פסקי דין על הררי רפול הדסה | פסקי דין על הררי רפול רבקה | פסקי דין על הררי רפול רינה | פסקי דין על הררי רפול שרה | פסקי דין על הררי רפול אפרת | פסקי דין על יחזקאל אופיר | פסקי דין על איילון חברה לביטוח |

2041/05 א     15/11/2005




א 2041/05 הררי רפול הדסה, הררי רפול רבקה, הררי רפול רינה, הררי רפול שרה, הררי רפול אפרת נ' יחזקאל אופיר, איילון חברה לביטוח בע"מ





1
בתי המשפט
א 002041/05
בית משפט השלום ירושלים
15/11/2005
תאריך:
כב' השופט א' דראל

בפני
:

1. הררי רפול הדסה

2. הררי רפול דוד
3. הררי רפול רבקה

4. הררי רפול רינה

5. הררי רפול שרה

6. הררי רפול אפרת

7. הררי רפול רות
בעניין:
התובעים
ש.ז. פונדמינסקי

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. יחזקאל אופיר

2. איילון חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים
נחום הרפז

ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין

מבוא

1. 1. התובעים נפגעו בתאונת דרכים שאירעה ביום 17.8.04 במהלך נסיעה באוטובוס. הנתבע מס' 1 נהג באוטובוס והנתבעת מס' 2 היא מבטחת השימוש ברכב בביטוח חובה. הנתבעים אינם חולקים על חבותם לפצות את התובעים והמחלוקת מתמקדת בשאלת גובה הנזק שנגרם לכל אחד מהתובעים.

2. 2. התובעים הם בני משפחה: התובעים מס' 1 ו -2 הם הוריהם של התובעות מס' 3-7.

3. 3. בהחלטתי מיום 3.7.05 דחיתי את בקשת כל התובעים למינוי מומחים רפואיים ובהתאם לכך נקבעה ישיבת קדם משפט ליום 14.7.05. לאחר שסיום התיק בפשרה שהועלתה בישיבה זו לא הסתייע נקבע התיק לשמיעת הראיות.
נסיבות אירוע התאונה והפינוי לבית החולים

4. 4. התובעים מס' 1 ו- 2 (להלן: "ההורים") תיארו בעדותם את האופן בו אירעה התאונה. מעדותם עלה כי בני המשפחה נסעו באוטובוס כאשר ההורים ישבו והבנות עמדו. בשלב מסוים הבחינו בכך שמשאית עומדת להתנגש באוטובוס ובעקבות ההתנגשות הועפו האב שישב במושב האחורי והבנות לקדמת האוטובוס.

5. 5. לאחר התאונה התעוררה בהלה בקרב הנוסעים ונוצרה המולה. ההורים נאלצו לחפש את ילדיהם ולהרגיע אותם ובחלוף זמן קצר פונו האם ושתי הבנות הקטנות לבית החולים הדסה עין כרם והאב והבנות האחרות פונו לבית החולים ביקור חולים. גם הפינוי עצמו באמבולנס גרם ללחץ ולמבוכה לילדות הקטנות שחששו שמפונה אחרת באותו רכב אינה נושמת.

6. 6. עם הגיע כל אחד מהתובעים לבית החולים הוא טופל טיפול ראשוני ובהמשך הדברים שוחררו התובעים מבית החולים לביתם. מהתיעוד הרפואי, אליו אתייחס בנפרד בעת הדיון בכל אחד מהתובעים, עולה כי ביחס למרבית התובעים אין מצורף תיעוד מעבר לגליון השחרור מחדר המיון וביחס לאחרים התיעוד מסתיים כשבוע לאחר התאונה.

