פסקי דין על אם.איי.סי.או.סי.אחזקות בע"מ | פסקי דין על שין מארו | פסקי דין על אריאל גרוסמן |

55912-10/18 תאק     16/12/2018




תאק 55912-10/18 אם.איי.סי.או.סי.אחזקות בע"מ נ' שין מארו בע"מ, אריאל גרוסמן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"ק 55912-10-18 אם.איי.סי.או.סי. אחזקות בע"מ
נ' שין מארו בע"מ
ואח'
תיק חיצוני
:



לפני
כב' הרשם הבכיר אבי כהן



התובעת

אם.איי.סי.או.סי. אחזקות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אריה שטרן ואורי רונן (משרד מישר ושות')


נגד


הנתבעים

1. שין מארו בע"מ
2. אריאל גרוסמן
3. גלעד כץ

ע"י ב"כ עוה"ד גיורא רובננקו



החלטה

לפניי בקשה מטעם התובעת למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הנתבע 3.

יצוין כי החלטה זו ניתנת לאחר שהנתבע 3 הגיש תגובתו לבקשה ולאחר שהתובעת השיבה לתגובה.

סקירת הליכים עיקריים בתיק

·
ביום 23.10.18 הוגש כתב תביעה. מדובר בתביעה "כספית-שטרית-חוזית" ע"ס 663,083 ₪ בסדר דין מקוצר. עפ"י כתב התביעה, התובעת והנתבעים 3+2 היו מייסדיה של חברה בהקמה, הנתבעת 1, עפ"י הסכם מייסדים מיום 29.12.16. בהתאם ובהמשך להסכמות הצדדים בהסכם המייסדים באשר להשקעת המייסדים בנתבעת 1 (במימון פעילותה), השקיעו בה הללו כספים שונים כמפורט בכתב התביעה. לאחר מספר התפתחויות והסכמות שפורטו בכתב התביעה, חתמו הצדדים על הסכם הלוואה מיום 22.8.17, שבו הסכימו כי השקעתה של התובעת עפ"י הסכם המייסדים תיחשב כהלוואה שהעניקה התובעת לנתבעת 1 וכי הנתבעים 3+2 ייחשבו כערבים לפירעון ההלוואה, בהתאם לשטר חוב רלוונטי שנחתם בין הצדדים. עפ"י הנטען בכתב התביעה, מציאות הדברים בשטח (קריסתה של הנתבעת 1 וכו') ביססה עילה להעמדת יתרת ההלוואה לפירעון מידי ולהחזרתה לידי התובעת, שאכן דרשה מהנתבעים לשלמה, אך סורבה לטענתה. עילת התביעה היא חוזית (הפרת הסכם ההלוואה), שטרית (שטר החוב), נזיקית (רשלנות נטענת של הנתבעים) ועשיית עושר ולא במשפט.
·
ביום 23.10.18 הוגשה בקשה מטעם התובעת להטלת עיקול זמני במעמד צד אחד על נכסים וזכויות שונים של שלושת הנתבעים. הבקשה נתמכת בתצהירו מיום 21.10.18 של מר גלעד אוסקר, סמנכ"ל הכספים של התובעת.
o
ביום 23.10.18 נתתי צו עיקול זמני כמבוקש (להלן – "צו העיקול"), תוך שהוריתי לתובעת להפקיד בתיק בטוחות רלוונטיות שונות, כולל ערבות צד שלישי ע"ס 60,000 ₪ ועירבון ע"ס 40,000 ₪.
·
ביום 25.11.18 הוגשה בקשה מטעם התובעת למתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד הנתבע 3 (להלן – "בקשת העיכוב"). בקשת העיכוב נתמכת בשני תצהירים: בתצהירו מיום 22.11.18 של מר אושרי כהן, מנכ"ל התובעת, ובתצהירו מיום 22.11.18 של מר גלעד אוסקר, סמנכ"ל הכספים של התובעת.
o
ביום 26.11.18 נתתי החלטה ראשונית, שבה הוריתי לתובעת להגיש תצהיר משלים ובו להתייחס למספר שאלות ועניינים שפירטתי באותה החלטה.
o
ביום 29.11.18 הוגש מטעם התובעת תצהיר משלים – תצהיר מיום 29.11.18 של מר גלעד אוסקר, סמנכ"ל הכספים של התובעת (להלן – "התצהיר המשלים"), בהמשך להחלטתי הנ"ל מיום 26.11.18.
o
ביום 3.12.18 נתתי החלטת ביניים, שבה קבעתי שאין מקום לתת צו עיכוב יציאה מהארץ במעמד התובעת בלבד, תוך הנמקת הדברים. הוספתי וקבעתי באותה החלטה כי במידה שהתובעת עומדת על בקשת העיכוב, היא נדרשת להעבירה לתגובת הנתבע 3 ואח"כ להשיב על תגובתו. הברתי באותה החלטה כי בהליך זה צפויות להיפסק הוצאות בנפרד מכל הליך אחר.
o
ביום 10.12.18 הוגשה מטעם הנתבע 3 תגובה לבקשת העיכוב (להלן – "תגובת הנתבע"). תגובת הנתבע אינה נתמכת בכל תצהיר.
o
ביום 13.12.18 הוגשה מטעם התובעת תשובה לתגובת הנתבע (להלן – "תשובת התובעת"). תשובת התובעת אינה נתמכת בתצהיר מטעם התובעת (צורפה לתשובה בר"ל נטענת מטעם הנתבע 3 בתביעה אחרת, הכוללת גם תצהיר מיום 10.12.18 של הנתבע 3).
·
ביום 10.12.18 הגיש הנתבע 3 "בקשה בכתב למחיקת כותרת ולמתן ארכה להגשת בקשת רשות להגן". הבקשה לא נתמכה בכל תצהיר.
o
ביום 10.12.18 דחיתי את בקשת הארכה (לאור הלכת "בובליל"), והוריתי כי הבקשה למחיקת כותרת תידון ע"י המותב המטפל, לאחר שתוגש תחילה מטעם הנתבע 3 בקשת רשות להתגונן.
·
ביום 10.12.18 הגיש הנתבע 3 "בקשה למחיקת כותרת ולחילופין למתן רשות להגן" (להלן – "הבר"ל"). הבקשה נתמכה בתצהירו מיום 10.12.18 של הנתבע 3.
o
ביום 10.12.18 הוריתי למזכירות לנתב הבקשה לטיפול שופט, עפ"י סדרי העבודה הנוהגים בבית משפט זה.

