פסקי דין על ליאור קלמר | פסקי דין על פאני אסור | פסקי דין על לילן רן (ריעני) | פסקי דין על תמיר ריעני ואח' |

59627-10/15 תאמ     01/01/2019




תאמ 59627-10/15 ליאור קלמר נ' פאני אסור, לילן רן (ריעני), תמיר ריעני ואח'








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



תא"מ 59627-10-15 קלמר נ' אסור ואח'



לפני
כבוד השופטת דלית ורד


התובעת:

ליאור קלמר


נגד


הנתבעים
:

1.פאני אסור

2.לילן רן (ריעני)

3.תמיר ריעני

4.קרין הרפז (ריעני)


פסק דין


פתח דבר
1.
בפני
תביעה כספית בסך 63,795 ₪ בגין נזקי רטיבות (להלן: "הנזק מושא התביעה"). התובעת טוענת כי הנזק נגרם רטיבות אשר מקורה בדירה הממוקמת מעל לדירתם.
2.
התובעת היא הבעלים של דירת קרקע הידועה כגוש 6214, חלקה 481, תת חלקה 2 (להלן: "דירת התובעת"). הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") היא השכנה אשר דירתה ממוקמת בקומה הראשונה, מעל לדירת התובעת (להלן: "דירת השכנה"). הנתבעים 2 – 4 הם הבעלים הקודמים של דירת התובעת (להלן: "המוכרים").
העובדות
3.
ענייננו בבניין שנבנה לפני למעלה משישה עשורים. רישום הבניין בפנקס הבתים המשותפים, בוצע בשנת 1955, תיק יוצר5201/55. ראו נסח רישום המצורף לחוזה המכר, נספח ד' לכתב התביעה.
4.
השכנה היא אישה מבוגרת. כאמור, דירתה ממוקמת מעל לדירת התובעת.
5.
המוכרים קבלו את הזכויות בדירת התובעת בירושה. הם לא התגוררו בדירה והשכירו אותה לאחרים. בעת שהדירה היתה בבעלותם, התגלו בה ליקויי רטיבות. מקור הליקויים היה בתחום דירתה של השכנה. השכנה לא ביצעה תיקונים להסרת מקור הרטיבות. בשנת 2012, לאחר כחמש שנים בהם שבו וחזרו הליקויים, נשאו המוכרים בעלות ביצוע של עבודות בדירת השכנה. מטרת העבודות היה למנוע את הישנות הרטיבות. במסגרת זו, בוצע תיקון יסודי בחדר האמבטיה. הריצוף וכלי האינסטלציה פורקו, בוצע איטום וחדר האמבטיה נבנה מחדש. כשנה וחצי לאחר תיקון זה, שב והופיע כתם רטיבות בדירה. אחד המוכרים (הנתבע 3) הסיר חלק מתקרת הגבס שבסלון הדירה והתרשם כי מקור הרטיבות במטבח המצוי בדירת השכנה. ראו סעיף 47 לכתב ההגנה של המוכרים.
6.
התובעת רכשה את הדירה כשנתיים לאחר ביצוע התיקון הראשון. חוזה המכר (להלן: "החוזה") אשר הקנה את הזכויות בדירה לתובעת, נכרת ביום 28.09.14. בשעה שנכרת החוזה, הייתה הדירה מושכרת לתקופה של שנה, בתמורה לדמי שכירות בסך 4,800 ₪ לחודש. חוזה השכירות עתיד היה להסתיים ביום 30.09.15. ראו נספח ה' לכתב התביעה. על כן, נקבעו בחוזה הוראות בדבר המחאה של הזכויות והחובות מכוח חוזה השכירות. ראו סעיף 6.2 לחוזה.
7.
התובעת קיבלה את החזקה בדירה באמצע חודש נובמבר שנת 2014. החל ממועד זה, הזכויות בגין חוזה השכירות הועברו
לתובעת. כחצי שנה לאחר מכן, בחודש אפריל 2015 התגלו בדירת התובעת נזקי רטיבות. הנזקים החלו בתקרת חדר השינה. משם, הלכו והתפשטו לחלקים נוספים בדירה. בהמשך, בשל מצב הדירה, דרשו השוכרים לסיים את חוזה השכירות לאלתר. הוסכם כי השוכרים יחויבו בתשלום דמי שכירות עד ליום 1.6.2015 בלבד , ולאחר מועד זה יהיו פטורים מחיוביהם על פי הסכם השכירות (תוך שניתנה הסכמה לאחסנת מיטלטליהם עד אשר ימצאו דירה חלופית).
8.
ביום 13.05.15, אפשרה השכנה לשרברב מטעם התובעת, מר אלעד משיח, לבדוק את הטענה לפיה ליקוי בדירתה הוא המקור לרטיבות אשר התגלתה בדירת התובעת. מר משיח אטם את קופסאות הניקוז בשירותים ובאמבטיה. ביום 28.05.15 שב מר אלעד משיח ובדק את דירת התובעת ודירת השכנה.
9.
לצורך איתור של מקור הרטיבות, פנתה התובעת לסיוע של מומחה מטעמה. ביוני 2015, קבע המומחה מטעם התובעת כי מקור הרטיבות בדירת השכנה. ביום 30.06.15 בוצע תיקון בשירותים של דירת השכנה. התיקון בוצע על ידי מר ניר דיין. בעקבות התיקון פסקה הרטיבות. משהתגלו מוקדי רטיבות נוספים, התובעת חזרה וזימנה מומחה מטעמה. המומחה שב והצביע על רטיבות שמקורה בדירת השכנה. ראו דוח מיום 27.08.15.
10.
לאחר ייבוש הרטיבות בדירתה, תקנה התובעת את נזקי הרטיבות. התיקונים הושלמו בראשית אוקטובר 2015. החל ביום 15.10.15 הושכרה הדירה מחדש. יובהר כי הסעד לו עותרת התובעת בהליך זה, נובע מהנזק אשר נגרם לה לטענתה עד מועד זה (15.10.15).
טענות הצדדים
טענות התובעת
11.
התובעת טוענת כי מקור הרטיבות הוא בדירת השכנה. התובעת מוסיפה כי היא חזרה ופנתה לשכנה על מנת שתתקן את הליקויים בדירתה, אך השכנה סירבה. בכלל זה אותם ליקויים שנמצאו עוד בחודש מאי 2015 על ידי השרברב, מר אלעד משיח. סירובה של התובעת לאפשר את ביצוע התיקונים
העצים את הנזק. על כן, עליה לפצות אותה הן בעבור עלות ביצוע התיקונים והן בעבור התקופה בה הדירה לא הושכרה, מיום 1.6.15 ועד שהושכרה מחדש, ביום 15.10.15.
12.
התובעת ממשיכה וטוענת כי המוכרים לא גילו בשלב המשא ומתן שקדם לכריתת החוזה, כי בדירה בעיות רטיבות. התובעת מוסיפה כי המוכרים ידעו משך שנים כי יש בעיה חוזרת ונשנית של רטיבות אשר מקורה בדירת השכנה. זאת ועוד, בעיות הרטיבות לא פסקו
לאחר התיקון שבוצע בשנת 2012. הם המשיכו גם לאחר מכן. בכלל זה, זמן קצר קודם למכירת הדירה, בחודש יולי 2014. זאת ועוד, היה על המוכרים ליידע אותה כי השכנה מסרבת לבצע את התיקונים הנדרשים בדירתה. מכאן גם המוכרים חבים בנזק, מכוח הפרת חובת הגילוי וחובת תום הלב.
טענות השכנה
13.
השכנה טוענת כי התובעת, או מי מטעמה, פנו אליה לראשונה רק ביום 12.05.15. כאמור, אין מחלוקת כי היא אפשרה לתובעת או מי מטעמה גישה לדירתה כבר ביום 13.05.15. השכנה מוסיפה כי השרברב ששלחה התובעת היה בדירתה מספר פעמים. יחד עם זאת, היא טוענת כי בכל הבדיקות שביצע השרברב, הוא לא איתר ולא תיקן בדירתה ליקוי כלשהו.
14.
השכנה טוענת כי הבניין הוא ישן. מקור הרטיבות בדירת התובעת הוא בתשתית הצנרת המרכזית של הבניין (להלן: "צנרת הבניין"). עוד טוענת השכנה כי משך שנים רבות היו בדירת התובעת בעיות רטיבות שמקורן בצנרת הבניין ולא ממערכות המים והניקוז של דירתה. היא מוסיפה כי נציגות הבית המשותף מטפלת ברכוש המשותף באמצעות חברת ניהול חיצונית. על נציגות הבית המשותף היה להפעיל את הביטוח של הבניין לעניין זה.
טענות המוכרים
15.
המוכרים טוענים כי בשלב המשא ומתן הם עדכנו את התובעת במצב הדברים. ראשית, כי בדירה היו נזקי רטיבות שמקורם בדירת השכנה. שנית, כי הם תקנו את מקור הרטיבות על חשבונם. הם מוספים כי בשעה שהדירה נמכרה, הם לא היו מודעים לבעיה הנטענת כעת.
16.
המוכרים ממשיכים וטוענים כי התובעת ידעה כי היא רוכשת דירה הממוקמת בבניין ישן, וכי מצב הדירה תואם את שנת הבנייה. בטרם רכישת הדירה ערכו התובעת והוריה סיורים בדירה ובחנו את מצבה הפיזי, התכנוני והמשפטי.
דיון והכרעה
הסוגיות שבמחלוקת
17.
על מנת להכריע במחלוקת שבפני
, די להתמקד בשלוש סוגיות:
א.
האם מקור הרטיבות ברכוש המשותף, קרי צנרת הבניין, או שמקורה במערכות המים והניקוז של דירת השכנה. כפועל יוצא, האם אחראית השכנה לנזק.
ב.
האם הפרו המוכרים את חובת הגילוי המוטלת עליהם. כפועל יוצא, האם עליהם לשאת באחריות לנזק.
ג.
ככל שתוכח אחריות של מי מהנתבעים, מה היקף הנזק שיש לייחס להם. בכלל זה המחלוקת האם השרברב, מר אלעד משיח, אשר בדק את הדירה במאי 2015, הצביע על ליקויים המחייבים תיקון.
18.
אפנה ואדון בסוגיות אלה.
השכנה אחראית לנזקי הרטיבות
19.
אין מחלוקת כי
התגלתה רטיבות קשה בדירת התובעת. כאמור, טוענת השכנה כי מקור הרטיבות בצנרת הבניין (רכוש המשותף). קרי, בתשתית הצנרת של הבניין ולא במערכות המים והניקוז
של דירתה.
20.
מדובר בסוגיה עובדתית המחייבת מיומנות מקצועית. לצורך בירור סוגיה זו, מיניתי את מהנדס הבניין, מר שמחה פלדמן, כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה ביקר בדירת התובעת ביום 30.08.16, למעלה משנה לאחר שהנזק מושא התביעה תוקן. המומחה עמד לחקירה נגדית של הצדדים ביום 03.10.17.
המסגרת הנורמטיבית
21.
ככלל, בהיעדר נימוקים כבדי משקל כי אין לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט. בע"א 3056/99 רועי שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, נו(2) 936, 949 (2002) נפסק:
משמממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן... .
עם זאת, נפסק כי המסקנות של המומחה אינן באות לעולם במקום המסקנות של בית המשפט. בית המשפט הוא המכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפני
ו, לרבות מסקנות המומחה מטעמו, ורשאי בית המשפט לדחות מסקנתו של המומחה או לבחור ולהסתמך על חלקים מחוות הדעת, ראו
ע"א 974/91 עמידר חברה קבלנית לבניין בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה זמורה, נ(5) 104, 107 (1997):
השופט קמא בחר לבסס את החלטתו בחלקה על חוות-דעתו של המומחה האחד, ובחלקה על חוות-דעתו של המומחה האחר. בכך אין כל פסול, ובפרט כשמדובר בחוות-דעת היוצאות מנקודת מוצא משותפת. אין לומר כי במקרה הנוכחי חייב היה השופט לקבל

