פסקי דין על עזרא נג'אתי | פסקי דין על מיכה אבוטבול | פסקי דין על אריאלה אבוטבול | פסקי דין על שזור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית ואח' |

13702-06/15 עא     02/01/2019




עא 13702-06/15 עזרא נג'אתי נ' מיכה אבוטבול, אריאלה אבוטבול, שזור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 13702-06-15 נג'אתי נ' אבוטבול ואח'

02 ינואר 2019

בפני
כב' השופט י. גריל
, שופט בכיר [אב"ד]

המבקש:

עזרא נג'אתי

ע"י ב"כ עוה"ד רועי גמליאל


נגד

המשיבים:
1. מיכה אבוטבול
2. אריאלה אבוטבול
ע"י ב"כ עוה"ד י. סופר ואח'

3. שזור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

4. מינהל מקרקעי ישראל

החלטה

א.
בהחלטה שנתתי ביום 18.12.18 קבעתי, כי הפיקדון שהפקיד המערער בקופת בית המשפט בסכום של 15,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבים בערעור יועבר לידי ב"כ המשיבים עבור המשיבים, וזאת לאחר שערעורו של המערער נדחה בהסכמה עוד ביום 10.11.15 ונקבע, כי עליו לפנות את המגרש נשוא הדיון. עוד נקבע בפסק הדין כי לאחר שתומצא הודעה משותפת של באי כוח הצדדים על כך שהמערער פינה את המגרש, יוחזר לו הפיקדון, שאם לא כן, יועבר הפיקדון לידי המשיבים.

ב.
כפי שפירטתי בהחלטתי מיום 18.12.18, נטושה מחלוקת ממושכת בין הצדדים לגבי שאלת פינוי המגרש. מחלוקת זו הוכרעה בבית משפט קמא ביום 15.11.18, לאחר שבוצעה מדידה וסומנו סימונים על-ידי המודדת המוסכמת פרופ' ופא אליאס.

בהחלטת בית משפט קמא (כב' השופט ג'מיל נאסר) מיום 15.11.18, בהליך שנקטו בו המשיבים נגד המערער לפי פקודת ביזיון בית המשפט, חייב בית משפט קמא את המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪, וכן הורה, שאם לא יפנה המערער את המגרש בהתאם לפסק הדין ולסימונים של המודדת פרופ' ופא אליאס בתוך 15 יום ממועד
קבלת ההחלטה, יהא על המערער לפצות את המשיבים בסכום של 500 ₪ כל יום בגין כל יום איחור בקיום

פסק דין
הפינוי, מעבר לאורכה הנ"ל שניתנה על-ידי בית משפט קמא.

ג.
בהחלטתי מיום 18.12.18 (בפסקה כ"ב) הפניתי את תשומת לב הצדדים לכך שמעיון במחשב עולה, כי מופקד בתיק פיקדון נוסף על סך 10,000 ₪ שהפקיד המערער בתיק זה לפי החלטת כב' השופטת ע. חן-ברק לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא.

החלטתה זו של כב' השופטת חן-ברק ניתנה ביום 19.6.15 ובה נקבע, בסעיף 6, כי עד למתן הכרעה בערעור לא יהיו המשיבים רשאים למכור את זכויותיהם בשטח נשוא המחלוקת כשלהבטחת הנזק שעשוי להיגרם להם כתוצאה מן העיכוב במכירה, עד שמיעת הערעור, יפקיד המערער בקופת בית המשפט סכום של 10,000 ₪. זהו הסכום שלגביו קיימת עתה מחלוקת בין הצדדים, דהיינו, האם להחזירו למערער, או להעבירו למשיבים, כעתירתם של המשיבים.

ד.
משהתבקשה בהחלטתי מיום 18.12.18 התייחסותם של הצדדים לשאלה מה באשר לפיקדון של 10,000 ₪, שהופקד להבטחת הנזק שעלול להיגרם למשיבים מחמת העיכוב במכירה עד שמיעת הערעור, הגישו המשיבים הודעה בה ציינו את ההוצאות הרבות שנגרמו להם במהלך השנים, עקב הדיונים הרבים שהתקיימו, זאת מלבד הנזק שנגרם להם מחמת חוסר יכולתם למכור את דירתם.

