פסקי דין על שלום שאלתיאל | פסקי דין על הכשרה חברה לביטוח | פסקי דין על זהבה חגג ואח' |

46366-09/17 א     10/12/2018




א 46366-09/17 משרד האוצר/ מינהל הרכב הממשלתי נ' שלום שאלתיאל, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, זהבה חגג ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 46366-09-17 משרד האוצר/מינהל הרכב הממשלתי נ' שאלתיאל ואח'



לפני
כבוד השופט נצר סמארה


תובעת


משרד האוצר/ מינהל הרכב הממשלתי
ע"י ב"כ עוה"ד עופר האזרחי



נגד



נת
בעים




1. שלום שאלתיאל
2. הכשרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עזמי עודה

3. זהבה חגג
4. יובל חגג
ע"י ב"כ עוה"ד (מטעם הלשכה לסיוע משפטי) ארתור שמעונוב










פסק דין




1.
לפניי תביעה לחיוב הנתבעים בפיצוי כספי בגין נזקי רכוש לרכב על רקע תאונת דרכים.

2.
תאונת הדרכים אירעה ביום 07.02.2016, בין כלי רכב, מ"ר 53-372-73 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג מונית, מ"ר 96-330-26 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המונית"), ובזמן שהנתבעים 3 ו-4 היו הנוסעים במונית (ולהלן: "התאונה").

רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים


3.
התובעת טוענת כי בעת שרכבם הוסע כדין בנתיב הימיני בכביש, המונית שהוסעה באותה העת בנתיב משמאלו, סטתה לפתע לנתיב נסיעת רכב התובעת, פגעה בו בעוצמה והדפה אותו למעקה הבטיחות שמעבר לצדו הימיני של הכביש, וכתוצאה מכך ניזוק רכב התובעת גם בצדו הימיני. לטענת התובעת, בגין התאונה נגרמו לרכב התובעת נזקים קשים אשר הוערכו על ידי שמאי רכב מטעמה אשר קבע כי רכב התובעת איבד מערכו באופן מוחלט. משכך, התובעת עותרת לחיוב הנתבעים בערך רכב התובעת בניכוי שווי שרידיו.

4.
מנגד, נהג המונית ומבטחתה טוענים בכתב הגנתם כי לא היה כל מגע בין המונית לרכב התובעת בעת התאונה הנטענת. לטענתם, המונית אכן הוסטה ימינה בזמן נסיעתה בכביש מהיר, אולם הדבר נבע מכך שהנוסעת שישבה לצדו של הנהג המונית נשענה לכיוון נהג המונית, תפסה את ההגה בידה כאשר היא מפנה את ראשה לאחור במהלך ויכוח סוער עם בן זוגה שישב מאחור, ולמעשה גרמה להסטת המונית ימינה לעבר השול הימיני של הכביש. לטענת נהג המונית ומבטחתה, המונית פגעה במעקה הבטיחות שמימין לדרך, מבלי שהיה כל מגע בין הרכבים. לטענתם, בדיעבד, לאחר שהנהגים יצאו את רכביהם לאחר התאונה, התברר לנהג המונית כי רכב התובעת ניסה לחמוק מהמפגש עם המונית הסוטה ימינה, וכתוצאה מכך סטה גם הוא לעבר המעקה הבטיחות שמימין, ונפגע ממנו. כמו כן, מכחישים נהג המונית ומבטחתה את הנזק לרכב התובעת ואת היקפו. לטענתם, חוות דעת שמאי הרכב שערך את השומה לרכב התובעת לא התייחס לפרמטרים שונים של רכב התובעת כגון, בעלויות קודמות, עברו הביטוחי, ערכו המשוקלל.

5.
באשר לנתבעים 3 ו-4, בני הזוג הנוסעים במונית בעת התאונה (להלן: "בני הזוג"), הרי שתחילה אציין כי כתב התביעה הוגש אך כנגד נהג המונית ומבטחתה, וכנגד בני הזוג הוגשה הודעת צד שלישי על ידי מבטחת המונית, ובני הזוג אף הגישו כתב הגנה להודעת צד שלישי. אולם, בפתח ישיבת הוכחות מיום 13.11.2018 הגיעו ב"כ הצדדים להסדר דיוני, לפיו כתב התביעה יתוקן כך שבני הזוג שהיו באותה העת אך צדדי ג', יהיו נתבעים נוספים ויש לראות בכתב הגנתם להודעת צד שלישי ככתב הגנה לכתב התביעה המתוקן (עמ' 2 לפרוטוקול). בית המשפט נעתר לבקשת הצדדים ליתן תוקף של החלטה להסדר זה (עמ' 3 לפרוטוקול).


