פסקי דין על משרד עוה"ד אורן אוזן ושות' | פסקי דין על אורן אוזן | פסקי דין על אלכס סקלר

31858-07/18 הפב     23/12/2018




הפב 31858-07/18 משרד עוה"ד אורן אוזן ושות', אורן אוזן נ' אלכס סקלר








בית המשפט המחוזי בחיפה
הפ"ב 31858-07-18 משרד עוה"ד אורן אוזן
ושות'
ואח' נ' סקלר










בפני

כבוד השופטת
דיאנה סלע


המבקשים

1
.
משרד עוה"ד אורן אוזן
ושות'

2
.
אורן אוזן


נגד

המשיב
אלכס סקלר


החלטה

1
.
בפני
י בקשת המבקשים למנות בורר במחלוקת שהתגלעה בין המבקשים לבין המשיב בהתאם לתניית בוררות הקבועה בסעיף 7 להסכם שכר הטרחה שנחתם ביניהם ביום 10/4/16, אותו צירפו לבקשתם (להלן: הסכם שכר הטרחה או ההסכם).
המבקשים עתרו למנות את כב' השופט בדימוס יצחק ענבר כבורר, ולחלופין בורר אחר, על פי החלטתו של בית המשפט.
2.

המשיב מתנגד לבקשה, בטענה כי הבקשה מגלה אך ורק את קצהו של הקרחון ומסתירה ביודעין מסכת עובדתית בלתי שגרתית ומכוערת. לטענתו, הסכם שכר הטרחה הוא חוזה למראית עין כמשמעותו בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים), אשר נערך ביוזמת המבקשים במטרה לצרפו אל הסיכומים שהגישו לבית המשפט בהליכים בהם ייצגו את המשיב, כמצג שווא ביודעין ששימש אסמכתא לדרישתם לפסיקה של הוצאות משפט ריאליות.
3.
תמצית טיעוני המבקשים בהמרצת הפתיחה, אשר נתמכו במלואם בתצהירו של עו"ד אורן אוזן
:
א.
המבקש 1, משרד אוזן ושות', הוא משרד עורכי דין אשר נוסד בשנת 09' על ידי המבקש 2 עו"ד אורן אוזן
(להלן: המשרד ועו"ד אוזן, בהתאמה). בשנת 12' מוזג המשרד למשרד בן ארי ושות', עורכי דין, אך המיזוג הסתיים בשנת 14', והמשרד שב לפעולה עצמאית.
המשיב (להלן: גם סקלר) קיבל שכר וקיבל שירותים משפטיים מעו"ד אוזן, בתחילה באמצעות משרד בן ארי – פיש ושות', ובהמשך באמצעות המשרד, בין השנים 13'-17', במסגרת הליכים משפטיים שהתקיימו בינו לבין בני הזוג אבו סמארה בסדרת תיקים אזרחיים והליכי הוצאה לפועל אשר פורטו בבקשה, במסגרתם ניתן סיוע מקצועי לעורכי הדין שעסקו בגבייה של הכספים נשוא אותו סכסוך (להלן: ההליכים); במסגרת ההליכים פעל המשיב – המתגורר בחו"ל - באמצעות נציגו ובא כוחו דאז עו"ד יאיר לביא (להלן: עו"ד לביא).
ב.
ביום 10/4/16 נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה אשר עיגן את הסכמותיהם בקשר עם שכר הטרחה שישולם בעבור הטיפול בהליכים (לעיל ולהלן : הסכם שכר הטרחה). חתימתו של הסכם זה נדרשה עקב סיום המיזוג עם משרד בן ארי - פיש ושות' והצורך בעיגון של הסכמות הצדדים בעל פה. למען הבהירות, יובאו הדברים כלשונם: "הסכם שכ"ט
בין: מר אלכס סקלר
באמצעות נציגו ובא כוחו – מר יאיר לביא, עו"ד שד' הפלי"ם 5, חיפה. (להלן – "הלקוח")
לבין: אורן אוזן
, עורך דין, וכל משרד או פירמה מטעמו (להלן – "עוה"ד).

בענין: טיפול בהליכים המשפטיים ייצוג בסכסוך עם ד"ר האני אבו סמרה (ומשפחתו) (להלן – "הסכסוך")
1.
עוה"ד יעניקו ללקוח שירותים משפטיים וייצגו את הלקוח בסכסוך, בהליכים כדלקמן: (1) בקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהסכמה (לרבות בקשות ביניים, בקשות לסעדים זמניים, יטפול בבר"ע במידה ותוגש וכיוצא בזה). (2) תביעה כספית בגין יתרת ההלוואה (לרבות בקשות ביניים, בקשות לסעדים זמניים, טיפול בבר"ע במידה ותוגש וכיוצא בזה) (להלן וביחד "ההליכים המשפטיים").
שכר טרחה
2.
עבור הטיפול בהליכים המשפטיים הלקוח מתחייב לשלם לעוה"ד מקדמה בסך של 80,000 ₪+ מע"מ בגין טיפול בהליכים דלעיל עד לשלב הוכחות.
3.
סכום נוסף בסך של 120,000 ₪ + מע"מ אם יהיה צורך בניהול הוכחות.
4.
השלמה לסך של 20%+ מע"מ, מהסכום שייפסק לטובת סקלר בהליכים המשפטיים (לרבות סכום פסק הדין המוסכם). מסכום זה יקוזזו כל הסכומים ששולמו עד למועד פסק/י הדין.
הוצאות
5.
בנוסף לשכר הטרחה יישא הלקוח בעלות אגרות, היטלים והוצאות ישירות כגון שליחויות, נסיעות מחוץ לחיפה – לפי תעריף של 3 ₪ לק"מ, צילומים והדפסות בהיקף משמעותי, כפי שיחויבו מעת לעת על ידי עוה"ד במסגרת החשבון החודשי. יובהר, כי שכ"ט אינו כולל שכר מומחים ככל שיידרש.
שונות
6.
עוה"ד רשאים לקזז מכל סכום שיתקבל אצלם בעבור הלקוח כל סכום אותו חייב הלקוח לעוה"ד בגין שכר טרחה ו/או הוצאות כל נושא אחר. בנוסף רשאים עוה"ד לקזז חוב זה מכל תשלום אשר ישולם ו/או שולם לו על ידי הלקוח בגין כל שירות אחר. עוה"ד ייתן ללקוח הודעה בגין קיזוז כאמור 7 ימים לפני מועד הקיזוז בפועל.

7.


מוסכם כי כל מחלוקת שתתגלע בין הלקוח לבין עוה"ד תועבר תחילה להליך גישור על ידי מגשר שימונה על ידי הצדדים בהסכמה, ואם וככל שלדעת מי מהצדדים לא יועיל הליך הגישור, תועבר המחלוקת להכרעת בורר דן יחיד, משפטן, שימונה על ידי הצדדים בהסכמה. בהיעדר הסכמה ימונה בורר משפטן על ידי בית המשפט המוסמך. הבורר יהיה כפוף לדין המהותי ומשוחרר מסדרי הדין ודיני הראיות. הבורר יהיה מחויב לנמק את פסק דינו לרבות תחשיביו, בחתימתם על הסכם זה יראו את הצדדים כמי שחתמו על הסכם בוררות.

חתימה
ב/ חתימה


--------------------
-----------------

עוה"ד
הלקוח "

ג.
ביום 21/12/17 ניתן

פסק דין
לטובת המשיב בהליכים המצוינים לעיל, וכן נפסק לטובת המשיב סך של 400,000 ₪ והחזר הוצאות.
ד.
ביום 7/2/18 שלח עו"ד אוזן לעו"ד לביא דרישה לתשלום שכר טרחה, המבוססת על מנגנון שכר הטרחה שהוסכם בהסכם והצעה לשכר טרחה לטיפול בערעור, אך המשיב באמצעות עו"ד לביא דחה דרישה זו, והציע פרשנות אחרת להסכם ולמנגנון הקבוע בו, כאמור במכתבו מיום 11/2/18. משכך הוחלפו בין הצדדים מכתבים נוספים, הפעם כשכל אחד מהם מיוצג על ידי ב"כ הצדדים בתיק זה.
במכתבו מיום 20/2/18 הפנה ב"כ המשיב, עו"ד עפר אטיאס (להלן גם: עו"ד אטיאס) לסעיף 7 להסכם שכר הטרחה, לפיו לדבריו "יש להפנות כל מחלוקת בין הלקוח לבין עוה"ד להליך גישור על ידי מגשר שימונה בהסכמה, ורק אם יכשל הליך הגישור חו"ח – להליך בוררות". עו"ד אטיאס הודיע לב"כ המבקשים, עו"ד רן פלדמן (להלן גם: עו"ד פלדמן), כי המשיב באמצעות עו"ד לביא חולק על דרישת המבקשים לשכר טרחה בסכום הנדרש, ולכן יש לקיים תחילה את הליך הגישור. לצורך קיומו דרש להעביר מסמכים שונים. בהמשך התקיימה תכתובת ענפה בין הצדדים בניסיון להסכים על מגשר ולתאם הליך גישור, אך הליך הגישור לא צלח.
משכך פנה עו"ד פלדמן לעו"ד אטיאס ביום 10/5/18 וביקש להעביר את בירור המחלוקת להכרעת בורר, תוך הצעת שמות שונים של שופטים בדימוס, אך בתשובתו מיום 13/5/18 ביקש עו"ד אטיאס לחזור בו מהסתמכותו על הסכם שכר הטרחה וטען לראשונה כי הוא בטל, וכי הסכמתו להעביר את ההכרעה במחלוקת בין הצדדים להליך של בוררות נעשית בתנאי שאין בעצם הסכמה זו כדי להוות הודעה כלשהי בתוקפו של הסכם שכר הטרחה.

ה.
המבקשים פירטו את טיעוניהם וצירפו את התכתובות ביניהם, בציינם כי לאחר דין ודברים נוסף הסכימו על מינויו של כב' השופט בדימוס יצחק ענבר כבורר המחלוקת, כעולה מתכתובות הדואר האלקטרוני ביניהם בין הימים 31/5/18 – 13/6/18.
ב"כ המבקשים, עו"ד פלדמן, ביקש במכתבו מיום 20/6/18 את הסכמתו של המשיב לצרף גם את עו"ד לביא כצד לבוררות, על מנת לאפשר הכרעה בכל הסוגיות הרלוונטיות במחלוקת בין הצדדים, אך עו"ד אטיאס השיב למכתב מיום 24/6/18 כי בקשה זו מחייבת לשקול שיקולים מורכבים המחייבים גם התייחסות לגורמי הביטוח, וביום 26/6/18 סירב לצירופו של עו"ד לביא כצד להליך הבוררות.
נוכח תשובה זו הודיע עו"ד פלדמן ביום 27/6/18 כי הוא מסכים לקיים את הליך הבוררות כנגד המשיב בלבד, אלא שאז התנה עו"ד אטיאס את הסכמתו לבוררות בפטור וויתור מראש על כל טיעוני המבקשים נגד עו"ד לביא באופן מקיף וכולל, דהיינו להעניק לו חסינות מפני כל תביעה וטענה בהמשך. משסירב עו"ד פלדמן לדרישה זו ביום 1/7/18, הודיע לו עו"ד אטיאס כי הליך הבוררות יורד מהפרק.