כמו-כן, ציינו המשיבים, שהמערער לא שילם לא את ההוצאות בסך 2,500 ₪ בהם חויב לפי פסק הדין של בית משפט קמא מיום 27.4.15, ולא את ההוצאות בסך 5,000 ₪ שנפסקו לחובתו בבית משפט קמא ביום
15.11.18, במסגרת ההחלטה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
עוד טענו המשיבים, שלדעתם הסכום שהופקד על-ידי המערער בסך 10,000 ₪ בגין עיכוב הביצוע, והסכום של 15,000 ₪ שהופקד על-ידי המערער להבטחת הוצאות המשיבים בערעור, כל אלה כלולים גם יחד ב"פיקדון", וכאשר נאמר בפסק הדין המוסכם שבערעור מיום 10.11.15, שאם לא יפנה המערער את המגרש יועבר הפיקדון לידי ב"כ המשיבים, עבור המשיבים, הכוונה היא, לדעת המשיבים, לשני הסכומים גם יחד, שיש לראותם כ"פיקדון" אחד.

ה.
ב"כ המערער הגיש את עמדתו, וציין, שאין בתיק התייחסות, לא של המערער ולא של המשיבים, לגבי ההיקף הכספי של "הפיקדון" שנזכר בפסק הדין המוסכם שבערעור מיום 10.11.15.

עוד נטען, שהמערער לא פנה בעניין שחרור הפיקדון של עיכוב הביצוע, הואיל והוא התאלמן לאחרונה, לאחר מספר שנים שרעייתו התמודדה עם מחלה קשה, ובניו סייעו לו בענייני המשפחה. כך נוצר חוסר רצף בהבנת התהליכים וקורות התיק, ומה גם שהמערער ובניו סמכו על המייצג הקודם. כמו-כן נטען, שלמערער ובניו יש פעילות עסקית וחקלאית לא מבוטלת, ולפיכך לא זכרו את העובדה שהפיקדון של עיכוב הביצוע הופקד, שכן ההתייחסות הייתה תמיד רק לסכום של 15,000 ₪. לכן, אין במחדלו של המערער מלדרוש את החזר פיקדון עיכוב הביצוע כדי להשליך על השאלה מה סכומי הפיקדון שכלולים בהסדר הפשרה מיום 10.11.15.
לטענת ב"כ המערער, הכוונה בפסק הדין המוסכם שבערעור מיום 10.11.15 הייתה לפיקדון שהופקד להבטחת הוצאות המשיבים בערעור, ולא לפיקדון עיכוב הביצוע (דהיינו, לטעמו של ב"כ המערער, יש להחזיר את הפיקדון בגין עיכוב הביצוע, הואיל והאמור בהסדר מיום 10.11.15 לא חל לגבי פיקדון זה).

עוד מוסיף ב"כ המערער, שהוא ניסה להגיע להסכמה עם ב"כ המשיבים על כך שמתוך הפיקדון הנ"ל תשולמנה ההוצאות בהן חייב בית משפט קמא את המערער בבקשת עיכוב הביצוע בסכום של 5,000 ₪, וכי היתרה תועבר לידי ב"כ המערער, אך לא נענה.

ו.
ב"כ המשיבים מצדו השיב וטען, כי לפי החלטת בית משפט קמא בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט מיום 15.11.18 על המערער לשלם למשיבים הוצאות משפט בסכום של 5,000 ₪ וכן 500 ₪ בגין כל יום איחור בקיום פסק הדין בדבר הפינוי. לטענת ב"כ המשיבים, לא ברור מדוע מתעלם המערער מן ההוצאות היומיות בסך 500 ₪ ליום, שהרי מאז המועד שנקבע על-ידי בית משפט קמא חלפו מעל 10 ימים.

לכן, לטענת ב"כ המשיבים, יש בכל מקרה להעביר את הפיקדון של 10,000 ₪ לידי ב"כ המשיבים בלי קשר להוצאות שנפסקו בהחלטת בית משפט קמא מיום 15.11.18.

