פסקי דין על בתיה דויטש | פסקי דין על צבי דויטש | פסקי דין על דוד גואטה | פסקי דין על מלכה גואטה |

28646-12/18 א     09/01/2019




א 28646-12/18 בתיה דויטש, צבי דויטש נ' דוד גואטה, מלכה גואטה








בית משפט השלום בראשון לציון


ת"א 28646-12-18 דויטש ואח' נ' גואטה ואח'






לפני
כבוד השופטת
כרמית בן אליעזר


מבקשים
(תובעים)

1
.
בתיה דויטש

2
.
צבי דויטש


נגד

משיבים
(נתבעים)
1. דוד גואטה
2. מלכה גואטה






החלטה

1.
לפניי בקשת המבקשים למתן צו מניעה זמני אשר ימנע את המשך עבודות הבנייה המבוצעות ע"י המשיבים לבניית ביתם.

המבקשים הם בעלי הזכויות בבית מגורים המצוי על המקרקעין הידועים כגוש 3897 חלקה 120, המצויים ברח' דב שמיר 7 מזכרת בתיה. המבקשים הקימו את ביתם בשנת 1996 והם מתגוררים בו מאז. המשיבים רכשו בשנת 2016 את החלקה הצמודה לביתם של המבקשים, הידועה כגוש 3897 חלקה 119, והם מתעתדים לבנות עליה את ביתם.

ביתם של המבקשים בנוי על קו אפס דהיינו על החזית המערבית של ביתם ממוקמת על הגבול שבין חלקתם לבין החלקה אותה רכשו המשיבים.

מאז רכשו המשיבים את החלקה, הם נקטו הליכים שונים על מנת לממש את זכויותיהם במקרקעין, ובכלל זאת קידמו תב"ע נקודתית הכוללת הוראות לשימור רפת ישנה המצויה במקרקעין, וביקשו וקיבלו היתרי בנייה להקמת ביתם.

המבקשים מצידם הגישו התנגדויות הן לתכנית אותה ביקשו המשיבים לקדם והן להיתרי הבנייה שניתנו להם, הגישו עררים לוועדת הערר, ולפי מה שנמסר לי אף הוגשו תביעות הדדיות בין הצדדים. בנוסף, לאחר שהערר שהגישו המבקשים על ההחלטה לאשר את התב"ע הנקודתית שהגישו המשיבים נדחה בעיקרו, הגישו המבקשים עתירה מנהלית נגד החלטה זו, התלויה ועומדת היום.

2.
במסגרת בקשתם עתרו המבקשים למתן צו מניעה אשר ימנע מן המשיבים להמשיך לבנות את ביתם בהתאם להיתר הבנייה שניתן להם. יוער, כי לעת הגשת הבקשה לא היה בידי המשיבים היתר בנייה בתוקף, מקום בו זמן קצר קודם לכן ניתנה החלטה של ועדת הערר אשר החזירה את הדיון בהיתר הבנייה הקודם שניתן למשיבים לוועדה המקומית (ובהתאמה הודיעו הם כי לא ימשיכו בבנייה עד שלא יינתן להם היתר חדש). מכל מקום, לעת הזאת, כבר ניתנה החלטת הוועדה המקומית אשר נתנה למשיבים היתר בנייה להקמת ביתם, והגם שהמבקשים הודיעו כי יגישו ערר גם על החלטה זו, נכון לכרגע ההיתר בעינו עומד.

3.
העילה המרכזית העומדת בבסיס תביעתם של המבקשים ובקשתם למתן צו מניעה זמני, היא העובדה שהקמת ביתם של המשיבים עפ"י התכנון שאושר להם, משמעה חסימתו ההרמטית של חלון הפעור בקיר המערבי של ביתם של המבקשים, באופן שיחסום לחלוטין כניסת אוויר ואור מפתח זה לביתם של המבקשים. מעשה כזה, לטענת המבקשים, מהווה עוולה של הפרעה לאור השמש בניגוד לפקודת הנזיקין, והוא פוגע בזכויותיהם הקנייניות של המבקשים וביכולתם להנות מהמקרקעין שבבעלותם והחזקתם. המבקשים הדגישו, כי המשיבים רכשו את המגרש כאשר ידוע להם כי בית המבקשים קיים בו, על החלון הפעור בו בקיר המערבי, מזה למעלה מ- 20 שנים.