את אחת מחוות הדעת במלואה, או שלא להסתמך על אחת מהן כלל.
מכאן כי ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעת המומחה. יחד עם זאת, בית המשפט אינו כבול לממצאים בחוות הדעת.
הממצאים אשר קבע המומחה באשר למקור הרטיבות
22.
המומחה הגיש את ממצאיו בדוח מיום 21.09.16. בחוות דעתו, הסתמך המומחה, בין השאר, על התיעוד אשר בוצע על ידי מומחה התובעת בשנת 2015. יצויין כי הדוח משנת 2015 כלל צילומים בציוד תרמי, אשר תיעדו את מצב הדברים נכון לאותה עת.
23.
כך כתב המומחה:
2.
[...] עפ"י חוות הדעת מחברת "אינפראטק" [מומחה התובעת] הנתמכת בתמונות שצולמו בעת פירוק עמוד ותקרת גבס בתקרת התובעת [דירת התובעת] ניתן להבחין כי קיימת נזילה מצינור מים מתכתי חלוד, העולה לקומה מעל [הקומה בה מצויה דירת השכנה].
מהמסמכים הרבים שהועברו לעיוני, צינור זה לא הוחלף והוא מהווה מקור לרטיבות שמצאתי מאחורי דלת הכניסה ל 2 החדרים בדירת התובעת.
צינור זה שייך לרכוש המשותף ויש להחליפו.
מכאן כי מדובר בליקוי בצנרת הבניין שהיא רכוש המשותף. צנרת הבניין אשר עליה מתייחס המומחה בסעיף זה היא צנרת הממוקמת בתחום דירת התובעת (להלן: "הצינור המרכזי אשר בדירת התובעת"). המומחה קובע חד משמעית כי יש נזילה מצנרת זו. יחד עם זאת, אין קשר בין מקור רטיבות זה, לבין הטענות המופנות בהליך זה כנגד השכנה. מדובר על נזק בסמוך לרצפה של דירת התובעת. זאת בעוד הנזק מושא התביעה הוא נזק שהמוקד שלו הוא בתקרה של דירת התובעת. ראה גם, סעיף 14 לתצהירו של אלעד משיח.
המומחה המשיך ופרט את ממצאיו כלהלן:

