פסקי דין על יצחק תשובה | פסקי דין על יהודה תשובה | פסקי דין על רות תשובה ואח' | פסקי דין על שמוליק נחום

34151-07/14 א     27/12/2018




א 34151-07/14 יצחק תשובה, יהודה תשובה, רות תשובה ואח' נ' שמוליק נחום








בית משפט השלום בנתניה



ת"א 34151-07-14 תשובה נ' נחום


תיק חיצוני: 1611124125


בפני

כבוד השופט
עוז ניר נאוי

תובעים
1. יצחק תשובה
2. יהודה תשובה

3. רות תשובה
4. דליה תשובה
5. יעקב תשובה
6. מרילין תשובה
7. שלמה תשובה
8. מרים תשובה
9. מרים תשובה נתיב
10. ג'נט צימרמן
ע"י ב"כ עו"ד ישראל בן איתמר


נגד

נתבעים
שמוליק נחום
ע"י ב"כ עו"ד חנה זילבר




פסק דין

א.
מבוא

1.
עניינה של התובענה שלפניי הוא שאלת חיובו של הנתבע בשתי המחאות, בסך כולל של 688,908 ₪ (קרן).

2.
עסקינן בהמחאות אשר נמשכו על ידי הנתבע כבטחונות, בקשר עם הסכמים לבניית בניין דירות (עבור התובעים), אשר נחתמו בין התובעים לחברת צור אביב חברה לבנייה ופיתוח בע"מ וחברת צור אביב (1996) בע"מ ואשר הנתבע הוא אחד ממנהליהן.

3.
הצדדים חלוקים בשאלת יכולתם של התובעים לממש שיקים אלה, כשלנתבע טענות מקדמיות ובכללן טענת התיישנות, שיהוי, היעדר עילה ועוד.

4.
יצוין כי במקביל לתיק דנן, מתנהל הליך נוסף כנגד מנהלן הנוסף של צור אביב, מר רפאל פדלון (להלן: "מר פדלון" או "השותף") אשר אף הוא משך המחאות זהות, בקשר עם אותם הסכמים. ההליכים התנהלו בנפרד בשל עיתוי הגשת ההתנגדויות על ידי כל אחד מהנתבעים (עניינו של פדלון נדון בתא 24482-06-12).

5.
בישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות לתאריך 29.3.2018, הגיעו הצדדים להסכמה, טרם החלה שמיעת הראיות, כי בית המשפט יפסוק בתובענה בדרך של פשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט, כאשר פסק הדין יהיה מנומק
. הגם שעסקינן ב

פסק דין
בדרך של פשרה ובשל בקשתם של הצדדים כי יינתנו נימוקים מצאתי תחילה לפרוס את העובדות הרלבנטיות וטענות הצדדים על מנת שהתמונה תהא שלמה וברורה.

ב.
תמצית העובדות

6.
בתאריך 11.8.1998 חתמו התובעים, בני משפחת תשובה (להלן: "התובעים"), עם חברת צור אביב חברה לבניה ופיתוח בע"מ על שני הסכמים שעניינם בניית בניין בן 16 יח"ד על קרקע אשר לתובעים זכויות בה (יצוין כי למרות השם המודפס המצוין לעיל, הוטבעה בגוף ההסכמים חותמת של חברת צור אביב (1996) חברה לבנין בע"מ; שתי החברות יקראו להלן: "צור אביב" או "הקבלן" או "החברות").

7.
במסגרת הסכם אחד שכותרתו "הסכם ביצוע בניה" הזמינו התובעים שירותי בניה עבור 10 יחידות דיור "עד מפתח", בתמורה שפורטה שם (להלן: "הסכם הבנייה"). בד בבד, נחתם הסכם נוסף אשר כותרתו "חוזה" ועניינו עסקת קומבינציה. במסגרת הסכם זה הוסכם, כי בתמורה לבניית 6 יחידות הדיור הנותרות של אותו בנין, יקבל הקבלן 3 יח"ד. הצדדים הגדירו בהסכם זה עניינים נוספים, אך הואיל ואלה אינם בליבת המחלוקת לא ארחיב בכך עוד (להלן: "הסכם הקומבינציה").

8.
במסגרת ההסכמים נדרשו המנהלים ובעלי המניות, הנתבע דכאן ומר פדלון, להפקיד שיקים אישיים כדלהלן:


א.
מכוח סעיף 20 להסכם הבנייה - שיקים על סך 82,500 דולר כל אחד;

ב.
מכוח סעיף 13 להסכם הקומבינציה – שיקים על סך 105,000 דולר כל אחד.

