פסקי דין על אפיקים-שירותי תחבורה מתקדמים אסמעיל סוויטי

5719-09/17 תתח     26/12/2018




תתח 5719-09/17 מדינת ישראל נ' אפיקים-שירותי תחבורה מתקדמים אסמעיל סוויטי








בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו



תת"ח 5719-09-17 מדינת ישראל
נ' אפיקים - שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ ואח'



לפני כבוד השופט אריה זרזבסקי


בעניין:

מדינת ישראל


המאשימה





נגד


הנאשמים


1.
אפיקים-שירותי תחבורה מתקדמים
2. אסמעיל סוויטי

ע"י ב"כ עו"ד שי בן נעים




הכרעת דין

בית המשפט מזכה את הנאשמים מחמת הספק.

כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם את העבירות הבאות:

1.
התנהגות בלתי הולמת – עבירה לפי תקנה 416 (א) לת"ת תשכ"א – 1961, עבירה לפי סעיף 62 (1) וסעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

2.
אי הפעלת שירות סדיר – עבירה לפי תקנה 399 (א) לת"ת תשכ"א – 1961, עבירה לפי סעיף 62 (1) וסעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

3.
סירוב להסיע נוסע – עבירה לפי תקנה 385 ו – 434 לת"ת תשכ"א – 1961, עבירה לפי סעיף 62 (1) וסעיף 68 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.

הרקע לכתב האישום הוא שביום 11.12.16, בסמוך לשעה 01:10, המתינו בני הזוג אסתר וישראל אשלג (להלן: "המתלוננים") עם התינוקת שלהם בתחנת דרך ז'בוטינסקי – דב הוז בבני ברק לקו 422 מרמת גן לירושלים. האוטובוס הגיע לתחנה, נהוג על ידי נאשם מס' 2, שהוא עובד בשירותיה של נאשמת 1. נאשם 2 פתח את דלתות האוטובוס, המתלונן ביקש ממנו לפתוח את תא המטען, נאשם 2 צחק עם מספר נהגים אחרים של נאשמת 1 שהיו באותה עת באוטובוס, סגר את דלת האוטובוס ועזב את התחנה מבלי לקלוט את הנוסעים.


דיון והכרעה

1.
מטעם התביעה העידה ע"ת מס' 1, גב' לימור אוחנה, חוקרת ביחידת הפיקוח במשרד התחבורה בירושלים. לדבריה, היא דרשה לראות את דוח הכרטוס של הנסיעה, מבדיקתה עלה כי בתחנה בה המתינו המתלוננים (ז'בוטינסקי – דב הוז), אין כרטוס, כלומר הנהג-הנאשם לא מכר שם כרטיסים. מאחר ועפ"י דוח הכרטוס לא נמכרו בתחנה הנ"ל כרטיסים, אותה תחנה לא מופיעה בדוח הכרטוס. (דוח הכרטוס הוגש וסומן ת/2).


2.
ע"ת מס' 1 גב' לימור אוחנה גבתה את הודעת הנאשם (ת/1), וזאת בתאריך 18.6.17. הנאשם נשאל לאמור:

"ש.
נוסע ואשתו המתינו בסביבות השעה 25:10 בתחנת ז'בוטינסקי – דב הוז לכיוון ירושלים, הנוסעים היו עם עגלת תינוק, הנוסע נופף לך עם היד, אתה הגעת לתחנה ועצרת את האוטובוס, הנוסע ציין שעצרת את האוטובוס, פתחת את הדלת הקדמית של האוטובוס, הנוסע ביקש ממך לפתוח את דלת תא המטען כדי להכניס את העגלה, הנוסע ציין שלא פתחת דלת תא המטען, האם פתחת את דלת את המטען?
ת.
אני לא זוכר מקרה כזה שקרה לי. אם נוסע ביקש ממני לפתוח את דלת את המטען, אין לי סיבה לא לפתוח. זה חלק מהעבודה שלי".
(עמ' 2 באמצע לת/1)


