פסקי דין על מאיר פרץ | פסקי דין על פרץ דורית | פסקי דין על דלתות חמדיה בע"מ

57906-06/16 תאמ     10/12/2018




תאמ 57906-06/16 מאיר פרץ, פרץ דורית נ' דלתות חמדיה בע"מ








בית משפט השלום בירושלים



תא"מ 57906-06-16 פרץ ואח' נ' דלתות חמדיה בעמ


תיק חיצוני:


לפני כבוד ה
רשמת בכירה סמאח סאבר מסראווה




התובעים

.1

מאיר פרץ

.2

פרץ דורית


נגד

הנתבעת


דלתות חמדיה בע"מ





פסק דין


לפניי תביעה לתשלום הסך של 30,000 ₪ אשר עניינה הוא דרישת התובעים להשבת התמורה ששילמו עבור דלתות אותן רכשו מהנתבעת בסך 7,500 ₪
ובקשת לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 22,500₪.

עובדות שאינן במחלוקת הצדדים:

הדלתות ביום התקנתם היו תקינות וללא פגם. (ראה עמ' 8 ש' 8-12 לפרוטוקול).

בתאריך 21.11.13 התובעים הזמינו מהנתבעת, לביתם אשר בירושלים, חמש דלתות פנים דגם למינטו
, לרבות משקופים, בעלות כוללת של 7,500 ₪,
לפי חשבונית מצורפת ומסומנת נספח א' לכתב הגנה.

ביום 20.12.13, הדלתות הותקנו בבית התובעים על ידי הנתבעת, לפי אישור הרכבה מצורף ומסומן נספח ב' לכתב הגנה. באותו אישור, צוין "הרכבת 5 קומפלטים, הן 100%" ונחתם על ידי הנתבעת.

בדלתות נוצרו פגמים שיפורטו בהמשך. אי לכך, התובעים
פנו לנתבעת בתלונה ובבקשה להחלפת הדלתות לדלתות חדשות.

ביום 15.3.15, מתקין מטעם הנתבעת הגיע לבית התובעים על מנת לבדיקת מצב הדלתות.

הנתבעת הציעה לתובעים לרכוש דלתות חלופיות חדשות עם עמידות משופרת בחשיפה למים תמורת תשלום מוזל בסך של 350 ₪ לכל דלת. (להלן: "ההצעה").

הצדדים חולקים על סיבת הפגמים.





טענות התובעים:

לטענת התובעים, לאחר שישה חודשים מיום התקנת הדלתות, הבחינו בקילופים בדלתות ו
ידית של דלת אחת שהחלה להתפרק.
לטענתם, המצאות קילופים בדלתות ושחרור מנעול מאחת הדלתות אינם נובעים מחשיפה למים היות ווהדלתות נפגעו בחלקן העליון. אותם אלמנטים שאינם באים במגע עם מים גם שובשו ומוכיחים ניתוק סיבתי בין הפגם למים.

הוסיפו התובעים וטענו כי מתקין הנתבעת שהגיע לדירתם דיווח להם שהנזקים לא נגרמו כתוצאה ממגע עם מים.

לחלופין נטען, וככל שהפגמים נובעים מחשיפה למים, ברי כי קילופים הנמצאים בדלתות לאחר חצי שנה של שימוש סביר מהווים תוצאה הגיונית של מוצר פגום מלכתחילה.

עוד נטען שהתנערות הנתבעת משרותיה,
על ידי דחיית טענות התובעים בלך ושוב, כשהנתבעת מבהירה לתובעים כי אין היא אחראית לפגעי מים
וחסר אינפורמציה לצרכן על ערכם הנחות של המוצרים , מהווים התרשלות מצד הנתבעת.

התובעים, לטענתם, נאלצו לפנות לייצוג משפטי על מנת לשים קץ על שחיתת זמזם. לכן, עותרים הם לפיצוי בגין עוגמת נפש.

התובעים טוענים לליקוי נוסף שנתגלה בדלת אחת שנוגע לשחרור מנעול.

התובעת הצהירה בתצהירה עדות ראשית מטעמה כי אינה זוכרת שניתנה לה תעודת אחריות (סע' 9 לתצהיר).

