פסקי דין על נחמן ביטון |

27588-09/18 עפת     28/12/2018




עפת 27588-09/18 נחמן ביטון נ' מדינת ישראל








בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים



עפ"ת 27588-09-18 ביטון נ' מדינת ישראל




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני





בפני

כבוד השופטת
חיה זנדברג


מערער

נחמן ביטון


נגד

משיבה
מדינת ישראל



פסק-דין

ערעור על פסק-דינו של בית משפט השלום לתעבורה (כב' סגן הנשיא יהושע צימרמן) מיום 22.7.2018 בתתע"א 10437-06-18, ועל החלטתו מיום 12.8.2018.

פסק-הדין
בתתע"א 10437-06-18
1.
המערער הואשם בכך שביום 21.6.2018 בשעה 07:25, נהג ברכב, ועקף רכב אחר כשהדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר ביצוע העקיפה בבטחה, ובכך גרם לסיכון נסיעתו של רכב אחר, עבירה בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.
ביום 22.7.2018 התקיים דיון בעניינו של המערער בבית המשפט קמא. המערער לא התייצב לדיון. בית המשפט קמא הרשיע את המערער בהעדרו, וגזר עליו קנס בסך 1,000 ₪, פסילה על תנאי ופסילה בפועל לשלושה חודשים.

הבקשה לביטול פסק-הדין
3.
ביום 7.8.2018 הגיש המערער בקשה לביטול פסק-הדין. המערער טען בבקשה כי בסמוך לאחר ביצוע העבירה, הוא נשלח לקצין משטרה, שהחזיר לו את רישיון הנהיגה, והמערער בתמימותו סבר שהחזרת רישיון הנהיגה פירושה שהאישום נגדו בוטל. המערער הוסיף וטען כי הוא כופר במיוחס לו בכתב האישום, וכי לא קיבל הזמנה לדין.

4.
ביום 12.8.2018 דחה בית המשפט קמא (כב' סגן הנשיא יהושע צימרמן) את הבקשה לביטול פסק-דין, לאמור:

"טעות אינה עילה לביטול פסק-הדין. הוטלה פסילת המינימום. דוחה הבקשה".

5.
על החלטה זו הוגש הערעור הנוכחי.

הערעור
6.
ב"כ המערער חזר בערעור, בעיקרם של דברים, על הטענות שהעלה בפני
בית המשפט קמא, ובכלל זה על טענתו כי היעדר ההתייצבות נבעה מאי הבנתו של המערער את דברי הקצין הממונה, שהחזיר לו את רישיונו; כי לא קיבל את ההזמנה לביתו; וכי הוא כופר במיוחס לו. ב"כ המערער הוסיף והתייחס לנסיבותיו האישיות של המערער. לטענתו, בכל אלו יש כדי לבסס טעם לקבלת הערעור.

7.
מנגד, ב"כ המדינה טענה כי דין הערעור להידחות נוכח הפסיקה הקובעת כי טעות אינה עילה לביטול פסק-דין. ב"כ המדינה הוסיפה וציינה כי תגובתו הראשונית של המערער, על אתר, לשוטר שרשם לו את הדו"ח (דו"ח שבו נרשם מועד הדיון) הייתה "אני עקפתי כי אני ממהר, יש לי תפילה בכותל אני קמתי מאוחר ואני ממש ממהר, תנסה להתחשב בי, טעיתי, אתה יודע איך זה, ילדים, לחץ, הרישיון זה העבודה שלי". לטענת ב"כ המדינה, בנסיבות אלו, ומשעל המערער הוטלה פסילת המינימום הקבועה בדין, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא.

דיון והכרעה
8.
דין הערעור להידחות. סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע שבית המשפט רשאי לבטל פסק-דין שניתן בהעדרו של הנאשם אם הייתה סיבה מוצדקת לאי-ההתייצבות או לשם מניעת עיוות דין. בענייננו, לא התקיים אף לא אחד מהטעמים האמורים.

