פסקי דין על בן ציון בראנץ | פסקי דין על נעים אליהו | פסקי דין על ר.צ. ליסינג | פסקי דין על הכשרה חברה לביטוח |

56260-01/18 תק     20/12/2018




תק 56260-01/18 בן ציון בראנץ נ' נעים אליהו, ר.צ. ליסינג בע"מ, הכשרה חברה לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בנתניה



ת"ק 56260-01-18 בראנץ ואח' נ' אליהו ואח'


תיק חיצוני:


בפני

כבוד הרשמת בכירה
אפרת רחלי מאירי


תובע

בן ציון בראנץ


נגד


נתבעים

1.נעים אליהו

2.ר.צ. ליסינג בע"מ


צד ג'
הכשרה חברה לביטוח בע"מ






פסק דין


מונחת לפניי תביעה לפיצוי כספי עקב נזק שנגרם לרכבו של התובע בגין תאונת דרכים. הנתבעים צירפו את חברת הביטוח המבטחת את רכבם כצד ג' לתובענה לאחר סירובה לפצות את התובע. זאת, עקב חוסר כיסוי ביטוחי של הרכב משהנסיעה ששימשה את הנתבע בזמן אירוע התאונה הייתה נסיעה פרטית שאינה מזכה בכיסוי ביטוחי. שכן, מדובר בפוליסת "ביטוח סחר" המהווה ביטוח ייחודי ובעל הגדרה צרה במיוחד, אשר מיועד למטרות סחר ותיקון הרכב ואך ורק לשם שימושים אלה, והפוליסה אינה מכסה שימושיים אגביים וחריגים אחרים בדמות מטרות פרטיות. לטענת צד ג', במסגרת חקירת הנתבע, "מסר הנהג ברכב במפורש כי הנסיעה הייתה למטרות פרטיות ולא מסחריות" (הדגשות שלא במקור-א"מ).


אין חולק בין הצדדים כי הנתבעים הם אחראיים לתאונה. אין חולק כי התובע זכאי להיפרע מהנתבעים ישירות והשאלה היא האם הנתבעים זכאים לשיפוי מצד ג', הכשרה חברה לביטוח בע"מ
, לנוכח טענת צד ג' כי אין הנתבעים זכאים לכיסוי ביטוחי משרכב הנתבעים פגע ברכב התובע במסגרת נסיעה פרטית לכאורה ולא במסגרת עבודה, כאשר הכיסוי הביטוחי ניתן כאמור רק עקב נסיעת סחר (עבודה).


נהג רכב הנתבעים טען כי מדובר היה בנסיעה לשם עבודה וכי לא אמר כי מדובר בנסיעה פרטית, בעוד החוקר מטעם חברת הביטוח טען אחרת.

