פסקי דין על חאלד אל עילווי | פסקי דין על אחמד אבו זיאד |

10803/05 בשפ     22/11/2005




בשפ 10803/05 מדינת ישראל נ' חאלד אל עילווי,אחמד אבו זיאד





בבית המשפט העליון

בש"פ 10803/05
בש"פ 10804/05

בפני
:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקשת:
מדינת ישראל



נ ג ד

המשיב בבש"פ 10803/05:
המשיב בבש"פ 10804/05:
חאלד אל עילווי

אחמד אבו זיאד


בקשות לפי חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) לחידוש מעצר המשיבים בתשעים ימים החל מיום 21.11.05 או עד למתן פסק-הדין בתפ"ח 1033/05 ובתפ"ח 1034/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב לפי העניין

תאריך הישיבה: י"ט בחשון תשס"ו (21.11.05)

בשם המבקשת: עו"ד ליאנה בלומנפלד

בשם המשיב בבש"פ 10803/05: עו"ד משה מרוז

בשם המשיב בבש"פ 10804/05: עו"ד משה שרמן

החלטה

א. (1) בקשות לפי חוק סדר-הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 לחידוש מעצרם של המשיבים (חאלד אל עילווי
יכונה המשיב 1, ואחמד אבו זיאד
– המשיב 2) בתשעים ימים החל מיום 21.11.05 או עד למתן פסק-דין בתפ"ח 1033/05 ותפ"ח 1034/05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בקשה זו חורגת מדומותיה הבאות בשערי בית משפט זה השכם והערב (ויתר על המידה נוכח העומס בבתי המשפט הדיוניים). מעבר לעצם בקשת ההארכה לאחר תשעה חודשי מעצר, היא טבולה בתקלה מצערת שאירעה בפרקליטות, ושבגינה לא הוגשה הבקשה - וממילא לא נדונה - בעיתה ובזמנה, וכתוצאה שהו המשיבים שישה ימים בכלא שלא כדין. משנתגלתה התקלה, הובאו בפני
שופט בית המשפט המחוזי (השופט רוזן) ושוחררו בתנאים מגבילים.

ב. (1) אשר לתיק לגופו, ביום 16.2.05 הוגש נגד המשיבים כתב-אישום המייחס להם ביצוע בצוותא של עבירת רצח בכוונה תחילה, לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב-האישום, לאחר שנרצח אחיו של המשיב 2, תיכננו המשיב 2 והמשיב 1, חברו של המנוח, לרצוח את פארס אל-חורטי, שנחשד על ידיהם ברצח האח. לפי התכנון, אסף המשיב 1 ביום 1.11.05 את פארס ברכבו למקום שנקבע ביניהם לצורך ביצוע עסקת סמים. אז יצא המשיב 2 ממקום מחבוא וירה בפארס באקדחו בראש ובגוף מספר כדורים רב. בתוך כך שלף גם המשיב 1 את אקדחו וירה מחלקו האחורי של הרכב מספר רב של כדורים בפארס. כתוצאה מהירי מת פארס. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה, לה נעתר בית-המשפט המחוזי ללא התנגדות המשיבים, למעצר המשיבים עד תום ההליכים. משפט המשיבים מצוי בפני
שני הרכבים שונים בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

(2) אשר למשיב 1, ההוכחות במשפטו לא החלו, הן בשל תקלות שונות (כגון אי הבאתו יותר מפעם לבית המשפט) והן בשל חילופים אחדים בהרכבי בית המשפט. כיום קבועים ארבעה מועדי הוכחות, כולם במחצית השניה של ינואר 2006. ההוכחות יחלו איפוא כשנה ויותר לאחר המעצר, אך הובעה תקווה כי יסתיימו באותן מועדים, אף שתקווה זו אולי אופטימית מדי. למשיב 1, כבן 40, הרשעות קודמות לא מעטות, שראשיתן בהיותו בן 17, חלק גדול מהן שימוש ברכב ללא רשות (בלשון העם – גניבת רכב), אך גם תקיפה, מעשים מגונים ועוד, ועליהן גם ריצה מאסרים. תיקים אחדים תלויים ועומדים נגדו.

