פסקי דין על אלי חנניה | פסקי דין על רבינוביץ פנחס | פסקי דין על חמאווי שלמה

1124/05 עא     09/11/2005




עא 1124/05 אלי חנניה, רבינוביץ פנחס נ' חמאווי שלמה




1
בתי המשפט
עא 001124/05
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
09/11/2005
תאריך:
כב' השופטת שרה דותן

בפני
:

1 . אלי חנניה

2 . רבינוביץ פנחס

בעניין:
המערערים
נ ג ד
חמאווי שלמה
המשיב
פסק דין
ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם אילן ש. שילה מיום 4.1.05 לפיה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד להגשת בקשת רשות לערער.
הרקע העובדתי.

המערערים והמשיב התקשרו בהסכם עם חברת גרניט בע"מ (להלן: "גרניט") בהסכם עבודה. בשל הפרתו הנטענת של ההסכם על ידי מערער מס. 1 והמשיב הגישה גרניט בתאריך 17.07.200 לבית המשפט השלום בתל-אביב תביעה לתשלום 20,614 ₪ נגד המשיב.

בתאריך 5.10.2000 הגיש המשיב הודעה לצדדים שלישיים נגד המערערים.

בתאריך 10.6.2001 ניתן נגד המשיב

פסק דין
על דרך של פשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, [נוסח משולב] תשמ"ד-1984.

מאחר שהמערערים לא הגישו עד לאותו מועד כתב הגנה להודעה לצד שלישי, ניתן נגדם בתאריך 20.3.02

פסק דין
המחייבם לשלם למשיב 12,000 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

בתאריך 22.9.2003 כשנה וחצי לאחר מתן פסק הדין הגישו המערערים לבית משפט השלום בתל אביב בקשה לביטולו של פסק הדין בצירוף בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה.

בבקשתם הנ"ל (נספח ג(1) לתיק המוצגים) אין המערערים מציינים מתי קיבלו את פסק הדין ומסתפקים באמירה לפיה זה עתה קיבלו התראות מטעם לשכת ההוצאה לפועל ובסעיף 3 לבקשה נכתב:

"המבקשים הם הדיוטות שעד קבלת ההתראות כאמור לא הבינו כלל כי קיים ועומד נגדם

פסק דין
סופי".
דהיינו, הם אינם מכחישים את העובדה שידעו על פסק הדין אולם לטענתם בהיותם חסרי השכלה משפטית, לא ייחסו לו כל חשיבות ורק נקיטת הליכי הוצאה לפועל העמידה אותם על טעותם.

מן המקובץ עולה כי בבקשתם להארכת מועד לא הביאו המערערים כל הסבר שיצדיק את התעלמותם הממושכת מההליכים שנפתחו נגדם ומפסק הדין.

בתאריך 22.02.2004 דחה בית משפט השלום את בקשותיהם מן הנימוקים כדלקמן:

"על פי תקנה 201 לתקנות סד"א,1984, בית משפט רשאי לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד אם בעל דין ביקש זאת תוך 30 יום מיום שהומצאה לו ההחלטה.

פסק דין
ניתן ביום 20.3.02. המבקשים לא טוענים לפגם בהמצאת

פסק דין
אלא מתרצים השתהותם בהגשת הבקשה בטענה שלא הבינו את פשר הפסיקתא שקיבלו לבסוף. מאחר וחלף המועד הקבוע בתקנות להגשת בקשה לביטול

פסק דין
, ומאחר והמבקשים לא הציגו בפני
סיבה המצדיקה את הגשת הבקשה באיחור רב, אני דוחה את הבקשה".

על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות לערער והמערערים אשר החליפו בינתיים את עורך דינם בחרו להגיש בתאריך 23.3.2004 בקשה שהוגדרה על ידם "כבקשה דחופה ביותר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, בענין דחיית בקשת המבקשים להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול

פסק דין
מחמת עיוות הדין החמור ביותר שייגרם למבקשים". במבוא לבקשה מדגיש בא כוחם של המערערים כי לנוכח הזמן הקצר שנותר להגשת בקשת רשות לערער, יום אחד, מבוקש לדון בבקשה זו על אתר.

למרות שבית המשפט לא פעל על פי לוח הזמנים שקצבו לו המערערים ועורך דינם היה מודע לסד הזמנים בו הוא נתון, לא הוגשה הבקשה לרשות לערער במועדה.

בבקשתם החדשה לא הובאו על ידי המערערים עובדות חדשות שיצדיקו את האיחור הרב בהגשתה, אולם הם הרחיבו בתיאור עובדות המקרה והדגישו את העוול העלול להגרם להם אם לא יבוטל פסק הדין.

