פסקי דין על עאטף סואעד | פסקי דין על חיה אלברט | פסקי דין על יעקב גרמן |

16367-09/17 תאח     27/12/2018




תאח 16367-09/17 עאטף סואעד נ' חיה אלברט, יעקב גרמן








בית משפט השלום בחיפה


תא"ח 16367-09-17 אלברט ואח' נ' סואעד




תיק חיצוני: מספר תיק חיצוני






מספר בקשה:
4

בפני

כבוד השופט
אמיר סלאמה


מבקש

עאטף סואעד


נגד

משיבים

1. חיה אלברט
2. יעקב גרמן







החלטה


לפניי בקשה לביטול

פסק דין
שניתן ביום 26.10.17, בהעדר הגנה מצד המבקש, ובו ניתנה הוראה למבקש לפנות את המקרקעין נשוא התביעה.

כללי

1.
המשיבים הם בעלי חלק מהזכויות במקרקעין הנדונים, וזאת בשיתוף עם אחיותיהן, איתן היו מסוכסכים ביחס למקרקעין, כאשר על רקע זה התנהל בין האחים הליך לפירוק שיתוף במקרקעין בבית המשפט לענייני משפחה.

2.
ביום 7.9.17 הגישו המשיבים תביעה לפינוי מושכר, לפי פרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בה נטען כי שנתיים לפני הגשת התביעה פלש המבקש לרפת ישנה במקרקעין הנ"ל, ועשה בה שימוש ללא רשות.

עוד נטען כי ביום 7.5.17 פנו המשיבים במכתב התראה למבקש, ביקשו ממנו לסלק את ידו מהמקרקעין, והבהירו לו כי ככל שניתנה לו בעבר רשות על ידי מאן דהוא לעשות שימוש במקרקעין, הרי שרשות זו מבוטלת.

3.
משלא הוגש כתב הגנה עתרו המשיבים למתן

פסק דין
בהעדר הגנה, ומבוקשם ניתן להם בפסק הדין מושא הבקשה שלפניי.
הבקשה הנוכחית

4.
ביום 15.11.18 הגיש המבקש בקשה בהולה לביטול פסק הדין ולעיכוב כל ההליכים בעקבותיו.

בבקשה נטען כי המבקש לא היה מודע לתובענה, ולמצער לצורך שלו בהגשת כתב הגנה, בין היתר מאחר שאחת מבעלות הזכויות במקרקעין, גברת בשם מרים, אמרה לו, לאחר קבלת התביעה, שהוא אינו צריך לעשות דבר, נוכח הסכסוך שמתנהל בין האחים ביחס למקרקעין.

לטענת המבקש, רק עם קבלת אזהרה מההוצאה לפועל, "לפני מספר ימים", הוא הופתע לגלות אודות פסק הדין.

המבקש סבור כי בנסיבות אלה יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק, וכי בכל מקרה יש לבטלו כיוון שהוא לא זלזל בהליכי המשפט, ומכיוון שיש לו סיכויי ההגנה טובים.

אשר לסיכויי הצלחתו בהליך, טען המבקש כי יש לדחות את תביעת המשיבים על הסף הואיל והמשיבים אינם בעלי הזכויות היחידים במקרקעין. עוד בהקשר זה נטען, כי בין המבקש לבין הבעלים היה חוזה שכירות בעל פה, מכוחו שכר המבקש את הרפת במשך שנים, ומעולם לא נדרש ע"י מי מהבעלים או מהשותפים לפנות אותה, והכל כאשר בתחילת ההתקשרות האמורה הובטח לתת לו הודעה מראש של שנה בטרם פינוי.

5.
המשיבים התנגדו לבקשה, כאשר הם מצביעים על כך שהבקשה הוגשה רק כנגד התובעת מס' 1, ולא כנגד התובע מס' 2, אשר לגביו לא התבקש ביטול פסק הדין שניתן לטובתו.

מעבר לכך נטען, כי מהבקשה עולה שהמבקש היה מודע למכתב הדרישה שנשלח אליו בחודש מאי 2017, וכי היה מודע להגשת התביעה, כך שבכל מקרה אין המדובר בביטול מחובת הצדק.

