פסקי דין על יומי קונטנטה | פסקי דין על שרון קונטנטה | פסקי דין על גיל קריתי | פסקי דין על יובל מנצור |

36465-08/15 א     02/01/2019




א 36465-08/15 יומי קונטנטה, שרון קונטנטה נ' גיל קריתי, יובל מנצור








בית משפט השלום באשקלון



ת"א 36465-08-15 קונטנטה ואח' נ' קריתי ואח'


תיק חיצוני:


לפני כב' השופטת הבכירה סבין כהן


תובעים

1.יומי קונטנטה

2.שרון קונטנטה
ע"י ב"כ עוה"ד דן גור


נגד


נתבעים

1.גיל קריתי
ע"י ב"כ עוה"ד נטע מוריס בן צבי

2.יובל מנצור




פסק דין


עניינה של התביעה שלפניי ליקויים בעבודת הנתבעים, אשר ביצעו עבודות שיפוץ בדירת התובעים. תביעת התובעים מתמקדת בעבודות הריצוף שנעשו בבית.

רקע ועובדות:
1.
התובעים, בני זוג, הזמינו מאת הנתבעים, על פי הנטען, עבודות שיפוץ בביתם שברחוב הרותם 8 בגן יבנה, בהתאם להזמנת עבודה מיום 29.8.08.
העבודה הסתיימה בשלהי שנת 2008 או בראשית שנת 2009.

2.
הנתבעים הגישו לביצוע, נגד התובע, שיק שנמסר להם על ידו בגין תמורת העבודה. השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל במסגרת תיק הוצאה לפועל מספר 21-02673-09-0.
התובע הגיש ככל הנראה התנגדות לביצוע השיק, התנהלו הליכים בבית המשפט ובסופו של דבר ניתן

פסק דין
המחייב את התובע לשלם לנתבעים את סכום השיק, בצירוף ריבית והוצאות משפט.

במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לאחר מתן פסק הדין בתובענה, הגיעו הצדדים להסדר פשרה, לפיו ישלם התובע לנתבעים סכום של 40,000 ₪, הגם שסכום החוב בתיק ההוצאה לפועל במועד הגעת הצדדים להסדר פשרה עמד על הסכום של 70,589 ₪. ההסדר נערך בכתב ונחתם על ידי הצדדים ועל ידי באי כוחם (להלן:- "הסכם הפשרה").
במסגרת הסכם הפשרה, שנחתם גם אל מול התובעת, שלא היתה צד לתיק ההוצאה לפועל, הושגו, בין היתר, ההסכמות שנוסחו על ידי הצדדים כדלקמן:
"2. בחתימתה על הסכם זה, מוותרת צד ג'
(התובעת, שרון קונטנטה
- ס.כ.) על כל תביעה כלפי הזוכה ו/או טענה לרבות טענה להשבת כספים שעוקלו ע"י הזוכה, ולרבות כל טענה ו/או תביעה עפ"י צו עיכוב כספים שניתן בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון לטובת צד ג' ו/או השבת כספים בכלל, עקב הליכים משפטיים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בין החייב לצד ג'...
5. הצדדים מאשרים בזאת כי קראו את האמור בהסכם זה, הבינו את משמעותו וחתמו עליו מתוך רצונם החופשי וכי אין להם כל תביעות ו/או טענות ו/או דרישות מצד מי מהצדדים כנגד משנהו מכל סוג ומין שהם בקשר לחוב נשוא הסכם זה וכי אין להם ולא יהיו להם כל טענות כנגד מי מהצדדים בקשר לתיק ההוצאה לפועל.
6. כמו כו הצדדים מוותרים ויתור סופי ומוחלט על כל טענה ו/או תביעה כלפי הזוכה לרבות טענות ו/או תביעות שיתגלו בעתיד בנוגע לפעולות שבוצעו בתיק ההוצאה לפועל נשוא הסכם זה, עד ליום החתימה על הסכם זה ו/או בנוגע לכל עניין אחר בתיק זה."

הסכם זה נחתם על ידי הצדדים ביום 23.2.14.

3.
ביום 18.8.15, קרוב לשבע שנים לאחר סיום העבודות בבית התובעים, הוגשה על ידי התובעים התביעה שלפניי, במסגרתה טענו לליקויים בעבודות השיפוצים שביצעו התובעים בביתם.
התובעים תמכו טענותיהם בחוות דעתו של המהנדס גוכמן אליעזר, אשר נערכה ביום 12.8.13, לאחר שביקר בבית התובעים ביום 19.7.13.
התובעים טענו לליקויים בעבודות ריצוף שבוצעו על ידי הנתבעים. לטענת המומחה מטעם התובעים, נמצאו אריחים חלולים בכל קומת הקרקע ובשטח המיועד לישיבה בקומה העליונה, כתוצאה מריצוף לא תקין, הרובה נושרת בין האריחים והאריחים זזים ממקומם, נמצאו אריחים שבורים במקומות פזורים בקומת הקרקע ויש להחליף מרצפות שבורות, אשר הונחו מלכתחילה בהיותם כאלה. כמו כן, בקומת הקרקע נמצאו כתמי רטיבות באריחים. מומחה התובעים הציע לפרק חלק מהריצוף על מנת לבדוק את רמת הרטיבות במצב הריצוף.
כן ציין המומחה, כי במחסן שנבנה בקומת הקרקע נמצאו סדקים לאורכו ולרוחבו של המחסן. נמצאו סדקים בקיר דרומי ובחדר דיור ומים חודרים וגורמים לנזקים בקיר, כמו כן נמצאו סדקים אנכיים ואופקיים בקיר מזרחי בקומת הקרקע ומים חודרים לתוך הדירה וגורמים לנזקים ונמצאו סדקים בתקרת המחסן. המומחה מצא נזילות מים וסימני עובש בתקרת המחסן וכן חדירת מים ליד דלת ויטרינה, הגורמת לנזקים.
המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים בסכום של 99,946 ₪, כולל מע"מ ופיקוח וציין בחוות דעתו לצורך תיקון הליקויים יידרש זמן סביר של שלושה שבועות שבהם לא יוכלו הדיירים לקיים אורח חיים סביר בבית.
בתביעתם עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לפצות אותם בגין עלות התיקונים, שנוצרו עקב רשלנות בביצוע עבודת הנתבעים וכן דורשים פיצוי בגין דיור חלופי לתקופת ביצוע התיקונים ופיצוי בגין עוגמת נפש. סך הכך הועמדה תביעת התובעים על
סך של 129,946 ₪.