בכתב הגנתם, בני הזוג מאשרים את דבר קיומו של הוויכוח הסוער בניהם. לטענתם, לנוכח הוויכוח ביקשה הנוסעת שישבה לצדו של הנהג במונית לעצור בצד הדרך, אלא שנהג המונית התעלם ממנה והמשיך בנסיעתו, אלא שהנוסעת שבה וביקשה ובמהלך הוויכוח הדבר גרם לנוסעת להזיז את נהג המונית אשר ככל הנראה סטה עם רכבו. כתוצאה מכך המונית סטתה מנתיבה ופגעה במעקה הבטיחות שמצד ימין לדרך, וזאת מבלי שהיה כל מגע בין המונית לרכב התובעת. לטענת בני הזוג, אין כל קשר בין הסטייה של המונית ובהתנהגות בני הזוג לנזקים הנטענים לרכב התובעת.

6.
למעשה, המחלוקת היא הן לעניין נסיבות התאונה הנטענת, הן לעניין עצם המגע בין הרכבים, והן לעניין הנזק הנטען שנגרם לתובעת והיקפו.

7.
נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים, ובכלל זה טופס הודעה על התאונה מטעם התובעת (ת/1); תמונות נזק לרכב התובעת (ת/2); טופס ההודעה על התאונה מטעם נהג המונית ומבטחתה (נ/1); תמונות מזירת התאונה (נ/2); הודעת נהג המונית למשטרה מתוך תיק המשטרה (נ/3) ותמונות הנזק למונית (נ/4).

כמו כן, העידו נהג רכב התובעת, נהג המונית, ובני הזוג שנסעו במונית בעת התאונה הנטענת.

8.
בתום חקירת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל-פה.

9.
עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

10.
על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, מהנימוקים הבאים וכפי המפורט להלן:

10.1.
נהג רכב התובעת העיד כי בעודו מסיע את רכב התובעת בנתיב הימיני מבין שלושה נתיבים לאותו כיוון הנסיעה, המונית אשר נסעה באותה העת בנתיב האמצעי, כשהיא פחות או יותר במקביל לרכב התובעת, סטתה המונית באחת ימינה, פגעה ברכב התובעת בצדו השמאלי והדפה אותו לעבר מעקה בטיחות שמימין, ואילו המונית המשיכה בסטייה ימינה ופגעה מאוחר יותר גם במעקה הבטיחות שמימין (עמ' 3, שורות 19-12 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת מוסיף כי לאחר התאונה ניגש למונית ונהג המונית סיפר לו כי הנוסעים "השתוללו" במונית, רבו ביניהם והנוסעת שישבה לצדו של נהג המונית משכה את ההגה (עמ' 3, שורות 25-23 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת מתאר בטופס ההודעה על התאונה כי הנוסעת במונית הייתה בגילופין (ת/1). בחקירתו הנגדית מסביר נהג רכב התובעת כי דבר היותה של הנוסעת במונית בגילופין נודע לו לפי ריח האלכוהול והתנהגותה לאחר התאונה (עמ' 4, שורות 10-9 לפרוטוקול). נהג רכב התובעת אף מעיד כי סיפר זאת למשטרה שהגיעה לזירת התאונה, אך הדבר לא נבדק על ידי המשטרה (עמ' 4, שורות 11-10 לפרוטוקול).