בהמשך החקירה ע"י ע/ת 1 נשאל הנאשם לאמור:

"ש .
הנוסע ואשתו ציינו שאתה ועוד נהגים עובדי חב' אפיקים שהיו איתך באוטובוס צחקתם בתוך האוטובוס, הנוסעים היו עדיין מחוץ לאוטובוס, אשתו של הנוסע אמרה "מה מצחיק, בעלי רק ביקש לפתוח את דלת תא המטען", אתה סגרת את הדלת הקדמית של האוטובוס ונסעת מהמקום ולא אספת את הנוסעים מהתחנה.
ת.
לא
היה ולא יהיה דבר כזה, איסוף נוסעים זה חלק מהעבודה שלי ויחס לאנשים ונוסעים זה חלק מהעבודה שלי".
(עמ' 2 לת/1 בחלק התחתון).

3.
בחקירה הנגדית נשאלה ע"ת 1 לאמור:
"ש.
לכמה זמן עצר האוטובוס בתחנה, על זה שעצר אין מחלוקת?
ת.
אין מחלוקת כי עצר – הוא עצר בתחנה משך הזמן שהמתין בתחנה לא ידוע לי, הוא לא פתח את דלת תא המטען. אין מחלוקת כי הדלת היתה פתוחה".


(עמ' 6 בפר' למטה).


ובהמשך:

"אני לא חושבת שזה משנה כמה זמן חיכה בתחנה, התוצאה שהנוסעים לא עלו לאוטובוס בשעה אחת בלילה".
(ש' 3-4 בעמ' 7 לפר).

4.
מטעם התביעה העידה ע"ת 2 אסתר אשלג, המתלוננת. היא העידה בחקירה נגדית לאמור:


"ש.
כאשר הגיע האוטובוס ונפתחה הדלת מי פונה לנהג?

ת.
בעלי פנה ראשון וביקש לפתוח את תא המטען.

ש.
איך ביקש?

ת.
ביקשנו לפתוח את תא המטען.


ש.
אני אומר לך שזה לא כמו שמסרת במשרד התחבורה
רוצה לשנות גרסתך?
ת.
כן, אני אנסה, בעלי ביקש לפתוח תא מטען מלה במלה לא זוכרת, עבור

שנתיים.
ש.
אולי עשה תנועות בידיים?
ת.
הגיוני.
ש.
כלומר אולי לא פנה לנהג וביקש ... שבעלך סימן עם היד לכיוון הנהג לפתוח תא מטען, שום אמירה לנהג?
ת.
אין לי תשובה"

(ש' 12-22 בעמ' 10 לפר').


בהמשך נשאלה ע"ת 2 לאמור:


"ש.
כמה זמן האוטובוס היה בתחנה?

ת.
אולי דקה, לדעתי אפילו פחות.
ש.
עם דלת פתוחה?
ת.
הוא הגיע פתח את הדלת, בעלי ביקש לפתוח את התא, לא זוכרת אם היה באמירה או בתנועת יד, הנהג לגלג עם הנוסעים הגברים שהיו בקדמת האוטובוס, שאלתי אותם למה צוחקים, אח"כ הנהג סגר את הדלת והמשיך בנסיעה.
ש.
האוטובוס חיכה 40 שניות עם דלת פתוחה בתחנה ומה מנע מכם לעלות לאוטובוס?
ת.
לקחתי את הקטנה על הידיים כדי להתארגן לעליה, בעלי היה עסוק בקיפול העגלה, בעלי היה קרוב לתא המטען".
(ש' 4-12 עמ' 11 לפר').

5.
בהמשך נשאלה ע"ת 2 לעניין חזות הנהג והנוסעים לאמור:

"ש.
למה היה חשוב כי החזות של הנהג והנוסעים הם ממוצא ערבי?
ת.
לא שהיה חשוב נראה כיה כי צוחקים עלינו בגלל החזות שלנו.
ש.
איך ידעת אמרת שאתם רחוקים מהדלת?
ת.
שמענו מחוק. הנערים לגלגלו יחד עם הנהג.

