פסקי דין על בנק ירושלים בע"מ | פסקי דין על משה מנחם לבקוביץ | פסקי דין על ישראל שמחה לבקוביץ | פסקי דין על שושנה לבקוביץ ואח' |

42212-02/17 א     03/01/2019




א 42212-02/17 בנק ירושלים בע"מ נ' משה מנחם לבקוביץ, ישראל שמחה לבקוביץ, שושנה לבקוביץ ואח'








בית המשפט המחוזי בבאר שבע



ת"א 42212-02-17 בנק ירושלים בע"מ
נ' לבקוביץ ואח'










בפני

כבוד השופטת
גאולה לוין


תובע

בנק ירושלים בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד עמנואל צנטלר


נגד

נתבעים
1. משה מנחם לבקוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד איליה שרייר

2. ישראל שמחה לבקוביץ
3. שושנה לבקוביץ
4. אברהם צבי לבקוביץ
5. רות לבקוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד אמיר פינטו

6. עמותת משכנות רווחה
7. בנק מזרחי טפחות בע"מ

8. בנק לאומי לישראל בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אלון מגן -
מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות', עורכי דין
9. הבנק הבנילאומי הראשון לישראל בע"מ





החלטה


לפניי בקשה של התובע למחיקת התביעה.

1.
מדובר בתביעה ל

פסק דין
הצהרתי בהתאם לסעיף 34(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, בה התבקש בית המשפט להצהיר כי זכויות הבעלות בשלוש דירות הרשומות ע"ש הנתבעים 2 – 5 (והתמורה מכירת אחת הדירות) שייכות לנתבע 1. כן התבקש בתובענה להטיל עיקול על הנכסים.

תחילה הוטלו, במעמד צד אחד, עיקולים זמניים על כל הנכסים. במהלך בירור התובענה – בדיון ביום 20.7.2017 -הוסכם על ביטול צווי העיקול על הדירות, למעט הדירה בה מתגוררים הנתבע 1 ורעייתו.
בין הצדדים התגלעו מחלוקות בעניין ההליכים המקדמיים, כשכל צד טוען להסתרה מצד יריבו. כדי ללבן המחלוקות נקבע דיון, אליו התבקשו הצדדים להתייצב עם המסמכים שהם מסרבים לגלות.

2.
עובר לדיון, ביום 9.12.2018, הגיש נתבע 1 בקשה לעיכוב הליכים נגדו, נוכח צו כינוס שניתן ביום 26.11.2018 בתיק פש"ר 59517-11-18, במסגרתו גם ניתן צו עיכוב הליכים בהתאם להוראות סעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם-1980.


בסמוך לאחר מכן, ביום 12.12.2018, הגיש התובע בקשה למחוק את התובענה, בעקבות מינוי כונס נכסים לנתבע 1 שיחייב את עיכוב ההליכים נגדו. נטען כי לא ניתן לנהל הליך זה כאשר הנתבע 1 נפקד ממנו והוא מסתיר עובדות ומסמכים, ולכן אין מנוס ממחיקת התביעה.

3.
נתבע 1 טען בתגובה כי יש לדחות התביעה ולא למחקה, תוך חיוב התובע בהוצאות. נטען כי התובע ידע עוד בטרם הגיש התביעה כי לנתבע 1 נושים רבים והתובע לא יוכל להיפרע מהדירות – אפילו תתקבל התובענה - ויהיה על התובע לנקוט בהליך פש"ר על מנת שנכסי הנתבע 1 יחולקו בין כלל הנושים. לכן, לשיטתו, לא הייתה כל הצדקה להגיש תביעה לסעד הצהרתי מלכתחילה. תחת זאת היה על התובע לנקוט בהליך פש"ר ולא לגרור את הנתבע 1 להוצאות משפטיות מיותרות כדי להתגונן מפני תביעה מיותרת וחסרת סיכוי.