טענות הנתבעת:

הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי התביעה הוגשה בשיהוי של שנתיים וחצי לאחר התקנת הדלתות אצל התובעים, ובתום שנת אחריות שניתנה על הדלתות. הנתבעת אישרה כי
התובעים פנו אליה לראשונה ביום 7.12.14 – קרי, בתוך המועד של תקופת אחריות הדלתות מושא התביעה.

הנתבעת טענה כי התובעים שבחרו לרכוש דלתות במחיר מוזל שאינן מוגנות מים, לא פעלו בהתאם להוראות היצרן והוראות שימוש הנתבעת.
הנתבעת הוסיפה וטענה, כי הפגמים בדלתות נגרמו כתוצאה ממגע ישיר עם מים, אך בשל רצונה הטוב, הציעה את ההצעה לעיל. הצעה שכאמור נתקלה בסירוב מאת התובעים.

עוד טענה הנתבעת כי התובעים קיבלו תעודת אחריות לדלתות מושא התביעה לתקופה של שנים עשר חודשים מתאריך הרכבתן. תעודה זו, נספח ג' לכתב הגנה, משקפת חובה מאת הנתבעת לתקן את הליקויים אשר יופיעו בדלתות לפני תום שנת הבדק בכפוף לתנאי השימוש. סמוך לתנאי השימוש, נדרש מהלקוח להקפיד על הוראות השימוש המפורטות כדלקמן:
-

"מוצרי דלתות חמדיה הם מוצרי עץ ועל כן אינם מיועדים לשהות במים.
-
במגע עם מים, יש לוודא ייבוש של השטח הרטוב מהר ככל שאפשר.
-
אין לשפוך מים על הרצפות ואין לעשות שימוש במגב.
-
לא תהיה כל אחריות לנזקים שיגרמו למוצריה כתוצאה משימוש שלא בהתאם להוראות השימוש דלעיל."

לטענת הנתבעת, האחריות על הדלתות אינה כוללת נזקי מים, ומשכך הנזקים בגין חדירת מים אינם באחריות הנתבעת. הנתבעת ציינה, כי הדבר אף מצוין מפורשות על גבי ההסכם להזמנת הדלתות, וכי הדבר הובהר היטב לתובעים.

לטענת הנתבעת, המתקין שהגיע לדירת התובעים ביום 15.3.15 הסיק מביקורו שהנזקים נגרמו כתוצאה מחשיפת הדלתות למים.

מוסיפה הנתבעת וטוענת כי הדלתות המיוצגות על ידה עומדות בתקן. הדלתות המיוצרות על ידי הנתבעת, נבדקו על ידי מכון התקנים באופן סדרתי ונושאות תו תקן ישראלי. העתק מאישור מכון התקנים צורף לכתב ההגנה כנספח ו'.

וכן טענה הנתבעת שהתביעה הוגשה בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), בהקשר להגשת התצהיר וגילוי מסמכים. בנוסף, תביעתם של התובעים לא התבססה ולא נתמכה בראיות קבילות או חוות דעת. אומנם התובעים צירפו תמונות לנזקי הדלתות הנטענים אך לא ניתן ללמוד מתי תמונות אלו צולמו.

לטענת הנתבעת, ביום 4.8.16 ולאחר קבלת כתב התביעה, נציג מקצועי מטעמה נשלח לדירתם של התובעים.
מבדיקת הנציג, עלה כי הפגמים האמורים נבעו כתוצאה מחשיפת הדלתות למים ומכות.


דיון והכרעה
המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם הפגמים בדלות מושא התביעה מקורם במים ועל כן האחריות אינה חלה על פגמים אלה. לחלופין, ככל שהדלתות ניזוקו כתוצאה ממגע למים, האם לקבוע שפגמים שנוצרו נובעים מערך נחות של מוצר הנתבעת או שימוש אינו סביר של התובעים.

להוכחת גרסתם בהקשר לפגמים המצויים בדלתות, צירפו התובעים בכתב תביעתם תמונות המסומנות נספח א' לכתב התביעה.

תמונות אלו צולמו על ידי התובעים כחצי שנה לאחר התקנת הדלתות.

