים כמו מועד הפניה לרשות).


אעיר, כי קביעת המועד הקובע להערכת הפיצויים במועד שבו רשאית הייתה הרשות לתפוס את המקרקעין ולא מועד התפיסה בפועל, עשויה לעיתים להיטיב עם הנפקע (מקום שבו ערך המקרקעין ירד עד למועד התפיסה), ולעיתים לפגוע בו (במקרה ההפוך שבו ערך המקרקעין עלה). מכאן שהגדרת היום הקובע על פי המועד שבו רשאית הייתה הרשות לתפוס את הקרקע, אינו פוגע בהכרח בזכותו של הבעלים לפיצוי הוגן.

22.
משקבענו כי המועד הקובע להערכת שווי המקרקעין הוא מועד פרסום צו ההכרזה, נדרשת התייחסות לשתי השאלות הנוספות; ראשית, עלינו לקבוע מהו צו ההכרזה הרלבנטי להליך. האם הצו מ-1966 או הצו מ-1965. ושנית, יש לבחון האם מכוחו של צו זה רשאית הייתה הרשות לתפוס את המקרקעין. בעניין אחרון זה טוענים המבקשים כי הצווים אינם מסוימים דיים, כלומר אין בהם הגדרה ברורה של החלקות המופקעות, ועל כן לא הייתה הרשות רשאית לתפוס את החזקה עם פרסומם. נדון בשתי טענות אלו כעת.

צו ההכרזה
23.
המשיבה טוענת כאמור כי המקרקעין הופקעו על פי הצו מ-1966. בצו הכרזה זה נאמר:

הפקודה תחול על הדרך ברוחב עד 30 מטר המתחילה בנקודת ציון 163,930 – 268,250 בקירוב על כביש מס' 231 כפר יסיף-כברי- מצובה ומסתיימת בנקודת ציון 269,150 – 175,090 בקירוב על הכביש על יד מעונה, המסומנת לשם זיהוי בקו אדום במפה מספר כ/5140 הערוכה בקנה מידה 1:20,000 והחתומה ביד שר העבודה ביום ב' בכסלו תשכ"ז (15 בנובמבר 1966).



לצו ההכרזה צורפה המפה/ התשריט, עליו סומנו נקודת ההתחלה ונקודת הסיום וכן תוואי הכביש.
על פני המפה מסומנים מספרי הגושים, לרבות גושים 18643, 18658 הרלבנטיים לענייננו, אולם לא מצוינים מספרי החלקות.

24.
המבקשים טוענים כי הצו הרלבנטי מכוחו הופקעו המקרקעין הוא הצו מ-1965 שבו נאמר:

הפקודה תחול על הדרך נהריה - חוסן -חורפיש – סאסא - מירון בתום עד 30 מ' המסומנת, לשם זיהוי בקו כחול במספר 211, במפה מספר ב/1/4521, הערוכה בקנה מידה 1:250,000 והחתומה בידי שר העבודה.


המבקשים לא צירפו את המפה אליה מפנה הצו מ-1965.

25.
במחלוקת בין הצדדים מהו צו ההכרזה הרלבנטי יש להעדיף את גרסת המשיבה. המבקשים לא צירפו את המפה הרלבנטית לצו. בחוות דעת השמאי מטעמם אין כל התייחסות להכרזות שכן השמאי מח'ול בחר להעריך את השווי למועד התפיסה - 1/5/1992. לעומת זאת, השמאית פריאל שהכינה את חוות הדעת עבור המשיבה, התייחסה מפורשות לצו מ-1966 וקבעה כי זהו צו ההכרזה הרלבנטי לחלקות. המשיבה אף צירפה את המפה שצורפה לצו ממנה ניתן ללמוד כי תוואי הכביש המתוכנן עובר בגושי המקרקעין שבהן מצויות החלקות שהופקעו.


על כן, אני קובע כי צו ההכרזה מכוחו הופקעו המקרקעין הוא הצו מ-1966.

האם רשאית הייתה הרשות לתפוס את המקרקעין לפי הצו מ-1966
26.
השאלה האחרונה שבה יש להכריע היא האם הצו מ-1966, שכאמור אינו מפרט מספרי גושים וחלקות, הוא צו שמכוחו רשאית הייתה הרשות המפקיעה לתפוס את חלקות המבקשים.