9.
לימים, במהלך ביצוע העבודות נתגלעו בין הצדדים חילוקי דעות ובין הצדדים נוהלו שתי בוררויות: בוררות משפטית בפני
עו"ד דן רווה ז"ל שעניינה בכלליות, טענות הצדדים להפרות ההסכמים; ובוררות הנדסית בפני
המהנדס ושמאי המקרקעין, מר צבי רון, שעניינה ליקויים בעבודת הקבלן. יובהר כי בשלב מסוים הופסקה הבוררות המשפטית ולא חודשה, תוך שהתובענה דנן נשענת על ממצאי הבורר ההנדסי אשר הפכו חלוטים. הצדדים לא ביקשו את חידושה של הבוררות המשפטית ולמצער לא נטען אחרת (סעיף 81 לסיכומי התובעים; סעיף 31 לסיכומי הנתבע).

10.
אין חולק כי במעמד חתימת ההסכמים לא הפקידו המנהלים שיקים אישיים כנדרש, ואלה הופקדו בשלב מאוחר יותר, עת פנו הצדדים להליכי בוררות משפטית, בפני
עו"ד רווה ז"ל.

11.
כפי שעולה מחומר הראיות שהגישו הצדדים, במסגרת הבוררות המשפטית ניתנו החלטות שונות, בין היתר, בקשר עם הפקדת השיקים הנ"ל כשברקע ובמקביל, מתנהלת הבוררות ההנדסית. כך ובין היתר, בהתאם להחלטת הבורר, השיקים דנן הופקדו בידיו של הנאמן, עו"ד מנחם מאנדל.

12.
בתאריך 18.3.2004 ניתן פסק הבורר רון, במסגרתו חויבו החברות צור אביב לשלם לתובעים סך 191,000 $ כולל מע"מ בגין הפרת ההסכמים, נזקים וליקויים בקשר עם בניית הבניין. כמו כן, חויבו צור אביב בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 $. הבורר ההנדסי הפנה את הצדדים לבורר המשפטי בקשר למחלוקות נוספות שלא היו בתחום אחריותו. כפי שמופיע בסיפה של פסק הבורר, פסק הבורר נשלח לצדדים בתאריך 3.7.2005 לאחר הסדרת שכר הטרחה. התובעים בקשו לתקן טעות סופר בפסק הבורר והבורר נעתר לתיקון וחייב את צור אביב בסך נוסף של 67,760 ₪.

13.
הנתבע ומר פדלון לא השלימו עם קביעת הבורר והגישו בקשה לביטול פסק בורר (ה.פ. 267/06). לאחר ניהול הליך בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחתה הבקשה, פסק הבורר אושר וצור אביב חויבו בשכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪ (ראו פסיקתה מתאריך 6.9.2009, כבוד השופט שמואל ברוך ז"ל).

14.
לאחר מתן פסק הבורר ואישורו, נטלו התובעים את השיקים שהופקדו בנאמנות בידיו של עו"ד מאנדל, וביקשו להפקידם באמצעות בא כוחם. ב"כ התובעים מילא בשיקים תאריך פירעון, והפקידם בחשבונו. עם הפקדתם חזרו השיקים בשל היעדר כיסוי מספיק, והתובעים הגישו בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל.

15.
לאחר הגשת השיקים להוצאה לפועל, הגיש הנתבע התנגדות, ומכאן התובענה דנן.

ג.
טענות הצדדים

עיקר טענות התובעים

16.
הנתבע ושותפו, מר פדלון, ערבו אישית לכל התחייבויות צור אביב, ולפיכך עומדים בעצמם מול התובעים אישית באשר לכל ההתחייבויות שנטלו על עצמן צור אביב (התובעים הגדירו את המעורבים כ – "קבלנים").
הנתבע היה שותף פעיל בכל ישיבות הבוררות והיה נוכח אישית בכולן.

17.
פסק הבוררות אישר את טענות התובעים בדבר הפרות הקבלנים, ולפיכך חויבו צור אביב בדין, כמפורט לעיל. השיקים נועדו להבטיח את הכרעת הבורר, ולפיכך טענות הנתבע לפיהן היה על התובעים להשיב את השיקים בשלב מסירת הדירות, תוך התעלמות מהעובדה כי הליכי הבוררות בעיצומם (בעניין מסירת הדירות ואי ביצוע תיקונים והשלמות), וכאשר עניינה של הבוררות הפרות יסודיות של התחייבויות הקבלנים, הינן טענות סרק.