(3) אשר למשיב 2, אף בעניינו התחלפו הרכבים וחלו תקלות שונות, כולל אי הבאתו, וכיום קבועים חמישה מועדי הוכחות מ-24 באפריל 2006, באפריל ובמאי. משיב זה הוא בן 20, ולחובתו הרשעה קודמת בגיל 17 בעבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר. על עבירות סמים לא מעטות לא הועמד לדין בשל מחלת נפש, וכן פתוחים נגדו תיקים אחדים.

(4) בבקשות המדינה נטען, כי קיימת עילת מעצר נגד המשיבים נוכח מסוכנותם הנלמדת מטיב המעשים המיוחסים להם – רצח – ונוכח חשש ממשי להימלטות מאימת הדין ולשיבוש מהלכי משפט. המדינה מכירה בתקלה שאירעה בקשר למעצר, וכן ערה לכך שההליכים מתנהלים באורח שאינו משביע רצון, אך סבורה כי את הפגיעה שבמעצר יש לשקול אל מול הסיכון לשלום הציבור, וזה האחרון מכריע את הכף.

(5) בדיון טענה באת כוח המדינה עו"ד בלומנפלד, כי אכן יש ליתן משקל לתקלה שגרמה לשהות המשיבים במעצר בלתי חוקי, שנסיבותיה נבדקות בפרקליטות, אך על פי הפסיקה אין במעצר בלתי חוקי כדי להוות שיקול יחידי בהחלטה על מעצר, ויש לבדוק את התיק לגופו. לשיטתה יש לחדש את המעצר, בניכוי ימי המעצר הלא חוקי. כן נדרשה לכך שהפשע המיוחס למשיבים הוא רצח על רקע נקמת דם וחיסול חשבונות, דבר המעצים את החשש לשלום הציבור. אכן, המדינה מכירה כאמור בקיומה של בעיה מערכתית כאשר לאי קיומם של הליכי הוכחות במועדים מוקדמים, אך הכף לשיטתה נוטה לכיוון המעצר.

(6) בא כוח משיב 1, עו"ד מרוז, טען כי עצם נוכחותם של המשיבים באולם בדיון הוא ראיה לכך שאינם מסוכנים ואינם מבקשים להימלט. לא יתכן, לשיטתו, כי תקלה של הפרקליטות תעבור ללא תגובה, ואין להקל ראש, בעידן של זכויות אדם, במעצר בלתי חוקי. לגופם של דברים, המדובר בתיק שההוכחות בו לא החלו לאורך 9 חודשי מעצר, והמשפט עתיד להימשך זמן רב, אולי אף שנה שלמה. מעצר מחדש קשה יותר מאשר הארכת מעצר, לדעתו.

(7) בא כוח משיב 2, עו"ד שרמן, כי אין להסתפק ב"נזיפה קלה" לפרקליטות, שכן קורס האמון הציבורי אם תקלות הפרקליטות נמחלות; ועוד, זכויות האדם אינן נשמרות. באשר למשיב 2, היו כנטען מחדלים רבים בהליך לגביו, ובגלל הלכת קינזי יימשך משפטו זמן רב, והפרקליטות אף לא ביקשה הקדמת דיון.

(8) שני הסניגורים ביקשו שלא לעצור את שולחיהם מחדש.

ג. הדיון קוים אמש בשעות ערב מאוחרות. בסיומו הודעתי כי החלטתי תינתן היום, והזהרתי את המשיבים ואת ערביהם להקפיד על מילוי התנאים שנקבעו בבית המשפט המחוזי.