4.
הנתבע 2 לא התגונן כנגד התביעה, לאחר שהתובעים לא הצליחו להמציא לידיו את כתב התביעה.
הנתבע 1 התגונן בפני
התביעה וטען, גם במסגרת בקשה לסילוק על הסף אותה הגיש, כי התביעה התיישנה (ולמצער הוגשה בשיהוי), שכן הוגשה למעלה משבע שנים לאחר סיום ביצוע העבודות וכן כי התובעים חתמו במסגרת הסכם הפשרה על הסכמה לפיה הסכם הפשרה הינו לסילוק מלא של טענות הצדדים זה כלפי זה ולכן עילת תביעתם של התובעים, ככל שישנה, נבלעת בהסדר הפשרה.
לגופו של עניין טען הנתבע, כי תביעת התובעים הינה תביעה קנטרנית, אשר הוגשה רק כתגובה לפסק הדין שניתן נגדם בתביעה השטרית אותה הגישו הנתבעים נגדם. התובעים מעולם קודם להגשת התביעה לא הלינו על ליקויים כלשהם בעבודת הנתבעים, משום שליקויים אלה לא היו קיימים. תלונתם של התובעים כיום הינה מעבר לכל תקופת בדק או אחריות ואם אמנם נפלו פגמים בעבודה, היה על התובעים לאפשר לנתבע לתקן את אותם פגמים.
עוד טוען הנתבע, כי במקביל לעבודתו בבית התובעים, עבדו במקום בעלי מקצוע נוספים, ולא מן הנמנע, כי ליקויים כלשהם בבית התובעים נובעים מעבודתם של אלה.
הנתבע טוען, כי ביצע את עבודתו במקצועיות ולפי התקנים ולא נפל בעבודתו כל דופי.

5.
בתמיכה לטענותיו, צירף הנתבע את חוות דעתו של הנדסאי הבניה אלון נוה.
המומחה מטעם הנתבע התייחס אך ורק לבעייה בריצוף כפי שנטענה על ידי התובעים, זאת לאחר שהתובעים מסרו לו, כי טענותיהם מתמקדות בריצוף, הגם שסברו שנפלו ליקויים רבים בעבודת הנתבע, אלא שליקויים אלה תוקנו על ידם.
המומחה ציין בחוות דעתו, כי בהתאם לטענת התובעים, הנתבע ביצע אך ורק את עבודת הריצוף, כאשר השיש נרכש על ידי התובעים. לטענת התובעים בפני
המומחה, עבודת הריצוף בוצעה על ידי הנתבע, כשהמרווחים בין המרצפות עומדים על 2-3 מ"מ בלבד, כאשר חודשיים לאחר ביצוע העבודה בוצע ליטוש ומילוי המרווחים בין האריחים בדבק שיש על ידי קבלן מטעם התובעים. חלק ממילוי המרווחים יצא ממקומו. קבלן הליטוש מרח "סילר", לשמירה על האריחים.
לטענת מומחה הנתבע, האריחם שהותקנו ושנבחרו על ידי התובעים, שהציגו עצמם כמי שמבינים בשיש, הם אריחים מאיכות ירודה, ריבוי הסדקים מעיד, כל למרות עוביים הם אינם מתאימים לריצוף, אלא לחיפוי. השיש מלא בסדקים ובקילופים במישור העליון, כשנראה שהבלאי נובע משימוש לא נכון בחומרי ניקוי, שאף פורר את דבק השיש, שלא נכנס מספיק עמוק בין האריחים, מה שאומר שאיטום אף הוא נעשה באופן בלתי מקצועי. חומרי הניקוי אף גרמו לשחיקה בחומרי המליטה וגרמו לניתוק מרצפות.
המומחה טען, כי לא מקובל שתינתן על ידי קבלן הריצוף אחריות לטיב האריחים שסופקו על ידי המזמין ובמקרה דנן הציע כפתרון, כי תוזמן חברה שמתמחה בשיקום רצפות.

6.
לאחר שדחיתי את בקשת הנתבע לדחייה על הסף, מונה, בהסכמת הצדדים, כמומחה מטעם בית המשפט, המהנדס יעקב דבדבני.
המומחה התבקש שלא להתייחס בחוות דעתו למחסן, לאחר שהמחסן שהתובעים העלו טענות בנוגע אליו, נהרס על ידי התובעים וממילא לא ניתן לבדוק אותו.

המומחה ציין בחוות דעתו את טענות הצדדים.
ברקע,
מדובר בבניין כבר 24 שנה, שבו בוצעו עבודות שיפוצים, הכוללות אריחי אבן בקומת הקרקע ובחלק מקומה א'. ההסכם בין הצדדים, הוא הצעת המחיר החתומה על ידי שני הצדדים. הקבלן לא הוסיף לחלק הקונסטרוקטיבי של הבניין, לרבות קיר שנבנה על ידי הנתבע.
התובעים
טענו, כי הם בחרו את אריחי האבן, במידות 80/80. התובעים לא קיבלו הנחיות על תכונות האבן, השימוש בה ואחזקתה. אריחי האבן התקבלו ללא פגמים. לאחר סיום עבודת הנתבע, קבלן מטעם התובע חרץ מישקים, מילאם בדבק שיש וביצע ליטוש, שגם לאחריו לא התגלו פגמים. כשנתיים לאחר ביצוע הליטוש, התחילו להופיע פגמים באריחי האבן,
התובע טוען, כי הנתבע ביצע איטום במסדים, אך למרות זאת, התובע ביצע איטום נוסף. בזמן ביצוע הליטוש לא היו סימני רטיבות ברצפה. התובע טוען שאין בידו אריחים רזרביים, מצדם האחורי של האריחים היתה רשת מסיבי זכוכית מודבקת ובאבן היו גידים רבים.
לטענת הנתבע, הוא קיבל אריחים שלמים שנותרו כאלה גם בגמר עבודת הריצוף. בתחילת העבודה, הסיר הנתבע את הריצוף הקרמי שהיה בבית ואת החול אותו החליף במצע סומסום. הנתבע אישר כי בשעת העבודה לא ניכרו סימני רטיבות ועל גב האריחים היתה רשמת מסיבי זכוכיות ובאריחים היו גידים רבים. האיטום במסדים לא בוצע על ידי הנתבע ולא שולם לו על כך.

