פסקי דין על עמית מרידור |

3276-12/18 המש     30/12/2018




המש 3276-12/18 עמית מרידור נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בחיפה


המ"ש 3276-12-18 מרידור נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: 90112603775




בפני

כבוד השופטת
רונה פרסון


מבקש

עמית מרידור


נגד

משיבה
מדינת ישראל




החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח שקיבל המבקש ביום 9.10.16 המייחס לו עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה.

ב"כ המבקש טען כי על אף הסבריו של המבקש לשוטר כי לא החזיק את הטלפון הנייד בנסיעה וכי דיבר באמצעות דיבורית, החליט השוטר לרשום למבקש הדו"ח תוך שהדגיש בפני
ו כי עליו לשלם הקנס תוך 90 ימים. טען כי כפי שניתן לראות בסעיף ה' לדו"ח, השוטר אף הקיף בעיגול את המשפט "עליך לשלם תוך 90 ימים", ובכך קבע למעשה עובדה מוגמרת בפני
המבקש אשר אינו בקיא בחוק ולא ידע כי יש באפשרותו לבקש להישפט. טען כי בכך נגרם עוול גדול למבקש, בפרט כאשר הוא סמוך ובטוח כי לא ביצע העבירה המיוחסת לו וסימוכין לכך ניתן לראות בדברי הנהג המצוינים בדו"ח. טען כי לאור הטעיית המבקש על ידי השוטר, אשר שינה את מבנה הדו"ח, עומדת למבקש הזכות להישפט.

המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982 נדרש לבקשת שפיטה המוגשת באיחור ומפנה לתנאי סעיף 229(ה) בשינויים המחויבים, קרי, שכנוע שהבקשה לא הוגשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות במבקש ושמנעו ממנו להגישה במועד והיא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובמסמכים הנלווים לה, לא מצאתי טעם לאי הגשתה של הבקשה להישפט ע"י המבקש כאן במועד. בנוסף, לא הובאו בפני
י כל "נימוקים מיוחדים אחרים" (סעיף 230).

המבקש מאשר כי קיבל את הדו"ח לידיו ומשכך עמד לרשותו פרק זמן של 90 יום להגיש בקשה להישפט כפי שקבוע בחוק. אף אם המבקש אינו בקיא בחוק, כטענתו, הרי שבדו"ח כתוב באופן מפורש ומפורט, כי עליו לשלם את הקנס תוך 90 ימים, זולת אם תוך מועד זה יודיע, כי ברצונו להישפט בבית משפט על העבירה. בנסיבות אלה, אף אם השוטר הקיף בעיגול את המילים "עליך לשלם תוך 90 ימים", הרי שבאחריות המבקש לקרוא הדו"ח במלואו ולנהוג בהתאם לאמור בדו"ח ומשלא פעל כך, אין לו להלין אלא על עצמו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי עלה בידי המבקש להוכיח כי לא הגיש הבקשה במועד בשל סיבות שלא היו תלויות בו ושמנעו ממנו להגישה במועד, וכי היא הוגשה מיד לאחר שהוסרה המניעה. בנוסף, לא מצאתי טעם לשיהוי הניכר בהגשת הבקשה והסבר להגשתה בשלב זה.

אמנם דחיית הבקשה משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפני
המבקש, אך בנסיבות העניין כפי שתוארו לעיל, לא מצאתי טעם לזנוח את דיני הפרוצדורה.

לעניין זה יפים דברי כבוד השופט א' רובינשטיין ברע"פ 9580/11 יוסף נ' מדינת ישראל
(27.12.11):
"בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט, שכל מהותן לייעל ולקצר הליכים."

לאור האמור דין הבקשה להידחות.

המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.



ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










המש בית משפט לתעבורה 3276-12/18 עמית מרידור נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 30/12/2018)