ד. (1) עיינתי בחומר ושקלתי את טיעוני הצדדים. המקרה מחייב להידרש לשתי מערכות טיעון, בחינת תרתי לגריעותא - לתקלה שאירעה ולמעצר הבלתי חוקי בעקבותיה מזה, ולעצם השאלה של חידוש מעצר בתיק הנוכחי נוכח מצב הדיון בו מזה. שתיהן בעיות קשות, ולדידי אולי עולה האחרונה בחומרתה על הראשונה, שכן מערכתית קשה מאוד להלום, אף שהמציאות מזמנת לא אחת, מקרים שבהם עצורים אנשים שנה ומחצה או קרוב לכך עד לראשית ההוכחות בתיקים.

(2) אשר לתקלה: כבר אירעו תקלות כאלה בעבר, כפי שהציגה באת כוח המדינה. במקרה בו עוכב אדם שלא כדין (בש"פ 3979/98 מדינת ישראל
נ' ג'נח) כתב השופט מצא, כי "גם מקום שבו בית המשפט סבור, שהעיכוב היה שלא כדין, אין בית המשפט פטור מלדון בבקשת המעצר המובאת בפני
ו לגופה ולהחליט אם קיימת בפני
ו עילה להורות על מעצר. בוודאי שאין בית המשפט רשאי להתעלם מבקשת המעצר שבפני
ו, כביטוי למורת-רוח מכך שהמשטרה עיכבה את החשוד מעבר לזמן המותר". כך גם דברי השופט ריבלין בבש"פ 8971/00 חזות נ' מדינת ישראל
בעקבות מעצר לא חוקי של מספר ימים: "אכן, אין להתייחס למעצר בלתי חוקי כאל תקלה טכנית הניתנת לתיקון על-ידי מעצרו מחדש של הנאשם ללא בדיקה מחודשת של עניינו תוך התחשבות במעצר הבלתי חוקי (דברי השופטת ד' דורנר בב"ש 7721/95 כהן נ' מדינת ישראל
, פ"ד מט(4) 167, 171). מאידך גיסא, העובדה שנפל פגם בהליכים שנתקיימו בבית המשפט קמא, בעטיה של התרשלות התביעה, אינו מהווה שיקול מכריע ויחיד בשאלה אם יש מקום להיעתר לבקשה להורות מחדש על מעצר. בית המשפט אינו רשאי להתעלם מן השיקולים האחרים העומדים ביסוד הבקשה אך ורק בשל מורת הרוח נוכח מחדלי התביעה". וכה כתב השופט (כתארו אז) חשין בבש"פ 8252/03 מדינת ישראל
נ' אלסאנע, שם היה המשיב עצור כחודשיים ועשרים ימים שלא כדין: "לא אוכל לסיים את דברי בלא שאעיר על החומרה היתרה שיש לראות בה את השגגה שרשויות המדינה נתפסו לה, ואשר הביאה למעצרו של המשיב לתקופה כה ארוכה בלא אסמכתא לדבר. ראוי שהממונים יחקרו את הצורך חקירה ויפיקו לקחים... ההפיקו הממונים לקחים כהצעתו של השופט מצא (במקרה דומה קודם – א"ר)? אם לאו – מדוע כך, ואם כן – כיצד אירע האירוע שלפנינו ". ואנו מה נענה אבתרייהו, מה נאמר אחרי מה שאמרו שופטים אלה, ואף אם תקלות כאלה אינן מרובות, והעומס על הפרקליטות רב, ליחיד אשר לו אירעו הריהן משמעותיות, וגם לשלטון החוק כמובן, במדינת חוק האמונה על כבוד האדם וחרותו. כאמור, נמסר כי הפרקליטות שואלת ודורשת באשר לאחריות לתקלה. אבקש איפוא בתוך 21 יום הודעה מעדכנת של הפרקליטות באשר לעניין זה, לסיבות התקלה וללקחים לרבות בשאלה היש שיטת תזכורת למועדי המעצרים, כך שהבקשות יוגשו במועד, וגם במועד מספיק מראש כדי לא להכניס את בית המשפט – ודבר זה קורה לא אחת – לסד; ראו גם בש"פ 3303/65 מדינת ישראל
נ' בלייה (טרם פורסם)).