4.
[..] האזור בו מצאתי רטיבות בתקרת חדר שינה בדירת התובעת מצוי בין מרפסת השירות, חדר האמבטיה והשירותים בדירת הנתבעת [דירת השכנה].

5.
במרפסת השירות בדירת הנתבעת 1 [דירת השכנה] מאחורי השירותים מצאתי צינור הזנת מים מתכתי ראשי חלוד וכן צינור דלוחין 4" חלוד. הצינור מפח מגולוון מצוי ברצפה ללא עטיפה, למניעת חלודה, כאשר חול של שתית [צריך להיות- תשתית] הריצוף (כנראה עקב חסר באריחי ריצוף) עוטף [את] צינור המים והדלוחין. המגע הישיר בין הצינורות לחול גורם להחלדתם. יש להחליף צנרת ראשית הן של מים והן של דלוחין, השייכים לרכוש המשותף.
הערה: ההדגשות בקו תחתון אינן במקור. התוספות אשר מופיעות בסוגריים מרובעים, אינן במקור והן באות להפנות למינוח המובא בפסק הדין.
בניגוד לקביעה החד משמעית בסעיף 2 לחוות הדעת, ולפיה יש נזילה מצנרת הבניין שבתחום דירת התובעת. כאשר המומחה מתייחס לצנרת הבניין אשר מצויה בתחום של דירת השכנה, המומחה נוקט בלשון שונה. אין הוא כותב כי יש נזילה של מים. ראו נוסח הדברים בסעיף 5 המובא כאן. על אף שהמומחה אינו כותב כי יש נזילה של מים מצינור זה, הוא קובע כי יש להחליף אותו.
24.
בהמשך ממצאיו כתב המומחה:

6.
במקביל לאזור הכתמים המרכזיים בתקרת חדר השינה של התובעת מצאתי בדירת הנתבעת 1 [השכנה] קופסת ניקוז 4/2 בשירותים. לא ניתן לשלול כי הקופסא סדוקה. בביקורת מסר לי בן הנתבעת 1 [ השכנה] כי ניקוי הדירה מתבצע ע"י "גרירת המים" לקופסה הנ"ל.
בביקורת מצאתי כי קיים פגם באיטום הקופסה בין הריצפה למאריך בקופסת הניקוז.

