פסקי דין על צביקה לוי | פסקי דין על אבשלום לוי

34862-06/17 א     31/12/2018




א 34862-06/17 צביקה לוי נ' אבשלום לוי








בית משפט השלום בכפר סבא


31 דצמבר 2018
ת"א 34862-06-17 לוי נ' לוי




לפני
כב' סגנית הנשיאה השופטת, רחל קרלינסקי



תובע

צביקה לוי


נגד



נתבע

אבשלום לוי



פסק דין





1.
שני שיקים שנמשכו לפקודת התובע חוללו קודם לצירוף הנתבע מכח ערבות כחייב בתיק ההוצאה לפועל שנפתח כנגד המושכת. לאחר הגשת התנגדות לביצוע השיקים ניתנה לנתבע רשות להתגונן בטענות כנגד תוקפה של הערבות להלוואה חוץ בנקאית.

רקע

2.
התובע מועסק במוסד פיננסי המנוהל ע"י בנו , מר יוסי לוי, המספק בין היתר שירותי מטבע

ברישיון משרד האוצר ומבצע עסקאות ניכיון שיקים.

3.
התובע אוחז בשני
שיקים משוכים ע"י מתן חברת אירועים בע"מ ( להלן -המושכת) האחד על סך 216,190 ₪ והשני על סך 9826 ₪ שנמסרו לו ע"י הנתבע ואחיו. האחרון שימש כמנהלה של המושכת ועיקר עיסוקה היה בהפקת אירועים שונים. המושכת הפסיקה פעילותה באמצע שנת 2016 ומצויה בהליכי פירוק ואילו כנגד אחי הנתבע ניתן צו כינוס בהליכי פש"ר.

4.
התובע והמושכת ניהלו מספר רב של עסקאות ניכיון שיקים שנמשכו לפקודת אחרים ואין חולק שהמושכת נדרשה להעמיד ערבויות אישיות לצורך קבלת כספים וביצוע עסקאות כנ"ל.

5.
התובע אוחז במסמך בכתב ידו של הנתבע ללא תאריך ,הנחזה להיות כתב ערבות לשיקים של המושכת לאור נוסחו והחתום ע"י הנתבע .


6.
הצדדים חלוקים בנוגע למהות המסמך, תוקפו והקשר שבין תוכנו לערבות לשיקים נושא בקשת הביצוע.
לגרסת התובע נמסר כתב ערבותו של הנתבע, כמו גם ע"י אחיו במפגש שהתקיים בקניון
g
בכפר סבא ועל סמך אלו נעתר ליתן כספים רבים בידיהם על חשבון עסקת הניכיון. מנגד טען הנתבע כי לא היה בעל תפקיד אצל המושכת אלא הועסק כשליח, ונתן במסגרת זו בידי התובע כתב ערבות מסוים לשיקים של המושכת שנמסרו לאחד מספקיה ונוכו אצל התובע. הסכמתו לערוב ניתנה רק לשיקים הנ"ל ולא לשיקים עתידיים של המושכת שנועדו לכל עניין אחר. ערבות זו פקעה זה מכבר לאחר שהשיקים הנ"ל נפרעו ,אלא שהתובע שמר בידו את כתב הערבות הנ"ל במקום להשמידו .
התובע לא חלק על תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות במקרה של מתן הלוואה חוץ בנקאית וטען כי מדובר אך בעסקת ניכיון שיקים גרידא.
דיון

תוקף הערבות

7.
היות שלא היה חולק כי הנתבע חתם על כתב הערבות ועל מהותה אלא חלק על מושא הערבות ותוקפה וטען לפקיעתה, חל נטל הבאת הראיות ונטל השכנוע בעניין זה על הנתבע.

לפי לשונו של כתב הערבות ערב הנתבע אישית ל "כל הצקים שצביקה לוי
קיבל ממתן אירועים בע"מ".

כבר מלשון המסמך עולה כי הערבות לא סויגה לשיקים מסוימים או עסקה ספציפית, לפיכך היה על הנתבע להוכיח כי כוונת הצדדים הייתה לסייג ומה הייתה מהות הסייג .