7.
מומחה בית המשפט שלל קשר סיבתי בין עבודת הנתבע ובין הסדקים בקירות הבית. אשר לטענה בדבר רטיבות החודרת דרך הסדקים, ציין המומחה, כי ראוי לבדוק טענה זו באמצעות בדיקות, שכן רטיבות מסוג זה גורמת לנזק לריצוף.
אשר לריצוף, ציין המומחה, כי נמצאו אריחים חלולים, בעיקר בקומת הקרקע ומעט מאוד בקומה א'. במספר מקומות, אין מילוי במשקים. במספר מקומות, בעיקר בקומת הקרקע, האריחים רופפים ובקומה זו נמצאים אריחים רבים עם פגמים, שאינם מותרים בתקן. המומחה ציין, כי נמצאו גידים רבים באריחים.
המומחה ציין, כי עובי המישקים הוא בין 0 ל- 3 מ"מ, הגם שעל פי דרישת ת"י 5566, חלק 2, העובי המינימלי הוא 4 מ"מ.
באריחים רבים במישקים בעובי 0-2 מ"מ אין מילוי ובחלק מהאריחים קיים מילוי עם דבק קשיח. במקומות רבים קיימים סימני רטיבות ליד המשיקים. בבדיקה אינדיקטיבית במכשיר פרוטימטר נמצאה רטיבות חריגה.
המומחה הציע לערוך בדיקה לאיתור מקור הרטיבות. לאחר ביצוע הבדיקה ניתן יהיה לאתר את מקור הרטיבות לקבוע כיצד ומה ניתן לתקן.
אשר לריצוף, המומחה המליץ לאור הפגמים הרבים באבן, עקב אריחים רבים רופפים, עקב אריחים חלולים, עקב מישקים שבניגוד לתקן ומילויים הקשיח, להחליף את כל האריחים בקומת הקרקע.
אשר לקומה א', הציע המומחה לפרק את האריחים הרופפים ולהרכיבם מחדש, כאשר יש לחרוץ את המישקים ולהרחיב את העובי ל- 4 מ"מ ולמלא בחומר תקני.

8.
המומחה ייחס את הפגמים במרצפות למספר סיבות.
אשר לנתבע
, ציין המומחה, כי היה על הנתבע לרצף עם המישקים בעובי מינימאלי של 4 מ"מ, כנדרש בתקן, שכן אריחים צמודים או עם מישקים קטנים מהנדרש עלולים לא לאפשר לאריח להתפשט עקב שינויים תרמיים ובכך לגרום לנזק לאריח.
אריחים רופפים אף הם באחריות הנתבע, אך בעניין זה קיימת רשלנות תורמת גם של ספק האריחים, שכן כראוי היה לספק מידע כנדרש בת"י 5566 חלק 1, סעיף 2.44, באשר לרשתות המודבקות על האבן, האם להסירן, או להשאירן תוך שימוש בדבק מיוחד.
אחריות ספק האבן-
נוסף לאמור לעיל, על הספק היה לתת מידע טכני ודרכי שימוש.
קיים חשש שהאבן שסופקה הינה בעלת מום מולד, עם נטיה להיסדקות, בעיקר בגידים מוחלשים ואולי גם במקומות אחרים. ייתכן והאבן עברה טיפולים והדבקות. סביר, שעקב רטיבות רבה ו/א לחצים על האבן עקב חוסר מישקים או מילוי המשיקים בדבר קשיח, נוצרו או התגלו הפגמים באבן.
אחריות המלטש-
מילוי המשיקים בצורה בלתי אחידה בדבק קשיח, תרם לסדיקה.
הרטיבות
, אחריות התובעים- יש לה השפעה רבה על הפגמים באבן ובהיחלשותה, הן על פניה והן על הידבקותה. מקור הרטיבות יבדק לאחר ביצוע הבדיקות, אך יש סבירות, כי היא באחריות התובעים.

המומחה ציין, כי בשלב זה יש קושי לחלק את האחריות בין הגורמים השונים, ייתכן, כי לאחר איתור מקורות הרטיבות, ניתן יהיה לנסות ולחלק את האחריות.

9.
הראיות בתיק נשמעו לאחר שהצדדים הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובעים העיד התובע, אשר צירף לתצהירו את הצעות המחיר מיום 29.8.08 (שתיים במספר, כאשר השניה מבין השתיים מיוחסת לעבודות איטום בלבד), קבלות מטעם התובע וכן את הסכם הפשרה.
מטעם הנתבע העיד הנתבע לעצמו, לאחר שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, הנתבע צירף לתצהירו לבד מהסכם הפשרה והצעת המחיר גם אישור בדבר הגשת תלונה כנגד הנתבע, לאחר שטען שהסכם הפשרה נחתם על ידו לאחר שהוטרד באיומים על ידי הנתבע או מי מטעמו, כשכל מטרתו היא לסיים כל קשר עם התובע.
הנתבע צירף גם תצהיר של עורכת הדין שלו אשר ייצגה אותו בעת חתימת הסכם הפשרה (עורכת הדין היתה במועדים הרלוונטיים גם אשתו של נתבע 2), על מנת להעיד על אומד דעת הצדדים בעת חתימת ההסכם. עורכת הדין לא התייצבה לעדות ותצהירה נמשך לפיכך.
כן צורף תצהירו של קבלן המשנה מטעם הנתבע בתחום האינסטלציה, אשר העיד על כך שבעת שעבד בבית התובעים, לא הלינו התובעים על עבודת הנתבע.

10.
לבקשת בית המשפט, כיוון שמומחה בית המשפט הסתמך בחוות דעתו על תקן ישראלי שתוקן לאחר ביצוע העבודות בבית התובעים, צירף ב"כ התובעים את ת"י 5566 חלק 1, שהיה תקף במועד ביצוע העבודות; בהמשך, צירף את ת"י 5566 חלק 2, שעליו הסתמך המומחה.

