פסקי דין על רונית בראל | פסקי דין על אבי בראל | פסקי דין על יהונתן אלה חברה לבניין בע"מ

8987/03 א     23/11/2005




א 8987/03 רונית בראל, אבי בראל נ' יהונתן אלה חברה לבניין בע"מ




1
בתי המשפט

א 008987/03
בית משפט השלום ירושלים
23/11/2005
תאריך:
כבוד השופט משה בר-עם

בפני
:

1 . רונית בראל

2 . אבי בראל

בעניין:
התובעים
אורי טבח

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
יהונתן אלה חברה לבניין בע"מ
הנתבעת
מור קוסוביץ ואח'

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
החברה לפיתוח מטה בנימין בע"מ

הצד השלישי
דוד רותם
ע"י ב"כ עו"ד
פסק דין


כללי

פסיקה על דרך הפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: "סעיף 79א") ובעניין תובענה כספית לפיצוי, בגין ליקויי בניה, בדירת מגורים שרכשו התובעים מהנתבעת.

על העובדות, הטענות וההליכים

הצדדים התקשרו בהסכם לרכישת דירת מגורים ומכוחו נמסרה החזקה בדירה לתובעים ביום 18.3.02. על פי הנטען, נמצאו בדירה ליקויים ואי התאמות רבים (להלן: "הליקויים"), אשר לכאורה, על אף פניות חוזרות ונשנות של התובעים לנתבעת לתיקונם, לא נעשה דבר, בעניינם.
בנסיבות אלו פנו התובעים למומחה, אשר ערך חוות דעת, בעניין הליקויים ועל פיה הוגשה התובענה, שבגדרה ביקשו התובעים פיצוי בגין תיקון הליקויים, על סך של כ- 42,000 ₪ וכן טענו לנזקים בגין ירידת ערך דירתם, בעקבות ובשל כשלון נסיונם למכור את דירתם, לנוכח הליקויים וירידת מחירי הדירות באזור מגוריהם וזאת, נוסף על פיצוי בגין נזקים כלליים. בסך הכל העריכו התובעים את נזקיהם בסך של כ- 240,000 ₪, הגם שבשל שיקולי האגרה, העמידו את תביעתם על סך של 81,470 ₪.

בכתב הגנתה, כפרה הנתבעת בטענות התובעים, העלתה טענות סף, לעניין קיומו של סעיף בוררות, אי תחולת הדין הישראלי (לנוכח מקום מגורי התובעים), קיומו של פרוטוקול מסירה, שלפיו לא נמצאו הליקויים הנטענים והוסיפה, כי פנתה פעמים רבות לתובעים, על מנת לתקן את הליקויים ונדחתה שלא כדין ובחוסר תום לב.

עוד נטען כי יש לדחות את טענת התובעים, לעניין ירידת ערך הדירה וחוסר יכולתם של התובעים למכור את הדירה לצדדים שלישים וזאת, על יסוד האמור בהסכם ולגופה של התובענה, באשר לליקויים, טענה כי התובעים לא הודיעו על קיומם, תוך זמן סביר, הליקויים תוקנו ביוזמתה, במהלך "שנת הבדק" ועוד כהנה וכהנה טענות, הקשורות בהתנהגותם ובמחדליהם של התובעים, בכל הקשור לשימוש שנעשה בדירה, אשר גרם ו/או תרם לקיומם של הליקויים הנטענים.
זאת ועוד, לנוכח טענות התובעים, הוגשה הודעה, מטעם הנתבעת, כנגד הצדדים השלישיים, החברה לפיתוח, קבלן הביצוע והערב להתחייבויותיה וכמפורט שם.
במהלך הדיון מונה מומחה מטעם בית המשפט לבחינת הליקויים וזה עשה את חוות דעתו ביום 8.12.04, שלפיה נמצאו ליקויים, שפורטו שם, בסך כולל של 23,200 ₪, ללא מע"מ, כאשר המומחה ציין, בהערות לחוות דעתו, כי השומה שקבע הינה במחירי הנתבעת וכי יש להוסיף לה עלויות קבלן מזדמן, בשיעור של כ- 35%. כמו כן הוסיף, כי משך הזמן הדרוש לתיקונים הינו כשבועיים, מבלי שיהיה צורך לפנות את הדירה. עוד ציין המומחה כי אין לדעתו מקום למינוי שמאי, שכן לאחר תיקון הליקויים - לא נותרה ירידת ערך.

