פסקי דין על בנימין בן דוד | פסקי דין על ישראל בן אהרון

11881-09/18 רעצ     23/12/2018




רעצ 11881-09/18 בנימין בן דוד נ' ישראל בן אהרון








בית משפט השלום בירושלים



רע"צ 11881-09-18 בן דוד נ' בן אהרון





בפני
כב' השופט גד ארנברג
, סגן הנשיא


מבקש

בנימין בן דוד



נ
ג
ד


משיבים

ישראל בן אהרון


פסק

דין

בפני
בר"ע על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל אסף אבני אשר קבע כי המבקש ישלם את חובו למשיב בתשלומים של 5,000 ₪ לחודש.

המבקש טוען כי סכום התשלום החודשי שנקבע לו אינו תואם את יכולתו והוא מתעלם מטענותיו ומנסיבותיו האישיות כפי שעלה מהמסמכים שהוגשו בלשכת ההוצאה לפועל.

המבקש טוען כי כב' הרשם, כאשר ערך את חשבון ההפרש בין ההוצאות להכנסות והגיע למסקנה כי גם לאחר תשלום 5,000 ₪ לחודש תיוותר בידי המבקש יתרה של כ- 730 ₪ בין ההוצאות להכנסות, התעלם מכך שהמבקש משלם למועצה המקומית סכום של 3,500 ₪ לחודש, שכולל גם תשלום בגין חובות העבר, ולא רק 873 ₪ כפי שהביא כב' הרשם בעת שערך את החשבון.
כמו כן כב' הרשם לא הביא בחשבון את ההוצאות הנובעות ממחלת הסרטן בה לקתה אשת המבקש. בנוסף כב' הרשם הביא בחשבון לרעת המבקש את העובדה שהוא משלם בגין הלוואה לבנק 1,200 ₪ לחודש מבלי להביא בחשבון שהלוואה זו ניטלה עוד לפני שנוצר החוב בתיק זה, ולפיכך אין לראות בהחזרתה כ"העדפת נושים" כפי שעשה כב' הרשם.

המבקש טוען כי בחישוב נכון היה מגיע כב' הרשם להפרש של כ- 1,860 ₪ בלבד בין ההכנסות להוצאות ולפיכך ביקש להפחית את צו החיוב, ולהעמידו על 1,000 ₪ לחודש.

המבקש טוען עוד כי במקביל לחוב בתיק ישנו תיק הוצל"פ נוסף בו המשיב הוא החייב ולפיכך יש לקזז את החובות כך שהחוב נשוא תיק זה יקטן משמעותית.

המשיב טוען כי יש לדחות את הבר"ע. טענותיו של המשיב כוללת טענות סף שמתייחסות לאחור בהגשת הבר"ע וטענות לגופו של ענין שעניינן ההפרש בין ההכנסות להוצאות ומניעת העדפת נושים שיש בהם אף להגדיל את התשלום החודשי שנקבע למבקש.

לבקשת המשיב קויים דיון בו למעשה חזרו הצדדים על טענותיהם כאשר המשיב מסכים כי יש לקזז את החובות בין שני תיקי ההוצל"פ (תיק זה בו המשיב הוא הזוכה והתיק הנוסף שמספרו 513724-01-16 בו המשיב הוא החייב) ולדבריו תוגש בקשה בקשר לכך לרשם ההוצל"פ בקרוב. אציין כי בקשה לקיזוז בין שני חובות ששניהם חובות פסוקים וחלוטים אינה דורשת הסכמה של הצדדים. חובות חלוטים שיש בגינם תיקי הוצל"פ פתוחים ניתנים לקיזוז במסגרת טענת פרעתי. גם אם החובות לא מקזזים זה את זה במלואם ניתן להגיש בגין החוב הנגדי בקשה בטענת פרעתי שכן הוראות סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל העוסק בטענת פרעון מורה כי חייב הטוען שפרע את החוב "כולו או מקצתו" רשאי להגיש בקשה בטענת פרעתי.

באשר לבר"ע לגופה אין מנוס אלא לדחות אותה מהנימוקים המפורטים בטיעוני המשיב.

