פסקי דין על תאופיק זידאן | פסקי דין על עירית טמרה

13178-09/17 תצ     12/12/2018




תצ 13178-09/17 תאופיק זידאן נ' עירית טמרה








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



ת"צ 13178-09-17 תאופיק זידאן
נ' עירית טמרה




בפני


כב' השופט רון סוקול
, סגן נשיא


המבקש

תאופיק זידאן
ע"י ב"כ עוה"ד
נ' איוב


נגד

המשיבה
עירית טמרה
ע"י ב"כ עוה"ד מ' יאסין ואח'




פסק דין


1.
עיריית תמרה פועלת לגביית
תשלומי חובה מחייבים תושבי הרשות. כנגד חייבים שלא שילמו את חובת במועד נקטה העירייה בהלכי גבייה בלשכות ההוצאה לפועל. בבקשה לאישור תביעה כתביעה ייצוגית בתיק זה נטען כי העירייה חייבה את החייבים בתיקי ההוצאה לפועל בריבית העולה על הסכום המרבי הקבוע בחוק רשויות מקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם – 1980.

2.
בבקשה העומדת להכרעה כעת עותר המבקש לקבל את אישור בית המשפט להסתלקותו מהתובענה על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו- 2006 וכן מבקש הוא למחוק את תביעתו האישית, תוך פסיקת גמול ושכר טרחה לו ולבא כוחו.

רקע
3.
המבקש, בעלים של דירה בתחומי העיר תמרה, נדרש לשלם לעירייה תשלומי חובה שונים. מאחר שהמבקש לא מילא את חובתו ולא שילם את התשלומים, נקטה נגדו המשיבה בהליכי גבייה בלשכת ההוצאה לפועל.


בבקשת האישור נטען, כי העירייה מצמידה את סכום החוב פעמיים - פעם אחת בכרטסת המבקש המתנהלת במשרדיה בשיעור של 6% בשנה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980, ופעם נוספת בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, במסגרת ההליך המתנהל בלשכת ההוצאה לפועל.


על פי הנטען, גבייה כפולה זו מנוגדת לצו הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) (קביעת שיעור ריבית צמודה), התשע"ד-2014, אשר הפחית את שיעור הריבית השנתית
המרבית על פי חוק הרשויות המקומיות מ- 9% בשנה ל- 6% בשנה.

4.
ביום 29.1.2018 הגישה המשיבה תשובה לבקשת האישור. בתשובה נטען כי חייב המבקש לפרוע חוב שמתנהל בעניינו הליך בלשכת ההוצאה לפועל עושה כן במשרדי המשיבה, וזו לא מוסיפה לסכום הקרן הפרשי הצמדה וריבית כלשהם, כך שלא מתבצע כפל חיוב בריבית והצמדה. יוער, כי דבריה של המשיבה התייחסו ככל הנראה רק להליכים שנפתחו לאחר שנת 2015, כעולה מפרק ב.1 לתשובתה לבקשת האישור.

המשיבה אף ביקשה, למען הזהירות כלשונה, להגיש הודעה לצד שלישי כנגד רשות האכיפה והגבייה בגין אי עדכון אוטומטי של שיעור הריבית שנגבה על ידה בתיקי ההוצאה לפועל.


במאמר מוסגר ולמען הסדר הטוב אציין, כי הבקשה הכילה טענות נוספות בדבר זהות המבקש ובא הכוח הייצוגי, שהובילו בסופו של דבר להחלפתם, כמפורט בהחלטותיי מיום 19.2.2018 ומיום 13.5.2018. יחד עם זאת, אין צורך להרחיב בנושא מעבר לכך, שכן הוא איננו רלוונטי לבקשה המונחת להכרעה כעת.

5.
בדיון שהתקיים בפני
ביום 24.6.2018, הסכימה המשיבה להודיע ללשכת ההוצאה לפועל על הצורך בתיקון שיעור הריבית, וכי לאחר מכן תימסר הודעה לבית המשפט בדבר שיעור הגבייה ביתר לצורך המשך בירור התובענה. על אף ניסיונה של המבקשת לפעול בהתאם לאמור לעיל, התברר כי לא ניתן לברר באופן כולל את החשבונות בהן נעשתה גבייה ביתר וכי יש לערוך בדיקה פרטנית של כל תיק ותיק. המשיבה טענה כי בדיקה כזו אינה אפשרית ובכל מקרה אינה מצדיקה אישור הבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

6.
בדיון מיום 29.10.2018 הודיעו באי כוח הצדדים כי הם קרובים להגיע להסכמות בדבר הסדר הסתלקות מתוגמלת. הסדר זה אכן הוגש בסמוך לאחר הדיון והוא העומד במוקד ההכרעה הנוכחית.