מהמסמכים שהוצגו ועדויות הצדדים לא שוכנעתי כי הנתבע עמד בנטל הנ"ל המוטל עליו בעניין זה.

הנתבע הסביר בעדותו כי זיקתו למושכת התבטאה בקשרי משפחה לאחיו שהיה מנהלה ומתוקף כך ביצע שליחויות, תוך סיוע מידי פעם לאחיו ללא שכר ( משום ששהה בתקופת אי כושר עקב תאונת דרכים) במשך כ 3 חדשים עד לדצמבר 2015 .החל מ 1.1.16 הועסק על ידי המושכת כעובד שכיר העוסק בשליחויות למשך 4 חדשים בלבד עד למועד קריסתה.
לגרסתו ,בחדשים אוקטובר – נובמבר 2015 משכה המושכת שיקים לפקודת חברה בשם חרס ירון שמירה ואבטחה בע"מ ( להלן- חברת חרס) תמורת אספקת שירותי שמירה באירועים שהמושכת ערכה. לגרסת הנתבע התבקש ע"י מנהלה של חברת חרס לבצע ניכיון השיקים, שנרשמו כאמור לפקודתה ע"י המושכת, אצל התובע. פעולה זו ביצע כשליח של חברת חרס מספר פעמים במהלך השנים 2015-2016 בביתו של התובע בקרני שומרון וזאת כנגד עמלה שהאחרון היה מנכה מסכום השיקים.
באחת הפעמים התבקש ע"י התובע לערוב לטובת פירעון השיקים הנ"ל שנוכו לחברת חרס ,והוא הסכים לכך וחתם על כתב ערבות ועל דף שבו התנוסס צילום תעודת הזיהוי ואילו כספי הניכיון העביר לצד ג' או לאחיו בעבור צד ג'. ברם אין כל קשר בינם לבין השיקים נשוא הבקשה לביצוע, שכן השיקים האחרונים נמסרו ע"י אחיו בתחילת 2016 בהקשר לעסקה אחרת .
הנתבע אישר קיומו של המפגש המתואר ע"י התובע בקניון
g
.לגרסתו נכחו במפגש התובע ובנו מחד והוא ואחיו מנגד. המפגש

נועד לבירור חילולם של שיקים אחרים , שלא נמשכו לפקודת חברת חרס ,ואף דובר במפגש הנ"ל בהלוואה שתינתן ע"י התובע למושכת כנגד שיקים שתמסור לו. כל מעורבותו הסתכמה בנוכחות מבלי שיידע את הפרטים ואלו לא היו מעניינו. כך גם במפגש נוסף ומאוחר בשעות הליל בבית התובע , שאז נערך בין התובע לאחיו של הנתבע הסכם הלוואה, שלא נגע כלל לנתבע, ובהתאם להסכם חתם אחיו על כתב ערבות לשיקים שהמושכת נתנה מכח ההלוואה. ברם, גם הפעם הוא לא היה ערב מעולם להלוואה שקיבלה המושכת או לשיקים שניתנו מכח ההלוואה הנ"ל ,ואין מסמך כתב הערבות עליו חתם רלבנטי לעסקה זו.
כמו הנתבע גם אחיו ,ביקש לנתק את הקשר בין שתי העסקאות קרי, עסקת חרס שבוצעה באוקטובר 2015 לבין מועד משיכת השיקים נשוא בקשת הביצוע סמוך לפברואר 2016 ,לרבות השיק ע"ס של כ- 216,000 ₪ .לדבריו ,שלא כמו במפגשים קודמים בין הצדדים בקניון
g

, המפגש בו נמסר השיק הנ"ל היה בבית התובע על מנת להסדיר חוב . במעמד הנ"ל התובע לא מסר בידיו כספים כי אם ביקש להמיר את החוב להלוואה ולהוסיף עליו ריבית ועל פי החישוב שנערך לרבות בהתחשב במועד המעותד של השיק , שנמסר כחודשיים לפני מועד הפירעון הנקוב בו,(אפריל 2016) נקבע הסך הנ"ל ע"י התובע.
באותו מעמד שהתקיים חתם אחי הנתבע על ערבות ת/1.

