פסקי דין על גרשטיין אנה | פסקי דין על דניאל גרשטיין | פסקי דין על חברת בטוח שירביט

58020/04 א     21/11/2005




א 58020/04 גרשטיין אנה, דניאל גרשטיין נ' חברת בטוח שירביט




1
בתי המשפט
א 058020/04
בית משפט השלום תל אביב-יפו
21/11/2005
תאריך:
כבוד השופטת חנה פלינר

בפני
:

1 . גרשטיין אנה

2 . דניאל גרשטיין

בעניין:
תובע
עו"ד רוזנבלט עמיר

ע"י ב"כ
נ ג ד
חברת בטוח שירביט
נתבע
עו"ד מוזר פז

ע"י ב"כ
פסק דין
השאלה שבמחלוקת, בקליפת אגוז :

1. האם המבוטח, אשר השאיר את רכבו עם המפתח במג ההתנעה (סוויץ') התרחק מרחק של כ- 5 מטר לעבר הכספומט הסמוך, ובעודו מושך כספים מהכספומט נגנב רכבו על ידי אלמוני - זכאי לתגמולי ביטוח מאת מבטחתו ? !

להלן העובדות הצריכות לענייננו :

2. התובעת בטח את רכבו מסוג פורד פוקוס (להלן: "הרכב") בבטוח מקיף אצל הנתבעת.
בפוליסה, תחת פרק מיגון הרכב, נקבע :
"מוצהר ומוסכם בזה כי האחריות הרחבה בגין סיכוני פריצה ו/או גניבה מותנית בהגנת הרכב באמצעי מיגון המפורטים מטה. על אמצעי המיגון להיות תקינים ומופעלים בכל עת שהרכב ללא נהג."
(להלן: "סעיף תנאי המיגון").

3. ביום 31.5.04 עצר התובע את רכבו בחנייה כפולה ברח' העבודה באשדוד ויצא אל עבר הכספומט, הנמצא בסמוך (בכתב התביעה נטען כי המרחק היה 2 מטר, בהוכחות התברר כי המרחק 5 - 6 מטר).
התובע הותיר את המפתחות במתג התנועה ולא הפעיל את אמצעי המיגון - על כך אין מחלוקת.

4. בעוד התובע מושך כסף ממכשיר הכספומט, נגנב רכבו על ידי אלמוני. הרכב אשר ניזוק במהלך הגניבה נמצא מאוחר יותר, והוכרז כ"אובדן כללי".

5. התובע הגיש דרישה לנתבעת לפצותו בגין מלוא ערך הרכב ביום הגניבה (76,000 ₪) אך זו סרבה בטענה כי התובע הפר את סעיף תנאי המיגון שבפוליסה, בעצם הותרת המפתחות במתג ההתנעה, ואי הפעלת אמצעי המיגון.

6. לפיכך, ולנוכח סירוב הנתבעת לפצות את התובע, הוגשה תביעה זו במסגרתה דורש התובע תשלום עבור ערך הרכב, בתוספת שווי המערכת ואמצעי המיגון אשר היו מותקנים בו בעת הגניבה, וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש, סה"כ מסתכמת התביעה בסכום של 88,500 ₪.
טענות התובע :

7. ראשית טוען התובע כי הנתבעת כלל אינה יכולה להסתמך על סעיף אמצעי המיגון, וזאת מכיוון שהפוליסה לא הומצאה לידי התובע, כמתחייב מסעיף 2 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א - 1981 (להלן: "החוק").

8. לחלופין טוען התובע כי על פי המבחנים אשר התגבשו בפסיקה (אותם הגדיר ב"כ התובע בסיכומיו כנוכחות המבוטח ליד הרכב, נוכחות המבהירה כי הרכב תחת פיקוח ; קיומו של קשר עין עם הרכב ; ואפשרות מעשית וגישה מיידית לשליטה ולנעשה ברכב), אזי בנסיבות המקרה יש לקבוע כי התובע עמד במבחנים אלו ומשכך, יש לראות את הרכב בעת הגניבה כ"מאוייש", ולא היה צורך להפעיל את אמצעי המיגון.
כפועל יוצא - אם לא היה צורך בהפעלת אמצעי מיגון במקרה הנדון, אזי התובע לא הפר את תנאי הפוליסה ויש מקום לפצותו במלוא תגמולי הביטוח.