(3) (א) ועתה למעצר לגופו. המשיבים עומדים לדין באשמת רצח, ואין צורך להכביר מלים על חומרתה, והיא באה בגדר העבירות שהמחוקק קבע לגביהן חזקת מסוכנות סטטוטורית, ולא בכדי. בנסיבות אין חולק כי קיימות עילות מעצר. השאלה היא, האם ניתן לחשוב על חלופה; ככלל כשהמדובר ברצח לא תינתן חלופה, למעט בנסיבות מיוחדות. ואולם, לכאן מתווסף מרכיב נוסף, נסיבות הטיפול בתיק לגופן, דהיינו, העובדה שההוכחות טרם החלו ונקבעו בעוד חודשים כאמור, ובינתיים חלפו להם תשעת החודשים שקבע המחוקק.

(ב) כבר ציין בית משפט זה לא אחת את המציאות הקשה, העומדת בניגוד לכוונת המחוקק, של נאשמים השוהים במעצר עד תום ההליכים וממתינים למשפט המתחיל תקופה ארוכה לאחר ראשית המעצר, עד כי לא אחת מתבקשות הארכות מעבר לתשעת החודשים שקבע המחוקק בסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), וההוכחות טרם החלו. כל המצוי אצל בית משפט זה יודע, כי הסמכות להארכה לפי סעיף 62 לחוק זה היא מן הסמכויות הפעילות ביותר בו, חדשים לבקרים. נקודת האיזון בשאלה האם כלו כל הקיצים ויש מקום לשחרור או שמא המסוכנות והעילות האחרות גוברות היא מן הקשות להכרעה; ראו לעניין זה דברי השופטת חיות בבש"פ 8639/05 מדינת ישראל
נ' אלמרבוע. בין השיקולים לעניין זה הזכירה השופטת חיות את העילות הבסיסיות למעצר בתיק הנדון, משך הזמן שיידרש לניהול המשפט, עברו הפלילי של הנאשם ואפשרויות החלופה. ראו גם החלטת השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2970/03 מדינת ישראל
נ' נסר אלדין, נאמר כי "ככל שתקופת מעצר הנאשם מתארכת לצורך ניהול משפטו כך משתנה משקלם היחסי של מרכיבי האיזון זה מול זה. ככל שהתקופה מתארכת יגבר משקלו של אינטרס הנאשם בשחרור מול ערך ההגנה על אינטרס הציבור, ושקלולם הכולל של ערכים אלה ומציאת נקודת האיזון הראויה ביניהם עשויים לעבור תהליך של שינוי עם חלוף העתים". ישיבה משמימה במעצר תקופה ארוכה בטרם משפט היא קשה עד מאוד מבחינת זכויות הנאשמים, במיוחד במקרים שבהם תנאי המעצר קשים, אך מובן כי הציבור מוגן יותר באותה תקופה מפגיעתם האפשרית של הנאשמים.

(ג) בענייננו, משיב 1 הוא כאמור בן 40 ועברו הפלילי מכביד; ההוכחות במשפטו יתקיימו בינואר 2006, ויש סיכוי כי יתקדמו במידה רבה (אם לא יסתיימו) בארבעת המועדים שנקבעו, וחזקה על בית המשפט המחוזי כי יעשה כמיטב יכולתו להחישן. ואילו המשיב 2 הוא בן 20, עברו הפלילי פחות מכביד באורח משמעותי, וההוכחות במשפטו יתקיימו רק משלהי אפריל 2006.

