פסקי דין על אליהו שרעבי | פסקי דין על בתיה שרעבי | פסקי דין על שי יחזקאל | פסקי דין על רינת יחזקאל |

42947-10/17 תאמ     01/01/2019




תאמ 42947-10/17 אליהו שרעבי, בתיה שרעבי נ' שי יחזקאל, רינת יחזקאל








בית משפט השלום בראשון לציון



תא"מ 42947-10-17 שרעבי ואח' נ' יחזקאל ואח'





לפני
כבוד השופטת
כרמית בן אליעזר


תובעים

ונתבעים שכנגד

1.אליהו שרעבי

2.בתיה שרעבי

ע"י ב"כ עו"ד כהן שפירא


נגד


נתבעים

ותובעים שכנגד

1.שי יחזקאל

2.רינת יחזקאל





פסק דין



1.
לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים זה נגד זה. הצדדים הם שכנים – התובעים (והנתבעים שכנגד; להלן גם: "שרעבי") מתגוררים בדירת קרקע בבניין, והנתבעים (והתובעים שכנגד; להלן גם: "יחזקאל") רכשו את הדירה בקומה א' המצויה מעל דירת שרעבי. אין חולק, כי לאחר שרכשו את דירתם, ביצעו יחזקאל עבודות בנייה ושיפוץ נרחבות, ובכלל זאת, הרחיבו ובנו תוספת לדירה בשטח של כ – 70 מ"ר. לטענת שרעבי, במהלך ביצוע עבודות הבנייה בדירת יחזקאל, נגרמו לדירתם נזקים רבים, בין היתר עקב נזילות וחדירת מי גשמים והשלכת פסולת בניין, ולפיכך עתרו לחייב את יחזקאל לשפותם בגין נזקים אלו, כמפורט בחוות דעת שהוגשה מטעמם, וכן לפיצוי בגין נזק לא ממוני של אובדן הנאה מהדירה ועוגמת נפש, והחזר הוצאות.

יחזקאל הודו כי אכן במהלך ביצוע הבנייה נגרמו נזקים מסויימים לדירת שרעבי, אך כפרו בהיקף הנזקים הנטענים, אשר לטענתם חורגים בהרבה מהנזקים שנגרמו בפועל. עוד טענו יחזקאל, כי לכל אורך הדרך הביעו נכונות לעשות כל הנדרש על מנת לתקן את הנזקים שנגרמו, הפעילו את הקבלן שעבד אצלם לצורך כך ולא חסכו מאמצים וממון, אך שרעבי לא אפשרו את תיקון הנזקים, חזרו בהם מהסכמות שהושגו ודרשו תיקונים בהיקפים ניכרים ללא הצדקה.

במסגרת התביעה שכנגד, טענו יחזקאל כי בשל התנהלותו של מר שרעבי – שהרבה להתעמת עם הפועלים שעבדו בבית יחזקאל ולהפריע להם – עוכבו עבודות הבנייה באתר, באופן שגרם להם נזקים. עוד טענו יחזקאל במסגרת התביעה שכנגד, כי שרעבי ביצעו הרחבות בדירתם על יסודות שיחזקאל בנו ומימנו, ולפיכך יש לחייבם לשאת במחצית מעלות יסודות אלו, בהתאם לחוות דעת שהוגשה מטעמם.

במענה לתביעה שכנגד, השיבו שרעבי כי אין ממש בטענה כי היו עיכובים בעבודות ועוד טענו כי השימוש ביסודות היה בהסכמת הצדדים, כאשר בתמורה עשו יחזקאל שימוש בשטחים מדירת שרעבי כבסיס לחלק מהרחבת דירתם. לטענת שרעבי, היתה הסכמה בין הצדדים כי כל צד יהיה רשאי לעשות שימוש ביסודות שבנה הצד השני כנגד מתן השימוש לצד השני לעשות שימוש ביסודות שבנה הצד הראשון, ללא כל תמורה נוספת.

דיון והכרעה

תביעת שרעבי

2.
כאמור אין חולק כי העבודות בבית יחזקאל גרמו נזקים לדירת שרעבי, ולפיכך לא יכולה להיות מחלוקת על כך שיחזקאל חייבים לפצות את שרעבי בגין נזקים אלו. המחלוקת בין הצדדים היא בדבר היקף הנזקים שנגרמו בשל העבודות בדירת יחזקאל, וזאת גם בהתחשב בעובדה כי חלק מן הנזקים תוקנו לאחר הגשת התביעה.

