פסקי דין על יוסף ווקנין | פסקי דין על נ.ל.י לייס (מותגים) ישראל בע"מ

52040-03/17 דמ     13/12/2018




דמ 52040-03/17 יוסף ווקנין נ' נ.ל.י לייס (מותגים) ישראל בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע


ד"מ 52040-03-17
13 דצמבר 2018

לפני:
כבוד הרשם
איתי אדרת

התובע:
יוסף ווקנין
ע"י ב"כ: עו"ד יאן קרומין


-

הנתבעת:
נ.ל.י לייס (מותגים) ישראל בע"מ



פסק דין

1.
התובע אשר עבד בנתבעת כסוכן מכירות, החל מחודש 9/16 ועד חודש 12/16, והגיש תביעה על סך 18,035 ₪ בגין שכר עבודה.
2.
לטענת התובע, סוכם בין הצדדים כי התובע יקבל שכר יסוד בסך 8,000 ₪, וכן תוספת בונוסים חודשיים בגובה 10% מסך המכירות (ברוטו). לגרסת התובע, סך המכירות אותם ביצע עמד על 203,000 ₪, וכפועל יוצא מכך מגיעים לו 20,350 ₪ בעוד שהוא קיבל רק 2,035 ₪, כך שהנתבעת נותרה חייבת לו 18,315 ₪.
3.
מנגד, טענה הנתבעת כי סוכם עם התובע כי ישתכר 8,000 ₪ ברוטו, שכר בסיס וכן בונוס חודשי בסך 1% מסך מכירותיו. לטענת הנתבעת, בתחום עיסוקה (ייצור מטבחים), רווחיה של הנתבעת ממכירותיה הינם בשיעור 20%, כך שמטענת התובע עולה כי הנתבעת הסכימה להופכו לשותף במחצית מרווחיה.
כל סוכני המכירות עובדים באותה מתכונת העסקה, ולפיה הם משתכרים 1% מסך מכירותיהם האישיות כבונוס חודשי. מטענות התובע, לא מובן האם הוא התכוון לבונוס חודשי בסך 10% מכל מכירות הנתבעת, או סך של 10% ממכירותיו שלו בלבד.

