פסקי דין על אורלי אריה | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב | פסקי דין על ציפיס יעקב |

109525/01 א     16/11/2005




א 109525/01 אורלי אריה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, ציפיס יעקב




1
בתי המשפט
א 109525/01
בית משפט השלום תל אביב-יפו
16/11/2005
תאריך:
כב' השופט קידר אליהו

בפני
:

אורלי אריה

בעניין:
התובע
נ ג ד
1. כלל חברה לביטוח בע"מ

2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

3. ציפיס יעקב
הנתבעים
פסק דין
לפני תביעה בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.

התובע יליד שנת 1944', עבד בזמנים הרלוונטיים לתביעה כנהג משאית ומפעיל מנוף עצמאי, סיפק שירותי הובלה באמצעות המשאית לסניף של חברת "פיקנטי" בצומת ירקונים בפ"ת.

לטענת התובע, ביום 13.7.97' בסמוך לשעה 17:30 החנה התובע את המשאית ברחבה החיצונית של מחסן "פיקנטי". תוך כדי הליכה פינה מהרחבה עגלות קניות שניצבו בה והפריעו, באותה עת עובד אחר בשם יעקב צ'יפיס נהג במזלגה, נסע לאחור ופגע בו.

התובע העיד כי מיד לאחר התאונה מספר אנשים שנכחו במקום התאונה נחלצו לעזרתו, חלצו נעליו וחבשו את רגלו. התובע לא פנה מיד לקבלת טיפול רפואי, אלא לאחר מספר ימים.

מומחה רפואי, שמונה מטעם ביהמ"ש העריך את נכותו של התובע ב-5% נכות לצמיתות, בנוסף קבע המומחה אי כושר מלא למשך 6 שבועות ולאחר מכן נכות זמנית של 50% במשך חודשיים נוספים.
הנתבעות 1 ו-2 מכחישות את קרות התאונה ואחריותן. הנתבע 3 לטענת התובע נהג במזלגה ואחראי לקרות הנזק, לא הגיש כתב הגנה ולא נכח בדיונים למעט עדותו שבה הכחיש את אירוע התאונה.

ניתוח העובדות :
לביהמ"ש הוגשו מסמכים שונים אשר נערכו בעקבות התאונה, כגון, מסמכים רפואיים, מסמכי המל"ל וכיו"ב, כאשר תאריך התאונה המופיע במסמכים שונה מאחד למשנהו.

בטופס קופ"ח שהגיש התובע הופיע תאריך 17.7.97', תאריך זה הופיע גם בטופס תעודה ראשונה לנפגע בעבודה של המל"ל וכן בטופס הבדיקה של פרופ' היים.

גם בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש פרופ' תום הילל הופיע תאריך התאונה כשגוי.

התובע הסביר בפני
ביהמ"ש כי המקור לטעות בתאריך התאונה הוא כיוון שפנה לטיפול רפואי רק לאחר מספר ימים בתאריך 17.7.97'.

מטעם התובע העיד מר יוסי לטין, אשר הגיש מסמך שנכתב לטענתו בסמוך לאירוע ובו מציין העד כי תאריך התאונה הוא 10.7.97'.

בתצהיר שהגיש מר לטין סיפר כי הדו"ח מולא עפ"י זיכרונו ובדיעבד נודע לו כי התאונה אירעה ביום אחר.

מר זאב הסנברג, שהיה אז קצין הבטיחות בחברת "פיקנטי" העיד לגבי נספח ג' לתצהיר התובע, שהוא הודעה על תאונה וחתום על ידו ונושא את התאריך 13.7.97'.

העד נשאל מה מציין התאריך הנ"ל והוא השיב כי בתאריך זה המסמך המצויין נשלח אליו ובאותו מועד העביר את המסמך להמשך טיפולו של מנהל הסניף.

יש לציין, כי בדו"ח עצמו לא נרשם תאריך התאונה.

לדברי התובע התאונה אירעה בשעה 17:30 לערך, התובע סיפר כי לאחר התאונה הוא שב לביתו ולא ציין כי עוד באותו יום שלח את דו"ח ההודעה אודות הפגיעה, לפיכך נראה כי תאריך הפגיעה לא היה במועד הנקוב בדו"ח הנ"ל.

לאור מספר הסתירות המופיעות ממסמך אחד למשנהו ולאור תשובותיו של התובע כי לא הבחין בטעויות, ולא ראה צורך לתקן את תאריך התאונה במסמכים המצויינים, לא ניתן לקבוע כי התאונה הנידונה אכן התרחשה ביום 13.7.97', שכן על התובע היה ככל אדם סביר להבחין בטעות ולדרוש לתקנה בהקדם.

עיקר המחלוקת בתביעה זו היא לעניין זהות הנוהג במלגזה.

התובע טען כי הנוהג במלגזה באירוע התאונה היה מר יעקב צ'יפיס שצורף כנתבע 3.