שרעבי תמכו את טענותיהם בעניין הנזקים שנגרמו להם בחוות דעת מומחה – מר זהר שבתאי.
להלן אבחן את הנזקים כפי שתועדו בחוות דעתו של מר שבתאי, עפ"י מיקומם וסוגם, ואבחן האם עלה בידי משפחת שרעבי להוכיח כי היא זכאית לפיצוי ממשפחת יחזקאל בגינם ומה גובהו:

א.
ניקיון וסילוק פסולת
בנייה
במקומות שונים (בחצר האחורית – סעיף 1.1 לחוות הדעת; בחצר המערבית – סעיף 1.2 (1) לחוות הדעת; בחצר הדרומית סעיף 1.3(1) לחוות הדעת העוסק גם בצביעת הסורגים) –

אין חולק, כי לאחר שהוגשה התביעה, פעלו יחזקאל או מי מטעמם לפנות את פסולת הבניין: מר יחזקאל העיד על כך ועדותו לא נסתרה, ואף המומחה מטעם שרעבי, מר שבתאי, אישר, כי התמונות שהוצגו לו ע"י מר יחזקאל במהלך חקירתו הנגדית, מלמדות על כך שהפסולת פונתה לפחות בחלקה (ראו עמ' 12 לפרוטוקול ש' 7 ואילך).
לא הובאה מטעם שרעבי כל ראיה בדבר היקף הפסולת שלא פונתה ועלות פינויה, ומר שבתאי אף לא נשאל על כך בחקירה חוזרת. ממילא, כפי שאישר מר שבתאי בחקירתו הנגדית ע"י מר יחזקאל, חלק מהפסולת שתועדה על ידו כלל אינה בשטח השייך למשפחת שרעבי אלא ברכוש המשותף (ראו עמ' 11 לפרוטוקול ש' 1-2), ואף לא ניתן לדעת אם מקור הפסולת כולה בשיפוצים שנעשו ע"י משפחת יחזקאל, בהינתן כי באותה תקופה בוצעו עבודות בנייה ושיפוצים אף בדירת שרעבי עצמה וכן בדירת אחת השכנות (ראו לעניין זה עמ' 10 לפרוטוקול ש' 8-11).

בנסיבות אלו, נראה כי לא עלה בידי משפחת שרעבי להוכיח את גובה הנזק שנגרם לה בגין ראש נזק זה. עם זאת, בהצעת המחיר שצורפה לתצהירו של מר גלאי, שהוגש מטעם יחזקאל עובר לדיון ההוכחות, ננקב מחיר של 1,000 ₪ עבור לפינוי הפסולת שנותרה וניקוי הסורגים.

לפיכך, מצאתי לחייב את יחזקאל לפצות את שרעבי בגין רכיב זה בהתאם להצעת המחיר של מר גלאי בסך 1,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ב.
התקנת פרגולה בחצר המערבית
(סעיף 1.2(2) לחוות הדעת) – לגבי פרגולה זו אין מחלוקת בין הצדדים כי פורקה לצורך ביצוע העבודות בבית משפחת יחזקאל ומר יחזקאל אף התחייב להרכיבה בחזרה לאחר סיום העבודות (ראו למשל נספח 2ב לכתב התביעה).

משפחת יחזקאל טענה, כי אמנם התחייבה להרכיב מחדש את הפרגולה במצבה המקורי, אולם הדבר לא נעשה וזאת משני טעמים: ראשית, מאחר שבינתיים החליטה משפחת שרעבי להרחיב את דירתה על חשבון השטח בו הייתה הפרגולה כך שלא ניתן להחזירה למצבה המקורי; שנית, מאחר והתברר כי הפרגולה נבנתה ללא היתר.

טענות משפחת יחזקאל בעניין זה לא נסתרו – אין מחלוקת כי משפחת שרעבי החליטה להרחיב את ביתה, כך שהקיר בו הייתה פרגולה מותקנת, כבר אינו קיר חיצוני, ולפיכך התחייבותו המקורית של מר יחזקאל אינה בת מימוש. גם אילו היה מקום לשקול ביצוע בקירוב של החוזה, במובן של התקנת הפרגולה בקיר החיצוני החדש, הרי שטענת יחזקאל כי לא ניתן היתר להקמת הפרגולה לא נסתרה, משלא הוצג כל היתר בנייה.