בקשת ההסתלקות
7.
בבקשת ההסתלקות המוסכמת שהוגשה ביום 29.11.2018 נטען, כי לאחר שהצדדים פנו במשותף לרשות האכיפה והגבייה וקיבלו את המידע שהתבקש על ידם, עדכנה המשיבה את שיעור הריבית בכל תיקי ההוצאה לפועל שפתחה נגד חייבים לשיעור מרבי של 6%.

8.
בנסיבות אלו, הגיעו המבקשים למסקנה כי אין להמשיך בהליכי הבקשה לאישור ובתובענה, ואף לא בתביעתם האישית. לבקשה צורפו תצהירים של המבקשים ובא כוחם מהם עולה כי לא קיבלו כל טובת הנאה בתמורה להסתלקות מהבקשה לאישור, פרט לגמול ולשכר הטרחה המבוקשים בבקשת ההסתלקות.


הצדדים ביקשו לפסוק למבקש גמול בסך של 1,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

דיון והכרעה
9.
כפי שיפורט להלן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי יש לאשר את הסתלקותם ואת דחיית תביעתו האישית של המבקש מהתובענה ללא צורך בפרסום.

10.
סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות מורה כי הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית, טעונה אישור של בית המשפט. אישור בית המשפט נדרש הן להסתלקות והן לקבלת טובות הנאה בקשר להסתלקות.

11.
הדרישה לקבלת אישור בית המשפט לבקשת הסתלקות נדונה במספר החלטות שיפוטיות (ראו למשל: ע"א 4714/13
דיאב נ' חברת איי דיגיטל סטור בע"מ
(29.9.2013); ע"א 9585/11
יערי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ
(1.10.2013); ת"צ (ת"א) 1469-02-13
לוי נ' פסטה נונה בע"מ
(26.11.2014) ועוד; ראו גם: א' קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית"
משפטים
מא 5 (2011)).

תכלית הדרישה לאישור בית המשפט להסתלקות נעוצה בעיקר בחשש שמא הכרה בהסתלקות, תוך מתן גמול וטובות הנאה למבקש, תתמרץ את הגשתן של תביעות סרק לאישור תובענות ייצוגיות. חשש זה מבוסס על ההנחה לפיה נתבעים יסכימו לתשלומי גמול לתובעים רק כדי להימנע מניהול הליכי סרק ארוכים ויקרים, אשר עלולים גם לפגוע בתדמיתם של הנתבעים בעיני ציבור הצרכנים.

12.
עם זאת, הואיל והסתלקות מהבקשה לאישור אינה יוצרת מעשה בית דין הכובל את שאר חברי הקבוצה, הותיר המחוקק בידי בית המשפט שיקול דעת רחב לאשר או לדחות בקשת הסתלקות, וכך גם לגבי אישור שכר וגמול למבקש האישור ולמייצגו. המחוקק אף הותיר לבית המשפט שיקול דעת רחב להחליט על המשך ניהול ההליך בידי תובע מייצג אחר, ולשם כך הסמיך את בית המשפט להורות על פרסום הודעה בדבר הבקשה להסתלקות (סעיף 16(ד)(1) לחוק). הענקת שיקול הדעת הרחב לבית המשפט מאפשרת לו לבחון האם יש טעם בהמשך ניהול ההליך, האם המשך ניהול ההליך יועיל לחברי הקבוצה אם לאו, והאם יש הצדקה להקצאת הזמן והמשאבים הדרושים לשם כך. במסגרת זו בוחן בית המשפט את סיכויי ההצלחה בשים לב למידע שהוצג לעיונו, את השלב בו מצוי ההליך וכן האם ההסתלקות נועדה אך ורק להעשיר את המבקש, על חשבון הנתבע, או שהבקשה מבוססת על שיקולים עניינים. בית המשפט לא יכפה את המשך ניהול ההליך, שעלותו לצדדים גדולה, כאשר הסיכוי שההליך יניב פירות לחברי הקבוצה אינו גבוה.

13.
לאור עקרונות אלו, אני סבור שבנסיבות המקרה הנוכחי יש לאשר את ההסתלקות מהבקשה לאישור התובענה כייצוגית.בעיקר בשים לב לכך שהמבקשים עצמם סבורים, כי התובענה השיגה את מטרתה, ולו באופן חלקי - שיעור הריבית עודכן בכל תיקי ההוצאה לפועל המנוהלים על ידי המשיבה - באופן שאינו מצדיק עוד את המשך שמיעתה.