7.
קופסת הניקוז בחדר האמבטיה הנ"ל ממוקמת באזור בו מצאתי כתם רטיבות בתקרת חדר השינה בדירת התובעת.
יש להחליף צנרת דלוחין בחדר האמבטיה ובשירותים בדירת הנתבעת 1 [ השכנה].
כמו"כ יש לבצע איטום מחדש של הריצפה בחדר האמבטיה ובשירותים.
הערה: ההדגשות בקו תחתון אינן במקור. התוספות אשר מופיעות בסוגריים מרובעים, אינן במקור. והן באות להפנות למינוח המובא בפסק הדין.
בסעיפים הראשונים בחוות הדעת (ראו סעיפים 2 ו 5 לעיל), מתייחס המומחה לצנרת הבניין שהיא חלק מהרכוש המשותף. בסעיפים אלה (6 ו 7), מתייחס המומחה לליקויים במערכת המים והניקוז של דירת השכנה. המומחה מצביע, באופן חד וברור, כי ליקויים בחלקים אלה אשר מצויים באחריות של השכנה, הם מקור לרטיבות שבאה לידי ביטוי בכתמים המרכזיים בדירת חדר השינה של השכנה. מוקד זה בחדר השינה, הוא המקור ממנו החלו להתפשט נזקי הרטיבות בדירת התובעת. ראו גם פרוטוקול הדיון מיום 03.10.17, עמוד 9, שורות 13 – 14 וכן בעמוד 13, שורות 23 – 24, וכן נספח ח/3 לכתב התביעה.
25.
מכאן כי בהתייחס למקור הרטיבות קובע המומחה היא:
א.
מקור אחד לרטיבות הוא פגם בצנרת הראשית (רכוש משותף) אשר בתחום דירת התובעת, אולם הנזק הנובע ממנו הוא מעל הפנלים בסמוך לדלתות הכניסה של החדרים (רטיבות קפילארית)- סעיף 2 של חוות הדעת.
ב.
מקור שני, אשר על פי קביעת המומחה יש בו לגרום רטיבות, הוא חלודה בצנרת הראשית (רכוש משותף) אשר במרפסת השירות אשר בתחום דירת השכנה. יחד עם זאת, בדוח המומחה אין קביעה ברורה וחד משמעית כי מצא נזילה ממקור אפשרי זה.
ג.
מקור שלישי לרטיבות הוא ליקויים במערכת המים והניקוז של דירת השכנה ("איטום", "קופסת ניקוז"). מקור זה ממוקם בדיוק מעל כתמי הרטיבות המרכזיים בחדר השינה אשר בדירת התובעת, מקום ממנו התפשטה הרטיבות ליתר חלקי הדירה.
26.
בסיכומים העלו הצדדים הערות והשגות באשר לממצאים שבעובדה אותן יש ללמוד מחוות הדעת שכתב המומחה. לעניין זה, הונחו בפני
בית המשפט דוח מומחה התובעת וראיות שמקורן בשני בעלי מקצוע אשר היו מעורבים בביצוע תיקונים בבית השכנה. הראשון שבהם הוא מר ניר דיין, אשר ביצע תיקון בחודש יוני 2015, וכן ביצע את השיפוץ היסודי באמבטיה של השכנה בשנת 2012 (להלן- התיקון הראשון). בעל המקצוע השני הוא מר אלעד משיח. להלן אתייחס לראיות אלה.
התיקון שביצע מר ניר דיין בחודש יוני 2015
27.
הממצאים של המומחה מטעם בית משפט תואמים בעיקרם
את התיעוד אשר בוצע על ידי מומחה התובעת. מומחה התובעת, בדוח אשר הגיש בשנת 2015, ציין כי זיהה חדירת רטיבות בהיקף הברז המותקן בקיר האמבטיה של השכנה. ראו סעיף 1.4.5 בדוח המצורף כנספח ט' לכתב התביעה. כמו כן, בדירת השכנה זוהתה רטיבות בקירות חדר האמבטיה, רטיבות כלואה ברצפה השירותים, וירידת מים קלה בין הרצפה למאריך בקופסת הניקוז שבמרפסת השירות (חדר הכביסה) ראו סעיפים 1.4.7, 1.4.9 ו 1.4.10 באותו דוח. מכאן יש להסיק כי אין בדוח מומחה התובעת, כל ממצא בדבר רטיבות מהצינור הראשי שבמרפסת השירות. כאמור המומחה מטעם בית המשפט מצא כי הצינור במרפסת השירות חלוד, אך בפועל לא מצא נזילה של מים מאותו צינור.
התיקון שביצע מר ניר דיין בחודש יוני 2015
28.
בחוות דעת המומחה נקבע כי חדר השינה של התובעת מצוי בין מרפסת השירות, חדר האמבטיה והשירותים בדירת השכנה. לשיטת התובעת הנזק החל בתקרת חדר השינה ומשם התפשט לחלקים נוספים בדירה. התיקון שביצע מר ניר דיין, הוא בחדר השירותים אשר בדירת השכנה.
29.
אופי הליקוי נטען על ידי מר ניר דייר הוא בפגם במצוף. נראה כי הכוונה למצוף המותקן במיכל ההדחה שבשירותים. הפגם הביא לנזילת מים. המים חלחלו מבעד למרווחים שבין המרצפות. מרווחים אלה הם תוצאה של שחיקה בחומר המילוי בין אותן מרצפות ("רובה למילוי מרווחים בריצוף"). ראו סעיפים 8, 10 ו 15 לסיכומי התובעת.
30.
הפגם באיטום אריחי הריצוף, תואם לפגמים באיטום עליהם מצביע גם מומחה בית המשפט. המצוף הוא התקן מכאני אשר חשוף לבלאי כתוצאה משימוש יום יומי במיכל ההדחה של השירותים. מדובר בליקוי שהוא בלאי סביר. ניתן לייחס את הליקוי לפעולות אחזקה שוטפות אשר על השכנה לשאת באחריות להן, אך אין כל מקום לייחס אותו למוכרים.
31.
מכאן כי אין בראיות בעניין זה, בכדי לסתור את חוות דעת המומחה.
התיקון שבוצע בפיקוח מר אלעד משיח בראשית שנת 2018
32.
בעקבות חוות דעת המומחה, שהצביע על ליקויים אותם יש להסיר על מנת למנוע את נזקי הרטיבות, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית. הוסכם על ביצוע התיקונים עליהם הצביע המומחה בחדר האמבטיה אשר בדירת השכנה. כמו כן, הוסכם כי מר אלעד משיח יפקח על ביצועם. ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה. ראו, פרוטוקולים של הדיונים מיום 3.10.17 וכן מיום 31.12.17. התיקונים בוצעו כמוסכם. במסגרת מכלול הראיות שהובאו בפני
בית המשפט, העיד מר אלעד משיח בפני
. כחלק מעדותו הוגש דוח הביקורת שערך ביום 24.1.18 וכן צילומים (סומנו ת/1-ת/6). בעדותו, הוסיף ופרט השרברב את הדברים הבאים:
א.
בשעה שהחל הליך התיקון, לאחר הסרת האריחים נחשף כי החול, המהווה את התשתית לאריחים, רווי במים וכי הרטיבות התפשטה גם בקירות החדר. ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.10.18, עמוד 11, שורות 28 – 32.
ב.
לאחר פינוי החול הרטוב אותר כי מקור הנזילה הוא באיטום לקוי וכן בברז המותקן בתוך הקיר ("אינטרפוץ").
ברז זה הוא חלק מתשתית הצנרת של דירת השכנה. ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.10.18, עמוד 15, שורות 8 – 9. אציין כי ליקוי זה, תואם את ממצאי מומחה התובעת משנת 2015 אשר אף הוא ציין כי איתר רטיבות במקום זה.