הדין הוא, כי בית המשפט לא יורה על אכיפת חוזה בלתי חוקי, ובכלל זאת לא יורה על ביצוע מעשה המנוגד לחוק או על תשלום עבור פעולה שאינה חוקית (ראו, למשל, ע"א 6667/10 טנדלר נ' קוזניצקי (12.9.2012) בפסקה 26ב לפסק הדין). לפיכך, לא מצאתי כי ניתן לחייב את יחזקאל לקיים את התחייבותם להקים מחדש את הפרגולה, ואף לא לפצות את שרעבי בגין עלויות הקמתה, משלא נסתרה טענת יחזקאל כי בניית הפרגולה כעת היא שלא כדין.

עם זאת, מצאתי לקבוע, כי ככל שיציגו שרעבי היתר בנייה או אישור ממוסדות התכנון המאפשר הקמת הפרגולה במיקומה החדש, יהיה על יחזקאל להקים את הפרגולה מחדש על חשבונם.

ג.
גגונים בחצר הדרומית
(סעיפים 1.3(2)-1.3(3) לחוות הדעת) – חוות דעתו של מר שבתאי כי מדובר בנזקים שנגרמו ע"י עבודות הבנייה בדירה מעל – היא דירת יחזקאל – לא נסתרה. יחד עם זאת, הוצגו מטעם יחזקאל ראיות, המלמדות על כך שניתן לבצע עבודות אלו בעלויות נמוכות בהרבה מאלו שננקבו בחוות דעתו של מר שבתאי.

יצויין, כי לשאלת בית המשפט השיב מר שבתאי כי לא קיבל הצעות מחיר מבעלי מקצוע לביצוע העבודות של תיקון הגגונים, כמו גם ליתר העבודות שפורטו בחוות דעתו, אולם הוא טען כי מדובר בדברים שבתחום מומחיותו (ראו עמ' 11 לפרוטוקול ש' 10-11).

כפי שצויין לעיל, עובר לדיון ההוכחות הוגש מטעם יחזקאל גם תצהירו של מר גלאי, קבלן שיפוצים רשום, אשר ביצע בבית שרעבי תיקוני צבע וגבס, לשביעות רצונם (עדות מר דרור שרעבי, עמ' 14 לפרוטוקול ש' 5 ועמ' 15 ש' 7-8). מר גלאי מסר הצעת מחיר גם לביצוע יתר התיקונים – לרבות תיקוני הגגונים. בכל הנוגע לתיקון הגגונים הציע מר גלאי כי יתקנם בעלות כוללת של 1,800 ₪ סה"כ (לעומת 8,000 ₪ סה"כ עפ"י חוות דעתו של מר שבתאי). במהלך חקירתו הנגדית, נשאל מר גלאי רק על העבודות שביצע או לא ביצע מתוך הצעת המחיר, אך לא נחקר על הצעת המחיר עצמה, כך שאין לביהמ"ש אלא להניח, כי נכונותו לבצע את העבודות במחיר זה וסבירות הצעת המחיר אינן שנויות במחלוקת.

בנסיבות אלו, ובפרט כאשר המומחה מטעם שרעבי אישר כי לא קיבל הצעות מחיר לביצוע העבודות, לא מצאתי הצדקה לחייב את יחזקאל לשאת בעלות תיקון הגגונים כפי שננקבה בחוות דעתו של מר שבתאי אלא עפ"י העלות שננקבה בהצעת המחיר של מר גלאי – 1,800 ₪ בתוספת מע"מ.

לפיכך מצאתי לחייב את יחזקאל בעלות תיקון הגגונים בסך 1,800 ₪ בתוספת מע"מ.