ו.
משכך, פנו המבקשים לבית המשפט בעתירה למנות בורר כאמור, תוך צירוף תצהיר מפורט של עו"ד אוזן להמרצת הפתיחה, בתמיכה לבקשתם.
4.
תמצית טיעוני המשיב, אשר נתמכו במרבית חלקם העובדתי בתצהירו של
עו"ד יאיר לביא:
א.
המשיב טען כי הסמכות למנות בורר היא סמכות שברשות ולא בחובה, וכי שיקוליו של בית המשפט בדונו בשאלה אם יש להימנע ממינוי בורר דומים לשיקולים בשאלה אם יש להורות על עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק הבוררות).
לטענתו, אין תוקף להסכם בוררות בעניין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים וכי כדי שניתן יהיה להעביר עניין לבוררות, על הסכם הבוררות עצמו להיות חוקי, ועל נושא הבוררות להיות עניין שניתן להעבירו לבוררות. לטענתו הסכם שכר הטרחה הנטען הוא הסכם למראית עין, ומשכך אינו יכול לשמש בסיס להסכם הבוררות. מכיוון שחוזה למראית עין הוא חוזה בטל מעיקרו, אין הצדדים לו זקוקים לעילת ביטול כדי לבטלו.
המשיב העלה שיקולים נוספים כנגד מינוי הבורר - טענת תרמית ומניעת פיצול הליכים.
ב.
המשיב
טען כי אין מקום לפצל את ההליכים בין בירור טענותיהם של המבקשים נגד המשיב ונגד עו"ד לביא.
ג. לעניין טענת התרמית נטען כי טענה בדבר עריכת חוזה למראית עין היא במהותה טענת תרמית, וכי הסכם שכר הטרחה נועד לשמש אסמכתא לפסיקת הוצאות משפט על ידי בית המשפט. לטענת המשיב, על אף שבסופו של יום לא פסק בית משפט את הוצאות המשפט על פי הסכם שכר הטרחה, מסתמכים עליו המשיבים הן בתביעתם העיקרית נגד המשיב והן בבקשתם למינוי בורר, ובכך הם מבצעים תרמית כפולה.
המשיב טען כי טענת תרמית משמשת נימוק לדחיית בקשה לעיכוב הליכים ובקשה למינוי בורר ומהווה טעם מיוחד המצדיק בירור הסכסוך בבית המשפט ולא בבוררות, וכן כי קיימת נטייה בפסיקה להרחיב את המגמה להלכה שלפיה גם המאשים בתרמית רשאי לדרוש בירור טענתו בבית משפט, אם כי מגמה זו כפופה לטעם מיוחד.
ד
. אשר לפן העובדתי, טען המשיב כי ביום 20/3/13, כאשר עבד עו"ד אוזן כעו"ד במשרד בן ארי - פיש ושות', נערך הסכם שכר טרחה בין עו"ד אדם פיש לבין המשיב, אשר יוצג על ידי עו"ד לביא, וזהו הסכם שכר הטרחה האמיתי. (עו"ד אטיאס צירף לתגובתו הסכם זה, והוא יקרא להלן: ההסכם המקורי).
נוסחו של ההסכם המקורי הוא כדלהלן:
" 1. בהמשך לשיחתנו הטלפון רצ"ב הצעת שכר טרחה לטיפול בהליכים כדלקמן:
1.1
בקשה לביטול

פסק דין
.
1.2
המרצת פתיחה
1.3
תביעה כספית בגין יתרת חוב הלוואה.
1.4
גביה במסגרת הליכי הוצל"פ.

2. מקדמה בסך של 80,000 ₪ + מע"מ בגין טיפול בהליכים דלעיל עד שלב ההוכחות.
2.1 סכום נוסף בסך 120,000 ₪ + מע"מ אם יהיה צורך בניהול הוכחות.
2.2 השלמה לסך של 20% + מע"מ מהגביה מסכום זה יקוזזו כל הסכומים ששולמו עד אותו שלב.
3. בכל הדיונים המהותיים בבית המשפט אני מתכוון להופיע בעצמי.

בכבוד רב, אדם פיש, עו"ד".

ה.
בסוף חודש דצמבר 14' נפטר עו"ד אדם פיש ז"ל, ובסמוך לכך עזב עו"ד אוזן את משרד בן ארי פיש ופתח את משרדו העצמאי. מהטעם שעו"ד אוזן טיפל בעניינים מושא ההסכם המקורי ביחד עם עו"ד פיש, הועבר אליו הטיפול בענייניו של המשיב.
ביום 5/3/15 שלח עו"ד אוזן לעו"ד לביא מכתב בדוא"ל שנושאו "סיכום פגישה בעניין אלכס סקלר
", כדלהלן (להלן: הסיכום מיום 5/3/15).
"יאיר שלום להלן סיכום עיקרי הדברים מהישיבה היום:
הטיפול במספר ההליכים המשפטיים (התגוננות מהבקשה לביטול

פסק דין
, אשר נמחקה, המרצת פתיחה, שגם היא נמחקה, והתביעה שלנו שהוגשה בסדר דין מקוצר על יתרת ההלוואה אוחדו לתיק אחד לשמיעה בפני
השופט אייל דורון (להלן:"ההליך העיקרי").
שכ"ט בהליך העיקרי: שולם עד כה סך של 120,000 ₪ הלקוח יעביר את ההשלמה לסך של 180,000 ₪ בשני תשלומים כ"א על סך 30,000 ₪ + מע"מ...
כמו כן בהתאם לקבוע בהסכם שכ"ט בסיום ההליך תבוצע השלמה ל-20% מהגביה בפועל במידת הצורך.
תיקים חדשים
1. טיפול בתביעת אבו סמארה לתשלום שכ"ט בגין טיפולים רפואיים – הלקוח יעביר הרצאת עובדות....סוכם על שכ"ט לפי פעולה. עבור כתיבת כתב הגנה +בקשה לסילוק על הסף +תגובה לבקשה לסעד זמני שהוגשה ביום 5/3/15 ישולם סך כולל של 20,000 ₪ + מע"מ. סך זה ישולם בחודש הקרוב.
2. הגשת כתב תביעה בגין הוצאות ושימוש לרעה בהליכי משפט. שכ"ט המוצע הוא 60,000 ₪ במועד הגשת כתב התביעה, 60,000 ₪ במועד הגשת תצהירי עדות ראשית, ובסיום ההליך השלמה ל-20% מהגביה בפועל בגין תביעה זו.
בברכה, אורן אוזן
, עו"ד
רחל בן ארי- אדם פיש ושות'".

ו.
ביום 7/4/16 שלח עו"ד אוהד איציק ממשרדו של עו"ד אוזן מכתב בדוא"ל לעו"ד לביא, שתוכנו כדלהלן:
"יאיר שלום, מה שלומך? אנו שוקדים בימים אלו על הסיכומים בתביעה ובתביעה שכנגד בעניינו של מר אלכס סקלר
ובין היתר מייחדים פרק להוצאות ריאליות להן זכאי מר סקלר.
בהתאם לסיכום בינינו לעניין שכר הטרחה, ביקשנו בסיכומים מטעמנו לחייב את בני הזוג אבו סמרה בהוצאותיו הריאליות של מר סקלר בשיעור של 20% משווי התובענה: סכום פסק הדין המוסכם (כאשר תידחה תביעת אבו סמרה לבטלו) בצירוף סכום התביעה הכספית (כאשר תתקבל תביעתו הכספית של מר סקלר על יתרת ההלוואה).
מבדיקת הפסיקה של כבוד השופט אייל דורון, עולה כי הוא מייחס חשיבות להצגת פרטי התקשרות עם הלקוח והסכם שכר הטרחה כאשר הוא בוחן את ההוצאות שיש לפסוק בתיק נדון (ראה, למשל בת"א (שלום חי) 20078-07-09 ע' נ' הפניקס ניהול קרנות פנסיה וגמולים בע"מ (פורסם בנבו, 25.4.2012)). כלומר, יש לצרף את הסכם שכר הטרחה לסיכומים.
הבעיה היא שאין בידנו הסכם שכר טרחה חתום בין משרדנו לבין מר סקלר לצורך הצגתו כאסמכתא בפני
שופט. לכן, על מנת שנוכל לצרף אסמכתא בדבר הסיכומים ביננו, אודה אם תוכל לאשר לי בחוזר, כי הסדר שכר הטרחה בין מר סקלר לבין משרדנו בגין הטיפול בהליכים המשפטיים עד עתה בגדרי ת.א 38771-06-13 ו-60311-05-13 בפני
כבוד השופט אייל דורון, הוא 20% מסכום התובענה הכולל את סכום פסק הדין המוסכם בצירוף סכום התביעה הכספית.
כזכור, מועד ההגשה של הסיכומים הינו יום א' הקרוב.
תודה".

ז.
ביום 9/4/16 שלח עו"ד אוהד איציק לכתובת הדוא"ל הפרטי של עו"ד לביא מכתב, שאליו צורף מסמך "הסכם שכר הטרחה", אשר תוכנו זהה להסכם שכר הטרחה שצירפו המשיבים, כדלהלן:
"יאיר שלום,
בהמשך לשיחתך עם אורן, מצ"ב מסמך הסכם שכר הטרחה.
אוהד איציק, עו"ד".

ח.
ביום 10/4/16 שלח עו"ד לביא למזכירות משרדו את הסכם שכר הטרחה, וביקש ממזכירתו לחתום עליו במקומו על מנת שעו"ד אוזן יוכל לצרפו לסיכומיו, אותם היה עליו להגיש באותו יום, ועו"ד אוזן אכן הגיש את סיכומיו באותו יום (10/4/16) לרבות את הסכם שכר הטרחה.

