פסקי דין על בדר סכאפי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

23533-04/17 בל     02/01/2019




בל 23533-04/17 בדר סכאפי נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בירושלים


ב"ל 23533-04-17



02 ינואר 2019

לפני
:

כב' השופטת
רחל
בר"ג-הירשברג
– דן יחיד

ה
תובע
בדר סכאפי
ע"י ב"כ: עו"ד חאלד ג'ועבי
-

ה
נתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד יסמין דיגורקר
פסק דין

1. התובע, מר בדר סכאפי
, הגיש תביעה זו כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי
שלא לקבל ערר שהגיש על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון, מהטעם שחלף המועד להגשתו.
2. בישיבתו המקדמית של בית הדין, אשר נשמעה לפני כבוד הנשיא אייל אברהמי, הודיעו הצדדים כי לא נותרו ביניהם מחלוקות עובדתיות וכי בנסיבות אלה הם מבקשים לעבור אל שלב הסיכומים. ולכך נעתר בית הדין. משהוגשו הסיכומים העובר התיק למותב זה.
רקע עובדתי
3. התשתית העובדתית הצריכה לעניין כפי שהיא עולה מכתבי בי דין שהגישו הצדדים ובפרט מהצרופות להם תפורט מטה.
התובע נפגע בשתי תאונות שהוכרו על ידי הנתבע (להלן: המוסד) כתאונות עבודה. האחת ארעה ביום 13.2.2004 והשנייה ביום 17.9.2014. בגין הראשונה נקבעו לתובע 10% נכות יציבה ובגין השנייה 14.5% נכות יציבה (נספח א' לכתב התביעה). ביום 19.5.2016
הגיש התובע למוסד תביעה לצירוף דרגות הנכות מהעבודה. בהחלטת פקידת התביעות מיום 14.6.2016 אישר המוסד כי התקיימו התנאים המוקדמים להעמדת התובע לפני ועדה רפואית (נספח ב' לכתב התביעה).

4. בהתאם התכנסה ועדה רפואית מדרג ראשון ביום 16.8.2016. התובע התייצב לפני הוועדה ונבדק על ידה. ביום 18.8.2016 נשלח לתובע ולבא כוחו כאן מכתב מאת פקידת התביעות שכותרתו "הודעה על החלטת ועדה רפואית – דיון מחדש תביעתך לצרוף נכויות". במכתב הודע לתובע ש"הוועדה קבעה שבדרגת הנכות היציבה לא חל שינוי" (נספח ד' לכתב התביעה) וכי הוא (כמו גם המוסד) רשאי לערור על החלטת הוועדה מדרג ראשון לפני ועדה רפואית לעררים בתוך 60 ימים מיום קבלת ההודעה (להלן: ההחלטה מיום 16.8.2016). אין מחלוקת כי ההודעה התקבלה בידי התובע ובא כוחו. עם זאת על פי התובע פרוטוקול הוועדה נמסר לו לראשונה לידי בא כוחו בעמדת קבלת הקהל במוסד ביום
12.1.2017. לשם שלמות הדברים אוסיף כי עיון בפרוטוקול הוועדה ילמד כי מסקנתה הייתה ש"הנכויות אינן מונעות מהתובע להמשיך בעיסוקו. אין מקום לצרוף נכויות. הירידה בהכנסות אינה עקב האופי המצטבר של הנכויות מפגיעה בעבודה" (ההדגשה במקור – רב"ה).

5. בעקבות ההחלטה מיום 16.8.2016 פנה התובע, באמצעות בא כוחו כאן, למחלקת נפגעי עבודה במכתב נושא תאריך 25.10.2016 בו הוא שב על בקשתו לצרף את הנכויות שנקבעו לו בשתי תאונות העבודה. על המכתב מופיעות שתי חותמות "נתקבל" של המוסד. האחת מיום
והיא של הארכיב30.11.2016 והשנייה מיום 6.12.2016 של
מחלקת נכות מעבודה (נספח ה' לכתב התביעה). משום מה לא השיב המוסד לפנייתו זו של התובע ולמצער לא הוצגה לפנינו תשובה כלשהי. ביום 1.2.2017 שב ופנה התובע, גם הפעם באמצעות בא כוחו, במכתב הממוען אל מנהל מחלקת תביעות נפגעי עבודה במוסד. מכותרת המכתב עולה כי מדובר, למעשה, בערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון, מיום 16.8.2016, ובו שלל טענות לטעויות שנפלו לשיטתו בהחלטת הוועדה (נספח ז' לכתב התביעה). בהחלטה מיום 23.3.2017 הודע לתובע כי ערעורו הוגש "לאחר שחלפו שלושים יום מהמועד בו נמסרה לך החלטת הוועדה" ולכן לא ניתן לטפל בו (נספח ח' לכתב התביעה).
כנגד החלטה זו הגיש התובע את התביעה שלפניי ובה הוא חוזר על טענותיו כנגד החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון. בכתב ההגנה טען הנתבע כי יש לסלק את התביעה על הסף הן מהטעם שחלף המועד להגשת ערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון והן מהטעם שלבית הדין לא נתונה סמכות עניינית לדון בטענות התובע כנגד החלטת הוועדה מדרג ראשון.
דיון והכרעה