18.
זאת ועוד, הטענה כי היה על התובעים להשיב את השיקים סותרת טענה קודמת מטעמם שנשמעה במהלך הבוררות ולפיה בידי התובעים שקים אישיים. הנתבע ושותפו אף לא דרשו את השיקים לידיהם שכן היה ברור כי אלה נועדו להבטחת פירעון החיובים שיקבעו בבוררות ההנדסית. אלמלא המצג של הקבלנים, היו דואגים התובעים לנהל את הבוררות בתנאי שהקבלנים יעמידו בטחונות מיוחדים.

19.
טענת הנתבע בתצהיר עדות ראשית מטעמו מהוות הרחבת חזית וסותרות את תצהירו בתמיכה להתנגדות לביצוע השטרות (בהרחבה בסעיף 6 ואילך לסיכומי התובעים).

20.
אין לייחס משמעות לטעות הסופר שנפלה בהחלטת הבורר בעניין הסעיף לפיו יופקדו השיקים האישיים, כאשר ברור כי אלה הופקדו להבטחת כל התחייבויות הקבלנים.

21.
העובדה כי הנפרע בשקים הוא עו"ד ישראל בן איתמר
ב"כ התובעים, אין בה כדי לאיין את זכותם של התובעים על פי השיקים. עו"ד בן איתמר לא שימש כנאמן ובעצם מדובר בהוראת תשלום לתובעים באמצעות בא כוחם.

22.
יש לדחות הטענות בדבר שיהוי והתיישנות
- ברור כי אילו היו התובעים מגישים את השיקים לביצוע קודם מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, היו הנתבע ושותפו מתנגדים בטענה כי העניין טרם הוכרע סופית. רק לאחר פסק הדין בבית המשפט המחוזי, התאפשר לתובעים לקבל מהנאמן את השיקים על מנת שניתן יהיה להיפרע מהם ומכאן התובענה דנן לאחר שהשיקים הופקדו בבנק וחזרו בשל היעדר כיסוי מספיק, הוגשה התובענה.

עיקר טענות הנתבע

23.
הנתבע טוען כי דין התביעה להידחות בשל היעדר עילה, התיישנות שיהוי ועוד טענות מקדמיות ובכללן כי התובעים אינם הנפרע בשיקים דנן אלא בא כוחם. עוד נטען כי משלא הגישו התובעים כתב תשובה לאחר קבלת ההתנגדות, כל טענותיהם מהוות הרחבת חזית ביחס לכתב התביעה, שהוא בקשת הביצוע.

24.
השיקים נמסרו ללא תאריך, ורק בחלוף 7 שנים ממועד מסירתם, מילא ב"כ התובעים את התאריך 11.11.2007. מכאן שהשלמת השטרות מעבר לזמן סביר ממשיכתם, מאיינת את זכותו של האוחז בשטר.

25.
הואיל והנתבע אינו ערב יחיד, הרי שתקופת ההתיישנות אינה נדחית בשל הצורך במיצוי ההליכים כנגד החייב העיקרי, דהיינו החברות (סיכומי הנתבע, בסעיף 54). לנתבע נגרם נזק ראייתי כבד בשל השיהוי בהגשת התביעה (שם, בסעיף 69 ואילך).

26.
בין הנתבע לתובעים לא היה הסכם בוררות וממילא לא התנהלה בוררות בין הצדדים. בנסיבות אלה, בהן לא היה הנתבע צד להליכי הבוררות, לא היה הבורר מוסמך להכריע בעניין השיקים האישיים, ובפועל לא הכריע בכל עניין הקשור לנתבע לרבות בעניין ערבותו לקיום התחייבויות צור אביב (סעיף 56 ואילך לסיכומי הנתבע).

27.
הנתבע מסר את השיקים לנאמנות עו"ד מאנדל, בהתאם להחלטת הבורר מיום 13.4.2000, בבוררות שהתנהלה בין החברות ומולן בלבד, וזאת לקיום התחייבויות הנזכרות בהחלטת הבורר - מסירת הדירות לתובעים וביצוע תיקונים בתקופת הבדק (שם, בסעיף 16), ולצורך זה בלבד (שם, בסעיף 23).

28.
התובעים אינם אוחזים כלל, וודאי שלא אוחזים כשורה ואף לא אוחזים בעד ערך, שכן ההמחאות מושא התובענה כלל לא הוסבו אליהם או לפקודתם והם מנועים מלנקוט כל הליך מכוחם. השיקים הופקדו בחשבון ב"כ התובעים לאחר הסבתם על ידיו בלבד, לחשבון המופיע על שמו. השיקים לא הוסבו לתובעים, אלה נרשמו כתובעים בכזב מבלי שהוכיחו זכאותם על פי השיקים. לפיכך, התובעים אינם אוחזים כדין בשיקים שכן אלה לא הוסבו אליהם כדין (הטענה עלתה בתצהירי עדות ראשית).