התובע מצדו העיד כי הוא עוסק בניכיונות כ 6 שנים לצד עבודתו כנהג במועצה אזורית בקרני שומרון ,ומשום שהרישיון לעסוק בכך ניתן לבנו ,פעל כנושא משרה בלבד ולמעשה הוא עובד בהתנדבות אצל בנו.
על פי עדותו ,כדבר שבשגרה ,כשהיה פונה אליו לקוח לבצע עסקת ניכיון , היה מחתים הן על כתב ערבות , והן על שטר בטחון ותעודת זהות. לעיתים היה עושה שימוש בבדיקות מאמתות באמצעות שירות

bdi
על מנת להשתכנע בטיבו של הלקוח ולאו דווקא בסגולות השיקים שהיה מנכה אצלו.
הכספים שהיה משלם ללקוחות נבעו ממקורותיו בהם היה מצטייד ומשלם במזומן לאחר ניכוי עמלה חלף שיק שניתן היה בידיו.
בדרמטיות יתר תיאר התובע את האמון שנתן בנתבע ואחיו שיצרו אצלו תמונת מצב של בעלי עסק מצליח המכלכל יפה את העוסקים בו והפיג אצלו חשש למתן כספים.
התובע הודה כי החתים את הנתבע על ערבות עוד טרם המפגש בקניון
g
בכתב ידו וביקש להדגיש כי הנתבע לא התנער מעולם מערבותו, וכאשר ביקש להיפרע בגין החוב במסגרת המפגשים בין הצדדים ,לא טען בפני
ו כי אינו חייב ולא הפנה אותו לנפרעים השונים בשיקים. מסיבה זו לדבריו לא הקפיד על ניסוחי כתב הערבות, או על ציון מועד במסמך.
8.
בחינת מכסת הראיות שהציג הנתבע להוכחת גרסתו מלמדת כי הנתבע החסיר יותר מאשר פירט.
לא עלה בידי הנתבע לפרט מועד שבו ערך את כתב הערבות ולא הוצגה על ידו ראיה מהימנה לקיומה של עסקת חרס ,אשר בהקשר אליה נערך כביכול המסמך.
הנתבע עומת עם העובדה שכתב הערבות עליו חתם על פי הודאתו אינו נושא תאריך או הגבלה כלשהי ,ובוודאי לא זו שאותה תיאר ופטר את העניין בתשובה סתמית . כך גם לכשהתבקש להסביר את פשר ההסכמה לערוב לצד ג', טען שהכירו בעבר וכי מדובר היה בסכומים קטנים ועשה כן לבקשת אחיו. ברם בעדותו נסוג גם מהסבר זה ונאחז בחוסר זיכרון. בסוף הודה כי לא ידע מהו סכום השיקים להם ערב וציין שחתם על דעת עצמו .
ראינו כי באשר למתן ערבות ספציפית לשיקים של חברת חרס לא באה תמיכה לעדותו של הנתבע מעדותו של אחיו שלא ידע להסביר את מניעיה וטען כי כלל לא ידע על קיומה, וזאת בניגוד לגרסת הנתבע כי התבקש לכך ע"י אחיו .
זאת ועוד, הנתבע לא הזמין את צד ג'- ירון , לעדות על מנת לתמוך בגרסתו ולא הוצגה מניעה כלשהי להעדתו של צד ג' .על כן נותרת עדותו היחידה ללא תמיכה וספק ניכר.
למותר לציין כי העדר הסבר מניח את הדעת לאי קבלת הערבות חזרה לידיו לאחר שעסקת חרס הסתיימה והשיקים להם ערב נפרעו כביכול , מהווה תמיהה נוספת המצטברת לספק העולה מכלל עדותו.
נראה כי לנתבע היו ,על פי עדותו, מספר הזדמנויות לדרוש את הערבות לידיו והוא אף לא הכחיש כי חתם על שני כתבי ערבות ,ובמיוחד שעה שהיה מעורב, או למצער נכח, לאחר מכן בפגישות שבהן התובע עמד על קבלת ערבויות לחוב המושכת שנותר אצלו. ניתן היה להתרשם כי למרות הניסיון של הנתבע להרחיק עצמו מעניין הסדרת החוב לתובע גילה מעורבות במפגשים שנערכו בין הצדדים ואם בחר "לשים עצמו חרש" בעניינים שנדונו במפגשים אלו, ומסופקני , אין לו להלין אלא על עצמו.
מכאן, שלו היתה זו טענת הגנה יחידה של הנתבע ,דין התנגדותו היה להידחות.