בדיון מיום 26.12.04 הסכימה הנתבעת למחוק את ההודעות לצדדים השלישיים והתובעים הסכימו לוותר על טענתם, לעניין נזקים שנגרמו להם, בשל שלד בניין, שנבנה בסמוך לדירתם ולא הושלם ומבלי לפגוע בטענתם, לעניין ירידת ערך דירתם, בקשר לליקויים שנמצאו בדירה שבגינם, כך טענו, לא ניתן היה למכור את הדירה, במועד שרצו, במחירי שוק. בהמשך, ביקשו לשקול את הצעת בית המשפט, שלפיה ינתן פסק הדין על דרך הפשרה, לעניין הליקויים והנזקים הכלליים בלבד, הגם שהוסיפו כי בית המשפט יתן דעתו, לעניין הנזק הכללי, בין היתר, לטענות, בקשר לירידת הערך והכל, על פי שיקול דעתו.

בדיון מיום 14.7.05 מסרו הצדדים את הסכמתם להסדר הדיוני שהוצע ובתנאים לעיל והסמיכו את בית המשפט לפסוק בתובענה, על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א ועל יסוד כל המסמכים שבתיק בית המשפט ולאחר שיוגשו ראיות משלימות וסיכומים מטעמם. בהמשך, לנוכח בקשת הנתבעת, כי פסק הדין יהיה מנומק בקצרה ובית המשפט יפרט את סכום פסק הדין ואת מרכיביו, קבעתי, כי בנסיבות העניין ובשים לב לטיבו של ההליך, תינתן הנמקה קצרה ותמציתית.

משהוגשו סיכומי הצדדים וראיותיהם הנוספות, הובא התיק בפני
למתן

פסק דין
בפשרה.

בסיכומיהם, חזרו התובעים על טענותיהם לעניין הליקויים והוסיפו, כי במעמד מסירת הדירה, נרשמו בפרוטוקול המסירה, מקצת הליקויים בהם ניתן היה להבחין בעין בלתי מקצועית ובאשר לאחרים, שהתגלו במועד מאוחר יותר, אלה לא תוקנו, על אף פניות חוזרות ונשנות לתיקונם. התובעים הודו כי הנתבעת ביצעה תיקונים מסויימים וביקשו לראות באלה, כמיצוי זכותה לתיקון יתרת הליקויים שבדירה. לעניין שיעור הליקויים והשומה בגינם - ביקשו התובעים לסמוך על חוות דעת מומחה בית המשפט, שבשים לב לתוספת העלות הנדרשת לקבלן מזדמן, טענו כי שיעור הפיצוי, צריך לעמוד על סך של 36,644 ₪. התובעים הדגישו כי הסכימו לתיקון הליקויים, שפורטו בחוות דעת המומחה ואולם, העניין לא הסתייע, שכן לצורך ביצועם, נדרש היה לפנות את הדירה, על אף קביעת המומחה, כי אין בכך צורך ולפיכך ביקשו, בעניין הנזקים הכלליים ועוגמת הנזק שתיגרם להם, בשל תיקון הליקויים, במהלך מגוריהם בדירה, כי בית המשפט יפסוק פיצוי בסך של 20,000 ₪, נוסף על נזקים כלליים אחרים. התובעים פירטו בסיכומיהם את טענותיהם, לעניין הנזק שלכאורה נגרם להם, בשל העדר יכולתם למכור את דירתם, במועד שרצו וצרפו לסיכומיהם תצהירים של קונים פוטנציאליים, אשר היו מוכנים, לכאורה, לרכוש את הדירה במחיר השוק ואולם לא עשו כן, בשל קיומם של הליקויים וביקשו ללמוד מכך, על שיעור הפיצוי שיש לפסוק, לעניין הנזק הכללי.

יאמר מיד, כי לנוכח ההסדר הדיוני, שלפיו העמידו התובעים את נזקיהם בתובענה, על הליקויים ונזקיהם הכלליים בלבד (הגם שבית המשפט יתחשב בטענות בקשר לירידת ערך הדירה, במסגרת הנזק הכללי), אינני נזקק לדיון נפרד בעניין ראש הנזק של "הפסד וירידת ערך הבית, כתוצאה מאי היכולת למוכרו", שכן זה חורג מההסדר הדיוני. למעלה מן הצורך, יאמר כי אין בראיות שצורפו, כדי להוכיח, במידה הדרושה, שיעור הנזק, הישיר, הנטען ואת קיומו של הקשר הסיבתי ולא מצאתי בהן, בשים לב להעדרה של חוות דעת מומחה, מחד ותצהירי התובעים מאידך, תשתית מספיקה, לביסוסה (ראה והשווה: ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800).
ואכן, בסיכומיה, טענה הנתבעת, כטענה מקדמית, כי אין מקום להידרש לטענה בדבר ירידת ערך הדירה והוסיפה, כי התובעים בחרו שלא להגיש תצהירים מטעמם. הנתבעת פירטה את טענותיה, לעניין ההזדמנות שלא ניתנה לה, לטענתה, לתיקון הליקויים והדגישה את תרומת התובעים להיווצרותם. כמו כן, ביקשה לסמוך על חוות דעת המומחה של בית המשפט ועל כך שלא ניתנה לה הזדמנות נוספת, לתיקונם, לאחריה והכל, בשים לב לחובת התובעים לפעול להקטנת הנזק וסיכמה את טענותיה, כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם, בשל כך שלא הציגו ראיות של ממש, לביסוס טענותיהם בכלל ועל יסוד כל אלה, ביקשה לדחות את התביעה.

