פסקי דין על חיה איזנר |

26408-12/18 המש     24/12/2018




המש 26408-12/18 חיה איזנר נ' מדינת ישראל








בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב - יפו


המ"ש 26408-12-18 איזנר נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני:
03/18/0005304





בפני

כבוד השופט
דן סעדון


מבקשים

חיה איזנר


נגד

משיבים
מדינת ישראל


החלטה




לפני בקשה להתיר למבקשת להישפט באיחור בגין מספר דוחות שנרשמו לה.
1.
למבקשת- קשישה בת 93 והמתניידת ברכב בעל תג נכה - נרשמו מספר דוחות. בנה של המבקשת, שהגיש בקשה זו בשמה, טוען כי חלק מהדוחות שנרשמו אינם "ראויים" וחלק "מגוחכים". לטענתו, מזה מספר חודשים הוא מנסה לבקש להישפט, אם כי הוא אינו מפרט מה בדיוק עשה לשם מימוש זכותו או מה מנע ממנו לממש זכות זו במועד. בעקבות עיקול שהוטל על חשבונה של המבקשת פנה בנה למחלקת החנייה שם נאמר לו כי עליו לפנות לבית המשפט. לטענתו, בכל הדוחות ( המצולמים) לא פגע או הפריע לתנועה.
2.
המשיבה טוענת כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, נטען כי בנה של המבקשת אינו חולק כי קיבל את הדוחות שנרשמו כדין. הוא בחר להתחיל לפעול בעניין דוחות אלה, באופן בלתי מוסבר, רק לאחר שהמועד להישפט חלף והוטל עיקול על חשבונה של אמו, המבקשת.
לגופם של דוחות טוענת המשיבה כי דוחות אלה נרשמו בגין חנייה בתחום תחנת אוטובוס ובמרכז הכביש; חנייה שאינה מותרת גם על פי חוק חניה לנכים, תשנ"ד – 1993 ( להלן: "החוק").
דיון והכרעה
3.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ועיינתי בבקשה על נספחיה מצאתי לדחות בקשה זו. בנה של המבקשת אינו חולק על כך שהדוחות נשוא הבקשה הומצאו כדין. בנסיבות אלה ומשאיחרה המבקשת לבקש להישפט מוטל עליה הנטל להסביר את פשר האיחור ולהראות כי האיחור נבע מסיבות שעליהן לא הייתה לה שליטה. המבקשת שתמה ולא פירשה מדוע איחרה לפנות לבית המשפט ועשתה כן רק לאחר חלוף התקופה במהלכה הייתה רשאית לבקש להישפט ולאחר שעיקול הוטל על חשבונה. וודאי שהמבקשת לא הראתה האיחור נבע מסיבות שאינן בשליטתה. לאור האמור לא אוכל לקבוע כי הוצג הסבר מספק לאיחור בפני
יה להישפט.
4.
טעם נוסף בעטיו ייטה בית המשפט להתיר להישפט באיחור הוא הנחת תשתית לחשש כי דחיית הבקשה תגרום למבקש עיוות דין. המבקשת לא הניחה תשתית לחשש כזה.
הטענות שנטענו בנוגע לעבירות המיוחסות למבקשת הן טענות בעלמא. כינוי דוח זה או אחר בשם "לא ראוי" או "מגוחך" מבלי להסביר מדוע הגיעה המבקשת למסקנה כזו אינה הופכת דוחות אלה לבלתי מוצדקים.
המבקשת טענה כי בדוחות בהם צולם רכבה הרכב לא הפריע. בעניין אחרון זה אינני רואה עין בעין עם המבקשת. הרכב הוא רכב בעל תג נכה כך שעל האירועים במסגרתם נרשמו הדוחות חולשות הוראות החוק ובכלל זה סעיפים 2 ו- 3 לחוק. נקודת המוצא היא כי לרכב בעל תג נכה מותר לחנות במקומות שאחרת לא היו מותרים בחנייה. עם זאת, זכות זו אינה בלתי מוגבלת והיא נתונה לסייגים. שני סייגים חשובים לענייננו קבועים בסעיפים 2 ו- 3.
סעיף 2 קובע בין היתר כי ההיתר לחנות במקום בו אסורה החנייה לא יחול מקום בו העמדת/ החניית הרכב גורמת "הפרעה ממשית" לתנועה. סעיף 3 לחוק קובע רשימת מקומות בהם לא מותרת העמדת/חניית רכב בכל הנסיבות. בכלל המקומות האמורים נכלל תחום תחנת אוטובוס.
ובענייננו - דוח 15666985, דוח 1828292
ודוח 4756995 מתעדים את רכבה של
המבקשת עומד/ חונה בתחום תחנת אוטובוס, בניגוד לסעיף 3 לחוק. דוח 4756995 מייחס למבקשת העמדת/ החניית רכב מקום בו החנייה אסורה על פי תמרור כאשר בהערות הפקח צוין כי הרכב "חנה בתחום תחנת אוטובוס" בניגוד לסעיף 3 לחוק.
נוכח האמור, נראה כי אין למבקשת הגנה בפני
דוחות אלה. דוח 30092985 מייחס למבקשת העמדת/החניית רכבה באופן הגורם הפרעה לתנועה. בהערות הפקח צוין כי הרכב "חנה באמצע הכביש".
כפי שציינתי, אחד התנאים המצטברים לאפשר חנייה במקום שאחרת היה אסור לחנות בו, הוא כי החניה אינה גורמת "הפרעה ממשית" לתנועה, לרבות הפרעה פוטנציאלית לתנועה ( ראו: רע"פ 5273/12
גיא נ' מדינת ישראל
(9.5.13) . דומה כי כל בר דעת מבין שהעמדת/ החניית רכב במרכז כביש או סמוך למרכז מפריעה לתנועה או מעכבת אותה ולכל הפחות מהווה פוטנציאל להפרעה. על כן, נראה כי המבקשת גם ביחס לדוח זה לא שוכנעתי כי המבקשת הציגה הגנה.
5.
לסיכום, המבקשת לא נתנה כל הסבר לאיחור בפני
יתה להישפט ולא הניחה תשתית – מלבד טענות בעלמא – לכך שדחיית בקשתה תגרום לה עיוות דין. לאור כל האמור אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ט, 24 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










המש בית משפט לעניינים מקומיים 26408-12/18 חיה איזנר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 24/12/2018)