פסקי דין על אבראהים עגמי

40689-03/14 תוח     30/12/2018




תוח 40689-03/14 מדינת ישראל נ' אבראהים עגמי








בית משפט השלום בבית שמש



תו"ח 40689-03-14 מדינת ישראל
נ' עגמי




בפני

כבוד השופט ירון מינטקביץ


בעניין:

מדינת ישראל
ע"י פרקליטות המדינה
באמצעות עו"ד אסף שטרן



המאשימה


נגד


אבראהים עגמי
ע"י עו"ד חיים כהן



הנאשם


החלטה
רקע
נגד הנאשם הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר.
על פי עובדות כתב האישום, במועדים שאינם ידועים למאשימה, הוקמו ללא היתר בישוב נווה שלום תשעה מבנים שונים: מבנה מגורים בשטח 89 מ"ר, מחסן בשטח 15 מ"ר, מבנה משולב המשמש למגורים, מחסן ומכלאת צאן, מתוכו 36 מ"ר למגורים, מבנה מגורים בשטח 37 מ"ר, מחסן בשטח 9 מ"ר
וארבעה מבנים נוספים, המשמשים מכלאות צאן.
על פי תשובת הנאשם לאישום מיום 14.7.16, אין מחלוקת על כך שהבנייה קיימת ואין לה היתר. עיקר טענות הנאשם הוא כי קמה לו הגנה מן הצדק, בשל התנהלות המאשימה לאורך שמיעתו של התיק ובשל העדר אפשרות להכשרת הבניה. עוד טען, כי אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון באישום, משום שדיני המדינה אינם חלים במקום בו נמצאת הבניה.
התנהלות ההליכים
התנהלות ההליכים בתיק זה לא היתה שגרתית:
ביום 18.2.07, הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין אותן העבירות המיוחסות לו בהליך זה (תיק עמ"ק בית שמש 20031/07, להלן: ההליך הקודם, באותו הליך יוחס לנאשם שימוש בבניה עד הגשת האישום, בשנת 2007, ובאישום שלפני מיוחס לנאשם שימוש בבניה מאז שנת 2007). לאחר הגשת האישום טען בא כוחו של הנאשם, כי העבירות נעברו לכאורה בשטח המפורז, אשר נתפס על ידי המדינה במלחמת ששת הימים, וכי דיני המדינה אינם חלים בו. בישיבה מיום 2.7.2008 בקשה ב"כ המאשימה לבטל את האישום, שכן הגיעה למסקנה שטענת הנאשם, כי דיני המדינה אינם חלים במקום, נכונה. ולמרות הצהרה זו, בשנת 2014 הוגש כתב האישום מחדש. המאשימה נימקה את הגשתו של האישום מחדש, בכך שהצהרתה של התובעת בהליך הקודם היתה שגויה וכי לשיטת המאשימה ניתן להעמיד הנאשם לדין בגין אותן עבירות.
בהחלטה מיום 27.3.15 קיבלתי את בקשת הנאשם לבטל את האישום. ערעור על החלטה זו התקבל, ועל כן חודשו ההליכים בתיק.
טענות הצדדים
המאשימה בסיכומיה טענה, כי לאור העובדה שאין מחלוקת על כך שהמבנים קיימים והנאשם מחזיק בהם ומשתמש בהם למרות שאין להם היתר, יש להרשיעו במיוחס לו.
ב"כ הנאשם העלה בסיכומיו שלוש טענות הגנה מרכזיות:
ראשית טען, כי התנהלותה של המאשימה לאורך שמיעת ההליכים מקימה לו הגנה מן הצדק, בעיקר בשל הסתמכותו של הנאשם על ביטולו של כתב האישום על ידי המאשימה בשנת 2008 ובשל עיכובים ושיהוי בניהולו לאחר שהוגש מחדש.