טענות הנתבעת :

9. לעניין אי המצאת הפוליסה טוענת הנתבעת כי לא הוכח שהתובע לא קיבל לידיו את רשימת הפוליסה (להבדיל מהפוליסה, ה"ג'קט"). בעניין זה מציינת הנתבעת כי סעיף תנאי המיגון נכלל ברשימה.
בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע ידע או היה עליו לדעת על דרישות הפעלת אמצעי המיגון שברכב ; ובכל מקרה טוענת הנתבעת כי אם אכן לא קיבל התובע את הפוליסה, כטענתו, חלה עליו החובה לפנות ולדרוש מהנתבעת את המצאתה. משלא עשה כן - חזקה עליו כי קיבל את הפוליסה.
10. לעניין אי תשלום תגמולי הביטוח, נסמכת למעשה הנתבעת על שתי טענות משפטיות עיקריות :
בניגוד לטענת התובע, סוברת הנתבעת כי לא התקיימו מבחני השליטה וקשר העין אשר נקבעו בפסיקה - ולכן התובע לא עמד בדרישות סעיף המיגון, מכאן שהפר את הפוליסה ואינו זכאי לתגמולי הביטוח; טענה משפטית נוספת המועלית על ידי הנתבעת בסיכומיה, מתייחסת לדוקטרינת הקטנת הנזק - מכוח סעיף 61 לחוק ו/או מכוח דוקטרינת האשם החוזי התורם.
לגישת הנתבעת, הותרת מפתחות הרכב במתג ההתנעה, בזמן שהמבוטח נגש לכספומט, כמוה כהפקרת הרכב בידי הגנב ולכן יש לזקוף לחובתו של המבוטח רשלנות תורמת ו/או לפוטרה לחלוטין מהתשלום, בהסתמך כאמור על סעיף 61 לעיל.

11. לעניין הטענה המשפטית השניה אשר הועלתה על ידי הנתבעת בסיכומיה (אי הקטנת הנזק ו/או אשם חוזי תורם), השיב התובע בסיכומיו כי בפסקי דין שונים נקבע שאין להחיל את הדוקטרינה על חוזי ביטוח, ובכל מקרה סעיף 61 לחוק דן בחובת המבוטח לדאוג להקטנת הנזק לאחר שארע מקרה הביטוח או בעת שהוא מתרחש, אך אין לישמו לשלב המקדים של יצירת מקרה הביטוח.

השאלות שבמחלוקת :

12. על מנת ליתן הכרעה שלמה בתיק זה, עלי להדרש למספר שאלות :

א. האם רשאית הנתבעת להסתמך על טענת הפרת סעיף אמצעי המיגון, לנוכח טענת התובע כי הפוליסה לא הומצאה לידיו ?

ב. במידה והתשובה לשאלה א' חיובית, האם הופר הסעיף במקרה הנדון, דהיינו - האם התקיימו אם לאו מבחני הפיקוח והשליטה כפי שגובשו בפסיקה ;

ג. האם בנוסף ולחלופין לבחינת סעיף תנאי אמצעי המיגון, רשאית הנתבעת לטעון לאשם חוזי תורם ו/או לאי הקטנת הנזק, מכוח התנהגותו הרשלנית של המבוטח ?

אשיב על שאלות אלה כסדרן.

אי המצאת הפוליסה :

13. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בנקודה זו, סוברת אני כי דין הטענה להדחות, ואלה טעמיי.
ראשית, הטענה כי הפוליסה ו/או הרשימה לפוליסה לא נשלחה מעולם לתובע לא זכתה לביסוס בראיות, למעט עדות התובע עצמו.
התובע הודה בחקירתו כי הוא מתגורר באשדוד ואילו הסוכנות נמצאת בנתניה (עמ' 8 לפוליסה, עמ' 8 שו' 21 לפרוטוקול), וכי ידע שהביטוח נעשה בחברת שירביט. התובע לא הציג פניות בכתב לנתבעת בבקשה לקבל את הפוליסה, אלא טען שהתקשר מספר פעמים לבקש זאת מהפקידה אך לא נענה. טענות אלו לא נטענו בכתב התביעה.

14. בנוסף, אמת ונכון הדבר שחובת הנתבעת לשלוח למבוטח את הפוליסה, אולם מנגד על המבוטח לוודא כי בידו מצויה הרשימה והג'קט, ועליו להתריע בפני
חברת הביטוח אם הדבר לא נעשה.