מעיון בתמונות, אף שהינם בצבע
שחור לבן
ניתן להיווכח כי
מדובר
בתמונות המשקפות
קילופים והשתחררות מנעול.

התובעים נושאים בנטל השכנוע להוכחת הטענה של הימצאות פגמים בתקופה כאמור.

התובעים לא תמכו את טענתם שהתמונות צולמו לאחר כחצי שנה מיום התקנת הדלתות בכל ראיה.

מעיון בתמונות ברי בעיני כל המתבונן כי אין כל הוכחה למועד צילום התמונות.

חזקה היה על התובעים, כדי להוכיח את טענתם לנזקים בדלתות, לצלם את התמונות ולשגרן לנתבעת בזמן אמת, קרי- לאחר שישה חודשים מיום התקנתם לטענתם, או באמצעות חוות דעת מקצועים מטעמם.

התובעים לא נקטו באף אחת מהאפשרויות לעיל ובכלל.

התובעים אף לא צירפו כל ראיה האומדת את הנזק הנטען.
ראה ברע"א 10124/17 עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן שם בית המשפט העליון קבע (כב' הש' הנדל; החלטה מיום 30.1.18):
"אשר לנטל ההוכחה שמטילים דיני הנזיקין על תובע, נקבע מימים ימימה כי – 'הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים, מהם ניתן להסיק את הפיצוי [...] נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח אף תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי' (ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, 808-809 (1981); להלן: עניין אניסימוב).

לצורך הכרעה בשאלת הנזק הנטענת והגרום לנזק זה, ביום
2.5.17 ובהסכמת הצדדים , בית המשפט מינה את מר הראל יוסף כמומחה מטעמו בתחום העץ לבדיקת הדלתות נשוא התביעה. (להלן: "המומחה").

ביום 31.10.17 חוות דעת המומחה הוגש לבית המשפט ולפיה
אובחנו קילופים ונפיחות בדלתות מושא התביעה.
קביעת המומחה מצאה ביטוי כדלקמן:

באשר לנפיחות וקילופים
"נזק כזה לא יכול להיגרם משימוש במטלית לחה אלה ממים שהגיעו לגובה הדלתות.
[...]
היה שימוש מוגבר במים בזמן שטיפת הרצפה שגרם לנפיחות ולקילופים.
[...]
במשקופים לא קיים נזק ממים".

באשר לקילופים בגבהים שונים
"סבירות גדולה שהקילופים והשקעים נוצרו כתוצאה ממכות שנגרמו תוך כדי שימוש בדלתות ולכן פגמים אלו אינם כלולים באחריות היצרן".

באשר לידיות המתפרקות
" התופעה נגרמת כתוצאה מכך שהברגים המחברים את הידית לדלת, לא עומדים בעומס המופעל על הידית".

התובעים והנתבעת הגיבו בכתב על חוות דעתו של המומחה. הנתבעת הביעה בתגובתה שחוות דעתו של המומחה קבעה במפורש ובצורה מוחלטת כי הגורמים לפגמים בדלתות הם חשיפה למים באופן אינטנסיבי. וכי הקילופים והשקעים נוצרו כתוצאה ממכות שנגרמו תוך כדי שימוש בדלתות.

לא התרשמתי מהפרשנות השגויה של הנתבעת בהקשר להסקת המומחה לגבי הידיות. לכן, הזכירו התובעים בטוב טעם שהביטוי " לא עומדים בעומס המופעל על הידית", היה ביכולתו לנבוע מפגם במוצר שתפקידו לאפשר אחיזה ללא חשש התפרקות (פרוטוקול של יום 13.11.18, ע' 21 ש' 8)

אמנם, לא הוכיחו התובעים כי העומס כאמור היווה תוצאה הגיונית מפגם במוצר. מעבר לכך, לא ביקשו התובעים לזמן את המומחה על מנת להכריע בגורל של ספק זה. (פרוטוקול של יום 13.11.18, ע' 12 ש' 17)

כלל ידוע, שמקום שלא מבקש בעל דין לחקור את המומחה בהתאם להוראות סעיף 130 (א) לתקנות, יש לראות את חוות דעת של המומחה כראיה שלא נסתרה.