שנית טען, כי אין לבית המשפט סמכות עניינית לדון באישומים, שכן דיני מדינת ישראל
לא חלים במקום ביצוע המעשים.
עוד טען, כי בשל סכסוך שבין הנאשם לישוב נווה שלום, בו נמצאת הבניה מושא האישום, הנוגע לבעלות במקרקעין והשימוש בהם, אין באפשרותו להכשיר את הבניה. לענין זה נשמעו מספר עדויות.
ראיות הצדדים
לאור תשובת הנאשם לאישום, אשר לא כפר בעובדות המיוחסות לו, המאשימה לא הציגה ראיות.
מטעם ההגנה העידו הנאשם, אדריכל שניסה להכשיר את הבניה בעבורו, מנכ"ל העמותה המאגדת את תושבי הישוב
נווה שלום ויו"ר האגודה נווה שלום. כמו כן הוגשו מוצגים שונים. מסיכומי המאשימה עלה, כי אינה חולקת על טענותיו העובדתיות של הנאשם, ועל כן אסקור בתמצית את העולה מן העדויות והמסמכים שהוגשו:
הנאשם
הנאשם העיד, כי המקרקעין עליהם נמצאת הבניה שייכים למנזר לטרון, וכי אביו הגיע למקום בשנת 1968 וביצע את העבודות בשנת 1970. עוד העיד, כי ניסה להכשיר את הבניה בעזרת מהנדס ומודד, והגיע להסכמה עם ועד הישוב נווה שלום לעניין השימוש בקרקע, אך בהמשך נקלע עם הישוב לסכסוך, בשל פגיעות שונות בזכויותיו, וסכסוך זה מנע את השלמת הכשרת הבניה.
במסגרת עדות הנאשם הוגשו מוצגים שונים, לענין מאמצי ההכשרה של הנאשם, אשר החלו לכל המאוחר בשנת 2006, וכן ביחס לסכסוך עם הישוב נווה שלום.
אבאהים ג'ואברה
העד הוא מהנדס, אשר נשכר על ידי הנאשם בשנת 2006 על מנת להכשיר את הבניה. העד החל לפעול בעניין, ובעזרת מודד הכין תסריט לצורך הגשת תכנית הכשרה, אך לא ניתן היה להגיש את התכנית משום שהקרקע איה רשומה בטאבו ולא במנהל מקרקעי ישראל.
איאס שביטה ואבראהים חטיב
עדים אלו הם תושבי הישוב נווה שאלום ופעילים בוועד הישוב והעמותה אשר הקימה אותו. מעדויות השניים עלה, כי בין הנאשם לישוב נווה שלום קיים סכסוך בדבר הבעלות במקרקעין והשימוש בהם, בעניינו מתנהלים הליכים אזרחיים.
טענות ההגנה
סמכות עניינית
ראשית אומר, כי טענת הנאשם, בדבר העדר סמכות עניינית של בית המשפט לדון בעבירות משום שהדין הישראלי לא חל על הבניה מושא האישום, כבר נדונה ונדחתה על ידי בהחלטה מיום 31.12.15. משכך לא היה מקום להעלותה בשנית.
הגנה מן הצדק
הטענה כי לא היה מקום להגיש את כתב האישום בשנית כבר נסקרה בהרחבה בהחלטה מיום 27.3.15, בה הוריתי על ביטולו של האישום (וכאמור – החלטה זו נהפכה על ידי בית המשפט המחוזי). בשל חשיבות השאלה, אחזור בתמצית על עיקר העובדות וההנמקה:
בשנת 2007 הוגש נגד הנאשם כתב האישום בהליך הקודם. לאחר הגשת האישום טען הנאשם, כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון באישום, שכן הבניה כולה נמצאת בשטח המפורז, אשר הדין הישראלי לא חל בו. בישיבה מיום 2.7.2008 הודיעה ב"כ המאשימה באותו הליך, כי "טענות