6. לאחר עיון בכלל החומר שהונח לפניי ואחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות מהטעם שבדין קבע המוסד כי עררו של התובע על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון הוגש לאחר חלוף המועד המוקצב לכך. לשון אחרת, לא נמצא טעם המצדיק להתערב בשיקול הדעת שהפעיל המוסד.
7. המסגרת הנורמטיבית: בהתאם לתקנה 27(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות) "נפגע רשאי לערער על החלטת הוועדה בדבר דרגת נכותו בפני
ועדה רפואית לערעורים (להלן – ועדה לערעורים), תוך שלושים יום מהתאריך בו נמסרה לו ההחלטה". אטעים כי בהחלטה מיום 18.8.2016 ניתנו לתובע 60 יום להגיש את הערר, כלומר, יותר מהתקופה שהוקצבה לכך בתקנות. התובע בענייננו אינו מכחיש כי קיבל לידיו את ההחלטה מיום 18.8.2016 בסמוך למועד שליחתה. טענתו בכתב התביעה כמו גם בסיכומיו היא ש"למכתב לא צורף העתק הפרוטוקול, ובמכתב לא נמסר על דחיית תביעתו לצירוף נכויות". ולמעשה התובע הבין כי תביעתו אושרה. אלא שאין בידי לקבל
טענות אלה.

8. המועד להגשת הערר נספר ממועד המצאת הודעת פקיד התביעות: מלשון תקנה 27(א) לתקנות עולה כי המועד להגשת הערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרג ראשון הוא תוך שלושים יום מהיום שבו נמסרה למבוטח החלטת הוועדה הרפואית. התקנה נוקטת בלשון 'ההחלטה' ואינה מציינת את מועד קבלת הפרוטוקול כמועד שממנו נספר המועד להגשת הערר. קביעה זו מבוססת על הנפסק בנוגע למועד שנקבע בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 ולפיו המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים נמנה מיום מסירת ההחלטה למבוטח, גם אם לא צורף אליה הפרוטוקול (ראו עמדת הרוב מפי השופט פליטמן בעב"ל (ארצי) 196/09 סולימאני – המוסד לביטוח לאומי
(12.7.2010). להלן: עניין סולימאני). באותו עניין אף נפסק כי על מבוטח שלא קיבל את פרוטוקול הוועדה לפנות בבקשה לקבלת פרוטוקול בתוך 30 יום ממועד קבלת ההחלטה, שאם לא כן תיטען נגדו טענת התיישנות. דעתי היא כי יש להחיל את הנפסק בעניין סולימאני גם על מסירת החלטה של הוועדה הרפואית מדרג ראשון. לאמור שגם אם נכונה טענת התובע כי לא קיבל לידיו את פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון ביחד עם ההחלטה מיום 18.8.2016 הרי שאין בכך די כדי להוביל לדחיית המועד להגשת הערר עליה.
9. בהחלטה הודע לתובע שלא צורפו נכויותיו: כאמור, הטענה הנוספת שנשמעת מפי התובע היא שבמכתב פקידת התביעות לא נכתב מפורשות שתביעתו לצירוף נכויות נדחתה ולכן הוא סבר שהיא אושרה. אמנם ייתכן שטוב היה לו כך נרשם 'ברחל בתך הקטנה'. ובעניין זה ראוי שהמוסד ישקול שינוי בתוכן ההודעה כדי למנוע אי הבנות בעתיד. עם זאת תכלית הבקשה לצירוף נכויות הוא לזכות את המבוטח בקצבה במקום מענק. במילים אחרות תוצאת צירוף דרגות הנכות צריך להיות כזה שעל פני הדברים הוא יעביר את הנכה מעל סף דרגת הנכות הנדרש לקבלת קצבה – דהיינו הסף של 20%. כך תפקידה של הוועדה הרפואית הוא להחליט האם כתוצאה מהאופי המצטבר של הנכויות צמצם נכה העבודה בדרך קבע את הכנסתו מעבודה ב – 50% או יותר לעומת הכנסתו ברבעון עובר לפגיעה האחרונה בעבודה הרלבנטית לעניין יישום תקנה 12 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956. ככל שהוועדה הרפואית סבורה כי האופי המצטבר של הנכות הביא לצמצום הכנסות העבודה, כאמור, עליה לקבוע מחדש את דרגת הנכות של המבוטח הנכה על פי סעיף 12ב לתקנות (ראו והשוו: עב"ל (ארצי) 42031-09-11 דעדוש – המוסד לביטוח לאומי
(13.11.2013)). מכאן ברור הוא שאם אין שינוי בדרגת הנכות היציבה של התובע תביעתו נדחתה. ואף היינו מצפים כי הייעוץ המשפטי לתובע יינתן בהתאם בשים לב לכך שהחלטת פקידת התביעות נשלחה גם לבא כוחו. ובכל אופן דומה שגם מי שנבכי החוק והתקנות אינם לחם חוקו יבין כי אם אין שינוי אזי תביעתו לא הועילה. ואם נותר ספק בעניין זה הרי שהיה על התובע או על בא כוחו לפנות בעניין זה למוסד לביטוח לאומי למצער, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה. כללו של דבר דין הטענה להידחות.