תחולת חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות תשנ"ג - 1993

9.
בכתב ההתנגדות טען הנתבע כי הואיל והתובע נתן למושכת הלוואה יש להחיל את הגנות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות ובכללן חובת המלווה לערוך הסכם הלוואה בכתב המציין את בין היתר את הריבית הנגבית והערבות לפירעונה ובכך התובע לא עמד.

ב"כ הנתבע סמך טיעוניו על גרסת ההגנה על פיה במסגרת המפגש בין הצדדים לאחר חילול שיקים קודמים , כמו של חברת מוסא גדיר, הציע התובע לאחי הנתבע כי המושכת תיטול הלוואה ע"ס 200,000 ₪ בתוספת ריבית של כ 5% לכל חודש במקום ניכיונות שבוצעו וכנגדה ימסרו בידי התובע מספר שיקים. במפגש הלילי מסר אחי הנתבע לתובע שיקים חדשים של המושכת חלף השיקים של מוסא גדיר שחוללו, בהתאם להסכם ההלוואה שביניהם.
10.
בשאלה אם יש מקום להחיל את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות על עסקאות ניכיון שיקים לא ניתן למצוא קביעה שיפוטית חד משמעית. בעוד שחלק מפסקי הדין מאמצים את הגישה על פיה עסקת ניכיון היא עסקת הלוואה ( ראה ת.א.(

ת"א) 53956-02-12 בן מרגי נ' נתיב מערכות מידע ותוכנה בע"מ( 27.3.13)וכן ע"א (ת"א) 4003/07 בס
ארנון נ' אברהם אריה (11.1.09) ,שצוטט) יש הקובעים כי אין דין ניכיון שיקים מסחרי כדין הלוואה חוץ בנקאית (ראה ת.א.(אש) 39330-10-15 ביטון נ' סלוקי (17.1.17)).

אני סבורה כי יש לאמץ את מסקנת ביהמ"ש בת.א.( ת"א) 25456-07-16 שוגר ובניו בע"מ נ' משיח(15.1.18) הסוקר באופן מפורט את ההלכות בנושא, ומסיק מסקנה על פיה המבחן הרלבנטי מחייב בחינת מהות העסקה הכלכלית שבין הצדדים על נסיבותיה ומאפייניה.

למעשה ניתן לומר כי חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות יחול על שיקים שנמסרו בקשר להלוואה כשסכומם מגלם בתוכו את התמורה הכללית שישלם הלווה למלווה.

11.
בחינת המסכת העובדתית שלפני תוביל למסקנה כי העסקאות, ובוודאי העסקה ביסוד השיקים נושא בקשת הביצוע עונה על הגדרת "הלוואה " המחייבת החלת החוק.
כאמור ,אחי הנתבע העיד על מפגש שנועד להסדרת חוב באמצעות מתן שיקים להבטחת פירעון ההלוואה ביסוד החוב שהומר להלוואה. עוד יודגש כי בניגוד לשיקים קודמים שנוכו אצל התובע ,השיקים דנן משוכים ע"י המושכת לפקודת התובע.