ט.
לטענת המשיב, עו"ד לביא לא העלה על דעתו שנוסח הסכם שכר הטרחה עליו הורה למזכירתו לחתום במקומו אינו משקף את אשר הוסכם בזמנו בינו לבין עו"ד פיש המנוח, הסכמה עליה חזר עו"ד אוזן במכתבו מיום 5/3/15, לפיה השיעור של 20% היה אמור להיות משולם מתוך הגבייה בפועל שתבוצע על ידי עורכי הדין. לכן הוא לא טרח לקרוא את נוסח ההסכם שנשלח אליו בחיפזון בסוף השבוע על ידי עו"ד אוהד איציק ממשרדו של עו"ד אוזן. לו היה עו"ד לביא מתעמק בלשון המסמך שהועבר אליו, היה מגלה מתוכו שהוא הוכן במסווה ובתרמית.
לעניין זה ציין עו"ד אטיאס כי מדובר במסמך שאינו נושא תאריך, מדבר בלשון עתיד, כאשר הסכום המפורט בסך 80,000 ₪ שולם מזמן, מציין כי סך נוסף בסך של 120,000 ₪ + מע"מ ישולם אם יהיה צורך בניהול הוכחות, וזאת כאשר המסמך נערך לאחר שכבר הסתיימו ההוכחות והוגשו הסיכומים, ואל ההסכם שנשלח אל עו"ד לביא צורף דף נוסף עליו מופיע שם הפירמה של עו"ד בן ארי - פיש. לדבריו, המפתח לקביעתו של שכר הטרחה היה מצוי בסעיף 4 להסכם, שם נכתב "השלמה לסך של 20%+מע"מ מהסכום שיפסק לטובת סקלר, במקום שיהיה כתוב 20%+מע"מ מהגבייה.
י.
לטענתו של עו"ד אטיאס, ככל שהמבקשים יטענו כי ההסכם שצורף על ידם הוא הסכם חדש שנתן ביטוי להסכמה הדדית בין הצדדים, אשר משנה את ההסכם המקורי, הרי שהמבקשים עצמם מפריכים טענה כוזבת זו במכתב שנשלח אל עו"ד לביא על ידי עו"ד אוזן ביום 18/4/16 עבור המשיב (דהיינו שבוע לאחר שעו"ד אוזן הגיש את הסכם שכר הטרחה לבית המשפט), אשר עו"ד אטיאס ציטט במלואו והדגיש חלקים ממנו.
במכתב זה (אשר ייקרא להלן: המכתב המאוחר) סקר עו"ד אוזן את הפעולות שבוצעו בהליכים שצוינו במכתב, התייחס לשכר הטרחה המקורי וציין את העבודה הרבה שהושקעה על ידו אישית ועל ידי עו"ד אוהד איציק, והתייחס גם לסוגית הגבייה של הסכומים שנפסקו.
עו"ד אוזן ציין כי בהסכם המקורי נקבע כי המשרד יטפל גם ב"גבייה במסגרת הליכי ההוצל"פ", אך למעשה טיפל עו"ד מח'ול בהליכי הגבייה, ואבו סמארה הצליח לעכבם בהגשת בקשות רבות שכמעט צלחו. בנושא הבקשות שהגיש אבו סמארה טיפלו המבקשים בהצלחה, ואלמלא עבודתם לא הייתה מלאכת הגבייה יכולה להיעשות כל עיקר.
עוד פירט עו"ד אוזן במכתבו זה את כל ההליכים בהם טיפלו המבקשים בלא גבייה של שכ"ט מעבר למקדמה ששולמה להם, וציין מספר לא מבוטל של הליכים, אשר חלקם נפתחו לאחר שנערך ההסכם המקורי. לטענתו, השקיעו המבקשים באמצעות עו"ד אוזן ואיציק בעצמם כ- 1,200 שעות עבודה. בהמשך נכתב כדלהלן:
"13. אין בכוונתנו להתנער מהאמור במכתב שכר הטרחה, אך יש לבצע בו את ההתאמות הדרושות לאור ריבוי ההליכים, תוספת ההליכים, והעבודה המשמעותית והקשה שהושקעה בהליכים אלו בפועל, בפרט לנוכח מיהות בעלי הדין, אופיים, ודרך התנהלותם הדיונית.
14. הצעתנו היא כי תמורת הטיפול הכולל בהליכים המפורטים בסעיף 4 ישולם למשרדנו סך של 15% מחיבור סכום פסק הדין המוסכם (במידה ותידחה הבקשה לביטולו, כפי שאנו צופים שייקרה) עם הסכום שייפסק במסגרת התביעה הכספית + מע"מ, ובניכוי סך של 200,000 ₪ שכבר שולם על ידך למשרדנו.
15. נוסף על כך ממועד פסק הדין בהליך המאוחד יקבל משרדנו לטיפולו את הליכי הגבייה בהוצאה לפועל בכל התיקים הקיימים, וכן יפתח תיקים נוספים בהתאם לפסק הדין בהליך המאוחד, ככל שיהיה בכך צורך (להלן -"הליכי הגבייה"). שכ"ט עבור הליכי הגבייה יעמוד על 8% בלבד מכל סכום שייגבה, בצירוף שכר טרחה שייפסק על ידי ההוצאה לפועל לטובתך.
16. אנו סבורים כי מדובר בהסדר הוגן עבור שני הצדדים, שמשקף תמורה ראויה עבור טרחתנו והשקעת המשאבים והתשומות בניהול ההליכים. אנו נראה באימוץ המתווה לעיל על-ידך כהבעת אמון במשרדנו והוקרה על השירותים המשפטיים שניתנו, ככל שאלו ניתנו לשביעות רצונך.
בכבוד רב ובברכה, אורן אוזן
, עו"ד".

יא.
עו"ד אטיאס טען כי הצעת שכר הטרחה הנ"ל נדחתה על ידי עו"ד לביא בשם המשיב בשיחה שהתקיימה עם השניים, וכי האחרון עמד על קיומו של ההסכם המקורי.
יב.
לטענת המשיב, הוכח כי הסכם שכר הטרחה הוא חוזה למראית עין שנועד להגשה לבית המשפט בתמיכה לבקשת המבקשים לפסיקת הוצאות ריאליות, אשר הסכם שכר הטרחה האמיתי היה מותנה בגבייה בפועל. אף שניסיונם של המבקשים לא צלח הם חוזרים ומנסים להסתמך על ההסכם הבטל לצורך פניה לבוררות.
יג.
לעניין פיצול ההליכים טוען עו"ד אטיאס כי ביום 20/6/18, לאחר שהוא הסכים לפנים משורת הדין לקיום בוררות במחלוקת בין הצדדים, הודיע עו"ד פלדמן כי בכוונת מרשיו לתבוע גם את עו"ד לביא אישית, במסגרת הליך הבוררות, וככל שלא תהיה הסכמה לכך ייתכן שיאלץ להגיש את ההליך כולו לבית המשפט ולא לפצל את ההליכים. לכן טענה של המבקשים כי כיום ניתן לפצל את ההליכים, ולנהל במקביל הליך נגד עו"ד לביא היא לא ראויה.
עוד לטענת המשיב, המבקשים עומדים על קיום הליך בוררות כדי לחסות במסתוריה ולא להיחשף לבית המשפט.
5.

בדיון שנערך בנדון, חזרו הצדדים על טיעוניהם, תוך הפנייה למסמכים אותם צירפו לכתבי הטענות, ולתצהירים של עו"ד אוזן ועו"ד לביא, וניסיונו של בית המשפט להביאם להסכמה לא צלח.
א.
עו"ד אטיאס עמד על טענתו כי הסכם שכר הטרחה, אשר נחתם על ידי מזכירתו של עו"ד לביא הוא בטל ולא ניתן לביטול, בטענה כי מכתבו של עו"ד אוזן מיום 18/4/16 מהווה הודאת בעל דין כי הסכם שכר הטרחה הוא למראית עין.
כן חזר והפנה לכל טיעוניו ולמסמכים אותם אזכר בתגובתו, ובמיוחד למכתביו של עו"ד אוזן מיום 5/3/15 ו-18/4/16, בהדגישו כי אין תאריך על הסכם שכר הטרחה.
ב.

לטענת עו"ד אטיאס מדובר בהטעיה של עו"ד לביא, וזו עילת הבטלות של הסכם שכר הטרחה. לדבריו, אינו מייצג את עו"ד לביא בדיון ועו"ד לביא אינו צד לישיבה זו (אף שנכח בדיון), אך אין כל ניגוד אינטרסים בשלב זה בין המשיב לבין עו"ד לביא, אשר היה שליחו ושלוחו של המשיב; עם זאת, לו היה מייצגו, היה ממליץ לו לא ללכת לבוררות.
ג.
אשר לטענה לפיה הסתמך עו"ד אטיאס על הסכם שכר הטרחה בדרישה לפנות לגישור לפני בוררות, טען כי עשה זאת לאחר שעיין בהסכם, אך בטרם דיבר עם עו"ד לביא.
ד.
עו"ד פלדמן טען כי אין בסיס לטענה לפיה הסכם שכר הטרחה נחתם בחוסר הרשאה או שהוא הוחבא במחשכים והתגלה לפתע. החלק הרלוונטי עליו מלין המשיב צוין במפורש גם במכתבו של עו"ד איציק לעו"ד לביא, בו ציין עו"ד איציק כי הוא מבקש מעו"ד לביא לאשר פסקה זו בחוזר. לכן לכאורה אין בסיס לגרסתו של עו"ד לביא כי הוא לא קרא את הסכם שכר הטרחה לפני שהורה למזכירתו לחתום עליו.
ה.
יתר על כן, נטען כי עו"ד אטיאס עשה שימוש בהסכם שכר הטרחה כאשר דרש מהמבקשים לפנות לגישור על יסודו, ואף ציין מפורשות כי רק אם הגישור לא יצליח ילכו הצדדים לבוררות.
ו.
עו"ד פלדמן טען כי המשיב מעולם לא העלה טענה כי מדובר בהסכם בטל, במסגרת הערעור על פסק דינו של כב' השופט אייל דורון, לרבות על רכיב ההוצאות. בפעם הראשונה בה טען עו"ד אטיאס כי מדובר בחוזה למראית עין, דרש עו"ד פלדמן
מבאי כוח המשיב ליידע את הערכאות המתאימות בטענתם כי הסכם שכר הטרחה נערך למראית עין, אך הם לא עשו כן.
ז.
כן דחה את טענותיו של ב"כ המשיב כי עו"ד אוזן חושש לנהל הליך בבית המשפט, וטען כי מדובר בטענה חמורה וצינית, משהגישו המבקשים בעצמם את ההסכם לבית משפט זה.
משנשאל מדוע לא פנו המבקשים לבית המשפט בתביעה נגד סקלר ועו"ד לביא גם יחד במקום לפצל את ההליכים, השיב כי מדובר בשיקולים של זמן, כי העניין נמשך זמן רב, וייתכן שהמשיב עצמו ישלח הודעה לצד שלישי לעו"ד לביא.
ח.
בסוף הדיון הוסכם כי הצדדים יגישו אסמכתאות לטיעוניהם ושני הצדדים תמכו טיעוניהם בפסיקה.
המשיב הוסיף טיעונים לפסיקה שצירף, במסמך הקרוי "השלמת מסמך הפניות לפסיקה מטעם המשיב" אך בנסיבות העניין, לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, במסמכים שהוגשו על ידם ובפסיקה שצירפו, לא ראיתי צורך לאפשר למבקשים לשלוח השלמה נגדית להשלמת המשיב.
ט.
לשאלת בית המשפט, הודיעו הצדדים כי אם בית המשפט יחליט לקבל את בקשת המבקשים למינוי בורר וידחה את בקשת המשיב, ימנו כבורר את כב' הש' בדימוס יצחק ענבר.