15. שנית, וגם אם אקבל את הטענה שהפוליסה לא הומצאה לתובע, סוברת אני כי העלאת טענה זו במקרה הנדון הינה טכנית פורמלית גרידא ואינה יכולה לסייע לתובע, אבהיר קביעתי זו.

16. בפסקי הדין אשר צורפו לסיכומי התובע (ת.א. 103706) עוז און בקרה (1992) בע"מ נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ), מפי כב' השופטת הורנצ'יק דליה, ות.א. 1723/99 מגדל שירותי מימון בע"מ נ' בנזון ליזה ותביעה שכנגד, מפי כב' השופטת סורוקר, לב ליבו של הסכסוך נגע לשאלה האם ידע המבוטח אם לאו מהם תנאי המיגון הכלולים בפוליסה והאם הופרו באותו מקרה. לפיכך, היתה חשיבות רבה לשאלה האם הומצאה הפוליסה למבוטח בטרם ארע מקרה הביטוח. במקרה שלפנינו, כלל לא נטען שאמצעי המיגון לא ענו על אלה הנקובים בפוליסה, אלא לא הייתה מחלוקת על אי הפעלתם. !

17. יתרה מזו, בפס"ד ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר מנשה, פד' מט (2) 749, 766 נקבע כי דרישת המבטח להתקנת תנאי מיגון, ומן הסתם הפעלתם, הנה דרישה לגיטימית מטעם המבטחת.
דהיינו, גם אם לא קיבל בפועל המבוטח את הפוליסה, היה עליו לדעת כי בעת עזיבתו את הרכב עליו להפעיל את אמצעי המיגון ולכן אין התובע רשאי להסתמך על הטענה כי לא קיבל את הפוליסה - טענה שלא זכתה כאמור להוכחה.

האם הופר סעיף אמצעי המיגון במקרה הנדון ?

18. על מנת להכריע בשאלה שהכותרת, יש להידרש תחילה לעובדות שהוכחו, ולנתחן לאור המבחנים אשר התגבשו בפסיקה.

19. לצורך ניתוח העובדות, מונחת בפני
עדותו של התובע, בפני
, גרסתו כפי שנמסרה במשטרה וכן תמונות הכספומט והחניה הסמוכה.
מעדויות וראיות אלו עולה שהתובע החנה את רכבו מאחורי שורת מכוניות אשר חנו אנכית למדרכה (פרו' עמ' 4 שו' 12-14); כי המפתחות נותרו במתג ההתנעה (פרו' עמ' 4 שורה 20); כי כשהלך המבוטח לכיוון הכספומט, גבו היה מופנה לרכב (פרו' עמ' 5 שורה 2); כי בשלב מסויים אבד לתובע קשר עין עם הרכב ("ברגע שהכנסתי כרטיס בפני
ם הסתכלתי על האוטו ובדיוק עברה קבוצה של פועלים תאילנדיים והם היו ביני לבין האוטו", פרו' עמ' 5 שורה 10-12); כי מדובר במקום הומה ("זה איזור תעשיה. עוברים הרבה אנשים וגם יושבים שם", פרו' עמ' 6 שורה 7); וכי בזמן שהרכב נגנב המבוטח הספיק להקיש את הקוד במכשיר הכספומט (פרו' עמ' 7 שורה 12).
מעיון בתמונת המקום אשר הוצגה (נ/1), עולה כי המרחק המינימאלי בין מקום החניה לכספומט, הינו, למצער, 5-6 מטר.

20. האם בנסיבות העניין, אשר נמסרו כאמור מפיו של התובע עצמו, התקיימו המבחנים אשר התגבשו בפסיקה?
לדידי, התשובה במקרה הנדון, עם כל הצער הכרוך בדבר, שלא ניתן לראות ברכב "כמאוייש" ולכן היה על התובע להפעיל את אמצעי המיגון, אפרט דברי.