ג.
יחד עם זאת, טען השרברב בעדותו כי לא אותרה כל נזילה של מים שמקורה בתשתית הבית המשותף. ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.10.18, עמוד 14, שורות 28 – 30.
ד.
השרברב הוסיף כי בשל הוראות המומחה, הוא ביצע מעקף בצינור המים המרכזי (רכוש משותף) כך שהסיט את זרימת המים כך שלא תעבור עוד מבעד לצינור המרכזי אשר בדירת השכנה. כאמור, אחד הליקויים עליהם הצביע המומחה הוא חלודה שמקורה בקטע צינור זה. ראו סעיף 5 לחוות דעת המומחה.
ה.
מעת שהושלם ביצוע התיקון, לא חזרה בעיית הרטיבות. ראו גם פרוטוקול הדיון מיום 17.10.18, עמוד 11, שורות 23 – 25.
33.
מכאן כי על פני הדברים, המומחה מטעם בית משפט קבע כי יש ליקוי שמקורו ברכוש המשותף, כמו גם ליקוי שמקורו בדירת השכנה, בעוד שמר אלעד משיח קבע כי אין ליקוי שמקורו ברכוש המשותף. בחקירתו הנגדית, נשאל והסביר המומחה את הקביעה ולפיה יש רטיבות אשר מקורה ברכוש המשותף. כך השיב בחקירתו הנגדית:
ש.
כשאתה מדבר על צנרת רכוש משותף ישנה חלודה, אתה ראית בעיניך טפטוף של מים מהצנרת הראשית?
ת.
לא ראיתי. יש צנרת ראשית בסלון ויש צנרת ראשית שעוברת בתקרת התובעת בחדר שינה שמהווה את מרפסת שירות של הנתבעים וגם שם יש צנרת ראשית. אבל במרפסת ניתן לראות בקלות את החלודה בצנרת. לא צריך לראות טפטוף אם הצינור חלוד הוא מעביר רטיבות.
(ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.10.18, עמוד 12, שורות 7 – 14)
מכאן כי המומחה לא ראה בעיניו טפטוף בצינור המרכזי, אלא אך חלודה.
בעניין זה אשוב ואציין כי גם המומחה מטעם התובעת לא ציין כי קיימת נזילה בצינור של הרכוש המשותף הממוקם בחדר הכביסה.
כך הסביר מר אלעד משיח את הפער בין ממצאיו בעת פתיחת רצפה בחדר האמבטיה בדירת השכנה, לבין הכתובת בדוח המומחה באשר לצינור הראשי, שהוא חלק מהרכוש המשותף:
ש.
בחקירת המומחה בעמ' 12 לפרוטוקול מיום 3.10.17, המומחה אומר שלא צריך לראות טפטוף ואם הצינור חלוד הוא מעביר רטיבות?
ת.
כפי שציינתי, לאחר פתיחה ניתן לראות את הנזילה חד משמעית מהאינטרפוץ ולאחר חילוף הצנרות לא נראה ולו טיפת מים בשני הצינורות המשותפים ביוב ומים. סבור אני שהמומחה עשה זאת כדי להוציא מכלל אפשרות לצפי עתידי של נזילות מצינורות אלה.
(ראו פרוטוקול הדיון מיום 17.10.18, עמוד 13, שורות 1 – 5)
התרשמתי כי עדותו היא אוטנטית ויש לתת בה אמון. לטעמי, אין בדברי מר אלעד משיח או בדוח הביקורת אשר ערך, משום סטייה מדוח המומחה מטעם בית המשפט. המומחה מטעם בית המשפט ציין כי הצינור הראשי במרפסת השירות חלוד, אך בפועל לא איתר נזילה מצינור זה, ואף לא מדד את הרטיבות במרפסת השירות.
הוכח כי מקור הרטיבות הוא בתשתית השייכת לדירת התובעת
34.
לאור המפורט בחוות דעת המומחה, דוחות
מומחה התובעת, ממצאי מר דיין ומר משיח, הוכח כי מקור הרטיבות אשר הביאה לנזק מושא התביעה הוא במערכת המים והניקוז אשר בדירת השכנה.
מוטלת על השכנה אחריות לנזק
35.
ענייננו בנזק מים, שהוא בגדר "דבר העלול לגרום נזק בהימלטו" כהגדרתו בסעיף 38 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
אני סבורה כי ממצאיו העיקריים של המומחה מטעם בית המשפט עולים בקנה אחד הן עם ממצאי המומחה מטעם התובעת (נספח ט' לכתב התביעה) והן עם עדות השרברב אשר ביצע את התיקונים בפועל. מכאן אין אלה לקבוע כי מקור הרטיבות מליקויים בדירת השכנה.
האם הפרו המוכרים את חובת תום הלב או את חובת הגילוי המוטלת עליהם
36.
כאמור, התובעת טוענת כי המוכרים לא ידעו אותה על העובדה שמשך שנים שבו ונשנו בדירה נזקי רטיבות, בכלל זה עובר לתיקון שבוצע בשנת 2012 ולאחריו. כמו כן, לא הביאו לידיעתה כי השכנה מסרבת לבצע את פעולות האחזקה בדירתה על מנת למנוע את הישנות הליקויים. לעניין חובת הגילוי מפנה התובעת בסיכומיה לסדרת פסקי דין שעניינם חובה גילוי המוטלת על מוכרי דירה בהתייחס לקיומם של נזקי רטיבות. בכלל זה פסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי חי') 59388-06-17 ענבל יונה זבק נ' ליאת וינברג צרפתי (30.11.2017) ושורה של פסקי דין של בית המשפט השלום, בכלל זה שלושה פסקי דין שהתקבלו בשנה החולפת. ראו ת"א (שלום קריות) 3613-09-13 לאוניד סיטנר נ' ולרי קליבנסקי (13.02.2018), ת"א (שלום חי') 28322-07-15 אדיק בן רחל נ' סימון אזולאי (29.04.2018), ת"א (שלום י-ם) 30774-07-15 אלי אהרוני נ' אהוד יצחק אנייס (23.05.2018).
37.
מנגד, טוענים המוכרים כי התובעת ידעה כי היא רוכשת דירה בבניין ישן. זאת ועוד, עובר לכריתת החוזה, הם יידעו את התובעת על התיקון שבוצע בחדר האמבטיה של השכנה ועל טיב הדירה.
המוכרים לא יידעו את התובעת על נזקי הרטיבות
38.
בפני
מחלוקת עובדתית. מחד גיסא, טוענת המוכרת כי לא ידעה דבר על בעיות רטיבות שהיו בדירה בעבר. מאידך גיסא, טוענים המוכרים כי הם יידעו את התובעת בעניין זה.
39.
התובעת תומכת את הטענה כי לא הובא לידיעתה דבר הרטיבות אשר התגלתה בדירה בעבר בתכתובת המצורפת כנספח ו' לכתב התביעה. בסיכומיה מפנה התובעת את שימת לב בית המשפט למועדים הנקובים במכתבים ובהודעות הדואר האלקטרוני. ראו סעיף 13 לסיכומי התובעת. מהמסמכים עולה כי מדובר בתכתובת בין החודשים יוני לספטמבר 2015. אין מחלוקת כי מועדים אלה הם לאחר כריתת החוזה, מסירת החזקה בדירה וגילוי הנזק מושא תביעה זו.
40.
טענות המוכרים באשר למודעות התובעת לטיב הדירה, מעוגנות בסעיף 3.1 לחוזה. בסעיף זה הצהירה התובעת כי ראתה את הדירה ובדקה אותה:
פיסית, תכנונית ומשפטית, במצבו הפיסי כפי שהוא במועד כריתת ההסכם