בתגובתם טענו המשיבים בהרחבה לכך שהמבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט כאשר כל מטרתם לאמלל את המשיבים ולמנוע מהם – בכל דרך ובכל מחיר – את מימוש זכויותיהם במקרקעין. המשיבים הדגישו, כי הם פועלים בהתאם לדין ועפ"י היתרי הבנייה שניתנו להם ובמצב דברים כזה אין כל בסיס למתן צו מניעה המונע ביצוע עבודות בנייה בהתאם להיתר.
עוד הדגישו המשיבים, כי המבקשים עצמם אינם נקיי כפיים מקום בו הם בנו את ביתם תוך ביצוע חריגות בנייה שונות, וגם הפתח האמור שאותו מבוקש לחסום בנוי בניגוד להיתר.

4.
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.
ראשית אציין, כי אין מחלוקת, כי הבנייה אותה מבקשים המשיבים לבצע היא בנייה עפ"י היתר בנייה, ולמעשה מבוקש צו מניעה שימנע ביצוע עבודות אשר רשויות התכנון המוסמכות התירו את ביצוען.

למעשה, אף אין מחלוקת של ממש, כי הן לפי התב"ע הנקודתית אותה יזמו (ואשר עתירה מנהלית שהוגשה נגדה כאמור תלויה ועומדת), והן לפי התכנית שחלה על המקרקעין קודם לכן - זכאים המשיבים לבנות את ביתם במגרש הצמוד לבית המבקשים ב"קו אפס", למעשה בצמוד לבית המבקשים כשתי יחידות של בית דו משפחתי עם קיר משותף.

לשון אחר, כבר בשעה שבנו המבקשים את ביתם, היה ברור וידוע להם כי ביום מן הימים יהיה מי שירכוש את המגרש הסמוך להם זכאי להקים בו את ביתו בצמוד לקיר המערבי של ביתם.

כפי שציינתי לעיל, המבקשים עצמם הקימו את ביתם ב"קו אפס", כאשר החזית המערבית ממוקמת על גבול החלקה. מעיון בהיתר הבנייה עולה, כי חזית זו היא נטולת חלונות לכל אורכה, כך שברור כי האפשרות כי ייבנה בית בצמוד לה נלקחה בחשבון.

ויוער, כי גם החלטות קודמות של ועדת הערר אשר ביטלו היתרים קודמים שניתנו למשיבים, התייחסו להיבטים אחרים לגביהם קבעה ועדת הערר כי נפל פגם כזה או אחר בהיתר, אך עולה מהחלטות ועדת הערר כי למעשה אין מחלוקת כי יש ליתן למשיבים היתר בנייה התואם את התכנית החלה, והכולל בנייה בצמוד לבית המבקשים וממערב לו.

6.
עוד עולה מן המסמכים שהוצגו לפניי, כי כפי הנראה הצדק עם המשיבים בטענתם כי המבקשים בנו את ביתם – ובכלל זאת את החלון שאת חסימתו הם מבקשים למנוע היום – שלא עפ"י היתר הבנייה שניתן להם.

עפ"י היתר הבנייה שהוצג במהלך הדיון (בעוד שעותק מוקטן שלו צורף לכתבי הטענות), הקיר המערבי, בו פערו המבקשים את החלון נשוא בקשה זו, מופיע אכן בהיתר הבנייה כקיר שיש בו פתח לאורך חלקו העליון. ואולם, זאת מאחר ובחלק זה של הבית קיים פטיו, אשר אמור היה עפ"י ההיתר להיות פתוח כלפי מעלה ולא מקורה.

כפי שצויין בצדק בהחלטת ועדת הערר מיום 30.4.18, וכפי שנוכחתי אף אני בדיון שהתנהל לפניי, כבר מהיתר הבנייה ברור, כי מדובר בחלל אשר יכול וייסגר גם מצידו המערבי (ע"י בנייה עתידית של הבית הסמוך, הוא בית המשיבים), מתוך הנחה שכניסת האוויר והאור אליו תיעשה מהפתח העליון.

ואולם, בניגוד להיתר הבנייה, פעלו המבקשים וקירו גם חלק זה של הבית (תוך הוספה של שטחים עיקריים מעבר לשטחים המפורטים בטבלת השטחים עפ"י ההיתר, אשר שטח הפטיו נגרע ממכסת השטחים העיקריים על פיה), ובכלל זאת סגרו אף את חלקו העליון של הקיר המערבי, תוך פריצת חלון בו.

