פסקי דין על עלי גנאיים | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

2825/04 בל     14/11/2005




בל 2825/04 עלי גנאיים נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 002825/04
בית הדין האזורי לעבודה - חיפה
14/11/2005

כב' השופטת נאוה וימן

בפני
:

עלי גנאיים
המערער
שלבי

ע"י ב"כ עו"ד
- נ ג ד -
המוסד לביטוח לאומי


המשיב
צחי רטר

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין
1. לפני ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 12.7.2004, שדנה בעניינו של המערער בשנית משהוחזר אליה העניין, על פי

פסק דין
של בית הדין הארצי מיום 24.5.2004 (בתיק עבל 1378/02).
הועדה לעררים (בשני "גלגוליה") דנה בערעורים שהגישו הן המערער והן המשיב, על החלטת הועדה מדרג ראשון, אשר קבעה את דרגת הנכות שנותרה למערער עקב תאונת עבודה שארעה לו ביום 7.2.1999 בשיעור 12.5% (10% + הגדלה ברבע, לפי תקנה 15).

הערעור נסוב, רובו ככולו, על החלטת הועדה לעררים, להפחית את כל אחוזי הנכות שנקבעו
למערער (10%) "על חשבון מצב קודם", משהגיעה הועדה לתוצאה כי הנכות שנותרה למערער בגין התאונה הינה בשיעור 0% החל מיום 1.10.2000.

2. עובדות הרקע:

(1) המערער, יליד 1967, מלגזן במקצועו, לקה ביום 7.2.1999 בהתקף של כאבי גב חזקים, בעקבות הרמת משא כבד, תוך כדי עבודתו.
הארוע האמור הוכר על-ידי המוסד לביטוח לאומי
כתאונת עבודה (להלן - "התאונה").
(2) בתום התקופה בגינה נקבעה לו דרגת נכות זמנית, קבעה הועדה הרפואית מדרג ראשון ביום
28.1.01 את דרגת נכותו היציבה של המערער, בגין התאונה האמורה, כדלקמן:
"לדעת הועדה המצב סופי. קובעת נכות בשיעור 10% מיום 1.10.00
לפי סעיף 37(7)(א).
בהתחשב במקצועו כמלגזן, הועדה מפעילה תקנה 15 ומעלה את הנכות ב-25%
סך הכל: 12.5% כולל תקנה 15".

הגם שהועדה ציינה בהחלטתה כי "מעיון בכרטיס רפואי המתוייק בתיק, יש עדות ורשומות בעיות גב תחתון ממושכים (בשנים 96, 97) טרם התאונה הנדונה" - לא מצאה הועדה לנכון להפחית את הנכות, בשיעור כלשהו, בגין "מצב קודם".

(3) הן המערער והן המוסד - ערערו על החלטת הועדה מדרג ראשון.
המערער הסתמך בערעור על חוות דעת של מומחה מטעמו, ד"ר י. שוופי, שהעריך את נכותו, בדומה לועדה הרפואית, בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א), אך המליץ להפעיל את תקנה 15 במלואה ולהגדיל את הנכות במחצית - ל-15%.

(4) הועדה לעררים, ב"גלגול" הראשון, קיבלה את ערר המוסד ודחתה את ערר הנפגע, כפי שהסבירה בהחלטתה מיום 24.5.2001 :
"הועדה עיינה בחו"ד של ד"ר שוופי מ-19.4.01 ומצאה אותם ממצאים:
הגבלה קלה קדימה וסימן לסג מימין ... המקנה 10% 37(7)(א).
מעיון בכרטיסו הרפואי, קיימים רישומים על כאבי גב קודם לתאונה הנדונה
מ-30.3.93, 24.9.96, 9.9.96, 25.7.96 - ומורידה מצב קודם 10% לפי סעיף
37(7)(א) לאור עברו הרפואי.
סה"כ נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה הנדונה - 0%.
בכך מקבלת את ערר המוסד ודוחה את ערר הנפגע".