יפים הדברים שקבעה כב' השו' ענת ברון בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 1727/02 דיויד ל. מאסי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (02.10.2005):
"הלכה היא שעצם ויתור על חקירה נגדית משמעה שאין חולקים על האמור בתצהירו של העד, והדברים יפים גם לגבי אי חקירת מומחה על חוות דעתו [ראו: קדמי על הראיות – הדין בראי הפסיקה (חלק שלישי, מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת, תשס"ד) 1702-1709 והאסמכתאות המובאות שם]."

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, וכן עיינתי בכל המסמכים המצויים בתיק, לרבות תגובות הצדדים על חוות דעתו של המומחה, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות.

חוות דעתו של המומחה לויאלית, מפורטת ומהימנה עלי בכל הנוגע לקילופים בדלתות למיניהם. הלה נבעו מהסיבות לעיל ואינם כוללים בתעודת אחריות.

באשר לידיות המתפרקות, עקרון מנחה שהמוציא מחברו עלי הראיה. נטל ההוכחה רובץ על הטוען טענה של פגם במוצר. לא הוכיחו התובעים פגם בדלת ולא הזמינו את המומחה על מנת להרים את הספק. באופן מנוגד, בית המשפט גיבש דעתו לגבי המצאת תו תקן הישראלי מטעם הנתבעת גם בתקופת רכישת הדלתות, מסומן ומצורף נספח ב' לתצהירה עדות רשאית מטעם הנתבעת ( ראה עמ' 24 ש' 13 לפרוטוקול). למותר לציין כי מוצר הנושא את סימן תו התקן עונה על דרישות הדרסטיות של מכון התקנים הישראלי לגבי איכות ובטיחות כמוגדר בתקנים הישימים.

התובעת אישרה כי קיבלה את הדלתות תקינות וכך היו גם לאחר התקנתם וכי הליקויים לטענתה התגלו רק לאחר שישה חודשים.(ראה עמ' 8 ש' 8-12 לפרוטוקול).

בדיון שהתקיים לפני, ניסתה התובעת לשלול את קביעתו של המומחה, בטענה שהדלתות לא נחשפו למכות (ראה עמ' 9 ש' 31 לפרוטוקול). אמנם, מצאתי לנכון לאמץ את חוות דעתו של המומחה שהגיע למסקנתו לאחר שביקר בביתם של התובעים, בדק את הדלתות ובחן מכלול העובדות האמורות.

מעבר לעיל, הבחין המומחה שבטופס הזמנה
מצורפת ומסומנת נספח א'
לכתב הגנה ש
לא נדחתה מאת התובעים מצוין:

"בתחתית הדלתות מודבקים קנטים פולימריים 1.5 מ"מ או צביעת הקנט להפחתת נזקי לחות".

המומחה לא בחן קנט מודבק ולא היה באפשרותו לקבוע אם הקנט התחתון צבוע.

התובעים לא הוכיחו את מחדלה של הנתבעת. מעבר לכך, הנתבעת ציינה בטופס הזמנה שהקנט מיועד ל"הפחתת נזקי לחות", משמע שהמוצר אינו מוגן מים, ובמגע עם מים ניזוק.

המומחה הבחין שלא היה נזק למשקופים, וכי ממצא זה מסוגל להוכיח על העדר פגם במוצר בהתאם
לטופס הזמנה מצורפת ומסומנת נספח א' לכתב הגנה:

"ההלבשות פולימריות
wpc
בעלות עמידות משופרת בלחות"

כן, לא התרשמתי מטענת הנתבעת בהקשר למצב יתר הרהיטים הקיימים בביתם של התובעים היות ולא התייחס המומחה בסוגיה. בתשובה לשאלת הבהרה מטעם התובעם השיב: "לא הכנסתי את הנושא לחוות הדעת מכיוון שמדובר ברהיטים ישנים והתובעת טענה שכך קיבלה את הרהיטים".

וכך טענה התובעת בתצהיר עדות ראשית מטעמה שאינה זוכרת שניתנה לה תעודת אחריות ולא הוסבר לה על פגם שייווצר במקרה של מגע עם מים (סע' 9 לתצהיר).

דא עקא, חזקה שהתובעים קיבלו תעודת אחריות וידעו מהי תקופתה.