הכרעה

לאחר שנתתי דעתי לכל מסמכי וטענות הצדדים, באתי למסקנה לפיה יש לדחות את הבקשה שבנדון.

בפתח הדברים יצוין, כי אף אחר מהצדדים לא ביקש לקיים דיון פרונטאלי דווקא (לשם חקירת מצהירים), ומכאן הכרעתי עפ"י הכתובים, מה גם שנוכח מסקנתי הנ"ל ומאחר שהנתבע 3 לא הגיש כל תצהיר, ממילא מתייתר הצורך בדיון פרונטאלי.

סבורני כי התובעת הוכיחה בהחלט והיטב קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לביסוס עילת התביעה. הוכחה זו סופקה כבר במסגרת הליך העיקול, כאשר אף אחד מהנתבעים לא ביקש עד כה לבטלו, ודומה כי העובדות שנולדו לאחר מתן צו העיקול (ובכללן הפירוק הזמני של הנתבעת 1 וההליכים המשפטיים שבהם נוקטים בנקים שונים נגד הצדדים), רק מחזקות לכאורה הוכחה זו. יצוין כי בתגובת הנתבע אין כל התמודדות עם עילת התביעה (והנתבע 3 אף לא צירף תצהיר לתמיכה בתגובתו), כך שגם אין במסגרת ההליך שבנדון כל טענה במישור זה. יוער, כי הנתבע 3 הגיש בר"ל כמפורט לעיל, ובבר"ל הוא כן מעלה טענות נגד החוב מושא התביעה ונגד עילת התביעה הנטענת, כאשר תמצית טענתו העיקרית שם היא שכלל לא מדובר בהלוואה (אלא בהשקעה רגילה של שותפים בחברה בהקמה עפ"י הסכם המייסדים), למרות הסכם ההלוואה, ולכן התובעת לא זכאית לפירעונה.