(5) המערער הגיש לבית הדין ערעור על החלטת הועדה לעררים, בטענה שלא היה מקום להפחית
נכות כלשהי על חשבון מצב קודם.
בערעור הסתמך המערער על רישום בכרטיסו הרפואי, מיום 4.9.97, שם צויין "כאבי גב
תחתון ללא הגבלה בתנועתיות ע"ש מותני" - וטען, בהסתמך על אישור זה, כי לפני אירוע
התאונה (ב-7.2.99) הוא לא סבל עוד מהגבלות כלשהן בתנועות עמוד השדרה.

(6) בית הדין האזורי דחה את ערעורו של המערער (תיק בל 1948/01).

(7) בערעור על פסק הדין הנ"ל (לאחר מתן רשות) דן בית הדין הארצי בתיק עבל 1378/02.
בהסתמך על התרשומת הנ"ל בכרטיס הרפואי, מיום 4.9.97, לפיה, לכאורה, המערער לא
סבל עוד מהגבלות בתנועות עמוד השדרה, קיבל בית הדין הארצי את הערעור, כפי שנאמר בפסק הדין, שניתן ביום 24.5.2004:
"בנסיבות אלה מתעוררת השאלה - מדוע ייחסה הועדה את ההגבלה למצב קודם
דווקא, שעה שלכאורה המצב הקודם היה כאמור "ללא הגבלה בתנועתיות ע"ש
מותני.
לאור האמור, מוחזר בזאת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, על מנת
שתנמק החלטתה באשר למצב הקודם, ככל שקיים מצב קודם, בהתחשב ברישום
בכרטיס הרפואי מיום 4.9.97".

(8) משהוחזר העניין אל הועדה הרפואית לעררים, בהתאם לפסק הדין - דנה הועדה בעניינו של
המערער בשנית, באותו הרכב, ביום 12.7.2004 והגיעה לאותה מסקנה, כפי שהחליטה
בהחלטתה הראשונה, כי יש ליחס את כל הנכות, בשיעור 10%, ל"מצב קודם" - ומכאן
שהנכות הנובעת מהתאונה היא בשיעור 0%.

נגד החלטה זו (להלן: "החלטת הועדה לעררים") - הוגש הערעור בתיק זה.

3. החלטת הועדה לעררים

הועדה לעררים, בהחלטתה מיום 12.7.04, סיכמה והסבירה את מסקנותיה, בהתייחס לפסק
הדין אשר על פיו הוחזר אליה העניין:
"הועדה עיינה בפסק הדין מיום 24.5.04 ומתייחסת לשאלה שהועלתה כדלקמן:
לפי הרישום מיום 4.9.97 בתיקו הרפואי לא נמצא באותו יום שקיימת הגבלה
בתנועתיות.
ממצא זה אינו שולל את העובדה שהתובע סובל מכאבי גב חוזרים ונשנים, החל
משנת 1993 וכלה בשנת 1996, פעמים מספר.
לדעת הועדה, מדובר במצב כרוני שמהווה מיגבלה ממושכת.
ממצא חד פעמי אינו משנה העובדה של הכרוניות.
מצב זה מהווה ללא ספק הגבלה תיפקודית שמתמשכת זמן ארוך, ולכן הפחיתה
הועדה מהמצב הנוכחי את המצב הכרוני.
החלטת הועדה מיום 24.5.2001 בעינה עומדת".
4. טענות המערער
בנימוקי הערעור טוען המערער כי הועדה לעררים לא פעלה על פי הוראות פסק הדין.
לטענתו, הועדה הסתפקה בבדיקה שטחית ורדודה, שנועדה לאשר את קביעתה הקודמת,
ולא התייחסה בצורה ראויה לרישום בכרטיס הרפואי מיום 4.9.97 , כפי שהורה לה פסק
הדין.
המערער טוען כי התייחסות הועדה לתרשומת האמורה , כרישום חד פעמי שאינו משקף את
מצבו הרפואי היציב של המערער - "הינה קביעה בלתי סבירה וקיצונית, ואינה מתחשבת
בהוראות פסק הדין של בית הדין הארצי".

בהתחשב בכך שהועדה לעררים עומדת בעקשנות על עמדתה, חרף פסיקת בית הדין הארצי -
טוען ב"כ המערער כי הועדה "נעולה" בהחלטתה, ועל כן הוא מבקש לקבל את הערעור
ולהחזיר את עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים בהרכב אחר.