(ראו סעיף 3.1 לחוזה).

יחד עם זאת, בפרק המצגים ובהצהרות המוכר המפורטות בחוזה המכר אין כל אסמכתה לכך שהיו בדירה בעיות רטיבות אשר תוקנו כשנתיים לפני כריתת החוזה. ראו סעיף 2 לחוזה המכר, נספח ד' לכתב התביעה. לא הובאה בפני
בית המשפט כל ראיה נוספת, התומכת בטענת המוכרים כי עובר לכריתת החוזה, הם הביאו לידיעתה את דבר בעיות הרטיבות אשר התגלו בדירה בעבר. התאריכים הנקובים במכתבים ובהודעות הדואר האלקטרוני הם יוני, יולי וספטמבר 2015. מועדים שהם לאחר שהחזקה בדירה הייתה בידי התובעת ולאחר שהתגלו בעיות הרטיבות.
היה על המוכרים ליידע את התובעת על נזקי הרטיבות
41.
עניינו ברטיבות אשר התגלתה לאחר מועד מסירת החזקה בדירה. מכאן, כי ככל שמדובר בפגם בממכר, הרי עסקינן בפגם נסתר. התובעת אינם טוענים לפגם ברצון, ואינם עותרים כי בית המשפט יורה ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו. ראו פרק ב'
לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים").
42.
הסעד הכספי בעניינו, נסמך על טענה לאי התאמה נסתרת בממכר, המזכה בתרופות בשל הפרת חוזה. הוראות החוק הדרושות לעניינו מובאות בסעיפים 11, 12, 15 ו 16 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"). בסעיף 11 (5) לחוק המכר נקבע כי המוכר לא קיים את החיובים אשר נטל בחוזה באם הנכס אינו מתאים או הוא שונה ממה שהסכימו הצדדים. בסעיף 12 לחוק המכר הוסיף המחוקק תנאי ולפיו:
אין הקונה זכאי להסתמך על אי-התאמת הממכר כאמור בסעיף 11 (להלן – אי-התאמה) אם ידע עליה בעת גמירת החוזה.
הוראות באשר לאי התאמה נסתרת, קבועות בסעיף 15 לחוק המכר:
לא היתה אי-ההתאמה ניתנת לגילוי בבדיקה סבירה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיף 14, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה; אולם במכירת נכס נד אין הקונה זכאי לחזור בו מן החוזה אם נתן הודעה כאמור לאחר שעברו שנתיים ממסירת הממכר, ואין הוא זכאי ליתר התרופות בשל הפרת חוזה אם נתן את ההודעה לאחר שעברו ארבע שנים ממסירת הממכר.
בסעיף 16 לחוק המכר, קיימת התייחסות למקרה בו המוכר ידע או היה עליו לדעת על אי ההתאמה:
היתה אי-ההתאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה, זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו-15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה.
בע"א 8068/11 אורי עיני נ' חן שיפריס (11.02.2014) (להלן: עניין "שיפריס"). נדרש בית המשפט לעניין הפרשנות של סעיף 16 לחוק המכר. לגישתם של כב' השופט סולברג וכב' השופט מלצר בעניין שיפריס, הן לשונו והן תכליתו של סעיף 16 לחוק המכר מלמדות כי הסעיף אינו מאפשר לזקוף אשם תורם לחובת רוכש שהצהיר בחוזה כי בדק את הנכס. הוראות הסעיף הן קוגנטיות. בעניין זה הוסיף כב' השופט מלצר כי באיזון בין מוכר שידע, או היה עליו לדעת, עובדות אותן לא חשף בפני
הקונה, לבין קונה שהתרשל ולא בדק את אותן עובדות, אפילו במקרה בו הצהיר שעשה כן – יד הקונה על העליונה. משכך, הוא זכאי לתרופות בגין אי-התאמה. בכלל זה ביטול החוזה, השבה ופיצויים מוסכמים (ראה פסק דינו של כב' השופט מלצר בעניין שיפריס). לעניין
סעיף 12 לחוק המכר,

נפסק כי רק ידיעה ממשית של הקונה על אודות אי ההתאמה, תספיק כדי להביא להחרגה של תחולת
סעיף 16 לחוק המכר.
43.
עניינו ברטיבות אשר התגלתה לאחר מועד מסירת החזקה בדירה. מכאן, כי ככל שמדובר בפגם בממכר, הרי עסקינן בפגם נסתר.
44.
באשר לתיקון אשר בוצע בשנת 2012, אפנה לתכתובת בין המוכרים לבת השכנה.
מזה 5 שנים
דירתנו [...] סובלת מרטיבות בתקרה ונזילות בתוך הבית והחשמל.
לאור זה פנינו לבעלת הדירה שמעלנו הגב' אסור פאני וביקשנו ממנה לטפל בנושא. מאחר ולדברי הגב' פאני אסור
אין באפשרותה לתקן זאת החלטנו לטפל בבעיה באופן עצמאי עם אישורה של הגב' אסור.
והוחלט ע"י שני הצדדים שאנו מביאים אינסטלטור מטעמנו לצורך תיקון הנזילה בחדר האמבטיה [...]
ואנו מתחייבים לשאת בהוצאות תיקון האיטום בלבד, כולל חומרים ועבודה [...] כמו כן, אנו מתחייבים שלא נתבע את הגב' אסור בעתיד על התיקון וההוצאות הכרוכות בו. במקביל אנו דורשים מהגב' פאני אסור
להתחייב בפני
נו שלא יהיו לה תביעות עתידיות כלפינו בכל הקשור לתיקון הנ"ל וו כול בעיה אחרת הנמצאת בביתה.

(ראו נספח כג' לכתב התביעה).

אין מחלוקת כי המוכרים הם שנשאו בעלות ביצוע העבודות אשר בוצעו במהלך התיקון הראשון. בתה של השכנה ביקשה לוודא כי המוכרים לא יעלו כל טענה בגין החזר עלות התיקון, ולא הסתייגה באופן כלשהו מהדרישה הנגדית לפיה המוכרים לא יהיו אחראים לתיקון עצמו (נספח כג' לכתב התביעה). בעניין זה ראוי להפנות גם לכלל הקבוע בהוראת סעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. במקרה דנן לא הוכח כי חל סייג כלשהו מהסייגים לכלל האמור המנויים בסעיף 15 לפקודה. לפיכך, אין מקום לייחס למוכרים אחריות בגין התיקון הראשון שבוצע בשנת 2012.
מטרת התיקון הייתה להסיר מפגע רטיבות שמקורו בדירת השכנה. אני סבורה כי ככל שלא היה מדובר באותה עת בליקוי המשמעותי לשימוש בדירת התובעת, לא היו המוכרים נכונים לשאת בעלות התיקון. היות ומדובר בליקוי משמעותי, אף כי הוסר, אני סבורה כי היה על המוכרים לתת לליקוי, אף אם סברו כי הוסר, ביטוי בחוזה. הדבר לא נעשה.
45.
מכל מקום, היה עליהם ליידע את התובעת בדבר בעיות הרטיבות אשר הוסרו במהלך התיקון הראשון, וכן על בעיית הרטיבות שהתגלתה בקיר הגבס מספר חודשים לפני המכירה.
46.
מכאן עולה כי על המוכרים היה ליידע את התובעת על נזקי הרטיבות.
היקף הנזק שיש לייחס לנתבעים
47.
הסעד לו עתרו התובעת כולל את הרכיבים הבאים:
א.
אבדן ממון בשל אי השלמת תקופת השכירות למשך 4.5 חודשים: שכר דירה בתקופה של 4.5 חודשים, סך 21,600 ₪ לחודש (לפי 4,800 ₪ כפול 4.5 חודשים), תשלומי ארנונה וועד בית בתקופה זו, סך 352 ו 620 ₪ בהתאמה. סך 22,572 ₪.
ב.
עלות תיקון נזקי הרטיבות בדירת התובעת בסך 15,900 ₪, תיקון חשמל בסך 500 ₪, ניקיון בסך 1,200 ₪. סך 17,600 ₪.
ג.
עלות הכנת דוחות התומכים בנזק הנטען, סך 1,888 ₪ ו 1,180 ₪. סך 3,068 ₪. כמו כן, הציגה התובעת אסמכתאות המתייחסות להוצאות המשפטיות בגין ההליך.
ד.
בנוסף, עתרה התובעת להחזר הוצאות חשמל בתקופה בה הדירה עמדה ריקה בסך 245 ₪ ולנזק שאינו ממון בסך 15,000 ₪.
48.
לעניין הוכחת שיעור הנזק, ראו ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, לה(2) 800 (1981). בעניין זה, סברה דעת הרוב כי על התובע מוטלת החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים המבססים את הפיצוי הנתבע. ראו גם ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ (11.11.2010).
49.
הסכום הפיצוי לו עותרת התובעת נתמך באסמכתאות שצורפו כנספחים לכתב התביעה. ראו לעניין זה נספחים י', יג', יד', טו', יח', יט', כ'. יחד עם זאת, בהתייחס לנזק שאינו ממון קבע המחוקק כי בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין. ענייננו בתובעת אשר אינה מתגוררת בדירתה. הדבר נכון למועד קבלת החזקה, וכן גם לפרק הזמן לאחר שתוקנו הליקויים וניתן היה לחזור ולהתגורר בדירה. שונים היו פני הדברים בנסיבות בהן הייתה נאלצת התובעת להעתיק את מקום מגוריה עקב נזקי הרטיבות.
התובעת מפנה בסיכומיה ל