הנאשם

באשר

לבנייה בשטח שהינו "שטח מפורז" נבדקו

ונמצאו

נכונות.

סוגיה

זו

מצויה

בבדיקת

משרדי

הממשלה השונים. בשלב זה, מבקשים

למחוק

את

כתב

האישום
.
"
בהליך הנוכחי טוענת המאשימה, כי מדובר בהצהרה שגויה, וכי הדין הישראלי חל על הבניה מושא האישום, ועל כן יש לבית המשפט סמכות מקומית לדון באישום. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, קבעתי בהחלטה מיום 27.3.15, כי:
"התקשיתי לקבל התנהלותה של המאשימה, המעלה טענות משפטיות הפוכות בענין אחד. בשנת 2007 הודיעה המאשימה כי לא ניתן להעמיד הנאשם לדין בשל שימוש בבניה מושא כתב האישום. בשנת 2014 הגישה נגד הנאשם כתב אישום, בגין אותן עבירות בדיוק. המאשימה לא הסבירה מה נשתנה מאז ועד היום, אשר הביאה לשנות עמדתה מקצה לקצה. מיותר לומר, כי אין המדינה כבולה בטעויותיה. ניתן, ואף צריך, לתקן טעות, ככל שהיתה. ניתן גם לשנות מדיניות אכיפה, ולהתאימה לצרכי הזמן. עם זאת, אין הרשות יכולה להתנער כלאחר יד מעמדה משפטית מחייבת עליה הצהירה ועליה להסביר הדבר. במקרה שלפני, הנסיבות קשות עוד יותר, שכן אין מדובר רק במדיניות אכיפה כללית, אלא בהחלטה פרטנית כלפי אותו נאשם."
...
יתרה מכך, בתיק בית המשפט בהליך הקודם נמצא מכתב ששלחה ביום 4.2.2010, עו"ד ורד כהן
ביטולו של כתב האישום בהליך הקודם היה בהנחיתה של המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה – וזאת בניגוד לטענת באת כוחה הנוכחית של המאשימה, בסעיף 10 לסיכומיה, כאילו ב"כ המאשימה פעלה על דעת עצמה ולא על דעת פרקליטות המדינה.
לאור אלה קבעתי, כי הנאשם הסתמך על ביטולו של האישום בהליך הקודם, וכי הגשת האישום מחדש וניהול ההליך בנסיבות אלו "עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".