21. אכן, למקרא הפסיקה העניפה אשר צורפה לסיכומי הצדדים, עולה כי בתי המשפט השונים היו נכונים "להגמיש" את ההגדרות הנוקשות שפוליסות הביטוח, אגב שימוש בכלים פרשניים שונים (פרשנות כנגד המנסח, פירוש המטיב על המבוטח), וקבעו במספר מקרים כי הגם שפיזית המבוטח הנהג לא ישב בתא הנהג בעת ארוע הגניבה, יש לראות ברכב כ"מאוייש" (או לא כ"חונה"), ולא היה צורך בהפעלת אמצעי המיגון.
זאת נקבע כאשר בית המשפט שוכנע שהתקיימו מבחני השליטה וקשר העין עם הרכב, וראה בעניין זה ע"א 156/96 אשר חנן ואח' נ' ז'אן השכרת רכב בע"מ, דיני מחוזי נו (8), 361; 13493/94 (ת"א) גנון נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ דינים שלום כרך ח' 667.
לעומת זאת, במקרים שבהם הושאר הרכב נטוש ולא לדקות ספורות, מבלי שהיה קשר עין, קבע בית המשפט שלא ננקטו אמצעי מיגון סבירים, וראה ת.א. (שלום ת"א) 74578/00 גבאי דוד נ' איילון חב' לביטוח, וכן ת.א. (אשקלון) 3154/97 פולונסקי נ' הדר חברה לביטוח בע"מ.

22. ענינו הרואות, על בית המשפט לצייר "קו אדום" דמיוני להתנהגות המבוטח, שחצייתו תגרור קביעה שאין לראות את הרכב כ"מאוייש" בנסיבות העניין. אציין כי לצורך שרטוט אותו קו אדום דמיוני, על בית המשפט לשקול בראש ובראשונה את מבחן "המבוטח הסביר" ולבחון האם אכן אי הפעלת אמצעי המיגון באותו מקרה הינה סבירה והגיונית, ולא ניתן לצפות כי מבוטח סביר היה מפעילם, בנסיבות העניין.

23. במקרה הנדון דומני כי המבוטח חצה גם חצה את אותו "קו אדום" דמיוני, ומבוטח סביר לא היה משאיר את המפתחות במתג ההתנעה, בעת שהוא הולך לכספומט המרוחק כ-5-6 מ' ממקום החניה; הוכח כאמור כי קשר העין לא התקיים לאורך כל הדרך, גם לשיטתו של המבוטח (הלך שגבו מופנה לרכב, קבוצת פועלים חסמה את שדה ראייתו); הפעולות להן נדרש המבוטח בכספומט, הינו פעילות המצריכות ריכוז במסך ובלוח המקשים עצמו וברי כי לא ניתן "לפקח" בו זמנית על הרכב; ה"שליטה" לה טוען המבוטח מוגבלת, אם בכלל, לצעקות וריצה - דבר שאין בהן כדי להרתיע גנב.
מאידך, כל שנדרש מהמבוטח על מנת לעמוד בדרישות הפוליסה במקרה הנדון הוא לסובב את המפתח במתג ההתנעה, לשלוף את המפתח ולנעול את הרכב בעזרת השלט.
האם פעולה זו, שנעשית באופן אוטומטי ועורכת שברירי שניות, היא דרישה מוגזמת ?!
יתרה מזו, במקרה הנדון פעולת נעילת הרכב לא גורמת אי נוחות למבוטח, דוגמת במקרים שהמבוטח עסוק בהעמסת רכבו, פריקת סחורה וכו', או במקרים בהם הוא עוצר על מנת לשאול דבר מה ולהמשיך בנסיעה - במקרה הנדון אין ספק כי הפעולה שלשמה עצר המבוטח (משיכת כסף מהכספומט) אינה קשורה כלל ועיקר לשימוש ברכב (ראה פס"ד ג'אן) ולפיכך, אין מנוס מהמסקנה כי יש לראות ברכב "ללא נהג" כהגדרת סעיף תנאי המיגון והיה צורך בהפעלת אותם אמצעים במקרה הנדון.

האם יש מקום לטעון לאשם חוזי תורם ו/או לאי הקטנת הנזק ?!

24. למעשה, לאור המסקנה אליה הגעתי בפרק הקודם, השאלה שבכותרת מתייתרת - שהרי קבעתי כי המבוטח הפר את תנאי הפוליסה ולא זכאי לתגמולי הביטוח.
למעלה מן הצורך, אתייחס גם לנקודה שבכותרת.

25. ראשית אציין כי מסכימה אני עם גישתו של ב"כ התובעת לעניין סעיף 61 לחוק - סעיף זה מתייחס לחובת המבוטח להקטין את הנזק לאחר שארע מקרה הביטוח או בעת התרחשותו, אולם אינו מכוון למקרים בהם הרשלנות עצמה היא שיצרה את הנזק.

