פסקי דין על דוד חי אברהם | פסקי דין על כהן אלעד

2473/01 עא     19/05/2002




עא 2473/01 דוד חי אברהם נ' כהן אלעד




1
בתי המשפט
עא 2473/01
בבית המשפט המחוזי בירושלים
19/05/02

כב' השופטת מוסיה ארד
, סגנית נשיא
כב' השופט עוני חבש

כב' השופט צבי זילברטל

בפני
:

1. דוד חי אברהם

2. אריה חב' לביטוח בע"מ
בעניין:
המערערים

נ ג ד
1. כהן אלעד

2. כהן אלי

המשיבים
פסק דין
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים בת"א 5771/94 (כב' השופטת בלהה כהנא) לפיו נפסקו פיצויים על נזקי גוף שנגרמו למשיב 1 (להלן - "המשיב") בתאונת דרכים.

המשיב, יליד 1988, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 20.3.92. בתעודת חדר מיון צוין כי המשיב סבל מפצעי שפשוף בעפעף, בלחי ובאף ומחתך בשפה. הפצע באף והחתך בשפה הצריכו תפירה. המשיב לא איבד את הכרתו ולא סבל מחסר נוירולוגי בבדיקה ובהדמיה. הוא הושאר להשגחה ולמחרת שוחרר לביתו.
הערעור מופנה כלפי קביעת בית משפט קמא כי למשיב נותרה נכות פסיכיאטרית בשיעור של 5% לצמיתות. המערערים טוענים כי בית משפט קמא שגה כאשר לא אימץ את חוות דעת המומחים הרפואיים שמונו על ידו, ובראשם המומחית לפסיכיאטריה לילדים ונוער ד"ר גלילי-ויסטוב, שקבעה כי אין מקום לקביעת נכות פסיכיאטרית למשיב.

בחוות דעת ראשונה שהגישה ד"ר גלילי-ויסטוב ביום 6.2.96, נקבע בין היתר כי יש לקבוע למשיב 10% נכות למשך שנתיים מהתאונה עקב פגיעה פוסט-טראומטית וזאת בשל תמונה קלינית של הרטבה, חזרה למוצץ ולבקבוק, חלומות בלהה ופחדים ממכוניות. כן נקבע בחוות הדעת כי:

"בשלב זה אין מקום לקביעת נכות נוספת אלא אם יהיה ממצא אחר במבחנים הנאורופסיכולוגים ואז יש לשקול זאת בשיתוף עם נאורולוג ילדים".

בעקבות חוות דעת זו מינה בית המשפט את ד"ר קליימן, פסיכולוגית ילדים, לבצע מבחנים נויורופסיכולוגים למשיב. בדצמבר 1996, נערכו למשיב המבחנים הנויורופסיכולוגים וניתנה חוות דעת מפורטת המתארת את תוצאות המבחנים. בפרק הסיכום וההמלצות נאמר בין היתר כך:
"בשל גילו הצעיר של אלעד בעת התרחשות התאונה ובשל העדר נתונים אבחוניים התפתחותיים, לא ניתן לקבוע האם ובאיזו מידה הקשיים האורגניים של אלעד (add וקשיי למידה) הנם התפתחותיים או תוצאה של חבלה עקב התאונה. עם זאת, אין ספק שהפגיעה הפוסט-טראומטית, הקשיים ההתנהגותיים שהתעוררו בעקבותיה וחוסר הטיפול ההולם בהם תרמו להחרפת הקשיים".

בחוות דעת משלימה שהוגשה על-ידי פרופ' גלילי-ויסטוב, נאמר כי יש התקדמות בכל המדדים הרגשיים. עם זאת ממשיכים קשיים חברתיים. כן סובל המשיב מליקויי למידה ומהפרעת ריכוז וקשב. בחוות הדעת נאמר בין היתר כי:

"אין לדעת אם בעיות אלו הן תוצאה של התאונה. יש להדגיש שאין עדות לפגיעה מוחית בתאונה. הוא קיבל מכה גם בראש-בפני
ם, אולם לא היה אובדן הכרה ולא היו מימצאים פתולוגיים בבדיקות הדמיה של מע' העצבים המרכזית."

המומחית חזרה על המלצתה למנות מומחה לנוירולוגיה של הילד. בסיום חוות הדעת נאמר:
"איני רואה מקום לפסוק נכות פסיכיאטרית כיום לאור העוצמה הקלה של הסימפטומים".

בעקבות המלצת המומחית פרופ' גלילי-ויסטוב, מינה בית המשפט את פרופ' שטינברג, מומחה בתחום הנוירולוגיה של הילד, לחוות דעתו בתחום הנוירולוגי. ביום 3.11.99 הגיש פרופ' שטיינברג את חוות דעתו בה צויין בין היתר:
"הבדיקה הנוירולוגית תקינה אז ועתה, אם כי יש לציין היקף ראש קטן (בגבול הנמוך ביותר של הנורמה), שבוודאי איננו תוצאה של תאונת הדרכים הנידונה.
הפרעות בקשב וקשיי למידה נפוצים באוכלוסית הילדים בגילו של התובע, והסיבות לכך הן מגוונות ורבות. בספרות המקצועית מתואר קשר סיבתי בין חבלות ראש, גם כשהן קלות, לבין הפרעות בקשב וברכוז, אך לא הפרעות בתיפקוד קוגניטיבי ולא ליקויי למידה.
מכל מקום נראה כי קשייו של התובע פחתו במידה רבה, והם קשורים למרכיבים רגשיים-הסתגלותיים ולא למרכיבים נוירולוגיים".