5. טענות המשיב
המשיב טוען מנגד, כי הועדה לעררים פעלה כדין, מילאה אחר הוראות פסק הדין והסבירה
את קביעתה כי יש להפחית את כל הנכות ממנה סובל המערער "על חשבון מצב קודם".

אשר לתרשומת מיום 4.9.97 - טוען המשיב כי הועדה לעררים נתנה דעתה לתרשומת,
והסבירה את דעתה, כי אין ברישום הבודד כדי ללמד על מצבו הרפואי של המערער לאשורו,
משקיימים בכרטיס רישומים אחרים שהצביעו על הגבלה בתנועה.
כפי שציינה הועדה לעררים, בהסתמך על מספר רישומים בכרטיס הרפואי, המערער
סובל ממצב כרוני, המהווה, כדברי הועדה "הגבלה תפקודית שמתמשכת זמן ארוך...".

6. דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בית הדין הארצי, ובהחלטות הועדה הרפואית לעררים, בשני
גלגוליה, משנתתי דעתי לטענות באי כח הצדדים ולהוראות הפסיקה - הגעתי למסקנה כי יש
לקבל את הערעור, משנפלו גם הפעם פגמים משפטיים בהחלטת הועדה לעררים, כפי שאפרט
להלן:
(1) ביום 12.7.04 התכנסה הועדה לעררים לדון בעניינו של המערער, בהתאם להוראות פסק
הדין.
בפרוטוקול הועדה צויין כי הדיון התקיים בהעדר הנפגע.
בכך טעותה המשפטית הראשונה של הועדה לעררים, שדנה בעניינו של המערער מבלי שנתנה לו, או לבא כוחו, הזדמנות לטעון בפני
ה, לאחר שניתן פסק הדין.
בעניין זה, קובעת הפסיקה (ראה בר"ע 1086/00 המוסד לביטוח לאומי
- שלום איציק, פס"ד מיום 8.3.2000):
"... אף במקרה בו מוחזר עניינו של הנפגע לוועדה להתייחסות לממצאים ולהנמקת
קביעות, עליה לזמנו לשמיעת טיעונו או לאפשר לו לטעון בכתב, טרם מתן
החלטה.
כך מחייב אופיה המעין שיפוטי של הועדה הרפואית".

(2) על פי הפסיקה: "משהוחזר ענינו של המערער לועדה, עם הוראות, יהיה על הועדה להתייחס
אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ..." (ראה דב"ע נא/ 01-29, מנחם פרנקל - המוסד
לביטוח לאומי, פד"ע כ"ד 160, בעמ' 162).
יש לבחון, אפוא, האם הועדה לעררים מילאה אחר הוראות פסק הדין, על פיו הוחזר אליה עניינו של המערער.

(3) בפסק הדין הורה בית הדין לועדה "לנמק את החלטה באשר למצב קודם, ככל שקיים מצב
קודם, בהתחשב ברישום בכרטיס הרפואי מיום 4.9.07".

(4) בבואה להפחית את שיעור הנכות "על חשבון מצב קודם" (כדברי בית הדין הארצי "ככל
שקיים מצב קודם") על הועדה לפעול בשיטת "חשבון עובר ושב", שהיא השיטה לפיה קובעת הועדה הרפואית את דרגת נכותו של הנפגע, בהתחשב במצבו עובר לתאונה, כפי שנאמר בדב"ע נד/15-01 עמוס גויטע - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ"ח 9, בעמ' 11:
"שיטת "חשבון עובר ושב" לגבי קביעת דרגת נכות מעבודה, נקבעה בסעיף... 121
לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995, שזה לשונו:
"(א) בקביעת דרגת נכות מעבודה לא ישימו לב לכל מום, פגם או ליקוי מלידה או כתוצאה ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת שהיו לפני הפגיעה שבקשר איתה מוערכת דרגת הנכות מעבודה, וכן לכל מום, פגם או ליקוי שבאו ממחלה, מתאונה או מכל סיבה אחרת אחרי פגיעה בעבודה כאמור, אם אינם תוצאה ישירה מאותה פגיעה בעבודה".
בהתחשב בסעיף 63(א) לחוק (סעיף 121 לנוסח המשולב האחרון - נ.ו) תיאר בית הדין את שיטת "חשבון עובר ושב" כדלקמן:
"עורכים כביכול חשבון עובר ושב, מחייבים את החשבון באחוזי הנכות
שהיו לנפגע לפני הפגיעה ומזכים את החשבון באחוזי הנכות
שנמצאו בנפגע בעת בדיקתו על ידי הועדה וההפרש בין השניים נותן
את דרגת הנכות עקב הפגיעה (דב"ע ל/0-11 ...)".