7.
אציין, כי בדיון לפניי טענו המבקשים כי הבנייה היא כדין, וכי מכל מקום, הפתח הפעור עפ"י היתר הבנייה הוא גדול יותר מהחלון הקיים כיום, אך בכך אין כל רבותא, מאחר וכאמור – וכפי שנקבע בהחלטת ועדת הערר – פתח זה היה חשוף לאפשרות סגירתו בבית שייבנה בצמוד לו, תוך שכניסת אור ואוויר תתאפשר מלמעלה בלבד.

יפים לעניין זה הדברים שנכתבו בהחלטת ועדת הערר:

"47.
ראשית, וכפי שעולה מהבקשה להיתר של בית העוררים (הם המבקשים לפניי – הערת הח"מ) אשר הוצגה בפני
נו ומההסברים שניתנו על ידי מהנדסת הוועדה המקומית וב"כ הוועדה המקומית, הבקשה להיתר של בית העוררים אכן, עיון בבקשה להיתר לבית העוררים לא כללה בקשה לחלון בקיר המערבי הבנוי בקו בניין אפס, ובהתאם לכך לא אושר חלון בקיר זה.

48.
אכן, עיון בבקשה להיתר לבית העוררים מעלה כי מוצג בה פתח בקיר המערבי מעל קומת הקרקע. עם זאת, וכפי שנמסר על ידי מהנדסת הוועדה המקומית וב"כ הוועדה, עיון בבקשה מעלה כי מדובר במעין גומחה, אשר נועדה לשמש כפטיו, כלומר כחלל אשר יכול להיות סגור מארבעת צדדיו, ואשר הפתח לכניסת אור ואוויר אמור להיות מצדו העליון.

49.
בהתאם לכך, אנו מקבלים את ההסבר אשר ניתן על ידי נציגי הוועדה המקומית לפיו הבקשה להיתר של בית העוררים לא התירה חלון בקיר המערבי של הבית, הבנוי בקו בניין אפס, וכי הגומחה מייצגת פטיו אשר כניסת האוויר והאור אליו נעשית ככלל מהפתח העליון, ועל כן סגירתו אינה צפויה לגרום נזק חמור לבית העוררים.

50.
בנוסף, וכפי שנמסר על ידי הוועדה המקומית, בית העוררים נבנה בקו בניין 0, בגבול עם חלקת המשיבים, ומלכתחילה תוכנן באופן שצפה בנייה בקיר משותף. עוד נציין כי חלקת המשיבים הינה חלקה צרה, וכי אחת ממטרות התכנית המוצעת היא שימור הרפת ההיסטורית הקיימת בחלקה, ובשל אילוצים אלה אפשרויות הבינוי בחלקת המשיבים מוגבלות".

על דברים אלו אוסיף את מה שציינתי לעיל, כי כל החזית המערבית של בית המבקשים, הבנויה בקו בניין אפס, היא נטולת חלונות כך שגם בכך יש כדי ללמד כי הכוונה הייתה באופן ברור כי הבית שייבנה בחלקה הצמודה בקו אפס יהיה עם קיר משותף לבית המבקשים.

יוער, כי לא נעלם מעיניי כי על החלטה זו של ועדת הערר הוגשה עתירה מנהלית התלויה ועומדת, אולם מאחר ואף אני הגעתי לאותה מסקנה עובדתית על בסיס המסמכים שהונחו לפניי, לא מצאתי כי יש מקום להסתייג מקביעה זו של ועדת הערר על אף שהוגשה עתירה נגד החלטתה. עוד יצויין, כי לאור המחלוקת שנתגלעה בנקודה זו, מצופה היה, כי לכל הפחות, ככל שטוענים המבקשים כי החלון הקיים הוא כדין או בהתאם להיתר, היה עליהם להגיש חוות דעת של איש מקצוע בתחום, מקום בו המצהירה מטעמם טענה בדיון כי אינה מבינה בתכנון ובנייה ואינה יודעת להשיב לשאלות האם הבנייה תואמת היתר (ראו עמ' 2 לפרוטוקול ש' 12 ואילך).

8.
נקודת המוצא לדיון, אפוא, היא, כי החלון הפעור בבית המבקשים ושאת חסימתו הם מבקשים למנוע במסגרת הליך זה – נפער שלא כדין ובניגוד להיתר הבנייה שניתן למבקשים.