אשר לביטול שבשיקול דעת בית המשפט, נטען שהמבקש לא הוכיח נימוק ממשי לאי הגשת כתב הגנה, וכי התנהלותו מלמדת על זלזול בהליכים המשפטים.

המשיבים סברו כי המבקש אף אינו מצביע על סיכויי הצלחה בהליך, כאשר טענתו לחוזה שכירות שנכרת בעל פה בינו לבין הבעלים נותרה בלתי מבוססת.

עוד נטען כי גם לשיטת המבקש, ההתקשרות בין הצדדים איפשרה לבעלים לתת לו הודעה מראש של שנה בטרם פינוי הנכס, פרק זמן שחלף זה מכבר מאז הוא נתבקש, ע"י המבקשים, לפנות את הנכתב במכתב הדרישה מחודש מאי 2017.

6.
בתשובה לתגובה טען המבקש, כי הוא "הסכים זה מכבר להתפנות מרצון וזאת בתוך 60 ימים מיום 16/12/18", והכל כדי למנוע סרבול ההליך ובזבוז זמנו היקר של בית המשפט, וביקש לאפשר לו לפנות את המקרקעין עד ליום 5.2.19.

דיון והכרעה

7.
לאחר שקילת טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

8.
תחילה אציין כי יש ממש בטענת המשיבים במישור הדיוני, לפיה משמעות הגשת הבקשה כנגד אחד התובעים בלבד (המשיבה מס' 1), היא שפסק הדין ימשיך לעמוד על כנו כנגד התובע האחר (המשיב מס' 2), דבר שיהפוך את הבקשה הנוכחית לחסרת תועלת מעשית.

ברם, גם אם נתעלם מפגם דיוני זה, ונניח לטובת המבקש כי השמטת שמו של המשיב מס' 2 מהבקשה הוא בגדר טעות שניתנת לתיקון (בתשובה לתגובה המבקש כבר הזכיר בכותרתה את שני המשיבים), הרי שהדבר לא יועיל למבקש לגופם של דברים.

9.
צודקים המשיבים בטענה כי אין המדובר במקרה דנן בביטול מחובת הצדק.

מסעיפים 8 ו- 9 לתצהיר המבקש שצורף לבקשתו עולה, כי המבקש מאשר הן את קבלת המכתב בו ביקשו המשיבים שיפנה את המקרקעין (מכתב מחודש מאי 2017), והן את כתב התביעה (שאת קבלתו ביום 13.9.17 הוא מאשר).

ברי אפוא כי כתב התביעה נמסר למבקש כדין; לא נפל פגם בהליך המסירה; ואין המדובר בביטול מחובת הצדק, אלא בביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט, המוכרע כידוע על פי שני שיקולים: סיבת אי הגשת כתב הגנה, וסיכויי ההצלחה.

10.
אשר לסיבת אי הגשת כתב ההגנה, טוען המבקש בתצהירו כי הדבר לא נעשה מאחר וגברת בשם מרים (אחת מבעלי הזכויות במקרקעין), לה הוא הראה את מכתב הדרישה ואת כתב התביעה, ביקשה ממנו לא שלהתייחס למסמכים הללו, על רקע הסכסוך בין האחים, והכל כאשר המבקש מוסיף כי הוא אינו דובר את השפה העברית ואינו קורא אותה.

לא רק שטענות אלה לוקות בחסר מבחינת הבסיס הראייתי שלהן (כאשר הן נסמכות רק תצהיר המבקש, ומבלי שהובא תצהיר של אותה גברת מרים, ללא כל הסבר בנדון), הן גם לוקות בהיגיון הפנימי שלהם, שכן המבקש טוען מחד שמפאת קשיי שפה הוא לא הבין את הכתוב במכתב הדרישה ובכתב התביעה, ובד בבד הוא טוען כי הגברת מרים הרגיעה אותה
ואמרה לו שאין לו "ממה לדאוג" (אם המערער לא הבין את שכתוב במכתב הדרישה ובכתב התביעה, לא ברור ממה הוא דאג ומדוע היה צריך להרגיע אותו מפני האמור במסמכים).