(5) כדי לקבוע את "אחוזי הנכות שהיו לנפגע לפני הפגיעה" - על הועדה להצביע על נתונים מוכחים" שהיו קיימים עוד לפני התאונה, התואמים סעיף מסעיפי הליקויים, ורק אז ניתן לערוך את הניכוי, לפי שיטת "חשבון עובר ושב" הנ"ל, משיופחת שיעור הנכות הקבוע בגין אותו סעיף משיעור נכותו הכולל של הנפגע.

על התנאים להפחתת אחוזי נכות בגין "מצב קודם", ראה דבע נג/46-01 יצחק מרגוליס -
המוסד לבטוח לאומי, פד"ע כו 364:
"... כל אימת שהוכרה התאונה כ"תאונת עבודה" אין לנכות משיעור הנכות הכוללת
שיעורי נכות בגין מצב קודם, אלא אם אובחנו במבוטח ממצאים מוכחים קודמים
לתאונת העובד התואמים סעיף מסעיפי הליקויים ובשיעור הקבוע באותו הסעיף.

לשון אחר: הוכחת מצב קודם שיש לנכות מהנכות הכוללת מותנית בתשובה
לשאלה: אילו נבדק המבוטח על ידי הוועדה טרם קרות תאונת העבודה, כלום היה
נקבע לו שיעור נכות על פי סעיף מסעיפי הליקויים? רק אז יש לנכות את שעור
הנכות שהיה נקבע לו - בטרם התאונה - משיעור נכותו הכולל".
(6) בענייננו, הגם שהועדה לעררים הסבירה ונימקה את החלטתה, כפי שצוטט לעיל, וציינה כי
"התובע סובל מכאבי גב חוזרים ונישנים, החל משנת 1993 וכלה בשנת 1996, פעמים מספר",
ולדעת הועדה "מדובר במצב כרוני שמהווה ... הגבלה תפקודית מתמשכת זמן ארוך..."
ואף שלא נעלמה מעיני השוואת "הנכות היציבה", כנגד הנכות בגין "מצב קודם", כפי שצויינה בסעיף 30 להחלטת הועדה לעררים - עדיין חסרה חולייה בחישוב לפי "חשבון עובר ושב", בהתחשב בפסיקה הנ"ל.
במה דברים אמורים? - הועדה לעררים אמנם ציינה כי המערער סבל בעבר מכאבי גב
חוזרים, כעולה מהרישומים בכרטיסיו הרפואיים.
לצורך עריכת "חשבון עובר ושב", היה על הועדה להעריך את שיעור נכותו של המערער לפני התאונה ולהחסיר שיעור זה מנכותו הנוכחית.
למעט ציון העובדה שהמערער סבל בעבר מכאבי גב חוזרים - חסרה בהחלטת הועדה הערכת שיעור הנכות שהיתה קיימת לפני התאונה, וזאת, כאמור, תוך הסתמכות על נתונים מוכחים.
לעניין זה, אין די בקביעה כוללת כי נכותו של המערער מקורה במצב כרוני, ובהערכה של הועדה כי המערער סבל, לאורך זמן, מהגבלה תפקודית.
הועדה צריכה לקבוע מה היה מצבו של המערער לפני התאונה, כתוצאה מאותה מחלה כרונית ומה היה שיעור נכותו אז.
לצורך כך - על הועדה להצביע על "נתונים מוכחים" למצב המהווה נכות, ולציין על פי איזה סעיף ממבחני הנכות נקבעה הנכות הקודמת.

הועדה לעררים קבעה כי יש לנכות 10% לפי סעיף 37(7)(א) בגין "מצב קודם".
סעיף 37(7)(א) מעניק 10% למי שסובל מ"הגבלת התנועות בעמוד השדרה המתני - בצורה קלה".