ערעור על החלטתי זו התקבל, בהסכמת ב"כ הנאשם, והיא בוטלה (ע"פ 19914-05-15, פסק דינו של כב' הש' סגל מיום 1.6.15). במסגרת פסק הדין העיר כב' הש' סגל, כי:
"תחושת אי הנוחות שרירה וקיימת גם בקרבי ולא בכדי הבעתי את דעתי בדיון כי בכל מקרה נכון יהיה מטעם המאשימה למחוק את הנאשם מכתב האישום ולשקול לקיים דיון לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה. עמדתי זו בעינה עומדת.
...
מעבר לנדרש אעיר, כי עד לקיום הדיון בבית משפט קמא בשאלת הסמכות העניינית נכון יהיה מטעם הצדדים (ואולי גם יצטרף צד ג' נוסף, נציג מוסמך מטעם מזכירות היישוב נווה שלום), לבוא בדברים ביניהם כדי להגיע להסכמה כוללת שתכלול בחובה את הוצאת הנאשם מכתב האישום ומציאת פתרון הוגן לטיפול במבנים ובחווה החקלאית מושא כתב האישום, ובסוגיה הקניינית בכללותה.
לאחר שניתן פסק הדין בערעור, חודשו ההליכים לפני ונשמעו ראיות. במהלך שמיעת הראיות התבררו מספר נתונים רלוונטיים לשאלת ההגנה מן הצדק, אשר לא עמדו לפני ולפני בית המשפט המחוזי:
הבניה מושא האישום הוקמה על ידי אביו של הנאשם בשנת 1970 או בסמוך לכך, היינו כ- 37 שנים לפני שהוגש האישום בהליך הקודם, בשנת 2007.
הנאשם פעל להכשרת הבניה לכל המאוחר כבר בשנת 2006, עוד בטרם הוגש כתב האישום בהליך הקודם, ולשם כך פנה למהנדס ומודד וכן פנה לרשויות.
הכשרת הבניה לא צלחה, בין היתר בשל סכסוך על הבעלות והשימוש במקרקעין בין הנאשם ובין הישוב נווה שלום, בעניינו מתנהלים הליכים אזרחיים בין הצדדים מובהר, כי אין באמירה זו כדי לחוות כל דעה ביחס לסכסוך לגופו, אלא כדי להבהיר כי בפני
הנאשם עמד קושי אובייקטיבי של ממש להכשיר את הבניה.
לצד זאת, יש לציין שתי נקודות הנוגעות להתנהלותה של המאשימה במהלך שמיעת התיק:
לאחר שניתן פסק הדין בערעור על ביטול האישום, ולאור הערותיו של כב' הש' סגל, הוריתי למאשימה ביום 9.6.15 להודיע עד יום 1.7.15 מהי עמדתה ביחס להמשך ההליכים בתיק. רק ביום 22.10.15, באיחור של כארבעה חודשים, הודיעה המאשימה כי היא מבקשת להמשיך בהליך. הסברה של המאשימה לאיחור היה, שהתיק עבר בין תובעים שונים ו"נפל בית הכסאות". ולא מיותר להעיר כי גם ההסבר לאיחור התקבל רק לאחר שתי החלטות של בית המשפט.
לאחר שמיעת דיוני ההוכחות נקבע, כי המאשימה תגיש את סיכומיה עד ליום 20.4.17. ביום 25.4.18 הגישה המאשימה בקשה למתן ארכה להגשת הסיכומים, וצרפה אליהם את הסיכומים, אך לא טרחה להסביר מדוע הוגשו הסיכומים באיחור של למעלה משנה. לאחר שנדרשה להסביר את האיחור מסרה המאשימה, כי הסיבה לאיחור בהגשת הסיכומים היא "תקלה אצל המאשימה" אשר התגלתה כאשר הפרקליטות בקשה מהתובע החיצוני המטפל בתיק עדכון ביחס למצב התיק.
דיון והכרעה
לכאורה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מונע מלהעלות את שאלת ההגנה מן הצדק בשנית. אך מאז ניתן פסק הדין התבררו נתונים, אשר לא היו ידועים כאשר נתנה החלטתי מיום 27.3.15, וממילא לא עמדו לפני בית המחוזי כאשר ביטל את אותה החלטה, המחזקים את מסקנתי בדבר חוסר הצדק שבניהול ההליכים ומצדיקים לבטל שנית את כתב האישום, למרות פסק דינו של בית המשפט המחוזי:
מן הראיות עלה, כי הנאשם ניסה להכשיר את הבניה עוד לפני שהוגש כתב האישום בהליך הקודם, והדבר לא צלח מסיבות שאינן תלויות בנאשם לבדו.
עוד עלה מהראיות, כי הנאשם עשה בבניה מושא האישום שימוש לאורך עשרות שנים בטרם הוגש כתב האישום בהליך הקודם, מבלי שננקטו נגדו פעולות אכיפה.
על כך אוסיף, כי אין לפני טענה שהבניה מושא האישום מהווה מטרד או כי לא ניתן להכשירה, ככל שיוסדר נושא הבעלות.
לצד אלה עומדת התנהלותה של המאשימה לאחר חידוש ההליכים: איחור של למעלה משנה בהגשת סיכומים, אינו יכול להתפרש אלא כזלזול בהליך והעדר עניין בו. וכך גם איחור של כמעט ארבעה חודשים בהודעה על כוונה להמשיך בהליכים. התנהגות זו הוסיפה על עינוי הדין שממילא נגרם לנאשם, בשל הליכים אשר מתנהלים נגדו מאז שנת 2007, והאריכה את הדיונים בכשנה וחצי.
וכן ראיתי להעיר, כי המאשימה התעלמה מהערותיו של כב' הש' סגל בפסק דינו, כי נכון יהיה למחוק את כתב האישום ולפעול במישור המנהלי. גם אם הדברים נוסחו כהמלצה, ניתן היה לצפות שינתן להן ביטוי, משנאמרו על ידי בית המשפט שלערעור – ולכל הפחות ניתן היה לצפות מהמאשימה להסבר מדוע ראתה להמשיך בהליכים חרף הערות אלו.
אדגיש, כי גם אם כל אחד מהנתונים אותם סקרתי למעלה בעמדו לבדו לא היה מביא למסקנה שניתן לבטל את האישום בשנית, חרף החלטתו של בית המשפט המחוזי, הרי שבהצטרפם יחדיו עולה, כי ניהול ההליכים נגד הנאשם "עומד בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית" ועל כן יש לבטל את האישום נגדו.
סיכום
מורה על ביטול האישום.
הערה לאחר סיום
לצד הביקורת על אי העמידה במועדים שקבע בית המשפט, ראיתי לציין לשבחו של ב"כ המאשימה, כי הוא ניהל את ההליכים באופן ענייני והוגן, שאפשר למקד את הדיון בשאלות שבמחלוקת.


ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ט, 30 דצמבר 2018, במעמד הצדדים














תוח בית משפט שלום 40689-03/14 מדינת ישראל נ' אבראהים עגמי (פורסם ב-ֽ 30/12/2018)