29.
לפי החלטת הבורר השיקים הופקדו בהתאם להוראות סעיפים 13 (א) להסכם הקומבינציה בעניין מסירת הדירות, וסעיף 20 (4) להסכם הביצוע הדן בהתחייבויות הקבלן לתקופת הבדק. משנמסרו הדירות היה על התובעים להשיב את השיק שניתן מכח סעיף 13 (א) בסך 105,000 דולר לידי הנתבע. מכל מקום ככל שהיתה עילת תביעה הקשורה עם מסירת הדירות הרי שזו התיישנה, 7 שנים ממסירת אחרונת הדירות בתחילת שנת 2001 או לכל המאוחר בשנת 2002, דהיינו בשנת 2009.

30.
משהדירות נמסרו לכל המאוחר בשנת 2001 ותקופת הבדק בת שנה עברה חלפה לה, אף את השיק בסך 85,000 דולר מכוח סעיף 20 (4), היה על התובעים להשיב. טענת התובעים לטעות קולמוס בהחלטת הבורר, כאילו חלף סעיף 20 (2) נכתב בטעות סעיף 20 (4), מופרכת היא.

31.
אף אם השיקים ניתנו להבטחת כל ומלוא התחייבויות החברות לתובעים, הרי שהואיל והטענות כנגד החברות היו ידועות בשנת 2000 - במועד הגשת הבוררות - הרי שהעילה התיישנה בשנת 2007. יתר על כן, פסק הבורר ניתן בשנת 2004 ואם ניקח מועד זה כנקודת מוצא למניין תקופת ההתיישנות, אזי התביעה התיישנה בשנת 2011, שנה לפני הגשת בקשת הביצוע דנן.

32.
עוד נטען כי עו"ד מאנדל, הנאמן, הפר את חובותיו ומסר את השיקים לתובעים מבלי שבדק אם התקיימו התנאים המזכים (שם, בסעיף 82 ואילך), וכי לבורר ההנדסי לא היתה סמכות ולדון ולקבוע חבות כלשהי מכח השיקים (שם, סעיף 96 ואילך).

ד.
ראיות הצדדים

33.
מטעם התובעים הוגשו תצהיריהם של מר תשובה יצחק, התובע 1 והנאמן עו"ד מאנדל מנחם.

34.
מטעם הנתבע הוגש תצהירו לרבות תצהירו במסגרת ההתנגדות וכן תצהיר מר פדלון.

ה.
דיון והכרעה

כאמור, הצדדים הסמיכוני ליתן פסק-דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א' לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, בצירוף נימוקים.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה (תוך דחיית טענות הסף), באופן שהתובעים זכאים לתשלום השיק מכוח סעיף 20 להסכם הבניה בלבד, וכי דין התביעה בגין השיק מכוח סעיף 13(א) להסכם הקומבינציה, להידחות; להלן טעמי בתמצית.

דחיית טענת ההתיישנות

35.
איני סבור כי חלה התיישנות. כך, אין חולק כי בעת שמסר הנתבע את השיקים, נותר מועד הפירעון ריק. רק לאחר פסק הבורר ובעקבות פניית ב"כ התובעים לנאמן בתאריך 15.4.2007, מסר הנאמן את השיקים לידי ב"כ התובעים. ב"כ התובעים מילא את תאריך הפירעון לתאריך 11.11.2007.

36.
בנסיבות אלה לא ניתן לטעון כי חלה התיישנות משני טעמים. תחילה מן הטעם לפיו עילת התובענה קמה למן תחילת מחרת יום הפירעון [יצחק יערי ודורון תמיר "דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט" (התשס"ט) בעמוד 195]. בשל הנסיבות המתוארות, כאשר השיקים הוחזקו בידי נאמן וכאשר בין הצדדים התנהלה בוררות משך שנים ממועד מסירתם, לא ניתן לטעון כי מילוי תאריך הפירעון נעשה בשיהוי ובשל הנסיבות סבורני כי נעשה תוך זמן סביר [יערי, בעמוד 192].

37.
טעם נוסף נובע מהחזקת השיקים על ידי הנאמן. כפי שנפסק, במקרה בו שיקים הופקדו בידי נאמן, מועד הולדת עילת התביעה ועל כן תחילת מרוץ ההתיישנות, מתחילים ביום שבו חייב הנאמן למסור את השיק אף אם לא עשה כן [יערי בעמוד 196; סעיף 89 לתצהיר תשובה; סעיף 165 ואילך לסיכומי התובעים].

38.
ניתן לטעון לחומרה כי המועד בו חייב היה הנאמן למסור את השיקים לתובעים, הוא מיד לאחר מתן פסק הבורר או ליתר דיוק עם תיקונו בתאריך 25.12.2005. במצב דברים זה הגשת בקשת הביצוע בתאריך 30.4.2012 אף היא אינה לאחר חלוף תקופת ההתיישנות.