נתבע 1 סבור שיש להורות על דחית התביעה חלף מחיקתה, שכן התובע עשה שימוש לרעה בהליכי משפט וכעת הוא מבקש לחזור בו על מנת לבצע מקצה שיפורים פסול בהגשת התביעה כתביעת חוב בהליך הפש"ר, לאחר שנחשף לטענות הנתבעים ולאחר שגרם להם להוצאות כבדות.

4.
גם נתבעים 2 – 5 סבורים שיש להורות על דחיית התביעה חלף מחיקתה, תוך חיוב התובע בהוצאותיהם. לחלופין הם מבקשים להתנות הגשת תביעה חדשה בתנאים מתאימים, כך שהיתרון הדיוני והמהותי של הנתבעים לא ייפגע וזכויותיהם תשמרנה.

כן מבקשים הם להורות על סילוק הבקשה לאישור עיקול שעניינה עיקול כספי הדירה באשקלון.

לטענתם, התובענה והעיקולים הזמניים גרמו להם נזק עצום. התביעה היא תביעת סרק בשיטת "מצליח", שנסמכה על תצהיר שאינו מגובה בשום אסמכתאות. נתבעים 2-5 טוענים כי מסרו לתובע שורה אורכה של מסמכים המלמדים, למעלה מכל ספק, כי הדירות הן דירות בבעלותם
שנרכשו בכספם ובאמצעות הלוואות ומקורות עזרה נוספים.

לשיטת הנתבעים 2-5, המסגרת המשפטית היא תקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, שעניינה "הפסקת תובענה", וזאת אין להתיר כאשר נעשה שימוש לרעה בהליכי משפט. אין לאפשר לתובע לבצע מקצה שיפורים באמצעות הגשת תביעה חדשה, לאחר שנחשף לגרסת הנתבעים במלואה. אם יתאפשר הדבר יאלצו הנתבעים לנהל הליך חדש מול התובע, ולשאת שוב בהוצאות כבדות.


לטענת הנתבעים 2-5, הם שילמו למעלה מ- 50,000 ₪ בגין הייצוג המשפטי בהליך. בנוסף הם נאלצו להיעדר לא מעט ימים מעבודתם, ולפנות לבנקים שונים לאיתור דפי חשבון מלפני שנים רבות ואף נשאו בהוצאות הפקתם.
על כן הם מבקשים, ככל שבית המשפט ייעתר לבקשת התובע למחיקת התביעה, לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים.

5.
נתבע 8, בנק לאומי לישראל בע"מ, שהעמיד הלוואה לנתבעים 2-3 שאחד הנכסים נשוא התובענה משמש לה כבטוחה, מסכים למחיקת התובענה ללא צו להוצאות, אך מבקש להורות כי ככל שהתובענה תוגש פעם נוספת, התובע ישלם לנתבע 8 הוצאות תובענה זו.

6.
התובע, בתגובתו לתגובות, מביע תרעומת על התנהלות הנתבע 1, תוך הפנייה לבקשה לעיקול זמני. בין היתר מוזכר כי נתבע 1 הגיש בעבר הלא רחוק בקשה להגיע להסדר נושים וטען לנושים בסדר גודל של 5.3 מיליון ₪ בלבד, תוך הסתרת

פסק דין
שניתן נגדו לטובת התובע. התובע מדגיש כי הבקשה למחיקת התובענה הוגשה בלית ברירה, לאחר שהנתבע 1 עצמו הגיש בקשה לעיכוב ההליכים נגדו. משכך מתקומם התובע מול דרישת הנתבע 1 לפסוק הוצאות. התובע מוסיף כי אין כל דרך להמשיך בהליך נגד נתבעים 2-5 ללא המשך ההליך נגד נתבע 1. נטען גם כי נתבעים 2-5 שיתפו פעולה עם נתבע 1 לאורך כל הדרך וסירבו לגלות אפילו את הסכם השכירות שלטענת נתבע 1 קיים בינו לבין בנו.


התובע מבקש להותיר בידו את האפשרות לחדש את התביעה, ככל שהליך הפש"ר יבוטל באשמת הנתבע 1.