בפרוטוקול החלטתה - לא ציינה הועדה לעררים, בשום מקום, כי המערער סבל לפני התאונה מפברואר 1999 מהגבלה כלשהי בתנועות עמוד השדרה המותני, כל שכן שלא הצביעה על נתונים מוכחים לקיומה של הגבלה בתנועות עמוד השדרה.

להזכירך, שבתרשומת מיום 4.9.97 אליה התבקשה הועדה להתייחס, באופן ספציפי, נאמר כי אין למערער הגבלה בתנועתיות עמוד השדרה.

לא נעלמו מעיני הרישומים הרפואיים הנוספים שהגישה ב"כ המשיב במהלך הדיון בערעור, המצביעים, לכאורה, על הגבלות בתנועות עמוד השדרה (כגון: אישור רפואי מיום 6.12.96, ותרשומת בכרטיס הרפואי מיום 14.7.1997) - אלא, שהועדה לעררים, בבואה לנכות נכות על חשבון מצב קודם - היא שצריכה להצביע על הנתונים המוכחים ולהעריך בהתאם לכך את הנכות בגין המצב הקודם.
7. משהגעתי למסקנה כי הועדה לעררים לא פעלה כנדרש בהתאם לפסק הדין, בהתחשב
בפגמים המשפטיים שפורטו לעיל - דין הערעור להתקבל, משיוחזר העניין פעם נוספת אל
ועדה לעררים.

על פי הפסיקה, "דרך המלך של החזרת עניין לועדה רפואית היא החזרתה לועדה שבדקה
את המבוטח, ורק במיקרים נדירים, בהם עולה חשש של ממש כי הועדה תהא "נעולה" על
החלטתה הקודמת, או שהרכבה אינו נאות, מועבר העניין לועדה בהרכב אחר" (דב"ע
נא/ 61-01 מטר חנא - המוסד (לא פורסם); דב"ע לב/ 28-0 שלמה בוסקילה - המוסד
פב"ל יב 166; וראה גם דב"ע נא/ 29-01 מנחם פרנקל - המוסד פד"ע כד 160).

בענייננו, בהתחשב בכך שהועדה לעררים דנה כבר פעמיים בעניינו של המערער, משהועלו בפני
ה אותם נימוקים גם "בגלגול" הקודם, נראה לי כי במקרה זה קיים חשש שהועדה תהיה "נעולה" בהחלטותיה הקודמות ותתקשה, במקרה המתאים, לשנות את עמדתה.

8. התוצאה היא שהערעור מתקבל.

עניינו של המערער מוחזר, בפעם השנייה, אל ועדה לעררים בהרכב אחר.
הועדה שתתכנס, תזמן את המערער, באמצעות בא כוחו, תשמע אותו, תבדוק אותו ותקבע
את נכותו.

בבואה לקבוע אם להפחית אחוזי נכות בגין "מצב קודם" - על הועדה לפעול על פי השיטה של "חשבון עובר ושב", כדלקמן: הועדה תקבע את שיעור הנכות ממנה סבל המערער לפני התאונה (באחוזים, לפי מבחני הנכות), ואת שיעור נכותו הנוכחית (באחוזים, לפי מבחני הנכות) ותפחית את הנכות הקודמת מהנוכחית.

לעניין זה, כפי שצויין לעיל בהרחבה, על הועדה לקבוע את הנכויות על פי נתונים מוכחים, בהתאם לתיעוד הרפואי שיונח בפני
ה - ולנמק את החלטתה.
ברי כי כל צד יוכל לטעון בפני
הועדה לעררים ולהציג בפני
ה את הרישומים הרפואיים הרלבנטיים, לעניין "המצב הקודם", לרבות הרישום מיום 4.9.97, אליו התייחס בית הדין הארצי בפסק הדין, והרישומים מיום 6.12.96, ומיום 14.7.1997 אליהם התייחסה ב"כ המשיב בטיעוניה.

החלטות הועדה לעררים הקודמת (בשני גלגוליה) - לא יעמדו בפני
הועדה לעררים החדשה.

9. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום י"ב בחשון, תשס"ו (14 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

נאוה וימן

ש ו פ ט ת









בל בית דין אזורי לעבודה 2825/04 עלי גנאיים נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 14/11/2005)