39.
אף אם ניקח לעניין זה בחשבון את מועד מסירת פסק הבוררות לצדדים, לאחר שליחתו לצדדים בתאריך 3.7.2005 (משהוסדר שכר טרחת הבורר כמצוין בעמוד האחרון של פסק הבורר – נספח ג' לתצהיר התובעים), הרי שגם אז לא חלה התיישנות.

40.
יחד עם זאת, כפי שהצהיר עו"ד מאנדל בתצהירו, פניית ב"כ התובעים לקבלת השיקים נעשתה לאחר שבבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחתה בקשת הנתבע ושותפו לביטול פסק הבורר ההנדסי ומנגד אושר הפסק, הרי שבנסיבות אלה מסר את השיקים לבא כח התובעים, במועד בו מסר, בשנת 2007 (נספח כה לתצהיר התובעים).

דחיית הטענה בעניין הרחבת חזית

41.
הנתבע טען כי הואיל ובקשת הביצוע מהווה כתב תביעה והואיל והתובעים לא הגישו כתב תשובה להתנגדות אותה הגיש הנתבע, הרי שכל טענות התובעים בתצהיריהם מהוות הרחבת חזית. אף דינה של טענה זו להידחות.

42.
תחילה מן הטעם כי תקנה 81 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת במפורש כי התובעים אינם צריכים לעשות כן:

"81. אין בעל דין חייב לטעון בכתב טענותיו ענין עובדתי שחזקה מן הדין שהוא לזכותו, או שחובת הראיה בו היא על בעל הדין שכנגד, אלא אם כן אותו ענין עובדתי הוכחש תחילה במפורש; לדוגמה – קיומה של תמורה בשטר חליפין, כשהתובע בא מכוח השטר בלבד ואינו מעמיד את התמורה כנימוק יסודי לתביעה. "

43.
בעניין תקנה זו (במספרה הישן 95) קבע בית המשפט העליון בע"א 45/76 קליין נגד מעגל בע"מ, כדלהלן:

"מכוח
סעיף 29(א) לפקודת השטרות
נהנית המשיבה כאוחזת בשיקים חזקת הערך, וכפי שקובעת
תקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי,
תשכ"ג-1963 (להלן - תקנות סדר הדין), אין עליה חובה לציין בכתב-התביעה מה (אם בכלל) התמורה שניתנה עבור השיקים. להיפך, השיקים הם המה עילת התביעה ואין לערבב בינה לבין עסקת היסוד שבקשר אתה ניתנו. על המערער, נתבע, מוטל עול ההוכחה מה היתה העסקה שבמסגרתה מסר את השיקים וכן שאותה עסקה אמנם נכשלה:
ע"א 164/62,
[4], בעמ' 348. די בשתיקת המשיבה כדי שיראוה ככופרת בטענת המערער, כלומר בקיום "ההזמנה", בכשלונה ובקשר שבינה (אם היתה ונכשלה) לבין אותם שיקים. מסקנת הכפירה עולה
מתקנה 68
, סיפא, ל
תקנות סדר הדין
ולפיה, שתיקה - לאו כהודאה דמיא (השווה עם דבריו של השופט זוסמן) (כתארו אז) ב-ע"א 224/64,
[1], בעמ' 307). כפירה זו, ולו גם במשתמע, בטענת ההגנה רחוקה כרחוק מזרח ממערב מהרעיון המונח ביסוד הדרישה לכתב-תשובה, כאשר הנתבע טוען "פרעתי" והתובע מודה בפרעון, אך טוען לחוב אחר. במקרה האחרון בפני
נו מעין "הודאה והדחה" מצד התובע ומכאן הדרישה שלא יפתיע את יריבו ויעלה את גרסת החוב האחר בכתב- תשובה, או על דרך תיקון כתב-התביעה. אם נגרוס, כמו בא-כוח המערער, שדי בהעלאת גרסה של עסקה שנכשלה, ואשר התובע כופר בה, כדי לאלץ את זה האחרון להודיע בכתב-תשובה (או בכתב- תביעה מתוקן) מה העסקה שבמסגרתה קיבל את השטר, כלומר מה טיב התמורה שנתן, יהיה בכך כדי לחתור תחת עצם תכליתו של
סעיף 29(א) לפקודת השטרות.
" [פ"ד לא 2 183, 185-186].

44.
בנסיבות אלה, לא היתה מוטלת על התובעים חובה להגיש כתב תשובה ודין טענות הנתבע בעניין זה להידחות [יערי, בעמוד 295].