10. לא ניתן לראות במכתב התובע מיום 25.10.2016 כערר: התובע פנה, כאמור, במכתב הנושא תאריך 25.10.2016 למחלקת נפגעי תאונות עבודה, בו נרשם כך: "לאחר החלטת הועדה הרפואית מיום 16.8.2016, בעניין תביעת מרשי לצירוף דרגות נכות מעבודה. נא לאשר את תביעת מרשי ולהורות לצרף את שתי הנכויות: 10% כתוצאה מהפגיעה מיום 13.2.20104 _ 14.5% כתוצאה מהפגיעה מיום 17.9.2014. נא להודיעני החלטתכם". שקלתי אם ניתן לראות במכתב זה משום ערר על ההחלטה מיום 18.8.2016, ובהתאם לקבוע כי הערר הוגש בתוך 60 הימים שהוקצבו לכך בהחלטה מיום 18.8.2016. ההלכה המנחה לעניין מידת הפירוט וההנמקה של ערר המוגש על החלטת הוועדה מדרג ראשון כפי שנפסקה בעב"ל (ארצי) 179/09 הלימי – המוסד לביטוח לאומי
(7.4.2010) קובעת כי אין להקשות בעניין חובת ההנמקה וכי:
"די בכך שהנפגע יגיש ערעור לוועדת העררים ויבקש כללית וסתמית בדיקה מחדש של עניינו, מהטעם שלדעתו דרגת נכותו גבוהה מזו שנקבעה לו על ידי הדרג הראשון, על מנת שאותו נימוק יחשב כהנמקה מפורטת מספקת לזימונו לדיון לוועדת העררים לקביעת דרגת נכותו"
.
אלא שדעתי היא כי מכתבו של התובע מיום 25.10.2016 נעדר כל סממן המרמז כי מדובר בערר, וזאת גם בשים לב להיקפה הדל של חובת ההנמקה בערר שמוגש לוועדה. כך תוכנו של המכתב אינו מרמז על טענה כלפי החלטת הוועדה מדרג ראשון, ואין בו כל רמז לכך שהתובע מבקש לנצל את זכותו לערור עליה. למעשה ההפך הוא הנכון ניתן להבין ממנו כי תביעת התובע לצירוף נכויות אושרה ועל כן נותר רק ליישמה. לא רק זאת אלא שהתובע עצמו לא טוען כי יש לראות במכתב זה משום ערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון ובנסיבות אלה וכאמור אין בידי לראות במכתב מיום 25.10.2016 משום הודעת ערר.
11. מעבר לדרוש אוסיף כי התובע לא טען כי יש טעם מיוחד להארכת המועד להגשת הערר, ואף הנתבע לא נדרש לשאלה זו בסיכומיו. ובכל אופן עיון בטיעוני התובע מותיר ספק רב בהקשר זה. מכל מקום אבהיר כי ספק בעיני אם לבית הדין סמכות להאריך את המועד שנקבע בתקנה 27(א) לתקנות, וזאת גם בשים לב לנפסק בעת האחרונה בעב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני – המוסד לביטוח לאומי
(26.9.2017) ועב"ל (ארצי) 59462-12-15 מאלו – המוסד לביטוח לאומי
(24.8.2018)). בנסיבות אלה ברור הוא שלא נדרשתי לטענות התובע כלפי החלטת הוועדה הרפואית, שהסמכות לדון בהן נתונות בשגרה לוועדה הרפואית לעררים בלבד.

12. סוף דבר – על יסוד כל האמור לא מצאתי יסוד להתערב בשיקול דעתו של המוסד והתביעה נדחית. משמדובר בהליך מתחום הביטחון הסוציאלי וכן בשים לב להערותיי בגוף פסק הדין בדבר אי מתן מענה לפניית התובע מיום 25.10.2016 ואופן ניסוח מכתב דחיית התביעה לצירוף נכויות אין צו להוצאות.
13. זכות ערעור: לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ט, (02 ינואר 2019
)
, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.














בל בית דין אזורי לעבודה 23533-04/17 בדר סכאפי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 02/01/2019)