26. לעניין התרשלות המבוטח. במקרה הנדון, אין מחלוקת כי בפוליסה לא היתה כלולה כל תניה הנוגעת להתנהגות המבוטח.
יצויין כי גם במקרים בהם כלולה תניה כזו, אזי נפסק כי יש לפרשה בצמצום, וראה בעניין זה ע"א 56/77 לה נסיונל חברה לביטוח בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות (1967) בע"מ פד"י ל"ג (1) 337.

27. וכאשר לא כלולה תניה מפורשת, האם ניתן לקרוא תניה כזו מכללא ? - שאלה זו זכתה להתייחסות ענפה מצד הערכאות הנמוכות, וניתן להבחין בין גישות שונות, אם כי מסתמן כי הגישה השולטת היא זו השוללת את החלת דוקטרינת האשם התורם החוזי, במקרים בהם אין התייחסות מפורשת בפוליסה להתנהגות המבוטח, וכאשר התנהגות זו אינה עולה לכדי רשלנות רבתי.
ראה בעניין זה פסק דינו של כב' השופט יפרח ת.א. 44696/96 רחל שבת נ' סהר חברה לביטוח בע"מ ; פס"ד של כב' השופט ד"ר ורדי ת.א. (ת"א) 57734/99 כהן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, ופס"ד של כב' השופטות אברהמי בת.א. 133272/01 עוזר מנשה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ.

28. הרציונל העומד בבסיס הגישה השוללת החלת אשם חוזי תורם במקרים כגון דא, הוא שמירה על עקרונות דיני הביטוח וניסוח הפוליסה, ולשונו של כב' השופט יפרח בפסק הדין הנ"ל : "החלתה של תורת האשם החוזי התורם על דיני הביטוח תכניס בדלת האחורית את אשר כניסתו נאסרה בדלת הראשית. כך נמצאנו עוקפים את ההכרה בכך שהמבוטח שהתרשל עדיין זכאי לפיצוי מאת מבטחו ונמצאנו מפחיתים תגמולי הביטוח בשל התנהגותו של המבוטח שאינו מגיעה לדרגת רשלנות רבתי".

29. עם זאת, כאשר בית המשפט משתכנע שהרשלנות מגיעה לכדי רשלנות רבתי- המחלוקת בין הפוסקים קשה יותר- וראה פסק דינה של כב' השופטת ברון בפרשת גנון נ' סהר לעיל, ופס"ד רחל שבת נ' סהר של כב' השופט יפרח: "ניתן אולי להעלות על הדעת כי מבטח יוכל להפטר מאחריות כלפי מבוטחו על יסוד טענה כי המבוטח פעל תוך דרגה גבוהה של אי אכפתיות או רשלנות רבתי ... הטעם שבבסיס הפטור מאחריות היא שכמדומה יהא זה מנוגד לתקנות הציבור לשלם תגמולי ביטוח למבוטח שפעולתו תוך רשלנות רבתית".

30. במקרה הנדון, קבעתי כאמור כי המבוטח הפר את תנאי הפוליסה ולא הפעיל את אמצעי המיגון כאשר רכבו היה "ללא נהג".
סבורה אני כי במקרה הנדון המבוטח התרשל התרשלות רבתי, בכך שלא רק שלא הפעיל את אמצעי המיגון, אלא הותיר את מפתחות רכבו במתג ההתנעה, באזור תעשייה הומה אדם. במאמר מוסגר אציין כי מתן תגמולי ביטוח בסיטואציה שכזו עלולה ל"הכשיר" התנהגות הגובלת בהפקרות הרכוש, ואלו המקרים בהם יש להעדיף את תקנת הציבור על פני אינטרס הפרט.
סוף דבר :

31. לאור כל האמור לעיל, ומאחר ושוכנעתי כאמור כי במקרה הנדון יש לראות את רכבו של המבוטח, בעודו עומד ליד הכספומט, כ"רכב ללא נהג", אזי אי הפעלת אמצעי המיגון מהווה הפרה של הפוליסה ואינה מזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח; בנוסף, יש לראות בהותרת המפתחות במתג ההתנעה כהתרשלות רבתי.
לפיכך, דין התביעה להדחות.

בשל הנסיבות האישיות של המבוטח, ומאחר והוא נפל קורבן למעשה גניבה ואבד את רכושו בשל רשלנותו - איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום י"ט בחשון, תשס"ו (21 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.

חנה פלינר
, שופטת

קלדנית : ענת








א בית משפט שלום 58020/04 גרשטיין אנה, דניאל גרשטיין נ' חברת בטוח שירביט (פורסם ב-ֽ 21/11/2005)