פסקי דין על אבא שמואל חיון | פסקי דין על בר כל רשתות | פסקי דין על עו"ד שלומית נשר |

12493-09/18 עא     30/12/2018




עא 12493-09/18 אבא שמואל חיון נ' בר כל רשתות בע"מ, עו"ד שלומית נשר








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"א 12493-09-18 חיון נ' בר כל רשתות בע"מ
ואח'




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופט
איל באומגרט


המבקש

אבא שמואל חיון


נגד

המשיבים

1. בר כל רשתות בע"מ
3. שלומית נשר

, עו"ד, נאמנת בפשר 51497-02-15





החלטה

1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטה שניתנה ביום 31.10.18
על ידי בית משפט של חדלות פירעון במסגרת תיק פש"ר 51497-02-15 (להלן: "ההחלטה").

העובדות וההליכים הצריכים לעניין:

2.
המבקש הגיש לבית משפט השלום שבחיפה תביעה נגד המשיבה 1 (להלן: "המשיבה"), במסגרתה התבקש בית משפט קמא להורות למשיבה לפנות נכס מקרקעין הידוע כחלקה 304/31 בגוש 11200 (להלן: "הנכס"). הנכס הינו חנות. כמו כן, הגיש המבקש תביעה כספית לתשלום דמי שכירות ראויים. התביעה התבררה במסגרת ת"א 244988-05-18.

בית משפט קמא הורה, בפסק דינו, על סילוק התביעה על הסף מהטעם שלשיטתו לא פעל המבקש בהליך הנכון. לאחר שבית משפט קמא סילק את התביעה על הסף חויב המבקש בהוצאות בסך של 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

לטענת המבקש פסק הדין ניתן שלא כחוק, בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, מבלי לקיים דיון בבקשה לסילוק הסף וללא נימוקים.

3.
ביום 13.9.18 הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 18.10.18.

4.
לראשונה הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט של חדלות פירעון
ביום 8.11.18. מאחר ולבקשה לא צורף תצהיר ולא צורפה ההחלטה מושא הבקשה, התבקש המבקש להשלים החסר.

5.
ביום 21.11.18 הגיש המבקש "בקשה חוזרת לעיכוב הליכים בצירוף תצהיר", אליה צורפה החלטת
בית המשפט העליון ברע"א 8020/18 חיון נ' הסמן (החלטה מיום14.11.18).

בהחלטתו מציין בית המשפט העליון כי המבקש עתר לפניו בבקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט של חדלות פירעון ובד בבד בבקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. עוד מצוין בהחלטה כי הבקשות הוגשו ללא פירוט עובדתי מספק וללא ההחלטות
הצריכות לעניין.

עם זאת, נקבע בהחלטת בית המשפט העליון כי יצחק הסמן (להלן: "הסמן") נמצא בהליכי חדלות פירעון המתנהלים בפש"ר 51497-02-15 ולהסמן זכויות קנייניות בנכס. עוד נקבע בהחלטת בית המשפט העליון כי הנאמנת על נכסי הסמן ביקשה לבצע התמחרות בנוגע לזכויות הסמן בנכס. אולם, בבית המשפט של חדלות פירעון הועלתה טענה לפיה מכר הסמן את זכויותיו בנכס למבקש.

ביום 23.4.28 התיר בית המשפט של חדלות פירעון לנאמנת על נכסי הסמן לפעול לקדם הליך התמחרות וככל שהמבקש
יגיש בעתיד תביעה רלבנטית, יהא המבקש רשאי להגיש בצוותא חדא עם תביעתו בקשה לכל סעד זמני.

המבקש עתר לבית המשפט של חדלות פירעון בבקשה לעכב את ביצוע החלטתו. בית המשפט של חדלות פירעון דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע מהטעם שהמבקש נמנע מלהגיש תביעה ל

פסק דין
הצהרתי להוכחת בעלותו בנכס וחלף כך הגיש – פעמיים- תביעה לפינוי מושכר.

התביעה הראשונה נמחקה על ידי בית המשפט המחוזי. התביעה השנייה, היא התביעה מושא הערעור. יובהר כי בית משפט קמא מחק את תביעת המבקש מהטעם שהוגשה תביעה לפינוי מושכר ולא תביעה לבירור זכויות המבקש בנכס – ככל שיש לו.

בגדרי בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט של חדלות פירעון, טען הוא שם כי החלטות בתי המשפט השונים שגויות וכי אין הוא יכול להגיש תביעה לסעד הצהרתי מקום בו קיימת אפשרות לתבוע סעד ממשי.