ד.
נזקי רטיבות, עבודות גבס וצבע בחדרי הדירה
(סעיפים 1.4(1)-1.4(2) לחוות הדעת) – כנזכר לעיל, אין חולק, כי במהלך ניהולו של הליך זה בוצעו ע"י מר גלאי שהובא מטעם משפחת יחזקאל ועל חשבונם תיקונים ועבודות בבית משפחת שרעבי ובכלל זאת בוצעו התיקונים המפורטים בסעיפים אלו של חוות הדעת לשביעות רצונה של משפחת שרעבי (ראו ההפניות דלעיל וכן הסימונים שביצע מר דרור שרעבי בכתב ידו, לבקשת בית המשפט כמפורט בעמ' 14 לפרוטוקול ש' 17, על גבי עותק חוות הדעת שבתיק בית המשפט במסגרתם אישר כי תיקונים אלו בוצעו לשביעות רצון משפחת שרעבי).

לפיכך אין מקום לפצות את משפחת שרעבי בגין חלק זה של חוות הדעת.

ה.
צינור הביוב בפרוזדור
(סעיף 1.4(3) לחוות הדעת) – חוות דעתו של מר שבתאי בעניין זה לא נסתרה. לא נעלם מעיניי, כי לטענת יחזקאל צינור הביוב בולט במקום אשר במקור הוא קיר חיצוני וכעת מדובר בחלק מההרחבה של משפחת יחזקאל, אך אינני סבורה שיש בכך כדי לשנות את המסקנה כי על משפחת יחזקאל לבצע תיקון זה על חשבונה.

עם זאת, כפי שקבעתי לגבי תיקון הגגונים, גם בעניין זה יש להעדיף את המחיר שננקב בהצעת המחיר של מר גלאי שלא נסתרה.

לפיכך אני קובעת כי על משפחת יחזקאל לפצות את משפחת שרעבי בגין נזק זה עפ"י העלות שננקבה בהצעת המחיר של מר גלאי, בסך 600 ₪ בתוספת מע"מ.

ו.
השער החשמלי
(סעיף 1.2(3) לחוות הדעת) – משפחת שרעבי טענה כי במהלך ביצוע העבודות פגעה משאית השייכת לעבודות בבית משפחת יחזקאל בשער וגרמה לו נזקים.

לא מצאתי לחייב את משפחת יחזקאל בפיצוי בגין הנזק הנטען שנגרם לשער.

ראשית, כפי שהעיד מר יחזקאל, אין כל וודאות כי הנזק נגרם דווקא ממשאית ששימשה לעבודות בבית משפחת יחזקאל, מקום בו אין חולק כי באותה תקופה בוצעו ע"י אותו קבלן עבודות גם בבית משפחת שרעבי. משפחת שרעבי ביקשה להוכיח את הטענה כי הנזק לשער נגרם כתוצאה ממשאית שביצעה יציקה עבור משפחת יחזקאל באמצעות תצהירו של מר נאצר סלאמה, אולם עדותו של עד זה הייתה בלתי מהימנה וניכר היה מהחקירה הנגדית כי הוא עויין את מר יחזקאל, ואף לא דייק בפרטים, לרבות ביחס לשאלת מעמדו כבעל חוזהו של מר יחזקאל. יוער, כי אף מר דרור שרעבי התייחס לעניין זה בתצהירו, אולם אין כל טענה כי ראה את הפגיעה בשער.

מעבר לכך, ואף אילו היה מוכח כי משאית ששימשה לעבודות משפחת יחזקאל היא שפגעה בשער, הרי שחוות דעתו של מר שבתאי ביחס לשווי השער והקמתו לא עמדה במבחן החקירה הנגדית, שעה שעדותו לגבי סוג השער שאת עלותו נקב בחוות הדעת נסתרה. כך, רק לשם הדוגמא, בעדותו טען מר שבתאי כי שם את עלות תיקון השער בהתחשב בכך שמדובר בשער חשמלי (שעלותו כחדש 12,000-14,000 ₪), תוך שעמד על כך שמדובר בשער עם עינית הנסגר עם שלט. עדות זו, נסתרה ע"י עדותו של מר דרור שרעבי אשר העיד כי השער היה שער ללא עינית, אף שנסגר בשלט (ראו עמ' 11 לפרוטוקול ש' 12 עד עמ' 12 ש' 6; וראו עמ' 14 לפרוטוקול ש' 30 עד עמ' 15 ש' 6).

