פסקי דין על לואי שיבלי | פסקי דין על אריה חב' לביטוח | פסקי דין על אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב |

4585/03 א     06/11/2005




א 4585/03 לואי שיבלי נ' אריה חב' לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ




1
בתי המשפט

א 004585/03
בית משפט השלום נצרת
06/11/2005
תאריך:
כב' השופטת הוד עירית
בפני
:
לואי שיבלי

בעניין:
התובע
עו"ד סבית חוסאם

ע"י ב"כ
נ ג ד
1 . אריה חב' לביטוח בע"מ

2 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
הנתבעת
עו"ד אבו-חאטום ווסים

ע"י ב"כ
פסק דין
עיקרי העובדות וטענות הצדדים

1. 1. התביעה שלפני, הוגשה בעילה על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2. 2. התובע, יליד 25.6.79, טוען לשבר באצבע שלישית בכף ידו השמאלית, שנגרם לטענתו כתוצאה מסגירה של דלת המכונית בחוסר תשומת לב, על ידו ביום 16.6.01.

3. 3. למחרת המקרה, ביצע התובע לטענתו צילום רנטגן במכון הרנטגן בעפולה, מקום עבודתו. בעקבות אבחנה בצילום של חשד לשבר, הופנה התובע לחדר המיון בבית החולים "העמק" בעפולה, שם טופל בחבישה ושוחרר למעקב רופא מטפל, ביקורת אורתופד ובהמלצה למנוחה.

4. 4. התובע אינו טוען לנכות בעקבות התאונה.

5. 5. התובע טוען להפסדי השתכרות לתקופה שמיום התאונה ועד ליום 7.7.01; להוצאות רפואיות ולצורכי נסיעות לטיפולים; לעזרת צד ג' ולכאב וסבל בשיעור "מקסימלי" אותו מאפשרות התקנות בהיעדר טענת נכות ( 10% מהפיצוי המקסימלי בגין נזק שאינו נזק ממוני).

6. הנתבעות, מבטחות הרכב, הכחישו את עצם קרות התאונה ואת חבותן כלפי התובע, ובכל מקרה טענו הנתבעות, כי המדובר ב"תאונת עבודה" ועל התובע למצות זכויותיו מול המוסד לביטוח לאומי.

7. לחלופין ובנוסף, טענו הנתבעות, כי גם אם אכן אירעה התאונה, הנזק שנגרם לתובע הינו נזק של מה בכך, אשר ספק אם עולה כדי נזק גוף כהגדרתו בחוק הפלת"ד.

8. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה, גורל התביעה יוכרע על סמך בדיקת פוליגרף של התובע.

9. בבדיקת הפוליגרף נמצא התובע דובר אמת בגרסתו, כי שבר באצבע יד שמאל נגרם בתאריך 16.6.01, כתוצאה מסגירת דלת מכוניתו על ידו.

10. לאור ממצאי הבדיקה, טענו הנתבעות, כי הן חוזרות בהן מהכחשת עצם קרות התאונה ונסיבותיה והודו בעובדה, כי דלת המכונית נסגרה על אצבעו של התובע (סיכומי הנתבעות, עמ' 15 לפרוטוקול ש' 31-32).

11. הנתבעות ממשיכות לכפור בחבותן לתאונה, בטענה, כי הנזק הנטען כפי שבא לידי ביטוי במסמכים הרפואיים עליהם מבקש התובע להסתמך, לא נגרם מהתאונה. לטענתן, כל שהוסכם בין הצדדים, כי בדיקת הפוליגרף תכריע בשאלת עצם קרות התאונה ואילו את טענת הכפירה שלהן יש לשייך לתחום הנזק- שההכרעה בו אינה קשורה בבדיקת הפוליגרף, על פי הסכמת הצדדים.