התובע מצדו עשה מאמץ מודגש להרחיק עצמו מעיסוק במתן הלוואות אלא שמאמץ זה התגלה כמלאכותי עת הודה כי על פי פרסומי "בזק" באזור השרון ניתן להתוודע לעיסוקיו לרבות במתן הלוואות.
כבר מתוך הגרסה האמורה בתצהירו על פיה הנתבע מסר בידיו שיקים של המושכת וחתם על כתב ערבות אישית בחתימת ידו וקיבל כספים במזומן, ניתן היה ללמוד על מהותה של העסקה כעסקת הלוואה. אלא שבניגוד לאמור בתצהירו בדבר קבלת סדרה של שני שיקים מהנתבע הסביר בחקירתו ש ( עמ' 36 לפר') :
"הוא לא קיבל במכה אחת את ה- 216,000 ₪ ...הוא קיבל את זה בכמה פעמים ...פה לא הייתה עמלה כי הוא עשה עוקץ.."

זאת ועוד ,לשיטת עדי התביעה חתם הנתבע על שני כתבי ערבות , האחד עם פתיחת התיק אצל התובע והשני במפגש בבית הקפה שבקניון
g
. לדידם שני המסמכים אינם נושאים מועד בשל היסח דעת והאמון שניתן למצגי הנתבע ואחיו ,אולם פרקי הזמן המבדילים מעידים גם כן בצורך לכאורה בכתב ערבות נוסף בגין הסדרת חוב בגין ההלוואה.
גם בנו של התובע בעדותו המגמתית הודה ( עמ' 44 לפר') :


"היה פה ענין של ניכיונות , והיה עניין של הלוואה מול שיק "
ניסיונו בהמשך להתנער מכך סודק את אמינות הגרסה כלה.

12.
ב"כ הנתבעים יצא חוצץ כנגד מידת הסיוע הנמוכה של התובע בהצגת פרטים ומסמכים שהיו יכולים
לסייע לנתבע להוכחת גרסתו.
יתר על כן על התובע לשיטתו ,חלה חובה לכך שעה שהמסמכים שהחתים את הנתבע הם בלתי מסוימים דיים, מה גם שעסקינן בהלוואות חוץ בנקאיות ועל המלווה היה להוכיח את עסקת היסוד והעברת כספים .
מששוכנעתי כי מהותה הכלכלית של העסקה היא עסקת הלוואה חוץ בנקאית יש להחיל את הוראת סעיף 8 לחוק ,שהתובע כלל לא טרח לעמוד בה. התובע לא הציג חוזה הלוואה ולא פירט תשתית עובדתית ביחס לעסקת היסוד ועל כן לא עמד בעול ההוכחה המוטל עליו.
(ראה תוצאות אי עמידתו של מלווה בהוראות סעיף 8 לחוק ,בע"א (ת"א ) 4003/07 הנ"ל]
יתר על כן ,התובע ובנו לא הציגו התנהלות מקובלת של מי שמנהלים עסק מסוג זה שתואר על ידם. כפי שעלה מעדותם ההתנהלות כלה לא העידה על התנהלות מונוטרית ראויה כי אם ההיפך הגמור או למצער במגמה שלא לגלות ולפרט את כל נבכיה.
אוסיף ואומר כי התובע גם לא עשה מאמץ נדרש להציג מסמכים שהתבקשו מבעל דין המנהל עניינו בהגינות דיונית. ודוק , לא היו פערי כוחות עסקיים בין הצדדים, וכל אחד מהם בחר לפרוש לפני בית המשפט מידה מדודה מצד כ"א מהם של האמת העובדתית ,אלא שהתובע שעול הראיה עליו, לא הניח את הנדרש להוכחת תביעתו ועל כן דינה להידחות.

לסיכום

13.
לאור האמור, התביעה נדחית.

לאור כל המפורט לעיל , אין צו להוצאות.

ניתן היום,
כ"ג טבת תשע"ט, 31 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.









א בית משפט שלום 34862-06/17 צביקה לוי נ' אבשלום לוי (פורסם ב-ֽ 31/12/2018)