27.
המבקשים מפנים לפסיקה עניפה בה הדגישו בתי המשפט את החובה המוטלת על הרשות המפקיעה לפרט באופן בהיר וברור מהן חלקות המקרקעין עליהן חלה ההפקעה (ראו למשל בג"צ 62/61
זקס נ. הוועדה המקומית לבניה ולתכנון עיר, ירושלים,
פ"ד טו 1516 (1961); ע"א 664/02
הוועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן נ' נמדר
(10/8/2003); בר"מ 8250/10
מנדלסון נ. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חדרה
(16/3/2015)).


לגישתם צו ההכרזה מ- 1966 אינו מסוים דיו ועל כן הרשות המפקיעה לא הייתה רשאית לתפוס את החזקה בחלקות מכוחו. עוד נטען כי נדרשת מפה בפירוט רב יותר, וכי מפה בקנה מידה של 1:20,000, כמו במקרה שבפני
נו, אינה מסוימת דיה ואין בה די כדי לזהות את החלקות המופקעות.

28.
המשיבה טוענת מנגד כי הפסיקה אליה מפנים המבקשים אינה עוסקת בתפיסת החזקה על ידי הרשות המפקיעה אלא בזיהוי המקרקעין הנדרש כתנאי לידיעתו של הבעלים על ההפקעה ותחילת מרוץ ההתיישנות של תביעתו. לטענתה אין כל פגם בתיאור המקרקעין בדרך של הפניה למפה בקנה מידה של 1:20,000, וכי ניתן לזהות על פי המפה את החלקות המופקעות.

איש מבעלי הדין לא צירף חוות דעת של מודד או מומחה אחר בעניין האפשרות לזהות את החלקות.

29.
נזכיר כי עסקינן בשאלה האם די היה בצו ההכרזה מ-1966 כדי לאפשר לרשות המפקיעה לתפוס את החזקה בחלקות המבקשים ולא בשאלה האם די היה בצו כדי ליידע את המבקשים בדבר תחולת הפקודה על המקרקעין. אלו שתי שאלות נפרדות ולצורך ההליך הנוכחי יש לבחון רק האם ניתן היה לפעול על פי צו ההכרזה כדי לתפוס את המקרקעין.

30.
שאלה זו היא שאלה עובדתית בעיקרה. דומה שאין לקבוע מראש מהו קנה המידה המזערי שלפיו ניתן יהיה לזהות את החלקות שכן הדבר מותנה בנסיבות כל מקרה (ראו למשל בר"מ 8250/10 הנ"ל, פסקה 9, וע"א 664/02 הנ"ל, פסקה 7). לפיכך, צפוי היה כי הטוען לכך שצו ההכרזה אינו מסוים דיו וכי המפה שצורפה לו אינה מספקת לזיהוי המקרקעין, יביא חוות דעת של מומחה בדבר. זאת ועוד, ראינו כי בסופו של יום נתפסו המקרקעין. אין טענה כנגד התפיסה ואין טענה כי הרשות חרגה מגבולות הצו בביצוע התפיסה. לפיכך ברי כי צו ההכרזה והמפה שצורפה לו, הספיקו לצורך הגדרת המקרקעין ותפיסתם.

31.
אעיר כי בבקשות ובחוות הדעת שצורפו להן, נטען כי בשנת 1992 פורסמה הכרזה נוספת (ק"ת מס' 5537 מיום 1/5/1992). עם זאת, מתברר כי החלקות שעניינן שנוי במחלוקת - חלקה 72 וחלקה 46, אינן כלולות בהכרזה מ-1992 ומכאן שהן נתפסו בפועל מכוחה של ההכרזה והצו מ-1966.

סוף דבר
32.
בשים לב לכל האמור אני פוסק במחלוקת שהובאה להכרעתי כי המועד הקובע להערכת שווי החלקות 72 בגוש 18658 ו-46 בגוש 18642 הוא יום פרסום הצו מ-1966, כלומר 15/12/1966.


לאור האמור, יפעלו הצדדים על פי המוסכם בהסדר הדיוני, יגישו הסדר פשרה לחתימה תוך 30 יום.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.


התיק יובא לעיוני בעוד 31 יום.

ניתן היום, כ"ח כסלו תשע"ט, 06 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.













הפ בית משפט מחוזי 41237-03/16 בתיק, ואסף ליוס ואח' נ' נתיבי ישראל - החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/12/2018)