פסק דין
בת"א (שלום ת"א) 38769-01-14 יוסף פסח רטושניק נ' מינה פולינסקי-רינצקי (04.01.2017). באותו עניין, למול סעד בסך 20,000 ₪ שהתבקש בראש נזק זה, פסק בית המשפט סך 3,500 ₪ בלבד. בית המשפט נימק את החלטתו בכך שאדם המשכיר את הדירה לאחר, אינו זכאי לפיצוי בעילת מטרד ליחיד בגין הסיפא לסעיף 44 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הדברים שנפסקו בעניין זה, יפים גם לעניינו. בהתייחס לתא"מ (שלום חי') 9484-09-10 אריאלה קליין נ' רפאל אזולאי (06.08.2013) הרי באותו עניין, כלל בית המשפט את רכיב הפיצוי בגין עגמת נפש בתוך סעד הכולל את עלות תיקון הנזק, סך של 15,000 ₪. יחד עם זאת, יש להדגיש כי בניגוד לעניינו, באותו עניין דובר בנסיבות הבאות בגדר סעיף 44 לפקודת הנזיקין, שכן, הניזוק התגורר בדירה בשעה שנגרם הנזק. מכאן, אני סבורה כי יש לפסוק בראש נזק זה סכום של 5,000 ₪.
היקף החבות שיש לייחס לכל אחד מהנתבעים
50.
כאמור, הוכח כי מקור הרטיבות בדירת השכנה. כפועל יוצא, על השכנה לשאת בעלויות הנזק למעט אותו נזק שיש לחייב או את המוכרים. באשר לחבות שיש לייחס למוכרים, אוסיף כי אין במסקנה כי המוכרים הפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהם בדין, בכדי להטיל עליהם את מלא הנזק. יש להביא בחשבון כי מעשיה של השכנה גרמו להגדלת הנזק, והמוכרים אינם צריכים לשאת באחריות למעשיה. כמו כן, התיקון שביצעו בעבר הביא לחיסכון מסוים בעלות התיקון הנוכחי, וכך צנרת הפלסטיק נותרה על כנה, ולא הוחלפה בתיקון הנוכחי.
51.
יש להטיל על השכנה את מלא החבות בנזק הממון בשל אבדן דמי השכירות
כאמור, אין מחלוקת כי כבר במחצית מאי 2015, עוד בטרם השוכרים עזבו את הדירה, השרברב, מר אלעד משיח, בדק האם יש ליקויים במערכת המים והניקוז אשר בדירת השכנה. בעניין זה, טוענת השכנה כי על אף שהשרברב, מר אלעד משיח, היה בדירתה מספר פעמים, הוא לא איתר ולא תיקן דבר. מנגד, טוענת התובעת כי השכנה לא אפשרה את ביצוע התיקונים באותה עת. כך הצהיר מר אלעד משיח בעניין הממצאים אשר איתר בדירת השכנה בחודש מאי 2015:

6.
[...] ביום 13.05.15, הגעתי שוב לבניין והפעם ניתנה לי האפשרות להיכנס לדירת השכנה. בדקתי את דירת השכנה וראיתי שקופסאות הניקוז בחדר השירותים ובחדר האמבטיה שבדירת השכנה אינן אטומות כמו שצריך. [...] כמו כן ראיתי שהברזים בחדר האמבטיה לא היו מקובעים והיה טפטוף מהצינור של האסלה לרצפה וגם בתוך האסלה מים זרמו לתוך האסלה ללא הפסקה כך שגם מסיבה זו הייתה נזילה לדירה למטה.

7.
ניסית לשפר את האיטום של קופסאות הנקוז הנ"ל על ידי מריחת חומר איטום (רובה) ואולם הברתי לשכנה ולמר קלמר [אבי התובעת] כי על מנת שהנזילה תפסק ולא תתחדש יש להחליף את קופסאות הניקוז, את הצנרת ולערוך איטום יסודי בדירת השכנה. הנחתי את השכנה להימנע משפיכת מים במשך מספר ימים ע"מ לבחון אם הבעיה נפתרה.
[...]

9.
ביום 28.05.15 או בסמוך לכך הגעתי שוב לבניין ובדקתי את דירת מר קלמר [דירת התובעת] ואת דירת השכנה. בביקור נכח גם בנה של השכנה, עמי.

10.
לאחר הבדיקה , הבהרתי כי למיטב ידיעתי וניסיוני על מנת שהנזילה תפסק יש לערוך תיקון יסודי בדירת השכנה, הכולל , בין היתר, הרמה של הריצוף בחדרי האבטיה והשירותים, ייבוש / החלפה של החול שמתחת לריצוף ואיטום מחדש של הרצפה לפני התקנת הריצוף מחדש. [...]
11.
בנה של השכנה, עמי, אמר שהוא לא יאפשר בשום אופן לבצע עבודות בהיקף הנ"ל בדירה גם בהתחשב בעלות ומשך ביצוע העבודות וגם בהתחשב בהפרעה שהדבר יגרום למהלך חייה של אימו.
(ראו תצהיר מר אלעד משיח מיום 04.04.17)
הערה: ההדגשות בקו תחתון אינן במקור. התוספות אשר מופיעות בסוגריים מרובעים, אינן במקור.