דיון והכרעה
6
.
אקדים ואומר, כי לאחר בחינת טיעוניהם של הצדדים, אני רואה לקבל את הבקשה למינוי בורר שידון ויכריע במכלול המחלוקות שנתגלעו בין המבקשים לבין המשיב, על יסודו של סעיף 7 להסכם שכר הטרחה, ואני ממנה את כב' השופט בדימוס יצחק ענבר כבורר בכל המחלוקות בין המבקשים לבין המשיב.


המצב הנורמטיבי
7.

לאורך שנים הגנו בתי המשפט על מוסד הבוררות, לרבות מפני טענות בדבר אי חוקיות ופסול שנפל בהסכמים, אשר במסגרתם הסכימו הצדדים לפנות לבוררות במחלוקות שהתעוררו ביניהם (להלן בפרק זה: הסכמי הבוררות); ההלכה הפסוקה היא כי רק בנסיבות חריגות ושעה שקיים טעם מיוחד, יורה בית המשפט שמחלוקות אלה לא יידונו בבוררות. המדיניות המשפטית הנוהגת מחזקת את הנטייה לקיים הליכי בוררות, תוך מתן פרשנות מרחיבה של הסכמי הבוררות, באופן שיאפשר את קיומם, על מנת ליתן תוקף להסכמת הצדדים להכריע בסכסוכים שביניהם בבוררות. כך גם כאשר מדובר בהסכם בלתי חוקי; זאת כאשר ניתן להכשיר את ההסכם, או כאשר ניתן להפריד באמצעות עיקרון "העיפרון הכחול", בין חלקיו החוקיים לבין חלקיו הבלתי חוקיים.
בהקשר זה ראו דבריו של כב' הש' דנציגר ברע"א 6353/17 אלברט פוני נ' אופק עד פיננסים (2014) בע"מ (29/10/17; להלן: ענין פוני) כדלהלן:

"רק בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים יסטה בית משפט מתניית בוררות שעליה הסכימו הצדדים ויימנע מלכבד את רצונם של הצדדים כפי שהביעו בהסכם ביניהם. לא ניתן להסכין עם מצב שבו מותירים בידי הנתבע את הבחירה – בדיעבד - אם לפנות להליך בוררות או לבית המשפט, במקרה בו יועלו טענות אזרחיות-חוזיות-מסחריות הקשורות בתרמית, מצגי שווא וכיוצא באלה, באופן המנוגד להסכמתם הא-פריורית של הצדדים. את הסמכות לסטות מתניית בוררות מוסכמת יש להותיר למקרים חריגים בהן מדובר בטענות חמורות במיוחד (כגון בעניין חברת החשמל לעיל) או כאשר מדובר באינטרס ציבורי כבד משקל שמצדיק דיון פומבי (כגון בעניין טבע לעיל)".

8
.
בטלות חוזה בשל טענת פסול בחוזה לרבות חוזה למראית עין – הדין הנוהג
סעיף 13 לחוק החוזים, המצוי בפרק ב' לחוק החוזים, אשר כותרתו "ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו",
קרוי "חוזה למראית עין" וקובע כדלהלן:
"חוזה שנכרת למראית עין בלבד – בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על החוזה".
על אף האמור, קובע סעיף 19 לחוק החוזים, הקרוי "ביטול חלקי", כדלהלן:
"ניתן החוזה להפרדה לחלקים ועילת הביטול נוגעת רק לאחד מחלקיו, ניתן לביטול אותו חלק בלבד; אולם אם יש להניח שהצד הרשאי לבטל לא היה מתקשר בחוזה לולא העילה, רשאי הוא לבטל את החלק האמור או את החוזה כולו".
(ההדגשה אינה במקור – ד.ס).
סעיף 30, הנושא כותרת "חוזה פסול", מצוי בפרק ג' לחוק החוזים, הקרוי "צורת החוזה ותכנו", וקובע כדלהלן:
"חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל".
על אף האמור לעיל, קובע סעיף 31, הנושא כותרת "תחולת הוראות", כדלהלן:
"הוראות סעיפים 19 ו-21 יחולו, בשינויים המחויבים, גם על בטלותו של חוזה לפי פרק זה, אולם בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מהחובה לפי סעיף 21 (חובת השבה – ד.ס.), כולה או מקצתה, ובמידה שצד אחד ביצע את חיובו לפי החוזה – לחייב את הצד השני בקיום החוב שכנגד, כולו או מקצתו" (ההדגשה אינה במקור – ד.ס).

9.

אשר לתוקפו של סעיף בוררות בחוזה אשר לגביו נטענה טענת בטלות, ראו דבריו של כב' הש' טירקל ברע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכיות ופירזול בע"מ פ"ד נח(2) 634,
אשר
סקר את הפסיקה בענין אי חוקיות של הסדר כובל (אליו הצטרפה גם כב' הש' פרוקצ'יה) כדלהלן:
"16
... יתר-
על-
כן, אפילו בטל חלק מן ההסכם מחמת אי-
חוקיות, ניתן להפריד בין החלק הפסול לחלק הכשר לפי סעיף 19 לחוק החוזים, ואפילו לא ניתן להפריד בין חלקי ההסכם, ניתן "להחיותו", בשלמותו או בחלקו, על-
ידי שימוש בהוראת סעיף 31 לחוק החוזים...
...בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט, אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון... לחייב את הצד השני בקיום החיוב שכנגד, כולו או מקצתו"...אפילו היה אפוא ההסכם הסדר כובל ובטל מחמת אי-
חוקיות ניתן להפריד בין החלק הבטל שבו לבין תניית הבוררות, ולחלופין ניתן "להחיות" את תניית הבוררות על-
ידי שימוש בהוראת סעיף 31 לחוק החוזים (על החייאת תניית בוררות בהסכם בלתי חוקי ראו ע"א 65/85 עיריית נתניה נ' נצ"ב נתניה בע"מ (להלן – עניין
עיריית נתניה [15])).
לא זאת בלבד: הלכה היא כי פקיעתו של חוזה אינה מפקיעה מאליה גם את סעיף הבוררות שבו, אלא יש לבחון כיצד פקע החוזה ומדוע (ס' אוטולנגי
בוררות – דין ונוהל [57], בעמ' 109-106). כך נפסק שאי-
חוקיות המפקיעה את החוזה אינה מפקיעה את תניית הבוררות שבו (עניין עיריית נתניה [15]; פרידמן וכהן [55], בעמ' 583-582. לתניית בוררות בחוזה שהסתיים השוו: ע"א 410/64 הררי נ' חברת יהלום בע"מ [16]; ע"א 155/64 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' פייבלמן [17]; ע"א 550/75
מורלי נ' בגון [18], בעמ' 312. לתניית בוררות בחוזה חדש אחרי שהסתיים החוזה המקורי השוו: ע"א 2/49 רודה נ' סולל בונה בע"מ [19]; ע"א 312/56 קרבס נ' אברמוביץ [20]; ע"א 453/74 עובדי בית ברנר שיכון בתל-
אביב בע"מ נ' חירותי [21]. לתניית בוררות בחוזה שהופר לעומת חוזה בטל השוו: ע"א 71/ קונסטרקשן אגריגייטס קורפוריישן נ' מפעלי ים המלח [22]; בר"ע 130/71 משיח נ' רביע [23]; ע"א 445/80 ג'ברה נ' המועצה האזורית בקעת בית-
שאן [24], בעמ' 426). גישה זו רואה בתניית הבוררות חלק נפרד מן החוזה, שתוקפה אינו פג גם נוכח בטלות החוזה, ואי-
החוקיות שדבקה בחוזה אינה מכתימה את התנייה (פרידמן וכהן [55], בעמ' 583). על כך נאמר, כי:
"...שטר-
הבוררות משמש מנגנון ביצוע, היינו מנגנון לביצוע הזכויות הנובעות מן העיסקה, נשוא החוזה, ומשום כך אין הכרח, לא מבחינת המשפט ולא מבחינת ההגיון, כי פסול שבחוזה יפסול גם את שטר-
הבוררות" (ע"א 3/56
סחייק נ' ברנרד [25], בעמ' 444; ראו גם: ע"א 247/47 חברת בית-חולים "רפאל" בע"מ נ' פעילן [26], בעמ' 78; בר"ע 158/77 סגל נ' נפית השקעות ופיתוח בע"מ [27])".
10.

אשר להבחנה בין חוזה למראית עין הבטל מעיקרו לבין חוזה שרק פרטים מסוימים מתוכו נועדו למראית עין, ראו דבריה של כב' השופטת בן-פורת בע"א 318/85 כוכבי נ' גזית קונסילם השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב(3) 265
(19/4/88). בעניין זה קבע בית המשפט כי ייתכן שההסכמים אשר באמצעותם ביקשו שפירא להעביר את זכויותיהם בדירה לכוכבי הם בחלקם למראית עין, בהתייחסו לפרטים הנוגעים לטיב זכויותיהם של שפירא בדירה, אך אפילו כך גם אז אין ההסכמים בטלים, מפני שסעיף 13 לחוק החוזים "
חל אך על חוזה שמראית העין בו היא מוחלטת. במראית עין יחסית לא סגי, שכן על החוזה להיות פיקטיבי לחלוטין, כדי שתתפוס בו הבטלות שעל פי סעיף 13 הנ"ל
".

11.


דיון מעמיק בסוגית החוזים הפסולים למיניהם, לרבות חוזה למראית עין, נעשה בע"א 4305/10 מזל אילן נ' יוסף לוי (9/5/12), מפי כב' השופטים רובינשטיין, הנדל ופוגלמן, שם נדונו סיווגו של חוזה שמטרתו להתחמק מתשלום מס, וכן הפגם שנפל בו.
כב' הש' פוגלמן (אשר כתב את חוות הדעת העיקרית) וכב' הש' הנדל נקטו גישות שונות בסוגיות הרלוונטיות, אך נוכח ההסכמה בין כל חברי ההרכב לתוצאה האופרטיבית -
קיום העסקה כאמור בהסכם המכר בכפוף לכך שהמערערת תשא בתשלום מס השבח - כב' השופט רובינשטיין נמנע מלהכריע בין השיטות.
לדבריו של כב' הש' פוגלמן:
"18
....
איזהו חוזה פסול? סעיף 30 לחוק משמיע כי פסול בחוזה יכול להימצא בשלושה תחומים: בכריתה, בתוכן או במטרה; ולנבוע משלוש עילות: אי חוקיות, אי מוסריות או סתירת תקנת הציבור (גרוסקופף, בעמ' 478). ...
.
אי חוקיותו של חוזה כזה נובעת מהוראות חוק חיצוניות. השאלה אם כריתתו, תוכנו או מטרתו של החוזה סותרת את החוק וגוררת את בטלותו תוכרע על סמך פרשנותן של הוראות אלו. לא כל הסכם שנוגד איסור בחוק יבוא בגדר הוראות החוזה הפסול שכן לעיתים מסתפק החוק בהטלת סנקציה אישית (פלילית, נזיקית או מינהלית) על המתקשרים מבלי לפגוע בתוקף החוזה שכרתו ...
19. מהן תוצאות בטלות החוזה? סעיף 31 מאפשר לבית המשפט לבחור בין שלושה סעדים: השבה, פטור מהשבה וקיום החיוב. על היחס ביניהם עמד הנשיא שמגר: "בין האפשרות הראשונה לבין האחרות קיים יחס של דירוג אנכי. באין שיקולים לכאן או לכאן, מושל בכיפה סעד ההשבה. בין שתי האפשרויות האחרות קיים יחס של דירוג אופקי, והבחירה ביניהן היא פועל יוצא של הפעלת שיקולי הצדק" (עניין ביהם, בעמ' 15). ...