9.
המערער לא הוכיח כי הייתה סיבה מוצדקת לאי-התייצבותו, שכן כבר נפסק, בנסיבות דומות, כי טעות מעין זו שהמערער טוען לה אינה עילה לביטול פסק-דין. כדברי כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 2673/11 זימנר נ' מדינת ישראל
(2011):

"המבקשת הורשעה שלא בפני
ה... פנה בא כוחה של המבקשת לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרה. בבקשה נטען, כי המבקשת סברה שהשוטר שעצר את רכבה הסתפק באזהרה, ועל כן לא ידעה כי זומנה למשפט...
... קבלת טענת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן שלא בפני
ה כי אי התייצבותה נבעה מאי הבנה, מלבד הספקנות לגביה כשלעצמה, יש בה כדי לאיין את סעיף 240(א)(1) [המסמיך את בית המשפט לתעבורה לדון נאשם שלא בפני
ו] ואת תכליתו; בתי המשפט לתעבורה עמוסים עבודה לעייפה, וקשה מאוד, מקום שנאשם זומן כדין, לאפשר באופן גורף וככלל הליכים מייגעים של הזמנה חוזרת על כל המשתמע. הניתן להעלות על הדעת כל אימת שיתקבל בבית משפט לתעבורה

פסק דין
בהיעדר, כי אם לא יישא חן בעיניו של נאשם שזומן כדין, יוכל לגלגל את הגלגל אחורנית, לנסות לבטל את פסק הדין שניתן בטענת אי הבנה, ולהתחיל את ההליך מראשיתו - חרף הזימון? זאת אין להלום ועל אפשרות זו להישמר למקרים נדירים
" (שם, בפסקאות ב, ו להחלטה).

10.
כמו כן, ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, שקבעה את גדריו של החשש לעיוות דין, לא הוכח בענייננו קיומו של החשש האמור. בית המשפט העליון ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל
נ' סאלם (2018) הבהיר את המסגרת המשפטית הצריכה לעניין:

"כאשר מדובר בבקשה לביטול

פסק דין
שניתן בהיעדר, יש להצביע על שיקולים כבדי משקל, שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין... טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עיוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו" (שם, בפסקה 36 לפסק-הדין).

11.
בענייננו, בבקשה לביטול פסק-הדין שהוגשה לבית המשפט קמא, כל שנאמר בהקשר לחשש האמור הוא כי "הנאשם כופר בכל המיוחס לו בכתב האישום" (סעיף 2 לבקשה). בהודעת הערעור נאמרו דברים כלליים דומים ("המבקש כופר במיוחס לו בכתב האישום", סעיף 6 להודעת הערעור). אין בדברים כלליים מעין אלו כדי להקים חשש לעיוות דין משעה שכבר נפסק כי "אין די בהכחשת העבירה גרידא, בכדי להקים חשש לעיוות דין, שכן כל תכליתו של סעיף 240 לחוק היא לייצר חזקה כי אדם שלא התייצב להליך בעניינו מודה בעובדות כתב האישום" (דברי כב' השופט ג'ובראן ברע"פ 2521/12 נג'אר נ' מדינת ישראל
(2012). למען שלמות התמונה יוער כי במסגרת הדיון בערעור, לאחר שהוצגה תשובת המערער לשוטר שעצרו, העלה בא-כוחו, לראשונה ובאופן כללי, טענה לפיה "הדברים שאמר המערער לשוטר בשטח שונים ממה שנכתבו כך לדברי המערער, ושנית המערער צילם בווידיאו לאחר העקיפה את המקום והסביר לי מה אירע" (עמ' 2 שו' 20-18 לפרוטוקול). אולם ברי כי נוכח הפסיקה דלעיל, אין בדברים המעורפלים הללו, שהועלו בשיהוי, כדי לשנות מהמסקנה האמורה.

12.
אף בעונש שהוטל על המערער אין כדי להקים חשש לעיוות דין, שכן על המערער הוטל עונש של פסילה לשלושה חודשים, וזוהי פסילת המינימום הקבועה בחוק בעטיה של העבירה בה הורשע המערער (ראו סעיף 38(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש]).

13.
בנסיבות אלו, אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא לבטל את פסק-הדין שניתן בהעדר המערער.

אשר על כן, הערעור נדחה.



ניתן היום, כ' טבת תשע"ט, 28 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










עפת בית משפט מחוזי 27588-09/18 נחמן ביטון נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 28/12/2018)