10.2.
נהג המונית מאשר כי הסיע את המונית בנתיב האמצעי מבין שלושה (עמ' 5, שורות 26-25 לפרוטוקול), כפי שהעיד נהג רכב התובעת. נהג המונית מתאר את תחילת הנסיעה לאחר עליית בני הזוג למונית, כנסיעה שגרתית, כאשר האישה ישבה לצדו של הנהג ובן זוגה ישב מאחור. נהג המונית מתאר כי עם הגעת המונית לכביש המהיר החלו בני הזוג להתווכח, ובהמשך באופן פתאומי תוך כדי נסיעה במהירות של 100 קמ"ש, כאשר שני ידיו על ההגה (עמ' 6, שורות 30-27 לפרוטוקול) הסתובבה האישה עם כל גופה ותפסה את הגה המונית והתחילה לצעוק על בן זוגה שמאחור (עמ' 5, שורות 28-21 לפרוטוקול). נהג המונית מוסיף כי כעבור שניות הרגיש מכה, כשאין הוא יודע לומר מה מקור המכה, אך יודע לומר כי היה עסוק בשליטה במונית, כאשר ביד אחד הוא תופס את ההגה וביד השנייה מזיז לאישה את היד מההגה, אלא שאז המונית נכנסה במעקה הבטיחות שמימין (עמ' 6, שורות 3-1 לפרוטוקול). נהג המונית לא ידע לומר מה קדם למה, האם המכה שתיאר קודם או הפגיעה במעקה הבטיחות (עמ' 6, שורה 4 לפרוטוקול). נהג המונית מאשר כי לאחר התאונה ניגש אליו נהג רכב התובעת וטען בפני
ו כי המונית פגעה ברכבו במהלך סטייתה ימינה וגרמה לו לפגיעה במעקה הבטיחות (עמ' 6, שורות 10-8 לפרוטוקול). נהג המונית לא ידע לומר אם הריח ריח אלכוהול מהנוסעת אך ידע לומר כי מצבה היה נראה לו לא טוב (עמ' 6, שורות 26-25 לפרוטוקול). נהג המונית שולל את הטענה כי הנוסעת ביקשה ממנו לעצור את הנסיעה במונית אך טוען כי גם אם ביקשה לא יכול היה לעצור מאחר שדובר על נסיעה בכביש מהיר (עמ' 7, שורות 17-14 לפרוטוקול).

10.3.
הנוסעת שמיוחסת לה אחיזה בהגה המונית ובהסטתו, מתארת כי בזמן הנסיעה התווכחה עם בעלה וביקשה מספר פעמים מנהג המונית לעצור כיוון שלא רצתה לנסוע עם בן זוגה, אך זה לא עצר, לטענתה ביקשה ממנו כאשר היו ביציאה ממושב מצליח (עמ' 8, שורות 13-10 לפרוטוקול). הנוסעת שוללת כי החזיקה בהגה, לטענתה אמנם הסתובבה לאחור לכיוון בעלה ואיך שהסתובבה קרתה התאונה (עמ' 8, שורות 14-13 לפרוטוקול). לאחר שבית המשפט שאל אותה האם מוכנה להיבדק בבדיקת פוליגרף החלה להגיב בצורה מפותלת, מהוססת ומסויגת כי היא הייתה מצויה בטראומה (עמ' 8, שורות 15 ו- 18 לפרוטוקול). כאשר התשובה ההחלטית, לפיה לא החזיקה בהגה המונית הפכה להיות מהוססת ומסויגת בלשון "אני לא זוכרת שנגעתי בהגה" (עמ' 8, שורות 17-16 לפרוטוקול). הנוסעת שוללת מגע בין רכב התובעת למונית. לטענתה, רכב התובעת היה רחוק מהמונית (עמ' 8, שורות 24-21 לפרוטוקול). בהמשך החקירה הנגדית, לשאלתו ב"כ התובעת מה גרם למונית לסטות, משיבה הנוסעת כי אינה יודעת "אולי" כאשר הסתובבה כדי להתווכח עם בעלה, ידה נתקלה בהגה (עמ' 9, שורות 10-8 לפרוטוקול). הנוסעת שוללת כי שתתה אלכוהול באותו היום (עמ' 9, שורות 15-14 לפרוטוקול).


הנוסע שישב במונית, בן זוגה של הנוסעת, העיד כי דובר על ויכוח קטן בינו לבין אשתו. בשלב מסוים הוויכוח "התחמם" ורעייתו פנתה אליו כשהפנים שלה לעברו, אך בזה "נגמר הסיפור" (עמ' 9, שורות 27-25 לפרוטוקול). בהמשך, העיד הנוסע, שלאחר מכן לא ראה היטב מה קרה, מאחר שהיה לאחר פרוצדורה רפואית בעיניו (עמ' 9, שורות 28-27 לפרוטוקול). ומיד לאחר מכן שולל את הטענה כי אשתו החזיקה עם ידיה בהגה המונית. לא ברור הכיצד אם הנוסע העיד כי ראייתו לא הייתה כמו של "כל בן אדם נורמלי", כלשונו (עמ' 9, שורות 29-28 לפרוטוקול), כן יכול להיות כה בטוח שאשתו לא החזיקה או תפסה בהגה המונית. באשר לוויכוח שהיה בינו לבין אשתו, העיד הנוסע כי דובר על וויכוח רגיל, "כמו ויכוח של כל בני זוג", ולא זכור לו כי היה ויכוח סוער. זאת לעומת, מה שנכתב בכתב ההגנה מטעם שני בני הזוג, שם נכתב דבר קיומו של ויכוח סוער בין בני הזוג (עמ' 10, שורות 14-5 לפרוטוקול). כאשר נשאל הנוסע האם אשתו הייתה תחת השפעת אלכוהול, מתאר כי אשתו כלל לא שתתה אלכוהול ורק לאחר שנאמר לו כי אנשים שהיו בזירת התאונה העידו כי הריחו אלכוהול אמר כי זה היה הוא עצמו ששתה אלכוהול, ולא אשתו (עמ' 10, שורות 24-19 לפרוטוקול).

