פסקי דין על ש.שלמה רכב בע"מ | פסקי דין על ישראל יוספי

198-11/16 תאמ     30/12/2018




תאמ 198-11/16 ש.שלמה רכב בע"מ נ' ישראל יוספי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 198-11-16 ש. שלמה רכב בע"מ נ' יוספי ואח'



לפני
כבוד השופטת מיה רויזמן-אלדור


התובעת:

ש. שלמה רכב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אוליאל


נגד


הנתבעים
:

1.ישראל יוספי

2.קש חתמים בינלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד הדרי


פסק דין


רקע

1.
לפניי תביעה בסך 24,619 ₪ שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 29.3.16 בקריית גת בין שני כלי הרכב מושא התביעה (להלן: "התאונה"). אין חולק כי אירעה התאונה אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

עיקר טענות הצדדים

2.
לטענת התובעת, ביום 29.3.16, עת עמד רכב התובעת בצומת הזורע בקריית גת, במסלול האמצעי לפניה שמאלה, בזהירות וכחוק, הוא נפגע בצדו השמאלי על ידי משאית הנתבעים אשר הגיחה מאחוריו, בחוסר זהירות ומבלי שימת לב לדרך, כאשר נהג המשאית גרם ברשלנותו להתרחשות התאונה.

3.
לטענתה, התאונה נגרמה בשל רשלנותו ו/או חוסר זהירותו ו/או הפרת חובה שבדין מצד הנתבע 1, נהג משאית הנתבעים.


4.
הנתבעים מכחישים את טענות התובעת. לטענתם, האחריות המלאה והבלעדית לקרות התאונה רובצת על נהגת רכב התובעת אשר התרשלה בנהיגתה, סטתה מנתיב מסיעתה בניגוד למסלול הנסיעה בו נסעה, עקפה את משאית הנתבעים במקום שאינו פנוי ובניגוד לתקנות התעבורה, התשכ"ה – 1961 (להלן – "תקנות התעבורה").

5.
לטענת הנתבעים, משאית הנתבעים החלה נסיעתה לאחר שעמדה למופע אור אדום ברמזור הממוקם במסלול האמצעי מבין שלושה במקום – מסלול המאפשר פניה שמאלה בלבד, ולפתע הגיח רכב התובעת מהמסלול מימינה (המאפשר פניה ימינה בלבד בכיוון נסיעתו) בנסיון "לגנוב" את כלי הרכב שהמתינו, עקף את משאית הנתבעים מימין תוך "חיתוך" מסלול נסיעת משאית הנתבעים ופגע בחלקה הקדמי ימני של משאית הנתבעים.

6.
הנתבעים גם מכחישים את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת.

7.
היום (30.12.18) התקיים לפניי דיון הוכחות בו העידו גב' אפרת ריטה אוחנה, נהגת רכב התובעת, כמו גם מר ישראל יוספי
, הנתבע 1, שנהג במשאית הנתבעים במועד התאונה.

דיון והכרעה

8.
השאלה הטעונה הכרעה היא מי מבין הנהגים אחראי לקרות התאונה. אמנם, במקרה שלפניי מדובר בגרסה מול גרסה, אולם על בית המשפט לבחון האם יש בעדויות, או בראיות חיצוניות, כדי לתמוך בגרסה זו או אחרת.

9.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מיקום הרכבים, מיקום הפגיעות ועיינתי בכל אשר הובא בפני
י, אני סבורה כי גרסת הנתבעים לאופן קרות התאונה מסתברת והגיונית יותר מגרסת התובעת בנסיבות, ואנמק.

10.
אמנם, עדותה של נהגת רכב התובעת לפניי היתה עקבית ומהימנה כשהיא בפני
עצמה.

11.
היא ציינה כי מדובר בכביש פקוק בשעות הבוקר, כי מדובר בכביש בעל 3 נתיבים, כי היא "עמדה" בנתיב האמצעי שמאפשר נסיעה ישר או שמאלה, וכי כשהתחלף הרמזור לירוק והייתה צריכה לפנות שמאלה חשה "מכה מאחור וגרירה של הרכב." (עמ' 3 שורות 19-22 לפרוטוקול). לטענתה, בתחילה לא הבינה מה קורה, ולשאלת בית המשפט המחישה כי הגרירה שחשה היתה בהטיה שמאלה (עמ' 3 שורות 22-23 לפרוטוקול).