7. 7. עם זאת, התובעת מס' 1, העידה כי תוצאות התאונה עדיין ניכרות אצל כל אחת מהבנות וכי הן סובלות עדיין מבעיות תפקוד ומקשיים בנסיעה באוטובוס.
הערכת הנזק - כללי

8. 8. הנזקים שנגרמו לתובעים הם נזקים מיוחדים וכן נזק לא ממוני. התובעים מבקשים כי יפסק להם פיצוי בגין הנזק הלא ממוני למרות שלא נקבעה להם נכות צמיתה וזאת בהתאם להוראות תקנה 2 (ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976.

9. 9. תקנה זו קובעת כי:

"לא היה הנפגע זכאי לפיצוי לפי תקנת משנה (א) או שסבל נזק שאינו נזק ממון שאינו מכוסה על ידי אותה תקנה, יהיה סכום הפיצויים, הסכום שהוסכם עליו או שייפסק, ובלבד שהסכום לא יעלה על עשרה אחוזים מהסכום המקסימלי."
10. 10. התובעים מבקשים כי ייעשה שימוש במלוא הסמכות הנתונה לפי התקנה וכי יפסק להם פיצוי בגובה 10% מהסכום המקסימלי.

11. 11. הנתבעים סבורים כי בנסיבות המקרה כלל לא נגרם לתובעים נזק ואין לפסוק להם פיצוי כלל ולחילופין פיצוי בשיעור מזערי.

12. 12. בהערכת הנזק הלא ממוני שנגרם לתובעים שנפגעו בתאונת דרכים נקבע כי הפיצוי ייפסק על פי שני מדדים: אחוזי הנכות שנגרמו לנפגע בתאונה ומספר ימי האשפוז שבהם היה הנפגע מאושפז.

13. 13. שני מדדים אלה שאינם רלבנטיים לתובעים שבפני
מצביעים על הדרכים להערכת שיעור הנזק הלא ממוני כנובעת ממידת ההפרעה למהלך החיים התקין של הנפגע: הפרעה זו באה לידי ביטוי בנכות צמיתה אשר משפיעה על יכולת התפקוד היום יומית שלו מכאן ולהבא ובפיצוי מקביל על התקופה שהסבה לו סבל לאחר התאונה כאשר היה מאושפז.

14. 14. התייחס לכך השופט ברק (כתוארו אז):

"עינינו הרואות, כי לענין חישוב הפיצויים בגין כאב וסבל (הכלול במונח "נזק שאינו נזק ממון") הוכנסה בעקבות החוק והתקנות רפורמה מרחיקת לכת, שוב אין בית-המשפט רשאי לבחון את פרטי הכאב והסבל האינדיבידואליים שסבל הניזוק. על בית-המשפט להיזקק למודדים אוביקטיביים-טכניים שקבע מחוקק המשנה - ימי אשפוז ואחוזי נכות (תוך הפחתה בשל גיל) - ולקבוע על-פיהם את פרטי הנזק הזה. כמובן, מודדים אלה אינם שרירותיים. הם קשורים בשאלת הכאב והסבל. ההנחה הכללית היא כנראה, כי ככל שרבים ימי האשפוז, וככל שגדלים אחוזי הנכות, אף הכאב והסבל הולך וגדל. מחוקק המשנה אף לא הסתפק באחד מבין המבחנים הללו, אלא העמיד את שניהם, זה בצד זה, באופן שימי אשפוז מועטים עשויים להתאזן על-ידי אחוזי נכות לצמיתות גבוהים, ולהיפך. עם זאת, השימוש במבחנים האמורים מבוסס אך ורק על הנחה כללית בדבר הקשר בין הכאב והסבל לבין ימי האשפוז ואחוזי הנכות, ואינו מבוסס, ואף אינו מתחשב, בכאב ובסבל האינדיבידואלי.
(ע"א 235/78 הורנשטיין נ' אוהבי ואח', פ"ד לג(1), 346 ,עמ' 348-349;
ההדגשה שלי- א.ד.).