10.4.
בכל הקשור לשאלה בדבר המגע שבין רכב התובעת למונית, אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהייתה ברורה, קוהרנטית, לא נשללה בידי גרסת נהג המונית והקרינה אמינות, על פני גרסתם של בני הזוג הנוסעים במונית.

10.5.
נהג רכב התובעת העיד בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשני פנים כי סטייתה הפתאומית של המונית גרמה לפגיעה בדופן השמאלית של רכב התובעת ולהדיפתו לעבר מעקה הבטיחות שמימין לדרך. נהג המונית, בניגוד לעמדתם של הנתבעים בכתב הגנתם, לא יכול היה לשלול את עצם הפגיעה ברכב התובעת. נהג המונית העיד כי שניות לאחר שהמונית החלה לסטות עם הישענותה של הנוסעת שישבה לצדו על ההגה, הרגיש מכה, אך לא ידע לומר מה מקור המכה. עם זאת, נהג המונית לא יכול היה לשלול כי מקור המכה הוא בפגיעה ברכב התובעת (עמ' 6, שורה 1 לפרוטוקול).

10.6.
אני סבור כי בני הזוג שנסעו במונית לא ראו את ההתנגשות ברכב התובעת, שכן היו באמצע ויכוח סוער ביניהם, כך שלא יכולים לאשר או לשלול את המגע עם רכב התובעת. מכאן, עצם הניסיון שלהם לשלול את המגע בין המונית לרכב התובעת מעיד על ניסיון להרחיק עצמם מההשלכות הקשורות בהתנהגותה של הנוסעת במונית.

10.7.
כמו כן, איני מוצא כל קשר בין גרסתם של בני הזוג בכתב הגנתם, כפי שחזרה על עצמה בעדותה של הנוסעת בבית המשפט, לפיה הנוסעת ביקשה מנהג המונית לעצור את המונית אך זה המשיך לנסוע, לבין התאונה. ראשית, סבורני כי טענה זו נטענה בעלמא על מנת להעלות טענה המרחיקה את הנוסעת מהאחריות לקרות התאונה. שנית, העובדה שנהג המונית לא עצר את המונית לבקשתה של הנוסעת אינה קשורה כהוא זה לתאונה, מאחר שאסור היה לו לנהג המונית לעצור את המונית באמצע כביש מהיר. איני סבור כי אם הנוסעת הייתה מבקשת מנהג המונית לעצור את המונית בקטע כביש שאינו מהיר ובמקום שהעצירה הייתה אפשרית ובטוחה, נהג המונית היה מסרב לבקשה. שוכנעתי כי הסיבה היחידה שלא עצר נהג המונית את המונית היא בשל הנסיעה בכביש מהיר. הא ותו לא.


משכך, אני קובע כממצא פוזיטיבי כי המונית אכן פגעה ברכב התובעת במהלך סטייתה ימינה.

10.8.
למעלה מזאת, אני סבור כי בין אם כתוצאה מפגיעת המונית ברכב התובעת ובין אם כתוצאה מניסיון נהג רכב התובעת להתרחק מהמפגש עם המונית שפגעה בו, נפגע רכב התובעת ממעקה הבטיחות שמימין. מכאן, נזקיו בצדו הימיני.

10.9.
ממירב הנתונים הקיימים בתיק, לרבות מעצם הודאתה של הנוסעת בחקירתה בבית המשפט, לפיה אולי נגעה בהגה המונית, לאחר שקודם ניסתה להכחיש זאת, אני סבור כי גרסתו של נהג המונית בדבר אחיזתה של הנוסעת בהגה במהלך הוויכוח עם בן זוגה שישב מאחור, נכונה היא. סבורני כי הנוסעת שישבה לצדו של נהג המונית, במהלך הוויכוח הסוער עם בן זוגה, שישב מאחוריה או במושב האמצעי שמאחור, ביקשה להפנות את מבטה לעברו ותוך כדי כך, ומבלי לשים לב, אחזה בהגה הנהג במטרה להישען עליו ובכך להקל עליה להסתובב לאחור. האחיזה בהגה או ההישענות על ההגה גרמה לנהג המונית לאבד שליטה במונית.