(ב)
חוזה למראית עין
20
. ... נהוג לומר כי חוזה למראית עין הוא חוזה שבו "מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה" (עניין ביטון, בעמ' 581). בחוזה למראית עין מתקיימת אי-התאמה מכוונת בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת בחוזה שכרתו כלפי חוץ, לבין רצונם האמיתי (ראו: עניין חזן, בפסקה 24; שלו, בעמ' 255). לפי רצונם האמיתי של הצדדים, לחוזה שכרתו למראית עין אין תוקף מחייב (ע"א 6295/95 בוחסירה נ' בוחסירה, פ"ד נ (1) 259, 261 (1996) (להלן: עניין בוחסירה))....

.21
הפער בין רצונם האמיתי של הצדדים לבין המצג החיצוני שיצרו נועד להשגת תכלית מסוימת שהצדדים, או אחד מהם, ביקשו להגשים (עניין חזן, בפסקה 24). הניסיון מלמד כי תכלית זו עשויה להיות מטרה חוקית, ספק-חוקית או בלתי חוקית

...
22. תהא מטרתם של הצדדים לחוזה למראית עין אשר תהא, הם אינם רוצים בקיומו של החוזה כפי שהוא משתקף כלפי חוץ (עניין ביטון, בעמ' 581), בין משום שהם אינם מעוניינים להוציא לפועל עסקה כלשהי ובין משום שהם מעוניינים בעסקה אחרת (עניין סולל, בעמ' 631). המצב
הראשון – שבו אין מאחורי החוזה למראית עין ולא כלום משום שהצדדים אינם מעוניינים לשנות את המצב המשפטי – כונה בספרות ובפסיקה "סימולציה מלאה" (או מראית עין מוחלטת). המצב השני – שבו מאחורי החוזה למראית עין (הגלוי) עומד חוזה אחר (סמוי) השונה ממנו בכללותו או בפרטים אחדים, ובאמצעותו מבקשים הצדדים לשנות את המצב המשפטי ביניהם – כונה "סימולציה יחסית"...
24
. כשלעצמי סבורני כי מענה לשאלת הסיווג עשוי להימצא בחידוד ההבחנה בין חוזה למראית עין לבין חוזה פסול, כפי שיובהר להלן...
27. לפיכך בסיווג חוזה לקטגוריה האחת או השנייה ראוי לעמוד במדויק על גמירות דעתם של הצדדים – אם ברצונם להתקשר בחוזה מחייב אם לאו; ועל מטרתם – אם חוקית אם לאו – כדי להגשים את התכלית המונחת בבסיסן של הקטגוריות ...
29. סיכום הדברים עד כאן: בסיווג חוזה לאחת מן הקטגוריות שבהן עסקינן, מבקשים אנו להשיג את התכלית המיוחדת לאותה קטגוריה...
לפיכך בסיווג חוזה שנועד להסתיר מידע מן הרשויות עלינו לשאול – איזו תכלית אנו מבקשים להגשים? ככלל, סבורני כי במרבית המקרים בחוזים שמטרתם להונות את רשויות המס, התכלית הדומיננטית תהא הגנה על אינטרס הציבור. זאת משום שבחוזים אלו מימד הפיקטיביות משרת את אי החוקיות ואלמלא המטרה הפסולה, התניה הפיקטיבית לא הייתה באה לעולם. עלינו לאתר את ההיבט הדומיננטי בחוזה בכל מקרה ומקרה, ולשם כך נעמיד לנגד עינינו את כוונת הצדדים ביחס לעסקה בכללותה, ונשאל: האם הייתה לצדדים כוונה להתקשר ביחסים חוזיים מחייבים, ואם היה בכוונתם להוציא לפועל את העסקה? אם התשובה לכך בחיוב, הקטגוריה המתאימה אינה חוזה למראית עין. נוסיף ונשאל – האם כוונת הצדדים חותרת תחת אינטרס ציבורי (במובנו של סעיף 30, כאמור בפסקה 18 לעיל)? אם התשובה על כך בחיוב, הקטגוריה המתאימה היא חוזה פסול. ...

במאמר מוסגר יוער כי אמות המידה האמורות נחוצות לצורך הכרעה בשאלת הסיווג של חוזים שנועדו להונות את הרשויות (שבהם כאמור קיימת זיקה בין מימד מראית העין למימד הפסלות). אין הן רלוונטיות למקרים שבהם מראית העין משרתת מטרה לגיטימית ואין חשש לאי חוקיות, או למקרים שבהם אי החוקיות לא הוכחה במידה הדרושה. ...

30. השאלה מה הייתה כוונתם – אם התכוונו להתקשר בהסכם מחייב אם לאו – היא שאלה עובדתית, והתשובה לה מוסקת ממכלול הראיות, לרבות אלה שהן נסיבתיות (עניין סלהוב, בעמ' 218-217; עניין חזן, בפסקה 25). הנטל להוכיח כי החוזה נכרת למראית עין מוטל על הטוען...

33. בטרם נפנה לבחינת תוצאות הפסלות בענייננו, עלינו לבחון כשלב מקדמי אם ניתן להפריד את החוזה לחלקים, כמצוותו של סעיף 19, בשינויים המחויבים (ראו גרוסקופף, בעמ' 579). בעבר נפסק כי לצורך בחינת היתכנותה של בטלות חלקית על החוזה לעמוד בשלושה תנאים: "שלב ראשון – האם החוזה ניתן להפרדה לחלקים? שלב שני – האם עילת הבטלות נוגעת רק לאחד מחלקיו? שלב שלישי – האם ניתן לבודד את החלק הנגוע מתוך החוזה ולהשאיר את עיקר החוזה על כנו, מבלי שייווצר חוזה שונה מזה שבו התקשרו הצדדים? רק מתן תשובה חיובית לכל אחת משלוש שאלות אלו מאפשר פיצול החוזה לחלקיו". ...


.39
עיינתי בחוות דעתו של חברי השופט נ' הנדל, ואבקש להוסיף הערות מספר להבהרת עמדתי.



נפתח בסוגיה הראשונה: השאלה בדבר סימולציה חלקית מתעוררת מקום שבו כרתו הצדדים שני חוזים – חוזה גלוי וחוזה נסתר. כאמור בפסקה 22 לעיל, החוזה הגלוי בטל משום שנכרת למראית עין בלבד, ולא היה בכוונת הצדדים לקיימו. השאלה היא מה דינו של החוזה הנסתר אשר סעיף 13, כאמור, שותק לגביו. כפי שהדגשתי בחוות דעתי, את שאלת תוקפו של חוזה נסתר, בהינתן מראית עין יחסית למטרה שאינה בלתי חוקית, הותרתי בצריך עיון. ...


43. חברי מסתייג ממבחן התכלית הדומיננטית משום שהוא חושש כי אין בו כדי לספק תשובה חד-משמעית בכל המקרים. אדגים את פועלו של המבחן המוצע: ...לבסוף נניח כי הצדדים חתמו על הסכם כשר ותקף, וכעבור פרק זמן מסוים החליטו להונות את שלטונות המס, ולשם כך חתמו על הסכם נוסף שהתמורה שננקבה בו נמוכה יותר. ברי כי בכוונתם להוציא את העסקה לפועל באופן שחותר תחת אינטרס ציבורי, ולפיכך הסוגיה תידון בגדר סעיפים 30-31 ולא בגדר סעיף 13. כל זאת לא אמרנו אלא כדי להדגיש שהאופן שבו בחרו הצדדים ליתן ביטוי לכוונתם הפסולה (בהסכם בכתב שנלווה לו הסכם שונה בעל-פה או בשני הסכמים נפרדים בכתב שאחד מהם משקף כוונה אמיתית והשני לא), כמו גם המועד שבו התגבשה כוונתם (אם במעמד כריתת החוזה או לאחריו) אינם מעלים ואינם מורידים לצורך סיווגה של העסקה לקטגוריית אי החוקיות (ראו גרוסקופף, בעמ' 519-518; בן פורת, בעמ' 181-179)."
(ההדגשות אינן במקור – ד.ס).


לדבריו של כב' הש' הנדל:


"... אני מציע כי חוזה בעל פגם כפול – כלומר, שהוא בו זמנית חוזה למראית עין וגם חוזה בלתי חוקי – יסווג גם כחוזה בלתי חוקי, והסעד בעניינו יהיה כשל חוזה בלתי חוקי – קיום, ביטול או השבה, באופן חלקי או מלא, כפי שיקול דעתו של בית המשפט. גישה כזו פותרת את הקושי המעשי של מקרי הקצה שתיארתי לעיל, ואף עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק ועם שיקולי המדיניות עליהם הצבעתי. בד בבד, אני מציע כי הפגם השני של החוזה, כלומר: היותו למראית עין, יבוא לידי ביטוי בשיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בשאלת קיום החוזה. השיקולים המוכרים כיום (בהקשר של חוזה בלתי חוקי "נטו", כלומר: שאין בו היבט נוסף של חוזה למראית עין) מפורטים בחוות דעתו של חברי (פס' 34-36), וביניהם האם אחד מן הצדדים ביצע את חיובו; האם הצדדים יצרו חוזה שלם, שאלמלא הפסלות שבו היה תקף וניתן לאכיפה; שמירה על תכלית החוק שהחוזה חותר תחתיו; מידת אי החוקיות; שיקולי הרתעה וצדק בין הצדדים. הצעתי היא כי בחוזה בעל פגם כפול יש להתחשב גם בפן הפיקטיבי של החוזה – כלומר, היותו למראית עין – הן במסגרת השיקולים הקיימים (חיזוק הצורך בהרתעה; העדר חוזה שלם; ומידת אי-חוקיות מובהקת יותר), והן כשיקול עצמאי (חוזה פיקטיבי ראוי פחות לקיום)".

