פסקי דין על אברהם שליו

13285-08/18 חנ     19/12/2018




חנ 13285-08/18 מדינת ישראל נ' אברהם שליו








בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו



ח"נ 13285-08-18 מדינת ישראל
נ' שליו




בפני

כבוד השופט דן סעדון


בעניין:

מדינת ישראל



המאשימה


נגד


אברהם שליו



הנאשמים


הכרעת דין



1.
ביום 25.10.17 נרשם לנאשם דוח על כך שנסע בנתיב תחבורה ציבורית בדרך נמיר בת"א. הנאשם לא חלק על כך שהנתיב עליו נסע יועד וסומן לשימושה של תחבורה ציבורית. הוא טען כי נסע על הנתיב על מנת לפנות ימינה בפני
יה הקרובה אך התברר לו כי אין זו הפנייה הנכונה. הוא חצה את הצומת ועבר לנתיב שאף הוא יועד וסומן כנתיב תחבורה ציבורית ולאחר כברת דרך מסוימת סטה לנתיב השמאלי יותר והשתלב בתנועה. לדבריו, בנסיבות לא היה יכול להימנע מביצוע העבירה.
2.
במסגרת פרשת התביעה העיד הפקח. הוא ציין כי רכב הנאשם נצפה נכנס לצומת מנתיב תחבורה ציבורית, חוצה את הצומת וממשיך כברת דרך נוספת בנתיב תחבורה ציבורית.
לשאלות הנאשם השיב הפקח כי אינו יכול לדעת לאן ביקש הנאשם לפנות (ולא פנה) או מה היה יכול הנאשם לעשות על מנת להשתלב בבטחה בתנועה.
לדבריו, אילו היה הנאשם פונה ימינה בצומת במקום לחצות את הצומת ולהמשיך ישר "הוא לא היה מצולם".
3.
הנאשם העיד כי עלה על נתיב תחבורה ציבורית במטרה לפנות ימינה בצומת אך נוכח בהיותו סמוך לפנייה כי זו אינה הפנייה הנכונה. הוא בחר להמשיך בנסיעה ישר, לחצות את הצומת ואז להשתלב לנתיב הנסיעה השמאלי יותר שכן זו הייתה לדבריו "האופציה
הבטוחה ביותר ". בחקירה נגדית נשאל הנאשם מדוע לא פנה ימינה בצומת אלא בחר להמשיך ישר והשיב "אילו לא היה דבר שמסכן את הפנייה הייתי פונה" ( ע' 6 ש' 20). הוא נשאל מה או מי סיכן את ביצוע הפנייה השיב "ככל הנראה הולך רגל. ככל הנראה זה אומר שהיה שם משהו... לשאלת התובעת אני משיב שאינני זוכר מה היה שם מבחינת הישות שהייתה שם. זה שהיה
שם משהו שמנע ממני באותן שברירי שניה לפנות ימינה בזה אני בטוח".
הנאשם נשאל מדוע בחר לציין רק בדיון ההוכחות, ולא במסגרת דיון ההקראה או במסגרת בקשתו לביטול הדוח, מידע כה מהותי והשיב "לא טענתי עוד הרבה דברים שלא טענתי פה... אני חושב שמה שכתבתי בבקשה לביטול דוח היה מעבר למספיק כדי לבטל דוח"
דיון והכרעה
4.
מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו על תקנה 22 (א) לת"ת.
5.
אין חולק כי הנאשם נסע בנתיב שיועד וסומן כנתיב תחבורה ציבורית. עבירה זו היא מסוג "אחריות קפידה" ועל פי סעיף 22 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 " לא יישא אדם באחריות לפי סעיף זה אם נהג ללא מחשבה פלילית וללא רשלנות ועשה כל שניתן למנוע את העבירה; הטוען טענה כאמור - עליו הראיה
".
הווה אומר: על הנאשם מוטל הנטל להראות כי עשה "כל שניתן" על מנת למנוע את העבירה.
למשמע העדויות לא שוכנעתי כי הנאשם עמד בנטל זה.
6.
