פסקי דין על דורינה שפירא | פסקי דין על משרד הפנים

24601-12/17 עמנ     30/12/2018




עמנ 24601-12/17 דורינה שפירא נ' משרד הפנים








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים



עמ"נ 24601-12-17 שפירא נ' משרד הפנים
ואח'


תיק חיצוני: 1194-16


בפני

כבוד השופט
אלי אברבנאל


המערערת

דורינה שפירא


נגד


המשיב

משרד הפנים








פסק דין




לפני ערעור על

פסק דין
של בית הדין לעררים, לפי חוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (כב' הדיין
אלעד אזר)
, בתיק ערר (י-ם) 1194-16, שבגדרו נדחה ערר על החלטת המשיב לסרב לבקשת המערערת לתת לה מעמד בישראל מטעמים הומניטריים.

רקע והליכים קודמים

1.
המערערת ילידת 1953 נתינת רומניה, נכנסה לישראל לראשונה ביום 31.1.1997 באשרה מסוג ב/1, זאת לצורך עבודה בענף הסיעוד.

2.
ביום 10.8.2000 נישאה המערערת בנישואין אזרחיים למר לזר שפירא ז"ל יליד
1935 (להלן: המנוח). ביום 7.1.2001 הגישו בני הזוג בקשה להסדרת מעמדה של המערערת בישראל בהתאם ל
"נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשואי לאזרח ישראלי",
שבמרכזו הליך מדורג לבחינת כנות הקשר שבין בני הזוג
(
להלן
: ההליך המדורג)
. במעמד זה ניתן
למערערת רישיון ישיבה מסוג ב/1 לתקופה של חצי שנה.


ביום 15.10.2001 ניתן למערערת רישיון לישיבת ארעי מסוג א/5, שהוארך מעת לעת עד יום 15.10.2005.

3.
ביום 17.8.2004 הגיע המנוח ללשכת המשיב, והודיע כי המערערת נעדרת מזה מספר חודשים וכי אינו נמצא בקשר עמה. המנוח ציין כי קו הטלפון של המערערת נותק וכי המערערת שינתה את כתובת מגוריה. לפיכך ביקש המנוח
"לבטל את הנישואין"
.

4.
ביום 1.9.2005 הגישו בני הזוג בקשה למתן אזרחות ישראלית למערערת. בתשאול שנערך להם בנוגע לאירוע האמור לעיל, טענה המערערת כי נשארה ללון אצל מעסיקתה למשך שבוע ובטעות לא הודיעה על כך למנוח. בשל התרשמות שלילית מכנות הקשר שבין בני הזוג, הוחלט שלא לקבל את בקשתה של המערערת למתן אזרחות, ובשלב זה הוארך רישיונה לתקופה נוספת.

5.
ביום 20.6.2006 נערך לבני הזוג ראיון לבחינת כנות הקשר שביניהם. בראיון סיפר המנוח כי סיבת הגעתה של המערערת לישראל הינה כלכלית. המנוח מסר כי בבעלותה של המערערת בית ברומניה, ובבעלות הוריה בית ואדמות חקלאיות. בעניין טיב הקשר שביניהם, מסר המנוח כי השניים מתגוררים יחדיו אך אינם מנהלים חשבון בנק משותף. בנוגע להודעתו האמורה מיום 17.8.2004 שבה הודיע על פרידה מהמערערת, מסר המנוח כי
"היא לא הייתה 4 ימים. נשארה עם המטופלת שלה כי היתה שם בעיה. היא אמרה לי בטלפון, אני לא ידעתי כמה זמן, לא היה לה ראש בשבילי ואז כעסתי מאוד לאחר מכן השלמנו".


בראיון האמור מסרה המערערת כי היא מכירה את בני משפחתו של המנוח, אך אינה זוכרת את שמות נכדיו. משהמערערת נשאלה
"מה קרה לפני שנתיים",
השיבה:
"לא יודעת על מה את מדברת לא זוכרת".