דיון והכרעה:
4.
לאחר דיון מוקדם, התקיימה מסכת ראיות במסגרתה העידו עדי הצדדים במסגרת חקירות ראשיות ונגדיות. לאחר קיום מסכת הראיות, סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
לאחר עיון בכתבי הטענות, בעדויות ובראיות, כמו גם בסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל במלואה, ואפרט.
5.
מהתמונה שנפרשה בפני
בית הדין, עלה כי גרסתו של התובע לאורך כל הדרך לא נסתרה, ולפיה סיכם עם הנתבעת על בונוס בגובה 10%. נטל ההוכחה במקרים כגון דא, רובץ לפתחה של הנתבעת, וזאת בשים לב לכך כי בנסיבות העניין לא נמסרה לתובע הודעה מסודרת בכתב על תנאי עבודתו, וכן לא נחתם הסכם עבודה.
גרסתו של התובע לאורך כל ההליך נותרה איתנה, והיא אף נתמכה בעדותם של עדים מטעמו ואף בחלקים מעדותו של מנכ"ל הנתבעת. עדותם של עדי הנתבעת לא סתרה את האמור בגרסתו של התובע, ולפיכך, בית הדין מקבל את האמור בעדותו במלואה.
6.
מעדותו של התובע אשר הותירה על בית הדין רושם חיובי ומהימן ביותר, עלה כי מר אורן נחמני, היועץ שליווה את הנתבעת מטעם התמ"ת, "שידך" בינו לבין הנתבעת. מעדותו עלה כי סיכם עם מנהל הנתבעת על משכורת בסיס בגובה 8,000 ₪ ועוד בונוס של 10% מסך כל המכירות שלו. בנוסף, סוכם שיקבל רכב וטלפון וישמש כסמנכ"ל מכירות. עוד תיאר התובע כיצד פנה לנתבעת מספר פעמים כדי להעלות על הכתב את הסיכום ביניהם על תנאי עבודתו.
עוד העיד התובע ברוב הגינותו, כי לא היה לו ניסיון קודם במכירת מטבחים, אך היה לו ניסיון רב במכירות. הנתונים אותם ציין בהמשך עדותו ולפיהן ביצע 6 מכירות על סך 203,000 ₪, לא נסתרו על ידי הנתבעת, הגם שיכלה להביא אסמכתאות כדי לסתור נתון זה. יצוין, כי התובע אף נקב בשמות הלקוחות איתם "סגר" התקשרות.
הנתבעת לאורך ההליך, ניסתה לבסס טענה לפיה לא נהוג לשלם עמלה בגובה אותה תבע התובע, אך ניסיון זה לא צלח, וממילא לא היה בו כדי לבסס טענת הגנה לנתבעת. ראשית, התובע העיד כי ישנם מקומות אשר הציעו לו גם מעל ל- 10%, וממילא סוכם עימו על 10% עמלה מסך המכירות. בהקשר זה, יצוין כי המסמך מיום 28.11.16, עליו חתמו התובע ויתר העובדים, כותרתו הייתה "נהלים לצוות מכירות", כך שאין באמור בו כדי להוות הודעה על תנאי עבודה או תחליף להסכם עבודה.
7.
גם בעדותו של אורן נחמני, היה בכדי לתמוך בגרסת התובע. עד זה למעשה היה "השדכן" במקרה דנן. לעד זה הייתה היכרות עם שני הצדדים והוא נתן לנתבעת ייעוץ ארגוני חיצוני מטעם משרד התמ"ת. מעדותו עלה כי התובע אכן דרש 10% עמלה והוא אף אמר זאת למנכ"ל הנתבעת ברחל בתך הקטנה אשר אף שאל אותו אם זה מקובל.
לא זו אף זו, עד זה אישר כי אמר למנכ"ל הנתבעת כי התובע מסר לו שהציעו לו עמלה בגובה 12% בזמן אמת. אומנם עד זה העיד בהגינותו כי לא ידע מה "נסגר בין הצדדים", אך ציין כי בזמן אמת התובע שלח אליו עותק של הסכם עבודה, בו צוינה עמלה בשיעור של 10%, כפי שנשלח למנכ"ל הנתבעת, הגם שלא נחתם על ידי הצדדים כאמור בסופו של יום.
עד זה אף אישר את גרסת התובע, לפיה התקבל לעבודה כסמנכ"ל שיווק או מנהל מכירות כפי שחיפשה הנתבעת.
8.
די היה באמור לעיל כדי להוביל קבלת התביעה, אך לכך יש להוסיף את עדותה של גב' בן הרוש, אשר שימשה כמזכירת הנתבעת במשך שבעה חודשים, החל מחודש 6/12 ועד חודש 12/16. אומנם, העדה סיימה את עבודתה בנתבעת בטונים צורמים, אך מעדותה עלה כי הייתה מעורה בעבודתה היומיומית של הנתבעת, והייתה בקיאה ביחס לנסיבות העסקתו של התובע. מעדותה עלה כי התובע שימש כסמנכ"ל שיווק ומכירות וצריך היה להשתכר 10% מכל מכירה אותה ביצע. מעדותה אשר תמכה וחיזקה את עדות התובע, עלה כי התובע אכן פנה לנתבעת וביקש לחתום על חוזה עבודה. גם בחקירתה הנגדית, עדותה לא נסתרה. עדה זו מסרה כי הייתה מנהלת אדמיניסטרטיבית, ואת מהלך העבודה, עת הייתה עושה את המשכורות של העובדים, מלבד התלוש שכר שהיה מועבר לחברת יתד יועצים.
בנוסף, העידה כי הייתה אחראית על הגבייה של הנתבעת, והוסיפה כי ידעה ושמעה כמה כל אחד מעובדי הנתבעת היה משתכר, ובכלל זה, התובע, בהיותה צמודה למשרד של מנכ"ל הנתבעת.
9.