אין חולק כי אילו היה הנאשם פונה ימינה בצומת במקום לחצות את הצומת ולהמשיך כברת דרך נוספת בנתיב התחבורה הציבורית לא היה נרשם לו דוח והוא היה יכול לטעון כי עשה בנסיבות "כל שניתן" על מנת להימנע מהעבירה. הנאשם אינו מכחיש כי בצומת קיימת אפשרות לבצע פנייה ימינה אך טוען כי לא היה יכול לבצע פנייה ימינה. דעתי שונה וזאת מן הטעמים הבאים:
ראשית, הן בדיון ההקראה והן בבקשתו של הנאשם לביטול הדוח (כעולה מחקירתו הנגדית) טען הנאשם כי הפנייה ימינה בצומת הייתה שגויה ולכן לא פנה. הוא לא הזכיר ולו ברמז היעדר אפשרות לפנות ימינה. אי ציון נתון כה מהותי להגנת הנאשם הן בדיון ההקראה והן בבקשה לביטול הדוח אומר "דרשני" בכל הנוגע לאפשרות לתת אמון בגרסה זו. שנית, גם כאשר הנאשם חקר נגדית את הפקח הוא לא עימת אותו עם האפשרות (לה טען בעדותו) כי לא פנה ימינה בשל מכשול זה או אחר. להפך. הנאשם שאל את הפקח " הסיבה שלא פניתי ימינה היא שהבנתי שאני לא צריך ימינה בצומת הזאת (צ"ל "הזה") אלא בצומת הבאה (צ"ל הבא). הבנתי את זה מאוחר מדי. היה לי עניין של שברירי שנייה להחליט מה אני עושה במצב
שהבנתי את זה" ( ע' 4 ש' 23 -24 ע' 5 ש' 1). הימנעות הנאשם מלחקור את עד התביעה בעניין כה מהותי מבחינתו של הנאשם מלמדת כי אילו היה הפקח נשאל שאלה זו הייתה תשובתו פועלת לחובת הנאשם (השווה:
ע"פ 728/84
שמעון חרמון נ' מדינת ישראל
, פ''ד מא(3) 617
). שלישית, אינני סבור שיש ממש גם לגוף הטענה. אסביר: כאשר הנאשם נשאל בחקירה נגדית מה סיכן את האפשרות לבצע פנייה ימינה השיב "ככל הנראה הולך רגל. ככל הנראה זה אומר היה שם משהו".. זה שהיה שם משהו שמנע ממני באותן שברירי שניה לפנות ימינה בזה אני בטוח" ( ע' 6 ש' ש' 22-23; ההדגשה אינה במקור).מהו אותו "משהו" שמנע מן הנאשם לבצע פנייה ימינה? הנאשם אינו יודע ואינו יכול להסביר;
כיצד ובאיזה אופן בדיוק מנע אותו "משהו" מן הנאשם לבצע פנייה ימינה? גם לשאלה זו אין הנאשם מספק הסבר מניח את הדעת; כיצד עלה בידי הנאשם להעריך ב"שברירי שנייה" כי אינו יכול לפנות ימינה מבלי לקלוט באותו פרק זמן מהו הדבר שמונע ממנו לבצע פנייה ימינה? גם לשאלה זו אין תשובה בגרסת הנאשם. מכיוון שעל הנאשם מוטל הנטל להראות כי עשה "כל שניתן" כדי להימנע מהעבירה לא ניתן להסתפק בטענות בעלמא בדבר "משהו" שמנע מן הנאשם לבצע פנייה ימינה מבלי לתת הסבר מהו אותו "משהו" וכיצד מנע מהנאשם לבצע פנייה ימינה. בהיעדר הסברים מניחים את הדעת לתהיות האמורות לא ניתן לקבוע כי הנאשם עמד בנטל להראות שעשה "כל שניתן" כדי להימנע מן העבירה.
7.
משעה שעל יסוד הטעמים שמניתי אינני מקבל כמהימנה וכמספקת את גרסת הנאשם בדבר אותה "מניעה" לבצע פנייה ימינה פשיטא שהנאשם לא הראה שעשה "כל שניתן" בכדי להימנע מהעבירה. כיוון שביצוע יסודות העובדה של העבירה אינו שנוי במחלוקת כאמור וכיוון שהנאשם לא עמד בנטל הרובץ לפתחו מצאתי להרשיעו בעבירה על תקנה 22 (א) לת"ת.

ניתנה היום, 19.12.18 , במעמד הצדדים














חנ בית משפט לעניינים מקומיים 13285-08/18 מדינת ישראל נ' אברהם שליו (פורסם ב-ֽ 19/12/2018)