בע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פד לג(2), 576, (1979), קבע כב' הש' (כתוארו דאז) ברק בין השאר את ההבחנה בין סימולציה מוחלטת לבין סימולציה יחסית, ובדעת מיעוט באותו עניין קבע כי ייתכן שלחוזה הנסתר יש קיום בפני
עצמו, והדבר ראוי לבדיקה עניינית. באופן שהחוזה הנסתר יאכף אם בית המשפט ימצא שאין בו אי חוקיות.
לעניין החוזה השונה והסמוי ראו גם ע"א 3642/11 כהן נ' גטאס (3/3/14), שם בחנה כב' הש' (כתוארה דאז) חיות, את השאלה אם הסכם מכר מקרקעין הוא חוזה למראית עין אם לאו, והתייחסה לרמת ההוכחה המוגברת הנדרשת לצורך ביסוס טענה מסוג זה, בקבעה כי יש להתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים בעת כריתתו של ההסכם. גם בעניין זה צוינה לעניין בטלותו של הסכם למראית עין ההבחנה בין מראית עין מוחלטת לבין מראית עין יחסית, תוך הפנייה בין השאר לספרה של ג. שלו, דיני חוזים, 167 (מהד' שניה) (2003) (לעיל ולהלן: שלו; בענין חוזה מכר שנעשה תוך ניסיון להונות את רשויות המס ונפקותו, השוו גם ע"א 6667/10; ע"א 7441/10 הלוי בר טנדלר נ' קוזניצקי (12/9/12), מפי כב' הש' עמית).

ראו גם רע"א 4986/08
tyco building servies

נ' אלבקס וידיאו בע"מ (
12/4/10), מפי כב' הש' דנציגר:
"36. הנה כי כן, גם כאשר מדובר בחוזה בטל (להבדיל מחוזה שבוטל) ניתן ליתן תוקף לתניית בוררות הקבועה בו, וזאת מכוח סעיף 19 לחוק החוזים, המאפשר לערוך הפרדה בין סעיפיו של החוזה. לשיטתה של אוטולנגי, הדבר יהיה אפשרי כאשר הצדדים הסמיכו את הבורר במפורש לדון בשאלת תוקפו של החוזה (קרי, בשאלת סמכותו)".

ראו גם דבריו של כב' הנשיא אורי גורן בבש"א (מחוזי ת"א) 19698/08
תלי חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ (30/12/08),
שם סקר את הפסיקה הרלוונטית, הפנה לסעיף 3 לחוק הבוררות, וקבע כי יש להבחין בין הסכם בוררות שאינו חוקי לכשעצמו, לבין חוזה בלתי חוקי הכולל תניית בוררות, וכך נאמר:

" 10. ... כאן צריך להבחין בין הסכם בוררות, שהוא כשלעצמו אינו חוקי, לבין חוזה בלתי חוקי הכולל תניית בוררות. הסכם בוררות בלתי חוקי, במובן זה שעניינו הוא עניין שהצדדים אינם יכולים להסכים להעבירו לבוררות, הינו פסול מעיקרו ולא יינתן לו תוקף...
11. לעומת זאת, חוזה בלתי חוקי הכולל תניית בוררות – אין באי החוקיות שדווקא בחוזה כדי להביא מניה וביה לפסילת סעיף הבוררות שבו (אוטולנגי, עמ' 125-187; עופר גרוסקופף "חוזה פסול", דניאל פרידמן ונילי כהן "חוזים", כרך ג' 473, 581-584 (תשס"ד - 2003)). בהקשר זה על בית המשפט לשקול באיזו מידה צריכה להיות אי החוקיות להיות בנויה מעל פני הדברים על מנת שיוצדק ביטול ההסכם, וכן באיזו מידה הייתה אי החוקיות במרכז כוונת הצדדים. דרך אחת היא לראות בסעיף הבוררות בין אם נחתם בנפרד ובין אם לאו, הסכם עצמאי שיש לו חיים משל עצמו.
בדרך זו הלך השופט זוסמן (כתוארו דאז) בעניין ע"א 3/56 יעקב סחייק נגד חיים ברנרד, פ"ד יא, 441, 444 – 445 (1957), בקובעו: "אפילו כרכו הצדדים את החוזה ואת שטר הבוררות במסמך אחד, כפי שעשו במקרה דידן, אין מניעה לכך ששטר הבוררות יהא קיים כקשר בפני
עצמו, במקביל לחיובים שבחוזה ....
12. בדומה, בעניין ע"א 65/85 עיריית נתניה נגד נצ"ב נתניה בע"מ, פ"ד מ(3), 29 (1986), סברו השופט ד' לוין והשופטת נתניהו כי אי החוקיות שדבקה בחוזה אינה צריכה לשלול היזקקות להסכם הבוררות הכלול בו; הוא שריר וקיים ועומד בפני
עצמו. ההסבר לכך מצוי בסעיפים 30 ו-31 לחוק החוזים ... יצוין כי גם השופט השלישי בהרכב ש' לוין, קבע, כי לפי העיקרון הטמון בסעיפים 19, 21 ו-31 לחוק החוזים, אין מניעה לפצל את החוזה ולקבוע שסעיף הבוררות יוותר בתוקף מלא, חרף בטלותן היחסית של שאר הוראות החוזה (ראו גם גרוסקוב, עמ' 582 – 583)".

ברע"א 5036/10 שמעון דויטש נ' אליהו קליין (10/10/10), התייחס כב' הש' דנציגר להסכם בוררות במחלוקת הנוגעת לסכסוך מסחרי עסקי, וקבע:

"לא ייתכן כי כל פעם שתשורבב טענת תרמית, או שיטען כי הפרת הסכם לוותה תרמית, יוכל התובע, התובע בעצמו את עילות תביעתו, להביא לאיון תוקף הסכם הבוררות ... אכן ייתכן ויש מקום לקבוע חריגים לכלל זה, אך אין לי ספק כי מקרה זה לא נמנה על אותם החריגים. סבורני כי עמדה זו עולה בקנה אחד עם המגמה לפיה יש לפעול למתן תוקף להסכם הבוררות ויש לשמור על קיומם" (ראו גם ענין פוני, כאמור לעיל).

12.
פיצול הליכים – האם סיבה להשעייתו של הסכם הבוררות
הכלל הוא הצורך בפיצול הדיון באופן שהמחלוקת בין תובע לבין חלק מהנתבעים תתברר בבוררות, ובין חלקם תתברר בבית המשפט אינו מצדיק הפקעה של הסכם בוררות, והשאיפה לריכוז התביעות בהליך אחד אינה חזות הכל, למעט בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. (ראו ע"א 307/71 אוניקו רויטמן חברה לעבודות ציבוריות בע"מ נ' שמשון חברה לביטול בע"מ (23/1/72), מפי כב' הנשיא זוסמן (להלן: ענין אוניקו); רע"א 573/09 אברמוביץ' נ' יהלומיי אל. די. זי בע"מ (19/1/09), מפי כב' הש' דנציגר; וכן אוטולנגי, בוררות – דין ונוהל, כרך א' עמ' 306-312 (2005)).

בית המשפט העליון קבע כי ראוי לקיים מבחן דו שלבי לשם זיהוי המקרים בהם קיימת הצדקה לשלול מצדו של צד להסכם את זכותו החוזית להתדיין בבוררות, ועסקינן במקרים בהם התובע היה מעוניין לנהל את עניינו בבית המשפט ולא בהליך בוררות. ראשית יש לבחון את הנחיצות הדיונית של צירופו של צד נוסף שאינו צד להסכם הבוררות, כגון שאלות משותפות של משפט ושל עובדה, פירוש הסכמים בין הצדדים וכיוצא באלה; שנית הנחיצות המהותית בקיום הליך אחד בבית המשפט נגד כל הנתבעים, כגון החשש שפיצול הדיון עלול להביא להכרעות סותרות או לכך שהתובעים יוותרו ללא סעד אפקטיבי. עם זאת, נקבע כי ככלל, חשש לפסיקות סותרות אינו עילה מספקת להפקעה של הסכם הבוררות (לעניין זה ראו ענין אוניקו; רע"א 985/33 אלרינה אינווסטמנט
קורפוריישן נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ (1/9/93), מפי כב' הש' גולדברג (להלן: עניין אלרינה). ראו גם רע"א 7159/05 תם נ' פרס (1/8/07), מפי כב' השופט פוגלמן).

מן הכלל אל הפרט
13.

בחינה של עובדות המקרה וטיעוני הצדדים, לאורה של ההלכה הפסוקה, מלמדת כי טיעוניו של המשיב אינם יוצרים בסיס לביטולה של תניית הבוררות.

ראשית, הצדדים ויתרו מכללא על חקירתם של המצהירים, ואינם חולקים למעשה על עיקר העובדות המהותיות המפורטות לעיל, או על המסמכים שצירפו לטיעוניהם ולתצהיריהם. משכך, על אף ההבדלים הלא משמעותיים לגבי השתלשלות העניינים בתחילת הדרך, ניתן לומר – בהעדר נתונים אחרים שהוגשו
לבית המשפט - כי לכאורה עד יום 18/4/16 התנהלו המבקשים בשיתוף פעולה עם עו"ד לביא, אשר העביר את ענייניו הרלוונטיים של סקלר ממשרד עו"ד בן ארי – פיש ושות' לעו"ד אוזן ולמשרדו.
מכתביהם של המבקשים לעו"ד לביא - לרבות מכתבו של עו"ד אוזן מיום 18/4/16 בדבר התנהלותם המשותפת של המבקשים והמשיב לאחר פטירתו של עו"ד פיש המנוח, ההליכים הרבים בהם טיפלו המבקשים עבור המשיב, ושינוי הנסיבות מאז נערך ההסכם המקורי ביום 20/3/13, כאשר המשיב העביר את ענייניו המקוריים ועניינים נוספים למשרד המבקשים בשנת 15' - צורפו לתגובת המשיב, ולא נסתרו על ידי מי מהצדדים.
משכך, ניתן להסיק מתצהירי הצדדים, כי המשיב באמצעות עו"ד לביא הסכים לחתום על הסכם שכר הטרחה לצורך הגשתו לכב' הש' אייל דורון במסגרת הבקשה לפסוק למשיב הוצאות ריאליות בתביעות שהתבררו בפני
ו.