דיון והכרעה:
11.
הסכם הפשרה:
הצדדים חלוקים ביניהם באשר לפרשנות שיש ליתן להסכם הפשרה.
התובעים טוענים, כי עמדו על כך שבסעיפים 5 ו- 6 להסכם הפשרה תתווספנה המלים: "בקשר לחוב נשוא הסכם זה", "בקשר לתיק ההוצאה לפועל", ו"ו/או בנוגע לכל עניין אחר בתיק זה", כאשר התובעים ידעו באותו מועד, כי יש להם
טענות כלפי הנתבעים בנוגע לליקויים בעבודתם והם היו מעוניינים לשמר לעצמם את הזכות להגיש תביעה כנגד הנתבעים בעניין.
הנתבע לעומת זאת טוען, כי עמד על כך שסעיף העדר התביעות יכנס להסכם ולא בכדי הסכים לוותר על ריביות והצמדה, הגם שפסק הדין היה חלוט. הנתבע אויים על ידי התובע ומי מטעמו והיה מעוניין להשאיר מאחוריו כל קשר אל מול התובע.

כל אחד מהצדדים מבקש לפיכך להיאחז בפרשנות אותה הוא מבקש לתת להסכם הפשרה שבין הצדדים, כשקבלת הפרשנות אותה מבקש הנתבע ליתן להסכם משמעותה דחיית התביעה גם מבלי לבררה לגופה, היות והצדדים הסכימו כי לא תהיינה להם טענות כלשהן זה כלפי זה עם חתימת הסכם הפשרה.

12.
לאחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי מקום להעדיף את הפרשנות אותה מבקש הנתבע ליתן להסכם הפשרה, על פני הפרשנות אותה מבקשים התובעים ליתן לו.
ראש וראשית, את הסכם הפשרה יש לפרש מתוכו.
סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 קובע כך :
"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו."

בע"א 87/15 אורי צבי נורדן נ' גיורא גרינברג (ניתן ביום 16.10.17 עמ' 8-9
כב' הש' ע' ברון) נקבע:
"השאלה שניצבת לפתחנו עניינה פרשנות חוזה. בית משפט זה דן ארוכות ורבות בדבר פרשנותם של חוזים, וביחס שבין לשון החוזה לבין תכליתו כפי שהיא משתקפת בנסיבות חיצוניות לחוזה; והובעו במסגרת זו גישות שונות, הגם שיוער שאינני סבורה כי המרחק ביניהן רב כפי שיש מי שמבקשים להציגו (ראו למשל:
ע"א 8300/15

רשות הפיתוח נ' לבניין מוצרי מלט בע"מ

[פורסם בנבו]
(29.8.2017);
ע"א 2232/12

הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג'י

[פורסם בנבו]
(11.5.2014);
ע"א 8836/07
בלמורל השקעות בע"מ נ' כהן , סג

(3) 577 (23.2.2010);
ע"א 7379/06

ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן

[פורסם בנבו]
(10.9.2009);
ע"א 5925/06

בלום נ' אנגלו סכסון-סוכנות לנכסים (ישראל 1992) בע"מ (13.2.2008);

דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד ס
א(2) 1 (2006);
ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט
(2) 265 (1995)). מכל מקום, אין חולק שהלשון מהווה נקודת מוצא לכל הליך פרשני, ובין היתר נפסק כי כל זמן שלשון החוזה ברורה וחד משמעית וזו מלמדת באופן מפורש מהו אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה..."


13.
הסכם הפשרה כולל שלושה סעיפי ויתור.
הראשון שבהם, סעיף 2 להסכם הפשרה, הוא סעיף ויתור שמתייחס לתובעת בלבד. כפי שניתן ללמוד מתוך הסכם הפשרה, בין התובעים לבין עצמם התגלע ככל הנראה סכסוך שהובא לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. התובעת עצמה לא היתה צד לתיק ההוצאה לפועל ולכן לא נדרשה חתימתה על הסדר הפשרה, בפרט אם החתימה הינה בנוגע לחוב בתיק ההוצאה לפועל.
למרות האמור, התבקשה התובעת לחתום על הסכם הפשרה והיא חתמה על סעיף ויתור שלא ניתן ללמוד ממנו דבר באשר להסתייגות בנוגע לויתור, לפיה מדובר אך ורק בויתור הקשור לתיק ההוצאה לפועל.
התובעת, המכונה צד ג' בהסכם הפשרה מתחייבת בהסכם:
"בחתימתה על הסכם זה, מוותרת צד ג' על כל תביעה כלפי הזוכה ו/או טענה
לרבות טענה להשבת כספים שעוקלו ע"י הזוכה, ולרבות כל טענה ו/או תביעה עפ"י צו עיכוב כספים שניתן בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון לטובת צד ג' ו/או השבת כספים בכלל, עקב הליכים משפטיים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה בין החייב לצד ג'...

ההסכם מנוסח כך שהתובעת מוותרת על כל טענה כלפי הזוכה, הם הנתבעים ולאחר מכן מופיע סעיף הריבוי המתחיל במלה "לרבות", המפרט חלק מהטענות שעליהן מוותרת התובעת. התובעת בוודאי אינה מסייגת את טענותיה רק לטענות הרלוונטיות לתיק ההוצאה לפועל או לחוב הנתבע.

14.
אשר לתובע, בעניינו קיימים שני סעיפי ויתור. הסעיף האחד, סעיף 5 נוגע לוויתור הדדי על תביעות הצדדים זה כלפי זה בנוגע לחוב נשוא ההסכם או תיק ההוצאה לפועל.
ואולם, על פניו, ניתן היה להסתפק בסעיף זה, אך הצדדים מצאו מקום להוסיף גם את סעיף 6 להסכם הפשרה, סעיף אשר כמו סעיף 2 להסכם הפשרה מנוסח באופן שבו הצדדים מוותרים על כל טענה כלפי הזוכה ואז מתווספת לשון הריבוי העוסקת
מטבע הדברים בטענות שעמדו באותה עת על השולחן, הן הטענות הנוגעות לתיק ההוצאה לפועל.
לו רצו הצדדים בסעיף 6 להסכם הפשרה להתייחס לתיק ההוצאה לפועל, הניסוח הנכון של הסעיף היה, כי המלים " בקשר לתיק ההוצאה לפועל",
או "ו/או בנוגע לכל עניין אחר בתיק זה" יתווספו לפני המלה לרבות.
האמירה לפני המלה "לרבות" היא אמירה העומדת מבחינה תחבירית בפני
עצמה וכל התוספת לאחר המלה "לרבות" מתייחסת לדברים האמורים אחרי המלה לרבות, בבחינת תוספת על הקביעה קודם לכן.