ה. (1) בשקלול החלטתי כי לעת הזאת יש מקום למעצרו מחדש של המשיב 1 וזאת לשמונים יום החל ממחרתיים (24.11.05) או עד למתן

פסק דין
. המשיב יתייצב במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ביום ה' כ"ב בחשון תשס"ו (24.11.05), עד השעה 10:00. הטעם הוא עברו הפלילי המכביד, והמסוכנות העולה הימנו, וגם העובדה שמועד משפטו אינו רחוק, כך שאם תידרש הארכה נוספת, היא תישקל על יסוד הדיונים במשפטו.

(2) אשר למשיב 2, התלבטתי נוכח הזהות בין מעשיו הנטענים לאלה של משיב 1, אך הגעתי, לא בלי היסוס רב, לכלל מסקנה כי כיוון שהצפי הוא לתחילת הוכחות רק בעוד כחמישה חודשים, קרי, למעלה משנה ושלושה חודשים לאחר מעצרו, ובינתיים תידרש הארכה נוספת שכן לא נקבעו הוכחות לשלושת החודשים הבאים, וגם נוכח גילו הצעיר ועברו הפלילי שאינו מכביד מדי, ניתן לבדוק חלופת מעצר. לבדוק אמרתי – בלא שהתוצאה ברורה מראש.אוסיף, כי אני נוהג בתיק כאילו המדובר בהארכה שניה מעבר לתשעה חודשים, שכן לא נקבעו בו כל דיונים בשלושת החודשים הבאים, ולפיכך יש מקום לבדיקתה של נקודת האיזון. שירות המבחן למבוגרים יתבקש איפוא לבדוק, האם ניתן לקבוע חלופה שתפיג את מסוכנותו של המשיב 2, ואם ניתן, מה החלופה המוצעת, שבכל מקרה צריכה לכלול תנאים מחמירים במובן המיקום, הפיקוח, ההפקדות והערבויות. בשל הנסיבות מתבקש תסקיר בתוך 15 יום. אני מקדים תודה לשירות המבחן, ומבקש הבנתו ללוח הזמנים. עד אז יישאר המשיב 2 במקום שהותו הנוכחי במעצר בית מלא, בכפיפות לכל התנאים שקבע בית המשפט המחוזי. המשיב 2 מוזהר, ובא כוחו מתבקש לחזור באוזניו על אזהרה זו, וכן מוזהרים ערביו, כי יש למלא את התנאים המגבילים בקשר למעצר, וכי כל חריגה עלולה להביא למעצרו של המשיב 2 מחדש. כמובן בידי המשטרה לבדוק נוכחות במקום המעצר לפי הצורך. התסקיר יונח לפני בית המשפט המחוזי, שיידרש אליו ויחליט.
(3) לפני סיום אדרש לעניין הבא: בא כוח המשיב 1 מסר כי שולחו עצור בתחנת משטרת רחובות, לעתים ישן על מיטה, לעתים לא, ובתנאים קשים. אם הדברים מדויקים, בעניין המיטה לעצור ידועה הוראת המחוקק ופשיטא שיש חובה לקיימה; ובאשר לשאר התנאים, לא ידועים לי הפרטים, ויתכן שהמדובר בעציר טעון הגנה, אך אף על פי כן אדם השוהה במעצר ארוך טרם משפטו כבענייננו, והוא נהנה כמובן מחזקת חפות, צריך להיות מוחזק במתקן כליאה שבו התנאים האנושיים ברמה סבירה. חוק היסוד קרוי "כבוד האדם וחרותו"; חרותו של עצור נשללת ממנו בדין (יש לקוות שחריגים שלא כדין כבענייננו הם נדירים)- אך גם כבודו כאדם צריך להישמר. בלא שאטיל דופי באיש, הרשויות האחראיות על החזקתו של המשיב 1 במעצר יתנו אל לבן את האמור ויבדקו כמתבקש.
ניתנה היום, כ' בחשון תשס"א (22.11.05).

ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05108030_t02.docמפ
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il









בשפ בית המשפט העליון 10803/05 מדינת ישראל נ' חאלד אל עילווי,אחמד אבו זיאד (פורסם ב-ֽ 22/11/2005)