דחיית הטענה בעניין ב"כ התובעים כנפרע

45.
אין חולק כי הנפרע בשיקים דנן הינו ב"כ התובעים. עיון בחלקם האחורי של השיקים מעלה כי נכתב שם כי יש להפקידם לחשבון "63449 בנק הפועלים סניף 612 לבן – איתמר".

46.
בניגוד לטענות הנתבע כאמור, באשר לזכותם של התובעים על פי השטר הואיל ובא כוחם נרשם כנפרע, הרי שהתנהלות זו של התובעים נעשתה בהתאם להחלטת הבורר, עו"ד דן רווה, מתאריך 13.4.2000 לפיה השיקים יהיו לפקודת ב"כ התובעים (נספח יג לתצהיר תשובה).

47.
סבורני כי התנהלות זו היתה מתבקשת בנסיבות בהן מדובר בעשרה תובעים ומעשית לא ניתן היה לרשום את כולם כנפרעים. בעניין ואף בכל הקשור לאופן פתיחת תיק ההוצאה לפועל, כאשר בבקשת הביצוע נרשמו התובעים כזוכים, מקובלות עלי טענות התובעים בסעיפים 63 -65 לתצהירו של תשובה וכן סעיפים 181 ו - 187 ואילך לסיכומי התובעים.

דחיית הטענה כי הנתבע לא היה צד לבוררות

48.
אף טענה זו של הנתבע מצאתי לדחות.

49.
אמנם כטענת הנתבע, הבוררות התנהלה בין התובעים לחברות. דא עקא, לא יכול להיות חולק כי התובענה דנן הינה בקשת ביצוע שיקים אישיים אשר ניתנו על דעתו של הנתבע במהלך הבוררות, אם לא בהתאם להסכמים בין הצדדים, הרי שלמצער בהתאם להחלטות הבורר.

50.
הואיל והשיקים נועדו להבטיח את הוראות ההסכמים, כפי שידון להלן, הרי אין משמעות לעובדה אם הנתבע היה או לא היה צד לבוררות. ממילא הוא אף לא היה צד להסכמים באופן אישי והתחייב להפקיד שיקים אישיים כבטוחות במסגרת ההסכמים.

51.
יוער עוד כי כעולה מפרוטוקולי הבוררות שצורפו, הנתבע היה מעורה ופעיל בהליך הבוררת ואף השתתף
בישיבות, ובעניין זה מקובלות עלי טענות התובעים בסעיף 102 לתצהירו של תשובה, הנתמכות בפרוטוקול ישיבת יום 13.4.2000 (נספח יג לתצהירו) וכן הטענות בסעיף 133 לסיכומי התובעים.

הוראות ההסכמים הרלבנטיות

52.

אין חולק כי ההוראות מכוחן היה על הנתבע ושותפו להפקיד את השיקים דנן, הן הוראת סעיף 20 להסכם הבניה והוראת סעיף 13 (א) להסכם הקומבינציה, כדלהלן:

"20. ערבויות ובטחונות
20.1 להבטחת מילוי כל התחייבויות הקבלן על פי החוזה במלואן ובמועדן יפקידו מנהלי הקבלן שמואל נחום ת.ז. 052043114 ו-אשר פדלון ת.ז. 53590014 (להלן: "בעלי החברה") במעמד חתימת הסכם זה שיקים אישית ע"ס 82,500 דולר כל אחד, ללא תאריך פרעון. הקבלן יהא ערב לשיקים הללו.
20.2 השיקים יופקדו בידיו הנאמנות של עו"ד מנחם מאנדל אשר ימסור למזמין את השיקים או חלק מהם, אם הקבלן הפר הפרה יסודית הוראה מהוראות הסכם זה ולא תיקן את ההפרה תוך 7 ימים מיום שנדרש לעשות כן. המזמין יהא רשאי לחלט השיקים או חלק מהם בהתאם לגובה הנזק שנגרם לו כפי שייקבע ע"י המהנדס המכריע.
20.3 השיקים יוחזרו לבעלי החברה עם מסירת הבנין למזמין ו/או לדיירים רוכשי הדירות, ולאחר השלמת כל התיקונים בבניין ו/או בדירות, בכפוף להמצאת שיקים כמפורט בס"ק 20.4 להלן.
20.4 להבטחת מילוי התחייבויות הקבלן לבדק הבנין והדירות עפ"י חוק מכר (דירות) יפקידו בעלי החברה במעמד החזרת השיקים כמפורט בסע' 20.3 לעיל, 10 שיקים ע"ס
10,000 דולר ארה"ב לכל דירה, ללא תאריך פרעון.
השיקים יופקדו בנאמנות בידיו של עו"ד מאנדל אשר ימסרם למזמין במידה והקבלן לא יפעל לתיקון כל הליקויים אשר יתגלו במהלך תקופת האחריות והבדק.
השיקים יוחזרו לידי בעלי החברה מיד לאחר תום תקופת הבדק. "