11.
מהאמור לעיל, כמו גם מנספחי תגובת המשיבים, קיימת אפשרות סבירה בהחלט שהמבקש בחר להתעלם משלל המסמכים שקיבל ביחס לפינויו מהמקרקעין, החל במכתב הדרישה, כלה בכתב התביעה, ועד לפסק הדין ומסמכי ההוצאה לפועל שנשלחו לו, ורק לאחר הגשת בקשת המשיבים לנקיטת בהליכים מבצעיים בהוצאה לפועל (ביום 11.11.18), הגיש, ביום 15.11.18, את הבקשה הנוכחית.

ודוקו. המבקש טוען אמנם שלא ידע אודות מתן פסק הדין עד לפתיחה בהליכי ההוצאה לפועל, ואולם הוא אינו מסביר כיצד לא ידע אודות פסק הדין לאחר הדבקתו על קלת הנכס ביום 2.11.17 (לאחר שלושה ביקורים בהם הוא לא היה שם),
כאשר המדובר באותה כתובת ממש בה נמסרו לו בעבר מכתב הדרישה וכתב התביעה.

זאת ועוד; המשיבים הציגו אישור מסירה של האזהרה בדבר פתיחת הליכי הוצא לפועל
מיום 8.10.18 (אישור עליו חתום המבקש), אך גם אז לא פעל המבקש לביטול פסק הדין.

נראה כי המבקש בחר בגישה המתעלמת מפעולות המשיבים לסלקו מהנכס, גם לאחר שהאחרונים קיבלו

פסק דין
כנגדו בהעדר הגנה, ורק כאשר עמדו המשיבים לנקוט בהליכים מבצעיים לסילוקו במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, הגיש את הבקשה הנוכחית.

ספק אם התנהלות זו מספקת הסבר המניח את הדעת בעניין אי הגשת כתב ההגנה, באופן המזכה בביטול פסק הדין .

12.
אלא שגם אם נתעלם מהקשיים המתעוררים ביחס לסיבת אי הגשת כתב ההגנה, ונתמקד בסיכויי הצלחת המבקש בהליך לגופו, נסיק כי אין הצדקה לביטול פסק
הדין.

כאמור, טענת המשיבים היתה שהמבקש עושה שימוש בנכס ללא רשות כל הבעלים.

ברי כי במסגרת בקשתו הנוכחית היה על המבקש להצביע על מקור הזכות המאפשרת לו לעשות שימוש בנכס הנדון, והתייחסות זו באה בסעיפים 6-4 לתצהירו שצורף לבקשה, וזאת באופן הבא:

"4. הנני להצהיר כי אני מפעיל את הרפת מזה 7 שנים ללא כל התנגדות מטעם העלים (כך במקור, צ"ל "הבעלים" – א.ס).

5. הנני להצהיר כי אני משלם 12,000 ₪ עבור השכירות לכל השנה.

6. הנני להצהיר כי היה בנינו
(כך במקור – א.ס.) הסכם שכירות בעל פח לפיו אני משלם סך של 12,000 ₪ שנתי".


זו היתה גרסתו של המבקש בעניין זכותו לעשות שימוש במקרקעין, וסבורני כי אין די בגרסה לאקונית ובלתי מבוססת זו.

מתי נכרת אותו הסכם שכירות בעל פה?
עם מי בדיוק נכרת הסכם השכירות?

מתי מסתיימת תקופת השכירות לפי הסכם זה?

למי שילם המבקש את דמי השכירות המדוברים.

למבקש הפתרונים ביחס לתהיות האלה, העולות בנקודות מרכזיות של גרסתו.

13.
זאת ועוד. גם אם נקבל את גרסת המבקש בדבר אותו הסכם שכירות על פה, עולה שאלה, שאותה לא פתר המבקש, כיצד הוא מתמודד עם רצונם הנוכחי של 50% מבעלי הזכויות במקרקעין, המבקשים לסלקו מהנכס.