דיון והכרעה

7.
בקשת התובע מוכתרת כבקשה למחיקת תובענה, אך למעשה מדובר בבקשה להפסקת תובענה, המוסדרת בתקנה 154 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תובע המבקש להפסיק דיון בתובענה, הדרך הדיונית בה עליו לנקוט היא לבקש הפסקת תובענה במסגרת תקנה 154 (רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (ה"פול") נ' יעקב קבודי (ניתן ביום 8.7.2012; להלן "פרשת קבודי"). מחיקת תובענה היא דבר הנעשה, ככלל, בניגוד לבקשת התובע. כאשר התובע הוא המעוניין לעצור את הדיון בתובענה שהגיש, תרופתו היא לבקש מבית המשפט שיתיר לו להפסיק את התביעה במסגרת תקנה 154 לתקנות.

8.
הפסקת תובענה, כמוה כמחיקת תובענה, אין היא יוצרת מעשה בי-דין וניתן לשוב ולהגיש תובענה חדשה באותה עילה. בהתאם להלכה הפסוקה, הפסקת התובענה מסורה לשיקול דעת בית המשפט. מתוך הכלל הרגיל לפיו התובע, כמבקש הסעד, אדון לתביעתו, הנטייה הראשונית בהלכה הפסוקה היא ליתן רשות להפסקת תובענה בהתאם לבקשת התובע. עם זאת, יש לבחון את הבקשה להפסקת התובענה תוך זהירות שיפוטית ומבעד לפריזמה של הגינות וצדק [רע"א 6962/16 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' טאו תשואות בע"מ (ניתן ביום 16.3.2017)]. לצד השיקול בדבר ריבונות התובע על ניהול ההליך, עומדים האינטרסים של הנתבע וזכויותיו הדיוניות, וכן שיקולים של מניעת ניצול לרעה של הליכי משפט ובזבוז זמן שהושקע בהליך בטרם הופסק [ראו: ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון, פ"ד מו(3) 738, 744ז (ניתן ביום 5.7.1992); פרשת קבודי, פסקה 6 להחלטת כבוד השופט צ' זילברטל; רע"א 7070/14 עזבון אבו ליל נ' עזבון אלפהום, פיסקאות 13-8 להחלטת כבוד השופט נ' סולברג (ניתן ביום 14.1.2015)].
אחד הפרמטרים הוא האם הפסקת התובענה תפגע בנתבע שייתכן ורכש יתרון כלשהו במהלך הדיון בתובענה הראשונה. לעניין זה רשאי בית המשפט להתנות את הפסקת התובענה בתנאים שיימנעו קיפוחו של הנתבע. "כך למשל, ניתן לקבוע כי הדיון יימשך מהמקום אליו הגיע הדין בתובענה הראשונה, כי ראיות שהוגשו תחשבנה כמוגשות גם בהליך החדש, כי החלטות מסוימות תחייבנה גם בהליך החדש וכו'" (פרשת קבודי, פסקה 6).

9.
במקרה שלפניי, הבקשה למחיקת התביעה הוגשה בעקבות כניסת הנתבע 1 להליכי פש"ר במסגרתם ניתן צו כינוס נכסים והוראה על עיכוב הליכים נגד נתבע 1 בהתאם לסעיף 20(א) לפקודת פשיטת הרגל. הנתבע 1, שפתח את הליכי פשיטת הרגל, הוא שביקש לעכב את ההליכים נגדו.


הבקשה של התובע הוגשה בסמוך לאחר שניתן צו הכינוס ועיכוב ההליכים. היא הוגשה בשלב מוקדם יחסית של בירור התובענה, בטרם ניתנו החלטות מהותיות ובטרם שנקבעו קביעות שיפוטיות משמעותיות.