הוראת סעיף 13 להסכם הקומבינציה קובעת, בין היתר, כדלהלן:

"ערבויות
13. א. להבטחת התחייבויות הקבלן על פי חוזה זה ימסרו מנהלי הקבלן שמואל נחום ת.ז. 052043114 ו-אשר פדלון ת.ז. 53590014 (להלן: "בעלי החברה") שיקים אישיים על סך כולל של 210,000 $ קרי 105,000 $ כל אחד; השיקים יופקדו בידיו הנאמנות של עו"ד מאנדל במעמד חתימת החוזה ויוחזרו לידי בעלי החברה במעמד מסירת יחידות המוכר ע"י הקבלן".

53.
על פניו לשון ההסכמים ברורה. השיק שהופקד מכח סעיף 20 מטרתו, בין היתר, הבטחת כל הפרה יסודית וכל נזק שיקבע המהנדס המכריע לרבות נזקים בגין תקופת הבדק, ואילו סעיף 13 (א) עניינו הבטחת מסירת הדירות. לפיכך, משנמסרו הדירות יש להשיב את השיק שהופקד מכח סעיף 13 (א); לצורך הבטחת הסכומים שנפסקו על פי פסק הבורר עומד לתובעים אך השיק מכח סעיף 20 (למחלוקת לעניין תתי הסעיפים ראו להלן).

54.
לו רצו התובעים לקבוע תנאים אחרים הרי שדבר לא מנע מהם להשוות את סעיף 13 (א) לסעיף 20, למצער לעניין פיצוי בגין נזקים, אך הדבר לא נעשה.

55.
טוענים התובעים כי מתוך לשון ההסכמים ברור כי שני השיקים משמשים להבטחת כל התחייבויות החברות הקבלניות (סעיף 14 לתצהיר תשובה). אלא שדווקא מלשון ההסכמים עולה כי השיק על סך 105,000 $ נועד להבטחת מסירת הדירות, ומכאן שאין זה מתיישב עם היותו בטוחה לנזקים שנקבעו בפסק הבורר.

56.
הוסיפו וטענו התובעים כי במהלך הבוררות היה ברור לכולם כי השיקים האישיים
נועדו להבטיח פירעונם של חיובים שיפסקו ככל שיפסקו במסגרת הבוררות (סעיף 68 ואילך לסיכומי התובעים). דא עקא, שהראיות שהוצגו אינן תומכות בכך.

57.
כך, אף שאין חולק כי השיקים לא הופקדו במעמד חתימת ההסכמים, אלא רק בתחילת הבוררות, מעולם לא נקבע כי השיקים ישמשו להבטחת כל תוצאות הבוררות ההנדסית.

58.
כך, ההפקדה בוצעה על ידי הנתבע ושותפו בהתאם למפורט במכתב עו"ד ד"ר קניאל מטעמם כמפורט במכתבו מתאריך 30.3.99 (נספח י"א לתצהיר תשובה), שם נכתב כי
השיקים מופקדים בהתאם להוראות סעיפים 20.1 ו – 13 (א), במועד בו טרם נמסרו הדירות.

59.
בהמשך, בתאריך 13.4.2000, קבע הבורר, עו"ד רווה, כי את השיקים יש להפקיד לידיו הנאמנות של עו"ד מאנדל. עוד קבע הבורר כי השיקים יופקדו בהתאם להוראות סעיף 13 (א) להסכם הקומבינציה והוראות סעיף 20 (4) להסכם הביצוע (נספח יג לתצהיר תשובה) (לעניין סעיף 20 (4) יפורט להלן).

60.
אם כן וכאמור, בשום מקום לא נקבע כי השיקים ישמשו כבטוחה להבטחת כל תוצאות הבוררות ההנדסית, שלא בהתאם להוראות הסעיפים מכוחם הופקדו. כוונת הצדדים, בכל הכבוד, אף אם היתה כזו, עומדת בסתירה ללשון ההסכמים ולקביעת הבורר המשפטי.

61.
אף הטענה לפיה הנתבע ושותפו ערבו להסכמים בערבות אישית, אינה יכולה לסייע שכן אין דינה של הערבות האישית כדין השיקים האישיים דנן, וסבורני כי אין בה כדי לחייב את הנתבע בחיוב מכח השיקים דנן (ראו סעיפים 20-22 לסיכומי הנתבע המקובלים עלי). כך גם איני מקבל את טענת התובעים לפיה יש לראות את שני ההסכמים כמקשה אחת לעניין זה ובעניין זה מקובלות עלי טענות הנתבע בסעיף 12 לסיכומיו.