שכן, לא ברור כיצד גובר אותו הסכם שכירות עלום, שלא ברור עם מי נכרת ולא ברור מתי הגיע או יגיע לקצו,
על זכותם של הבעלים של 50% מהזכויות במקרקעין הדורשים כעת את סילוקו.

נזכיר, כי כבר בחודש מאי 2017 קיבל המבקש מכתב דרישה מאת המשיבים, אשר דרשו את סילוקו מהמקרקעין, ולא ברור מכוח מה הוא מבקש היום, יותר משנה וחצי לאחר מכן, להמשיך ולעשות שימוש במקרקעין.
אגב, בבקשה עצמה (סעיף 25), נטען כי בתחילת ההתקשרות החוזית סוכם כי לבעלי המקרקעין יש אפשרות להודיע למבקש שנה מראש בדבר רצונם לפנותו, והרי גם לשיטתו הוא נתבקש כבר בחודש מאי 2007 ע"י המשיבים, שהם בעלים במקרקעין, לפנות את הנכס, כך שאותה שנה חלפה לה זה מכבר.
בהקשר זה אוסיף, כי אין נפקות לכך שלצד המשיבים יש בעלי זכויות אחרים במקרקעין, שכן מתן רשות לאחר לעשות שימוש קבוע במקרקעין, מהסוג אותו עושה המבקש, היא בגדר שימוש הטעון את הסכמת כל בעלי המקרקעין (סעיף 30(ג) לחוק המקרקעין), כאשר לכל אחד מהשותפים יש זכות לנקוט בהליך של סילוק יד, אם הדבר נועד להגן על זכותו לעשות שימוש סביר בהם (סעיפים 16 ו- 31 לחוק המקרקעין).

14.
המבקש אינו מצביע אפוא על סיכויי הצלחה טובים, בלשון המעטה, בהליך עצמו, ויש ספק ממשי אם קיימת תוחלת כלשהי בביטול פסק הדין ובניהולו של ההליך.

ואכן, נראה כי גם המבקש מבין זאת היטב, כאשר הוא מציין בתשובה לבקשה, שהוא הסכים להתפנות בתוך 60 ימים מיום 6.12.18 (טענתו לפיה הוא עושה זאת רק בכדי להימנע מסרבול ההליך וכדי לחסוך מזמנו של בית המשפט אינה נשמעת משכנעת במיוחד).

נראה כי כל מעשי המבקש כעת מכוונים לקבלת ארכה נוספת לפינויו, ואולם הוא אינו מצביע על הצדקה של ממש להיענות לארכה שכזאת (אמנם בתשובה לתגובה טען המבקש, כי פינויו לאלתר יגרום לו נזק כלכלי בלתי הפיך, אולם הטענה נטענה בעלמה; היא לא נתמכה בתצהיר; והיא אינה משכנעת בשים לב לכך שלא מדובר בפינוי "לאלתר", אלא בפינוי על סמך

פסק דין
שניתן לפני יותר משנה).

סוף דבר

15.
פסק הדין מושא הבקשה ניתן לאחר שכתב התביעה נמסר למבקש כעין; המבקש אינו מצביע על נימוק המניח את הדעת בעניין סיבת אי הגשת כתב ההגנה; הוא אינו מצביע על סיכויי הצלחה של ממש בהליך עצמו; וכל מבוקשו כעת הוא לדחות את הקץ בכמה שבועות, מבלי להצביע על הצדקה עניינית לכך.

16.
הבקשה נדחית אפוא.

17.
ההחלטה בדבר עיכוב הליכים מיום 18.11.18 מבוטלת בזאת.

18.
המבקש ישא בהוצאות המשיבים בגין הבקשה, בסך 1,700 ₪, סכום אשר ישולם בתוך 30 ימים, אחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד מועד התשלום בפועל.





ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ט, 27 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.










תאח בית משפט שלום 16367-09/17 עאטף סואעד נ' חיה אלברט, יעקב גרמן (פורסם ב-ֽ 27/12/2018)