פסקי דין על שמואל דוב שיליץ | פסקי דין על חברה קדישא

12424-06/18 ער     02/12/2018




ער 12424-06/18 שמואל דוב שיליץ נ' חברה קדישא









בית הדין הארצי לעבודה


ע"ר 12424-06-18


ניתן ביום 02 דצמבר 2018

שמואל דוב שיליץ
המערער


-

חברה קדישא
, גחש"א
המשיבה

בפני
: השופט רועי פוליאק
, השופטת חני אופק-גנדלר
, השופט מיכאל שפיצר

נציגת ציבור (עובדים) גב' שרה זילברשטיין-היפש, נציג ציבור (מעסיקים) מר עצמון ליפשיץ

בשם המערער – עו"ד אבנר וינוגרד
בשם המשיב – עו"ד יעקב אמסטר




פסק דין
- מתוקן


1.
לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת אפרת קוקה מיום 30.05.2018 (ע"ע 17221-10-17) אשר דחתה בחלקה את בקשת המערער לדחות על הסף את הערעור שכנגד שהוגש על ידי המשיבה
על פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים. הבקשה נומקה בטעמים הבאים:

א.
המשיבה הגישה את הערעור שכנגד באיחור ובחלוף המועד הקבוע בתקנות להגשת הערעור שכנגד;

ב.
בטענותיה בערעור שכנגד חרגה המשיבה ממסגרת הטענות שהועלו בערעורו של המערער על פסק הדין האמור.
כאמור, הרשמת קיבלה את הבקשה בחלקה והורתה על מחיקת רכיבים שונים מהערעור שכנגד, אך הותירה על כנם שני רכיבים; התביעה להשבת סכום של
כ- 1.4 מיליון ₪ ששולמו למערער במזומן וללא רישום כלשהו ("תשלום בשחור"), וכן את הערעור שכנגד בנושא שלילת מלוא פיצויי הפיטורים מהמערער. על כך הערעור.

2.
באשר לטענה בדבר הגשת הערעור שכנגד באיחור - לאחר שבחנו את טענות הצדדים ועיינו בכלל החומר שהונח לפנינו, הננו סבורים כי דין הערעור להידחות. הרשמת בהחלטתה בחנה את לוחות הזמנים להגשת הערעור שכנגד, ואת אופן ההמצאה הפגום של הודעת הערעור שנעשה באופן חלקי מבלי שצורף אליו, כמתחייב, פסק הדין נשוא הערעור. הרשמת אף התייחסה לעובדה שהערעור נשלח בפקס וזאת בניגוד לתקנות, ולו בשל העובדה
שהערעור יחד עם פסק הדין של בית הדין האזורי מחזיק מספר עמודים העולה על המותר למשלוח בפקס. מהמקובץ עולה
שהחלטת הרשמת שהערעור שכנגד הוגש במועד, עולה בקנה אחד עם הדין וההלכה הפסוקה.