לפיכך, לשונו המפורשת של ההסכם קובעת סעיף ויתור מלא על כל תביעה שיש לצדדים זה כלפי זה בקשר לעבודות מושא התובענה.

15.
אך גם לו הייתי נדרשת לפרשנות ההסכם על פי כוונת הצדדים הייתי מגיעה לאותה תוצאה ופרשנות זו היה המשתמעת נכונה מתוך נסיבות העניין.

עסקינן בהסכם פשרה אשר נחתם בין הצדדים שנים ארוכות לאחר סיום ביצוע העבודה.
התובע טוען, כי תוך כדי ניהול ההליך השטרי טען לפני הנתבע, כי יש בדירתו ליקויים אלו ואחרים הנובעים מעבדותו, לטענתו, התובע התעלם בזלזול מטענות אלו. הנתבע, אשר מכחיש את הדברים טוען, כי קיבל איומים מהתובע תוך כדי ניהול ההליך בבית המשפט.
ב"כ התובעים טוען, כי טענות הנתבע הינן טענות שהועלו רק לצורך ההליך המשפטי ועובדה היא שלא פרטן בכתבי טענותיו.

16.
איני סבורה, כי מדובר בטענה כבושה. הנתבע ציין לאורך כל הדרך, הן בכתבי הטענות והן בתצהיר העדות הראשית מטעמו כי אויים על ידי התובע ועל ידי מי מטעמו. העובדה שהנתבע בחר שלא להרחיב בעניין זה, אין בה כדי לעמוד לו לרועץ. פירוט האיומים אינו נחוץ לשם הכרעה בהליך וגם במהלך עדותו ציין הנתבע, כי הוא מבקש שלא לפרט את שמם של מי שאיימו על חייו. מנגד, הנתבע צירף אישור ממשטרת ישראל בדבר הגשת תלונה על איומים, שיש בו כדי לתמוך בטענותיו לפיהן, עוד בטרם ידע, כי תוגש כאן תביעה ואף זמן רב טרם החתימה על הסדר הפשרה, טען לאיומים.

17.
הנתבע אישר אמנם, כי לא ידע על כוונת התובעים להגיש נגדו תביעה בדבר ליקויי בניה, ולמרות זאת עמד על החתימה על כתב ויתור.
עמידתו של התובע על חתימה על כתב ויתור גם בנוגע לתובעת שלא היתה צד לתיק ההוצאה לפועל מלמדת, כי אמנם כוונת הנתבע היתה, כי לא תוגש נגדו כל תביעה בנושא.
התובעת מצדה לא עמדה על סעיף הדדי בהקשר זה, מה שמלמד, כי הדרישה להעדר התביעות היתה דווקא של הנתבע, אלא אם כן, ניתנת לסעיף 6 להסכם הפשרה הפרשנות כפי שניתנה על ידי מעלה ובסעיף 6 מסכים גם הנתבע, כי לא יתבע את התובעת בכל עניין, גם אם אינו קשור בתיק ההוצאה לפועל.
18.
אציין, כי דווקא מבחינת הנתבע, אשר ויתר בחתימה על הסכם הפשרה על ריביות בסכום נכבד, כאשר הסכם הפשרה משקף ויתור של הנתבע על סכום של למעלה משלושים אלף ₪, לא סביר בעיניי כי הנתבע יותיר עצמו חשוף לתביעה עתידית אשר אמורה להיות מוגשת נגדו ולכן, אם אמנם ידע על תביעה זו, כטענת התובע, סביר להניח, כי בחתימתו על הסכם הפשרה היה עומד התובע על כך שההסכם יכלול את כל המחלוקות שבין הצדדים.

19.
מסקנתי זו עומדת בקנה אחד עם התרשמותי, כי התובע לא יידע את הנתבעים על כוונתו להגיש נגדם תביעה. התובע ציין כי יידע את הנתבעים בדבר ליקויי הבניה והנתבע התעלם מדבריו. אם אמנם מדובר בהתעלמות של התובע, סביר להניח, כי הדברים נאמרו בסמוך לפתיחת תיק ההוצאה לפועל, חודשים סבורים לאחר סיום העבודות ואז, גם לשיטת התובע, כפי שתפורט בהמשך פסד הדין, לא מדובר היה בליקויים משמעותיים והתובע תיקן לשיטתו את חלקם מבלי לבוא לנתבע בכל דרישה בעניינם.
מנגד ציין התובע, כי בחר לומר את הדברים אך ורק מחוץ לכתלי בית המשפט ואף עורך דינו המליץ לו כצעד טקטי שלא להגיש תביעתו, עד לסיום ההליכים המשפטיים בהליך הקודם. הליך זה הסתיים עוד לפני שהגיעו הצדדים להסדר הפשרה, שהושג במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לאחר שניתן פסק הדין וגם אז בחר התובע שלא ליידע את הנתבעים בדבר כוונתו להגיש תביעה, הגם שלכאורה ההליכים המשפטיים הסתיימו.

20.
מכל מקום, על פניו, במסגרת המשא ומתן לקראת חתימת הסכם הפשרה, התובע לא חשף את כוונתו להגיש תביעה, כמשתמע מדבריו, במסגרת הטקטיקה בה נקט. עורכת דינו של הנתבע אמנם לא העידה בסופו של דבר על השיח בין הצדדים לקראת כריתת הסכם הפשרה, אך הדברים משתמעים מפורשות מתוך דברי התובע עצמו.
מכאן, כאשר התובע שמר הדברים לעצמו כצעד טקטי, בוודאי לא ניתן לומר, כי זה היה אומד דעת הצדדים בשעת כריתת הסכם הפשרה. זה היה לכל היותר אומד דעתו של התובע בלבד, אותו בחר במכוון להסתיר מפני הנתבעים ואין צורך להוסיף ולומר, כי עשה זאת בחוסר תום לב, כאשר על פי שיטתו בחר להוסיף את התוספות בהסכם הפשרה באשר להעדר תביעות בתיק ההוצאה לפועל, רק כיוון שרצה לשמר לעצמו זכות להגיש תביעה עתידית, מבלי ליידע את הנתבעים, כי זו אמנם כוונתו.
דווקא מתוך הדברים, כאשר אין כוונה ליידע את הנתבעים באשר להגשת התביעה, נראה, כי הנתבע ידע מפורשות שאומד דעתם של הנתבעים הוא העדר תביעות כולל, שאם לא כן, מדוע אין להניח את הדברים באופן מפורש על שולחן המשא ומתן.