בית המשפט העליון קבע בהחלטתו כדלקמן:

"7.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, אף, מבלי צורך להידרש לתשובה מאת המשיבים. בית המשפט המחוזי הפנה את חיון לפני למעלה מחצי שנה לברר את זכויותיו בנכס, תוך שקבע כי אם יעשה כן יוכל לעתור לסעד זמני בקשר לכך. אכן צודק חיון בכך שמי שאמור להכריע בשאלת זכויותיו הקנייניות בנכס הוא בית המשפט האזרחי המוסמך, ודווקא משום כך הפנה אותו בית המשפט של פשיטת רגל לעשות כן, אולם פעם ופעמיים נקבע כי חיון לא בחר בהליך המתאים לכך. על הקביעה השנייה החליט אומנם חיון לערער, אולם לא הציג טעם טוב לכך שעד להכרעה בערעור יוקפא מצבו של הנכס. ראשית, דומה שהדרך הראויה היתה להגיש בקשה לעיכוב ביצוע במסגרת הערעור שהוגש על מחיקת תביעתו לפינוי מושכר, כפי שעולה גם מן ההחלטה הראשונה; שנית, גם אם נכון שבית המשפט של פשיטת רגל ידרש לכך, לא נראה שחיון העלה שיקולים רלבנטיים לעיכוב הביצוע; בקשר לסיכויי הערעור. חיון אינו תומך את טענתו הכוללנית בדבר האופן הנכון לבירור זכויותיו באסמכתא כלשהי, מלבד הטענה כי כך עולה "לפי כל ההלכות של בתי המשפט"; זאת מעבר לקשיים הלכאוריים לגופו של עניין בטענתו של חיון בקשר לזכויותיו בנכס, שעליהם עמד בית המשפט המחוזי. אשר למאזן הנוחות, הרי שמדובר בנכס מסחרי, כך שאת שוויו ניתן יהיה להשיב ככל שיתקבל ערעורו של חיון וייקבע שהוא בעל הזכויות בנכס.


משכך, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת, וממילא נמחקת הבקשה לעיכוב ביצוע.."

טענות המבקש:

8.
תחילה יש לציין כי ל"בקשה חוזרת לעיכוב הליכים בצירוף תצהיר", לא צירף המבקש את החלטת בית המשפט של חדלות פירעון, היא ההחלטה מושא הבקשה.

לגוף הבקשה טוען המבקש כי ככל שבקשתו לא תיעתר יתייתר הערעור, שכן הנכס יימכר לצד שלישי ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.



טענות הנאמנת:

9.
הנאמנת, בהגינותה, צירפה לתשובתה את החלטת בית המשפט של חדלות פירעון, ההחלטה מושא הבקשה.

לגוף העניין הבהירה הנאמנת כי תביעת המבקש לפינוי ותשלום דמי שכירות ראויים אינה דנה בזכויות קנייניות להן טוען המבקש בנכס, שרק מכוחן רשאי הוא להגיש את התביעה מושא הערעור. מוסיפה הנאמנת כי ככל שאין למבקש זכויות בנכס אין הוא זכאי לסעדים הנתבעים.

עוד טוענת הנאמנת כי בית המשפט של חדלות פירעון קבע כי ככל שקיימת עסקה בין המבקש והסמן לפיה ירכוש המבקש מהסמן את הנכס, זו לא השתכללה. כך קובע בית המשפט של חדלות פירעון כי מתוך תמורת הנכס לא שילם המבקש להסמן 300,000 ₪ והעסקה כלל לא דווחה לשלטונות המס.

10.
בנוסף טוענת הנאמנת כי המבקש אינו רשאי בגדי הליך זה לבקש עיכוב ביצוע החלטת בית המשפט של חדלות פירעון המתירה לה לפעול למכירת הנכס.

כמו כן, מבהירה הנאמנת כי לשיטתה סיכויי המבקש להוכיח כי יש לו זכויות בנכס קלושות. כך לדוגמא מפנה הנאמנת לטענת המבקש כי אין עסקינן בהסכם מכר. משכך, לטענת הנאמנת אין למבקש זכויות בנכס. בהמשך מסבירה הנאמנת כי אם טוען המבקש שההסכם אינו הסכם מכר, אין הוא יכול להגיש תביעה לפינוי ותשלום דמי שכירות ראויים.