ז.
לאחר שנתתי דעתי לטיעוניהם של באי כוח שני הצדדים, סבורני, שיש להעביר גם את הפיקדון של 10,000 ₪ שהופקד על-ידי המערער לצורך עיכוב הביצוע לידי ב"כ המשיבים, עבור המשיבים.

ח.
כמצוין כבר לעיל, הורתה כב' השופטת חן-ברק בהחלטתה מיום 19.6.15 שהפיקדון בסך של 10,000 ₪ יופקד להבטחת הנזק שעשוי להיגרם למשיבים כתוצאה מן העיכוב במכירת הנכס עד שמיעת הערעור.

פסק הדין בערעור ניתן ביום 10.11.15, כ

פסק דין
מוסכם, שעל פיו היה על המערער לפנות את המגרש. מהחלטת בית משפט קמא, במסגרת הבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, מיום 15.11.18, עולה, שהגם שחלפו כשלוש שנים מאז ניתן פסק הדין המוסכם שבערעור, טרם פינה המערער את המגרש, למרות סימוני הגבולות שסימנה המודדת המוסכמת שהתמנתה לצורך זה על-ידי בית משפט קמא, פרופ' ופא אליאס.

ט.
בית משפט קמא בהחלטתו מיום 15.11.18 חייב את המערער לשלם למשיבים הוצאות בסכום של 5,000 ₪ וכן הורה כדלקמן:

"... אני קובע בזאת כי כל יום איחור בקיום

פסק דין
הפינוי מעבר לאורכה שניתנה בהתאם להחלטתי זו, ישלם הנתבע לתובעים פיצוי בסך 500 ₪ בגין כל יום"
(ההדגשה שלי – י.ג.).

ודוק: בית משפט קמא מציין מפורשות, כי הסכום של 500 ₪ ליום הוא בגין פיצוי למשיבים.

י.
לפי החלטת בית משפט קמא מיום 15.11.18, ניתנה אורכה למערער לפינוי המגרש בתוך 15 יום ממועד קבלת ההחלטה, לכל המאוחר, משמע, עד תחילת דצמבר 2018, ומאז כבר חלף כחודש ימים.

יובהר, שהמערער אינו טוען שקיים את החלטת בית משפט קמא מיום 15.11.18, אדרבה, כפי שכבר פירטתי בהחלטתי הקודמת מיום 18.12.18, עמדת המערער היא שהמודדת המוסכמת שמינה בית משפט קמא טעתה במדידה ובסימון הגבולות של המגרש.

י"א.
משכך, ובנסיבות העניין כפי שפורטו לעיל, נראה, כי הפיצוי המגיע למשיבים עולה על שווי הפיקדון (10,000 ₪) ומכאן שיש מקום להורות גם על העברת הפיקדון של 10,000 ₪ לידי ב"כ המשיבים, עבור המשיבים.

י"ב.
אוסיף, כפי שכבר הערתי בהחלטתי מיום 18.12.18 (פסקה כ'), שאם בסופו של יום ישכנע המערער, במסגרת הדיון בבקשת רשות הערעור שהגיש (רע"א 33609-12-18), בצדקת טענותיו, יוכל הוא לנקוט בהליך על מנת להיפרע מן המשיבים בגין כספים שהועברו אליהם ללא הצדקה (ככל שאמנם ייקבע כך בסופו של יום).

י"ג.
התוצאה מכל האמור לעיל היא, שאני מורה למזכירות בית המשפט להעביר לידי ב"כ המשיבים, עבור המשיבים, גם את הפיקדון הנוסף, בסכום של 10,000 ₪ שהפקיד המערער בתיק זה, לפי החלטת כב' השופטת ע. חן-ברק, לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא.

אין צו להוצאות בהליך זה.


מזכירות בית המשפט תפעל בהתאם למפורט לעיל ותמציא את העתק ההחלטה אל:
1. ב"כ המערער: עו"ד רועי גמליאל
, כרמיאל.
2. ב"כ המשיבים: עוה"ד יעקב סופר, כרמיאל.

ניתנה היום,
כ"ה טבת תשע"ט, 02 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.






עא בית משפט מחוזי 13702-06/15 עזרא נג'אתי נ' מיכה אבוטבול, אריאלה אבוטבול, שזור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 02/01/2019)