15. 15. התובעים שבפני
אינם זכאים לפיצוי עבור הנזק הלא ממוני מכח שני הפרמטרים האלה אך עדיין יש להעריך את גובה הפיצוי המגיע להם בהתאם לתקנה 2 (ב) (ר' ע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג, פ"ד מג (3) 421).
התובעת מס' 1, הדסה הררי רפול

16. 16. התובעת מס' 1, אם המשפחה, ילידת 1964, עקרת בית, הגיעה ביום התאונה הגיעה לחדר המיון של בית החולים הדסה עין כרם. בבדיקתה נמצאה רגישות קלה בצוואר ללא הגבלה בתנועה וללא חוסר מוטורי. הצילום שנערך לצוואר לא הראה שבר.

17. 17. בחלוף כשבוע נבדקה התובעת על ידי רופא ילדים בקופת חולים לאומית. הרופא ציין כי קיימת רגישות קלה על גבי חוליות גביות. עוד הוא מציין כאב קל במפרק הכתף ללא הגבלה בתנועה וללא רגישות גרמית בגפיים.

18. 18. בעדותה היא תיארה כי נשארה רתוקה לביתה במשך חודש וכי סבלה מפחדים רבים שמנעו ממנה לצאת מהבית.

19. 19. באסופת המסמכים שהוגשה במהלך שמיעת הראיות הגישה התובעת גם מסמך של המרכז לטראומה נפשית של בית החולים הדסה עין כרם מיום 12.1.05. במסמך זה מתועד מעקב אחר מצבה הנפשי ואבחונים שנערכו לה:

"בין הסימפטומים מהם היא סובלת קיימת מצוקה סביב הזכרות באירוע, ונסיון להימנע מפעילויות הקשורות באירוע, ירידה בעניין בפעיליות בהן עסקה קודם לכן, קהות רגשית, תחושת ניתוק וניכור חברתי קשיי שינה.

בנוסף היא אובחנה כסובלת מדיכאון מאז'ורי. באבחון השני שנערך ב- 12.1.05 נמצא כי גב' הררי רפול סובלת מתסמונת דחק פוסט טראומטי, על פי דיווחיה בין הסימפטומים מהם היא סובלת קיימים סימני מצוקה סביב הזכרות באירוע, ניסיון להימנע ממחשבות ופעילויות הקשורות באירוע, ירידה בפעילויות בהן עסקה קודם לכן, תחושת ניתוק וניכור חברתי, קשי שינה, ודריכות מוגזמת. עם זאת ניכרת הקלה בסימפטומים הדיכאוניים."
20. 20. מאחר ומסמך זה לא עמד בפני
בעת מתן ההחלטה לעניין מינוי מומחה רפואי שאלתי את ב"כ התובעים האם ברצונו לצרף מסמכים נוספים ולקיים דיון מחודש בשאלת המינוי. לאחר שנועץ בתובעת, הודיע ב"כ התובעים כי התובעת אינה מבקשת מינוי מומחה אך מבקשת כי מצבה יובא בחשבון בפסיקת הפיצוי.

21. 21. מהמסמך עולה כי התובעת סבלה מהשלכות התאונה במשך תקופה ממושכת והשלכותיה של התאונה היו ניכרות. התובעת תיארה בעדותה גם את הקשיים שהיו לבני המשפחה האחרים ואת העזרה שהושיטו לה בני משפחה ושכנים כאשר כל המשפחה לא תפקדה בשל התאונה.

22. 22. לאור הראיות שהובאו אני פוסק לנפגעת זו פיצוי לפי הפירוט שלהלן:

א. א. בגין עזרה וסיעוד מקרובי המשפחה במהלך תקופה של חודש לאחר התאונה סכום של 2,000 ₪ (נכון להיום).

ב. ב. בגין הנזק הלא ממוני, בהביאי בחשבון את התקופה שבה סבלה התובעת מקשיי תפקוד (כחודש) ואת התופעות שהועלו במסמך מהמרכז לטראומה נפשית, אני פוסק לתובעת זו סכום של 10,000 ₪ (נכון להיום).
התובע מס' 2, דוד הררי רפול

23. 23. התובע מס' 2, האב, יליד 1963, לומד בכולל ומקבל מלגה בסכום של 2,000 ₪ לחודש, הציג מכתב שחרור מהמחלקה לרפואה דחופה בבית החולים ביקור חולים בירושלים.