12.
לשאלת בית המשפט ציינה העדה כי הרגישה את המכה וכדבריה: "הרגשתי שמשאית נכנסה בי" (עמ' 3 שורה 24 לפרוטוקול). לטענתה היתה לחוצה מאוד, בתחילתו של הריון בסיכון, והיתה לבדה ברכב. עוד היא ציינה, כי לאחר התאונה הרכבים עצרו במקום התאונה, עוד לפני הצומת (עמ' 3 שורה 25; עמ' 4 שורות 1-2 לפרוטוקול) והמחישה את האזור הימני הקדמי של המשאית פוגע באזור השמאלי אחורי של רכבה (עמ' 4 שורה 3 לפרוטוקול).

13.
עדותה של נהגת רכב התובעת לא נסתרה בחקירתה הנגדית. היא היתה עקבית בתשובותיה לפיהן נסעה בנתיב האמצעי (עמ' 4 שורה 8 לפרוטוקול); ציינה כי המשאית היתה מאחוריה אך לא זכרה בדיוק היכן וכי "הכל פקוק" (עמ' 4 שורות 9-13 לפרוטוקול); והתעקשה כי המשאית פגעה בה מאחור וכי הרגישה מכה וגרירה כשרכבה מוטה שמאלה (עמ' 4 שורות 14-21 לפרוטוקול).

14.
משהוצגו לנהגת רכב התובעת תמונות הנזק ברכב התובעת (ת/2 כמו גם תמונות שצולמו במכשיר הנייד של הנתבע 1, הוצגו לעיניה במהלך הדיון, ובהמשך היום הועלו למערכת נט המשפט) ציינה נהגת רכב התובעת כי נפל לה כל הטמבון (עמ' 4 שורות 22-29 לפרוטוקול), וכאשר עומתה עם גרסת הנתבע 1 לפיה ניסתה "לגנוב" את המסלול הימני וחתכה את הנתיב על מנת לעבור שמאלה שבה וחזרה על טענתה כי עמדה בנתיב האמצעי, כי כל הזמן נסעה על הנתיב האמצעי, כי כלל לא היתה על הנתיב הימני, כי הרכבים התקדמו באיטיות וכשכבר היו קרובים לכביש שמתפצל לשלושה נתיבים הרגישה את המכה ואת הגרירה (עמ' 5 שורות 1-5 לפרוטוקול).

15.
נהגת רכב התובעת הוסיפה וציינה כי לאחר התאונה רכבה היה בנתיב האמצעי בהטיה שמאלה (עמ' 5 שורות 11-13 לפרוטוקול), ונתון זה מתיישב עם תמונת רכבה כפי שצולם על ידי הנתבע 1 והוצג לעיני בית המשפט במכשיר הנייד במהלך הדיון - תמונה ממנה עולה כי רכב התובעת היה בהטיה שמאלה כשחלקו העיקרי על הנתיב האמצעי ורק חלק מחזיתו השמאלית על הנתיב השמאלי בהטיה שמאלה.

16.
אל מול עדותה של נהגת רכב התובעת שהיתה עקבית והגיונית לכשעצמה, ניצבת עדותו של הנתבע 1 שהיתה אף היא עקבית ומהימנה לגופה.

17.
הנתבע 1 ציין בעדותו הראשית כי עמד למופע אור אדום ברמזור וביקש לפנות שמאלה מן הנתיב הימני מבין שניים הפונים שמאלה. לטענתו, כאשר האור התחלף לירוק, רכב התובעת הגיע מנתיב המאפשר פניה ימינה בלבד ונכנס לפני המשאית, תוך שפשוף המשאית בצידה. לטענתו, הבחין לראשונה ברכב התובעת בזמן הפגיעה (עמ' 5 שורות 30-31; עמ' 6 שורות 1-2 לפרוטוקול). הנתבע 1 המחיש כי רכב התובעת הגיע מן הנתיב שמימינו בהטיה שמאלה לנתיבו, בינו לבין רכב אחר שלפניו, ואז הפינה הימנית הקדמית של המשאית פגעה באזור השמאלי של רכב התובעת (עמ' 6 שורות 3-6 לפרוטוקול). הוא ציין כי ברכב התובעת נפגעו הדלת האחורית השמאלית, הכנף והטמבון, והמשאית ניזוקה בטמבון הקדמי (עמ' 6 שורות 11-12 לפרוטוקול).

18.
לטענתו, לאחר התאונה נהגת רכב התובעת הזיזה את הרכב לצד השמאלי של הכביש כדי לשחרר את התנועה, והם החליפו ביניהם פרטים (עמ' 6 שורות 7-8 לפרוטוקול).

19.
הנתבע 1 התעקש על כך שהפגיעה ברכב התובעת היתה בצדו של הרכב, מאזור הדלת ולאחור ולא בחלקו האחורי (עמ' 6 שורות 14-22 לפרוטוקול).