12. טענת הנתבעות, כי התובע לא הוכיח, כי השבר הנטען נגרם מאותה חבלה, מסתמכת בעיקר על אי התאמה בשני רישומים רפואיים ראשוניים; האחד, תוצאות בדיקת צילום הרנטגן שם מצוין תאריך ביצוע 13.5.01 (קרי כחודש לפני קרות התאונה) לעומת תאריך הדפסה- 17.6.01. השני, צילום הרנטגן המציין על גביו את התאריך- 16.6.01 למרות שלטענת התובע עבר את הצילום ביום 17.6.01.

13. הנתבעות מבקשות מבית המשפט שלא לקבל את הרישומים שהציג התובע אשר לגישתו מעידים, שהוא ביקר במרפאה בתאריך 17.6.01 וכן על מסמך "מתוקן" של תוצאות צילום הרנטגן אשר תוקן רטרואקטיבית ובסמוך לישיבת ההוכחות שנקבעה בתיק לבקשת התובע ולפיו הצילום בוצע בתאריך 17.6.01 ולא כפי שהופיע במסמך המקורי 13.5.01.

14. לטענתן, רישומים אלו "תוקנו ושופצו" על ידי התובע עצמו שכעובד המעבדה בה בוצע הצילום, הינו בעל גישה למחשבים, או שהתיקון נעשה באמצעות עובדי מכון הרנטגן, קולגות של התובע בעבודה זאת לצורך התאמתם לטענותיו בתביעה.

15. לטענת התובע, במסמך תוצאות בדיקת הרנטגן מיום 13.5.01 נפלה טעות בתאריך ביצוע הבדיקה וכאשר הנתבעות הפנו תשומת לב בא כוחו לטעות פנה למכון בו עבד וביקש מהאחראית לבדוק את הרישומים ובהתאם לבדיקתה את רשימת המטופלים שנקלטו ביום 17.1.01, הוציאה טופס מתוקן. לתובע, כך על פי טענתו, אין כל סמכות או אישור לשינוי פרטים במחשב ואף לטענתו אינו יכול לעשות כן בהיעדר סיסמא ועל כן פנה לאחראית. בתמיכה בטענותיו הציג התובע דו"ח המעיד שבאותו יום 17.6.01 התובע עבר צילום במכון וכן אישור שביקר בחדר מיון באותו יום. בנוסף, לטענת התובע רישום התאריך על גבי צילום הרנטגן עצמו מתייחס כפי הנראה ליום התאונה ולא ליום הבדיקה, שכן כאמור הוא לא עבר כל צילום רנטגן ביום התאונה עצמו אלא יום למחרת.

16. בדיון שהתקיים לפני, הציגו הנתבעות מסמכים רפואיים אודות מצבו הרפואי של התובע אשר אינו קשור לתאונה, המעידים על תאונות וחבלות שאירעו לתובע כאשר הן טוענות, כי התובע לא הוכיח כי השבר (או החשד לשבר) הנטען לא נגרם כתוצאה מחבלה קודמת.

17. הנתבעות מסתמכות בטענתן גם על מסמך רפואי מיום 24.6.01, כ- 10 ימים לאחר התאונה, ולפיו התובע פנה לקופת חולים על מנת שיופנה לבדיקות רפואיות לצורך אישור השתתפותו בפעילות ספורטיבית.

18. בנוסף טענו הנתבעות, כי התובע אינו אמין וכי יש לראות בתאונה כתאונת עבודה לאור הודעתו החתומה לפני חוקר פרטי מטעמן.
19. בישיבה מיום 10.10.05 העיד ונחקר התובע וכן חוקר פרטי מטעם הנתבעות, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון ומסקנות

20. ראשית, אני סבורה כי דין טענות הנתבעות לעניין תחולת הכרעת בדיקת הפוליגרף על הנושאים השנויים במחלוקת, להידחות.

21. איני מקבלת טענת הנתבעות, ולאור הסכמת הצדדים אשר נוסחה כך שבדיקת הפוליגרף "תכריע את גורל התביעה", כי הצדדים התכוונו להפריד את הדיון בשאלה לגבי עצם קרות התאונה כאשר זו תוכרע על סמך תוצאות בדיקת הפוליגרף, מההכרעה בטענה, אם החבלה המתוארת במסמכים שצורפו לתביעה קשורה לתאונה.