ש.
שמעת או הבנת מה הם דיברו?

ת.
לא שמעתי ראיתי אותם מלגלגים מיד אחרי שבעלי סימן עם היד".



(ש' 15-22 עמ' 11 לפר').


ובהמשך:



"ש.
אם אומר לך שבכלל לא נפתחה הדלת של תא המטען?
ת.
גם בעדות שהגשתי לא ציינתי ולא זכרתי אם נפתחה או לא".



(ש' 26-27 עמ' 11 לפר').


בהמשך נשאלה ע"ת 2:

"ש.
מה מונע ממך לעלות לאוטובוס?
ת.
הייתי עסוקה עם התינוקת, אני גם לא עולה לאוטובוס בלי בעלי כי יש שם רק גברים.
ש.
אולי זזת אחורה כדי לסדר את הדברים?
ת.
יכול להיות.
ש.
הנהג צריך לנבא מה אתם רוצים לעשות?
ת.
הוא רואה שאנו ממתינים בתחנה, זה היה שקוף וברור.
ש.
למי זה ברור?
ת.
לנהג".
(ש' 1-9 עמ' 12 לפר').

6.
מטעם התביעה העיד ע"ת 3 ישראל חיים אשלג – המתלונן לאמור:

"ש.
אני אומר לך שאשתך אמרה שהוא עמד עם דלת פתוחה כ – 40 שניות?

ת.
יכול להיות נראה סביר בהחלט.
ש.
הייתם בתוך התחנה?
ת.
חיכינו בתוך התחנה, כשהגיע האוטובוס יצאנו מהתחנה.
ש.
ואז עלית לאוטובוס ואמרת תפתח לי? ...
ת.
לא עליתי ביקשתי ממנו שיפתח לי ...
ש.
אני אומר לך שלא פנית לנהג במילים, עשית עם היד.
ת.
יכול להיות שעשיתי תנועה היד מסתבר
שכך היה. זה נורמטיבי להשתמש עם היד זו גישה מקובלת מאד".
(ש' 32 עמ' 13 וש' 1-10 עמ' 14 לפר').


ובהמשך:


"ש.
אמרת שהוא לגלג עליך, איך אתה מניח שזה עליך?

ת.
הוא הגיע לתחנה הוא ראה אותי עם ילדים ופתאום צחק ...
ש.
לא שמעת אותו צוחק?
ת.
לא שמעתי".
(ש' 17-21 עמ' 14 לפר').

ובהמשך:

"ש.
דלת תא המטען נפתחה?
ת.
לא נפתחה.
ש.
איזה אינטרס יש לנהג לעמוד להמתין 40 שניות ואתה לא תשים רגל על האוטובוס? לא פתחת תא המטען , תפתח לי תא מטען.

ת.
אתה שם לי מילים בפה שזה 40 שניות, אני אומר שוב, ניגשתי וביקשתי ממנו שיפתח במילים או תנועה נורמטיבית, ביקשתי תא מטען בתגובה היה צחוק. סגירה של הדלת ונסיעה.
ש.
מה מונע ממך, כשדלת נהג פתוחה, ממי או ממשפחתך לעלות על האוטובוס? הנהג אמר לך את תכנס?
ת.
הנהג נסע אחרי זה. בפרק הזמן הזה לא היה לי או לאשתי סיכוי לשים רגל. אשתי לא תעלה לאוטובוס לפני, אני רציתי לשים את הדברים בתא המטען". (
ש' 7-29 עמ' 15 לפר').


7.
מטעם ההגנה העיד נאשם מס' 2, הנהג, איסמעייל סוויטי, לאמור:

"הגעתי לתחנה, ראיתי אנשים כמו כל תחנה, פתחתי דלת, אותו נוסע עמד רחוק מהתחנה, פתחתי דלת הוא מסתכל עלי, אפילו מתרחק אחורה, חיכיתי חיכיתי, לא תגובה, לא סימן לא דיבר לא עשה שום דבר, סגרתי את הדלת והמשכתי לנסוע במסלול רגיל".
(ש' 3-4 עמ' 17 לפר').