ראשית, החלטה בה קבע כב' הרשם את צו החיוב בתשלומים ניתנה עוד ביום
18.6.18. כבר בהחלטה זו, לאחר שכב' הרשם שקל את ההוצאות וההכנסות והביא בחשבון פרעון חובות שלא ניתן בגינם

פסק דין
והעדפתם על פני החוב בתיק זה וכן הביא בחשבון הוצאות שלא נראו לו מתאימות למי שחייב כספים בהוצל"פ, קבע הוא תשלום של 5,000 ₪ לחודש.
המבקש שסבר שתשלום זה לא מתאים ליכולתו היה אמור להגיש, תוך 20 יום מקבלת ההחלטה, בר"ע על החלטה זו. המבקש לא עשה כן. תחת זאת הגיש המבקש בקשה לעיון נוסף. על פי הפסיקה, לא ניתן להאריך את המועד להגשת בר"ע על החלטת רשם ההוצאה לפועל באמצעות הגשת בקשה לעיון חוזר.

התוצאה היא איפוא שהבר"ע הוגשה באיחור רב. שכן היא הוגשה רק ביום 6.9.18 (על החלטה שניתנה כאמור עוד ביום 18.6.18).

שנית, גם לגופו של ענין לא מצאתי שיש מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם.

כידוע, התערבות ערכאת הערעור בהחלטות שעניינן צו חיוב בתשלומים תיעשה רק במקרים נדירים בהם ההחלטה שגויה על פניה באופן שלא ניתן ליישבה עם הנתונים שהומצאו לענין היכולת המגובים במסמכים.

הנדון דנן אינו אחד המקרים הנדירים הללו. ההיפך הוא הנכון, בנדון דנן, למרות נסיבותיו האישיות של המבקש המטפל במחלתה של אשתו, התשלום שנקבע למבקש נראה תואם את יכולתו במיוחד כאשר מביאים בחשבון את העובדה שהמבקש מעדיף את החזר חובות העבר למועצה המקומית שאינן חובות פסוקים, על פני החוב הפסוק נשוא תיק זה. כמו כן המבקש מעדיף את החזר חוב ההלוואה, שאינו חוב פסוק , על פני החוב הפסוק נשוא תיק זה.

המבקש עצמו מעיד כי הוצאה בסך 800 ₪ שהביא כב' הרשם בחשבון כהוצאה חודשית (אף שקבע שמדובר בהוצאה שאינה הכרחית) אינה למעשה הוצאה חודשית אלא הוצאה תלת חודשית כך שיש להפחית מההוצאות שקבע כב' הרשם עוד כ- 600 ₪ לחודש.

המבקש עצמו בבקשתו טוען כי ההפרש בין ההוצאות להכנסות הוא כ- 1,860 ₪ לחודש (לטובת ההכנסות) אם מוסיפים לסכום זה את הסכומים שמשלם המבקש בגין חובות שאינם פסוקים ואת הסכום הנוסף של 600 ₪ , שהובא בחשבון בטעות כהוצאה חודשית,
מגיעים לסכום שקבע כב' הרשם.

אין מקום איפוא להתערב בהחלטת כב' הרשם ולפיכך אני דוחה את הבר"ע.

המבקש ישלם הוצאות המשיב ושכ"ט בגין הליך זה בסך 3,000 ₪ שיגבו מתוך סכום הערובה שהפקיד המבקשת.

במהלך הדיון בפני
הסכימו הצדדים שיינתן צו לרשויות המס להמציא את המסמכים שביקש המשיב היינו 3 הצהרות הון אחרונות ו- 3 דוחות אחרונים לפיכך ניתן צו כמבוקש.

המשיב רשאי לצרף צו פורמלי לחתימה. לאחר שרשויות המס ימציאו את תשובתם יהיה כל צד רשאי לבקש מרשם ההוצל"פ לקיים חקירת יכולת.


ניתן היום,
ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.






קלדנית: כרמלה עובדיה






רעצ בית משפט שלום 11881-09/18 בנימין בן דוד נ' ישראל בן אהרון (פורסם ב-ֽ 23/12/2018)