בהחלטה מיום 24.09.2004 קבעה כב' השופטת גרוסמן כדלקמן:

"הבקשה הונחה היום על שולחני ללא התיק. לא אוכל להעתר ובכלל לדון בה. אם יובא התיק אוכל להתייחס. ברצות המבקשים פתוחה הדרך להגשת בר"ע. כסעד זמני אני מאריכה את המועד להגשת בר"ע למשך 30 יום מהיום".

בהמשך להחלטה זו שבה כב' השופטת ודחתה בתאריך 13.4.2004 את הבקשה לגופה.

בתאריך 20.4.04 הגישו המערערים בקשה דחופה נוספת להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור כסעד זמני דחוף. את בקשתם זו נימקו בטענה לפיה בית המשפט דן בטעות בנימוקי הבקשה הראשונה ולא בבקשה לעיון חוזר.

בתאריך 21.4.04 נתנה כב' השופטת גרוסמן ארכה של שלושים יום להגשת הבר"ע.

בתאריך 19.5.04 נדחתה בשלישית בקשת המערערים לביטולו של פסק הדין ולהארכת המועד להגשתה של הבקשה.

לאחר דברים אלה הוגשה על ידי המערערים בקשת רשות לערער לבית משפט זה.

בהחלטתה מיום 21.11.2004 (בר"ע 1995/04) קבעה כב' השופטת גרסטל כי הבר"ע הוגשה באיחור מכיוון שבית משפט השלום לא היה מוסמך להאריך המועד להגשתה. יחד עם זאת, ניתנה למערערים הרשות להגיש בקשה להארכת מועד לבקשת הבר"ע.

הבקשה שהוגשה בהמשך להחלטת כב' השופטת גרסטל נדונה על ידי כב' הרשם שילה והיא נשוא הערעור שבפני
.
דיון.
הארכתי בתיאור דרכו הפתלתלה של ההליך על מנת להמחיש את תוצאותיה של אי הקפדה על סדי הדין.

בעל דין הסבור כי החלטה שניתנה על ידי בית משפט השלום שגויה רשאי להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט המחוזי. תקנות סדר הדין האזרחי אינן מכירות בקיומו של הליך המכונה "בקשה לעיון חוזר" המוגשת לערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה. בית משפט השלום אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו הוא, ולא היה מקום בענייננו להגשתה של הבקשה לעיון חוזר בתאריך 23.3.04 .

העובדה שהמערערים החליפו את בא כוחם ועורך דינם החדש סבר שניסוח שונה של הבקשה יש בו כדי לשכנע את בית המשפט, אינה מהווה עילה לשינוייה של ההחלטה הראשונה. אם סבר עו"ד בן טובים כי שגתה כב' השופטת קמא בהחלטתה, היה עליו להגיש בקשת רשות לערער לבית משפט זה.

גם בהנחה שבשל נסיבות חדשות רשאי בית המשפט לשנות החלטת ביניים, אין הבקשה החדשה מצביעה על נסיבות חדשות אלא על טיעונים חדשים של בא כוחם של המערערים. וההבדל ברור.

נקיטת הליך שגוי זה פתחה את הפתח לשרשרת של טעויות אשר כללו בין היתר בקשה שלישית שהוגשה לבית משפט השלום באותו ענין.

מאחר שגם הפרוצידורה בה נקט בית משפט השלום אינה נקיה מטעויות והעיקרית שבהן היא הארכת המועד להגשת בר"ע כמפורט בהחלטת כב' השופטת גרסטל נשאלת השאלה האם טעותו של בית משפט השלום מהווה נימוק המצדיק הארכת מועד להגשת בקשת הרשות לערער.

לאחר שבחנתי את טיעוני המערערים ובקשותיהם, החלטתי כי למרות התקלה שיצאה מתחת לידו של בית משפט השלום, דין ערעורם להדחות.

כפי שציינתי לעיל, ב"כ המערערים היה מודע למועד בו עליו להגיש את בקשת הרשות לערער לבית המשפט המחוזי ואף ציין עובדה זו בבקשתו. אולם למרות זאת בחר ללכת בדרך של הגשת בקשה לעיון חוזר אשר כאמור לעיל אינה מעוגנת בתקנות. בניגוד למערערים שבא כוחם מקפיד להגדירם כ"הדיוטות", בא כוחם אמון על סדרי הדין האזרחי והיה עליו להגיש את בקשתו במועד לערכאה המתאימה.