כפי שצויין לעיל, השרברב, מר אלעד משיח התייצב בפני
בית המשפט ונחקר על תצהירו. התרשמתי שעסקינן בעד אמין ומהימן אשר יש לתת אמון בעובדות אשר הביא בפני
בית המשפט.

יתר על כן, סירובה של השכנה לאפשר תיקונים בדירתה או לשאת בעלותן עלה מראיות נוספות, ראה למשל, בקשה שהגישה התובעת ביום 19.10.2017. בסופו של דבר היא אף לא נשאה בעלות התיקון שבוצע בדירתה על פי המתווה שהושג בדיונים שנוהלו בתובענה דנן. נזכיר כי בעבר נאלצו הנתבעים 2-4 לשאת בהוצאות התיקון היסודי שנערך בחדר האמבטיה של השכנה.
מכאן יש להסיק כי ככל שהתובעת הייתה מאפשרת את ביצוע התיקון עוד במחצית חודש מאי 2015, הרי הנזק בגין אבדן דמי שכירות לא היה נוצר, או שהיה מצטמצם משמעותית. על כן, יש לחייב את השכנה במלא נזק הממון בשל אבדן דמי השכירות, סך 22,572 ₪.
52.
יש להטיל על השכנה ועל המוכרים, בחלקים שווים, את עלות תיקון הנזק והפיצוי בגין עגמת הנפש ועלות חוות הדעת מטעם התובעת.
כאמור, המוכרים הפרו את חובת הגילוי אשר מוטלת עליהם. יחד עם זאת, הוכח כי מקור הרטיבות במערכות המים והניקוז אשר בדירת השכנה. זאת ועוד, ככל שהשכנה הייתה מאפשרת את ביצוע התיקון מיד לאחר שאותר המקור לרטיבות, הרטיבות והנזק לא היו מתפשטים ליתר חלקי הדירה. על כן, אני סבורה כי נכון יהיה להטיל על המוכרים והשכנה, בחלקים שווים, את רכיבים עלות התיקון של הנזק אשר נגרם לדירת התובעת, סך 17,600 ₪., כמו גם את הפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין נזק שאינו ממון, עלות חוות הדעת וכן הוצאות החשמל, סך הכול, 25,913 ₪.
סיכום ביניים לגבי סך החבות של השכנה והמוכרים
53.
על השכנה לשאת בסכום של אבדן דמי השכירות ומחצית מעלות תיקון הנזק, עגמת הנפש והוצאות בגין חוות הדעת מטעם התובעת, בסך של 35,528 ₪.
54.
על המוכרים לשאת במחצית מעלות תיקון הנזק, עגמת הנפש, והוצאות בגין חוות הדעת מטעם התובעת,
בסך של 12,956
₪.

בשולי הדברים
55.
בסעיף 36 לסיכומיה, טוענת התובעת לנזק נוסף, אשר לא התבקש בכתב התביעה, בגין עלות ביצוע התיקונים בדירת התובעת בחודש ינואר 2018. התובעת לא ביקשה לתקן את התביעה בגין רכיב זה, ואף לא נקבה בסכום בו נשאה היא עצמה בהקשר זה. הכלל הוא כי בית המשפט לא יעניק לתובע סעד אשר לא התבקש. במקרים בהם עולה צורך בהענקת סעד כאמור, על התובע לפנות בבקשה לתיקון כתב התביעה. ראו ע"א 8566/06 אמריקר שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו - ישראל בע"מ (08.11.2009). כחריג לכלל זה, יכול בית המשפט להידרש לעניין. זאת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים. הראשון כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד. השני, כי מדובר בסעד הנובע ישירות מהסעד שהתבקש, השלישי כי העובדות הנדרשות לצורך הענקת הסעד התבררו וכי הונחה בפני
בית המשפט התשתית הראייתית על מנת להעניק את הסעד הנוסף, ללא התדיינות נוספת.
בעניינו, אין מחלוקת כי השכנה יצאה נשכרת מהעובדה כי בוצעו תיקונים בדירתה ללא שהיא נשאה בעלותם. ברם, על אף שהתובעת נקבה בסעיף 36 לסיכומיה בעלות הכוללת של ביצוע התיקון. היא המשיכה ופרטה כי חלקו שולם על ידי נציגות הבית המשותף, שאינו צד להליך זה. חלקו האחר, אשר התובעת לא נקבה בשיעורו, שולם על ידה. משכך, אף אם יש טעם בטענת התובעת, הרי לא הונחה תשתית המאפשרת לבית המשפט לפסוק בסוגיה זה.
56.
באשר לטענה כי התובעת עצמה לא הגישה תצהיר. בעל דין נדרש להוכיח את העובדות עליהן הוא מבסס את התביעה. ככל שהתובע אינו בקיא בעובדות, אין כל מניעה כי הוא יוכיח אותן באמצעות עד מטעמו. בעניינו, אין מחלוקת כי אביה הוא שבא בדברים עם השכנה והמוכרים בעניינים שבמחלוקת. הוא שיכול היה להעיד, מידיעה אישית, על העובדות הרלוונטיות להליך. על כן, יש לדחות את הטענה לפגם בכך שהתובעת עצמה לא הגישה תצהיר בהליך זה.
סוף דבר
57.
התביעה מתקבלת בחלקה.
א.
הנתבעת 1 (השכנה) תשלם לתובעת פיצויים בסך של 35,528 ₪.
ב.
הנתבעים 2 – 4 (המוכרים), ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת פיצויים בסך של 12,956 ₪.
ג.
כמו כן, הנתבעת 1 תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 5000 ₪ והנתבעים 2- 4, ביחד ולחוד, יישאו בהוצאות משפט של התובעת בסך של 2500
₪.
58.
הסכומים הנקובים לעיל, ישלמו בתוך 30 יום. הפיצויים ישולמו בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה
28.10.2015) ועד יום התשלום בפועל. ההוצאות ושכר טרחת עו"ד ישולמו אף הם בתוך 30 יום. ככל שלא ישולמו במועד, יתווספו לסכום זה הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.





ניתן היום,
כ"ד טבת תשע"ט, 01 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 59627-10/15 ליאור קלמר נ' פאני אסור, לילן רן (ריעני), תמיר ריעני ואח' (פורסם ב-ֽ 01/01/2019)