24. 24. עיון במסמך מראה כי הוא התלונן על כאבים בחזה עליון, בצד ימין ובכתף ימין . למרות התלונות, לא נמצא כל ממצא. מעבר למסמך זה לא הומצא כל מסמך.

25. 25. בעדותו הוא תיאר כי נעדר מלימודיו בכולל למשך חודש ימים וציין כי עדיין סובל מכאבי גב. עם זאת, לא הומצא תיעוד התומך בטענה זו.

26. 26. למרות העדר התיעוד לעניין הפסד ההכנסה, אני מקבל את עדותו של התובע מס'2 ופוסק לו בגין הפסד ההשתכרות בעבר סכום של 2,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.04.

27. 27. בכל הנוגע לנזק הלא ממוני בהתחשב בכך שמדובר בפגיעה קלה יחסית שהשלכותיה חלפו לאחר כחודש, אני פוסק לתובע זה סכום של 3,000 ₪.
התובעת מס' 3, רבקה הררי רפול

28. 28. התובעת מס' 3, ילידת 1985, פונתה באמבולנס ממקום התאונה. עוד בדיווח של מד"א צויין כי מצבה הכללי טוב וכי התפנתה לצורך בדיקות.

29. 29. בבדיקת התובעת בחדר המיון של בית החולים ביקור חולים צויין כי נחבלה באמת יד ימין. בדיקתה הראתה כי אין לה הגבלה בתנועות והצילום שנערך לאמה היה תקין.
30. 30. התובעת נבדקה על ידי רופא ילדים בקופת חולים שבוע לאחר התאונה. היא התלוננה על כאבי בטן ותחושה לא נעימה אך צוין כי לא הייתה חבלת בטן ברורה בתאונה.

31. 31. גם ביחס לתובעת זו, התיעוד הרפואי מסתיים שבוע לאחר התאונה ולא הומצא תיעוד נוסף. יתירה מכך, תובעת זו היא בגירה ולכן חלק מהתיאורים שניתנו על ידי ההורים והתייחסו לבנות הצעירות יותר אינם רלבנטיים לגביה.

32. 32. לפיכך אני פוסק לתובעת מס' 3 בגין הנזק הלא ממוני פיצוי בסכום של 1,500 ₪ (נכון להיום).
התובעת מס' 4, רינה הררי רפול,

33. 33. התובעת מס' 4, ילידת 1987, בדווח על העברתה ממקום התאונה על ידי מד"א צוין כי מצבה הכללי טוב. בחדר המיון התלוננה על כאבים. האורטופד שבדק את התובעת בחדר המיון מצא רגישות במישוש ללא חוסר נוירולוגי.

34. 34. בנוסף הומצא מסמך אחד מיום 18.5.05 בו מתועדת תלונה בפני
רופא הילדים על כאבים בגב וביד השמאלית. גם לגבי תובעת זו שהייתה בת 17 בעת התאונה, נראה כי הנזק שנגרם היה קל יחסית.

35. 35. לאור האמור לעיל אני פוסק לתובעת זו פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסכום של 1,500 ₪ (נכון להיום)

התובעת מס' 5, שרה הררי רפול,

36. 36. התובעת מס' 5, ילידת 1989, פונתה על ידי אמבולנס והגיעה לחדר המיון של בית החולים ביקור חולים. בבדיקה במיון התלוננה על 'כאב חלש'. לא נמצא בבדיקה כל ממצא והיא שוחררה לביתה. בחלוף שבוע נבדקה גם היא על ידי רופא הילדים אשר מציין כי התלוננה על כאבי גב תחתון. הרופא לא מצא הגבלה בכיפוף.