בשל ספקות שהתעוררו בעניין כנות הקשר הוחלט לסרב לבקשת המערערת לקבל אזרחות. עם זאת רישיון הישיבה הארעי מסוג א/5 הוארך לשנה נוספת עד יום 31.12.2007. על החלטה זו לא הוגש ערר.

6.
ביום 17.1.2008 התייצבה המערערת בלשכת האוכלוסין, וביקשה לקבל אזרחות ישראלית. המערערת הציגה מסמכים, ולפיהם החל מיום 23.9.2007 שוהה המנוח בבית אבות במחלקה סיעודית, וסובל בין היתר משיטיון. במסמך הבקשה ציינה המערערת כתובת מגורים חדשה. באותה הזדמנות הוארך רישיונה בשלושה חודשים. בד בבד עם האמור לעיל, במועד האמור העביר ב"כ של המערערת דאז ללשכת האוכלוסין, בקשה לקבלת אזרחות.

7.
ביום 1.1.2009 החליט המשיב להפסיק את ההליך המדורג.

כנגד החלטה זו הגישה המערערת עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק עת"מ 1158/09. ביום 2.8.2009 הגישו הצדדים
"הודעה מוסכמת על מחיקת העתירה"
, ובה מסרו כי הגיעו להסכמה, ולפיה העתירה תמחק; העותרת תקבל אשרת שהייה מסוג ב/ 1
"כל זמן שבעלה... עודנו בחיים"
; וכי
"אין בהסכמה זו בכדי להודות או להסכים למי מן הטענות המועלות בעתירה, או בטענות המשיב"
.

בהתאם לכך נמחקה העתירה, ולמערערת ניתנה אשרת שהייה מסוג ב/1 שהוארכה מעת לעת.

8.
ביום 23.3.2012 נפטר המנוח.

9.
ביום 11.6.2012 פנתה ב"כ של המערערת אל המשיב במכתב, ובו ביקשה לבחון את עניינה של המערערת "
בהתאם לנוהל אלמנות, או לפחות יועבר לעיונם של חברי הוועדה הבינמישרדית לעניינים הומניטריים"
, לבחינת בקשתה להישאר בישראל כאלמנתו של המנוח.


ביום 22.10.2012 הגישה המערערת בקשה רשמית למתן מעמד מטעמים הומניטריים, ובאותו יום נערך לה ראיון. בראיון המערערת מסרה כי אינה נמצאת בקשר עם בני משפחתו של המנוח; כי לא השתתפה בהלווייתו של המנוח מאחר שבנותיו התנגדו לנוכחותה בה; כי המנוח לא הוריש לה דבר; כי היא מתגוררת עתה בדירתה של קשישה שבה היא מטפלת; כי הוריה, אחיה, בנה ונכדיה מתגוררים ברומניה וכי היא שומרת עמם על קשר; כי בבעלותה דירה ברומניה, שבה מתגורר בנה; כי עבדה ברומניה בראיית חשבון כ-24 שנה, וכי עם הגיעה לגיל 62 תהיה זכאית לתשלומי פנסיה.


ביום 30.1.2013 החליט ראש הדסק במטה המשיב לדחות את הבקשה על הסף, בלא שתועבר לדיון לפני הוועדה הבינמישרדית שהקים המשיב לבחינת בקשות מטעמי הומניטריים.


על החלטת ראש הדסק הוגש ערר פנימי. בטרם הוכרע הערר התקבלה פנייה מטעם ב"כ של המערערת, ולפיה המערערת נפגעה כתוצאה מנפילה, ובשל כך היא נזקקת לניתוח ולתקופת החלמה של 8-12 חודשים. משכך הוחלט להעביר את עניינה לדיון בוועדה הבינמשרדית.