מכאן, אחריותה של הנוסעת לקרות התאונה.

10.10.
עם זאת, איני סבור כי התנהגותה של הנוסעת עולה עד כדי גורם זר מתערב, שיש בו כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין התנהגותו (או יותר נכון את מחדלו) של נהג המונית לבין התאונה.

כפי שאראה להן, אם נהג המונית היה פועל אחרת ובצורה שקולה, הרי שאפשר שהתאונה הייתה נמנעת.

10.11.
אמנם, נהג המונית לא יכול היה לצפות, ואף לא היה עליו לצפות כי הנוסעת שלידו תשען על ההגה או תאחז בהגה במהלך הסעתו את המונית. ברם, היה גם היה עליו לצפות התנהגות חריגה מצדה של הנוסעת, ואף יכול היה להקטין או למנוע את הסיכון בתאונה אפשרית.
ראו: ת"ת (י-ם) 1957/01 מדינת ישראל נ' רומן גנזיוק (28.05.2002).

10.12.
נהג המונית תיאר כי כאשר הגיעה המונית לכביש מהיר החלו בני הזוג הנוסעים במונית להתווכח ויכוח שהתגבר לכדי ויכוח סוער (עמ' 5, שורות 27-26 ועמ' 6, שורות 24-22 לפרוטוקול). לטעמי, היה באפשרותו של נהג המונית כמי שמפעיל כלי תחבורה שיש בו כדי לשרת ציבור, לדרוש מהנוסעים לחדול מהתנהגותם לבל יפריעו לו בנהיגה. יתירה מזאת, נהג המונית אישר כי הנוסעת ביקשה ממנו לעצור את המונית מאחר שרצתה לרדת ממנה לאור הוויכוח עם בעלה, כך שנהג המונית יכול היה לומר לה כי יעצור את המונית ויוריד אותה ככל שתנאי הדרך והמיקום יאפשרו זאת, ולא להתעלם מבקשתה. אולם יובהר כי איני סבור כי הסטת ההגה ימינה על ידי הנוסעת נגרמה כתגובה לאי היענות לבקשתה לעצור את המונית.

כמו כן, נהג רכב התובעת תיאר כי הריח ריח של אלכוהול מהנוסעת, נהג המונית לא יכול היה לאשר זאת אך גם לא לשלול, אך כן יכול היה לומר כי מצבה של האישה לא היה טוב (עמ' 6, שורות 26-25 לפרוטוקול). על פי עדויות הצדדים אני סבור כי הנוסעת שישבה לצדו של נהג המונית אכן הייתה במצב לא תקין, בין אם בגילופין בין אם במצב נפשי כזה או אחר עליו היא העידה בעדותה (עמ' 8, שורות 18-14 לפרוטוקול). משכך, היה על נהג המונית להיות ער לכך אם לא בתחילת נסיעתו אז בהמשך נסיעתו. ויוטעם, כי לא הייתה כל מניעה כי נהג המונית יהיה ער לכך עובר להגעה לכביש מהיר. במצב דברים זה, היה על נהג המונית לצפות לסיכון מסוים ממצבה של הנוסעת שישבה לצדו ומהתנהגותם של בני הזוג במהלך הנסיעה במונית. אמנם, לא היה עליו לצפות ספציפית שהנוסעת תסיט את ההגה, אולם היה עליו לצפות הפרעה כלשהי במהלך הנסיעה מצד הנוסעת. משכך, יכול היה לבקש מהנוסעת לשבת במושב האחורי, יכול היה לבקש מהנוסעים לחדול מהתנהגותם המפריעה, כתנאי להמשך הסעתם במונית.

לפיכך, אני סבור כי התנהגותה של הנוסעת במונית אינה עולה כדי גורם זר מתערב המנתק את הקשר הסיבתי שבין נהיגתו של נהג המונית לקרות התאונה או למחדלו באי מניעתה.