זאת ועוד, מהמסמכים שהונחו לפניי עולה כי לכתחילה הניח תכנון ביתם של המבקשים כפי שאושר בהיתר הבנייה, כי ייבנה, על החלקה הצמודה לו, בניין בקו בניין אפס, אשר לו קיר משותף עם החזית המערבית של בית המבקשים, אשר גם היא נבנתה בקו אפס. מכיוון שכך ,ומאחר שממילא ועפ"י התכניות החלות (הן בעבר והן כיום) מותרת בנייה בקיר אפס במגרש הסמוך, הרי שהמבקשים ידעו היטב כי הם חשופים לאפשרות כי מי שירכוש את המגרש הסמוך יהיה רשאי לבנות בצמוד לקיר המערבי של ביתם בו ממוקם החלון.

9.
המבקשים טענו לפניי, כי גם בהנחה שהחלון נפער שלא עפ"י ההיתר, עדיין זכאים הם כי יינתן להם סעד המונע חסימת החלון. יתר על כן, טענו המבקשים, כי לשלב הדיוני בו אנו מצויים, על מנת לזכות בצו מניעה זמני, די בכך שיוכיחו כי קיימת להם עילה הראויה לבירור, וזאת בפרט בהינתן שמאזן הנוחות נוטה לטובתם.

בהקשר זה הפנו המבקשים לפסקי דין שונים מהם ביקשו להסיק כי הן זכותם להגנה על החזקה במקרקעין עפ"י סעיף 17 לחוק המקרקעין והן התגבשות עוולה של הפרעה לאור השמש שרירות וקיימות גם בהנחה שהבנייה הייתה ללא היתר.

המבקשים אף הוסיפו וטענו, כי השאלה אם החלון נבנה בהיתר והאם זכאים המשיבים להיתר המאפשר להם להקים את ביתם בצמוד לקיר זה – הן שאלות הרלוונטיות במישור התכנוני, אך אין להן השפעה במישור הקנייני.


אין בידי לקבל טענות אלו.

10.
מקובלת עליי כנקודת מוצא טענת המבקשים כי הסוגייה התכנונית אינה מכריעה מניה וביה את גורלו של ההליך, במובן זה שהעובדה שהבנייה אותה מבקשים המשיבים לבצע נעשית עפ"י היתר בנייה כדין אין משמעותה כי בהכרח תידחה הבקשה לצו מניעה זמני, שכן יכול ויישקלו במסגרת ההחלטה אם ליתן צו מניעה זמני או להימנע מתיתו שיקולים נוספים אשר לא בהכרח נלקחו בחשבון בהחלטה התכנונית.

מטעם זה אף דחיתי, בהחלטה מיום 7.1.19, את בקשת המשיבים לסילוק התביעה על הסף.

על אף האמור, ברור הוא, כי להחלטות רשויות התכנון, אשר במסגרתן אושר למשיבים היתר בנייה, המאפשר להם לבנות בצמוד לקיר המערבי של בית המבקשים, וזאת חרף טענות המבקשים בדבר חסימת הפתח – קיימת משקל ממשי במסגרת הליך זה.

11.
ודוק. כמפורט להלן, במסגרת החלטתה מיום 30.4.18 התייחסה ועדת הערר בפירוט ובהרחבה לטענות המבקשים בקשר עם החלון (ראו סעיפים 45-59 להחלטה). דהיינו היתר הבנייה שניתן למשיבים ניתן זה מקרוב, ולאחר שנדונו טענות המבקשים בעניין חסימת החלון והן נדחו.

אין צריך לומר, כי בית משפט זה אינו מהווה ערכאת ערעור על גופי התכנון, ולא ניתן להלום כי המבקשים ינסו באמצעות מסלול עוקף להשיג את אותן מטרות אותן לא הצליחו להשיג במסגרת ההליך התכנוני.