בראיון נוסף שנערך למערערת לקראת הדיון בוועדה הבינמשרדית, טענה המערערת כי היא עובדת בסיעוד בבית אבות; כי בישראל רכשה חברים רבים; כי בני משפחות שאצלם עבדה שומרים על קשה עמה ומזמינים אותה לחגוג עמה את החגים; כי אינה מקיימת קשר עם בני משפחת המנוח; וכי היא מתגוררת בדירה שכורה. המערערת מסרה עוד כי אמה מתגוררת ברומניה; כי היא נתנה לה את כל רכושה; כי אביה ואחיה נפטרו; וכי אמה ואחיה אינם בני משפחתה הביולוגיים – פרט שנמסר מפיה לראשונה בהזדמנות זו. המערערת הוסיפה כי בנה התגרש ועבר לחיות בגרמניה וכי היא מסייעת מבחינה כלכלית לו ולאמה.

10.
ביום 25.11.2015 המליצה הוועדה הבינמשרדית לדחות את הבקשה בשל חולשת זיקותיה של המערערת לישראל בהשוואה לזיקותיה לרומניה. באותו יום אימץ מנכ"ל המשיב את ההמלצה.

11.
על החלטת המשיב הוגש הערר נשוא ערעור זה. בעת הדיון בערר הגישה המערערת תעודת פטירה של אימה.


ביום 29.10.2017 נדחה הערר. המערערת לא משלימה עם פסק הדין ומכאן הערעור שלפני.




פסק הדין בבית הדין לעררים

12.
בפסק דינו קבע בית הדין כי
"יש לדחות מכל וכל את טענת העוררת כי הייתה זכאית לקבלת מעמד של קבע במסגרת ההליך המדורג וזאת בטרם נפטר בעלה"
, שהרי, אף שפרק הזמן המינימלי הנדרש לשדרוג המעמד הושלם בהתאם להוראות הנוהל, סורבה הבקשה על ידי המשיב מטעמים ענייניים. המערערת ויתרה על תקיפה של החלטה זו, ואף הסכימה לקבלת רישיון מסוג ב/ 1 בלבד, שיוארך כל עוד המנוח בחיים. משכך
"לא יכולה אם כן להיות מחלוקת כי, עובר לפטירת בעלה, לא הייתה העוררת זכאית כלל לקבלת מעמד של קבע ואף לא קרובה לכך".

בית הדין קבע עוד כי יש משקל מסוים לעובדה כי המערערת החזיקה ברישיון לישיבת ארעי במשך שש שנים, אך משעלו ספקות של ממש בעניין כנות הקשר שבינה לבין המנוח, בצדק בוטל מעמד זה, ובשלוש השנים שעד לפטירת המנוח כאמור כבר לא החזיקה במעמד זה.


בית הדין הוסיף וקבע כי זיקתה של המערערת לרומניה חזקה מזיקתה לישראל
וכי אין די בכך ששהתה בישראל במשך שנים כדי להוות כשלעצמה טעם הומניטרי חריג המצדיק את קבלת בקשתה. גם טענות למצבה הרפואי הלקוי ולרצונה לפקוד את קברו של בעלה, אינם עולים כדי טעם הומניטרי חריג.


משכך קבע בית הדין כי אין עילה להתערבות בהחלטתו של המשיב, ובהתאם לכך דחה את הערר.

טענות הצדדים

13.
ב"כ המערערת טוענת כי המשיב נהג במערערת
"בחוסר תום לב מובהק"
בכך שלא שדרג את מעמדה בשל פער הגילאים שבין בני הזוג, ומשכך החליט
"למשוך כמה שאפשר"
את ההכרעה בבקשה – כפי שנכתב על ידי נציגו בתום ראיון שנערך לבני הזוג ביום 1.9.2005. משכך חל עיכוב בלתי מוצדק בשדרוג מעמדה של המערערת, המצדיק הענקת המעמד עתה.


בנוסף לכך מצביעה ב"כ המערערת על חיי הזוגיות הממושכים שקיימה המערערת עם המנוח, המצדיקים אף הם מתן מעמד בישראל למערערת.