14
.
אשר לגרסתו של עו"ד לביא כי הסכם שכר הטרחה נשלח אליו בחיפזון וכי הוא לא עיין בו לפני ששלח אותו למזכירתו לצורך חתימה והגשה לבית המשפט, מדובר במסמך קצר ביותר המחזיק פחות מעמוד אחד, וכעולה ממכתביו של עו"ד איציק, הוא נשלח רק לאחר שכבר במכתב ששלח אליו עו"ד איציק במייל ביום 7/4/16 (יום חמישי בשבוע), נתבקש עו"ד לביא "תאשר לי בחוזר", כי הסדר שכר הטרחה בגין הטיפול המשפטי ביחס לשני תיקים שצויינו במכתב הוא 20% מסכום התובענה הכולל את סכום פסק הדין המוסכם בצירוף סכום התביעה הכספית. דהיינו, נכתב מפורשות כי אין עסקינן ב- 20% מסכום הגבייה אלא 20% מסכום התובענה הכולל את סכום פסק הדין המוסכם בצירוף התביעה הכספית. דבריו של
עו"ד לביא בתצהירו כי לא קרא את הסכם שכר הטרחה אשר נשלח אליו במייל, לפני שהעבירו למחרת בבוקר למזכירתו והורה לה לחתום עליו בשמו לצורך העברתו לבית המשפט, עומדים לכאורה בניגוד לחזקה כי אדם (לא כל שכן עו"ד) קורא מסמך עליו הוא חותם (או מאשרר חתימה). מכל מקום, סביר להניח כי גרסה זו תידון לגופה בהליך שיתקיים בין הצדדים.
לא זו אף זו, ממכתבו של עו"ד איציק מיום 9/4/16 בשעה 11:50 "בהמשך לשיחתך עם אורן, מצ"ב מסמך הסכם שכר טרחה", אשר נכתב על נייר מכתבים של המבקשים (ולא של משרד בן ארי – פיש ושות', כנטען על ידי המשיב), עולה כי הסכם שכר הטרחה נשלח לעו"ד לביא רק לאחר שעוה"ד אוזן ולביא שוחחו בנדון.
בהסכם שכר הטרחה נכתב נוסח שונה הן מההסכם המקורי, הן מהסיכום שנעשה ביום 5/3/15 והן ממכתבו של עו"ד איציק מיום 9/4/16 – "20% בצירוף מע"מ מהסכום שייפסק לטובת סקלר בהליכים המשפטיים (לרבות פסק הדין המוסכם). מסכום זה יקוזזו כל הסכומים ששולמו עד למועד פסק הדין".
משכך, אישר עו"ד לביא למזכירתו לחתום על ההסכם, לאחר שהיה מודע לכאורה לכוונתו של עו"ד אוזן לשנות את הסעיף השנוי במחלוקת. הטענה כי לא קרא את הסכם שכר הטרחה, לאחר שקיבל את המייל מיום 7/4/16 ודיבר עם עו"ד אוזן, או שלא הבין בדיוק מה נכתב, היא עניין לבירור עובדתי, ולא תידון בהליך זה.
למען הסר ספק, בשלב זה איני רואה להידרש לנפקות גרסתו של עו"ד לביא כי ההסכם נחתם על ידי מזכירתו; זאת, מפני שעו"ד לביא עצמו הצהיר כי העביר את הסכם שכר הטרחה אשר נשלח למייל שלו למשרדו, והורה למזכירתו
לחתום עליו בשמו, על מנת להגישו לבית המשפט ביום 10/4/16.

15
.
יודגש כי הן עו"ד אוזן והן עו"ד לביא לא התייחסו בתצהיריהם לשיחה הטלפונית ביניהם עובר לשליחתו של הסכם שכר הטרחה. לא למותר לציין כי עו"ד אוזן נמנע מלהתייחס בתצהירו לכל השתלשלות העניינים והתכתובות בנושא שכר הטרחה, אשר קדמו לחתימתו של הסכם שכר הטרחה. כל העניינים שלא פורטו בכתובים יתבררו בהליכים שיתקיימו בין הצדדים, ולא יידונו בשלב זה.
מכאן כי בסופו של יום, לאחר דין ודברים בין המבקשים לבין עו"ד לביא, שלחו המבקשים נוסח של הסכם שכר טרחה לעו"ד לביא, והוא אישר אותו ואת הגשתו לבית המשפט.

האם מדובר בחוזה למראית עין
?
16
.
עו"ד לביא, אשר ייצג את המשיב, תקף את הסכם שכר הטרחה עליו חתם באמצעות מזכירתו, אף שעשה כן כדי להעבירו לבית המשפט לצורך פסיקת הוצאות ריאליות למשיב. דא עקא שמתצהירו עולה טענת הטעייה או תרמית כנגד המבקשים, ולא ניתן ללמוד מתצהירו כי בעת שהסכים לחתום על הסכם שכר הטרחה – לאחר המייל המפורש והמפורט שנשלח אליו על ידי עו"ד איציק ביום 7/4/16, ולאחר שהשיחה שניהל עם עו"ד אוזן עובר למשלוח הטיוטה של הסכם זה ביום 9/4/16 – הסכים לחתום על הסכם למראית עין בלבד.
אין חולק למעשה, כי המבקשים נתנו שירות משפטי מורכב למשיב, שהיה מיוצג על ידי עו"ד לביא משך שנים, וכי היו זכאים לשכר טרחה. תמצית טענתו של המשיב באמצעות לביא, היא שההסכמה המקורית בין הצדדים הייתה לשכ"ט המגיע כדי 20% מסכום הגבייה, והוא לא שם לב כי ההסכם תוקן באופן שהתשלום יעמוד על 20% מהסכום שייפסק.
קרי, עו"ד לביא לא הודה בשום שלב כי חתם על הסכם למראית עין בלבד, ואין גם טענה כי מדובר בחוזה פסול ובלתי חוקי מהסוג הנדון לעיל, אשר נועד להונות את רשויות המס, למשל.

17.

הצדדים אינם חלוקים על כך שההסכם המקורי נערך על ידי עו"ד פיש המנוח, שהתחייב להופיע אישית בכל הדיונים המהותיים בבית המשפט, אך נפטר למרבה הצער עוד בשנת 14', וכי הטיפול בענייני המשיב הועבר לבקשתו לעו"ד אוזן, אשר פרש ממשרד בן ארי – פיש ושות', דהיינו למבקשים. ההסכם בין הצדדים עודכן ביום 5/3/15 (כנראה בשל העובדה כי עסקינן בשירות אישי שניתן למשיב), כאשר לא ברור אם נערך לפני או אחרי פרישתו של עו"ד אוזן ממשרד בן ארי – פיש ושות'; זאת, מפני שמכתב עו"ד אוזן מיום 5/3/15, שהיווה סיכום פגישה עם עו"ד לביא לגבי שכר הטרחה נכון לאותו יום, נחתם ע"י עו"ד אוזן, וצוין גם משרד בן ארי – פיש ושות'. לא למותר לציין כי במכתב זה קיים פרק שלם בדבר התיקים החדשים המטופלים על ידי עו"ד אוזן (אשר נשמט מציטוטו של המשיב בתגובתו), שלא יכול היה להיות חלק מההסכם המקורי, ואף דרישות נוספות בדבר שכר טרחה ומקדמות, מעבר לאמור בהסכם המקורי. דהיינו, הצדדים הגיעו להסכמות נוספות לאחר ההסכם המקורי, כאמור במכתב מיום 5/3/15, שנעשה לכאורה גם בשם
משרד בן ארי – פיש ושות'.
מכאן, כי דרישתם של המבקשים להעלאת הסיכום ביניהם לגבי שכר הטרחה המגיע למבקשים (שייצגו את המשיב לאחר שהתפצלו משותפות בן ארי – פיש ושות') על הכתב עובר להגשת הסיכומים לכב' הש' דורון במסגרת הסכם שכר טרחה מעודכן לא הייתה מופרכת לכאורה, והתבססה על שירות אישי ומתמשך שנתנו למשיב, על השינויים שחלו במשך הזמן נוכח שינוי הנסיבות, שהשתקף בהליכים נוספים בהם ייצגו את המשיב.
בחינת ההסכם מלמדת כי כל הפרק בדבר התיקים החדשים שנכלל במכתבו של עו"ד אוזן מיום 5/3/15 – לרבות סכום נוסף של 120,000 ₪ שהיה צריך להשתלם מעבר לסכומים הקודמים שהוסכמו - לא נכלל בו, ומאידך גיסא נעשה בו השינוי לפיו יעמוד שכר הטרחה על 20% בצירוף מע"מ מהסכום שיפסק (לא הסכום שייגבה ולא הסכום שנתבע).
לא נעלם מעיני כי הסכם שכר הטרחה אינו נושא תאריך, לוקה בזמנים המפורטים בו, ומתייחס לסכומים ששולמו כאל סכומים העתידים להשתלם. אך ענין זה היה לכאורה מוסכם על ידי עו"ד לביא, ואין חולק כי שיקף פעולות שבוצעו על ידי הצדדים.
18
.
דא עקא, שיש ממש בטענת המשיב כי מכתבו המאוחר של עו"ד אוזן לעו"ד לביא מיום 18/4/18, שמונה ימים לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה, אינו מתיישב עם האמור בהסכם שכר הטרחה.
בחינת המכתב המאוחר מעוררת קושי ממשי. מחד גיסא, עו"ד אוזן פירט את כל ההליכים בהם נתן שירות למשיב, בניגוד לאמור בהסכם המקורי מיום 20/3/13, אשר התייחס רק להליכים הקיימים שאוזכרו בו, ולא להליכים נוספים ומאוחרים שאוזכרו הן במכתב מיום 5/3/15, הן בהסכם שכר הטרחה והן במכתב המאוחר. מאידך גיסא, ציין עו"ד אוזן כי אינו מתנער מההסכם המקורי, אך יש לעשות בו התאמות, והציע לעו"ד לביא מנגנון אחר מזה הקבוע בהסכם שהוגש לבית המשפט, ומהמנגנונים שפורטו בכל המכתבים והסיכומים הקודמים. בין השאר הציע כי שכר הטרחה יעמוד על 15% מחיבור סכום פסק הדין המוסכם והסכום שייפסק במסגרת התביעה הכספית בצירוף מע"מ, כי כל הליכי הגבייה יועברו למבקשים, תמורת שכ"ט של 8% בלבד מכל סכום שייגבה, ועוד. הוא אף ציין כי בעבר הועברו הליכי הגבייה לגורם אחר, אשר לא הצליח להתמודד עם הקשיים שהערימו עליו אבו סמארה, וכי אלמלא עבודתם של המבקשים לא הייתה מלאכת הגבייה יכולה להיעשות כל עיקר.
אין חולק כי הצעתם של המבקשים במכתב המאוחר אינה זהה לאמור בהסכם שכר הטרחה, ועו"ד אוזן נמנע מלתת כל הסבר לפער זה בתצהירו.
בהעדר הסבר לפער בין הסכם שכר הטרחה לבין האמור במכתב המאוחר, לא מן הנמנע כי חלקו של סעיף 4 להסכם שכר הטרחה – המדבר בסך של 20% בצירוף מע"מ מהסכום שייפסק – לא שיקף את הסכמת הצדדים בעת שנכרת, והדבר ראוי לבחינה עובדתית מדוקדקת, שלא תעשה בפני
בית משפט זה, הבוחן את טיעוני הצדדים לכאורה בלבד, לצורך הקביעה אם מדובר בהסכם תקף, ניתן לביטול או בטל מעיקרו. אף זאת, רק לצורך השאלה אם תניית הבוררות, המהווה חלק מהסכם שכר הטרחה, תקפה.