20.
אמנם תמונת רכב התובעת שצולמה לאחר התאונה (הועלתה בהמשך היום למערכת נט המשפט) מלמדת כי כשליש מרכב התובעת נמצא בנתיב השמאלי בעוד שמרביתו בנתיב האמצעי. ואולם הנתבע 1 ציין כי מדובר בתמונה שצולמה לאחר התאונה (עמ' 7 שורות 3-28 לפרוטוקול), ויש לזכור כי הנתבע 1 הוא זה שצילם את התמונה והציג אותה כראיה מטעמו, באופן שהופך את גרסתו לעניין היחס בין מקום התאונה למקום צילום התמונה לסבירה לא פחות מגרסתה של נהגת רכב התובעת.

21.
בהקשרנו כאמור, מונחת לפניי גרסת נהגת רכב התובעת שהיתה אמינה ומהימנה לגופה, אך גם גרסת הנתבע 1 שהיתה אמינה ומהימנה לגופה. במקרה שכזה, עליי לבחון האם יש דבר מה נוסף בחומר הראיות שהוצג לפניי המאפשר לי להעדיף מי מהגרסאות.

22.
אני סבורה כי התשובה לכך נעוצה במוקדי הנזק ובתמונות הנזק כפי שהוצגו לעיניי בת/2 ובתמונות שצולמו על ידי הנתבע 1 ואשר הועלו לנט המשפט. עיון בתמונות הנזק מלמד על מכת מעיכה באזור הדלת השמאלית האחורית של רכב בתובעת ומשיכת צבע מלפנים לאחור באופן שהוביל לתלישת המגן האחורי של הרכב. מוקד נזק זה מתיישב בצורה טובה יותר עם גרסתו של הנתבע 1 לאופן קרות התאונה בהשוואה לגרסתה של נהגת רכב התובעת.

23.
מוקד הנזק ברכב התובעת איננו מלמד על פגיעה בחלקו האחורי של הרכב כי אם על פגיעה בצדו השמאלי מלפנים ולאחור באופן שמתיישב עם טענת הנתבע 1 לעקיפת רכב התובעת מימין תוך סטייה לנתיב נסיעתו.

24.
אשר על כן, אני קובעת כי התאונה אירעה כגרסת הנתבע 1, עת רכב התובעת ביקש לעקוף את משאית הנתבעים מימין, סטה לנתיב נסיעת המשאית מימין בהטיה שמאלה ואז, כתוצאה מהמפגש בין הרכבים – נפגע.

25.
לצד זאת, גם על פי תרחיש תאונתי זה, הרי שעדיין לפחות מחציתו של רכב התובעת כבר היה בנתיב נסיעת משאית הנתבעים במועד הפגיעה (שכן הפגיעה החלה לשיטתו של הנתבע 1 עצמו באזור הדלת ולאחור). משכך, לא ברור מדוע הנתבע 1 הבחין ברכב התובעת רק בזמן הפגיעה או מיד לאחריה ולא קודם לכן (ר' עמ' 6 שורות 1-2; 24-25 לפרוטוקול).

26.
דומה אפוא, כי לו היה הנתבע 1 נוהג במלוא הזהירות המתבקשת בנסיבות (כמצוות תקנה 21 לתקנות התעבורה), הרי טרם החל בנסיעתו למופע האור הירוק בכיוון נסיעתו, חזקה עליו שהיה מבחין ברכב התובעת שהחל לסטות לנתיבו, והיה באפשרותו למנוע התאונה.

27.
בנסיבות אלו אני מוצאת לנכון לחלק את האחריות בין הנהגים כך ש – 80 מהאחריות תוטל על נהגת רכב התובעת, ואילו 20% מהאחריות תוטל על הנתבע 1.

28.
משקבעתי כי 20% מהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1, הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת.

29.
התובעת תמכה את נזקיה בחוות דעת שמאית המעידה על שומת הנזק, בחשבון שכר טרחתו של השמאי, ובאסמכתא אודות גרירת הרכב וסכום הגרירה. משכך, התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים האמורים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו. לצד זאת, התובעת לא הוכיחה את ראש הנזק בגין ימי השבתה של הרכב.

סיכום

30.
לאור כל האמור לעיל, הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 4,924 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה, אגרת בית משפט מלאה, ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

31.
בנסיבות, כל צד יישא בשכר העד/ה מטעמו, כפי שנפסק במהלך הדיון.

32.
הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

33.
המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי-כוח הצדדים
.










ניתן היום,
כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 198-11/16 ש.שלמה רכב בע"מ נ' ישראל יוספי (פורסם ב-ֽ 30/12/2018)