10.13.
יתירה מזאת, סבורני כי שליטתו ואחיזתו של נהג המונית בהגה לא הייתה כפי הנדרש מהנהג הסביר. בהנחה ששתי ידיו של נהג המונית היו אוחזות בהגה, לא היה צפוי כי הישענות או אחיזתה של נוסעת על ההגה תגרום לסטיית המונית, בצורה כה חדה ימינה. סבורני כי נהג המונית הפגין מיומנות נהיגה לא סבירה בנסיבות העניין הן באי מניעת התאונה והן בכך שהתעלם מהסיכון הכרוך בהתנהגותם של נוסעי המונית, ולא פעל להקטנת סיכון זה.

ומכאן, שעיקר האחריות לקרות התאונה חל על נהג המונית.

לכן, אני קובע את שיעור אחריותו של נהג המונית על 85%.

11.
על פי כל האמור לעיל, אני סבור כי דין התביעה להתקבל באופן שנהג המונית יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 85% ואילו הנוסעת שישבה לצדו תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור של 15% בלבד.

12.
באשר למחלוקת בשאלת הנזק, אומר שמאחר שהנזק הנטען שנגרם לתובעת נתמך בחוות דעת שמאי רכב מטעמה ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצדדים שכנגד לא הגישו שומה נגדית – שהייתה מתחייבת במיוחד לנוכח טענת הנתבעים 1 ו-2 לפיה בחוות דעת השמאי מטעם התובעת לא הייתה התייחסות לפרמטרים שונים של רכב התובעת כגון, בעלויות קודמות, עברו הביטוחי וערכו המשוקלל – שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא הודיעו על רצונם לחקור את השמאי מטעם התובעת על חוות דעתו, לפי תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.

13.
לא מצאתי כי היה מקום להגיש את התביעה נגד הנוסע שישב במושב האחורי של המונית בעת התאונה. אמנם, מי שצירפה אותו להליך היא הנתבעת 2 שהגישה נגד בני הזוג הודעה לצד שלישי, ולמעשה על פי הסדר הדיוני שבין הצדדים בתחילת ישיבת ההוכחות, שני צדדי הג' נוספו כנתבעים ונמחקו כצדדי ג'. ברם, לא היה מקום שהתובעת תמשיך את התביעה נגד הנוסע שישב במושב האחורי במונית, שכן היה ידוע מלכתחילה כי לא היה כל יד ורגל בעצם הסטייה של המונית, בניגוד למשל לרעייתו שישבה לצדו של נהג המונית. די היה בזימונו של הנוסע במונית כעד והוספתו כנתבע הייתה שלא לצורך. לאור זאת, אין מנוס מקביעת הוצאות לטובת הנתבע 4 שיוטלו הן על התובעת והן על הנתבעת 2.

סוף דבר

14.
הנתבעים 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2, והנתבעת 3 ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים, כל אחד על פי שיעור האחריות שנקבע בסעיף 11 לעיל:

14.1.
סכום התביעה, בסך של 116,213 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

14.2.
הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך של 13,000 ₪ תשולמנה בידי הנתבעת 2 בלבד.

14.3.
שכר העד כפי שנפסק בדיון ישולם בידי הנתבעת 2 בלבד.

הנתבעת 2 תשלם את חלקה בסכומים הכוללים לעיל תוך 30 יום.

הנתבעת 3 תשלם את חלקה מתוך הנקוב בסעיף 14.1 לעיל בשמונה-עשר (18) תשלומים חודשיים שווים ועוקבים, כאשר הראשון ביניהם ישולם ביום 10.01.2019. כאשר איחור של 5 ימים במועד התשלום לא יהווה עילה לגבייה ברשות האכיפה והגבייה.

15.
הנתבעת 2 תישא בשכר העדה מטעמה כפי שנפסק בדיון.

16.
לא היה מקום להגיש נגד הנתבע 4 הודעת צד ג' כמו גם לא היה מקום להמשיך ולהעמיד אותו כנתבע נוסף. משכך, התובעת והנתבעת 2 תשלמנה לנתבע 4 סך של 1,500 ₪ כל אחת, סך הכל 3,000 ₪, אשר ישולם תוך 30 יום.

17.
לאור ההסדר אליו הגיעו ב"כ הצדדים בתחילת ישיבת ההוכחות, אני מורה על החזר אגרה בגין הודעת צד שלישי, שתושב למשלם.


18.
המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.







ניתן היום,
ב' טבת תשע"ט, 10 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 46366-09/17 משרד האוצר/ מינהל הרכב הממשלתי נ' שלום שאלתיאל, הכשרה חברה לביטוח בע"מ, זהבה חגג ואח' (פורסם ב-ֽ 10/12/2018)