אך התובעת לא הוכיחה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה "כי קיים חשש סביר שהנתבע עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת" [כנדרש בתקנה 384(א) לתקסד"א] וכי יציאתו של הנתבע מישראל תכביד "באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין" [כנדרש בתקנה 384(א) לתקסד"א]:
·
לא די בהוכחה לכאורה שאכן קיימת כי הנתבע 3 מסובך בחובות כספיים גדולים ובהליכים משפטיים שננקטים בגינם. וגם לא די בטענת התובעת (שלא הוכחשה ושלא נסתרה בתצהיר וראיות ע"י הנתבע 3) כי יש לו עיסוקים תכופים בחו"ל. התובעת בחרה שלא להציג בדבריה ובתצהיריה תמונה בסיסית ורחבה יותר שדרושה ושסביר שאמורה להיות ידועה לה (גם מהיכרותה עם הנתבע 3 ומהבדיקות שעשתה עליו), על אודות מצבו המשפחתי של הנתבע 3: האם נשוי? ואם כן – במה עוסקת בת הזוג? האם הוא אבא לילד/ים? ואם כן – באילו גילים (האם קטינים/בגירים?)? והיכן הללו מתגוררים? ומה עושים הילדים (האם לומדים/עובדים?)? יצוין כי בסעיף 9 לתגובת הנתבע נכתב: "טענת המבקשת כי מרכז חייו האישיים של המשיב 2 בחו"ל אינה נכונה ויש לדחותה וזאת מן הטעם כי המשיב 2 מתגורר עם אשתו בדירת מגורים שהינה בבעלותם וכי משפחתו לרבות ילדיו מתגוררים גם כן בתחומי המדינה". טענות עובדה אלו מטעם הנתבע 3 אמנם לא נטענו כדין (לא בתצהיר), אך בנסיבות (היעדר כל טיעון או ראיה נגדיים מצד התובעת וכן חשיבות וחומרת ההליך) לא מצאתי להתעלם מהם לחלוטין, אלא לתת להם משקל.
·
דומה כי התובעת משתיתה את בקשת העיכוב על התנהלות נטענת של הנתבע 3 שפורטה בכתב התביעה, בבקשה העיקול ובבקשת העיכוב, התנהלות שהביאה לתסבוכת הכלכלית הנוכחית, ממנה סובלים לכאורה כל הצדדים בתיק זה. אך לא התרשמתי מטענות ומראיות הצדדים עד כה שהתנהלות נטענת זו הינה כה פסולה וחריגה לכאורה, עד כי ניתן על פיה לגזור מסקנה מסתברת לגבי העתיד, כי הנתבע 3 יברח מהארץ לצמיתות ויחבל בכך בבירור התביעה. מסקנה קיצונית זו נראית בבירור כמרחיקת לכת, וממילא, מתגנב לו חשש, כי המניע האמתי להגשת בקשת העיכוב שונה מזה המוצג ע"י התובעת.
·
התובעת לא טוענת ולא מוכיחה, כי הנתבע 3 (ואולי גם בני משפחתו) נוקטים בפעולות שאופייניות למי שעומדים לברוח מהארץ: התנתקות ממוסדות לימוד, ממקומות וממקורות עבודה ופרנסה וממקומות מגורים, וכו'.
·
אין חולק כי לנתבע 3 יש זכויות בנכס מקרקעין בישראל (הזכויות שעוקלו בתיק זה בצו העיקול), ועובדה זו גם היא אינה מתיישבת לכאורה עם בקשת העיכוב, וגם לא נטען ולא הוכח שנעשות פעולות למכירת הנכס, כאשר עצם הטלת העיקול הנ"ל צפוי להקשות על מכירה כזו ואולי אף למנוע אותה.
·
כאמור לעיל, לא נעלמה מעיני העובדה שהנתבע 3 מסובך בחובות כספיים גדולים ובהליכים שננקטים לגבייתם, אך בישראל חיים הרבה חייבים כאלו, ולא כולם בורחים או מנסים לברוח מישראל רק בשל כך. למעשה, לעיתים קיים אינטרס הפוך לחייבים בישראל – אינטרס לשתף פעולה עם נושיהם במסגרת הליכי חדלות פירעון בפיקוח ביהמ"ש (כולל התייצבות לדיונים ולחקירות בעניינם), כאשר במסגרת הליכים כאלו ישנו אופק אופטימי ידוע של הפטר מהחובות ושל פתיחת דף כלכלי חדש עבור אותם חייבים, ובריחה מישראל צפויה אולי רק לסכל אופק זה.
·
עיינתי גם בטענות הצדדים לגבי השיהוי המסוים שבו הוגשה בקשת העיכוב (ביחס למועד בקשת העיקול), ואיני מוצא להתעכב על כך בנסיבות, גם נוכח מסקנתי הנ"ל וגם משלהתרשמותי, בסופו של יום לא מדובר בשיהוי משמעותי, מה גם שאין חולק כי הליכים משפטיים שונים אמנם נולדו רק לאחר הגשת בקשת העיקול, גם אם היו צפויים בעת הגשתה.

סיכום

בקשת עיכוב היציאה מהארץ – נדחית.

בנסיבות וגם מאחר שהנתבע 3 העלה בתגובתו לבקשה טענות עובדה שלא כדין (ללא תצהיר), איני מחייב את התובעת לשלם לנתבע 3 הוצאות בגין הליך זה, כך שכל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות מתבקשת לשלוח ההחלטה לכל הצדדים.



ניתנה היום, ח' טבת תשע"ט, 16 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.









תאק בית משפט שלום 55912-10/18 אם.איי.סי.או.סי.אחזקות בע"מ נ' שין מארו בע"מ, אריאל גרוסמן (פורסם ב-ֽ 16/12/2018)