ב"כ המערערת מפנה על מכתבים מהם עולה קשר אמיץ שנרקם בין המערערת לבין ישראלים, ומאידך גיסא על חיי הבדידות הצפויים לה ברומניה אם תאלץ לשוב ולחיות בה. היא הוסיפה כי ברומניה אין היא זכאית לביטוח רפואי, וכי הטיפול הרפואי בה צפוי להיות ירוד מזה הניתן לה בישראל. לטענתה המערערת פוקדת את קברו של המנוח מעת לעת ומעוניינת להמשיך בכך. היא דוברת עברית ומביאה תועלת רבה בעבודתה עם קשישים.


ב"כ המערערת מוסיפה וטוענת כי זכותה של אלמנתו של ישראלי לקבלת אזרחות ישראלית. לטענתה
"במקרה של מוות, אין עוד טעם לבחון את עמידות הקשר, ויש להעניק לאלמנתו אזרחות ישראלית לאלתר, בכפוף לתנאי היחיד של כוונת ההשתקעות והימצאותה בישראל".
לטענתה מדיניות המשיב אינה סבירה באופן קיצוני ומשכך דינה להתבטל.


אשר על כן ב"כ המערערת מבקשת לבטל את פסק הדין ולהורות על מתן אזרחות למערערת.

14.
המשיב סומך את ידיו על פסק הדין וטוען כי אין עילה להתערבות בו.

דיון והכרעה

15.
סעיף 7 (ב) לחוק הכניסה לישראל קובע כי ישיבתו בישראל של מי שאינו אזרח ישראלי מותנית ברישיון. הסמכות למתן רישיון כאמור נתונה בידי המשיב, ולו שיקול דעת רחב בעניין (בג"ץ 758/88
קנדל נ' שר הפנים
, פ"ד מו(4), 505).

מעמדו של בן זוג זר של אזרח ישראלי מוסדר בסעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952, ועל פיו יכול הוא לקבל אזרחות ישראלית. נוהל ההליך המדורג שלעיל, שהמשיב החיל בעניין, מסדיר את הדרך ליישום הוראת סעיף 7 האמורה.

הרציונל שמאחורי הוראת החוק והנוהל האמורים הוא ההגנה על התא המשפחתי. משפקע קשר הנישואין שבין בני זוג נשמט הבסיס תחת הרציונל האמור, ומכאן ההצדקה להפסיק בשל כך את ההליך המדורג (בג"ץ 874/07
אדמונינה נ' הלשכה למנהל אוכלוסין
(8.11.2011)). בנסיבות אלה רשאי בן הזוג הזר לבקש להישאר בישראל מטעמים הומניטריים חריגים.


נוהל שכותרתו
"הטיפול בהפסקת ההליך המדורג לבן זוג זר של ישראלי"
, שפרסם המשיב בעניין, קובע את אופן הטיפול בהפסקת ההליך המדורג, וכן קובע מבחנים להעברת ההכרעה בבקשה למתן מעמד לבן הזוג-הזר מטעמים הומניטריים לוועדה הבינמשרדית שהוקמה על ידי המשיב.

16.
בעניינה של המערערת פקע קשר הנישואין בשל מותו של המנוח. משכך הופסק ההליך המדורג, וכאמור לעיל ההחלטה בעניינה נפלה לאחר דיון והמלצה של הוועדה הבינמשרדית.


בחינת החלטתו של המשיב וכן של פסק דינו של בית הדין, בשאלת התקיימותם של טעמים הומניטריים חריגים המצדיקים מתן מעמד בישראל למערערת, מעלה כי אין עילה להתערבות בהם.

בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, שהייה ממושכת בישראל כשלעצמה אינה עולה כדי טעם הומניטרי חריג המצדיק הענות לבקשה למתן מעמד בישראל. כך גם בעניין הרצון לפקוד את קברו של המנוח וכן בעניין ההנחה כי בישראל המערערת צפויה לזכות לטיפול רפואי טוב יותר הצפוי להינתן לה בארצה.