באופן עקרוני, רשויות התכנון הן האמונות על קביעת המותר והאסור בתחום התכנון והבנייה, תוך איזון עדין בין זכויותיהם הקנייניות של הצדדים והאינטרס הציבורי. הגם שאין לשלול מראש כל אפשרות כי ביהמ"ש האזרחי ידון במסגרת בקשות לצווי מניעה לעניינים הנושקים לעניינים שבתחום אחריותם וסמכותם של גופי התכנון, ברור הוא, כי בית המשפט במסגרת ההליך האזרחי לא ישיג את גבולן של רשויות התכנון והטריבונלים המוסמכים לדון בהשגות על החלטותיהן, ורק במקרים חריגים יינתן צו מניעה המונע מאדם לפעול בהתאם לתכניות החלות על המקרקעין
ולהיתרים שניתנו לו כדין ע"י הרשויות המוסמכות, והדבר ייעשה רק אם הוכח כי הבנייה עפ"י ההיתר גורמת למטרד
של ממש (השוו: בר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח(1), 281).

12.
גם בטענת המבקשים כי אין מוסדות התכנון מוסמכים להכריע בדבר זכויות קנייניות, אין כדי לסייע להם. אכן, ככלל, אין המוסדות התכנוניים מוסמכים להכריע בדבר זכויות קנייניות אולם במה דברים אמורים? כי אין ההחלטות התכנוניות קובעות את הבעלות במקרקעין או את חלוקת הזכויות הקנייניות בהם. פשיטא, כי החלטות גופי התכנון משפיעות ומושפעות מזכויות קנייניות של בעלי המקרקעין, לרבות זכותם של בעלי מקרקעין גובלים להנות מן המקרקעין שבבעלותם, ואלו מובאות בחשבון שיקוליהם של גופי התכנון חדשות לבקרים בבואם להכריע בהתנגדויות של בעלי מקרקעין משותפים או גובלים לאישורם של תכניות, היתרי בנייה, שימושים חורגים, ועוד.

בענייננו, לאחר ששקלו מוסדות התכנון (תחילה הוועדה המקומית ולאחריה ועדת הערר) את זכותם של המבקשים להמשיך ולהנות מאור השמש החודר דרך החלון שפערו בקיר המערבי שלא עפ"י ההיתר, למול זכותם של המשיבים – אשר גם להם זכות קניינית למצות את השימוש וההנאה ממקרקעיהם – לבנייה בהתאם להיתר בנייה שניתן להם כדין והתואם את התכניות החלות על המקרקעין – הגיעו לכלל מסקנה כי המשיבים זכאים לקבלת ההיתר גם אם יש בו משום פגיעה בהנאת המבקשים ממקרקעיהם – על סמך השימוש אותו הם עושים בהם כיום.

אינני סבורה, כי בחינת הסוגייה במשקפיים "אזרחיות" מובילה למסקנה אחרת. כפי שציינתי לעיל, לא בנקל ייתן בית המשפט צו המונע מאדם לבנות ולהשתמש במקרקעיו עפ"י היתר שניתן לו כדין, ובפרט שכך הוא מקום בו היתר הבנייה ניתן זה מקרוב ובהתחשב בטענות המבקשים. בנסיבות ענייננו– בו לכתחילה מושתתת טענת המבקשים בדבר הפרעה לאור השמש על בנייה שלא כדין שביצעו – בכך שסגרו את הפטיו בניגוד להיתר כך שלא מתאפשרת כניסת אור ואוויר מלמעלה – אינני סבורה כי מוצדק להושיט סעד חריג זה, ולו כסעד זמני.

13.
עפ"י הדין, בבואו להכריע בבקשה למתן סעד זמני, שוקל בית המשפט את סיכויי התובע לקבלת הסעד המבוקש על ידו, ואת שיקולי מאזן הנוחות, כאשר בין שני שיקולים אלו מתקיימים יחסי גומלין, שכונו בפסיקה "מקבילית הכוחות".

אין לכחד, כי בענייננו, על פני הדברים, יש ממש בטענת המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם במובן זה שבניית ביתם של המשיבים עפ"י ההיתר עלולה לקבוע עובדות בשטח, ואולי אף להיות בלתי הפיכה בכל הנוגע לחסימת החלון. יחד עם זאת, אין לשכוח כי גם בצידו השני של מאזן הנוחות נזקים ממשיים העלולים להיגרם למשיבים, שאינם נזקים כספיים גרידא. כפי שעולה מכתבי הטענות, מזה זמן רב פועלים המבקשים בדרכים שונות למנוע ולעכב את המשיבים מבניית ביתם, והדבר עלול להמשיך ולהימנע מהם למשך פרק זמן לא מבוטל ככל שיינתן למבקשים הסעד המבוקש על ידם. מאידך, אף לא הונחה לפניי כל ראייה לכך שחסימת הקיר היא בהכרח בלתי הפיכה, ומכל מקום, לא מן הנמנע כי המבקשים יפעלו להתאמת הבנייה בביתם להיתר הבנייה, ואז יוכלו להנות מאור ואוויר דרך תקרת הפטיו הפתוחה, כפי התכנון המקורי.