10.
איני סבורה כי במקרה דנן יש לדחות את התביעה או לכפות על התובע המשך התדיינות ללא הנתבע 1, מול הנתבעים האחרים. צו הכינוס ועיכוב ההליכים בעניינו של נתבע 1 הוא התפתחות משמעותית, שחייבה את התובע לשקול מחדש את המשך ההליך. אמנם ניתן, לכאורה, להמשיך את ההליך נגד הנתבעים, אולם בנסיבות העניין איני סבורה כי ראוי לכפות זאת על התובע. לא שוכנעתי גם כי מדובר במקרה של ניצול לרעה של הליכי משפט שמצדיק דחייה של התובענה (תוך הקמת מעשה בי-דין), מבלי שהתבררה והוכרעה לגופה. כל עוד הנתבע 1 לא היה בהליך פש"ר, היתה לתובע זכות לנקוט בדרך הדיונית בה נקט, והוא לא היה חייב לצפות את כניסתו של הנתבע 1 להליך פש"ר.

11.
הפסקת התובענה בשלב זה של ניהול ההליך, אינה שוללת מהנתבעים יתרון ממשי. נתבעים 2-5 לא הראו שהפסקת התובענה פוגעת בזכות דיונית או מהותית שלהם. הם לא הסבירו כיצד הגשת תביעה חדשה עשויה לשפר את מצבו של התובע, לאחר שנחשף לגרסאות הנתבעים.

12.
דומה כי עיקר הפגיעה בנתבעים 2-5 הוא חסרון הכיס שנגרם להם בשל הצורך להתגונן מפני ההליך. פסיקת הוצאות יכולה לפצות את הנתבעים 2-5 על חסרון הכיס שנגרם להם. לגבי שיעור ההוצאות, יש להביא בחשבון את הטרחה שנגרמה להם בגין ניהול ההליך, את השלב בו הופסק, את הסיבה להפסקתו, כמו גם העובדה שטענות הצדדים לא התבררו ולא הוכרעו לגופן.
הנתבעים 2-5 נדרשו, בין היתר, להגשת בקשה לביטול עיקולים, להגשת כתב הגנה, התייצבות לשני דיונים, וניהול הליכי מקדמיים. הנתבעים 2-5 הציגו הסכם שכר טרחה וטענו כי שילמו עד כה למעלה מ- 50,000 ₪. טענה זו אינה מגובה באסמכתא על ביצוע תשלום ואף אינה מגובה בתצהיר. משכך, אין בידי לקבוע ממצא כי שילמו למעלה מ- 50,000 ₪. יחד עם זאת, הדעת נותנת כי ניהול ההליך גרם לנתבעים 2-5 להוצאות משמעותיות. על התובע לשאת בהם באופן חלקי, משהופסקה התובענה מסיבה מוצדקת, אך שאינה נעוצה בנתבעים 2-5. חשיפת הנתבעים 2-5 להליך משפטי נוסף, בעתיד, מצדיקה לשפות אותם על חסרון הכיס שנגרם להם כתוצאה מהגשת התובענה, ולו באופן חלקי.

בנסיבות העניין, לא מצאתי הצדקה לפסוק הוצאות לטובת נתבע 1.
באשר לנתבע 8, יש לפעול במתווה שפורט בתגובתו, מתווה שמקובל גם על התובע.


לאור כל האמור, אני מורה על הפסקת התובענה בתנאים הבאים:

א.
התובע יישא בהוצאות הנתבעים 2-5 בגין ההליך עד כה, בסכום של 30,000 ₪.

ב.
ככל שתוגש תובענה חדשה נגד נתבעים 2-8, הגשתה תותנה בתשלום נוסף של הוצאות לנתבעים 2-5 בסך 15,000 ₪ ולנתבע 8 בסך 5,000 ₪.

ג.
אם תוגש תובענה חדשה כתביעה אזרחית, במידת האפשר היא תובא לדיון לפניי.


המזכירות תסגור את התיק.


ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ט, 03 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט מחוזי 42212-02/17 בנק ירושלים בע"מ נ' משה מנחם לבקוביץ, ישראל שמחה לבקוביץ, שושנה לבקוביץ ואח' (פורסם ב-ֽ 03/01/2019)