לא זו אף זו, מסבירה הנאמנת כי לטענתה ההסכם שבין המבקש והסמן הינו הסכם למראית עין להברחת נכסי הסמן מנושיו.

11.
משכך, סבורה הנאמנת כי דין הבקשה להידחות. עם זאת, הודיעה הנאמנת כי ככל שבית המשפט יסבור שיש מקום להורות על עיכוב ביצוע יש להתנותו בהפקדת ערובה מתאימה לטובת הליכי חדלות הפירעון.



טענות המשיבה:

12.
המשיבה הודיעה כי היא מסכימה לבקשה בכפוף להפקדת ערובה בסכום משמעותי.

עם זאת, הוסיפה המשיבה כי לשיטתה אין למבקש זכויות בנכס וככל שהוא טוען לזכויות כאלה מקומן להתברר בבית המשפט של חדלות פירעון. מאחר ובית המשפט של חדלות פירעון קבע כי אין למבקש זכויות בנכס, יש להמשיך בהליכי המכר.

מוסיפה המשיבה וטוענת כי מאחר ובית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור שהגיש המבקש, אין ערכאה זו יכולה לשנות מהחלטת בית המשפט העליון.


תגובת המבקש לתשובת הנאמנת והמשיבה:

13.
התנהלות הנאמנת יש בה כדי לפגוע במבקש שאינו צד להליך הפש"ר.

14.
כמו כן, טוען המבקש כי המשיבה פועלת בחוסר תום לב מאחר וזו מחזיקה בנכס תקופה ארוכה ללא תשלום שכר דירה. כך, לשיטת המבקש, גם הנאמנת פועלת בחוסר תום לב שכן, בניגוד להחלטת בית המשפט של חדלות פירעון אינה פועלת למכירת הנכס.


עוד טוען המבקש כי הוא נכנס בנעלי הסמן (החייב בתיק הפש"ר) בדרך של שיבוב.

16.
לסיום שב וטוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים שכן מקום בו קיים לו סעד ממשי אין הוא צריך לעתור לסעד הצהרתי.

דיון :

17.
תחילה יש לדחות את טענות הנאמנת והמשיבה כי בית משפט זה אינו מוסמך להידרש לבקשה. כב' בית המשפט העליון בהחלטתו ברע"א 8020/18 קבע כי על המבקש להגיש את הבקשה לעיכוב ביצוע הליכי המכר בגדרי הליך זה. משקבע כך כב' בית המשפט העליון לא רשאית הערכאה הנמוכה יותר לסטות מכך.

18.
כעולה מתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 אין בהגשת ערעור, כשלעצמו, כדי לעכב ביצוע החלטה או

פסק דין
. על המבקש לחרוג מהכלל להוכיח שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון הוא כי סיכויי הערעור טובים והתנאי השני הוא כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן שככל שהבקשה תידחה והערעור יתקבל, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כך שככל שמשקלו של תנאי אחד גובר, פוחת משקלו הנדרש של התנאי השני. עם זאת העניקה ההלכה הפסוקה את הבכורה לשיקול מאזן הנוחות. ראו לדוגמא ע"א 7955/18 שמעון נ'
כונס הנכסים הרשמי (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין שמעון").

בעניין שמעון הוסיף בית המשפט העליון כך:

"כאשר עסקינן בעיכוב ביצוע

פסק דין
שעניינו בנכס מקרקעין, מקובלת הבחנה בין נכס מקרקעין המשמש לצרכי מסחר או השקעה לבין נכס המשמש למגורים, כשבמצב האחרון ניתן משקל גם להשלכות המיידיות שעשויות להיות למימוש הנכס ולפינוי אדם ממקום מגוריו" (פסקה 9).

עוד ראו ע"א 6633/18 מורדוב נ' זקס (פורסם במאגרים) (להלן: "ענין מורדוב").

"ככלל, כאשר עסקינן בעיכוב פינוי מדירת מגורים, נוטה מאזן הנוחות באופן ראשוני לכיוונו של המבקש, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, וזאת לנוכח החשש כי מימוש פסק הדין יהיה בלתי הפיך" (פסקה 8 סיפא).

19.
ההלכה הפסוקה מאבחנת בין נכס מקרקעין המיועד למגורים ובין נכס מקרקעין המיועד להשקעה (עניין מורדוב פסקה 9).