ודוק. בחינת מאזן הנוחות אינה מתמצית רק בשאלת מידת ההפיכות או האפשרות להחזיר את הגלגל אחורה בכל אחד מהתרחישים (אם יינתן צו מניעה ואם לאו), אלא גם בהתחשב במכלול נסיבות העניין.

כפי שכבר הזכרתי לעיל, משעה שהמבקשים בחרו לבנות את ביתם על קו אפס, תוך חריגה מהיתר הבנייה שניתן להם, ותוך שהיו ערים לכך שהתכניות החלות על המקרקעין מאפשרות בנייה על המגרש הסמוך בצמוד לקיר המערבי ותכנון ביתם עפ"י ההיתר אכן צפה אפשרות זו – הרי שיש להניח כי לקחו בחשבון את האפשרות, כי ביום מן הימים, יחליט בעל המגרש הסמוך או מי שירכוש אותו ממנו, לבנות על המקרקעין כפי זכותו עפ"י דין ועפ"י התכניות החלות, ואף בכך יש כדי להחליש את האינטרס הראוי להגנה של המבקשים.

בסופו של יום, וגם אם ייקבע כי יש למבקשים עילה לכאורה לקיומה של עוולה של הפרעה לאור השמש ממנו נהנו המבקשים שנים ארוכות, אין משמעות הדבר כי בהכרח יינתן להם סעד של צו מניעה, שכן עפ"י סעיף 74 לפקודה מסור לבית המשפט שיקול דעת בעניין זה מקום בו יסבור כי ניתן וראוי להסתפק בפיצוי כספי. על פני הדברים, ומבלי לקבוע מסמרות, נראה כי במקרה זה, מאחר והנאת המבקשים מאור השמש החודר דרך החלון שנפער בקיר המערבי היא לא עפ"י זכות שבדין, ולעומת זאת למשיבים זכות שבדין להקים את ביתם עפ"י ההיתר ובצמוד לבית המבקשים, בהחלט ייתכן כי גם אם ייקבע כי המבקשים זכאים לסעד, הרי שיכול וייקבע כי מידת הפגיעה במבקשים אינה כזו המצדיקה ציווי.
במסגרת שיקולי מאזן הנוחות, לוקח בית המשפט בחשבון גם את האפשרות כי ניתן יהיה להיטיב את נזקי המבקש באמצעות פיצוי כספי.

14.
על כך יש להוסיף, כי מעבר לסיכויי המבקשים לקבלת הסעד לו הם עותרים ולשיקולי מאזן הנוחות, שוקל בית המשפט במסגרת ההחלטה אם להיעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני, גם את התנהלות המבקשים וניקן כפיהם. מבלי להיכנס לפרטי הפרטים, אעיר בזהירות, כי הרושם הנוצר מן הראיות שהונחו לפניי הוא כי המבקשים עושים כל שלאל ידם על מנת לסכל את יכולתם של המשיבים לבנות את ביתם, כאשר חלק ניכר מן ההתנגדויות וההליכים שנקטו כלל אינם נוגעים למידת הפגיעה של הבנייה אותה מתכננים המשיבים בזכויות המבקשים.

15.
העולה מן המקובץ, בהינתן כי המבקשים בנו את הפתח אשר את חסימתו הם מבקשים למנוע כעת לכאורה בניגוד להיתר, וכי המשיבים זכאים לבניית ביתם בצמוד עפ"י היתר שניתן להם כדין ולאחר בחינת טענות המבקשים, הרי שאף בהנחה שמאזן הנוחות נוטה במידה מסויימת לטובת המבקשים, אני סבורה כי בסופו של יום נוטה הכף לטובת דחיית הבקשה.

16.
סוף דבר הבקשה נדחית.

המבקשים יישאו בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪.


ניתנה היום, ג' שבט תשע"ט, 09 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 28646-12/18 בתיה דויטש, צבי דויטש נ' דוד גואטה, מלכה גואטה (פורסם ב-ֽ 09/01/2019)