על כך יש להוסיף, כי ממילא, אין מחלוקת כי מדובר בשער שהורכב ברכוש המשותף ולא בשטח הפרטי של משפחת שרעבי (ראו גם עמ' 15 לפרוטוקול ש' 1).

לפיכך אני סבורה כי לא הוכח כי הנזק לשער נגרם באחריות משפחת יחזקאל ומכל מקום לא הוכחה עלות תיקונו או כי שרעבי זכאים לפיצוי בגינו, ולפיכך לא מצאתי לפסוק להם פיצוי בגין רכיב זה.

3.
העולה מן המקובץ, כי בגין הנזקים שנגרמו למשפחת שרעבי בגין העבודות שבוצעו ע"י יחזקאל, מצאתי לחייב את יחזקאל בפיצוי בסכום כולל של
3,400 ₪ בתוספת מע"מ וסה"כ
3,978 ₪.

4.
אשר לתביעת שרעבי לפיצוי בגין נזק לא ממוני, אני סבורה כי דינה להידחות.

אין חולק, כי השיפוץ שערכה משפחת יחזקאל גרם למשפחת שרעבי אי נוחות, וכאמור אף נגרמו נזקים לדירתם. עם זאת, לא התרשמתי שהטרחה ואי הנוחות שנגרמו למשפחת שרעבי חרגו במידה משמעותית מהסביר במקרה של שיפוץ שנערך בדירה שכנה. יוזכר, כי במקביל (לפחות בחלק משמעותי מן התקופה) נערכו עבודות שיפוץ ובנייה גם בדירת משפחת שרעבי עצמה. למעשה, וכפי שיפורט להלן, משפחת שרעבי ניצלה את העבודות שביצעה משפחת יחזקאל כדי להרחיב גם את דירתה שלה באותו היקף, בהתבסס על היסודות שבנתה משפחת יחזקאל. לפיכך, לכל הפחות חלק ניכר מאי הנוחות שהייתה מנת חלקה של משפחת שרעבי אותה תקופה נבעה מבחירתה שלה לשפץ ולהרחיב את ביתה בשל ההזדמנות שנקרתה לדרכה עקב הבנייה שנעשתה ע"י משפחת יחזקאל.

זאת ועוד, מעדותו של מר יחזקאל, בה מצאתי ליתן אמון, עלה בבירור כי עשה כמיטב יכולתו לטפל בכל בעייה שהתעוררה בדירת שרעבי מייד כשהובאה לידיעתו ע"י מי מילדיו של מר שרעבי, ואילו מר שרעבי האב הוא שהערים קשיים, סירב לשתף פעולה ואף התעמת לעיתים קרובות עם הפועלים שעבדו במקום (כפי שהעיד גם העד מר סלאמה שהעיד מטעם שרעבי – ראו עמ' 5 לפרוטוקול ש' 28-32). על כך יש להוסיף, כי יחזקאל היו נכונים כבר לפני הגשת התביעה לתקן את הנזקים אשר אין מחלוקת כי הם אחראים להם, אולם הדבר לא התאפשר עקב התעקשות שרעבי כי יחזקאל יתקנו את מכלול הנזקים (וזאת אף אם אניח כי היו נכונים לוותר על שכר טרחת עו"ד).

במצב דברים זה, מצאתי כי אין הצדקה לפסוק לשרעבי פיצוי כלשהו בגין נזק לא ממוני ואני דוחה את התביעה ברכיב זה.

5.
לסיכום האמור עד כה, במסגרת התביעה העיקרית, היא תביעת שרעבי, מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי ולחייב את הנתבעים לשלם לתובעים סך של
3,978 ₪.

תביעת יחזקאל

6.
במסגרת תביעת יחזקאל נתבעו, כזכור, שני סוגי נזקים – ראשית, נטען כי התנהלותו של מר שרעבי גרמה לעיכובים בעבודות אשר גרמו ליחזקאל נזקים; ושנית, נטען כי יש לחייב את שרעבי במחצית עלות היסודות שנבנו ע"י יחזקאל ועל חשבונם, באשר גם שרעבי עשו בהם שימוש להרחבת דירתם.

7.
בכל הנוגע לטענה כי התנהלות מר שרעבי גרמה לעיכובים בעבודות אשר גרמו ליחזקאל נזקים – מצאתי כי יחזקאל לא עמדו בנטל להוכיח את תביעתם בהיבט זה.