הפסק

על עקרונות הפסיקה, על דרך הפשרה, כתבתי בהרחבה במקום אחר (ראה ת.א. (ירושלים) 5437/01 ניסים חנניה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש, (פורסם באתר נבו, בתאריך 30.1.05)) ואין צורך לשוב ולפרטם.

לפיכך ולאחר שבחנתי את כתבי הטענות על נספחיהם, סיכומי הצדדים וראיותיהם המשלימות, שקלתי את כל השיקולים הרלוונטים, המשפטיים והעובדתיים והערכתי את הסיכונים והסיכויים של כל אחד מהם ועל יסוד כל אלה ומבלי שיש בשיקולים להלן, כדי למצות את מכלול השיקולים ובשים לב להסדר הדיוני, הן לעניין אופן ההכרעה בסכסוך, בפשרה והן לעניין ראשי הנזק, שנותרו להכרעתי, בגדרו, שעניינם, הליקויים והנזקים הכלליים בלבד, הגעתי לכלל מסקנה כדלקמן:
בעניין הליקויים, שיעור הפיצוי שיש לפסוק בגינם נסמך בעיקר על חוות דעת מומחה בית המשפט, "שמומחיותו בתחום הבניה לא היתה שנויה במחלוקת" (ראה ע"א 7799/01 ברזילי נ' שרביב בע"מ, פ"ד נו (5) 725 והאסמכתאות שהובאו שם), כאשר לעניין תוספת העלות, שנקבעה שם, לקבלן מזדמן, הנני סבור כי יש מקום להתחשב במקצת מטענות הנתבעת, באשר להזדמנות שלא ניתנה לה, לטענתה, לתיקונם ותרומת התובעים להיווצרותם והנפקות שיש לכך במסגרת פסיקת הפיצויים, שכן "אין למבקשת זכות במובן הרגיל של המילה, הינו לכפות את עצמה על המשיבים, להיכנס לתוך ביתם ולערוך שם תיקונים. הזכות היא שלילית, במובן זה שאין לחייב קבלן בהוצאה גדולה של תיקונים בידי אחר מקום שהוא יכול לתקן בהוצאה קטנה על ידי עצמה" (בש"א 556/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל חנן, תק-על 96 (1) 575; ע"א 7799/01 לעיל) והכל, בשים לב לחובת הקונה ליתן הודעה מתאימה, בדבר הליקויים, בדרך הולמת, לפי נסיבות העניין ובלבד, שההודעה תהיה אפקטיבית, כלומר, שתביא לידיעת המוכר את קיומה של אי ההתאמה (ע"א 8939/01 חפציבה בע"מ נ' חיים אביצור, פ"ד נז (6) 83). על יסוד כל אלה ובהתחשב בתשתית הראייתית, שהובאה על ידי הצדדים, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 30,000 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן חוות הדעת - 8.12.04 ועד לתשלום בפועל.

בעניין הנזקים הכלליים, בשים לב לטיבן של הליקויים והיקפם, פרק הזמן שידרש לתיקונם, ללא צורך בפינוי הדירה, טענת התובעים, לעניין ירידת הערך, שבעניינה
לא מצאתי, כאמור, כי הובאו ראיות של ממש לביסוסה, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך כולל של 5,000 ₪.

בנסיבות העניין ומשפסק הדין ניתן בפשרה, ולנוכח תוצאת פסק הדין, תישא באגרת המשפט, שכ"ט מומחה בית המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד התובעים, בסך כולל של 2,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.
ניתן היום כ"א בחשון, תשס"ו (23 בנובמבר 2005) בהעדר הצדדים.
בר-עם משה, שופט









א בית משפט שלום 8987/03 רונית בראל, אבי בראל נ' יהונתן אלה חברה לבניין בע"מ (פורסם ב-ֽ 23/11/2005)