62.
מנגד איני מקבל את טענת הנתבע כי הואיל והבורר קבע בהחלטתו כי הפקדת השיקים היא בהתאם לסעיף 20.4 יחד עם סעיף 13(א) אזי דינה של התביעה להידחות, שכן אין להידרש כלל לשאלת קיומו או אי קיומו של פסק בוררות. לגישת הנתבע, משלא הוצגה כל ראיה כי השיקים הופקדו מכח הסכמות אחרות, כנטען על ידי התובעים, אלא מכח הסעיפים הנ"ל, הנאמן היה רשאי למסור את השיקים לתובעים רק במקרה של אי מסירת הדירות או אי תיקון הפגמים בתקופת הבדק (סעיף 83 לתצהירו; סעיף 23 לסיכומיו); הואיל ושני תנאים אלה התקיימו על ידי הנתבע, הרי שיש להשיב לו את השיקים. איני סבור כמותו.

63.
אמנם בהחלטת הבורר אכן נכתב כי השיקים יופקדו בהתאם לסעיף 20.4. דא עקא, היה ברור לצדדים כולם כי לא זו היתה כוונת הבורר. תחילה לאור לשון ההסכם כי השיקים מכח סעיף 20.4 אמורים להחליף את השיקים מכח סעיף 20.2 וברי כי משהשיקים מכח סעיף 20.2 לא הופקדו כלל, הרי שלא הגיעה העת להפקדת השיקים מכח סעיף 20.4.

64.
יתר על כן, בכל ההליכים שלאחר אותה החלטה, ובכלל זה בבקשות הנתבע ושותפו לשחרור כספים שהופקדו ממכר דירות, שבו והדגישו הנתבע ושותפו כי בידי התובעים שיקים מכח סעיפי 13 (א) וסעיפים 20 (1) ו – (3) ולא מכח סעיף 20.4. כך, בבקשה לעיון חוזר מטעם עו"ד קניאל (נספח כ"ב לתשובה) וכך בבקשה נוספת מטעמו (נספח כ"ד לתצהיר תשובה).

65.
לכך יש להוסיף את הנטען בתצהיר הנתבע בתמיכה להתנגדות, התומך אף הוא בכך שנפלה טעות בהחלטת הבורר (סעיף 16 לסיכומי התובעים).

66.
ברי אם כן כי לטעמי, אף אליבא דנתבע נפלה טעות סופר בהחלטת הבורר וברי כי השיקים הופקדו מכח סעיפים 20.1- 20.3.

67.
משכך סבורני כי לאחר מסירת הדירות, הגם שבאיחור ובמהלך הליכי הבוררות (סעיף 12 לתצהיר תשובה), אין עוד מקום להחזקת השיק מכח סעיף 13 (א).

68.
מנגד, השיק שהופקד מכוח הוראות סעיף 20 שריר וקיים והוא הוא נועד להבטיח את הסכומים שיפסקו בגין הנזקים והתיקונים הנדרשים. משקבע הבורר ההנדסי את שקבע, הרי שהשיק מכוח הוראות סעיף 20, נועד להבטיח את החיוב אשר פסק הבורר.



ו.
סיכום

69.
לאור
כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה והנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעים, יחד ולחוד, את
השיק בסך 302,088 ₪ (82,500 דולר בעת משיכתו), בצירוף ריבית והצמדה מיום 17.7.2014 ועד התשלום המלא בפועל. הסכום ישולם תוך 30 יום. התביעה בגין השיק השני נדחית.

70.
יובהר באשר לסוגיית הריבית וההצמדה, כי מצאתי לחייב את הנתבע בהפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תחילת ההליכים כנגדו, עם הגשת ההתנגדות בתאריך 17.7.2014. יוער כי אמנם תיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 2012, אולם כעולה מהתיק ההמצאה בוצעה רק בסמוך למועד הגשת ההתנגדות, ולמצער לא נטען אחרת ולפיכך לעניין חישוב ההצמדה והריבית, נלקח המועד הנ"ל.

71.
בשקלול טענות הצדדים, בשים לב להליכים שנוהלו בתיק ולאופן סיומו בלא שנשמעו הראיות כאמור, מצאתי לחייב את הנתבע בהוצאות בסך 3,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪. אף סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז לוד, תוך 45 יום.

ניתן היום,
י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 34151-07/14 יצחק תשובה, יהודה תשובה, רות תשובה ואח' נ' שמוליק נחום (פורסם ב-ֽ 27/12/2018)