37. 37. מעבר לתיעוד הרפואי המסתיים כאמור שבוע לאחר התאונה, לא הומצאו מסמכים רפואיים נוספים.

38. 38. גם לגבי תובעת זו מדובר בתיעוד דל יחסית ולאור האמור לעיל, אני פוסק לה בגין הנזק הלא ממוני סכום של 1,500 ₪ (נכון להיום).
התובעת מס' 6, אפרת הררי רפול

39. 39. התובעת מס' 6, ילידת 1991, היא אחת משתי הבנות שהתלוו לאם בעת הפינוי לבית החולים הדסה עין כרם. מדו"ח הפינוי של מד"א עולה כי נחבלה בלחי ימין.

40. 40. בבדיקתה שנערכה בחדר המיון של בית החולים הדסה צוין כי נחבלה בפני
ם וכי נמצאה המטומה בפני
ם מימין. עם זאת, אין תיעוד על פגיעה בשיניים ואין מסמך נוסף מעבר למסמך שנערך בחדר המיון ביום התאונה.

41. 41. בהקשר לתובעת זו ולאחותה התובעת מס' 7 העידה האם כי הפינוי לבית החולים לווה בחששות ובפחדים. עוד עלה כי לתובעת זו ולאחותה, שהיו צעירות יחסית גרמה התאונה לפגיעה משמעותית יותר.

42. 42. לפיכך, אני פוסק לתובעת זו בשל הנזק הלא ממוני סכום של 3,000 ₪.
התובעת מס' 7, רות הררי רפול,

39. התובעת מס' 7, ילידת 1993, היא הבת הצעירה. מדו"ח הפינוי של מד"א עולה כי נחבלה קלות במצח. בבדיקה שנערכה בחדר המיון של בית החולים הדסה ביום התאונה מצויין כי עברה חבלת ראש קלה ובבדיקתה נמצאה שריטה באיזור הגבה מימין, ללא סימני דמם או שבר.

43. 43. התובעת נבדקה על ידי רופא ילדים שבוע לאחר התאונה אך לא נמצאו ממצאים בבדיקתה.

44. 44. גם כאן, לאור גילה הצעיר ומאחר ונלוותה לאם בעת הפינוי לבין החולים, אני פוסק לתובעת זו סכום של 3,000 ₪ (נכון להיום).
נזקים נוספים

42. התובעים טענו גם לפסיקת הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות אך לא תמכו את הטענה בקבלות. לפיכך, איני פוסק פיצוי בגין הוצאות אלה. אשר לדרישות התשלום שהופנו על ידי מגן דוד אדום, על הנתבעים לשלמן ישירות למוסד זה. מכל מקום, ניתן לתובעים היתר לפצל את סעדיהם ולתבוע את הנתבעים בגין הסכומים שישלמו בעתיד למגן דוד אדום, אם ישלמו עקב הימנעות הנתבעים מלמלא אחר הוראה זו.

סיכום

45. לאור האמור לעיל אני פוסק לתובעים את הסכומים הבאים:
₪
12,000
התובעת מס' 1
לחלק מהסכום יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כמפורט בפסק הדין
₪
5,000
התובע מס' 2

₪
1,500
התובעת מס' 3

₪
1,500
התובעת מס' 4

₪
1,500
התובעת מס' 5

₪
3,000
התובעת מס' 6

₪
3,000
התובעת מס' 7

₪
27,500
סה"כ

46. לסכומים האמורים יתווסף שכר טרחת עורך דין בשעור של 13% בתוספת מע"מ וכן ישאו הנתבעים באגרה ששולמה.
ניתן היום י"ג בחשון, תשס"ו (15 בנובמבר 2005) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תעביר העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.
א' דראל
, שופט









א בית משפט שלום 2041/05 הררי רפול הדסה, הררי רפול רבקה, הררי רפול רינה, הררי רפול שרה, הררי רפול אפרת נ' יחזקאל אופיר, איילון חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 15/11/2005)