לא הענקתי תשומת לב לבקשת הוצאות מאת התובעים לגבי ניסיון להטעיית בית המשפט מהסיבה שמלכתחילה סירבו התובעים להצעת הנתבעת לרכישת
דלתות חלופיות חדשות עם עמידות משופרת בחשיפה למים תמורת תשלום מוזל .
לעומת זאת, נחה דעתי כי הנתבעת פעלה בהתאם להתחייבותה לפי
סעיף 4(א)(2) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א – 1981:


"כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל".


משכך, התובעים לא הרימו את הנטל הרובץ עליהם לצורך הוכחת פגמים בדלתות.

היות ודינה של התביעה להידחות, דינה של בקשה לפיצוי בגין עוגמת נפש מתייתרת. לא זו אף זו,
התובעים לא ביססו את טענתם בדבר עוגמת נפש
ובקשה זו לא נוכחה
. יפים הדברים
שפסק כב'
השופט א' מצא
בע"א 3437/93
אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' יואל אדלר, נד(1) 817 (1998)
:
"במקרה דנן, לא הונחה תשתית מספקת ליסודות אלה. מכאן, שדין חיובה של אגד לפצותו בגין עוגמת הנפש להיבטל (835ז)."


חשוב להזכיר כי בדיון שהתנהל לפני ביום 13.11.18, התרתי את הגשת תצהירה של התובעת באיחור של שלושה ימים. פירטתי ששאלת ההוצאות תילקח בחשבון במתן פסק הדין. מעבר לאמור, יומיים לפני הדיון הקבוע ביום 13.11.18, ב"כ התובעים הגיש הודעה
כי "לא ראה חובת התייצבות (של התובע 1) להוכחות במקרה כזה". בנוסף לכך, תצהיר עדות ראשית מטעם התובע1 לא הוגש.

ככל שתצהיר שהוגש באיחור אינו בעל אופי קיצוני או מפגין זלזול בהליכי הדיון ובהוראות בית המשפט, תיטה הכף לעבר לקבלתו, באמצעות פסיקת הוצאות לצד שכנגד.
על כך עמד בית המשפט העליון ברע''א 7151/98 כץ נ' יצחקי:

" מטרת ההליך המשפטי היא לעשות צדק בין הצדדים על יסוד בירור העניינים השנויים במחלוקת ביניהם ויש לאפשר, ככל הניתן, תיקון פגמים דיוניים המונעים בירור אמיתי של הסוגיה, כאשר הדבר אינו גורם עוול מהותי לצד השני והוא מידתי".

זה אינו תפקידו של בית המשפט לבאר את התקנות. אמנם, מצאתי לנכון להזכיר כי
על בעל דין אשר אינו מגיש תצהיר עדות ראשית, תוטל סנקציה חריפה, כעולה מתקנה 168(ב) לתקנות, בזו הלשון:

לא הגיש בעל הדין תצהיר של עד כפי שנדרש על פי תקנה זו או על פי תקנה 143, לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה, אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות.


בן בנו של קל וחומר כשבעל דין, קרי – התובע, עצמו אינו מתייצב. סעיף 28 (א) ו- (ב) לתקנות מגדיר את אפשרותו של בעל דין להופיע בשם אחר:

"א. מקום שיש מספר תובעים יכול שאחד או אחדים מהם יהיו מורשים בידי אחד או אחדים מן השאר להתייצב, לטעון או לפעול בכל הליך במקומם; הוא הדין לגבי הרשאת נתבע בידי נתבע אחר.

ב. ההרשאה תהא בכתב חתום ביד בעל הדין המרשה ותצורף לתיק."

אכן, סדרי הדין אינם מיטת סדום, אך אין הם הפקר וכל בעל דין חייב לכבדם על מנת לחשוך זמן שיפוטי שהינו ערך יקר ששייך לכלל הציבור כולו.

סוף דבר

התביע נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט בסך 4,500 ₪ .
התשלום יבוצע תוך 30 ימים מיום
קבלת פסק הדין, ישירות לב"כ הנתבעת, אחרת- הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 57906-06/16 מאיר פרץ, פרץ דורית נ' דלתות חמדיה בע"מ (פורסם ב-ֽ 10/12/2018)