עם זאת ראו ע"א 3783/18 קאץ נ' סדן (פורסם במאגרים) (להלן: עניין סדן"):

"במקרה דנן, על אף שהמקרקעין אינם משמשים למגורי המבקשים, אני סבור כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה לטובת המבקשים, שכן הימנעות ממתן צו המניעה עלולה להסב להם נזק חמור מזה העשוי להיגרם למשיבה, ככל שיינתן הסעד המבוקש.

דחיית הבקשה למתן צו המניעה, תוך הנחה כי במידה ויתקבל ערעור המבקשים יפוצו בשווי המקרקעין, אינה מאפשרת השבת המצב לקדמותו באופן מלא, נוכח העובדה שהמבקשים עשויים שלא לקבל לידיהם את המקרקעין, אלא את ערכם בלבד, היה ותבצע המשיבה דיספוזיציה במקרקעין.

בנסיבות המקרה דנן אין המדובר בחשש ערטילאי, וזאת נוכח קיומן של מספר פניות מגורמים שהתעניינו ברכישת המקרקעין, כפי שעולה מתגובת המשיבה. לא זו אף זו, בתגובתה מציינת המשיבה, כי לאחר פסק הדין נערך משא ומתן למכירת המקרקעין לצד ג', במסגרתו סוכמו זה מכבר התנאים המסחריים לעסקה, בעוד הסכם המכר טרם נחתם אך בשל צו המניעה הזמני שניתן."
( שם בפסקה 16)

הכרעה:

20.
בכל הנוגע למאזן הנוחות- עסקינן בנכס מסחרי. על פניו, ניתן לפצות את המבקש בשווה ערך היה והבקשה תידחה, הנכס יימכר ובסופו של יום יתקבל הערעור.
אולם, כפי שנקבע בעניין סדן אין המדובר בהשבת המצב לקדמותו באופן מלא אלא בשווה ערך.

כמו כן, נוכח פעילות הנאמנת למכירת הנכס, דומה שחשש המבקש אינו חשש סתם כי זה יימכר טרם בירור הערעור לגופו.

לא זו אף זו, ברי שככל שהנכס יימכר והערעור יתקבל תאלץ קופת הכינוס לשאת בעלויות רבות הכרוכות בהליך המכר ובנוסף לעבודה רבה שעל הנאמנת להשקיע.

משכך, דומה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. במאמר מוסגר יצויין שעולה מתגובות הנאמנת והמשיבה כי ככל שתופקד ערובה מתאימה להבטחת נזקיהם, תנוח דעתם.

21.
באשר לסיכויי הערעור – דומה כי לנוכח עמדת בית המשפט של חדלות פירעון סיכוייו של ההליך דנן אינם מובהקים. אולם, מאחר והבכורה, כאמור, נתונה לשיקול מאזן הנוחות , די בכך.

22.
בהחלטת ביניים נקבע כי על מנת להבטיח את הוצאות המשיבה, בטרם צורפה הנאמנת להליך, על המבקש להפקיד
30,000 ₪.

לא ברור עתה אלו נזקים יכולים להיגרם למשיבה ככל שהבקשה תתקבל.
המשיבה מחזיקה בנכס אשר לעת הזו נקבע על ידי בית המשפט של חדלות פירעון שלהסמן זכויות בו. המשיבה אף לא פירטה אלו נזקים ייגרמו לה ככל שהבקשה תתקבל.

דומה כי המחלוקת העיקרית היא בין המבקש והנאמנת על נכסי הסמן שלטענת הנאמנת להסמן זכויות בו ואת מימושו היא מבקשת.

23.
על כן, נקבע כי ככל שהמבקש יפקיד בקופת בית המשפט 25,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית להבטחת הוצאות קופת הכינוס של הסמן ו- 5,000 ₪ להבטחת הוצאות המשיבה, יעוכבו הלכי מכר הכנס.

ככל שהסכומים האמורים לא יופקדו בקופת בית המשפט עד 10.1.19 תהא הנאמנת רשאית להמשיך בהליכי המכר.

גובה הערובה נקבע בשים לב לטענות המבקש בדבר מצבו הכלכלי.

24.
תשומת לב הנאמנת כי ככל שהיא מבקשת להצטרף להליך עליה להגיש בקשה נפרדת להכרעת המותב הדן בערעור.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ המבקש, ב"כ המשיבה ולנאמנת.





ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










עא בית משפט מחוזי 12493-09/18 אבא שמואל חיון נ' בר כל רשתות בע"מ, עו"ד שלומית נשר (פורסם ב-ֽ 30/12/2018)