יחזקאל טענו, כי מר שרעבי מנע משלושה מהפועלים שהועסקו בבית יחזקאל מלהרכיב פיגומים ברכוש המשותף במשך שלושה שבועות, וכי רק לאחר פרק זמן זה התערב בנו דרור, והפיגומים הונחו כך שהתאפשר לפועלים לבצע את עבודתם. בשל כך, תבעו יחזקאל את שווי שכר עבודתם של אותם שלושה פועלים למשך שלושה שבועות, וסה"כ 27,000 ₪.

יצויין, כי למיטב זכרונו של בית המשפט, במהלך חקירתו הנגדית אישר מר דרור שרעבי כי אביו התנגד
תחילה להנחת הפיגומים (משום מה הדברים לא תועדו בפרוטוקול).

עם זאת, יחזקאל לא הוכיחו, ולו בדוחק, כי נגרמו להם הנזקים הנטענים על ידיהם, שכן לא הוכח כי שלושת פועלים הגיעו יום יום לעבודה במשך שלושה שבועות ונאלצו לשבת בחוסר מעש בשל התנגדות מר שרעבי להקמת הפיגומים, ולא כל שכן שלא הוכחו הסכומים ששולמו לאותם פועלים.

במצב דברים זה, גם אם יש ממש בטענה כי התנהלותו של מר שרעבי גרמה לעיכובים כלשהם, הרי שלא הוכח, ולו בדוחק, מהו הנזק שנגרם ליחזקאל כתוצאה מכך ומשכך דין תביעתם בעניין זה להידחות.

8.
גם בכל הנוגע לתביעת יחזקאל לחיוב שרעבי במחצית עלות בניית היסודות, בהם עשו גם שרעבי שימוש, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהדבר לא נכתב במפורש בכתב התביעה שכנגד, תביעת יחזקאל לחיוב שרעבי במחצית עלות היסודות מבוססת על עילה של עשיית עושר ולא במשפט. במהלך חקירתו הנגדית את מר דרור שרעבי ובמהלך עדותו לפניי ניסה מר יחזקאל לטעון כי הייתה הסכמה כלשהי בין הצדדים במסגרתה הסכים לאפשר למשפחת שרעבי לעשות שימוש ביסודות ללא תשלום, בתמורה לקבלת זכויות משפחת שרעבי במחסן. אלא, שלגרסה זו אין זכר בכתב התביעה שכנגד (למען הסר ספק לא מצאתי בהפנייה לסעיף 47.2 לכתב ההגנה כדי לשמש בסיס מספק לעילת תביעה חוזית שלא נטענה בכתב התביעה שכנגד).

הנה כי כן, לטענת יחזקאל יש לחייב את שרעבי במחצית עלות בניית היסודות וזאת בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

שרעבי טענו, כאמור, כי הייתה הסכמה לשימוש הדדי של כל צד ביסודות שהקים חברו. לא שוכנעתי כי אכן הייתה הסכמה כאמור, וזאת בעיקר מן הטעם שלא מצאתי ליתן אמון בעדותו של מר סלאמה, וגם עדותו של מר דרור שרעבי לא הייתה משכנעת בעניין זה.

ואולם, גם בהנחה שלא הייתה הסכמה מפורשת של יחזקאל כי שרעבי יעשו שימוש ביסודות שבנה לצורך הרחבת דירתם, עדיין סבורה אני כי לא ניתן לחייב את שרעבי בתשלום מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

9.
סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט קובע כי
"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".
עפ"י לשון החוק ועפ"י ההלכה פסוקה, נדרשים שלושה יסודות להתגבשותה של עילת תביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט – התעשרות, שבאה לזוכה מן המזכה, שלא על פי זכות שבדין (דנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (17.7.2011)).

בענייננו, לא יכולה להיות מחלוקת על כך ששרעבי התעשרו, וכי התעשרות זו באה להם מיחזקאל, שכן בזכות היסודות שהקימו יחזקאל, התאפשר לשרעבי להרחיב את דירתם תוך חיסכון ניכר בעלויות, כפי שאכן עשו.