המערערת נולדה ברומניה, הקימה בה את משפחתה, רכשה בה מקצוע ובילתה בה את מירב שנותיה. כשמלאו לה 44 נכנסה לישראל למטרת עבודה. מאז נישאה לישראלי ובשל כך החזיקה במשך שש שנים ברישיון לישיבת ארעי. אף שרכשה בישראל חברים, אין לה בישראל בני משפחה. כל רכושה ברומניה, ובה היא זכאית בבוא העת לתשלום פנסיה. המערערת שמרה לאורך התקופה האמורה על קשר עם קרוביה ברומניה ואף ביקרה בה שבע פעמים.

משכך, אין עילה להתערבות בהכרעתו העובדתית של המשיב, ובעקבותיה בהכרעתו של בית הדין, ולפיהן זיקותיה של המערערת לרומניה חזקות מזיקותיה לישראל, וכי אין טעם הומניטרי חריג המצדיק הענות לבקשתה.

17.
את עיקר טיעוניה מבססת המערערת על החלטתו של המשיב לדחות את הבקשה לשדרוג המעמד שעה שהמנוח היה בחיים, ועל ההחלטה להפסיק את ההליך המדורג בעניינה. החלטות אלה התקבלו בשנים 2006 ו-2009. ההחלטה משנת 2009 נתקפה בעתירה מנהלית, שכאמור לעיל הסתיימה בהודעת הצדדים על מחיקתה בהסכמה, ועל מתן אשרה מסוג ב/1 שתתחדש כל עוד המנוח בחיים.

מסכים אני עם קביעתו של בית הדין הנכבד, ולפיה יש לדחות מכל וכל את הטענה כי המערערת הייתה זכאית לקבלת מעמד של קבע במסגרת ההליך המדורג, עת המנוח היה עדיין בחיים. בחינת קשרי הזוגיות שבין המנוח לבין המערערת מעלה תהיות, אשר הצדיקו באותה עת את המשך בדיקתם. דחיית הבקשה לשדרוג המעמד התבססה על שיקולים ענייניים שהמשיב רשאי ואף היה חייב לשקול באותה עת. משכך, אף שפרק הזמן המינימלי הנדרש לשדרוג המעמד הושלם בהתאם להוראות הנוהל, רשאי היה המשיב לסרב לבקשה. זאת ועוד, כאמור לעיל עתירה שהגישה המערערת בעניין זה נמחקה, ועל פי הסכמת הצדדים, לא רק שרישיון הישיבה של המערערת לא שודרג, אלא
שרמתו פחתה – לרישיון מסוג ב/1 בלבד.

עתה בחלוף למעלה מעשר שנים שבה המערערת ומעלה טענות כנגד החלטות אלה. לכך אין הצדקה – הן מאחר שהעת לתקוף החלטות אלה חלפה, והן, כאמור לעיל, לגופו של עניין.

18.

מצבה של המערערת אינו קל. ב-21 השנים האחרונות היא שהתה בישראל, ובתקופה זו אף נישאה לישראלי ונמצאה לאורך זמן בהליך המדורג. עתה, כשהיא בת 65 נכפה עליה לשוב לארצה, בה לא נותרו לה בני משפחה.

קביעת המדיניות בתחום ההגירה לישראל ויישומה נתונים בידי הרשות המנהלית, ובית המשפט ככלל לא ייכנס בנעליה. בעניינה של המערערת התנהל הליך תקין וענייני, שבסופו התקבלה ההחלטה האמורה, שאין לומר עליה כי היא חורגת ממתחם הסבירות. משכך דין הערעור להידחות.

סוף דבר

19.
הערעור נדחה.

20.
המערערת תישא בהוצאות המשיב בסך 3000 ₪. סכום כסף שהופקד מטעם המערערת להבטחת תשלום ההוצאות ישמש לצורך כך.

21.
על המערערת לצאת מישראל עד יום 28.2.2019.



המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום,
כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.













עמנ בית משפט לעניינים מנהליים 24601-12/17 דורינה שפירא נ' משרד הפנים (פורסם ב-ֽ 30/12/2018)