ובהמשך:

"ש.
כמה זמן היית עם דלת פתוחה בתחנה?

ת.
דקה, קצת פחות".
(ש' 9-10 עמ' 17 לפר')


לגבי המתלונן העיד הנאשם לאמור:

"תמיד שיש למישהו דברים הוא מבקש לפתוח תא מטען, הוא עמד כמו עמוד ומסתכל עלי. פתחתי דלת והוא מסתכל עלי. לא אמר כלום, לא סימן, לא מטען משך כמו דקה".
(ש' 26-27 עמ' 18 לפר').

8.
בהודעה אשר מסר הנאשם ת/1 ביום 18.6.17 נשאל הנאשם לתגובתו על התלונה של המתלונן והוא ענה לאמור:

"אני לא זוכר מקרה כזה שקרה לי, אם הנוסע ביקש ממני לפתוח את דלת תא המטען אין לי
סיבה לא לפתוח, זה חלק מהעבודה שלי".

(ש' 9 מלמטה בעדות הנאשם ת/1).


בעניין זה נשאל הנאשם בחקירה נגדית:

"ש.
מסרת עדות במשרד התחבורה, זה היה סמוך לארוע, חצי שנה, עבר כמעט שנתיים, במשרד התחבורה שהיה חצי שנה אחרי המקרה אמרת אני לא זוכר את מקרה כזה שקרה לי והיום כעבור שנתיים פתחת שאתה כן זוכר את המקרה. איך אתה
מסביר זאת?
ת.
המתלוננים עצמם אמרו בגרסתם היה נהגים אצלי באוטובוס, חזרנו במחשב דרך החברה ומצאתי את הנהגים שהיו איתי באוטובוס דיברתי איתם על המקרה והזכירו לי שהיה מקרה.
(עמ'17 למטה עמ' 18 למעלה).


ובהמשך נשאל הנאשם בחקירה נגדית:

"ש.
אם אחרי חצי שנה אמרת שאתה לא זוכר, איך פתאום אתה מספר עדות מפורטת, מה היה?
ת.
שוב הגרסה של המתלוננים העירה אותי, שחזרה לי את הדברים".

(ש' 2-3 עמ' 19 לפר').

9.
ממכלול העדויות והראיות עולה כי נראה שהיתה אי הבנה בין הנהג – הנאשם ובין המתלוננים. מעדויות המתלוננים עולה כי לא היתה מצידם פניה בדיבור לנהג - הנאשם לפתוח את תא המטען, אלא בתנועת יד. הנהג – הנאשם לא קלט את תנועת היד לא פתח את דלת תא המטען, אך המתלוננים במקום לפנות לנהג – הנאשם בדברים, המשיכו לשמור על שתיקה, הנהג, אשר אין מחלוקת כי עצר בתחנה ופתח את דלת האוטובוס, נשאר עם דלת פתוחה במשך כ – 40 שניות, אך אף אחד מהמתלוננים לא עלה לאוטובוס, ואף מתלונן לא פנה אליו בדיבור כלשהו, הבין הנהג כי אין בכוונת הנוסעים לעלות לאוטובוס, סגר הנהג את דלת האוטובוס והמשיך בנסיעה.
לגבי ענין הצחוק אשר שמעו המתלוננים מהנהג ומהנוסעים שלידו, הרי שלא הוצגה כל ראיה הקושרת את הצחוק כמכוון אל המתלוננים.


10.
לאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים, קראתי את הראיות שהוגשו מטעם המאשימה ושמעתי את העדויות, לא אוכל לקבוע במידה הנדרשת בהליך פלילי כי הנאשמים עברו את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

לפיכך, אני מזכה את הנאשמים מחמת הספק.


ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ט, 26 דצמבר 2018, במעמד הצדדים.














תתח בית משפט לתעבורה 5719-09/17 מדינת ישראל נ' אפיקים-שירותי תחבורה מתקדמים אסמעיל סוויטי (פורסם ב-ֽ 26/12/2018)