ביום 14.1.01 נחקרה פרופ' גלילי-ויסטוב על חוות דעתה. כן הוצג לפניה על ידי בא כוח המשיב חומר חדש. המומחית חזרה על חוות דעתה לפיה לא נותרה למשיב נכות עקב התאונה.

בית משפט קמא ציין בפסק דינו כי כל המומחים מטעם בית המשפט, פרופ' גלילי- ויסטוב, פרופ' שטיינברג וד"ר קליימן שביצעה את ההערכה הנוירופסיכולוגית, סברו כי לא ניתן לקשור את בעיותיו של המשיב וליקויי הלמידה מהם הוא סובל, לתאונה וכי חוות דעתם היתה מבוססת. בית המשפט הדגיש את הערכתו לחוות הדעת שהגישה פרופ' גלילי ויסטוב ואמר דברים אלה:

"אין לי ספק שהמומחית בתיק דנן דעתה לא היתה קלה, בטרם שהיא גיבשה מסקנתה היא נעזרה במבדקים נוירופסיכולוגים, היא המליצה לבית המשפט למנות נוירולוג על מנת להתיר כל ספק ביחס לשאלה אם התובע נפגע פגיעת ראש, המומחית גם בדקה את התובע פעמיים ורק לאחריהם ורק לאחר עבור זמן מהתאונה גיבשה דעתה הסופית, המומחית עקבה למעשה אחר התובע והשפעת התאונה עליו משך כארבע שנים. איני יכולה אפוא לומר שהמומחית לא ביצעה את הבדיקות הראויות, איני יכולה לומר שהמומחית לא הקדישה תשומת לב או מחשבה מספקת לעניין, איני יכולה למעשה למצוא דופי בהתנהגות המומחית ואם כך הדבר אין סיבה שאפסול חוות דעתה."

על אף דבריו אלה, החליט בית משפט קמא שלא לאמץ את חוות דעת המומחית, וקבע כי למשיב נכות צמיתה בשיעור של 5% כתוצאה מהתאונה. בית משפט קמא ציין כי החלטתו נובעת מהרושם שהותירו עליו דברי הורי המשיב אשר נתמכו תמיכה של ממש בדברים שהתרחשו בבית המשפט, בהתרשמות הבלתי אמצעית של בית המשפט מהמשיב וכן בעדות מורתו של המשיב. בית משפט קמא הסביר כי קביעתו ניתנת במסגרת הסמכות הנתונה לבית המשפט להיות הפוסק האחרון גם בשאלות שברפואה.

תמימי דעים אנחנו עם בית משפט קמא כי לבית המשפט שיקול דעת להחליט אם לקבל את חוות דעת המומחה, או לדחותה כולה או מקצתה. כן מסכימים אנו כי בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעת שניתנה על ידי מומחה שמינה. וכך נאמר בעניין זה על ידי בית המשפט העליון:
"כמו כל חוות דעת של מומחה המוגשת לבית המשפט, כך גם חוות דעתו של מומחה רפואי: היא אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני
בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו" (ע"א 2160/90, שרה רז נ' פרידה לאץ, פ"ד מז (5) 170).
ואולם במה דברים אמורים? בית המשפט אינו יכול לפסוק בעניין שברפואה בלי שיהא לקביעתו בסיס כלשהו בחומר הראיות. בית המשפט רשאי להעדיף ראיה אחת על פני רעותה אך עליו לבסס את קביעתו על ראיות המובאות לפניו.

ומן הכלל אל הפרט:
אין מחלוקת כי למשיב קשיים מסוגים שונים כולל קשיי התנהגות, למידה וקשב. המחלוקת מתמקדת בשאלה, האם ניתן ליחס קשיים אלה, כולם או חלקם, לתאונה. בעניין זה לא היה לפני בית משפט קמא ראיות סותרות אלא כל המומחים היו מאוחדים בדעתם לפיה לא ניתן לקבוע כי קיים קשר בין הקשיים מהם סובל המשיב ובין התאונה. בנסיבות אלה, לא היה לבית משפט קמא בסיס לקביעתו כי קיים קשר סיבתי עובדתי בין מצבו של המשיב ובין התאונה. דברי הוריו של המשיב, עדותה של מורתו וכן התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מהתנהגות המשיב, יכולים ללמד על מצבו של המשיב. ואולם, אין בהם כדי ללמד על הקשר הסיבתי בין מצב זה ובין התאונה. בנסיבות אלה, לא היה בסיס לקביעת בית משפט קמא כי למשיב נכות צמיתה של 5% ולא היה מקום לסטייתו מחוות דעת המומחים.
לפיכך, אנו מקבלים את הערעור ומבטלים את הפיצוי בגין אבדן כשר השתכרות בסכום של 65,000 ₪ שנפסק למשיב. כן קובעים אנו כי הסכום שיופקד בחשבון חסכון יעמוד על הסכום שנפסק עבור כאב וסבל. שכר טרחת עורך-דין שנפסק למשיבים בבית משפט השלום יעודכן בהתאם. שאר חלקי פסק-הדין יישארו על כנם.

בנסיבות העניין, לא ראינו לנכון לפסוק הוצאות בערעור.
המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין בפקסימיליה.
ניתן היום ח' בסיון, תשס"ב (19 במאי 2002) בהיעדר הצדדים.
צבי זילברטל
, שופט

עוני חבש
, שופט

מוסיה ארד
, סגנית נשיא








עא בית משפט מחוזי 2473/01 דוד חי אברהם נ' כהן אלעד (פורסם ב-ֽ 19/05/2002)