נציג חברת הביטוח טען לפרוטוקול: "מדובר בפוליסת סחר, רק לנהג מותר לנסוע למטרת סחר בלבד, תיקון במוסך או להסיע את הרכב לאיזה לקוח. כמובן שביום התאונה זה היה בשעות הלילה, במוצ"ש, שום מוסך לא פעיל בשעות אלה. בחקירה בלי לחץ, הנהג אמר לחוקר, החוקר יעיד, נשאל למה נסע, אמר נסיעה פרטית. לאחר מכן וזה שלא הבינו שאין להם כיסוי ביטוחי, ניסו לשנות...אני סבור שפשוט מנסים להתחמק מאחריות וכמובן שבקשת שהודעת צד ג' תדחה. אין חולק אמר לחוקר שזה נסיעה פרטי, חתם על מסמך". (עמ' 3, ש' 13-18. הדגשות שלא במקור-א"מ).
החוקר העיד לפניי. לדבריו, "לפני גביית העדות אני מנהל שיחה חופשית תמיד עם הנחקר. אז מספר לי שזו נסיעה פרטית בילה מוצ"ש נסע לאחר מכן. הדברים באו לידי ביטוי בהודעה עצמה שכותב לי מרצונו, "זו הייתה נסיעה פרטית בשעות הערב...". הוא השתמש במילים נסיעה פרטית. שאלתי מה מטרת הנסיעה ואמר נסיעה פרטית" (עמ' 5, ש' 6-10. הדגשות שלא במקור-א"מ).
הנתבע השיב כי "כל מה שכתוב (החוקר) הכניס לי מילים לפה"... "החוקר שאל אותי אם הרכב לנסיעה פרטית" (עמ' 5, ש' 13)... "לא אמרתי שנסעתי בנסיעה הזו למטרה פרטית. שאל אם הרכב משמש אותי לנסיעות פרטיות, אמרתי כן. שאלת אם יש עוד מישהו שנוהג בו, אמרתי אך ורק אני. לא אמרתי שהרכב ספציפית באותו יום נסעתי נסיעה פרטית" (עמ' 5, ש' 21-24. הדגשה שלא במקור-א"מ).
יצוין כי החוקר השיב לדברי הנתבע וחידד כי שאל את הנתבע אם רק הוא נהוג ברכב והאם "זה משמש אותך לנסיעות פרטיות והוא השיב כן והסקת(י) שכך היה במקרה זה – שאלתי לפני העדות אם הרכב משמש אותו גם לנסיעות פרטיות, הוא אמר שהוא הנהג היחיד שמשמש גם לנסיעות פרטיות. אז עברנו לאירוע, אמר שזו נסיעה פרטית בשעה 21:00" (עמ' 5, ש' 16-18. הדגשות שלא במקור-א"מ). כחיזוק לעדותו טען החוקר כי "יש אפשרות לתמלל את ההקלטה" (עמ' 5, ש' 27).
גם נציג הצד ג' עימת את הנתבע "ז"א גם מה שחתמת והתמלול שבדוח החקירה, אמרת חד משמעית שבזמן הנסיעה נסעת בנסיעה פרטית, לא הזכרת ולא אמרת לחוקר, בשום שלב, או באיזה שהאו מקום שרצית להראות את הרכב ללקוח" (עמ' 4, ש' 25. הדגשה שלא במקור-א"מ).
הנתבע העיד כי הוא נהג "כדי להראות את הרכב ללקוח" (עמ' 4, ש' 5). אכן, זוהי עדות כבושה אולם הנתבע לא נשאל אודות כך במסגרת החקירה אלא נשאל שאלה כללית לאיזו מטרה הרכב משרת אותו, או אז הנתבע השיב הנתבע שהרכב משמש אותו גם לצורך פרטי וגם לצורכי עבודה.
אודה שתחושתי לא הייתה נוחה והתנהגות הנתבע הייתה מחשידה על פניה. גם מועד האירוע על פניו העלה קשיים אשר לייחוסו כאירוע במסגרת עבודה וכאשר נשאל מדוע לא טען מול החוקר כי הסיע בשעה 21:00, השיב כי הוא מיהר לחזור לעבודתו ואמר מה שאמר רק כדי לשחרר את החוקר מעליו. תשובה זו מתחמקת והעלתה ספק ביחס למהימנותה. התמיהה מקבלת משנה תוקף לנוכח העובדה שמדובר בצאת חג השבועות, בשעת לילה מאוחרת, כשהוא נהג לבד ולא הציג אף עדות של הלקוח שהראה לו את הרכב (ואף לא מסרון או פלט שיחות) על מנת להוכיח כי עשה שימוש ברכב למטרות הצגתו ללקוח ובוודאי שלא הכניס את הרכב למוסך בשעת הלילה במוצאי חג. דומה כי דיהיה בתשובתו כדי לקבל את התביעה נגדו ולדחות את התביעה נגד צד ג'.

ברם, מאחר ומדובר היה בגרסה מול גרסה – גרסת חוקר חברת הביטוח (צד ג') לבין נהג רכב הנתבעים, ביקשתי את תמלול השיחה עליה מסתמך צד ג' בדחייתו את דרישת הנתבעים לכיסוי ביטוחי טרם מתן הכרעה.
עיון בתמלול שהובא לפניי חיזק את טענת הנתבע כי אכן החוקר "שם מילים בפיו". הנתבע כן אמר שהרכב משרת אותו גם לעבודה וגם לצרכים פרטיים. גם החוקר הודה בכך עת עומת עם דברי הנתבע כי הוא שאל אותו לשם מה משמש הרכב וזו הייתה תשובתו, ונוכח שעת האירוע המאוחרת הוא הסיק כי מדובר בנסיעה פרטית,
ולא
כי הנתבע אמר לו שזו הייתה נסיעה פרטית. זאת, לאחר שהחוקר טען שנאמר לו מפורשות מפי הנתבע כי הנסיעה מושא התאונה הייתה נסיעה פרטית וגם נציג צד ג' חזר וטען זאת. אולם לא כך עולה מהתמלול. התמלול מתיישב עם גרסת הנתבע. ודוק; לא מן הנמנע כי הנסיעה כן הייתה נסיעה פרטית, אולם הנתבע
לא נשאל
על כך מפורשות על ידי החוקר, או אז תשובה לפיה זו הייתה נסיעה פרטית, הייתה מכשילה אותו אם טען שמדובר בנסיעת עבודה והוכח אחרת. המחלוקת בין החוקר לנתבע נסובה סביב מועד התאונה – חודש פברואר או אפריל. צד ג' לא עמד על כך במסגרת הגנתו אלא רק לדבריו לכאורה של הנתבע כי הנסיעה הייתה פרטית. על כן, יש להתמקד בדברים שנאמרו בהקשר זה. להלן יובאו הציטוטים הרלוונטיים:

"אייל: לא יכולים לתבוע אותי אישית.
חוקר: לא יכולים, כי אתה מכוסה. בשביל זה אנחנו בודקים פה כל דבר, שיהיה מתאים לפוליסה
. (עמ' 5, ש' 21-23).
...
אייל: ..ארבע חודשים הרכב עבודה....
אני חייב ל...את העבודה.
חוקר
(מכתיב את ההודעה לכאורה בשם הנתבע): אני נעים אליהו
מוסר הודעה זו בנוגע לתאונה..הרכב מסוג טוויטה ...נרכשה על ידי החברה לצורך מכירה ..."
אייל: כן
(עמ' 7, ש' 16, 21-26)
חוקר: לדעתי
(מכתיב) התאונה הייתה בחודש מאי. כן?
אייל: לא לדעתי, זה בטוח
(כאן כן מביע החלטיות-א"מ).
...
חוקר: עכשיו, האוטו הזה היה צמוד אליך, היה במגרש? היה צמוד אליך היית נוסע איתו ב?
(ואז החוקר עבור להכתבה ומכתיב לנתבע מה לומר או לאשר) – "הרכב המבוטח היה צמוד אליי. ב. אתה בלבד נסעת בו? אתה בלבד? – שואל ואז מכתיב: ונסעתי איתו בנהיגה פרטית ושל העבודה?
בשלב זה החוקר הוא זה ששם מילים בפיו של הנתבע כי הנסיעה הייתה נסיעה פרטית ושל עבודה, כאשר בחר להשתמש במטרת הנהיגה פרטית כמטרה
ראשונה
. על כך השיב הנתבע: "כן. של עבודה". כלומר, הוא מתייחס ספציפית לעבודה. ואולם
החוקר הוא זה שמתקן את הנתבע
ולא ההיפך, ורושם "פרטית ועבודה" (עמ' 8, ש' 11-13, 19-23).
עולה מהאמור כי
לא
ניתן היה להסיק מהתמלול כי הנתבע הודה במכוון או בהיסח הדעת שמדובר היה בנסיעה פרטית שהובילה לתאונה, הנתבע לא נשאל על כך באופן ספציפי ולא נדרש להציג הוכחות אלא הוסק על סמך אמירתו שהתבררה כאמור כלא נכונה. על כן, לא ניתן היה לשלול את הזכאות לכסוי ביטוחי
בהתאם
לאמת מידה זו.

ודוק; הנתבע לא היה אמור להוכיח לחוקר כי הנסיעה הייתה למטרת עבודה ולא למטרה פרטית משלא נשאל על כך אלא בכלליות למה משמש הרכב. לו היה נשאל על כך, ואומר כי זה לנסיעה פרטית ולחילופין אומר שזה לנסיעת עבודה ונשלל ממנו הכיסוי כי לא אמר דבר אמת, כאשר בדיון לפניי מוכח כי מדובר בנסיעה פרטית, או אז יכול היה הנתבע להציג את ראיותיו וכשל בהם, כי אז יש הצדקה לדחיית תביעתו. צד ג' צורף כצד ג' ומשמעות בדבר שהוא נתבע בהליך בינו לבין הנתבע בתיק העיקרי, ועל כן על הנתבע היה להוכיח את תביעתו מול צד ג'. הקושי הוא לא שהדיון כלל לא נסוב סביב השאלה אם מדובר בנסיעת עבודה או נסיעה פרטית
אלא
האם הנתבע אמר מפורשות שהתאונה הייתה עקב נסיעה פרטית או עקב נסיעת עבודה. על כך התבססה החקירה ועל כך הסתמכו העדויות. משנשמט הקשר הסיבתי בין הסיבה לקביעת ממצאי החקירה לבין שלילת הכיסוי הביטוחי, הרי שלא ניתן לשלול את הכיסוי הביטוחי.