22. בנסיבות המחלוקות שהיו בין הצדדים ומנוסח ההסכמה, אני מסיקה, כי כוונת הצדדים הייתה להכריע את שאלת החבות באמצעות בדיקת פוליגרף ולהותיר לדיון את שאלת הנזק. ניסיון של הנתבעת היום לטעון ל"זיוף" המסמכים המתארים את החבלה שנגרמה לתובע כתוצאה מאירוע התאונה שאת נסיבותיה כאמור בדיקת הפוליגרף הכריעה, מעקרת מתוכן את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים.

23. יודגש, כי נסיבות התאונה כפי שהוכרעו בבדיקת הפוליגרף הן שדלת המכונית נסגרה על ידו השמאלית של התובע ועל כך אין מחלוקת וגם לא יכולה להיות מחלוקת לאור ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ולפיה תוצאות בדיקת הפוליגרף יחייבו את הצדדים בכל הקשור לנסיבות התאונה. על כן, היום ניסיון הנתבעת לטעון שהנזק הנטען כתוצאה מהתאונה שכל כולו מתמצה בחשד לשבר באצבע שלישית כף יד שמאל (שגם לעניין זה נמצא התובע דובר אמת בבדיקת הפוליגרף) לא אירע וזאת רק על סמך התאריך המופיע על גבי דו"ח תוצאות בדיקת הרנטגן אינו מתקבל על ידי. במיוחד שהנזק הנטען הינו תוצאה מתקבלת וסבירה לסוג התאונה אותה עבר התובע, שלגביה כאמור נמצא התובע דובר אמת.

24. גם אם הייתי מקבלת את טענות הנתבעת באשר להיקף תחולת הכרעה של תוצאות בדיקת הפוליגרף כך שהמחלוקת האם התובע נפגע באצבעו אם לאו נוגעת לשאלת הנזק, אני סבורה, כי התובע עמד בנטל להוכיח, כי הפגיעה כפי שהיא מתוארת במסמכים הרפואיים נגרמה בתאונה שעצם התרחשותה כאמור אינה מוכחשת וכך גם העובדה, כי במהלכה נסגרה דלת המכונית על אצבע התובע.

25. גרסת התובע להתרחשות האירועים, לרבות בעניין ביצוע צילום רנטגן יום למחרת התאונה, במכון הרנטגן בו עבד, שהביא להפנייתו באותו היום לחדר המיון של ביה"ח "העמק" בעפולה, הינה הגיונית וסבירה והייתה עקבית לאורך כל הדרך, החל מהרישום בחדר המיון שם נכתב , כי התובע נחבל באצבע 3 יד שמאל מדלת של אוטו, דרך עדותו במשטרה, הודעתו לחוקר הפרטי מטעם הנתבעות, גרסתו בכתב התביעה ועד עדותו לפני, שהייתה אמינה עלי.

26. גרסת התובע מתיישבת עם המסמכים הרפואיים ובעיקר עם תעודת חדר המיון שם מסר התובע את נסיבות התאונה כפי שהן אינן מוכחשות על ידי הנתבעות. מדובר בגרסה קוהרנטית ומתקבלת על הדעת, אשר כאמור אף זכתה לתמיכת בדיקת הפוליגרף אותה עבר התובע.

27. הנתבעות, מצידן, לא הצליחו לערער את גרסת התובע .

28. הנתבעות מציעות שרשרת אירועים שהתרחשה לצורך הוכחת טענתה לבדיה שהינה, בעיני, מרחיקת לכת עד בלתי מתקבלת על הדעת בנסיבות, הכוללת קנוניה בין עובדי מכון הרנטגן, עבירות פליליות של זיוף מסמכים וצירוף מקרים בלתי רגיל.

