פסקי דין על דב רוזנברג | פסקי דין על מבטח - סימון סוכנויות לביטוח בע"מ

24955-10/17 תק     23/12/2018




תק 24955-10/17 דב רוזנברג נ' מבטח - סימון סוכנויות לביטוח בע"מ








בית משפט לתביעות קטנות בחיפה


ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018

ת"ק 24955-10-17 רוזנברג נ' מבטח - סימון סוכנויות לביטוח בע"מ



מספר בקשה:2
בפני

כב' הרשמת הבכירה גילה ספרא - ברנע


התובע

דב רוזנברג


נגד


הנתבעת

מבטח - סימון סוכנויות לביטוח בע"מ




פסק דין


בפני
י תביעה לתשלום פיצויים בגין עיכוב בניוד כספי קרן פנסיה, אשר בוצעה כארבעה חודשים לאחר מועד הגשת הבקשה לניוד ע"י התובע, שנמסרה לנתבעת.
הרקע העובדתי
התובע הינו עובד חברת אינטל, אשר עד ליום 18/1/17 היה הבעלים של קרן פנסיה בחברת מנורה. הנתבעת הינה חברה המשווקת שירותים פנסיונים של כלל החברות הכפופות לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים, תשס"ה-2005.
ביום 18/1/17 פנה התובע לנתבעת בבקשה לנייד את קרן הפנסיה שבבעלותו וחתם על המסמכים שהניחה בפני
ו נציגת הנתבעת (נספח א' לכתב ההגנה). ביום 22/1/17 הועברו לחברת הראל טפסי ההצטרפות (נספח ב1 לכתב ההגנה) וזאת, כמתברר, ללא טופס בקשת ניוד. ביום 23/2/17 או בסמוך לכך שלח התובע תזכורת לנתבעת ונענה כי ההעברה טרם בוצעה וכי מדובר בזמן סביר (ת/1). ביום 9/4/17 פנה התובע לנתבעת בכדי לקבל תשובות מדוע טרם נוידה קרן הפנסיה והנתבעת שלחה פניה בעניין (נספח ו1 לכתב ההגנה). ביום 14/5/17 או בסמוך לכך התובע קיבל אישור כי קרן הפנסיה אכן נוידה ביום 11/5/17 (נספח ב2 לכתב ההגנה).

הנתבעת מצידה לא התנערה מאחריות ועת גילתה כי ניוד הכספים לא הושלם, ביצעה חישוב של סך כל ההפסדים של התובע, 2,176 ₪, והציעה לתובע תשלום בסכום זה אולם התנתה התשלום בחתימתו על מסמך העדר תביעות (נספחים ג לכתב ההגנה). התובע סירב לתנאי, והנתבעת העבירה לו את התשלום רק ביום 14/11/17, לאחר הגשת התביעה (נספח ז2 לכתב ההגנה).
דיון והכרעה
עניינה של תביעה זאת בדרישה לפיצויי בגין נזק לא ממוני, אשר נגרם לתובע, לטענתו עקב התרשלות הנתבעת. התובע טוען לעגמת נפש וחוסר בטחון פנסיוני בתקופת העיכוב בניוד, ולהעדר מענה ראוי מטעם הנתבעת.
באשר לסכום הפיצוי, ששולם בינתיים, אין חולק על זכאות התובע לתשלום, והנתבע אינו חולק על חישוב הסכום.
תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל)(העברה בין קופות גמל), תשס"ח-2008 (להלן: "התקנות") קובעות:
"
5 (א). גוף מנהל של קופה מעבירה יעביר לקופה המקבלת את היתרה הצבורה של העמית בחשבונו בקופה המעבירה אשר ניתן להעבירה לפי הוראות תקנות אלה, או את חלקה, לפי העניין, בתוך עשרה ימי עסקים מהיום שבו הועברה לו בקשת העברה מפורטת, חתומה ומלאה".
המפקחת על הביטוח במשרד האוצר הוציאה חוזר בעניין העברת כספים בין קופות גמל , שמספרו 2008-9-11 מיום 5/8/2008, ובו פירוט מלא של אופן חישוב הסכומים ומעדי התשלום. כן פרסמה הכרעה לעניין פיצוי בשל איחור במשיכה של כספים או בשל איחור בהעברה של כספים בין קופות גמל או בין מסלולי השקעה מס' 2011-4-1 מיום 15/3/2011 (מופיעים באתר משרד האוצר,
www.mof.gov.il
).

מטעמי ההכרעה אני מסיקה כי הפיצוי לפי התקנות הינו הפיצוי היחיד, לו זכאי התובע בגין האיחור בהעברת קרן הפנסיה לפי בקשתו. ההנחיות מבוססות על העקרון הנזיקי של השבת המצב לקדמותו ומניעת עשיית עושר ולא במשפט, כפי שנכתב:

"הכלל המונח בתשתית התקנה הוא כי על הגוף המנהל לפצות את העמית בשל האיחור שאיחר בהעברת הכספים. הפיצוי נועד להשיב את המצב של העמית למצב שבו היה לולא ההפרה – האיחור שאיחר הגוף המנהל בביצוע הוראות הדין לעניין העברת כספים (סעיף 3 להכרעה).

ביחס לריבית הפיגורים בנוסף להפרשי התשואה נקבע:

"... במקרים שבהם הסכום שעמד לזכות העמית במועד שבו שולמו הכספים בפועל גבוה מהסכום שעל החברה המנהלת לשלם לעמית כאמור בפסקה ד' לעיל, תשלם החברה המנהלת לעמית גם את ההפרש שבין שני הסכומים האמורים. יצוין כי האמור עולה בקנה אחד גם עם הוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן – חוק עשיית עושר)".

בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 נקבע:

" גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".
לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בתכתובות, אני דוחה את טענת התובע כי נגרם לו נזק נוסף בר פיצוי.

התובע היה בקשר עם הנתבעת, קיבל מענה לפניותיו בכתב, ובשום שלב לא היה חשש לאובדן כספיו. כדבריו בכתב התביעה "ההפקדות השוטפות נכנסות לקרן הקולטת ואילו כל כספי החסכונות נשארו בידי הקרן הננטשת" (סעיף 12 לכתב התביעה). התובע ציין כי הוא מכיר את הסוכנות הנתבעת כחברה גדולה, ובעצת חברו לעבודה, העד מר יונתן גולן, פנה לנתבעת בכתב חלף הטלפונים הרבים, שביצע בזמן עבודתו, ושגרמו לו ולרעייתו למתח בעניין שמירת זכויותיו בקרות מקרה ביטוח.

התובע שלח שני מכתבים, אחד בעצמו בסמוך ליום 23/2/17 (ת/1), שנענה מייד על ידי הנתבעת, פניה שניה מחודש אפריל 2017 לא נמצאה, אך הנתבעת צירפה את התייחסותה מיום 9/4/17 ומיום 20/4/17 (נספחים ו1, ו2 לכתב ההגנה), המאשרים קיום פניה מטעם התובע. אני מאמינה לו כי ערך מספר שיחות טלפון אל הנתבעת. פניה נוספת בכתב מטעמו היתה (לאחר שהניוד בוצע) ביום 12/6/17 וביום 14/6/17 כמענה להצעת הנתבעת לשלם את ההפרשים והתנייתה בחתימה על מכתב הסילוק (נספח ב לכתב התביעה, תשובה, נספח ג1, ותכתובת פנימית אצל הנתבעת, נספח ו1 לכתב ההגנה).

אני קובעת כי ההסדר מכח התקנות ממצה את עילת התביעה של התובע לפיצוי בגין האיחור בהעברת הכספים, והדבר עולה מהכרעת המפקחת על הביטוח ומהגיון הדברים.

אני דוחה את טענת התובע לרשלנות של הנתבעת, כמקימה לו זכות פיצוי עצמאי או זכות פיצוי ללא הוכחת נזק. הוראה כזו קיימת בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981, אך לפי סעיף 39(2) לחוק זה, אין הוא חל על "
מבטח או סוכן ביטוח כמשמעותם בחוק הפיקוח על עסקי ביטוח, תשמ"א-1981".

"עם זאת, כמו בכל נזק אחר, גם לעניין הנזק הלא ממוני, יש לערוך שתי בדיקות (ראה: ע"א 355/80 [2]): האחת, קביעת היקפו ומידתו של הנזק הלא ממוני, שבגין התרחשותו אחראי המפר. זוהי בחינה, המבקשת לתחם את הנזק על-פי אמות מידה של סיבתיות וצפיות; השנייה, קביעת שיעור הפיצויים, לו זכאי הנפגע, בגין הנזק שנגרם לו.
...
בפסיקת הפיצויים על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את העיקרון, כי מטרת הפיצוי היא החזרת המצב לקדמותו, ואין מטרתו הענשת המפר" (ע"א 348/79 חנה גולדמן נ' יצחק מיכאלי, פ"ד לח(4), 31, 41 (1981)).

אני סבורה כי התובע לא הוכיח נזק נוסף על ההפרשים בתשואה והריבית, וטענה לעגמת נפש בשיעור 5,000 ₪ בגין איחור בהעברת כספי חסכון ופנסיה במשך ארבעה חודשים, בהם הוא מטופל ומקבל מענה, אינה סבירה ונחזית כנסיון לקבל פיצוי ללא בסיס. סכום התביעה, 17,880 ₪ מופרז ומעיד על חוסר רצינות התביעה.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט שאול מנהיים בת"ק 1805/08 וייברמן נ' שוש טורס (2000) בע"מ (22.2.2009, פורסם בנבו):

"
הגיעה העת להבהיר שבית המשפט לתביעות קטנות נועד אמנם במידה רבה לתיקון עוולות צרכניות, אולם לא נועד להיות מכשיר לקבלת כספים שאינם מגיעים. תובעים צרכים לרסן את סכומי התביעה ולדאוג שתהיה פרופורציה כלשהי בין הנזק שנגרם לבין הסכום שהם תובעים. העובדה שהדיונים נקבעים במהירות ושסכומי האגרה סמליים, אינה צריכה להצדיק את הקלות הבלתי נסבלת שבה מנופחים סכומי התביעה לעיתים פי 10 או פי כמה עשרות מהנזק האמיתי שנגרם
".

אני מקבלת את תביעת התובע להוצאות משפט בגין הגשת התביעה, שהיתה יכולה להיחסך לו שילמה הנתבעת את הסכום, המגיע לתובע לפי התקנות ללא תנאי מייד עם סיום העברת הכספים בין הקופות. לא היתה הצדקה להתנאה של התשלום בדבר.

התביעה נדחית, לאחר שהסכום המגיע שולם לאחר הגשתה ולפני הדיון, אך הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 500 ₪ ואגרה יחסית בסך 50 ₪, סה"כ 550 ₪. התשלום יבוצע תוך 30 יום ממסירת פסק הדין.

המועד להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי הוא 15 יום מיום מסירת פסק הדין.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום,
ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.









תק בית משפט לתביעות קטנות 24955-10/17 דב רוזנברג נ' מבטח - סימון סוכנויות לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/12/2018)