השאלה אותה יש לבחון היא, האם התעשרות זו שבאה לשרעבי מיחזקאל, באה להם שלא על פי זכות שבדין. בענייננו לא נטען (או למצער, לא הוכח) כי שרעבי התעשרו על חשבון יחזקאל תוך הפרת דין או חוזה. עפ"י ההלכה הפסוקה, ניתן להכיר גם בהתעשרות שלא נעשתה עקב הפרת דין 'חיצוני' כהתעשרות שלא עפ"י זכות שבדין, אם היא נוגדת את תחושת הצדק והיושר (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא ייצור והפצה בע"מ נ' פורום אביזרים, פ"ד נב(4), 289).

החלתו של מבחן זה בהקשר של בעל מקרקעין אשר השביח גם את מקרקעי זולתו אגב פעולה לטובת עצמו, נבחנה לאחרונה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט בנימין ארנון) בתא (מר) 4433/01/11 בן סירא ואח' נ' ברנהיים ואח' (5.3.2017); לאחרונה אושר פסק הדין בבית המשפט העליון, לאחר שבהמלצת הרכב השופטים חזרו בהם המערערים מערעורם– ראו ע"א 3551/17 בן סירא ואח' נ' ברנהיים ואח' (10.12.2018))

ב

פסק דין
זה, התייחס בית המשפט המחוזי מרכז לגישות שונות שהיו בפסיקה ביחס להשבחת מקרקעי הזולת אגב קידום אינטרס עצמי, בהקשר של קידום הליך תכנוני המיטיב עם המזכה, באופן שהשביח אף את מקרקעי הזוכה. בית המשפט המחוזי מרכז הכריע, בהתבסס על מבחן הצדק והיושר שנטבע בהלכת א.ש.י.ר, לטובת הגישה הגורסת כי המזכה אינו זכאי במקרה כזה להשבה, אלא אם יוכיח כי התעשרותו של הזוכה נעשתה תוך הפרת דין חיצוני או תוך התנהלות שלילית וחסרת תום לב שלו. זאת, בין היתר, בהתחשב בעובדה שהמזכה פעל לשם הגשמת אינטרס עצמי, כמתנדב, ולאור מעמדו של חופש החוזים והנטייה להימנע מלכפות על הזוכה הסכם שלא היה מעוניין בו. לאור עקרונות אלו, קבע בית המשפט כי אין די בכך שהמזכה ציפה להשבה, אלא שהוא יהיה זכאי להשבה, רק אם יוכיח כי התנהלות שכנו הייתה נגועה בחוסר תום לב.

וכך קבע כב' השופט ארנון באותו עניין (ההדגשות במקור):

"אכן, קיים טעם לפגם בכך שאדם מתעשר בזכות שכנו (אשר גרם "להפשרת מקרקעיו"), אך הוא, בסוג של כפיות טובה, מסרב לשלם לשכנו אפילו את החלק היחסי בהוצאותיו. עם זאת, עסקינן בדין המצוי ולא בדין הרצוי. על פי
סעיף 1(א) בחוק עשיית עושר ולא במשפט,
אחד התנאים (המצטברים) הנדרשים לשם ביסוס הזכות להשבה הוא שההתעשרות נעשתה על חשבונו של האחר "שלא על פי זכות שבדין". אומנם תנאי זה פורש על דרך ההרחבה, והוחל גם על מקרים בהם נסיבות ההתעשרות נגדו את תחושת הצדק והיושר (מבלי שהופר דין חיצוני כלשהו) – אך גם ממקרים אלה נובע כי על הטוען לקיום אי-צדק ואי-יושר מוטל הנטל להוכיח שהתקיימו נסיבות המוכיחות זאת וכי נפל פגם כזה בהתנהלותו ובתום ליבו של הנהנה:
"מהו אותו "יסוד נוסף" הדרוש מעבר לציפייה, שיש בו כדי להקים עילה בחוק עשיית עושר? מקובל עליי שהיסוד הנוסף חייב שיכיל מטען ערכי שלילי במידה ניכרת. נראה לי כי הרף של "מעין-עוולה" גבוה מדי, שכן ניתן לחשוב על מקרים שבהם גם התנהגות שאינה עומדת ברמה זו של חומרה, היא עדיין התנהגות היוצרת התעשרות שלא כדין ומעניקה עילה וסעד בעשיית עושר ולא במשפט. הגרעין הקשה של התנהגות כזו מאופיין בחוסר תום-לב, בהתנהגות פסולה הפוגעת בחוש ההגינות והצדק" (