עם זאת, צד ג' צורף עקב שלילתו ליתן כיסוי ביטוחי. הנתבעים ידעו גם ידעו את הסיבה לשלילת הכיסוי ביטוחי ויכלו בנקל להפריך זאת – בין אם לפני צד ג' טרם מועד הדיון ובין אם במועד הדיון. ברם, הם לא עשו זאת. ודוק;
הימנעות מהבאת ראיות פועלת לחובתו של הנוקט בה, כיוון שמתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הוצג המסמך, היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה, לחובתו של הנמנע, חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובתו (ראו
ע"א 55/89
קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר
, מ"ד(4) 595;

ע"א 641/87
קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ
, פד"י (1) 239, 245).

הלכה זו יסודה בניסיון החיים ובשכל הישר: "הרוצה לשכנע בטענותיו, וישנן ראיות העשויות לסייע בכך – יופיעו הראיות מיד" (ראו לעניין זה את רע"א 7933/15 פישר נ' מילוא תמיר (13.12.15) בפסקה ח'). עם זאת, הנתבעים לא נדרשו להתמודד אופרטיבית עם טענת הנסיעה למטרה פרטית שלא על סמך התמלול ובזאת נמנעה מהם האפשרות להתגונן כדבעי.
סוף דבר. אני סבורה כי על הנתבעים לשלם לתובע את סכום נזקו. סכום הנזק הישיר (כולל שכ"ט שמאי) עומד על סך של 14,649 ₪. על כן, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע ביחד ולחוד סך של 12601 ₪. לא הוכח כי התובע תיקן את הרכב וכן הפסד ימי עבודה (שמצוין כסעד כפול וכי היה צורך להידרש לאובדן של 3 ימי עבודה). יובהר כי מצוין שבעל הרכב הוא 'בראנץ בן ציון' או 'חשבשבת תוכנה בע"מ' (חברה בע"מ שאסור לה לתובע במסגרת תביעה קטנה)- ועל כן יש לקזז במע"מ משנראה כי רכב התובע משמש אותו גם למטרות עבודה וגם למטרות אישיות, והוא מתקזז במע"מ.

כיוון שטענת צד ג' לשלילת הכיסוי הביטוחי בשל הודאת הנתבע כי הרכב היה בנסיעה פרטית נשמטה, הרי שלכאורה התוצאה אמורה להוביל לקבלת תביעת הנתבע נגד צד ג'. ואולם,
אין המדובר בהיפוך נטלים
לפיו על צד ג' להוכיח כי כן היה מדובר בנסיעת עבודה. הנטל הוא עדיין על התובע (הנתבע העיקרי במקרה דנן) להוכיח את תביעתו מול חברת הביטוח, כפי שהיה נוהג גם ללא הליך משפטי, עת היה מגיש תביעת ביטוח. למעשה מצויים אנו בהשבת המצב לקדמותו טרם שלילת הכיסוי הביטוחי.
הואיל ובית המשפט לתביעות קטנות נועד לפתוח את שערי בית המשפט בפני
"האזרח הקטן" בדרך של פישוט סדרי הדין והראיות – מבלי לחדור לתחומי הדין המהותי, היינו, אין בכך כדי לאפשר לקבל תביעה של תובע שלא השכיל להרים את נטל ההוכחה המוטל עליו, גם בנוגע לגובה הנזק (רע"א 10124/17 אשקר נ. סלימאן (30.1.2018)) – בית משפט זה עושה שימוש
בסמכותו לפעול בגמישות

בסדרי

הדין

ודיני

הראיות

על

מנת

לאפשר

לתובע

לתקן

את

מחדלו

ולהוכיח

באמצעות ראיות חיצוניות מתאימות
כי מדובר היה בנסיעה למטרת עבודה כמפורט בפוליסה.
על הנתבע לצרף ראיות עד ליום 10.1.2019. בהתאם לזאת, ייקבע האם יש לחייב את צד ג' בתשלום מלוא הסכום הנפסק או חלקו לנתבעים.
היה ויוגשו ראיות, צד ג' רשאי להגיב עד ליום 15.1.2019.
היה ולא יוגש, התיק ייסגר גם כנגד צד ג'.
בכל מקרה, אין באמור כדי לעכב את התשלום של הנתבעים ביחד ולחוד לתובע 12,601 ₪ וכן הוצאות משפט על סך של 350 ₪.
סך הכל ישלמו לתובע סך של 12951 ₪ תוך 30 יום מהיום.
לתזכורת פנימית ביום 16.1.2019.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.






ניתן היום,
י"ב טבת תשע"ט, 20 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תק בית משפט לתביעות קטנות 56260-01/18 בן ציון בראנץ נ' נעים אליהו, ר.צ. ליסינג בע"מ, הכשרה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 20/12/2018)