יתרה מכך, גם אם סבר עורך הדין כי בית המשפט שגה גם בהחלטתו השניה היה עליו לדעת כי הפורום הנכון לתיקונן של טעויות הינה ערכאת הערעור אך למרות זאת בחר לשוב ולהגיש בקשה לעיון חוזר ביחס להחלטה השניה.

משכך סבורה אני, כי אין המערערים יכולים להתלות בטעותו של בית משפט השלום להצדקת ההליך השגוי בו נקט בא כוחם. אולם גם בהנחה שיש בטעות באשר לסמכות בית משפט השלום להאריך המועד כדי להצדיק את האיחור בהגשת בקשת הרשות לערער, שומה על בית המשפט לבחון גם את סיכויי ההצלחה של הבקשה.

כפי שציינתי לעיל הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה באיחור של כשנה וחצי. איחור שלא ניתן לגביו כל הסבר. העובדה שהמערערים אינם עורכי דין מציבה אותם בשורה אחת עם רוב מנינו של הציבור בישראל. ולפיכך הנימוק כי לא הבינו את משמעות הפסיקתא בשל היותם הדיוטות, אינו מהווה טעם מיוחד המצדיק הגשת הבקשה באיחור כה רב.

מעבר לדרוש אציין, כי עסקינן בסוכני ביטוח אשר הדעת נותנת כי יש באפשרותם לקרוא טקסט משפטי ולהבין את תוכנו ולו באופן חלקי.

הפכתי ושבתי והפכתי בבקשות השונות ולא מצאתי כל הסבר לשאלה מדוע לא טרחו המערערים להגיש כתב הגנה להודעה לצד שלישי שאותה קיבלו ומדוע המתינו זמן כה רב בטרם הגישו בקשתם. העובדה שהליכי ההוצאה לפועל המחישו להם את רצינות כוונות המשיב, אינה מהווה צידוק לשיהוי.

המערערים מדגישים את סיכוייהם הטובים להוכיח את הגנתם אלא שבכך אין די. בע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ ואח' פ"ד מז(4) 133, 139 נקבע על ידי כב' השופט ד' לוין:

"על פי ההלכה הפסוקה, בבואנו להכריע בבקשה נושא ערעור זה, עלינו להשיב על שתי שאלות:
(א) מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמערער לא הופיע בתאריך הקבוע לבירור המשפט?
(ב) מהם סיכויי ההצלחה של המערער אם יבוטל פסק הדין והמערער יורשה להתגונן במשפט?
. . .
ככל שהתשובה לאחת מן השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת. אלא שכך או כך, יש לתת את הדעת על שתי השאלות ולבחון את התשובות לגופן".

בבואי לבחון את הסיבה לאי הגשת כתב הגנה ולהגשת הבקשה באיחור גובר להשקפתי משך הזמן הארוך בו השתהו המערערים ואני סבורה שלא ניתן לפטור מחדל זה בתירוץ של אי הבנה.

כפי שמציין השופט אורי גורן בספרו סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 289:
"כאשר התנהגות המבקש אינה רשלנית בלבד, אלא עולה כדי התעלמות מדעת מההליך המשפטי והוא מגלה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, לא תמיד יוכל הוא לכפר על מחדליו בתשלום הוצאות (אפילו הראה סיכויי הצלחה)".

סבורה אני כי התנהלות המערערים מעלה את החשש שמדובר בהתעלמות מדעת מההליך אשר תוצאתה איחור של שנה וחצי בהגשת הבקשה.

ויפים לעניננו דברי כב' השופטת א' פרוקצ'ה ברע"א 1640/00 פנינת טל השקעת ובניה בע"מ נ' פקיד שומה-ירושלים פ"ד נה(4) 198, 201:

"אין ספק כי במישור הדיוני יש ליתן חשיבות רבה למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדר הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי, וחריגה ממועדים טעונה הגשת בקשה להארכת מועד תוך הצגת הטעמים לכך וקיום טעמים מיוחדים למתן ארכה.
הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סבירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעיתים אף להסב נזק לציבור הרחב".
משאחרו המערערים איחור בלתי מוצדק ובלתי מוסבר בהגשת בקשתם, המסקנה המתבקשת היא כי אין סיכוי לבקשתם לקבלת רשות לערער על ההחלטה הדוחה את בקשתם להארכת מועד ומשכך, דין הערעור להדחות.

המערערים ישלמו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
ניתן היום 09.11.2005 במעמד הצדדים.
שרה דותן
, שופטת









עא בית משפט מחוזי 1124/05 אלי חנניה, רבינוביץ פנחס נ' חמאווי שלמה (פורסם ב-ֽ 09/11/2005)