21.
לאור כל האמור, מצאתי מקום לקבוע, כי הצדדים הסכימו ביניהם בהסכם הפשרה על העדר תביעות עתידיות ולכן דין התביעה דנן להידחות, גם מבלי לדון בטענות הצדדים לגופן.
22.
התביעה הנזיקית, ליקויים בעבודת הנתבעים:
אשר לגוף הטענות, ראשית, יש לדחות את טענות התובעים לגרימת סדקים בקירות ורטיבות בעקבות זאת עקב עבודת התובעים, לאחר שמומחה בית המשפט שלל אפשרות זאת.

טענתם השניה של התובעים נגעה למחסן שנבנה על פי טענתם על ידי הנתבעים ושהתובעים הרסו אותו בסופו של יום, עקב קריסתו.
לנתבעים עצמם לא ניתנה כל הזדמנות לבדוק את המחסן, שנהרס על ידי התובעים. זאת ועוד, הנתבע הכחיש כי היה זה הוא שהקים את המחסן (ראה דבריו בישיבת יום 25.6.17) ומחסן זה אף אינו כלול ברשימת העבודות שבוצעו על ידי הנתבעים בהזמנת העבודה.
מכאן והגם שנראה, כי התובעים זנחו טענתם בנוגע למחסן, גם אם היו עומדים עליה, הרי שטענה זו לא הוכחה.

23.
נותרה אם כן כמחלוקת יחידה המחלוקת הנוגעת לעבודות הריצוף.
מומחה בית המשפט ציין מספר אפשריות שבגינן נגרם הנזק לריצוף, כאשר שתיים מהסיבות יכולות להיות מיוחסות לנתבעים, האחת הינה העדר מישקים ברוחב מתאים בין המרצפות והשניה העדר חומר הדבקה מספיק, שגרם להתרופפות המרצפות.
מומחה בית המשפט לא ידע לחלק בין הסיבות השונות לליקויי וציין, כי לאחר ביצוע בדיקות הרטיבות ינסה לערוך חלוקה זו.
בעת שהוגשה התביעה, ציין גם המומחה מטעם התובעים, כי יש לערוך בדיקה באשר למקור הרטיבות ואילו באשר להעדר מישקים, הרי שמומחה התובעים כלל לא העלה את העדר המישקים כסיבה לליקוי.

24.
הנתבע טוען, כי במועד הרלוונטי, בעת שביצע את הריצוף, לא חל תקן כלשהו באשר למרווח שבין המרצפות (מישקים).
כמו כן ציין הנתבע, כי בעת שביצע את עבודות הריצוף, הוסכם, כי מי שיבצע את המישקים יהיה קבלן הליטוש, אשר ממילא אמור לחרוץ את המרווחים שבין המרצפות. לכך משיב התובע, כי החריצה תקטין שלא לצורך את גודל המרצפות.
ב"כ התובעים טוען, כי גם אם לא חל התקן באותה עת, היה על הנתבע לנקוט בשיטת ריצוף מקובלת, כאשר לת"י 5566, חלק 1, שחל במועדים הרלוונטיים, צורף נספח, שבו צויין מה רוחב המישקים המומלץ, עד להתקנת התקן. על פי נספח זה, רוחב המישקים המומלץ עומד על בין 8 ל- 10 מ"מ.

25.
ככלל, אמנם יכול נספח זה להעיד על הנוהג ועל שיטת העבודה הראויה, אלא שבנסיבות העניין שלפניי, איני סבורה, כי יש מקום לסמוך על נספח זה על מנת שיעיד על כללי העבודה הראויים ואף לא הנוהגים.
ראשית, נספח זה בוטל עם תיקון ת"י 5566, חלק 2, כאשר הכללים שבנספח לא אומצו בתקן שהותקן ואף היו רחוקים
ממנו ברוחב המישקים, 8-10 מ"מ, לעומת 3-4 מ"מ.
שנית, סבורתני, כי לו סבר מומחה בית המשפט, כי כללי העבודה הנכונים היו בהתאם להמלצות, היה עומד על כך בחוות דעתו.
עניינית, כאשר עסקינן בסוגיית רשלנות, הרי שקביעת כללים בתקן החדש שאינם תואמים את ההמלצה הקודמת, מלמדת, שההמלצה מחמירה מידי ואין צורך במישקים כה רחבים על מנת למנוע נזקים הנגרמים כתוצאה מהתפשטות האבן וממילא אם אלה לא בוצעו, אין ללמוד מאי ביצועם רשלנות בביצוע העבודה.

26.
ואולם למרות כל האמור והגם שלא היה תקן רלוונטי שחל במועד ביצוע העבודה, גם הנתבע אישר, כי יש צורך במרווח בין המרצפות, אלא שסבר, כי מרווח זה יקבע על ידי קבלן הליטוש וכך סוכם עם התובעים.
טענתו זו של הנתבע אינה תלושה מן המציאות, שכן, גם בת"י 5566 חלק 2, בעניין קביעת המישקים, אפשרות קביעתם נעשית באחת משתי דרכים, שנקבעו בסעיף 4.6.1. לתקן:
"רוחב המישקים הרגילים בין הלוחות או האריחים יהיה 3 מ"מ לפחות, אך אם מידת הלוח או האריח גדולה מ- 600 מ"מ, רוחב המישק יהיה 4 מ"מ לפחות.
רוחב המישק מתקבל על ידי שימוש במרחיקים או על ידי חיתוך לכל עומק הלוח או האריח ."
(הדגשה שלי - ס.כ.).

היות וידוע, כי קבלן הליטוש אמור לחרוץ באבן, הרי ששיטה זו אפשרית לשם קביעת רוחב המישקים, אם כי מקובלת עליי טענת התובע, כי גם אם שיטה זו אפשרית, אין היא מצדיקה העדר מישקים בכלל, או מישקים מינימליים, שכן חריצה רחבה מידי מקטינה את גודל האריח, מקום שניתן היה לחסוך חריצה זו באמצעות הנחת האריחים כשהם רחוקים זה מזה. בפועל, גם הנתבע בחלק מהאריחים ביצע מישקים ברוחב של שלושה מ"מ.