התובע סיפר כי זהות הנהג היתה ידועה לו מיום קרות התאונה ועד ליום זה. למרות זאת בכתב התביעה המקורי לא צויין שמו של הנתבע 3 ולא הוזכר כלל.

התובע נשאל בחקירתו לעניין זה, אך לא ידע להשיב על כך.

התובע הגיש תביעה למל"ל בעקבות התאונה, אך לא ציין בטפסים את זהות הנהג וכך גם לעניין הדו"ח המשטרתי שבו לא צויינו פרטי נהג הפוגע. בחקירתו הנגדית נשאל מדוע לא מוזכר שמו של הנהג שפגע בו שלפי דבריו זהותו היתה ידוע לו. בתשובתו השיב התובע כי לא זכר את שמו של הנהג באותם רגעים.

דברים אלו אינם מתיישבים עם ההיגיון הבריא, שהרי אדם שמגיע לתחנת משטרה ע"מ לדווח על תאונה, מגיע עם פרטי האירוע המדויקים וכך גם אדם שממלא טפסים לקראת הגשת תביעה, אינו מחסיר פרטים עיקריים ואין הם נשכחים ממנו בין רגע.

עובדה נוספת היא כי התובע העיד ששוחח עם הנתבע 3 לאחר התאונה, חרף זאת כאשר נתבע 3 הופיע באולם ביהמ"ש, לא יכל התובע לזהותו.

העד לטין המוזכר לעיל העיד מטעם התובע, העד נשאל על מסמך שנכתב לטענתו בסמוך לתאונה, אך אינו נושא תאריך. בשנת 2000' הגיעו חוקרים לביתו של מר לטין ע"מ לחוקרו על פרטי התאונה. כשנשאל השיב העד לחוקרים כי אינו זוכר אירוע שכזה וכי זו פעם ראשונה שהוא שומע על כך.

מר לטין אימת בחקירתו את הדברים והוסיף כי באותם רגעים שנשאל ע"י החוקרים לא זכר את האירוע כלל, אך כיום לאחר רענון הדברים הוא זוכר את האירוע לפרטיו.

דבר זה כשלעצמו תמוה ולוקה בחסר היגיון שאדם ישכח אירוע ספציפי ולאחר זמן רב יותר יזכור את אותו אירוע לפרטיו.

אשר על כן, אין לייחס לעדות זו משקל רב.

העד הסנברג כמוזכר לעיל, סיפר בעדותו כי המסמך שצורף כנספח ג' לתצהיר התובע, נרשם על ידו באופן חלקי כדיווח על התאונה בעקבות בקשתו של מנהל הסניף. העד ציין כי פרטי הנהג הפוגע לא נרשמו על ידו. מר הסנברג הוסיף כי המסמך לא הוחזר אליו והוא לא דיווח לחברת הביטוח אודות המקרה ולא חקר את האירוע הנטען כלל.

יודגש כי התובע הצהיר בתצהירו כי בעת התאונה נכחו מספר אנשים ולמרות זאת לא בחר התובע להזמינם לעדות וכן מנהל הסניף שנטען כי טיפל באירוע, לא הובא לעדות.

אי הבאתם של אלו אשר נכחו בעת קרות התאונה ויכלו להעיד על כך פועל לרעת התובע.

ראה לעניין זה ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ. טלקאר חברה בע"מ פ"ד מ"ד(4) 595:
"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, משנמנע מהבאת ראיה רלבנטיות שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו". [ע"א 548/78 פד"י
ל"ה(1) 736 שם בעמ' 760 מול האות ה']".

מאחר והנתבעות כפרו בעצם קיום התאונה, הרי נטל הראיה הוא על התובע להוכיח את קרות התאונה.

לנוכח האמור ועפ"י מכלול הראיות שהובאו בפני
, אני קובע כי התובע לא הרים את הנטל שהוטל עליו להוכחת עצם קרות התאונה.

לטענת התובע כי ישנה מלגזה אחת בלבד במפעל וזו מבוטחת ע"י הנתבעות ומשכך על הנתבעת לשאת באחריות, אולם משזהותו של הנהג אינה ידועה, הרי שכלל לא ברור אם הותרה נהיגתו במלגזה, אם היה בעל רישיון תקף לנהוג במלגזה ואם התקיימו תנאי הביטוח וכל זאת לא הוכח ע"י התובע, לפיכך לא ניתן לחייב את הנתבעות לשאת באחריות.
אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות 1 ו-2 הוצאות משפט שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלום בפועל ע"י התובע.

כמו כן אני מחייב את התובע לשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪ צירוף מע"מ, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.

ניתן היום י"ד בחשון, תשס"ו (16 בנובמבר 2005) במעמד עו"ד דורון,
ב"כ הנתבעים 1 ו-2

א. קידר, ש ו פ ט









א בית משפט שלום 109525/01 אורלי אריה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ, ציפיס יעקב (פורסם ב-ֽ 16/11/2005)