29. לשיטת הנתבעת, תאריך הביצוע בתוצאת הצילום - 13.5.01, הוא התאריך האמיתי בו נחבל התובע. באירוע התאונה נשוא תיק שלפני לא אירע לתובע דבר ועל כן מנסה לשייך נזק קודם לתאונה בה עסקינן. כאן יש לציין, כי בעוד שהנתבעות הציגו אוסף רישומים יוצא מן הכלל של כל שאר החבלות שאירעו לתובע מנערותו ועד היום, לא הציגו בפני
כל תיעוד רפואי אודות חבלה שעבר התובע הסמוכה לתאריך זה- 13.5.01.

30. הנתבעות אינן מכחישות כאמור, כי התובע נחבל באותה אצבע בדיוק כחודש לאחר מכן, בתאונה שהוכרה על ידן. אלא שלגרסתן- החבלה הייתה של מה בכך ועל כן השתמש התובע במסמך הרפואי מלפני כחודש המתאר פגיעה בדיוק באותה אצבע, על מנת לשייכה לחבלה שבתאונה, כל זאת על מנת לזכות לפיצויים מהנתבעות. כלומר, לטענת הנתבעות היה כאן צירוף מקרים נדיר ביותר שתובע נפגע באצבע וכחודש לאחר מכן נפגע בתאונה עם חשד לפגיעה בדיוק באותה אצבע ואז נקרתה בפני
ו הזדמנות פז להשתמש באותו צילום בן חודש שהיה בידיו ולהציגו כנזק מהתאונה שלפני. גירסתן זו של הנתבעות אינה סבירה בעיני.

31. לגרסת הנתבעות, התובע גם לא היה די מתוחכם, ורק לאחר שהנתבעות גילו, כי תאריך ביצוע הצילום במסמך הרפואי אינו זהה למועד ביצוע הצילום לו טוען התובע, פעל התובע בניגוד לחוק ותוך סיכון מקום עבודתו ועמיתיו לעבודה ותיקן במחשבי הקופה את הרישום במסמך זה כמו גם במסמך המציין רשימת מבקרים במרפאה באותו יום, על בסיסו בוצע התיקון.

32. אם אכן זו הייתה מטרת התובע ואם מלכתחילה כל מטרתו של התובע הייתה להגיש תביעה שיקרית על נזק שכלל לא אירע, ואם נוכח מקום עבודתו כך לגישת הנתבעות כל כך קל לתובע לזייף מסמכים, מדוע לא "זייף" התובע את המסמכים מבעוד מועד, טרם הגשת התביעה ולא מסתבך עם הגשת מסמך מתוקן. התובע עובד במכון רנטגן הוא מודע לכך שמופיע תאריך על טופס בדיקות ואם היה מנסה לשייך צילום ישן לאירוע הרי מראש היה פועל לשינוי התאריך.

33. כמו כן, על פי גרסה זו של הנתבעות, גם האורתופד שבדק את התובע בביקור מיום 28.6.01 לא הבחין, כי מהלך ההחלמה (בהשוואה בין הצילום שלטענת הנתבעות בוצע ביום 13.5.01 עם הצילום שבוצע ביום הביקורת) אינו תואם את הזמן שעבר ממועד התאונה.

34. הסברי התובע לעומת זאת, ולפיהם חלה טעות ברישום מועד ביצוע צילום הרנטגן כמו גם ברישום כתב יד המצוין על גבי הצילום המציין תאריך של מועד התאונה ולא את תאריך ביצוע הצילום עדיפה עלי על פני עמדתה זו של הנתבעות.

35. 35. אל מול ההאשמות הנתבעות, עמד התובע איתן בעדותו וגרסתו, כי פנה לתקן את המסמכים באמצעות האחראית על בסיס רשימת הביקורים מאותו היום, אף שלא נתמכה בעדותה לפני, זכתה לאמוני.