מנגד, סביר בעיניי, כי היות וממילא מתבצעת חריצה, ניתן להקטין בהנחת האבן את המרווח בין האריחים מעט, על מנת שלאחר חריצה יהיה המרווח ממילא 4 מ"מ, אם מזמין העבודה מעוניין במרווח קטן ככל הניתן, אך אין להימנע כליל מביצוע מישקים או לבצע מישקים מינימליים.
סבורתני לפיכך, גם אם לא הוכח מה היו המרווחים המקובלים במועד הריצוף על ידי הנתבע, כי הנתבע היה מודע לצורך במרווחים ולא עמד עליו בדווקנות ובכך התרשל בעבודתו.
27.
מומחה בית המשפט לא ערך חלוקה מדוייקת בין הגורמים השונים לנזקים.
איני סבורה, כי במקרה דנן, יש לראות בגורמי הנזק מעוולים במשותף, שחלקם כלפי התובעים ביחד ולחוד. במקרה דנן, הנני סבורה, כי מתוך העובדות הרלוונטיות ניתן לחלץ את גורמי הנזק המשמעותיים יותר וגם אם באופן לא מדוייק באשר לחלקו של הנתבע, ניתן לקבוע מה חלקו המקסימלי של הנתבע בנזק שנגרם.

מומחה בית המשפט ערך אבחנה בין הקומה העליונה ובין קומת הקרקע. על פניו, בקומת הקרקע מדובר בליקויים חמורים יותר, שהביאו את מומחה בית המשפט למסקנה, כי בקומת הקרקע יש להחליף את הריצוף כולו ואילו בקומה א', אימץ למעשה את הפתרון שניתן על ידי המומחה מטעם הנתבע, דהיינו לטפל במרצפות, בלא צורך בהחלפתם, כאשר על ידי מומחה בית המשפט, הטיפול יהיה באופן שבו ניתן יהיה לתקן את בעיית המישקים באמצעות חריצה (כפי שסבר הנתבע שיעשה מלכתחילה וכפי שייתכן וראוי היה שקבלן הליטוש יסבור שעה שהוא רואה שקבלן הריצוף לא הניח את המרצפות באופן מרווח דיו) ואילו את בעיית האריחים הרופפים ניתן לתקן באופן מקומי על ידי הוצאת אותם אריחים והדבקתם בדבק חדש.

28.
סך עלות התיקונים בקומה א' עומדת על 2,500 ₪. גם אם אצא מתוך נקודת הנחה, כי השטח המרוצף בקומה א' קטן משמעותית משטח קומת הקרקע, אין מדובר בעלות גבוהה.

ההבדל בין קומה א' לקומת הקרקע בממצאי מומחה בית המשפט הינו בסוגיית הרטיבות, כאשר בקומה א' לא נמצאה רטיבות.
מומחה בית המשפט אף עמד על כך שפני המרצפות בקומת הקרקע מחייבים החלפתם ואף ציין, כי בסמוך למישקים במרצפות נמצאו סימני רטיבות.

29.
על פי דברים שמסר התובע למומחה בית המשפט, החלה הבעיה בריצוף כשנתיים לאחר ביצוע הריצוף. בבית המשפט מסר התובע בעניין זה גרסה בלתי עקבית, כאשר ציין "אחרי תקופה מסויימת, כמה בלטות בכל מיני מקומות" (עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 28); בהמשך: "ש: כשהוא סיים את עבודת הריצוף היו בעיות? ת: בשלב הזה היו כל מיני בעיות, גם אחרי שהוא סיים." (עמ' 13-14); בהמשך: "לא רציתי לתבוע על כמה אלפי שקלים... ריצוף שמתנדנד זה לא סכנת חיים, הזמנתי הרבה בעלי מקצוע כדי להבין את ההיקף." (עמ' 15, שורות 1-8) וכן: "כשהבאתי בעל מקצוע למרוח לי סילר ולעשות לי ליטוש וראה שהמרצפות מנותקות ומתרוממות הוא אמר אני מוכן לקחת את הכסף אבל חבל. הוא לא היחיד." (שם שורות 22-23) וכן: "ש: מתי התחיל בפעם הראשונה כל התקלות האלה. ת: התחיל בקומת הקרקע. זה כבר כמה שנים של הדרדרות. ש: כמה שנים אין לו אחריות. ת: זה התחיל לפני מספר שנים. אם זה היה בסדר שנה וחצי זה בסדר? שנתיים זה בסדר? יש מקומות שאנשים גרים 40 שנה והלבנות בסדר." (עמ' 19, שורות 7-11).
הנה, לפי גרסה אחת, כבר כשהגיע קבלן הליטוש, עמד קבלן הליטוש על הפגם בעבודה ואילו לפי השיטה האחרת, התגלו הליקויים שנתיים לאחר השלמת ביצוע העבודה.
להכרעה בשאלה זו חשיבות, שכן, על פניו יש בבית גם בעיית רטיבות וזו עולה גם מחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר בחן את הקירות הסמוכים לריצוף ומצא בהם סימני רטיבות. עובדת הימצאות רטיבות אף היא יכולה לגרום להתרופפות המרצפות כעולה מחוות דעת מומחה בית המשפט:
"אחרון ולא חביב"- הוא גורם הרטיבות – שיש לו השפעה רבה על הפגמים באבן ובהיחלשותה (הן על פניה והן על הידבקותה)". כאשר יש להניח, כי את השלכות בעיית הרטיבות לא ניתן לראות באופן מיידי והצדדים שניהם ציינו לפני מומחה בית המשפט, כי בעת הריצוף לא היתה בעיית רטיבות.