גם השלב המוקדם בו מצויה התובענה, בטרם התבררה בקשת האישור, והעובדה שההסתלקות אינה מהווה מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה, תומכים במסקנה כי יש לאשר את בקשת ההסתלקות. כך, חברי קבוצה אלו יהיו רשאים לתבוע השבה מהמשיבה (שלא הושגה במסגרת בקשת האישור), אם ימצאו לנכון לעשות כן.

14.
בנסיבות אלו גם כי אין טעם להורות על איתור תובע מייצג או בא כוח מייצג חלופיים, ומכאן שאין צורך בפרסום הודעה בדבר ההסתלקות - הודעה שתייקר את ההליך ותסרבל אותו שלא לצורך (ראו והשוו: תקנה 11(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, תש"ע-2010; ע"א 1362/12
היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ
(13.05.2013)).

15.
ומכאן לשאלת הגמול ושכר הטרחה להם זכאים המבקש ובא כוחו. לפני כארבעה חודשים, לאחר שנים רבות שבהן הסדרי הסתלקות מתוגמלים נדונו על ידי הערכאות הדיוניות בעיקר, ניתן על ידי בית המשפט העליון

פסק דין
מפורט בנושא, במסגרת ע"א 8114/14
מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ
(5.8.2018). פסק הדין בחן את השאלה האם יש מקום לפסוק גמול ושכר טרחה במסגרת של הסתלקות התובע ובא הכוח המייצג מההליך הייצוגי, ובשאלה מהן אמות המידה לפסיקת סכומים שכאלו.


בית המשפט התייחס לתיקון 10 לחוק תובענות ייצוגיות שעסק בסכנות הגלומות באישור הסדרי הסתלקות מתוגמלת, וקבע, במסגרת סעיף 16(א) לחוק, את השיקולים ששומה על בית המשפט לשקול בבואו לאשר טובת הנאה למסתלקים מן ההליך הייצוגי, בזו הלשון:
(א)
מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
(1)
אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית - האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
(2)
התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה.

כלומר, על בית המשפט לוודא כי לא מדובר בתביעת סרק, ולהתייחס לתועלת שהביאה בקשת האישור לחברי הקבוצה.

17.
משאמרנו דברים כלליים אלו, נפנה לבחון את בקשת ההסתלקות בתיק זה, בהתאם לעקרונות שהותוו על ידי בית המשפט העליון בע"א 8114/14 הנ"ל.


המבחן הראשון הוא כאמור קיומה של עילת תביעה לכאורה. גם המשיבה אינה חולקת על כך שבהתאם לצו הרשויות המקומיות, היא מחויבת לגבות ריבית ששיעורה אינו עולה על 6% לשנה. מהודעת ההסתלקות שהוגשה בהסכמת המשיבה עולה, כי ככל הנראה היו תיקים שבהם שיעור הריבית לא עודכן, והיה גבוה יותר מהנקוב בצו הרשויות המקומיות. מכאן, שעל פניו, למצער ביחס לחלק זה של התובענה, הראתה בקשת האישור עילה.


המבחן השני עוסק בתועלת שהניבו התביעה והסדר ההסתלקות לקבוצה המיוצגת. בענייננו, חברי הקבוצה אמנם לא זכו להשבה של סכומים שייתכן ששולמו על ידם ביתר, אולם שיעור הריבית הופחת לזה הקבוע בחוק, ומכאן שהם יצאו נשכרים כתוצאה מהגשת בקשת האישור, ולו באופן חלקי.

18.
מששני תנאים אלו מתקיימים, ולאור הסכום הסביר של הגמול ושכר הטרחה שנדרש על ידי הצדדים, מצאתי לנכון לפסוק למבקש גמול בסך של 1,000 ₪ ולבא כוחו שכר טרחה בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ, כמבוקש על ידם.

19.
אשר על כן
אני מאשר את ההסתלקות מהבקשה ואת דחיית תביעתו האישית של המבקש כמפורט לעיל, וכן את שיעורי הגמול ושכר הטרחה שהתבקשו.


ניתן היום,
ד' טבת תשע"ט, 12 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










תצ בית משפט לעניינים מנהליים 13178-09/17 תאופיק זידאן נ' עירית טמרה (פורסם ב-ֽ 12/12/2018)