עוד העיד בהליך מר דוד אלון, אשר שימש כמנהל כספים של הנתבעת באמצעות מיקור חוץ. יצוין כי לא היה בעדותו כדי להעלות או להוריד בנסיבות העניין. עד זה תיאר בכלליות ביחס למתח הרווחים וההוצאות בענף, תוך שהוא ציין שמתן עמלה של 10% בענף המפעלים והתעשייה "זה ירייה ברגל ועדיף לא לעבוד ולמכור". בעדותו של עד זה כאמור, לא היה כדי לשפוך אור על נסיבות ההתקשרות עם התובע, וממילא לא היה בה כדי לסתור את גרסת התובע לעניין גובה העמלה ובכלל. בשים לב כי כאשר נשאל: "תבהיר לי, אתה לא יודע בעצם כמה בונוס סוכם לתובע?"
ענה העד: "אני לא יודע, אני יודע כמה המלצתי. המלצתי היא כללית לכל עובדי החברה. לא דנתי במשהו ספציפי ליוסי (ההדגשות שלי א.א).
10.
גם בעדותו של מנכ"ל הנתבעת ואחד מבעליה, לא היה כדי לשנות את מסקנת בית הדין. בעדותו, תיאר את עבודתו
בנתבעת, וכן את נסיבות ההתקשרות עם התובע. אף מעדותו של עד זה, עלה כי התובע הציג את עצמו כסמנכ"ל שיווק של הנתבעת במסגרת כרטיסי הביקור, ויש בזה כדי לתמוך בטענות התובע. במסגרת חקירתו הנגדית, מסר עד זה גרסה נוספת, ולפיה לא סיכם דבר עם התובע, אלא הראה לו טבלה של אחוזי הבונוסים מהמכירות. בהמשך חקירתו הנגדית, ציין עד זה כי סוכם על אחוז בעוד שהסכום ששילם לתובע מסך המכירות היה גבוה יותר, לפי גרסתו. כאשר עומת עם נתון זה, ענה מנהל הנתבעת טענות לפיהן העסקאות אותן עשה התובע, בוטלו כמעט כולן. בהמשך עדותו, הודה עד זה בסכום המכירות לפיו תבע התובע, ויש בכך כדי לאשר למעשה, את טענות התובע ולפיה, ביצע הוא מכירות בגובה 203,000 ₪. לא זו אף זו, עד זה אף הודה כי עובר לתחילת ההתקשרות, ציין התובע כי הוצעו לו עמלות של למעלה מ- 10% במקומות אחרים, וגם בכך יש כדי לחזק את גרסת התובע. מעדותו אף עלה כי הודה שהתובע לא חתם על הסכם עבודה כנדרש בחוק. עד זה הפנה למסמך מיום 28.11.16, אך כאמור מדובר בנוהל עבודה לכלל העובדים שהיו חתומים עליו, וממילא לא הסכם עבודה אישי. בהמשך עדותו, העיד כי מסר לתובע את תנאי ההעסקה בעל פה.
11.
גם בעדותו של מר ירון אלעד, שמשמש כמנהל מכירות ועוסק בעניינים פיננסיים של הנתבעת, לא היה כדי לתרום לברור המחלוקת העיקרית שעניינה גובה העמלה שסוכמה עם התובע. עד זה החל לעבוד בנתבעת לאחר שהתובע החל לעבוד בה. גם עד זה ניסה להסביר כי עמלה של 10% אינה הגיונית ולא מקובלת בענף. בנוסף, עד זה ציין כי הוא יודע בוודאות שלתובע ניתנה הודעה על תנאי העסקתו בכתב, ולמיטב ידיעתו אף החתימו אותו עליה. ראשית, מדובר בגרסה מהשמועה, היות וטען כי שמע זאת מחברת "יתד יועצים". בנוסף, גרסה זאת סותרת אף את גרסת מנכ"ל הנתבעת, שהודה כי לא ניתנה הודעה בכתב לתובע, והכל בשים לב שאין חולק שעד זה החל לעבוד בנתבעת לאחר מועד תחילת עבודתו של התובע.
12.
מכל האמור לעיל, עולה כי הנתבעת לא החתימה את התובע על הסכם עבודה, ואף לא מסרה לו הודעה מסודרת על תנאי עבודתו. לכך יש להוסיף, כי גרסת התובע לפיה סוכם עימו על עמלה בגובה 10%, לא נסתרה על ידי הנתבעת. עדות התובע, אשר הייתה מהימנה עלי, קיבלה חיזוק
מעדותם של גב' הרוש ומר נחמני, ואף מקטעים מעדותו של מנכ"ל הנתבעת. באשר לשני העדים האחרים, מר אלעד ירון ומר דוד אלון, יצוין כי הם לא היו בקיאים בנסיבות ההתקשרות הספציפית עם התובע, כפי שפורט לעיל, ולא היה בעדותם כדי להעלות או להוריד בנסיבות העניין.
אחרית דבר:
13.
התביעה מתקבלת במלואה.
14.
הנתבעת תשלם לתובע סך של 18,035 ₪ תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. הסכום ישולם בצירוף ריבית והצמדה החל מיום 1.1.17 ועד למועד התשלום המלא פועל.
15.
הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד בגובה 2,500 ₪. וזאת תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.
16.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 ימים ממועד המצאתו לידיהם.

ניתן היום, ה' טבת תשע"ט, 13 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.








דמ בית דין אזורי לעבודה 52040-03/17 יוסף ווקנין נ' נ.ל.י לייס (מותגים) ישראל בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/12/2018)