3.
על האמור נוסיף כי מקובלת עלינו עמדת הרשמת בקביעתה כי טענות המערער אין בהן כדי לבסס את "כלל הידיעה".
ברע"א 11286/05 אריק זמיר נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ (פורסם בנבו, 08.07.2007) נפסק:
"תכלית ההמצאה היא כאמור, לבסס בין היתר ידיעה של בעל הדין. אולם דיני ההמצאה הם חלק מסדר הדין. דיני ההמצאה, כלומר הכללים הקבועים בתקנות לעניין אופן ביצוע ההמצאה, באים להגשים תכליות נוספות. בין היתר, הם באים להגשים וודאות ויעילות תוך מניעת הליכים נפרדים ומורכבים בשאלת עצם הידיעה של בעל הדין, היקף הידיעה ומועד הידיעה המדויק. סטיה מדיני ההמצאה לעבר בחינה עובדתית של ידיעת בעל הדין, עלולה לסרבל שלא לצורך את הדיון (ראו והשוו בש"א 1890/00 שלעיל, בעמ' 844 ; בש"א 3452/01 הנ"ל) ולהקשות על ערכאת הערעור לדעת אימתי בדיוק נתקבל פסק הדין (ראו: ע"א 127/60 שלעיל, בעמ' 2189). דיני ההמצאה שבתקנות משקפים אפוא איזון שערך מחוקק המשנה בין התכלית של ידוע בעל הדין שכנגד מזה, לבין הצורך בכלי ברור, וודאי ויעיל לשם קביעה כי אכן ניתן להחזיק את בעל הדין כמי שיודע באופן מספק על ההליך. איזון זה משקף פשרה בין יעילות וודאות, לבין ידיעת בעל הדין. כדרכן של פשרות, אין פשרה זו כוללת את מלוא היתרון שבכל אחד מן האינטרסים שביסודה, כשהם עומדים בנפרד. מכאן, למשל, שיתכנו מצבים בהם בעל הדין ידע על ההליך ובכל זאת לא יתפש על-ידי הדין ככזה, שכן לא קוימה המצאה כדין. בה בעת, אם קוימה המצאה כדין, על פי כללי הפרוצדורה בנדון, אין צורך ככלל להוכיח גם כי בעל הדין אכן ידע בפועל על ההליך. זהו טיב האיזון שבנדון והפשרה המגולמת בתוך דיני ההמצאה שבתקנות, ותקנה 402 לתקנות בכלל זה. התמקדות בידיעת בעל הדין מחוץ לדיני ההמצאה, עלולה לערער את האיזון האמור בין התכליות הפנימיות שביסוד דיני ההמצאה (השוו דודי שוורץ, "תחולתו של עיקרון תום הלב בסדר-הדין האזרחי", עיוני משפט כא 295, בעמ' 314 (1995))."


4.
הוא הדין גם בטענות המערער לגופם של דברים:

א.
באשר לטענת המערער בנושא כספים שקבל במזומן ("בשחור") – המערער דורש לקבוע ששכרו הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים כולל גם את
הכסף המזומן שגבה מהמשיבה במקביל למשכורתו הרשומה והמדווחת לרשויות.
מעת שזו דרישתו, הרי שהערעור שכנגד, מכוחו דורשת המשיבה את השבת אותו סכום שנטל המערער ב"שחור" ואי הכרה בכספים אלו כחלק משכרו הקובע, הרי שיש לכך קשר הדוק וזיקה ברורה לערעורו, ומביא למסקנה כי הצדק עם הרשמת בדבריה כי "הכרעה בטענתה של המשיבה בעניין זה, היא בעלת השלכה ברורה על סוגיית שכרו הקובע של המערער לתשלום פיצויי פיטורים".

ב.
בערעורו בהליך העיקרי, המערער תוקף גם את החלטת בית הדין קמא לשלול ממנו חלק מפיצויי הפיטורים, ומאליו מובן שהערעור שכנגד בו נטען כי לאור העובדות שנקבעו בפסק הדין של בית הדין האזורי ביחס להתנהלותו של המערער כמנכ"ל המשיבה, היה על בית הדין לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים במלואם, ולא רק שליש מהם אינו אלא "צידו השני של המטבע" וחלק אינטגרלי בהליך כולו.

5.
סוף דבר

- הערעור על כל חלקיו נדחה, והמערער יישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת בא כוחה בסך של 7,500 ₪
שישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

6.
משנקבעה מסגרת הדיון בערעורי הצדדים, פסק הדין בתיק ע"ע 17221-10-17 יישלח לצדדים.

ניתן היום, כ''ד כסלו תשע"ט (2 דצמבר 2018) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.





רועי פוליאק

,
שופט, אב"ד

חני אופק גנדלר,
שופט
ת

מיכאל שפיצר
,
שופט



גברת שרה זילברשטיין-היפש,
נציגת ציבור (עובדים)


מר עצמון ליפשיץ,
נציג ציבור (מעסיקים)










ער בית הדין הארצי לעבודה 12424-06/18 שמואל דוב שיליץ נ' חברה קדישא (פורסם ב-ֽ 02/12/2018)