19
.
לאחר בחינתו של הסכם שכר הטרחה
איני רואה לקבל את פרשנותו של המשיב לפיה מדובר בהסכם שנערך למראית עין בלבד, ואני סבורה כי אפילו הוא כולל רכיב אחד שלא שיקף את המוסכם בין הצדדים – ואיני רואה לקבוע ממצא עובדתי בשלב זה – הרי מדובר בסימולציה חלקית בלבד, וניתן להפריד בין חלקיו של ההסכם.
בנתונים אלה, שעה שטענתו של המשיב מפי עו"ד לביא היא כי הוא הסכים לחתום על הסכם שכר הטרחה מפני שלא קרא אותו לעומקו, וכי עו"ד אוזן הטעה אותו - יש קושי לקבל את הטענה כי מדובר בהסכם למראית עין. סבורתני כי הסוגיות שבמחלוקת הן בעיקר האם מדובר בהסכמה של עוה"ד אוזן ולביא, או בהטעיה, או בטעות חד צדדית של עו"ד לביא, וזו תתברר על ידי הגורם שידון בתיק.
ועוד, נוכח השתלשלות העניינים כפי שפורטה לעיל, איני רואה לקבל את טענת המשיב כי מדובר בהסכם שנועד כל כולו למראית עין ונעשה בתרמית, מפני שאם נעשה למראית עין ובתרמית - מי היה שותף לתרמית ולמראית העין? ולו בהסכם למראית עין בלבד עסקינן,
הרי שאין מקום להודעה שהודיע עו"ד אטיאס בפני
בית המשפט לפיה בשלב זה אין ניגוד עניינים בין המשיב לבין עו"ד לביא.
למען הסר ספק, מדובר בבחינה לכאורית בלבד, לצורך דיון בטיעוני המשיב המתנגד להעברת התיק לבוררות בטענה כי ההסכם כולו בטל.
התרשמתי כי המקרה הנדון דידן אינו נכנס להגדרה של מראית עין מוחלטת, מפני שלכאורה הצדדים היו מודעים לשינוי הנסיבות מאז נערך ההסכם המקורי ומכתבו של עו"ד אוזן מיום 5/3/15, והבינו את הצורך בעדכונו של ההסכם, כעולה מהתכתובות ביניהם. לא מן הנמנע כי מדובר במצב של סימולציה או מראית עין חלקית, המתייחסת לחלקו של סעיף 4 הגלוי. יתכן שבין הצדדים הייתה הסכמה אחרת שהייתה שונה ממנו, אותה התכוונו הצדדים לקיים, אך פרטיה לא הובאו בפני
בית המשפט. מכתבו המאוחר של עו"ד אוזן מותיר את הרושם כי יתכן שהצדדים היו מודעים לצורך בעדכון ההסכם, אך סיכמו להותיר את המשא והמתן הסופי לדיון מאוחר, בשל קוצר זמן, או שהם נשאו ונתנו בנושא, אך לא הגיעו להסכמות של ממש. (ראו ענין אילן). ושוב, אין מדובר בקביעה עובדתית, אלא בבחינה לכאורית בלבד.

20
.
בנתונים אלה, לא ניתן שלא להתרשם כי ללא שינוי זה לא היה המשיב מעלה טענה בדבר תרמית והסכם למראית עין, שהרי הצדדים הגיעו בעבר להסכמים בדבר שכר הטרחה המגיע למבקשים, ובית המשפט אף פסק לו שכר טרחה נכבד. כדי לסבר את האוזן ייאמר לענין תכליתו של ההסכם ותוכנו של המשפט המוכחש בסעיף 4 להסכם, כי לא ברור אם כב' הש' דורון היה רואה לעשות אבחנה – לצורך פסיקה של שכר הטרחה - בין האמור בהסכם המקורי, שם הוסכם כי ישולמו לב"כ המשיב
20% מהסכום שייגבה – הסכם אשר נועד לתמרץ את ב"כ המשיב בהליכי הגבייה העתידיים, לבין האמור בהסכם שהוגש, בו נקבע כי שכרו של ב"כ המשיב יעמוד על 20% מהסכום שייפסק, המשקף את העבודה שנעשתה בהליכים אלה בעבר.
משכך, אפילו נעשה חלקו של סעיף 4 למראית עין בלבד, בענין הנדון דידן, אין מדובר בחוזה בטל מעיקרו, וניתן להבחין בין חלקיו השונים.

21.

דין טענתו של המשיב כי מדובר בהסכם בטל מעיקרו להידחות מטעמים נוספים, שמקורם בדיני ההשתק והמניעות.
אין חולק כי המשיב, אשר היה מיוצג הן על ידי עו"ד לביא והן על ידי עו"ד אטיאס, עמד על פניה לגישור עובר להליכי בוררות, דהיינו עמד על זכויותיו מכוח סעיף 7 בהסכם שכר הטרחה.
כזכור, משפנו המבקשים לעו"ד אטיאס בסוגיה של שכר הטרחה המגיע להם ודרשו פניה לבוררות, הסתמך עו"ד אטיאס על ההסכם, ציטט את סעיף 7 מתוכו ועמד על קיומו בדווקנות, משעמד על פנייה לגישור תחילה, על ידי מגשר שימונה בהסכמה, "ורק אם יכשל הליך הגישור חו"ח – להליך בוררות".
אין חולק כי הצדדים פעלו למציאתו של מגשר מוסכם, קיימו הליכי גישור, אך הגישור לא צלח, וזאת עשו מכוחה של תניית הבוררות בהסכם שכר הטרחה.
נוהגם זה של הצדדים, על פי דרישתו של עו"ד אטיאס, מכוחה של תניית הבוררות בהסכם שכר הטרחה, מלמד על כך שאיש מהם לא התייחס אל ההסכם כאל הסכם בטל, ולחלופין, כי המשיב הסכים לקיומה במפורש או לכל הפחות מכללא, ואף פעל מכוחה.
ועוד, טיעוני המבקשים כי המשיב ועו"ד לביא נמנעו מלהעלות טענתם בדבר תרמית והסכם למראית עין ביחס להסכם בפני
ערכאות הערעור על פסק דינו של כב' הש' אייל דורון, לא נסתרו. דהיינו, המשיב ועו"ד לביא לא ראו לנכון להפנות את שימת ליבם של שופטי הערעור כי בערכאה הדיונית הוגש מטעמם מסמך הנגוע לטענתם בתרמית ונעשה למראית עין.
יפים לענייננו דבריו של כב' הש' טירקל
בענין אקסטל בהערתו אודות הגינות ותום לב, כדלהלן:
"הערה על תום-
לב
17
.
משמצאנו כי הבורר מוסמך לדון במחלוקות שבין בעלות-הדין תם הדיון, אולם איני פטור מלהעיר הערה על תום-לבה של המבקשת...
...רק אחרי שביקשו המשיבות להעביר מחלוקת בינן לבין המבקשת לבוררות, טענה המבקשת לראשונה כי ההסכם הוא הסדר כובל ובלתי חוקי, וכי אין לדון בו בהליכי בוררות. מותר דומני לומר שטענה כזאת, ובנסיבות כאלה, דבֵקה בה סירכא של אי-הגינות...".
משכך,
לא תישמע טענתו של המשיב כי ההסכם, אשר מכוחו עמד המשיב על פניה לגישור, תוך הודעה כי אם הגישור יכשל חלילה, יפנו הצדדים לבוררות – בטל מעיקרו.

22
.
לסיכום, אפילו תתקבל בסופו של יום טענתו של המשיב כי סעיף כלשהוא בהסכם נעשה למראית עין או נוצר מחמת תרמית או הטעייה או טעות, ואין בדברים שנכתבו לעיל כדי לקבוע כך או אחרת, הרי אין מדובר בהסכם שכולו בטל מעיקרו, וניתן יהא – לאחר בירור עובדתי ומשפטי - למחוק את החלק הבעייתי לפי סעיף 19 לחוק החוזים, ומכוח הכלל של "העיפרון הכחול", אך לקיים את חלקו האחר או כל הסכמה אחרת אליה הגיעו הצדדים..
נוכח ההלכה הפסוקה, לפיה בית המשפט יסטה רק בנסיבות חריגות ומטעמים מיוחדים מתניית בוררות עליה הסכימו הצדדים ויימנע מלכבד את רצונם של הצדדים כפי שהביעו בהסכם ביניהם, מקל וחומר כאשר הצדדים אף החלו בקיומה ביוזמתו של המשיב עצמו, תעמוד תניית הבוררות על כנה.

23
.
פיצול הליכים
אקדים ואומר כי גם הטענה בדבר החשש לפיצול הליכים אינה יכולה לעמוד למשיב.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים בסוגית הפיצול, סבורתני כי המבחנים שנקבעו בעניין אלרינה אינם מלמדים באופן מובהק על טעם מיוחד שלא לאפשר פיצול הליכים, מבחינת הנחיצות הדיונית והמהותית, כאשר התובע עצמו מעדיף לעשות כן משיקולים ענייניים. לכאורה מדובר בסוגיה מצומצמת, אשר הליך בוררות יעיל יביא לסיומה במהירות, ואין חשש כי צד כלשהו יישאר ללא סעד אופרטיבי.
המבקשים, אשר ביקשו לקיים הליכי בוררות בעיקר משיקולי זמן ויעילות, הודיעו כי אינם מחליטים בשלב זה דבר לגבי יחסיהם עם עו"ד לביא, והמשיב אינו יכול לחייבם להגיש נגדו תביעה כבר עתה.
משכך, אין מקום להשעות את הבוררות בנדון בגין טענה של העדר הצדקה לפיצול הליכים.

24.
סוף דבר
בחינה לכאורית של טיעוני הצדדים על פניהם מלמדת כי אפילו יש ממש בטיעוניו של המשיב, הן לגבי נסיבות עריכתו של הסכם שכר הטרחה, הן לגבי העדרו של ניגוד אינטרסים במועד הדיון בבקשה בין המשיב לבין עו"ד לביא, הרי שאין מדובר בחוזה שנעשה כולו למראית עין, ולכל היותר, אם יש ממש בטיעוני המשיב, הרי שמדובר בסימולציה חלקית.
בחינתו של ההסכם מלמדת כי ניתן להפריד בין חלקיו השונים, אשר מרביתם מקובלת על המשיב, וחלקו של ההסכם אף בוצע על ידי הצדדים בעבר.
יתר על כן וחשוב מכל, המשיב פעל על פי תניית הבוררות בהסכם שכר הטרחה, ואף דרש מהמבקשים לפעול על פיו, משעמד על קיומו של הליך גישור מכוחו. משכך, הוא מנוע ומושתק מלטעון כי מדובר בהסכם שנעשה כולו למראית עין, וכי הוא בטל מעיקרו.
25
.
נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה, וממנה את כב' הש' בדימוס יצחק ענבר כבורר בכל המחלוקות בין הצדדים, כאמור בהסכם.
המשיב ישא בהוצאות המבקשים ובשכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ כולל מע"מ כחוק.

המזכירות תעביר עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.


ניתנה היום, ט"ו טבת תשע"ט, 23 דצמבר 2018.










הפב בית משפט מחוזי 31858-07/18 משרד עוה"ד אורן אוזן ושות', אורן אוזן נ' אלכס סקלר (פורסם ב-ֽ 23/12/2018)