פסק דין
א.ש.י.ר, פסקה 25 בחוות דעתה של כב' השופטת שטרסברג-כהן) (ההדגשות אינן במקור – ב' א').
כפועל יוצא מדברים אלה, אני סבור כי בתביעה להשבה מכוחו של
חוק עשיית עושר ולא במשפט
על התובע (המזכה) מוטל להוכיח כי התעשרותו של הנתבע (הנהנה) נעשתה תוך הפרת דין חיצוני,

או תוך התנהלות שלילית וחסרת תום לב של הנתבע. משמעותה של קביעה זו הינה, בין היתר, כי לא על הנתבע (הנהנה) מוטל הנטל להוכיח שעומדת לו זכות שבדין להתעשר מבלי להיות חייב בהשבה טובת הנאה שניתנה לו או שוויה.
ויודגש: עצם העובדה שהנהנה איננו מוכן לשלם למזכה הוצאות ושכ"ט בגין התעשרותו, אין בה די כדי להוות את
"אותו 'יסוד נוסף' הדרוש מעבר לציפייה, שיש בו כדי להקים עילה בחוק עשיית עושר".

הדברים עולים בקנה אחד עם הדעה הרווחת בפסיקה ובספרות כי
מי שפעל לקידום אינטרס עצמי איננו זכאי להשבה ממי שהפיק תועלת מפעולה זו, אם לא היה ביניהם הסכם בעניין זה; וגם עם העיקרון הקבוע בסעיף 31(א)(3) לחוק המקרקעין, התש"ל – 1970, אשר מגביל את חובת ההשבה בין שותפים במקרקעין למקרים שבהם נעשתה פעולה לשמירה והגנה על הקיים (ראו המובאות בפסק הדין, בעיקר בפסקאות 62-64, וכן פסק דינו של כב' השופט טל חבקין בתא"מ 38754-03-16 שלם נ' ערמי (2.3.2017), על ההפניות שם).

10.
בענייננו, כאמור, יחזקאל לא הניחו כל תשתית למסקנה כי שרעבי הפרו דין 'חיצוני' בעשיית שימוש ביסודות אותם בנו יחזקאל, מעבר לעצם העובדה שעשו שימוש ביסודות אלו מבלי לשלם עבורם. אף לא הוכחה התנהגות שלילית וחסרת תום לב של שרעבי, המקימה ליחזקאל עילה לפי חוק עשיית עושר. בנסיבות אלו, אני סבורה כי לא ניתן לכפות על שרעבי בדיעבד התקשרות עם יחזקאל לבניית היסודות במימון משותף, מקום בו פעל יחזקאל בהקמת היסודות מתוך האינטרס האישי שלו, והשביח את מקרקעי שרעבי כמתנדב אגב מימוש אותו אינטרס. כעולה מן המובא לעיל, גם אם הייתה ליחזקאל ציפייה כי שרעבי ישיבו לו חלק מעלויות הקמת היסודות באופן כזה או אחר (בכסף או בשווה כסף), הרי שאין די בה, מקום בו אין כל טענה כי יחזקאל הסתמכו על השבה זו, אלא ההיפך הוא הנכון – סביר כי שרעבי, בעשותם שימוש ביסודות שהקים יחזקאל, הסתמכו על כך שלא יידרשו לשלם עבורם.

העולה מן המקובץ כי דין תביעת יחזקאל לחייב את שרעבי במחצית עלויות הקמת היסודות להידחות.

סיכום

11.
לאור המפורט לעיל, אני מקבלת את התביעה העיקרית באופן חלקי ומחייבת את הנתבעים – שי ורינת יחזקאל
,
לשלם לתובעים – אליהו ובתיה שרעבי – סך של 3,978 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

לאור התוצאה אליה הגעתי והדברים המפורטים לעיל, מצאתי לקבוע כי כל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור כחוק.


ניתן היום,
כ"ד טבת תשע"ט, 01 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.













תאמ בית משפט שלום 42947-10/17 אליהו שרעבי, בתיה שרעבי נ' שי יחזקאל, רינת יחזקאל (פורסם ב-ֽ 01/01/2019)