36. 36. בניגוד לנטען על ידי הנתבעות, לא הוכח על ידן, כי לתובע הייתה שליטה וגישה למסמכים באופן שיאפשר לו לזייפם.

37. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי החבלה המתוארת במסמכים הרפואיים שהוצגו על ידי התובע, קרי חשד לשבר באצבע יד שמאל נגרמה כתוצאה מהתאונה.

38. עם זאת, אני סבורה, כי התובע נטה להגזמה רבה בטענותיו לגבי ההשלכות שהותירה חבלה זו. מהמסמכים הרפואיים עולה, כי על אף שלא מדובר בנזק "של מה בכך" אשר אינו עולה כדי הגדרת "תאונת דרכים" בחוק, הרי שמדובר היה בחבלה קלה ביותר אשר השפעותיה חלפו זמן קצר לאחר התאונה.

39. מהביקורת שבוצעה לתובע ביום 28.6.01 עולה, כי בצילום הרנטגן ממועד זה נצפתה עמדה של חיבור. צוין רגישות במישוש ובתנועות, אולם לא צוינה הגבלה בתנועות. מעבר להמלצה על ימי מנוחה התובע לא הופנה לקבלת טיפול נוסף, ולא הוצג בפני
תיעוד ולפיו התובע היה במעקב רופא מטפל בעקבות חבלה זו.

40. באשר לטענת התובע להפסדי שכר, לא הוצגו בפני
תעודות מחלה וגם לא תלושי שכר המעידים, כי התובע נעדר מהעבודה ואשר ישמשו כבסיס שכר לצורך חישוב ההפסד. לא זו אף זו, מתצהיר תשובות התובע לשאלון מטעם הנתבעות, עולה, כי התובע מסר כי שב לאחר התאונה למקום עבודתו ועבד כפקיד ולאחר כשבועיים חזר למכון הרנטגן.

41. אי לכך, אני קובעת כי התובע לא הוכיח, כי נגרם לו נזק במישור זה.

42. בהקשר זה יצוין, כי קיבלתי את טענת הנתבעות, כי המדובר ב"תאונת עבודה" זאת נוכח הודעתו החתומה של התובע מיום 1.1.02 שנמסרה לחוקר פרטי מטעם הנתבעות, כי התאונה ארעה בזמן חזרתו מהעבודה לביתו. התובע לא מיצה זכויותיו במוסד לביטוח לאומי ולא תבע בגין ימי העבודה אותם לטענתו החסיר בגין התאונה "דמי פגיעה". עובדה זו נזקפת אף בעניין זה לחובתו.

43. גם מישורי הנזק האחרים- הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה לצורך טיפולים ועזרת צד ג', לא הוכחו לפני. התובע לא הציג קבלות, כי נשא בהוצאות רפואיות כלשהן או כי נזקק לטיפולים המצריכים נסיעה. יתרה מזאת, לא התרשמתי שפגיעתו הקלה של התובע הצדיקה עזרת צד ג' הנדרשת מבני משפחה מעבר לעזרה המצופה מהם.

44. כמו כן, התובע בכל מקרה לא הקטין את נזקו על ידי מיצוי זכויותיו במל"ל גם במישורי נזק אלו.

45. 45. לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לפצות את התובע על פי ראש נזק של "כאב וסבל" בלבד. בנסיבות העניין פיצוי בשיעור 2,500 ₪ הינו פיצוי הולם נוכח קלות הפגיעה.

46. 46. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל, הוצאות משפט וכן שכר טירחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ כחוק.

47. לאור התוצאה אליה הגעתי ומאחר והתנהלו הוכחות בתיק זה, אין מקום ואף אין כל הצדקה להיעתר לבקשת הנתבעות לפטור מיתרת אגרה.
ניתן היום, א' בחשון, תשס"ו (6 בנובמבר 2005), בהיעדר.
עירית הוד
, שופטת








א בית משפט שלום 4585/03 לואי שיבלי נ' אריה חב' לביטוח בע"מ, אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/11/2005)