התובע אף העיד על כך שלבד מבעיית הרטיבות שמופיעה בחוות הדעת, הרי שהתובע ביצע לאחר סיום עבודת הנתבע עבודות איטום בבית. התובע אמנם טוען, כי הנתבע אף הוא ביצע עבודות איטום על פי הצעת המחיר השניה, שהנתבע כופר בביצוע עבודות על פיה, אך גם התובע מאשר, כי ביצע את עבודות האיטום פעם נוספת (טענה התומכת בגרסת הנתבע, כי לא ביצע את עבודות האיטום האמורות, שאם לא כן מדוע היה צורך לבצען פעם נוספת). לא ניתן לדעת מה היקפן של עבודות האיטום שביצע התובע בבית והאם די בהן. התובע למעשה טוען בכתב תביעתו לבעיית רטיבות, שמומחה התובע עצמו ציין לגביה, כי יש לבצע בדיקות לצורך איתורה, אלא שהתובע מתעלם מכך, הבעיה מוסיפה להתקיים כבר משנת 2013, שאז נערכה חוות הדעת על ידי מומחה התובע, מבלי שנעשו תיקונים ומבלי שנעשו בדיקות לאיתור הבעיה, לפחות עד למועד בדיקת הבית על ידי מומחה התובע ומכאן יש לקבוע, כי בעיית הרטיבות הינה גורם משמעותי בפגמים שבריצוף, כשהפער בהיקף הליקויים בין קומת הקרקע ובין קומה א', נובע מהליקוי הנוסף שבקומת הקרקע.
הימנעות התובעים מלהביא ראיות בעניין הרטיבות, אין בה אלא כדי לפעול לחובת התובעים, בבחינת הימנעותם מלהביא הראיות מביאה להנחה, כי ראיה זו היתה פועלת לחובת התובעים ובמקרה דנן, בהיותם תובעים, יש בה
כדי להביא למסקנה, כי התובעים לא הרימו הנטל להוכיח את הגורמים לבעייה בריצוף.

30.
ככל שהדבר נוגע לקומה א' הצביע מומחה בית המשפט על שלושה גורמים שיש בהם כדי להשפיע על הליקוי, איכות האבן, עבודת הריצוף ועבודת הליטוש תוך שימוש בדבק קשיח ולא גמיש שיכול לאפשר התרחבות של המרצפות. לכך יש להוסיף את טענת הנתבע כי היה על קבלן הליטוש לחרוץ חריצים גדולים יותר בריצוף על מנת להביא למישקים ברוחב גדול יותר, כשכאמור, אף התקן מאפשר זאת.
בהעדר אינדיקציה אחרת לקבוע את חלקו של כל אחד מהגורמים השונים ומהתרשמותי, כי חלקם של הגורמים האחרים משמעותי מאוד, הנני סבורה, כי בחלוקה שבין הגורמים השונים, יש לקבוע, כי חלקו של הנתבע הינו שליש.
הנני סבורה בנוסף, כי עצם הפניה המאוחרת לנתבעים, מצדיקה חלוקת אחריות בין המעוולים השונים, כאשר השיהוי בפני
ה לא אפשר לנתבעים לברר האמנם הם האחראים לליקוי.

31.
הנתבע טוען, כי התובעים איבדו את זכותם לקבל פיצוי כספי או כל זכות אחרת, בשים לב לפניה המאוחרת בעניין הליקויים.
כפי שקבעתי מעלה, איני מקבלת את טענת התובעים, כי פנו אל הנתבעים בדרישה לתיקון הליקויים.
חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974 קובע:
"3.
(א) לא היו המלאכה או השירות בהתאם למוסכם (להלן:- פגם), על המזמין להודיע לקבלן על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו או שהיה עליו לגלותו, ואם הפגם ניתן לתיקון – לתת לקבלן הזדמנות נאותה לתקנן.
(ב) אין המזמין זכאי להסתמך על הפגם-
(1) אם לא קיים את המוטל עליו לפי סעיף קטן (א) זולת אם ידע הקבלן על הפגם);
(2) אם בא הפגם מסיבה שהמזמין אחראי לה."

על פניו, במקרה דנן, בחרו התובעים ביודעין שלא לעדכן את הנתבעים על קיומו של הפגם. התובע העיד במספר הזדמנויות, כי הביא בעלי מקצוע אחרים לנכס על מנת שביצעו תיקונים אלו ואחרים ולמרות כל האמור, מצא לנכון שלא לפנות לנתבעים בדרישה לביצוע התיקונים.
בנסיבות אלו, בפרט כאשר יכולים להיות גורמים נוספים לפגמים, כשאחד הגורמים, בעיית הרטיבות, נעוץ בתובעים, איבדו על פניו התובעים את הזכות לבצע את התיקונים או לדרוש פיצוי כלשהו עבורם ולמצער, יהיו זכאים לפיצוי חלקי הלוקח בחשבון את העדר האפשרות להוכיח חלקם של הגורמים האחרים לנזק.

32.
גם אם היו זכאים התובעים לפיצוי, הרי שככל שהדבר נוגע לקומה א' היו זכאים התובעים לפיצוי בגובה של מקסימום שליש מעלות התיקון, דהיינו שליש מ- 2,500 ₪ בתוספת מע"מ ופיקוח ואילו בנוגע לקומת הקרקע היו זכאים מקסימום לשליש עלות התיקון, אלמלא בעיית הרטיבות (שגרמה להחמרת הבעיה באופן שלא ניתן יותר לתקן את הבעיה ויש להחליף את הריצוף). בשים לב לכך שגודל קומת הקרקע פי ארבעה וחצי לערך מקומה א' (90 מ"ר לעומת 20 מ"ר, לפי גרסת התובע), הרי שעלות התיקון בקומת הקרקע מגיעה לכל היותר לסכום של שליש מהסכום של
11,250 ₪, בתוספת מע"מ ופיקוח.

סכומים אלו הינם הסכומים המקסימליים שהיה מקום לחייב בהם את הנתבע, כשככל שהדבר נוגע לדיור חלוף, הרי שלו היתה מבוצעת העבודה בקומת הקרקע כפי ביצועה בקומה א', ממילא לא היה צריך להחליף את כל הריצוף והדבר לא היה מונע שימוש בבית.
33.
לאור המכלול, אני מורה על דחיית התביעה.
התובעים ישאו בהוצאות הנתבע (שכר מומחים, שכר עדים) וכן בשכ"ט ב"כ בסכום של 14,000 ₪.
בהעדר המצאה עד כה של כתבי בי הדין לנתבע 2, ובהמשך להחלטת כב' הרשמת בעניין מיום 9.2.16, אני מורה על מחיקת התביעה נגד נתבע 2.



ניתן היום,
כ"ה טבת תשע"ט, 02 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













א בית משפט שלום 36465-08/15 יומי קונטנטה, שרון קונטנטה נ' גיל קריתי, יובל מנצור (פורסם ב-ֽ 02/01/2019)